[יד, א-ב] וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל וישובו-
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
כל מקום שהוא אומר לאמר ואמרת אליהם הרי זה לדורות.
וכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם, הרי זה לשעה.

ר' אומר:
אפילו בכל מקום שאינו אומר לאמר ואמרת אליהם, הרי זה לדורות חוץ משלשה מקומות.

וישובו ויחנו לפני פי החירות -
מה חירות הללו לא היו משופעות אלא גדודיות
ולא היו תרוטות אלא מוקפות,
ולא היו עגולות אלא מרובעות,
ולא היו מעשה אדם אלא מעשה שמים,
ועינים היו להם לפותחות כמן זכר וכמן נקבה היו דברי ר' אליעזר.

ר' יהושע אומר:
החירות -
מצד זה ומגדול מצד זה, הים לפניהם ומצרים לאחריהם.

דבר אחר:
פי החירות -
אין חירות אלא מקום חירותן של ישראל, מקום מובחר להם מקום עבודה זרה שלהם.
לשעבר היתה נקראת פיתום, שנאמר: ויבן ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס, חזרו להם, נקראת: פי החירות, שהיא מאחרת לעובדיה.

ויסעו בני ישראל מרעמסס לסכות ומסכות לאיתם ומאיתם לפני פי החירות.
יום ה' נסעו ממצרים. ובאו עד רעמסס,
וביום ששי ובשבת שבתו שם.
וכי חד בשבת שהוא רביעי לנסיעתן התחילו ישראל מתקנין כליהם ומציעין בהמתם לצאת. אמרו להם האקטורין: הגיעה פרותזימיה שלכם לחזור למצרים, שנאמר: דרך שלשת ימים. אמרו להם ישראל: כשיצאנו, ברשות פרעה יצאנו, שנאמר: ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה.
אמרו להם האקטירין: רוצין ולא רוצין סופכם לקיים דברי מלכות. עמדו עליהם ישראל הכו מהם הרגו מהם פצעו מהם הלכו והגידו לפרעה.
אמר להם משה: חזרו לאחריכם שלא יאמר פרעה שאתם בורחין, תקע משה קרן עד שחזרו לפני פי החירות.
כיון שתקע התחילו מחוסרי אמנה תולשין שעריהן ומקרעין בגדיהם, עד שאמר להם משה: מפי הגבורה נאמר לי, שאתם בני חורין, לפיכך נאמר: וישובו ויחנו בין מגדול ובין הים.
ושם היה גדולתן של מצריים,
שם היה תפארתם,
שם היה מקומם מרומם של מצריים,
שם כנס יוסף את הכסף ואת הזהב, שנאמר: וילקט יוסף את כל הכסף וגו' לפני בעל צפון. בעל צפון נשתייר מכל היראות שלהן.

נכחו תחנו על הים -
בשביל לפתות לבן של מצרים להטעותם, שהוא הציל את עצמו ועליו הוא אומר: משגיא לגוים ויאבדם וגו':

[יד, ג] ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ -
אין נבוכים אלא מטורפים, שנאמר: מה נאנחה בהמה נבוכה וגו'.

דבר אחר:
נבוכים -
אין נבוכים אלא מעורבבין, שנאמר: והמלך והמן ישבו לשתות וגו'.

ואמר פרעה -
לא ידע מה אמר משה, הטען ולא היה יודע להיכן מוליכן, שנאמר: נבוכים - אין נבוכים אלא משה, שנאמר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו.

דבר אחר:
ואמר פרעה -
לא ידע מה אמר: עתידין ישראל לבכות במדבר, שנאמר: ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו.

דבר אחר:
ואמר פרעה -
לא ידע מה אמר: עתידין ישראל לנפול במדבר, שנאמר: במדבר הזה יפלו פגריכם.

סגר עליהם המדבר -
כיון שראו ישראל את הים סוער, הפכו פניהם למדבר והקב"ה זמן להם חיות רעות ולא היו מניחות אותם לעבור, שנאמר: סגר עליהם המדבר, ואין סגירה אלא חיה רעה, שנאמר: אלהים פלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא אכלוני. וגו כל קבל די קדמוהי זכו אשתכחת לי אף קדמך מלכא דכולא לא עבדית.

[יד, ד] וחזקתי את לב פרעה -
שהיה לבו חלוק אם ירדוף אם לא ירדוף.

ואכבדה בפרעה ובכל חילו פרעה -
התחיל בעבירה, שנאמר: כל הבן הילוד, ממנו התחילה הפורענות, טבע הוא וכל חילו.

כיוצא בו: וימח את כל היקום, מי שהתחיל וכו'
כיוצא בו: ואת האנשים אשר פתח הבית, מי שהתחיל בעבירה בו וגו'.
אף כאן אתה אומר: ואכבדה בפרעה, מי שהתחיל בעבירה וכו'.

והרי דברים קל וחומר:
ומה מדת פורענות מעוטה, מי שהתחיל בעבירה וגו', מרובה לא כל שכן.

דבר אחר:
ואכבדה בפרעה -
מגיד הכתוב, שכשהמקום פורע מן האומות שמו מתגדל בעולם, שנאמר: ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים של הגוים תרסים פול ולוד מושכי קשת.
וכתיב: כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש ושבאים אנשי מדה עליך יעבורו ולך יהיו אחריך ילכו בזיקים יעבורו ואליך ישתחוו ואליך יתפללו בך ואין עוד אפס אלהים.

ואחריו מה הוא אומר?
אתה אל מסתתר אלהים ישראל מושיע.
וכתוב אחר אומר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם ובגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו' ואח"כ: והתגדלתי והתקדשתי. ונודעתי לעיני גויים רבים וידעו כי אני ה'.
וכתיב: ויהי בשלם סוכו והעונתו בציון. וגו'.
ואומר: שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב ומלחמה סלה.
ונדע ביהודה אלהים בישראל גדול שמו:

ולכך כתיב: וידעו מצרים לשעבר לא היו יודעין, אבל כאן וידעו מצרים כי אני יי.

ויעשו כן -
להודיע חכמתם של ישראל, שלא אמרו היאך נחזור לאחורינו, שלא לשבור לב טף ונשים שעמם.

דבר אחר:
ויעשו כן -
אמרו: רוצים או לא רוצים, אין לנו לעשות אלא דברי בן עמרם.

[יד, ה] ויוגד למלך מצרים -
מי הגיד לו?
האקטורין שלו.

ויש אומרים:
דורכיות היו לו.

ויש אומרים:
עמלק הגיד לו.

כי ברח העם -
וכי בורחים היו והלא כבר נאמר: ממחרת הפסח יצאו ישראל ביד רמה.
ומה תלמוד לומר כי ברח העם?
אלא מתוך שהכו את האקטירין שלו הלכו והגידו לפרעה, שאמרו לו: ראה, ישראל הכו ממנו, הרגו ממנו, פצעו ממנו, ולא מיחה אדם בידם, אין להם לא מושל ולא שר, כענין שנאמר: מלך אין לארבה. ויצא חוצץ כלו.

ויהפך לבב פרעה וגו' -
לשעבר: ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש.
ועכשיו: ויהפך לבב פרעה ועבדיו ויאמרו מה זאת עשינו וגו'.
אמרו: אילו לקינו ולא שלחנו כדאי הוא לנו, אלא לקינו ושלחנו ונטלו ממונינו.

משל למה הדבר דומה?
לאחד שאמר לעבדו צא והבא לי דג מן השוק, יצא והביא לו דג מן השוק מבאיש.
אמר לו: בגזירה, או תאכל הדג, או תלקה מאה מכות, או תתן לי מאה מנה.
אמר לו: הרני אוכל.
התחיל לאכול לא הספיק לגמור, עד שאמר הריני לוקה. לקה ששים. לא הספיק לגמור עד שאמר: הריני נותן ק' מנה. נמצא אוכל את הדג ולוקה ונותן ק' מנה.
כך נעשה למצרים: לקו, ושילחו, וניטל ממונם.

דבר אחר:
ויהפך -
מגיד הכתוב, שכישצאו ישראל ממצרים בטלה מלכותם של מצרים. שנאמר: ממי נעמת רדה והשכבה את ערלים:

ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו -
אמרו: עכשיו יהו אומות העולם מקיפות עלינו כזוג לומר: מה אלו שהיו ברשותם הניחו והלכו להם, היך אנו שולחים לארם נהרים ולארם צובה להעלות להם מס, להביא להם עבדים, לכך ויהפך לבב פרעה, ללמדך שהיה פרעה שולט מסוף העולם ועד סופו. והיו לו שלטונים מסוף העולם ועד סופו, בשביל כבודן של ישראל עליו הוא אומר: שלח מלך ויתירהו מושל עמים ויפתחהו, שמו אדון לביתו מושל בכל קנינו.

וכן אתה מוצא, שכל אומה ולשון ששלטה על ישראל, שולטה מסוף העולם ועד סופו בשביל כבוד ישראל.
במלכי אשור מהו אומר?
ותמצא כקן ידי לחיל העמים. וכאסוף ביצים עזובות. כל הארץ אני אספתי ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף.

במלכות בבל מה הוא אומר?
והיה הגוי והממלכה אשר לא יעבדו את נבוכדנצר מלך בבל. ואשר לא נתן צוארו בעול מלך בבל.

במלכות מדי מהו אומר?
באדיין דריוש מלכא כתבלכל עממיא ולפניא די דיירין בכל ארעא שלמכון ישגא. וגו'.

במלכות יון מה הוא אומר?
חזה אוית כח[ו]ו ליליא וארו חיוא אחרי כנמר ולה גפין ארבע דעוף על גבה. וגו' ושלטן יהב.

במלכות רביעית מהו אומר?
כן אמר חיותא רביעתא מלכות פליגא תהוי בארעא די תשנא בכל מלכותא ותיכול ארעא ותרושינה ותדקינה:
הא למדת, שכל אומה ואומה ששעבדה בהם בישראל שלטה מסוף העולם ועד סופו, בשביל כבוד ישראל.

דבר אחר:
ויהפך -
אמרו: לא בשבילן היתה באה טובה עלינו?! בתמיהה.

ר' יוסי הגלילי אומר:
משל למה הדבר דומה?
לאחד שנפל לו בית כור בירושה ומכרה בדבר מועט, הלך הלוקח ופתח בה מעיינות' ונטע בה גנות ופרדסין והתחיל מוכר ליחנק על שנתן ירושתו בדבר מועט.
כך נעשה למצרים, ששלחו ולא ידעו מה שלחו, עליהם מפורש בקבלה: שלחיך פרדס רמונים.

דבר אחר:
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
משל למה הדבר דומה?
לאחד שנפלה לו פלטרית למדינת הים בירושה ומכרה בדבר מועט, והלך הלוקח וחפרה ומצא בה אוצרות כסף ואוצרות זהב ואבנים טובות ומרגליות, התחיל המוכר ליחנק, כך נעשה מצרים ששלחו ולא ידעו מה שלחו, דכתיב: ויאמרו מה זאת עשינו וגו'.

[יד, ו] ויאסור את רכבו -
הוא בידו אסרו.
דרך מלכים להיות עומד[י]ם ואחרים מציעין להם תשמיש המרכבה ואוסרין אותה, אבל פרעה הרשע הוא בידו אסרו והציע תשמישי רכבו. וכיון שראו גדולי מלכות עמדו כולם ואסרו מרכבותיהם והציעו לעצמן.

ארבעה אסרו בשמחה:
אברהם אסר בשמחה שנאמר: וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו ולא היו לו כמה עבדים?!
אלא לכבוד המקום.

יוסף אסר בשמחה, שנאמר: ויאסור יוסף מרכבתו ולא היו לו כמה עבדים?!
אלא לכבוד אביו.

בלעם אסר בשמחה, שנאמר: ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו.

פרעה אסר בשמחה, שנאמר: ויאסור את רכבו.

תבא חובשה של אברהם, שהלך לעשות רצון המקום ותעמוד על חובשה של בלעם, שהלך לקלל את ישראל.
תבא אסרה של יוסף, שאסר לילך לקראת אביו ותעמוד על אסרה של פרעה הרשע, שהלך לרדוף את ישראל.

דבר אחר:
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
תבא חרב יד, דכתיב באברהם: ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. ותעמוד על חרב יד שעשה פרעה הרשע, לילך לרדוף אחרי ישראל, שנאמר: אריק חרבי תורישמו ידי.

ואת עמו לקח עמו -
שלקחן בדברים.
אמר להם: דרך בני מלכים להיות מנהיגין בסוף וחיילותיהם מקדימין לפניהם, אבל אני אקדים לפניכם, שנאמר: ופרעה הקריב.
דרך בני מלכים כל העם בוזזין ונותנין לפניו והוא נוטל חלק בראש, אני אשווה אתכם בבזה. שנאמר: אחלק שלל.
ועוד, שאני אפתח לכם אוצרות כסף ואוצרות זהב ואבנים טובות ומרגליות ואתן לכם. לכך: ואת עמו לקח עמו - בדברים.

[יד, ז] ויקח שש מאות רכב בחור -
משל מי היו הבהמות שהיו טוענין המרכבות?
אם תאמר משל מצרים היו, והלא כבר נאמר: וימת כל מקנה מצרים.
ואם תאמר משל פרעה היו, והלא כבר נאמר: הנה יד ה' הויה במקנך אשר בשדה.
ואם תאמר משל ישראל היו, והלא כבר נאמר: וגם מקננו ילך עמנו לא תשאר פרסה.
אלא של מי היו?
של: הירא את דבר ה', נמצינו למדין, המקנה שהניס הירא את דבר ה', הם היו תקלה לישראל.

מכאן היה ר' שמעון אומר:
טוב שבגוים הרוג.
טוב שבנחשים רצץ את מוחו.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
בא וראה עושרה וגדולה של מלכות, חייבת זו ואין נומירן אחת בטלה, שכולן רצות ביום ובלילה וכנגדן של מצרים כולהן עומדות בטילות.

ושלישים על כלו -
אין שלישים אלא גבורים, שנאמר: שלישים קרואים לבושי רוכבי סוסים כלם.

דבר אחר:
ושלישים על כלו -
שהיו משולשים בזיין.

ר' שמעון בן גמליאל אומר:
זה השלישי שעל המרכבה.
לשעבר לא היו אלא שנים שהיו מריצים המרכבה ופרעה הוסיף עליהם אחר, בשביל למהר לרדוף אחרי ישראל.

ר' אנטונינוס אומר:
ג' היו, הוסיף עליהם עוד א' והיו ד'.

דבר אחר:
ושלישים -
ג' על כל א' וא'.

ויש אומרים:
שלש מאות על כל א' וא'.
ומנין היה פרעה יודע כמה מתו מישראל בשלשת ימי אפלה וכמה היוצאים ממצרים?
הוסיף עליהם טומסין ולפי הטומסין הוסיף עליהם חיילים.

כיוצא בדבר דרש ר' ירמיה:
מאי דכתיב: ויוצא אליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלש מאות.
מניין היה יודע כמה היו?
אלא לפי מרכבות הוציא עליהם חיילים.

דבר אחר:
ושלישים על כלו -
על מנת לכלות.
לשעבר: כל הבן הילוד. אבל כאן: ושלישים על כלו על מנת לכלות, שנאמר: אריק חרבי תורישמו ידי.

[יד, ח] ויחזק לב פרעה -
שהיה לבו חלוק: אם ירדוף ואם לא ירדוף אחרי בני ישראל.
להודיע שבחן של ישראל, שאלו היתה אומה אחרת לא היה פרעה רודף אחריה.

ובני ישראל יוצאים ביד רמה -
מגיד הכתוב, שכשהיו המצרים רודפים אחרי ישראל, היו מנאצים וומחרפים ומגדפים, אבל ישראל מרוממים ומשבחים ונותנים שיר שבח וגדולה תהלה תפארת למי שהמלחמה שלו. כענין שנאמר: רוממות אל בגרונם. במקום חרב פיפיות בידם. רומה על השמים אלהים. ואומר: ה' אלהי אתה ארוממך ואודה את שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן.

ובני ישראל יוצאים ביד רמה -
בריש גלי.

דבר אחר:
שהיה ידן של ישראל רמה על מצרים:
[יד, ט] וירדפו מצרים אחריהם -
מגיד שלא נכשל אחד מהם בדרך, שמא ינחשו ויחזרו להם לאחוריהם.
וכן מצינו שהגוים מנחשים, שנאמר: כי הגוים ההם אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו.
וכתיב: וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם.
ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב.
מגיד שלא נכשל א' מהם, שלא ינחשו ויחזרו לאחריהם , וישיגו אותם חונים על הים וגו'.

[יד, י] ופרעה הקריב -
הוא הקריב הפורענות לבא עליו.

דבר אחר:
כיון שראה פרעה, אמר: בעל צפון הסכים על גזרתי. אני חשבתי לאבדם במים ובעל צפון הסכים על גזרתי. התחיל מזבח ומקטר ומשתחוה לעבודה זרה שלו, לכך נאמר: ופרעה הקריב, לזבח ולקטר.

דבר אחר:
ופרעה הקריב -
קרב עצמו ומיהר ללכת ולרדוף אחריהם, מה שהלכו ישראל בשלשת ימים. הלכו האקטורים ביום ומחצה. ומה שהלכו האיקטרין ביום ומחצה, הלך פרעה ביום א', לכך נאמר: ופרעה הקריב.

וישאו בני ישראל את עיניהם -
כיון שהכו בני ישראל האיקטרין יודעין שסופן לרדוף אחריהם:

והנה (ו)מצרים נוסע אחריהם -
נוסעים אין כתיב כאן, אלא נוסע, מגיד שנעשו כלן תורמיות תורמיות כאיש א'.

מכאן למדין:
מלכיות להיות מנהיגות תורמיות תורמיות.

וייראו מאד וגו' -
מיד תפסו להם אומנות אברהם יצחק ויעקב.
באברהם הוא אומר: בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח ויקרא בשם ה'. ויטע אשל בבאר שבע וגו'

ביצחק מהו אומר?
ויצחק בא מבא באר לחי רואי.
וכתיב: ויצא יצחק לשוח בשדה, אין שיחה אלא תפלה. שנאמר: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי.
וכתיב: אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד וגו'.
וכתיב: תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' וגו'.

ביעקב מהו אומר?
ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, אין פגיעה אלא תפלה, שנאמר: ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי.
וכתיב: יפגעו נא ביי צבאות לבלתי בואו הכלים הנותרים בית ה'.
וכן הוא אומר: אל תראי תולעת יעקב מתי ישראל.
מה תולעת אינה מכה את הארז אלא בפה, כך אין להם לישראל אלא תפלה.
ואומר: ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי.

וכי בחרבו ובקשתו לקחה?
אלא לומר לך, חרבי - זו תפלה בקשתי - זו בקשה.

וכן הוא אומר: גור אריה יהודה.
ואומר: וזאת ליהודה.
וכן ירמיה אמר: ארור הגבר אשר יבטח באדם.

ובתפלה מהו אומר?
ברוך הגבר אשר יבטח ביי והיה ה' מבטחו, מבטחן של ישראל בשעה שמתפללים לו הוא קרוב להם, שנאמר: קרוב ה' לכל קראיו.
וכן אמר דוד לגולית: אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואני בא אליך בשם ה' צבאות אלהי ישראל.
וכתיב: אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה במלך יעננו ביום קראנו.
וכן הוא אומר: ויקרא אסא בשם ה' אלהיו ויאמר ה' אין עמך לעזור בין רב למעט. עזר מאלהי ישענו כי עליך נשעננו. ובשמך באנו אל ההמון הזה. ה' אלהינו אל תעצור עמך אנוש.

במשה מהו אומר?
וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום וגו' וירדו אבותינו מצרימה ונצעק אל ה' וישמע קולינו.
אמר להם משה: אתם מתגאים על מה שהוריש לכם אביכם יצחק, דכתיב: הקול קול יעקב. וישמע ה' את קול ישראל, ואלו מתגאים על מה שהוריש להם אבינו יצחק, דכתיב: והידיים ידי עשו. ועל חרבך תחיה, הדא הוא בכתיב: ויאמר אליו אדום לא תעבור כי פן בחרב אצא לקראתיך, שאינן בטוחים אלא בחרב, אבל ישראל תפסו להם אומנות אבותיהם אומנות אברהם יצחק ויעקב.

[יד, יא-יב] ויאמרו אל משה המבלי אין קברים במצרים -
מאחר שנתנו שאור בעיסה, באו אל משה ואמרו לו: הלא זה הדבר אשר דברנו אליך במצרים.

וכי מה אמרו ישראל למשה במצרים?
הרי הוא אומר: ויפגעו את משה ואת אהרן ויאמרו אליהם ירא ה' עליכם וישפוט, היינו מצטערים על שעבוד מצרים, מיתת אחינו באפלה קשה לנו משעבודנו במצרים, היינו מצטערים על מיתת אחינו באפילה, מיתתנו במדבר קשה לנו ממיתת אחינו באפילה. שאחינו נספדו ונקברו ואנחנו תהיה נבלתינו מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה.
מיד אמר להם משה: אל תיראו וגו' הרי משה מזרז להודיע חכמתו של משה, היאך היה עומד ומפייס לכל אותם האלפים והרבבות והיו נשמעין לו, עליו מפורש בקבלה והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר.

[יד, יג] התיצבו וראו וגו' -
אמרו לו ישראל: אימתי?
אמר להם משה: היום שרתה שכינה עליכם רוח הקדש שאין יציבה בכל מקום אלא רוח הקדש, שנאמר: ראיתי את ה' נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואחריתם בחרב אהרוג.
ואומר: ויבא לו ויתיצב ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל.
ואומר: קרא את יהושע והתיצבו באוהל מועד ואצוונו
ואומר: ותתצב אחותו מרחוק, ששרתה עליו רוח הקדש.
באותה שעה היו ישראל דומים ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע, היה נחש נושף, אם תכנס לפנים - הרי הנחש, ואם תצא לחוץ - הרי הנץ, כך היו ישראל באותה שעה, הים סוגר ושונא רודף מיד נתנו עיניהם בתפלה, עליהם מפורש בקבלה: יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וגו'.
ונאמר: כי קולך ערב ומראיך נאוה.
כי קולך ערב - בתפלה,
ומראיך נאוה - בתלמוד תורה.

דבר אחר:
כי קולך ערב - בתפלה.
ומראך נאוה - במעשה הטוב.

דבר אחר:
התיצבו וראו את ישועת ה' -
אמרו לו: אימתי?
אמר להם: למחר.
אמרו לו: משה רבינו, אין בנו כח לסבול!
התפלל משה באותה שעה והראה לו הקב"ה תורמיות תורמיות של מלאכי השרת ועומדים עליהם כענין שנאמר: וישכם משרת האלהים וגו' ויראו והנה חיל סביבות העיר סוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדוני איכה נעשה ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אתם ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח עיי את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים אש סביבות אלישע.
כך התפלל משה, באותה שעה הראה לו המקום תורמיות תורמיות של מלאכי השרת עומדים עליהם.
וכן הוא אומר: מנוגה נגדו עברו ברד וגחלי אש.
עבים - כנגד תורמיות שלהם.
ברד - כנגד בלסטראות שלהם.
גחלי כנגד טרמנסנה שלהם,
אש- כנגד הנפש שלהם.
ירעם מן השמים -כנגד אגפת תריסין ושפעת עקלנסין שלהם.
ועליון יתן קולו - כנגד צחצוח חרבות שלהם.
וישלח חציו ויפיצם - כנגד חצים שלהם.
וברקים ויה[ו]מם - כנגד צוחה שלהם.

דבר אחר:
ישלח חציו - שהיו חצים של פרעה מפזרים אותם לישראל
וברקים - מכנסין אותם.
ויהומם - הממם ערבבם, נטל סגניות שלהם ולא היו יודעים מה היו עושין.

דבר אחר:
אין הממה אלא מגפה, שנאמר: והמם מהומה גדולה.

כי אשר ראיתם את מצרים -
בשלשה מקומות הזהיר המקום לישראל שלא לחזור למצרים. שנאמר: כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם.
ואומר: לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד.
ואומר: בדרך אשר אמרתי לך.
בשלושתם חזרו שם ובשלושתם נפלו:
הראשונה בימי סנחריב, שנאמר: הוי היורדים למצרים לעזרה.
השנית בימי יוחנן בן קרח, שנאמר: והיתה חרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם בארץ מצרים והחרב אשר אתם דואגים ממנו שם ידבק אחריכם מצרים ושם תמותו.
והג' בימי טורגינוס, בשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו, הדא הוא דכתיב: אפרים יונה פותה אין לב. וגו'.

ד' כתין נעשו עוד על הים:
אחת אומרת ליפול אל הים,
ואחת אומרת לשוב למצרים,
ואחת אומרת לעשות מלחמה כנגדו,
ואחת אומרת נצווח כנגדן.

זאת שאמרה ליפול אל הים, נאמר להם: התיצבו וראו את ישועת ה'.
זו שאמרה נשוב למצרים, נאמר להם: כי אשר ראיתם את מצרים.
זו שאמרה נעשה מלחמה כנגדו, נאמר להם ה' ילחם לכם.
זו שאמרה נצווח כנגדן, נאמר להם: ואתם תחרישון.

[יד, יד] ה' ילחם לכם -
לא לשעה זו בלבד ילחם אלא לעולם ילחם, כנגדן של אויביכם.

ר' מאיר אומר:
ה' ילחם לכם -
אם כשתהיו עומדים ושותקין ה' ילחם לכם, קל וחומר כשתהיו נותנין לו שבח.

ר' מאיר אומר:
ה' ילחם לכם-
הוא יעשה לכם נסים וגבורות ואתם תהיו עומדין ושותקין.
אמרו ישראל למשה רבם: משה, מה עלינו לעשות?
אמר להם: אתם תהיו מפארין ומרוממין ונותנין שיר ושבח וגדולה ותפארת, למי שהמלחמות שלו, שנאמר: רוממות אל בגרונם.
ואומר: רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך.
ואומר: ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן.
באותה שעה פתחו ישראל פיהם ואמרו שירה: אשירה לה' כי גאה גאה.
[יד, טו] ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי -
ר' יהושע אומר:
אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה, אין להם לישראל אלא ליסע!

ר' אליעזר אומר:
אמר הקב"ה למשה: בני נתונים בצרה, הים סוגר ושונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה?!

מה תצעק אלי -
שהיה אומר לו הקב"ה למשה: משה, יש שעה להאריך ויש שעה לקצר.
אל נא רפא נא לה - הרי זה לקצר.
ואתנפל לפני ה' -הרי זה להאריך.

ר' אליעזר אומר:
לאדם הראשון שהוא יחידי עשיתי לו יבשה, שנאמר: ויאמר אלהים יקוו המים.
ולעדת קדושים אלו איני עושה יבשה?!

דאמר ר' ישמעאל:
מה תצעק אלי -
בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים, שנאמר: עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלם עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא.
ואומר: עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים.

דבר אחר:
בשביל הבטחה שהבטיחתנו אברהם [יעקב] אביכם - אני אקרע לכם את הים, שנאמר: והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה. רמז לו פרוץ את הים.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
אמר לו הקב"ה: כבר עשיתי הבטחה שהבטחת אברהם אביכם שנאמר: וישם את הים לחרבה.

ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים -
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
כבר חמה ולבנה מעידין בהם, שקרעתי להם את הים, שנאמר: כי כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו.

ר' בנאה אומר:
בזכות מצוה שעשה אברהם אני אקרע להם את הים, שנאמר: ויבקע את עצי העולה
וכתיב הכא: ויבקעו המים.

ר' שמעון התימני אומר:
בזכות המילה אני אקרע את הים, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי.

אמרת, אי זו היא ברית שהיא נוהגת ביום ובלילה?
הוי אומר זו מילה.

ר' אבשלום הזקן אומר:
משל למה הדבר דומה?
לאדם שכעס על בנו וטרדו מביתו נכנס אוהבו לבקשו ה[י]מינו ולהחזירו לביתו.
אמר לו: כלום אתה מבקש ממני, אלא מפני בני כבר נתרצתי לבני.
כך אמר לו המקום: מה תצעק אלי - כבר אני מרוצה עליהם.

רבי אומר:
אמש היית אומר: ומאז באתי אל פרעה וגו', ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה?!
מה תצעק אלי.

דבר אחר:
רבי אומר:
דבר אל בני ישראל ויסעו -
יסיעו דברים שהיו דוברים מלבן.
אמש היו אומרים: המבלי אין קברים.
ועכשיו אתה עומד ומרבה בתפלה?!
מה תצעק אלי וגו' - יסיעו דברים מלבן.

וחכמים אומרים:
למען שמו עשה עימהם, שנאמר: למעני למעני אעשה וגו'
וכתיב: בוקע מים מפניהם.

מפני מה?
לעשות לו שם עולם.

ר' אומר:
כדאי היא האמנה שהאמינו בי, שאקרע להם את הים, שנאמר: וישובו ויחנו וגו'.

ר' אלעזר בן עזריה אומר:
בזכות אברהם אביהם אני קורע להם את הים, שנאמר: כי זכר את דבר קדשו
וכתיב: ויוציא עמו בששון וגו'.

ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא אומר:
בזכות השבטים אני קורע להם את הים, שנאמר: נקבת במטיו ראש פרזיו וגו'.
מהו אומר?
לגוזר ים סוף לגזרים.

שמעיה אומר:
כדאי היא האמנה שהאמין בי אברהם אביהם ,שאקרע להם את הים, שנאמר: והאמין בה' ויחשבה לו צדקה.

אבטליון אומר:
כדאי היא האמנה שהאמינו בי, שאקרא להם את הים, שנאמר: ויאמן העם וישמעו וגו'.

שמעון איש קטרון אומר:
בזכות עצמות של יוסף, אני קורע להם את הים, שנאמר: ויעזוב בגדו אצלה וגו'.
וכתיב: הים ראה וינס.

ר' נתן אומר משום אבא יוסי המחוזי:
והלא כבר הכתבתי: בכל ביתי נאמן הוא.
אתה ברשותי והים ברשותי ואני עשיתיך עליו גזבר.

ר' חנניה בן חלניסי אומר:
והלא כבר הכתבתי: אח לצרה יולד - אח אני לישראל בשעת צרתן.
אחים - אלו ישראל: למען אחי ורעי וגו'.

ר' שמעון בן יהודה אומר:
מה תצעק אלי -
כבר צעקתם קדמה לצעקתך, שנאמר: ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'.

ר' אחא אומר:
מה תצעק אלי -
בשבילך אני עושה.
אמר הקב"ה: אילולי צעקתך כבר אבדתי אותם מן העולם, על ע"ז שביניהם, שנאמר: ועבר בים צרה ואין צרה אלא ע"ז, שנאמר: והמסכה צרה כהתכנס.
ואומר: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור.
ועל צעקתך אני משיב את חמתי, שנאמר: ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, לכך נאמר: מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו - מפני צעקתך נוסעין.

ר' אליעזר המודעי אומר:
מה תצעק אלי -
על בני ישראל איני צריך ציוויי: על בני ועל פועל ידי תצווני, והלא כבר מוכנים הם לפני מששת ימי בראשית, שנאמר: אם ימושו החקים האלה מלפני אני ה' גם את ישראל לא ישבתי מהיות גוי מלפני כל הימים.

אחרים אומרים:
דבר גדול עשו ישראל, כדאי היא האמונה שהאמינו בי, שאקרע להם את הים, שלא אמרו למשה: היאך אנו יוצאים במדבר שאין בידנו מחיה לדרך, אלא האמינו והלכו אחרי משה, עליהם מפורש בקבלה: הלוך וקראת באזני ירושלם לאמר: זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, מה שכר נטלו על כך קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכל יאשמו רעה תבא עליהם נאם ה'.

ר' יוסי הגלילי אומר:
כשנכנסו ישראל לים, כבר הר המוריה נעקר ומזבחו של יצחק הבנוי עליו ונתון על המזבח ואברהם כאלו פושט ידו. ולקח את המאכלת לשחוט את בנו שנאמר: וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו.
אמר המקום למשה: משה, בני נתונים בצרה והים סוגר ושונא רודף, ואתה עומד ומאריך בתפלה?!
אמר לפניו: ומה בידי לעשות?
אמר לו: הרם את מטך ונטה את ידך על הים וגו', ואתה תהא מרומם ומשבח ונותן שיר ושבח והודאה וגדולה ותפארת והוד והלל למי שהמלחמות שלו.
[יד, טז] ואתה הרם את מטך -
עשרה נסים נעשו לישראל על הים:
נבקע הים.
נעשה כמן כיפה, שנאמר: נקבת במטיו ראש פרזיו יסערו להפיצני.
נחלק לשנים עשר גזרים, שנאמר: נטה את ידך על הים ובקעהו.
נעשה היה יבשה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה.
נעשה כמן טיט, שנאמר: דרכת בים סוסיך חומר מים רבים.
נעשה פרורין, שנאמר: אתה פוררת בעזך ים.
נעשה סלעים סלעים, שנאמר: שברת ראשי תנינים על המים.
נעשה גזרים גזרים, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים.
נעשה ערימות ערמות, שנאמר: וברוח אפיך נערמו מים.
נעשו כמו נד, שנאמר: נצבו כמו נד נוזלים
הוציא להם מתוקים מתוך מלוחים, שנאמר: ויצא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים.
הקפיא להם את הים לשני חלקים ונעשה כמו בולוס של זכוכית,שנאמר: קפאו תהומות בלב ים:

[יד, יט] ויסע מלאך האלהים ההולך -
ר' יהודה אומר:
הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה.

משל למה הדבר דומה?
לאחד שהיה מהלך בדרך והיה מנהג את בנו לפניו. באו לסטים לשבותו מלפניו. נטלו מלפניו ונתנו לאחריו. בא הזאב מאחריו נטלו מאחריו ונתנו מלפניו. באו לסטים מלפניו וזאבים מאחריו, נטלו ונתנו על זרועותיו התחיל הבן מצטער מפני החמה. פרש עליו אביו בגדו.
רעב - האכילו,
צמא - השקהו,
כך עשה הקב"ה: ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ולא ידעו כי רפאתים.
התחיל הבן מצטער מפני החמה פרש עליו בגדו, שנאמר: פרש ענן למסך ואש להאיר לילה. הרעיב - האכילו, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים.
הצמא - השקהו מים, שנאמר: ויוציא נוזלים מסלע ואין נוזלים אלא מים חיים, שנאמר: מעין גנים באר מים חיים ונוזלים וגו'.
ואומר: שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך.

שאל ר' נתן את ר' שמעון בן יוחאי:
וימצאה מלאך ה' - אתה מוצא מלאך ה' בכל מקום:
ויאמר לה מלאך ה'
וירא מלאך ה'
וכאן אמר: ויסע מלאך האלהים
אמר לו: אין אלהים בכל מקום אלא דיין, מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה, אם להינצל אם להיאבד על מצרים.

[יד, כ] ויבא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחשך -
הענן - אל ישראל
והחשך - אל מצרים.
ישראל באורה ומצרים באפלה, שנאמר: לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים.
וכן את מוצא לעתיד לבוא: קומו אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח.

מפני מה?
כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה.
ולא עוד, אלא מי שהוא נתון באפלה רואה מי שהוא באורה. שהיו מצרים שרויים באפלה רואים את ישראל באורה, אוכלים ושותים ושמחים והיו מזרקים בהם בחצים ובאבני בליסטרא, והיה הענן והמלאך מגין עליהם, שנאמר: אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד.
ואומר: מגיני וקרן ישעי משגבי ומנוסי מושיעי מחמס תושיעני.
ואומר: מגן הוא לכל החוסים בו.

ולא קרב זה אל זה כל הלילה -
מגיד הכתוב שהיה המצרי עומד - ולא היה יכול לישב, יושב - ולא היה יכול לעמוד.
פורק - ואינו יכול לטעון. טוען - אינו יכול לפרוק, מפני שהוא מש באפלה, שנאמר: וימש חשך.

דבר אחר:
ולא קרב זה אל זה כל הלילה -
ולא קרב מחנה מצרים למחנה ישראל ולא מחנה ישראל למחנה מצרים.

ויט משה את ידו על הים -
התחיל הים עומד כנגדו.
אמר לו משה בשם הקב"ה שיבקע ולא קבל עליו. הראהו המטה ולא קבל עליו.

משל למה הדבר דומה?
למלך שהיו לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר הפנימי ובא הלוקח להיכנס לגן הפנימי ולא הניחו השומר.
אמר לו הלוקח לשומר בשם המלך ולא קיבל עליו, הראהו את הטבעת ולא קיבל עליו, עד שנהג הלוקח את המלך בעצמו ובא.
כיון שבא המלך התחיל השומר בורח.
אמר לו: כל היום הייתי אומר לך בשם המלך ולא קבלת.
ועכשיו מפני מה אתה בורח?
אמר לו: לא מפניך אני בורח אלא מפני המלך.
כך עמד משה על הים.
אמר לו משה בשם הקב"ה שיבקע ולא קבל עליו,
הראהו המטה ולא קבל עליו, עד שנגלה הבה' עליו בכבודו, וכיון שנגלה הקב"ה בכבודו ובגבורתו, התחיל הים בורח, שנאמר: הים ראה וינס.
אמר לו משה: כל היום הייתי אומר לך בשם הקב"ה ולא קבלת עליך.
עכשו מפני מה אתה בורח - מה לך הים כי תנוס.
אמר לו: משה, לא מפניך אני בורח ולא מפני בן עמרם, אלא מפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב ההופכי הצור אגם מים חלמיש למעינו מים.

[יב, כא] ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה כל הלילה -
בעזה שברוחות.
ואי זו זו?
זו רוח קדים.
וכן אתה מוצא, שלא נפרע המקום מאנשי דור המבול ומאנשי סדום אלא ברוח קדים עזה, שנאמר: מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו.
מנשמת אלוה יאבדו - זה דור המבול.
ומרוח אפו יכלו - זה אנשי סדום.

וכן אתה מוצא באנשי הברזל, שלא נפרע המקום מהם אלא מרוח קדים, שנאמר: ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ, ואין הפצה אלא רוח קדים, שנאמר: ברוח קדים אפיצם לפני אויב [עו]רף ולא פנים אראם ביום אידם.

וכן את מוצא במצרים, שנאמר: וה' נהג רוח קדים בארץ.
וכן את מוצא בשבט יהודה ובנימן שלא נפרע המקום מהם, כי אם רוח קדים, שנאמר: כי הוא בין אחים יפריא יבא קדים רוח ה' ממדבר עולה ויבש מקורו וימרב מעיינו הוא ישסה אוצר כל כלי חמדה.
וכן את מוצא בעשרת השבטים, שלא נפרע המקום מהם אלא ברוח קדים, שנאמר: ברוח קדים אפיצם מפני אויב מהם נפוצים ומפוזרים.
וכן את מוצא בצור, שלא נפרע מהם אלא ברוח קדים, שנאמר: רוח קדים שברך בלב ימים.
וכן את מוצא, שאין הקב"ה עתיד ליפרע ממלכות העליזה אלא כרוח קדים, שנאמר: ברוח קדים תשבר וגו'.
וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהינום אלא ברוח קדים, שנאמר: כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בוערת בה.
ואומר: הנה ברוחו הקשה ביום קדים, אף כאן אתה אתה אומר: ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה - בעזה שברוחות.
ואי זו?
זו רוח קדים.

וישם את הים לחרבה -
עשאו כמן חרבה שנאמר: ויבקעו המים. כל מים שבעולם נחרבו.

ומנין אתה אומר המים שבבורות ושבשיחין ושבמערות ושבכד ושבכוס ושבחבית ושבצלוחית?
שנאמר: ויבקעו המים.
והלא כבר נאמר: וישם את הים לחרבה.
הא למדת, שכל מים שבעולם נחרבו, כל מים שבעולם נבקעו.

ומנין אתה אומר אף המים העליונים שבשמים ושבתחתונים ושבתהומות נבקעו?
שנאמר: ראוך מים - אלו מים שעברו ישראל שנחרבו בדבר הקב"ה, שנאמר: הים ראה וינס. ראוך מים יחילו - אלו העליונים.
אף חצציך יתהלכו - אלו התחתונים.
ואומר: נתן תהום קולו וגו'.
וכשחזרו למקומם, כל מים שהיה בעולם חזרו, שנאמר: וישובו המים, מלמד שכל מים שבעולם חזרו לשם למקומם.
ויבאו בני ישראל-
ר' מאיר אומר:
בלשון אחד.

ור' יהודה אומר:
בלשון אחר.

ור' מאיר אומר:
בלשון אחד כשעמדו שבטים על הים, זה אומר: אני יורד תחלה לים, וזה אומר: אני יורד תחלה לים, מתוך שהיו עומדין וצווחין, קפץ שבטו של בנימן וירד לים תחלה, שנאמר: שם בנימן צעיר רודם שרי יהודה רגמתם שרי זבולן שרי נפתלי צוה אלהיך עוזך עזה אלהים זו פעלת לנו.
אל תיקרי רודם אלא רד ים.
התחילו שרי יהודה מרגמין אותם באבנים, שנאמר: שרי יהודה רגמתם.

משל למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים, אחד גדול ואחד קטן נכנס לחדרו בלילה, אמר לקטן: העמידני עם הנץ החמה.
ואמר לגדול: העמידני בשלש שעות.
בא קטן להעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול, אמר לו: לא אמר לי אלא בשלש שעות ביום, והקטן אומר לו: אמר לי עם הנץ החמה, מתוך שהיו עומדין צווחין ננער אביהם.
אמר להם: בני, שניכם לא כוונתם אלא לכבודי, אף אני לא מקפח שכרכם.
כך אמר הקב"ה: מה שכר נטלו בני בנימן שירדו לים תחלה?
שרתה שכינה בחלקו, שנאמר: בנימן זאב יטרף
ואומר: לבנימן אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו.

ומה שכר נטלו שבטו של יהודה?
שהיו רוגמין אותם זכו למלכות, שנאמר: שרי יהודה רגמתם, ואין רגמה אלא למלכות, שנאמר: באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא והמניכא דדהבא על צואריה והכריזו עלוהי די להוו שליט תלתא במלכותא.

שרי זבולון ושרי נפתלי -בא ולמד, שכשם שעשה הקב"ה נסים על ידי שבט יהודה ובנימן על הים, כך עשה להם לישראל נסים על ידי שרי זבולון ונפתלי, על ידי דבורה, שנאמר: ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי ותאמר אליו הלא צוה ה' אלהי ישראל לך ומשכת בהר תבור ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני זבולון ומבני נפתלי ואומר ומשכתי אליך בנחל קישון את סיסרא שר צבא יבין ואומר זבולון עם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה.

ורבי יהודה אומר:
בלשון אחר.

[יד, כב] ויבאו בני ישראל בתוך הים -
כיון שעמדו שבטים לים, זה אומר: אין אני יורד תחלה לים, וזה אומר: אין אני יורד תחלה לים, שנאמר: סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל - מתוך שהיו עומדין ונוטלין עצה, קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לים, עליו הכתוב אומר: הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ואומר: טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבולת מים שטפתני.
ואומר: אל תשטפני שבולת מים ואל תבלעני מצולה ואל תאמר עלי באר פיה.
מיד אמר המקום למשה: ידידי טובעים בים והים סוגר ושונא רודף, ואתה עומד ומרבה בתפלה?!
אמר לפניו: ריבונו של עולם, ומה בידי לעשות?
אמר לו: ואתה הרם את מטך.

ומה אמרו משה וישראל על הים?
ה' ימלוך.
אמר המקום: מי שהמליכני על הים אעשהו מלך על ישראל, וזה היה משה.

כבר היה ר' טרפון וזקנים יושבין בצלו של שובך של יבנה ונשאלה שאלה זו לפניהם: וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט - להודיע זכותן של צדיקים כמה מסייעתן, שאילו ירד ידיד האהוב עם הערביים, לא היו ממיתים אותו מריח גמלים ועיטרן, אלא זמן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים וכל ריחנין טובים, שלא ימות מריח הגמלים ומריח העיטרן.
אמר לו: למדתנו רבנו שעל זכות יוסף היה.
אמרו לו: רבנו, השותה מים לצמאו כיצד הוא מברך?
אמר להם: בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת חי העולמים.
אמרו לו למדתנו רבינו: השותה מים לצמאו כיצד מברך.
אמרו לו למדנו רבינו: באי זו זכות זכה יהודה למלכות?
אמר להם רבי טרפון: אמרו אתם!
אמרו: בזכות שאמר: מה בצע כי נהרוג את אחינו, שהצילו ממיתה.
אמר להם: דייה להצלה שתעמוד ותכפר על המכירה, שנתן עצה לחברו ולא להשיבו אל אביו. אם כן בזכות שאמר: ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני,
אמר להם: דייה להוראה שתכפר על הביאה.
אם כן בזכות מה?
בזכות שאמר: ישב נא עבדך תחת הנער.
אמר להם: מצינו בכל מקום שהערב משלם.
אמרו לו ר' למדנו, באי זו זכות זכה למלכות?
אמר להם: כשעמדו שבטים על הים, זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה, שנאמר: סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל, מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו, קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים, לפיכך זכה למלכות, שנאמר: בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה לקדשו לכך: ישראל ממשלותיו.
אמר להם הקב"ה: מי שקדש שמי על הים, יבא וימשול על ישראל, והודו לו הזקנים לר' טרפון.

והמים להם חומה -
עשאן כמן חומה.
מימינם - זו מזוזה.
ומשמאלם - זו תפילין.

[יד, כד] ויהי באשמורת הבקר -
אתה מוצא שתפלות הצדיקים נשמעים בבקר.
בקרו של אברהם מנין?
שנאמר: וישכם אברהם בבקר.

בקרו של יצחק מנין?
שנאמר: וילכו שניהם יחדו ושניהם השכימו בבקר.

בקרו של יעקב מנין?
שנאמר: וישכם יעקב בבקר.

בקרו של משה מנין?
שנאמר: וישכם משה בבקר וגו'.

בקרו של יהושע מנין?
שנאמר: וישכם יהושע בבקר ויסעו משטים.

בקרו של שמואל מנין?
שנאמר: וישכם שמואל לקרוא לשאול בבקר.

בקרים של נביאים העתידים לעמוד מנין?
שנאמר: ה' בקר תשמע קולי בקר אערוך לך ואצפה.

בקרו של עולם מנין?
שנאמר: חדשים לבקרים רבה אמונתך.

וכן אתה מוצא, שאין הקב"ה עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהינום לעתיד לבא, אלא לבקרים, שנאמר: לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פעלי און, אף ירושלם לעתיד לבא כל בקר ובקר רנה יצא לאור בקר, שנאמר: ה' צדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא יודע עול בשת.

דבר אחר:
ויהי באשמורת הבקר -
זה היה עם הנץ החמה.

וישקף ה' אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן וגו' -
הקב"ה רופא הוא לכל באי העולם, שנאמר: כי אני ה' רופאך.
ואמר: רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה.
ואומר: שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם.
בא וראה רפואתו של הקב"ה אינה כרפואת בשר ודם.
רפואת בשר ודם במה שהוא מכה אינו מרפא, אלא מכה באזמל ומרפא ברטייה, אבל הקב"ה אינו כן, אלא במה שהוא מכה הוא מרפא.

וכשהכה את איוב לא הכהו אלא בסערה, שנאמר: אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם. כשרפאהו לא רפאהו אלא בסערה, שנאמר: ויען ה' את איוב מן הסערה שענה אותו מן הסערה ורפאהו.

וכשהגלה הקב"ה את ישראל לא הגלם אלא בעבים, שנאמר: איכה יעיב באפו ה' את בת ציון. וכשהוא מכבסן אינו מכבסן אלא בעבים, שנאמר: מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם.

וכשפזרן לא פזרן אלא כיונים, שנאמר: ופלטו פליטיהם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם הומות איש בעונו
וכשמחזירן אינו מחזירן אלא כיונים, שנאמר: וכיונים אל ארובותיהם.

וכשהוא מברך את ישראל אינו מברכן אלא בהשקפה, שנאמר: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.
וכשנפרע ממצרים לא נפרע אלא בהשקפה, שנאמר: וישקף ה' את מחנה מצרים בעמוד אש וענן ויהם, שהיה עמוד יורד ועושה אותו בטיט ועמוד אש מרתיחו וטלפות סוסיו משתמטות הזכר מלמעלה והנקבה מלמטה, שנאמר: אז הלמו עקבי סוס מדהרות דהרות אביריו.

ויהם את מחנה מצרים -
הממן ערבבן. נטל סגניות שלהם ולא היו יודעים מה הם עושין.

דבר אחר:
ויהם את מחנה מצרים -
אין הממה אלא מגפה, שנאמר: והמם מהומה גדולה עד השמדם.

[יד, כה] ויסר את אופן מרכבותיו וינהגהו -
ר' יהודה אומר:
מחמת האש של מעלה ששרפו הגלגלים של מטה והיו מטות ומרכבות רצות ונכנסות בעל כרחן, שהיו טעונות כלי כסף וכלי זהב ואבנים טובות ומרגליות, כדי שיטלו ישראל את הבזה.

ר' נחמיא אומר:
מקול רעם של מעלן נתזו צנורות מלמטן, שנאמר: קול רעמך כגלגל האירו ברקיו תבל והיו מטות ומרכבות רצות מעצמן ונכנסות' בעל כרחן, לשעבר היו הפרדות מושכות המרכבות ועכשו מרכבות מושכות את הפרדות.

וינהגהו בכבדות -
ר' יהודה אומר:
במדה שמדדו בה מדדת להם, דכתיב: תכבד העבודה לכך נאמר: וינהגהו בכבדות:

ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל -
הרשעים והטפשים שבהם היו אומרים: מפני דווין וכסופים הללו אנו בורחין.
הפקחים שבהם היו אומרים: אנוסה מפני ישראל. כי ה' נלחם להם במצרים.
אמרו: מי שעשה להם נסים במצרים, הוא עושה להם על הים נסים.

ר' יוסי אומר:
מנין אתה אומר: במכות שהיו לוקים אלו על הים כך היו אלו שבמצרים לוקין והיו רואין אלו את אלו?
לכך נאמר: ויאמר מצרים אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם במצרים, ולא במצרים בלבד אלא בכל המצירין להם לישראל לדורות, שנאמר: ויך צריו אחור חרפת עולם נתן למו.
ואומר: כמעט אויביהם אכניע.
ואומר: לשבור אשור וגו'.
ואומר: וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים, כך היא מדה מהלכת על פני הדורות, שנאמר: זאת העצה היעוצה על הארץ וזאת היד נטויה לכל הגוים מפני מה כי ה' צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה מי ישיבנה.
הא לא במצרים בלבד אלא בכל המצירים להם לדורות, לכך נאמר: כי ה' נלחם להם במצרים.
[יד, כו] ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים -
אין הים עומד לנגדך ולא ישנה בדבורך.

וישובו המים על מצרים -
יחזור עליהם הגלגל ויחזיר עליהם זדונם, שבמחשבה שחשבו מצרים לאבד את ישראל, בה אני דנן.
הם חשבו לאבד את בני במים, איני נפרע מהם אלא במים, שנאמר: בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל.
חופר גומץ בו יפול ופורץ גדר ישכנו ניחש.
מסיע אבנים יעצב בהם ובוקע עצים יסכן בם.
ואומר: ישוב עמלו בראשו וגו'.
ואומר: כורה שחת בו יפול וגו'.
וכן שלמה המלך ע"ה אומר: מפרי פי איש תשבע בטנו וגמול אדם ישיב לו.
וכן ישעיה הנביא ע"ה אומר: בעל גמולות בעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו לאיים גמול ישלם.
ואומר: ומדותי פעולתם וגו'.
וכן הנביא ירמיה אומר: גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו.
וכן הוא אומר: השמיעו על בבל רבים כל דורכי קשת חנו עליה סביב אל יהי לה פליטה שלמו לה כפעלה בכל אשר עשתה עמו לה כי אל ה' זדה ואל קדוש ישראל.
וכן יתרו אמר למשה: עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים 0 מכירו הייתי לשעבר ועכשו ביותר שנתגדל שמו בעולם, שבדבר שחשב מצרים לאבד את ישראל, בו בדבר נפרע מהם, שנאמר: כי בדבר אשר זדו עליהם.

[יד, כז] ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו -
אלא תקפו, שנאמר: איתן מושבך.

ר' נתן אומר:
איתן - לשון קשה, שנאמר: הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם ה' גוי איתן הוא גוי מעולם הוא.

ומצרים נסים לקראתו -
ללמדך שכל מקום ומקום שהיה מצרים נסים היה הים רץ כנגדו.

משל למה הדבר דומה?
ליונה שברחה מבן נץ ונכנסה לטרקלין של מלך, פתח לה המלך חלון מזרחית יצאת היונה והלכה לה, נכנס בן נץ אחריה נעל המלך אחריה את כל החלונות, התחיל המלך מורה בו בחצים, כך כשעלה האחרון שבישראל מן הים, ירד ראשון שבמצרים לתוך הים, התחילו מלאכי השרת לזרוק בהם חצים ואבני אלגביש אש וגפרית, כענין שנאמר: ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו'. אמטיר עליו ועל עמים רבים אשר אתו:

וינער ה' את מצרים -
כאדם שמנער את הקדרה התחתון שלה, עומד למעלה ועליון יורד למטה.

דבר אחר:
וינער ה' את מצרים -
נתן להם כח נערות, כדי לקבל את הפורענות.

דבר אחר:
וינער ה' את מצרים -
מסרס כאלו בידי מלאכים נערים כאלו בידי מלאכים זרים, שנאמר: ומלאך אכזרי אשלח בם ואומר תמות בנוער נפשם וגו':

[יד, כח] ישובו המים ויכסו את הרכב -
אף לפרעה, דברי ר' יהודה, שנאמר: מרכבות פרעה וחילו וגו'.

ר' נחמיה אומר:
חוץ מפרעה, עליו הכתוב אומר: בעבור זאת העמדתיך.

ויש אומרים:
באחרונה ירד פרעה וטבע, שנאמר: כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים וישב ה' עליה' את מי הים, והיו מלאכי השרת תמהים לומר: בני אדם עובדים עבודה זרה מהלכין בים ביבשה בתוך הים.

ומנין שאף הים נתמלא עליהם חמה?
שנאמר: והמים להם חומה אל תיקרי חומה אלא חמה.

מי גרם להם לישראל להנצל?
מימינם ומשמאלם.
מימינם - בזכות התורה שעתידין לקבל, שנאמר: מימינו אש דת למו.
ומשמאלם - זו תפלה.

דבר אחר:
[יד, ל] מימינם ומשמאלם -
מימינם - זו מזוזה, שעתידין ישראל לעשות.
ומשמאלם - זו תפלין.

דרש פפוס:
לססתי ברכבי פרעה - רכב פרעה על סוס זכר, כביכול נגלה הקב"ה על סוס זכר, שנאמר: דרכת בים סוסיך וגו'.
רכב פרעה על סוס נקבה, שיכולה לסבול טורח הדרך ולרוץ אורח יותר מזכר, כביכול נגלה הקב"ה על סוס נקבה, שנאמר: לסוסתי ברכבי פרעה.

אמר לו ר' עקיבא:
דייך פפוס!
אמר לו: ומה אתה מקיים: לסוסתי ברכבי פרעה?!
לססתי - כתיב, אמר הקב"ה: כשם שששתי על המצרים לאבדם, כך כמעט ששתי על ישראל לאבדם.

ומי גרם להם שינצלו?
מימינם ומשמאלם.

דרש פפוס:
והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש - דן יחידי לכל באי העולם ואין מי ישיב על דבריו.

אמר לו ר' עקיבא:
דייך פפוס!

אמר ר' פפוס:
ומה אתה מקיים והוא באחד ומי ישיבנו?
א"ל: אין להשיב על דברי מי שאמר והיה העולם, אלא דן הכל באמת והכל בדין.

דרש ר' פפוס:
הן האדם היה כאחד ממנו - כאחד ממלאכי השרת.

אמר ר' עקיבא:
דייך פפוס!

א"ל פפוס:
ומה אתה מקיים הן האדם היה כאחד ממנו?
אלא הקב"ה נותן לפניו שני דרכים: א' של מות וא' של חיים ובחר לו דרך המוות.

דרש ר' פפוס:
וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב -
שומע אני כשור של מעלה?!
תלמוד לומר: אוכל עשב.

אמר לו ר' עקיבא:
דייך פפוס!
אמר לו: מה אתה מקיים וימרו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב?
בשור של מטה.

יכול בשור של ימות השנה?
תלמוד לומר: אוכל עשב.
אין לך מנוול ומשוקץ יותר מן השור, בשעה שהוא אוכל עשב.

[יד, ל] ויושע ה' ביום ההוא -
כצפור שהיא נתונה ביד אדם, שאם יכבוש ידו מעט הוא חונקה, שנאמר: הפח נשבר ואנחנו נמלטנו.
ואומר: עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ, ברוך ה' שלא נתננו טרף וגו'
וכאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה, שנאמר: או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי שאין תלמוד לומר לו גוי מקרב גוי, אלא כאדם שהוא שומט את העובר ממעי הפרה. ואומר: ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל וגו'.

וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים -
מפני ד' דברים ראו ישראל את המצרים מתים:
כדי שלא יהו אומרים: כשם שעלינו מן הים מצד זה, כך המצרים עלו מן הים מצד אחר,
וכדי שלא יהו אומרים המצריים: כשם שאבדנו בים, כך אבדו ישראל בים.
וכדי שיקחו את ישראל הבזה שהיו המצרים טעונים כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות.
וכדי שיהיו ישראל נתונים עיניהם בהם ומכירים אותם מתים ומוכיחין בהם, שנאמר: אוכיחך ואערכה לפניך.

כתיב: מת על שפת הים.
וכי מתים היו?
אלא מתים ולא מתים, כענין שנאמר: ויהי בצאת נפשה כי מתה.

וכי מתה היתה?
אלא מתה ולא מתה.
ותרא אויבתי ותכסה בושה, האומרת אלי היו ה' אלהיך עיני תראינה בה עתה תהיה למרמס כטיט חוצות.

דבר אחר:
וירא ישראל את מצרים מת -
מיתות משונות מיתות חמורות זו מזו, לפי שהביא עליהם כמה מיתות בים.

ר' יוסי הגלילי אומר:
מנין שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו נ' מכות?
מהו אומר: ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע וגו'

ועל הים מהו אומר?
[יד, לא] וירא ישראל את היד הגדולה וגו'.

כמה לקו באצבע?
עשר מכות.
אמור מעתה: במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו נ' מכות.

ר' אליעזר אומר:
מנין אתה אומר: שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של ארבע מכות וגו'?

ר' עקיבא אומר:
מנין אתה אומר: שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים, היתה של חמש מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות?

ויראו העם את ה' -
לשעבר במצרים לא היו יראים ה', אבל כאן ויראו העם את ה'.

ויאמינו בה' ובמשה עבדו -
אם במשה האמינו, קל וחומר בה' בא זה ללמדך, שכל מי שהאמין ברועה נאמן, כאלו מאמין במאמר מי שאמר והיה העולם.

כיוצא בדבר אתה אומר: וידבר העם באלהים ובמשה - אם באלהים דברו קל וחומר ובמשה. אלא זה בא ללמדך, שכל מי שמדבר ברועה נאמן, כאלו מדבר במי שאמר והיה העולם.

גדולה האמונה שהאמינו ישראל במי שאמר והיה העולם, שבשכר שהאמינו ישראל בה', שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: ויאמינו בה' ובמשה עבדו.
ונאמר: אז ישיר משה ובני ישראל.

וכן אתה מוצא, שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא, אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנאמר: והאמין בה' ויחשבה לו צדקה.

[טו, א] אז ישיר משה ובני ישראל -
ר' נחמיה אומר:
כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש, שכן מצינו באבותינו שבשכר שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה, שנאמר: ויאמינו ביי ובמשה עבדו.
ונאמר: אז ישיר משה ובני ישראל.

וכן את מוצא, שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין ביי שנאמר: והאמין בה' ויחשבה לו צדקה.
שכן מצינו במשה ובדוד ובדבורה שאמרו שירה ושרת עליהם רוח הקדש.
וכן את מוצא, שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה, שנאמר: ויאמן העם.
וכן הוא אומר: אמונים נוצר ה' - מזכיר אמונות אבות ואהרן וחור תמכו בידם.
זה השער לה' צדיקים יבואו בו.

בבעלי אמנה מהו אומר?
ויבא גוי צדיק שומר אמונים - שער זה כל בעלי אמונה נכנסין בו.
טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון וכנור כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן.

מי גרם לבא לידי שמחה זו?
שכר אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילה, שכך נאמר: להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות.
וכן יהושפט: וישכימו בבקר ויצאו אל מדבר תקוע ובצאתם עמד יהושפט ויאמר שמעוני יהודה ויושבי ירושלים האמינו ביי אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו.
וכתיב: עיניך הלא לאמונה וצדיק באמונתו יחיה.
וכתיב: חדשים לבקרים רבה אמונתך.
וכן אתה מוצא, שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמנה, שנאמר: אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש וגו'. וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה - הא גדולה אמונה לפני הקב"ה שבשכר אמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה.

ויאמינו בה' ובמשה עבדו -
אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמינו ביי ובמשה עבדו
וכן הוא אומר: וימינו בדבריו ישירו תהלתו.