[יח, א] וישמע יתרו -
מה שמועה שמע ובא?
מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו. דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר אומר:
מתן תורה שמע ובא.
שבשעה שנתנה תורה לישראל, זעו כל מלכי האדמה בהבליהם, שנאמר: ובהיכלו כלו אומר כבוד, באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו: בלעם, שמא המעשה זה עושה לנו כשעשה לדור המבול, שנאמר: ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם.
אמר להם: שוטים שבעולם, כבר נשבע הקדוש ברוך הוא לנח, שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר: כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ.

אמרו לו: שמא מבול של מים אינו מביא, מבול של אש מביא?
אמר להם: לא מבול של אש מביא ולא מבול של מים אלא תורה נותן הקדוש ברוך הוא לעמו ולידידיו, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן, כיון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה, ענו כולם ואמרו אחר כך: ה' יברך את עמו בשלום ופנו והלכו איש למקומו.

רבי אליעזר אומר:
קריעת ים סוף שמע ובא, שבשעה שנקרע ים סוף שמע ובא שבשעה שנקרע ים סוף, נשמע מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: ויהי כשמוע כל מלכי האמורי.
וכן אמרה רחב הזונה לשלוחי יהושע: כי שמענו את אשר אוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים וגו' ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם.
אמרו: רחב הזונה בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר זנתה, לסוף נ' שנה נתגיירה והיא אומרת ריבונו של עולם, בשלשה דברים חטאתי:
נדה
חלה
הדלקה.

בשלשה דברים מחול לי:
בחבל,
בחלון,
בחומה.
שנאמר: ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר ובחומה היא יושבת.

וישמע יתרו -
שבע שמות נקראו לו:
יתר,
יתרו,
חובב,
בן רעואל,
פוטיאל,
קני.

יתר, שהותיר פרשה אחת בתורה.
יתרו, שייתר במעשים טובים.
חובב, שהיה חביב למקום.
רעואל, שהיה כריע למקום.
פוטיאל, שנפטר מעבודה זרה.
קני, שקנא לשמים וקנה לו תורה.

דבר אחר:
וישמע יתרו -
מתחלה לא היו קוראין לו אלא יתר, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חותנו, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת.

וכן אתה מוצא באברהם, שמתחלה לא היו קוראים אותו אלא אברם, וכשעשה מעשים טובים הוסיפו לו אות אחת ונקרא שמו אברהם.

וכן אתה מוצא בשרה, שמתחילתה היו קוראין אותה שרי, וכשעשתה מעשים טובים הוסיפו לה אות אחת גדולה ונקראת שמה שרה.

וכן אתה מוצא ביהושע, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע.

ויש אחרים שפחתו מהם:
יש לך ללמד מעפרון, שמתחלה היו קוראין אותו עפרון וכששקל הכסף מיד אברהם פחתו אות אחת משמו, שנאמר: וישמע אברהם לעפרון וישקול אברהם לעפרן את הכסף. עפרן כתיב.

וכן אתה מוצא ביונדב, שמתחלה היו קוראין אותו יהונדב וכשבא לאותו מעשה, פחתו לו אות אחת ונקרא יונדב, שנאמר: בהתחברך לרשע.

מכאן אמרו חכמים:
אל יתחבר אדם לרשע, אפילו לקרבו לתורה.

כהן מדין -
ר' יהושע אומר:
כומר היה, כענין שנאמר: ויהונתן בן גרשום בן מנשה ובניו היו כהנים לשבט הדני, עד יום גלות הארץ.

ר' אלעזר המודעי אומר:
שר היה, כענין שנאמר: ובני דוד כהנים היו.

חותן משה -
מתחלה היה משה מכבד חמיו, שנאמר: וילך משה וישב אל יתר חתנו, עכשיו חמיו מכבדו. אומר לו: מה טיבך?
אמר: אני חותן משה.

את כל אשר עשה אלהים למשה וישראל עמו -
שקל משה כישראל וישראל כמשה, שקל רב כתלמיד ותלמיד כרב.

כי הוציא ה' את ישראל ממצרים -
מגיד ששקולה יציאת מצרים, כנגד כל נסים וגבורות שעשה הבק"ה לישראל.

[יח, ב] ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה אחר שלוחיה -
ר' יהושע אומר:
אחר שנפטרה הימנו בגט.
נאמר כאן שלוח
ונאמר להלן: שילוח.

מה שלוח האמור להלן גט,
אף כאן גט.

ר' אלעזר המודעי אומר:
מאחר שנפטרה ממנו במאמר, שבשעה שאמר הקב"ה למשה: לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים, שנאמר: לכה נא ואשלחך אל פרעה, באותה שעה נטל אשתו ושני בניו והיה מוליכם למצרים, שנאמר: ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור וישב ארצה מצרים. באותה שעה אמר לאהרן: לך לקראת משה, יצא לקראת משה וחבקו ונשקו.
א"ל: משה, היכן היית כל השנים הללו?
אמר לו: במדין.
א"ל: מה טף ונשים אלו עמך?
א"ל: אשתי ובני.
ולאן אתה מוליכם?
למצרים.
א"ל: על הראשונים אנו מצטערים ועכשיו נצטער גם באלו?!
באותה שעה אמר לצפורה: לכי לבית אביך.
באותה שעה הלכה לבית אביה ונטלה שני בניה, לכך נאמר: אחר שלוחיה.

[יח, ג] ואת שני בניה וגו' נכריה-
ר' יהושע אומר:
נכריה היתה לו ודאי.

ר' אליעזר המודעי אומר:
בארץ נכריה.
אמר משה: הואיל וכל העולם עובדי עבודה זרה, אני אעבור לפני מי שאמר והיה העולם. שבשעה שאמר משה ליתרו: תן לי צפורה בתך לאשה.
אמר לו יתרו: קבל עליך דבר זה שאומר לך ,ואני נותנה לך .
אמר לו: מהו?
אמר לו: בן שיהיה תחלה, יהיה לעבודה זרה, מכאן ואילך לשם שמים וקבל עליו.
אמר לו: השבע!
וישבע לו, שנאמר: ויואל משה, אין אלה אלא לשון שבועה,. שנאמר: ויואל שאול את העם לאמר.
וכתיב: ויאמר נעמן הואל וקח ככרים,. לפיכך הקדים המלאך להרוג את משה, מיד ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה וגו' וירף וגו'.

רבי אלעזר בן עזריה אומר:
מאוסה ערלה שנתגנו בה רשעים, שנאמר: כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב.

ר' ישמעאל אומר:
גדולה מילה, ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה.

ר' יוסי הגלילי אומר:
גדולה מילה, שדוחה את השבת החמורה, שחייבין עליה כרת.

ר' יהושע בן קרחא אומר:
גדולה מילה, שלא נתלה זכות למשה עליה, מלא שעה.

ר' נחמיה אומר:
גדולה מילה, שדוחה את הנגעים.

ר' אומר:
גדולה מילה, שכל זכיותיו של משה לא עמדו לו בשעת דחקו, כשאמר לו המקום: לך הוצא את עמי בני ישראל ממצרים. ועל שנתעצל במילה שעה אחת, בקש המלאך להרגו, שנאמר: ויהי בדרך במלון.

רבי יוסי אומר:
חס ושלום לאותו צדיק שנתעצל במילה שעה אחת, אלא דרש משה קל וחומר:
ימול ויצא, הרי סכנת נפשות.
ישהה וימול, המקום אמר לו: לך והוציא את עמי ישראל ממצרים, אלא שנתרשל בלינה קודם המילה, לכך בקש המקום להרגו, שנאמר: ויהי בדרך במלון וגו'.

ר' שמעון בן גמליאל אומר:
לא בקש המלאך להרוג את משה אלא לתינוק, שנאמר: כי חתן דמים אתה לי.
אמרת: צא וראה מי קרוי חתן, תינוק או משה, הוי אומר: תינוק.

[יח, ד] שם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה -
ר' יהושע אומר:
אימתי הצילו המקום?
באותה שעה שאמר לו דת: מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וגו'. וישמע פרעה את הדבר הזה. אמר: תפסו את משה והעלוהו לבימה וכפתוהו והניחו הסייף על צווארו, באותה שעה ירד מלאך ונדמה להם בדמותו של משה, תפסו את המלאך והניחו את משה,

ויש אומרים:
עשאן המקום כתים כתים, אלמים חרשים וסומים והיו אומרים לאלמים:
היכן הוא משה?
ולא היו מדברים ולחרשים ולא היו שומעים ולסומים ולא היו רואין, כענין שנאמר: ויאמר ה' אליו מי שם]פה לאדם או מי ישום אלם וגו'.
לכך נאמר: כי אלהי אבי בעזרי.

[יח, ה] ויבא יתרו חתן משה ובניו ואשתו אל משה -
והלא כבר נאמר ושני בניו עמו!
שומעני שהיו בניה ממקום אחר?!
תלמוד לומר: ובניו ואשתו אל משה - בניו של משה היו ולא היו בניה ממקום אחר.

אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים -
הרי הכתוב מתמיה עליו, שהיה שרוי בתוך כבודו של עולם ובקש לצאת למדבר ציה ותוהו ואין בו כלום, לכך נאמר: אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים.

[יח, ו] ויאמר משה אני חותנך יתרו... ואשתך ושני בניה עמה. -
ר' יהושע אומר:
כתב לו באגרת.

ר' אלעזר המודעי אומר:
שלח לו ביד שליח, ואמר לו: עשה בגיני, ואם אין אתה עושה בגיני, צא בגין אשתך, ואם לאו עשה בגין בניה, לכך נאמר: ויאמר אל משה וגו'.

ר' אליעזר אומר:
נאמר למשה: אני הוא שאמרתי והיה העולם.
אני המקרב ולא המרחק, שנאמר: האלהי מקרוב באו אני נאם ה' ולא אלי מרחוק - אני שקרבתי את יתרו ולא רחקתיו, אף אתה כשבא אדם אצלך להתגייר, אינו בא אלא לשם שמים, אף אתה קרבהו ולא תרחיקהו.
מכאן אתה למד, שיהא אדם דוחה בשמאל וימין מקרב, ולא כשם שעשה אלישע לגחזי ודחפו לעולם.

[יח, ז] ויצא משה לקראת חתנו -
אמרו: יצא אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל.

ויש אומרים:
אף שכינה יצאת עימהם.

וישתחו וישק לו -
איני יודע מי השתחווה למי או מי נשק למי, כשהוא אומר: וישאלו איש לרעהו, מי קרוי איש?
הלא משה, שנאמר: והאיש משה, הוי אומר: לא השתחווה ולא נשק אלא משה לחמיו.

מכאן אמרו:
שיהא האדם מוכן לכבוד חמיו.

ויבאו האהלה -
זה בית המדרש.

[יח, ח] ויספר משה לחתנו -
למשכו ולקרבו לתורה.

את כל אשר עשה ה' -
שנתן תורה לעמו ישראל.

את כל התלאה אשר מצאתם בדרך -
אשר מצאתם על הים.

בדרך -
זו מלחמת עמלק.

ויצילם ה' -
הצילם המקום מכל.

[יח, ט] ויחד יתרו -
ר' יהושע אומר:
בטובת המן הכתוב מדבר.
אמר לו: המן הזה שנתן לנו המקום אנו טועמין בו:
טעם הפת.
טעם בשר,
טעם דגים.
טעם חגבים.
טעם כל המטעמים שבעולם,
שנאמר: טובה הטובה, כל הטובה על כל הטובה.

ר' אלעזר המודעי אומר:
בטובת הבאר הכתוב מדבר.
אמרו לו: הבאר שנתן לנו המקום, אנו טועמין בו:
טעם יין ישן,
וטעם יין חדש,
וטעם חלב,
וטעם דבש,
טעם כל המתוקים שבעולם,
שנאמר: טובה הטובה, כל הטובה על כל הטובה.

ר' אליעזר אומר:
בטובת ארץ ישראל הכתוב מדבר.
אמרו לו: עתיד המקום ליתן לנו שש מדות טובות:
ארץ ישראל,
והעולם הבא,
ומלכות בית דוד,
ועולם חדש.
וכהונה,
ולויה.
לכך נאמר: טובה הטובה, כל הטובה על כל הטובה. מיד פתח ואמר: ברוך ה'.

[יח, י] ויאמר יתרו ברוך ה' וגו' -
אמר פפוס:
בגנות ישראל הכתוב מדבר, שהרי יש שם ששים ריבוא בני אדם ולא עמד אחד מהם לברך למקום, עד שבא יתרו וברך למקום, שנאמר: ויאמר יתרו ברוך ה':

אשר הציל אתכם מיד מצרים ומיד פרעה -
מיד התנין הגדול, התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו, אשר אמר: לי יאורי ואני עשיתיני.

מתחת יד מצרים -
מתחת שעבוד ההוא של מצרים.

[יח, יא] עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים -
עד עכשו לא הודה לו בדבר.

כי גדול ה' -
אמרו: מתחלה לא היה עבד יכול לברוח ממצרים, שהיתה סוגרת ומסוגרת ועכשיו הוציא ששים ריבוא בני אדם ממצרים, לכך נאמר: כי גדול ה' מכל האלהים.
אמרו: לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם שלא עבר עליה ולא עבדה, שנאמר: מכל האלהים ונעמן יודע בדבר יותר ממנו, שנאמר: הנה נא ידעתי כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל. וכן רחב הזונה אומרת: כי ה' אלהיכם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.

כי בדבר אשר זדו עליהם -
מכירו היה לשעבר ועכשיו ביותר, שנתגדל שמו בעולם, שבמה שחשבו מצרים לאבד את ישראל, בו נפרע מהם המקום, שנאמר: בדבר אשר זדו עליהם.

[יח, יב] ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלהים -
הכתוב מתמיה עליו, אדם שהיה עובד עבודה זרה ומנסך ומשתחוה לעבודה זרה שלו, עכשיו הוא מביא עולה וזבחים לאלהים.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים -
ומשה להיכן הלך, והלא מתחלה יצא לקראתו. שנאמר: ויצא משה לקראת חותנו.

להיכן הלך?
אלא מלמד שהיה עומד ומשמש עליהם.

מהיכן למד?
מאברהם אבינו.
אמרו: הדבר הזה דרש ר' יצחק ואמר:
כשעשה רבן גמליאל סעודה לחכמים, היו כל חכמי ישראל מסובים אצלו, עמד רבן גמליאל ושמשן. אמרו: אין אנו כדאין שישמשנו.

אמר להן ר' יהושע:
הניחו לו שישמש, שמצינו, שגדול מרבן גמליאל שמש את הבריות.
אמרו: אי זה זה?
אמר להם: אברהם אבינו, גדול העולם ששימש מלאכי השרת, שהיה סבור שהם בני אדם ערביים, עובדי עבודה זרה, רבן גמליאל, שישמש חכמים לומדי תורה על אחת כמה וכמה.

אמר להן ר' יצחק:
מצינו גדול מרבן גמליאל ומאברהם ששימש את הבריות.
אמרו לו: אי זה זה?
אמר להם: שכינה, שבכל שעה מספיק מזון לכל באי העולם כדי צרכן ומשביע לכל חי רצון, ולא לבני אדם הכשרים והצדיקים בלבד. אלא אף הרשעים עובדי עבודה זרה, רבן גמליאל על אחת כמה וכמה, שישמש חכמים ובני תורה.

ויבא אהרן וכל זקני ישראל -
מה תלמוד לומר לפני האלהים?
אלא מלמד כל המקבל פני חכמים, כאלו מקבל פני שכינה.
[יח, יג] ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם -
ממחרת יום הכפורים.

מן הבקר עד הערב -
וכי מן הבקר עד הערב היה משה דן את ישראל, והלא אין הדיינין דנין אלא עד זמן סעודה,

ומה תלמוד לומר מן הבקר עד הערב?
אלא מלמד, שכל מי שמוציא דין אמת לאמתו, מעלה עליו הכתוב כאלו היה שותף עם הקב"ה במעשה בראשית.
כתיב הכא: מן הבקר עד הערב.
ובמעשה בראשית כתיב: ויהי ערב ויהי בקר וגו'.

[יח, יד] וירא חתן משה -
מה ראה?
ראהו שהיה כמלך יושב על כסאו והכל עומדין עליו.
אמר לו: מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם, מדוע אתה יושב לבדך?

[יח, טו] ויאמר משה לחתנו וגו' -
אמרו: הדבר הזה שאל יהודה איש כפר עכו את רבן גמליאל:
מה ראה משה לומר: כי יבא אלי העם?
אמר לו: אם לאו, מה יאמר?
כשהוא אומר: לדרוש אלהים, יפה אמר.

[יח, טז] כי יהיה להם דבר באו אלי -
בין טומאה לטהרה.

ושפטתי בין איש -
זה הדין שאין בו פשרה.

בין רעהו -
זה הדין שיש בו פשרה, מגיד ששניהם נפט[ר]ין זה מזה כרעים.

והודעתי את חוקי האלהים -
אלו מדרשות.

ותורותיו -
אלו ההוראות, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
חקים -
אלו עריות, שנאמר: לבלתי עשות מחקות.

והתורה -
אלו ההוריות:

[יח, יז-יח]ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר נבול תבול -
ר' יהושע אומר:
יחללו אותך ויפשרו אותך.

ר' אליעזר המודעי אומר:
ינבלו אותך וינקטרו אותך, כתאנה זו שעליה נובלות, שנאמר: וכאלה נובלת עליה.

גם אתה -
זה משה.

גם -
זה אהרן.

העם הזה -
זה שבעים זקנים, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
אתה -
זה משה.

גם -
זה אהרן נדב ואביהוא.

העם הזה -
אלו שבעים זקנים:

כי כבד ממך הדבר -
אמר לו: הסתכל בקורה זו, כשהיא לחה שנים שלשה נכנסין תחתיה ואין יכולין לעמוד בה, ארבעה חמשה נכנסין תחתיה ויכולין לעמוד בה, כי כבד ממך הדבר לא תוכל עשוהו לבדך.

[יח, יט] ועתה שמע בקולי איעצך -
אם תשמעני איעצך.

ויהי אלהים עמך -
צא והמלך בגבורה.

היה אתה לעם וגו' -
היה להם ככלי מלא דברות.

והבאת אתה את הדברים -
דברים שאתה שומע, תבא ותרצה בהם.

[יח, כ] והזהרת אתהם את החוקים -
אלו מדרשות.

תורות -
אלו הוראות, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר אומר:
חוקים - אלו עריות, שנאמר: לבלתי עשות מחוקות התועבות.

והתורות -
אלו ההוראות.

והודעת להם את הדרך ילכו בה -
זה תלמוד תורה.

ואת המעשה אשר יעשון -
זה מעשה הטוב, דברי ר' יהושע.

ר' אליעזר המודעי אומר:
והודעת להם -
הודע להם בית חייהם.

את הדרך -
זו בקור חולים.

ילכו -
זה קבורת מתים.

בה -
זה גמילות חסדים.

ואת המעשה -
זה שורת הדין.

אשר יעשון -
לפנים משורת הדין.

[יח, כא] ואתה תחזה מכל העם -
תחזה בנבואה.

אנשי חיל -
אלו עשירים ובעלי ממון.

יראי אלהים -
אלו שהם יראים מן המקום בדין.

אנשי אמת -
אלו בעלי אבטחה.

שונאי בצע -
אלו שהם שונאים לקבל ממון בדין, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
ואתה תחזה מכל העם -
באספקלריא כמחזית זו שחוזין בה המלכים.

אנשי חיל -
אלו בעלי אבטחה.

יראי אלהים -
אלו שעושין פשרה בדין.

אנשי אמת -
כגון: ר' חנינא בן דוסא וחבריו.

שונאי בצע -
ששונאים ממון עצמם. ואם ממון עצמם שונאין, קל וחומר ממון אחרים.

ושמת עליהם שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות -
שרי אלפים - שש מאות.
שרי מאות - ששת אלפים.
שרי חמשים - שנים עשר אלף.
שרי עשרות - ששים אלף.

נמצאו כל שרי ישראל: שבע ריבוא ושמונה אלפים ושש מאות.

[יח, כב] ושפטו את העם בכל עת -
ר' יהושע אומר:
בני אדם שהם בדלים ממלאכתם ועוסקים בתורה והיו דנין את העם בכל עת.

והיה כל הדבר הגדול יביאו אליך -
דברים גדולים אליך יביאו, דברים קטנים ישפוטו הם.
אתה אומר כן, או אינו אלא דברים של בני אדם הקטנים ישפוטו הם?!
כשהוא אומר: והדבר הקשה יביאון אל משה, אינו מדבר בבני אדם אלא בדברים גדולים הכתוב מדבר, ונשאו אתך והקל מעלך.

[יח, כג] אם את הדבר הזה תעשה וגו' -
צא והמלך בגבורה, וצוך אלהים ויכלת עמוד אם מודה לך - ויכלת עמוד ואם לאו - אי אתה יכול לעמוד.

וגם כל העם הזה וגו' -
אהרן נדב ואביהוא וע' איש מזקני ישראל יבא לשלום.

[יח, כד] וישמע משה לקול חותנו -
ודאי ויעש כל אשר אמר כל אשר אמר לו חתנו, דברי ר' יהושע.

ר' אלעזר המודעי אומר:
וישמע משה -
ויראה,

ויעש ככל אשר אמר לו -
אלהים.

[יח, כה] וישלח משה את חותנו -
ר' יהושע אומר:
שלחו כבודו של עולם.

ר' אלעזר המודעי אומר:
נתן לו מתנות רבות, שמתוך תשובה שנתן לו, אתה למד שנאמר: אל נא תעזוב אותנו.
אמר לו: אתה נתת לנו עצה טובה ועצה יפה והמקום הודה לדבריך, אל נא תעזוב אותנו.
אמר לו: כלום הנר מהנה אלא במקום חושך?!
וכי מהנר נהנין חמה לבנה?!
אתה חמה ואהרן אחיך לבנה, מה יעשה הנר ביניכם?!
אלא הריני הולך לארצי ואגיד לכל בני מדינתי ואביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה.

יכול שהלך ולא עשה?
תלמוד לומר: ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים.
ואומר: וילך וישב את העם ואין עם אלא חכמה, שנאמר: אמנם כי אתם עם ועמכם תמות חכמה. אל תקרי תמות אלא תומת, כל זמן שחכם מתקיים - חכמתו מתקיימת, מת חכם - אבדה חכמתו עמו.

וכן מצינו משמת ר' נתן אבדה חכמתו עמו. הלכו וישבו להם אצל יושבי יעבץ.
וכי יושבי יעבץ היו והלא תלמידי יעבץ היו, שנאמר: ומשפחת סופרים יושבי יעבץ וגו' תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב.
תרעתים - שהיו מתריעים ונענים.
שמעתים - ששמעו קול תרועת תורה בסיני.
סוכתים - על שום שישבו, שנאמר: ונשב באהלים ונשמע ונעשה וגו':

מעשה באחד שהקריב קרבן מבני שותה מים ויצאת בת קול מקדשי הקדשים ואמרה: מי שמקבל קרבנותיהם במדבר - הוא יקבל קרבנותיהם בשעה זו.

ר' נתן אומר:
גדול הברית שנכרתה עם יונדב בן רכב, מהברית שנכרתה עם דוד, שהברית שנכרתה עם דוד לא נכרתה אלא על תנאי, שנאמר: אם ישמרו בניך בריתי ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם אבל הברית שנכרתה עם יונדב בן רכב לא נכרתה עמו על תנאי, שנאמר: לכן כה אמר ה' צבאות לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים.

שלשה דברים נתנו על תנאי:
ארץ ישראל,
ובית המקדש,
ומלכות בית דוד,
חוץ מספר תורה ובריתו של אהרן, שלא נתנו על תנאי.

ארץ ישראל מנין?
שנאמר: השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם.

ובית המקדש מנין?
שנאמר: והבית אשר אתה בונה אם תלך בחקתי ואת משפטי תעשה ושמרת את כל מצותי ללכת בהם והקימותי את בריתי אתך אשר דברתי אל דוד אביך וגו' ואם לאו והיתה הארץ לשמה על יושביה.

ומלכות בית דוד מנין?
שנאמר: אם ישמרו בניך את בריתי וגו' ואם לאו ופקדתי בשבט פשעם.

ומנין לספר תורה שלא ניתנה על תנאי?
שנאמר: תורה צוה לנו משה מורשה.

ומנין לבריתו של אהרן שלא נתנה על תנאי?
שנאמר: ברית מלח עולם היא והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם.

ומנין לבני יונדב בן רכב שהם מבני בניו של יתרו?
שנאמר: המה הקנים הבאים מחמת אבי רכב, הם בקשו את הרב ויעבץ בקש תלמידים חכמה, שנאמר: ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך עמי ועשית מרעה לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל.

אם ברך תברכני- בתלמוד תורה.
והרבית גבולי - בתלמידים.
והיתה ידך עמי - שלא אשכח את משנתי.
ועשית לי מרעה - שתעשה לי ריעים כמותי.
לבלתי עצבי - שלא יעציבני יצר הרע מלעסוק בתורה.
ויבא אלהים את אשר שאל - מלמד שנתן לו מה ששאל.

ולמה נתן לו מה ששאל?
שנאמר: רש ואיש תככים נפגשו מאיר עיני שניהם ה'.
ואומר: עשיר ורש נפגשו עושה כולם ה'.

הא כיצד?
תלמיד ששימש את הרב והרב רוצה להשנותו - מאיר עיני שניהם ה' - זה קונה חיי עולם וזה קונה חיי עולם, אבל תלמיד ששימש את הרב והרב אינו רוצה להשנותו - עושה שניהם ה' -
מי שעשה זה חכם, סוף יעשהו טפש ומי שעשה תלמיד טפש, סוף יעשהו חכם.
כיוצא בו אתה מוצא בנותני צדקה.

כיצד?
העני פושט ידו לבעל הבית לקבל צדקה ובעל הבית אינו רוצה ליתן לו כלום, עושה כלם ה' - מי שהעני זה, סוף שיעשרנו ומי שהעשיר זה, סוף שיעני אותו.

ר' יהודה הנשיא אומר:
הרי הוא אומר: ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר אם ברך תברכני והרבית את גבולי וגו'.
אם ברך תברכני - בפריה ורביה.
והרבית את גבולי - בבנים ובבנות.
והיתה ידך עמי - במשא ומתן.
ועשית מרעה - חיים שנתת לי לא יהיה בהם, לא חולי מיעים ולא מיחוש עינים ולא מיחוש הראש.
לבלתי עצבי - הא אם אין אתה עושה לי כן, הרני יורד כבן סיסי לשאול.
ויבא אלהים אשר שאל - נתן לו מה ששאל.

ר' חנינא בן גמליאל אומר:
לא נאמרו כל שיעורים הללו אלא בשנה שנייה, בשעה שביקש משה להעמיד מכסיוטינוס על ישראל, שנאמר: איש על דגלו באותות לבית אבותם.