[כ, א] וידבר אלהים -
אין אלהים אלא דיין ליפרע ונאמן לקבל שכר.

את כל -
בדיבור אחד מה שאי אפשר לבשר ודם לומר כן, שנאמר: וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר.

אם כן מה תלמוד לומר אנכי ה' אלהיך לא יהיה לך?
מלמד שאמר הקב"ה בדיבור אחד עשרת הדברות, חזר ופירשן דיבור דיבור בפני עצמו.
שומע אני אף כל דברות שבתורה נאמרו כולם בדיבור אחד?!
תלמוד לומר: את כל הדברים האלה נאמרו בדיבור אחד ושאר כל הדיברות דיבור דיבור בפני עצמו.

לאמר -
שהיו אומר על הין הין ועל לאו לאו, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
על הין הין ועל לאו הין.

דבר אחר:
לאמר -
צא ואמור אליהם והשיבני את דבריהם.

ומנין שהיה משיב דברים לפני הגבורה?
שנאמר: וישב משה את דברי העם אל ה'.

ומה היו דברי העם?
כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ומנין שהודה המקום לדבריהם?
שנאמר: ויאמר ה' אלי הטיבו את אשר דברו.
אנכי ה' אליך -
מפני מה לא נאמרו עשרת הדברות בתחילת התורה, משלו משל למה הדבר דומה?
לאחד שנכנס במדינה, אמר להם: אמלוך עליכם!
אמרו לו: כלום עשית לנו שתמלוך עלינו?!

מה עשה?
בנה להם את החומה, הכניס להם את המים, עשה להם מלחמות.
אמר להם: אמלוך עליכם!
אמרו לו: הן והן.

כך המקום:
הוציא ישראל ממצרים,
קרע להם הים,
הוריד להם המן,
העלה להם הבאר,
הגיז להם השליו,
עשה להם מלחמת עמלק.
אמר להם: אמלוך עליכם!
אמרו לו: הן והן.

ר' אומר:
להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כולן על הר סיני לקבל התורה, השוו כלם לב אחד לקבל מלכות שמים בשמחה, ולא עוד, אלא שממשכנין זה על זה ולא על הנגלות בלבד נגלה הקב"ה עליהם לכרות ברית עימהם, אלא אף על הסתרים, שנאמר: הנסתרות לה' אלינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם.
אמרו לו: על הגלויים אנו כורתים ברית עמך ולא על הסתרים, שלא יהא א' ממנו חוטא בסתר ויהא הציבור מתמשכן, שנאמר: הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו:

אנכי ה' אלהיך -
לפי שנגלה על הים כגבור עושה מלחמות, שנאמר: ה' איש מלחמה.
נגלה על הר סיני כזקן מלא רחמים, שנאמר: וייראו את אלהי ישראל.

וכשנגאלו מה הוא אומר?
וכעצם השמים
ואומר: חזה הוית עד די כרסוון רמיו.
ואומר: נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי וגו', שלא יתן פתחון פה לאומות העולם לומר, שתי רשויות הן, אלא אנכי ה' אלהיך - אני על הים, אני על היבשה, אני לשעבר, אני לעתיד לבא, אני לעולם הזה, אני לעולם הבא, שנאמר: ראו עתה כי אני אני הוא,
עד זקנה אני הוא
כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות אני ראשון ואני אחרון
ואומר: מי פעל ועשה קורא הדורות מראש אני ה' אני ראשון וגו'.

ר' נתן אומר:
מכאן תשובה למינין שאומרים: שתי רשויות הן, שכשעמד הקב"ה ואמר: אנכי ה' אלהיך,
מי עמד ומיחה כנגדו?
אם תאמר: במטמוניות היה הדבר, והלא כבר נאמר: לא בסתר דברתי וגו', לאלו אני נותנה אלא לא אמרתי להם לזרע יעקב תוהו בקשוני ולא נתתיה פנגס.
וכן הוא אומר: ה' דובר צדק מגיד מישרים.

דבר אחר:
אנכי ה' אלהיך -
כשעמד הקב"ה ואמר: אנכי ה' אלהיך היו ההרים מתרעשים והגבעות מתמוטטות ובא תבור מבית אלהים וכרמל מאספמיא, שנאמר: חי אני נאם המלך ה' צבאות שמו כי כתבור בהרים וכרמל בים יבא - זה אומר: אני נקראתי, וזה אומר: אני נקראתי, וכיון ששמעו מפיו: אשר הוצאתיך מארץ מצרים עמד כל אחד ואחד במקומו ואמרו: לא עסק אלא עם מי שהוציא ממצרים.

דבר אחר:
אנכי ה' אלהיך -
שכשעמד הקב"ה ואמר: אנכי ה' אלהיך, היתה הארץ חלה, שנאמר: ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה.
ואומר: הרים נזלו מפני ה'.
ואומר: קול ה' בכח קול ה' בהדר עד ובהיכלו כלו אומר כבוד, עד שנתמלאו בתיהם מזיו השכינה, באותה שעה נכנסו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע וכו', וכיון ששמעו מפיו הדבר, פנו כלם והלכו איש איש למקומו.

ולפיכך נתבעו אומות העולם, כדי שלא ליתן פתחון פה להם כלפי שכינה לומר: אלו נתבענו כבר קיבלנו עלינו, הרי שנתבעו ולא קבלו עליהם, שנאמר: ויאמר ה' מסיני בא.
ונגלה על בני עשו הרשע ואמר להם: מקבלים אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתוב בה?
אמר להם: לא תרצח.
אמרו: זו היא ירושה שהורישנו אבינו, שנאמר: על חרבך תחיה.

נגלה על בני עמון ומואב אמר להם: מקבלים אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתוב בה?
אמר להם: לא תנאף.
אמר לו: כלנו מניאו, דכתיב: ותהרין שתי בנות לוט מאביהן והיאך נקבלה?!

נגלה על בני ישמעאל, אמר להם: מקבלין אתם את התורה?
אמרו לו: מה כתוב בה?
אמר להם: לא תגנוב.
אמרו לו: בזו הברכה נתברך אבינו, דכתיב: הוא יהיה פרא אדם.
וכתיב: כי גנוב גנבתי.

וכשבא אצל ישראל מימינו אש דת למו, פתחו כלם פיהם ואמרו: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.
וכן הוא אומר: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים.

אמר שמעון בן אלעזר:
אם בשבע מצות שנצטוו בני נח שקבלו עליהן אינן יכולין לעמוד בהן, קל וחומר למצות שבתורה.
משל למלך שמנה לו שני אפוטרופסין, אחד ממונה על אוצר של תבן, וא' ממונה על אוצר של כסף ושל זהב, וזה שהיה ממונה על התבן נחשד והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר של כסף ושל זהב, וזה שהיה ממונה על הכסף ועל הזהב, אמר לו: ריקה, בתבן כפרת, בכסף וזהב על אחת כמה וכמה!

והלא דברים קל וחומר:
ומה בני נח בשבע מצות בלבד לא יכלו לעמוד בהם, בשש מאות ושלש עשרה מצות על אחת כמה וכמה!

מפני מה לא ניתנה תורה בארץ ישראל?
שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם לומר: למי שנתנה בארצו לפיכך לא קיבלנו.

דבר אחר:
שלא להטיל מחלוקת בין השבטים, שלא יהא זה אומר: בארצי נתנה, וזה אמר: בארצי נתנה, לפיכך ניתנה במדבר דימוס פרהסיא במקום הפקר.

בשלשה דברים ניתנה תורה:
במדבר,
ובאש,
ובמים,
מה אלו חנם לכל באי העולם, אף אלו חנם לכל באי העולם.

אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים -
עבדים למלכים היו.
אתה אומר עבדים למלכים היו, או אינו אלא עבדים לעבדים?!
כשאומר: ויפדך מבית עבדים עבדים למלכים, היו ולא עבדים לעבדים.

דבר אחר:
מבית העובדים ע"ז.
[כ, ב] לא יהיה לך אלהים אחרים על פני -
למה נאמר?
לפי שנאמר: אנכי ה' אלהיך.
משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה, אמרו לו עבדיו: גזור עליהם גזרות!
אמר להם: כשיקבלו את מלכותי אגזור עליכם, שאם מלכותי לא יקבלו גזרותי לא יקבלו.
כך אמר המקום לישראל: אנכי ה' אלהיך.

לא יהיה לך -
אני הוא שקבלתם מלכותי במצרים.
אמרו לו: כן, וכשם שקבלתם מלכותי קבלו גזרותי.

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני -
רבי שמעון בן יוחאי אומר:
הוא שנאמר להלן אני ה' אלהיכם, אני הוא שקבלתם מלכותי עליכם בסיני;
אמרו לו, הן והן; קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי: כמעשה ארץ מצרים וגו'- הוא שנאמר כאן אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אני הוא, שקבלתם עליכם מלכותי בסיני; אמרו לו, הן הן; קבלתם מלכותי באהבה, קבלו גזרותי.

לא יהיה לך אלהים אחרים -
למה נאמר?
לפי שנאמר: לא תעשה לך פסל וכל תמונה אין לי אלא שלא תעשו.

העשוי כבר מנין שלא יקיים?
תלמוד לומר: לא יהיה לך אלהים אחרים.
וכי אלוהות הן, והלא כבר נאמר: ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה.

ומה תלמוד לומר: אלהים אחרים?
אלא שאחרים קוראין אותם אלוהות.

דבר אחר:
אלהים אחרים -
שהם מאחרין הטובה מלבא לעולם.

דבר אחר:
אלהים אחרים -
שהם עושין את אלהיהם אחרונים.

דבר אחר:
אלהים אחרים -
שהם אחרונים לעובדיהם.
וכן הוא אומר: והן יצעק אליו ולא יענה ומצרתו לא יושיענו.

ר' יוסי אומר:
אלהים אחרים -
למה נאמר?
שלא ליתן פתחון פה לאומות העולם, לומר: אלו נקראו בשמו כבר היה בהם צורך, אלו נקראו בשמו ואין בהם צורך.

ואימתי נקראו בשמו?
בימי אנוש בן שת, שנאמר: אז הוחל לקרוא בשם ה'.
באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם.
אמר להם המקום: אתם עושים מעשה חדש וקראתם עצמכם בשמי, אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא עצמי בשמי, שנאמר: הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ ה' שמו.

ר' אליעזר אומר:
אלהים אחרים -
שהם מחדשים להם אלהות בכל יום.

הא כיצד?
היה לו של זהב נצרך לו, עשאו של כסף, של כסף ונצרך לו עשאו של נחשת, היה לו של נחשת ונצרך לו עשאו של ברזל, או מעופרת.
וכן הוא אומר: חדשים מקרוב באו.

ר' יצחק אומר:
אלו נפרש להם כל שם עבודה זרה, לא היה מספיק להם כל העורות שבעולם.

ר' חנינא בן אנטיגנס אומר:
בא וראה לשון שתפסה תורה למולך, כל שתמליכנו עליך אפילו קיסם אחד או חרס.

רבי אומר:
אלהים אחרים -
שהם אחרונים למי שהוא אחרון במעשים, מי שקורא אותם אלוהות.

על פני -
למה נאמר?
שלא ליתן פתחון פה לישראל לומר: לא נצטווה על עבודה זרה אלא משיצאו למצרים, לכך נאמר: על פני - לומר מה אני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, אף אתה ובנך ובן בנך לא תעבוד עבודה זרה עד סוף כל הדורות.

[כ, ג] לא תעשה לך פסל -
לא יעשה לו גלופה אבל יעשה לו אטומה?!
תלמוד לומר: כל תמונה.

לא יעשה לו אבל יטע לו מטע?!
תלמוד לומר: לא תטע לך אשרה.

לא יטע לו מטע אבל יעשה לו של עץ?!
תלמוד לומר: כל עץ.

לא יעשה לו של עץ, אבל יעשה לו של אבן?!
תלמוד לומר: ואבן משכית.

לא יעשה לו של אבן אבל יעשה של כסף?!
תלמוד לומר: אלהי כסף

לא יעשה לו של כסף אבל יעשה לו של זהב?!
תלמוד לומר: ואלהי זהב.

לא יעשה לו של זהב אבל יעשה לו של נחשת של בדיל של עופרת?!
תלמוד לומר: ואלהי מסכה לא תעשה.

לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו כל סמל?!
תלמוד לומר: פן תשחיתון וכו'.

לא יעשה לו כל סמל אבל יעשה לו דמות בהמה חיה ועוף?!
תלמוד לומר: תבנית כל בהמה וכו'.

לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות דגים וחגבים שקצים ורמשים?!
תלמוד לומר: כל רמש האדמה.

לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות חמה ולבנה כוכבים ומזלות?!
תלמוד לומר: ופן תשא עיניך השמים

לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות מלאכים כרובים ואופנים וחשמלים?!
תלמוד לומר: אשר בשמים.

אי אשר בשמים יכול דמות חמה ולבנה וכוכב?!
תלמוד לומר: ממעל לא דמות כרובים לא דמות אופנים.

לא יעשה לו דמות כל אלה אבל יעשה לו דמות תהום וחשך?!
תלמוד לומר: ואשר בארץ מתחת.

ואשר במים מתחת לארץ -
להביא את הבוביא, דברי ר' עקיבא.

ויש אומרים:
להביא את השברירים, כל כך רדף הקב"ה אחר יצר הרע, שלא ליתן פתחון פה למצוא לו מקום מתלה של התר.

[כ, ד] לא תשתחוה להם ולא תעבדם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וילך ויעבוד אלהים אחרים לחייב על העבודה בפני עצמה ועל השתחואה בפני עצמה.
אתה אומר כן, או אינו חייב עד שיעבוד וישתחוה?!
תלמוד לומר: לא תשתחוה להם ולא תעבדם, לחייב כל אחד בפני עצמו.

דבר אחר:
לא תשתחוה להם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו.

עונש שמענו, אזהרה מנין?
תלמוד לומר: להם.
וכן הוא אומר: לא תשתחוה לאל אחר.

כי אנכי ה' אלהיך אל קנא -
אני שליט בקנאה ואין קנאה שולטת בי, שנאמר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.

דבר אחר:
אני ה' אלהיך אל קנא -
אני שליט בקנאה ואין קנאה שולטת בי, אני שליט בנומה ואין נומה שולטת בי, שנאמר: הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל

דבר אחר:
אני ה' אלהיך אל קנא -
בקנאה אני נפרע מן עבודה זרה אבל רחום וחנון אני בדברים אחרים.

שאל פלוסופוס אחד את רבן גמליאל:
כתיב בתורתכם: כי ה' אליך אל קנא. וכי יש כח בעבודה זרה להתקנאות בה?!
גבור מתקנא בגבור, חכם מתקנא בחכם ,עשיר מתקנא בעשיר! אלא יש כח בעבודה זרה להתקנות בה?!
אמר לו: אלו אדם קורא לכלבו בשם אביו, וכשהוא נודר נודר בחיי כלב זה.
במי האב מתקנא בבן או בכלב?
אמר לו: יש למקצתה צורך.
אמר לו: מה ראית?
אמר לו: הרי שנפלה דליקה במדינה פלונית חוץ לבית ע"ז שלהן, לא שעמדה לעצמה
אמר לו: אמשול לך משל.
למה הדבר דומה?
למלך בשר ודם שיוצא למלחמה.
עם מי נלחם, עם החיים או עם המתים?
אמר לו: עם החיים.
אמר לו: הואיל ואין למקצתה צורך מפני מה אינו מבטלה?
אמר לו: וכי לדבר אחד אתם עובדין, והרי אתם עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות להרים ולגבעות לאפיקים וגיאיות, ואפילו לאדם. יאבד עולמו מפני השוטים?
אסף אסף כל וגו' אסף אדם ובהמה וגו'.
אמר לו: הואיל ונכשלו בה רשעים, מפני מה אינו מעבירה מן העולם?
אמר לו: מפני השוטין.
אמר לו: אם כן אף לאדם עובדין והכרתי האדם מעל פני האדמה.

פוקד עון אבות על בנים -
בזמן שהם אינן מסרגין או בזמן שהן מסרגין

הא כיצד?
רשע בן רשע בן רשע.

ר' נתן אומר:
קוצץ בן קוצץ בן קוצץ.
כיון ששמע משה את הדבר, ויקד ארצה וישתחוו.
אמר: חס וחלילה, אין בישראל רשע בן רשע בן רשע.
כשם שמידת פורענות לארבעה דורות, כך מדת הטוב לארבעה דורות?!
תלמוד לומר: לאלפים.
אי לאלפים שומע אני מיעוט אלפים שנים? !
תלמוד לומר: לאלף דור לאין חקר ואין מספר.

[כ, ה] לאוהבי ולשומרי מצותי -
לאוהבי - זה אברהם אבינו וכיוצא בו.

ולשומרי מצותי -
אלו הנביאים והזקנים.

ר' נתן אומר:
לאוהבי ולשומרי מצותי -
אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצות.
מה לך יוצא ליהרג?
על שמלתי את בני.

מה לך יוצא לישרף?
על שקראתי בתורה.

מה לך יוצא ליצלב?
על שאכלתי המצה.

מה לך לוקה מאפרגל?
על שנטלתי את הלולב.
ואומר: אשר הוכיתי בית מאהבי - מכות אלו גרמו לי ליאהב לאבי שבשמים.
[כ, ו] לא תשא שם ה' אלוהיך לשוא -
אף שבועת שוא היית בכלל. או נפש כי תשבע לבטא בשפתים, והרי הכתוב מוציאה מכללה ומחמיר עליה ופוטרה מן הקרבן, כשם שהיא פטורה מן הקרבן כך תהא פטורה מן המכות?!
תלמוד לומר: את שם ה' - מכלל קרבן יצאת, מכלל מכות לא יצאת.

לא תשא -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: לא תשבעו בשמי לשקר, אין לי אלא שלא ישבע.

מנין שלא יקבל עליו להשבע?
תלמוד לומר: לא תשא את שם ה' אלוהיך - עד שלא קבלת עליך להשבע הריני לך אלהים, משקבלת עליך להשבע הריני לך לדיין, שנאמר: כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא. אי אפשר לומר: לא ינקה, שכבר נאמר: ינקה.
ואי אפשר לומר: ינקה שכבר נאמר לא ינקה.
אמור מעתה: מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים.

מפני ארבעה דברים אלו הלך מתיא בן חרש אצל ר' אלעזר הקפר ללודיא:
אמר לו: רבי שמעת בד' חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש?
אמר לו: כתוב אחד אומר: שובו בנים שובבים, הא למדת שתשובה מכפרת.
וכתוב אחד אומר: ביום הזה יכפר עליכם, הא למדת שיום הכיפורים מכפר.
וכתוב אומר: אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון, הא למדת שמיתה מכפרת.
וכתוב אחר אומר: ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, הא למדנו שייסורין מכפרין.

כיצד יתקיימו ד' כתובים אלו?
העובר על מצוות עשה ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר: שובו בנים שובבים

והעובר על מצוות לא תעשה ועשה תשובה, אין כאן בתשובה לכפר, אלא תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר, ועל זה נאמר: כי ביום הזה יכפר עליכם.

והמזיד על כריתות ועל מיתת בית דין ועשה תשובה, אין כח תשובה לתלות ויום הכיפורים לכפר, אלא תשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה וייסורין ממרקין מכפרין מחצה, ועל זה נאמר: ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עוונם.

מי שמחלל שם שמים ועשה תשובה, אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכיפורים מכפר ולא ייסורין בלבד ממרקין, אלא התשובה ויום הכיפורים תולין ויום המיתה וייסורין ממרקין, ועל זה נאמר: אם יכופר העון הזה עד תמותון.
ואומר: אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה - בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא במיתה.

ר' אומר:
שומע אני שלא יכפר יום המיתה?!
כשהוא אומר: בפתחי את קברותיכם - הא למדת שיום המיתה מכפר.

ר' אומר:
כל שהוא מלא תשא ולמעלן, התשובה מכפרת, מלא תשא ולמטה ולא תשא עימהם, התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר.
ואי זה הוא מלא תשא ולמעלה?
עשה ולא תעשה ,חוץ מלא תשא.
מלא תשא ולמטה, דברים שחייבין עליהם:
מיתות בית דין
מיתה בידי שמים
כרת
ומלקות ארבעים
חטאות
ואשמות.
ולא תשא - עימהם.

[כ, ז] זכור ושמור -
שניהם נאמרו בדבור אחד.

מחלליה מות יומת,
וביום השבת שני כבשים - שניהם בדבור אחד נאמרו

ערות אשת אחיך,
ויבמה יבא עליה - שניהם נאמרו בדבור אחד.

לא תלבש שעטנז,
וגדילים תעשה לך - שניהם נאמרו בדבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר: אחת דבר אלוהים שתים זו שמענו הלא כה דברי כאש נאם ה'.

זכור ושמור -
זכור - מלפניו.
ושמור - מלאחריו.

מכאן אמרו:
מוסיפין מחול על קדש.
משל לזאב שהוא טורד מלפניו ומלאחריו.

אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן חנניה בן גרון אומר:
זכור את יום השבת לקדשו -
תהא זכרו מאחד בשבת, שאם יתמנה לך מנה יפה, תהא מתקנו לשם שבת.

ר' יצחק אומר:
לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין, אלא תהא מונה לשם שבת.

לקדשו -
לקדשו בברכה.

מכאן אמרו:
מקדשין על היין בכניסתו.

אין לי אלא קדושה ליום, קדושה לליל מנין?
תלמוד לומר: ושמרתם את השבת.

אין לי אלא שבת, ימים טובים מנין?
תלמוד לומר: אלה מועדי ה' וגו'.

[כ, ח] ששת ימים תעבוד -
וכי אפשר לו לאדם לעשות מלאכתו בששת ימים?!
אלא שבות, כאלו מלאכתך עשויה.

דבר אחר:
שבות ממחשבת עבודה.
ואומר: אם תשיב משבת רגליך.
ואומר: אז תתענג על ה'.

[כ, ט] ויום השביעי -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: כל העושה מלאכה ביום השבת מות יומת, עונש שמענו, אזהרה מנין?
תלמוד לומר: ויום השביעי.

לא תעשה כל מלאכה -
אין לי אלא עונש, ואזהרה על מלאכת היום ואזהרה על מלאכת הלילה מנין?
תלמוד לומר: מחלליה מות יומת, עונש שמענו ואזהרה לא שמענו, תלמוד לומר: ויום השביעי שבת לה' אלהיך, שאין תלמוד לומר שבת, אלא להביא את הלילה בכלל אזהרה.

ר' אחאי בן יאשיה אומר:
אתה ובנך ובתך -
אלו הקטנים.
או אלו הגדולים?!
אמרת, והלא כבר מוזהרים הם.
הא מה תלמוד לומר אתה ובנך ובתך?
אלו קטנים.

עבדך ואמתך -
אלו בני ברית.
אתה אומר: אלו בני ברית.
או אינו אלא עבד ערל?!
כשהוא אומר: וינפש בן אמתך והגר - הרי עבד ערל אמור.

הא מה תלמוד לומר עבדך ואמתך?
או בני ברית.

וגרך -
זה גר צדק.
או אינו אלא גר תושב?!
כשהוא אומר: הגר - הרי גר תושב אמור.
הא מה תלמוד לומר: וגרך?
זה גר צדק.

[כ, י] כי ששת ימים וגו' -
מגיד שהים שקול כנגד כל מעשה בראשית.

וינח ביום השביעי -
וכי יש לפניו יגיעה, והלא כבר נאמר: לא ייעף ולא ייגע.
ואומר: נותן ליעף כח.
ואומר: בדבר ה' שמים נעשו.
ומה תלמוד לומר וינח?
אלא כביכול הכתיב על עצמו, שברא את עולמו בששה ימים ונח בשביעי.

והרי דברים קל וחומר:
מי שאין לפניו יגיעה, הכתיב על עצמו שברא עולמו בששה ונח בשביעי, אדם שנאמר בו: אדם לעמל יולד על אחת כמה וכמה!

על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו -
ברכו - במן.
וקדשו - במן, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
ברכו - במן.
וקדשו - בברכה.

ר' יצחק אומר:
ברכו - במן.
וקדשו - במקושש.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
ברכו - במן
וקדשו - במאורות.

ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אומר משום ר' שמעון:
ברכו - במן.
וקדשו - במאור פניו של אדם הראשון - על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו.
[כ, יא] כבד את אביך ואת אמך -
שומע אני בדברים?!
תלמוד לומר: כבד את ה' מהונך - במאכל ובמשתה ובכסות נקייה.

דבר אחר:
כבד את אביך -
לפי שנאמר: איש איש כי יקלל אביו ואמו, איש אמו ואביו תיראו - אין לי אלא איש.

אשה מנין?
טומטום ואנדרויגנוס מנין?
תלמוד לומר: כבד את אביך מכל מקום.
מה כבוד לא חלק בין אשה לאיש, אף מורא לא חלקו בין איש לאשה, דברי ר' ישמעאל.

ר' יהודה בן בתירא אומר:
הרי הוא אומר: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, מה שבת לא חלק בין איש לאשה וטומטום ואנדרוגינוס, אף מורא לא תחלוק בין איש לאשה בין טומטום לאנדרוגינוס.

ר' אומר:
חביב כבוד אב ואם לפני מי שאמר והיה העולם, ששקל כבודן ומוראן לכבודו וקללתן לקללתו. כתיב: כבד את אביך ואת אמך.
וכנגדו כתיב: כבד את ה' מהונך.
הקיש כבוד אב ואם לכבוד המקום.

כתיב: איש אמו ואביו תיראו.
וכנגדו כתיב: את ה' אלהיך תירא.
הקיש מוראת אב למוראת המקום.

כתיב: ומקלל אביו ואמו.
וכנגדו כתיב: איש כי יקלל אלהיו.
הקיש קללת אב לקללת המקום:

בא וראה מה שכרן?
נאמר: כבד את ה' מהונך.
וכנגדו כתיב: וימלאו אסמיך שבע.
ואמר: כבד את אביך ואת אמך.
וכנגדו: למען יאריכון ימיך.

את ה' אלהיך תירא
וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה
איש אמו ואביו תיראו.

מה אמור בשבת?
אם תשיב משבת רגלך - אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ.

ר' אליעזר אומר:
גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאדם מכבד אמו יותר מאביו, לפי שהיא משדלתו בדברים, לפיכך הקדים אב לאם לכיבוד.
וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאדם מתיירא מאביו יותר מאמו, לפי שהוא מלמדו תורה, לפיכך הקדים אב לאם במורא.

מקום שחסר השלים, או כל הקודם במקרא קודם במעשה?!
תלמוד לומר: איש אמו ואביו תיראו - מגיד ששניהן שקולין זה בזה.

כבד את אביך ואת אמך -
אם כבדתן - למען יאריכון ימיך ואם לאו - למען יקצרון, שדברי תורה נוטריקון, שכן דברי תורה נדרשין מכלל הן לאו מכלל לאו הן.

על האדמה -
מכאן אמרו:
כל מצוה שמתן שכרה בצדה - אין בית דין של מטה מוזהרין עליה.

[כ, יב] לא תרצח -
למה נאמר?
לפי שנאמר: שופך דם האדם - עונשים שמענו אזהרה לא שמענו, ת"ל: לא תרצח.

לא תנאף -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: מות יומת הנואף והנואפת - עונש שמענו, אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר: לא תנאף.

לא תגנוב -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וגונב איש ומכרו - עונש שמענו.
אזהרה מנין?
תלמוד לומר: לא תגנוב.
והרי זה אזהרה לגונב נפש.

אתה אומר: לגונב נפש, או אינו אלא לגונב ממון?!
כשהוא אומר: לא תגנובו - הרי אזהרה לגונב ממון.

הא מה תלמוד לומר לא תגנוב?
בגונב נפשות הכתוב מדבר.
או הרי זה אזהרה לגונב ממון.
והלא אזהרה לגונב נפש אמרת, צא ולמד משלש עשרה מדות.
ועוד אמרת: שלש מצות נאמרו בענין זה, שתים מפורשות וא' סתומה, נלמד סתומה ממפורשות.
מה מפורשת מצות שחייבין עליה מיתות בית דין, אף סתומה מצות שחייבים עליה מיתת בית דין, הא אין עליך לומר כלשון אחרון, אלא כלשון ראשון.
הרי זה אזהרה לגונב נפש, והלה אזהרה לגונב ממון.

לא תענה ברעך וגו' -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, עונש שמענו, אזהרה לא שמענו, תלמוד לומר: לא תענה ברעך וגו'.

כיצד נתנו עשרת הדברות?
ה' על לוח זה וה' על לוח זה.
כתיב: אנכי ה' אלהיך.
וכנגדו: לא תרצח.
מגיד הכתוב, שכל מי ששופך דם, מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך.

משל למלך בשר ודם שנכנס למדינה והעמיד לו איקונות ועשה לו צלמים וטבעו לו מטבעות. לאחר זמן כפו לו איקונות, שברו לו צלמיו, ובטלו לו מטבעותיו, ומיעטו בדמות של מלך.
כך מי שהוא שופך דמים, מעלה עליו הכתוב כאלו ממעט בדמות המלך, שנאמר: שופך דם האדם.

כתיב: לא יהיה לך.
וכתיב כנגדו: לא תנאף.
מגיד הכתוב, שכל מי שעובד עבודה זרה, מעלה עליו הכתוב כאלו מנאף אחר המקום, שנאמר: האשה המנאפת תקח את זרים.
וכתיב: ויאמר ה' אליו עוד, לך אהב אשת אהובת רע ומנאפת וגו'.

כתיב: לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא.
וכנגדו כתיב: לא תגנוב.
מגיד שכל מי שהוא גונב, לסוף בא לידי שבועת שוא, שנאמר: הגנוב רצוח ונאוף.
וכתיב: אלה וכחש רצוח וגנוב ונאוף.

כתיב: זכור את יום השבת לקדשו.
וכנגדו כתיב: לא תענה,
מגיד הכתוב, שכל מי שמחלל את השבת - מעיד לפני מי שאמר והיה העולם, שלא ברא עולמו לששה ימים ולא נח בשביעי; וכל מי שמשמר את השבת - מעיד לפני מי שאמר והיה העולם, שברא עולמו לששה ימים ונח בשביעי, שנאמר: ואתם עדי נאם ה'.

כתיב: כבד את אביך ואת אמך.
וכנגדו כתיב: לא תחמוד.
מגיד הכתוב, שכל מי שהוא חומד - סוף מוליד בן שהוא מקלל את אביו ואת אמו ומכבד למי שאינו אביו.
לכך נתנו עשרת הדברות, חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה, דברי ר' חנינא בן גמליאל.


וחכמים אומרים:
עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה, שנאמר: את הדברים האלה דבר ה' ויכתבם על שני לוחות אבנים.
ואומר: שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה.
ואומר: ידיו גלילי זהב ממולאים בתרשיש.

[כ, יג] לא תחמוד -
ר' אומר:
כתוב אחד אומר: לא תחמוד.
וכתוב אחד אומר: לא תתאוה.

כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
הרי זה אזהרה לעוקף אחר הנואף.

לא תחמוד בית רעך -
בית רעך כלל.

ועבדו ואמתו ושורו וחמורו -
פרט.
כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.
וכשהוא אומר: וכל אשר לרעך - חזר וכלל.
או כלל כלל הראשון?!
הרי אמרת לאו, אלא חזר וכלל, כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה, אף כלל בדבר שהוא קונה ומקנה.
אי מה הפרט מפורש בנכסים המטלטלין שאין להם אחריות, אף אין לי אלא נכסים המטלטלין שאין להם אחריות.
וכשהוא אומר במשנה תורה: שדהו, על כרחך, מה הפרט מפורש בדבר שהוא קונה ומקנה, אף אין לי אלא בדבר שהוא קונה ומקנה;
אי מה הפרט מפורש בדבר שאינו בא ברשותך אלא ברצון בעלים, אף אין לי אלא דבר שאי אפשר לבא ברשותך אלא ברצון בעלים, יצא, שאתה חומד בתו לבנך או בנו לבתך;
או אפילו חומד בדיבור?!
ת"ל: לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך - מה להלן עד שעושה מעשה, אף כאן עד שעושה מעשה.
[כ, יד] וכל העם רואים את הקולות -
רואין הנראה ושומעין הנשמע, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
רואין ושומעין הנראה. רואין דבר של אש יוצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות, שנאמר: קול ה' חוצב להבות אש.

וכל העם רואין את הקולות -
קולי קולות ולפידי לפידים.

וכמה קולות היו וכמה לפידים היו?
אלא שהיו משמיעים את האדם לפי כחו, שנאמר: קול ה' בכח.

דבר אחר:
להודיע שבחן של ישראל שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, היו שומעין את הדיבור ומפרשים אותו, שנאמר: יסובבנהו יבוננהו, שכיון שהיו שומעים הדיבור מפרשים אותו.

ר' אליעזר אומר:
להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, מגיד שלא היה בהם סומין, שנאמר: וכל העם רואין.
מגיד שלא היה בהם אלמים, ויענו כל העם יחדו.
ומלמד שלא היה בהן חרשין, שנאמר: כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ומנין שלא היה בהם חגרים?
שנאמר: ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שלא היה בהם טפשים, שנאמר: אתה הראית לדעת.

ר' נתן אומר:
מנין אתה אומר, שהראה המקום לאברהם אבינו, גיהינום ומתן תורה וקריעת ים סוף?
שנאמר: ויהי השמש לבוא ועלטה היה. והנה תנור, זה גיהינום, שנאמר: ותנור לו בירושלם. ולפיד אש - זה מתן תורה, שנאמר: וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים.
אשר עבר בין הגזרים האלה - זה קריעת ים סוף, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים.
הראו בית המקדש וסדר קרבנות, שנאמר: קחה לי עגלה משולשת וגו'.
הראהו ארבע מלכויות, שהם עתידין לשעבד את בניו, שנאמר: ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו.
אימה - זו מלכות בבל.
חשכה - זו מלכות מדי.
גדולה - זו מלכות יון.
נופלת - זו מלכות רביעית רומי חייבתא.

ויש מחליפין בדבר:
נופלת - זו מלכות בבל, דכתיב: נפלה בבל.
גדולה - זו מלכות מדי, שנאמר: גדל המלך אחשורוש.
חשכה - זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בתענית.
אימה - זו מלכות רביעית, שנאמר: דחילא ואימתני ותקיפא יתירא.

וירא העם וינועו -
אין נוע אלא זיע, שנאמר: נוע תנוע הארץ.

ויעמדו מרחוק -
חוץ משנים עשר מיל, מגיד שהיו ישראל נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל, עשרים וארבעה מיל על כל דיבור ודיבור, נמצאו באותו היום מאתים וארבעים מיל.
באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: רדו וסייעו את אחיכם, שנאמר: מלכי צבאות ידודון ידודון.
ידודון - בהליכה.
וידודון - בחזרה.
ולא במלאכי השרת בלבד אלא אף הקדוש ברוך הוא, שנאמר: שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני.

ר' יהודה ברבי אלעאי אומר:
לפי שהיו משולהבין מחמה של מעלן.
אמר הקדוש ברוך הוא לענני כבוד: הזילו טל חיים על בני, שנאמר: ארץ רעשה גם שמים נטפו מפני אלהים וגו'.
ואומר: גשם נדבות תניף אלהים.

אימתי נעשה כל הכבוד הזה?
בשעה שהיתה נאה שבאומות ומכבדת את התורה.
ונות בית תחלק שלל - ואין שלל אלא תורה, שנאמר: שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב.

[כ, טו] ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה -
מגיד שלא היה בהם כח לקבל יותר מעשרת הדברות, שנאמר: אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו אלא קרב אתה ושמע.
מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם המקום נביאים, שנאמר: נביא אקים להם - נביא עתיד אני להעמיד מהם אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר: ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו.
אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם.

וכן הוא אומר: כן בנות צלפחד דוברות
כן מטה בני יוסף דוברים.
אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם.
וכן הוא אומר: סלחתי כדבריך.
עתידים או"ה לומר: אשרי אדם שהמקום הודה לדבריו. מי יתן והיה לבבם זה.
אלו אפשר להעביר מלאך המות הייתי מעבירו, אלא שכבר נגזרה גזירה.

רבי יוסי אומר:
על תנאי, כך עמדו ישראל על הר סיני, על תנאי שלא ישלוט בהם מלאך המות, שנאמר: אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם - חבלתם מעשיכם, אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו.

[כ, טז] ויאמר משה אל העם אל תיראו -
הרי משה מזרז להודיע חכמתו של משה, היאך היה עומד ומפייס אותם האלפים והרבבות עליו מפורש בקבלה: החכמה תעוז לחכם מעשרת שליטים.

כי לבעבור נסות אתכם -
בשביל לגדל אתכם בין האומות, בא האלהים.

ובעבור תהיה יראתו על פניכם -
יראתו זה בשת פנים, סימן טוב באדם שהוא ביישן.

לבלתי תחטאו -
מגיד שהבשת מביאה לידי יראת חטא, שנאמר: הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו'.

ויעמוד העם מרחוק -
אלו שנים עשר מיל, מגיד שהיה מחנה של ישראל שנים עשר מיל.

ומנין שהיה מחנה ישראל שנים עשר מיל?
שנאמר: ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים, שנים עשר מיל.

[כ, יז] ומשה נגש אל הערפל -
גרם לו ענותנותו, שנאמר: והאיש משה ענו מאד, מגיד הכתוב, שכל מי שהוא עניו - סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, שנאמר: כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו וגו'. ואומר: רוח ה' עלי וגו'.
ואומר: ואת כל אלה ידי עשתה.
ואומר: זבחי אלהים רוח נשברה.

וכל שהוא גבה לב גורם לטמא את הארץ ולסלק את השכינה, שנאמר: גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל.
וכל גבהי לבב קרואים תועבה, שנאמר: תועבת ה' כל גבה לב.
עבודה זרה קרויה תועבה, שנאמר: ולא תביא תועבה אל ביתך, כשם שעבודה זרה מטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה כך גבה לב גורם לטמא את הארץ ולסלק אתת השכינה.

ומשה נגש אל הערפל -
לפנים מג' מחיצות:
חשך,
וענן,
וערפל.

חשך - מבחוץ
ענן - מבפנים
ערפל - לפני לפנים, שנאמר: ומשה נגש אל הערפל.

[כ, יח] ויאמר ה' אל משה כה תאמר -
בלשון שאני אומר: כה תאמר אל בני ישראל בלשון הקדש.
כל מקום שנאמר: כה, ככה ענייה ואמירה הרי זה בלשון קדש.

אתם ראיתם כי מן השמים -
הפרש בין שאדם רואה בין שאחרים משיחין לו. כשאחרים משיחין לו, פעמים לבו חלוק אבל כאן: אתם ראיתם.

ר' נתן אומר:
אתם ראיתם -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: יודוך ה' כל מלכי ארץ.

יכול כשם ששמעו כך ראו?
תלמוד לומר: אתם ראיתם, אבל לא ראו אומות העולם.

כי מן השמים דברתי עמכם -
כתוב אחד אומר: כי מן השמים.
וכתוב אחד: וירד ה' על הר סיני

כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
הכריע השלישי: מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי ר' ישמעאל.

ר' עקיבא אומר:
מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהן מן השמים, שנאמר: ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו.

ר' אומר:
וירד ה' על הר סיני -
שומע אני כשמועו?!
אמרת, ומה אחד משמש שמשין, הרי הוא בא במקומו ושלא במקומו, קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם.
[כ, יט] לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב -
ר' ישמעאל אומר:
דמות שמש המשמשין לפני במרום, לא דמות מלאכים ולא דמות אופנים ולא דמות כרובים.

ר' נתן אומר:
לא תעשון אתי -
שלא תאמר עושה אני כין דמות ואשתחוה לו, תלמוד לומר: לא תעשון אותי.
וכתיב: ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה.

ר' עקיבא אומר:
לא תעשון אתי -
כדרך שאחרי מנהגין במדינות, כשהטובה באה עליהם - הם מכבדין את אלהיהם, שנאמר: על כן יזבח לחרמו, וכשהפורענות באה עליהן - הם מקללין את אלהיהם, שנאמר: וקלל במלכו, אבל אם אביא עליהם הטובה - יתנו הודאה וכשאביא עליהם יסורים - יתנו הודאה.

וכן דוד אומר: כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא.
וכן איוב אומר: ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.

על מדה טובה ועל מדה פורענות מה אשתו אומרת לו?
עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות.
וכן הוא משיב: כדבר אחת הנבלות תדברי .
ואנשי דור המבול שהיו כעורין בטובה וכשבא עליהם פורענות קבלו אותה בעל כרחם, אנו שהיינו נאים בטובה לא נהיה בפורענות, לפיכך אמר: כדבר אחת הנבלות תדברי.
ועוד שיהא שמח אדם ביסורים יותר מהטובה, שאפילו אדם עומד בטובה כל ימיו, אינו נמחל לו העבירות שבידו.

ומי מוחל לו העבירות?
הוי אומר: הייסורין.

ר' אליעזר אומר:
הרי הוא אומר: מוסר ה' בני אל תמאס וגו'.

מפני מה?
כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אמרת.

בוא וראה, מי גרם לבן זה לרצות את האב?
הוי אומר: ייסורים.

ר' מאיר אומר:
וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' ה' אלהיך מיסרך.

ר' יונתן אומר:
חביבין יסורין כשם שברית כרותה לארץ, כך ברית כרותה ליסורין, ה' אלהיך מייסרך כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.

ר' שמעון בן יוחאי אומר:
חביבים יסורים ששלש מתנות טובות ניתנו לישראל ואומות העולם מתאווין להם ולא ניתנו להם בייסורין, ואלו הן:
תורה,
וארץ ישראל,
ועולם הבא.

תורה, דכתיב: לדעת חכמה ומוסר להבין אמרי בינה אשרי הגבר אשר תיסרנו יה.

ארץ ישראל מנין?
דכתיב: ה' אלהיך מיסרך.
ואומר: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה.

העולם הבא מנין?
דכתיב: כי נר מצוה ותורה אור וגו'

אמרת, אי זה דרך שמביאה את האדם לחיי העולם הבא?
הוי אומר: אלו ייסורין.

ר' נחמיה אומר:
חביבין יסורין, שכשם שהקרבנות מרצין, כך יסורין מרצין.

בקרבנות מהו אומר?
ונרצה לו לכפר עליו.

בייסורין מהו אומר?
והם ירצו את עונם.
ולא עוד, אלא שהייסורין מרצין יותר מן הקרבנות, מפני שהקרבנות בממון והייסורין בגוף.
וכן הוא אומר: עור בעד עור.

כבר היה ר' אליעזר חולה ונכנסו אצלו ארבעה זקנים לבקרו, ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא.
נענה ר' טרפון ואמר:
טוב אתה לישראל מגלגל חמה, הא למדת שחביבין יסורין.

אלהי כסף ואלהי זהב -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ועשית שנים כרובים זהב, אמר הריני עושה ארבע, ומה תלמוד לומר: אלהי כסף?!
אם הוספת על שנים, הרי הם, כאלהי זהב.

אלהי כסף -
למה נאמר?
והלא כבר נאמר: אלהי זהב?!

ומה תלמוד לומר אלהי כסף?
לפי שמצינו כל כלי בית עולמים, שאם אין להם של זהב עושים אותו של כסף.
שומע אני אף כרובין כן?!
תלמוד לומר: אלהי כסף.
הא אם אינו נותן של זהב, הרי הם כאלהי כסף.

לא תעשו לכם -
שלא תאמרו הרי אנו עושין לנו כדרך שאחרים עושין במדינות, תלמוד לומר: לא תעשו לכם.
[כ, כ] מזבח אדמה תעשה לי -
מזבח מיוחד לי שלא בנוי מתחלה לשום אחר.

ר' ישמעאל אומר:
מזבח אדמה תעשה לי -
שלא תבנהו על גבי עמודים.

ר' נתן אומר:
חלול באדמה נעשה שנאמר: נבוב לוחות תעשה אותו.

אסי בן עקיבא אומר:
מזבח נחשת מלא אדמה תעשה לי, שנאמר: כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל את העולה.
וכי קטן היה, והלא כבר נאמר: אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא?!

ומה תלמוד לומר קטן?
אלא ביום שנבנה זה, נכנס זה.

וזבחת עליו -
עליו כנגדו.
או אינו עליו כמשמעו?!
והדין נותן:
ומה אם צפון המזבח שאינו כשר לכפרה כשר לשחיטה, ראש המזבח שהוא כשר לכפרה דין הוא שיוכשר לשחיטה.
והרי המזבח הפנימי יוכיח שהוא כשר לכפרה ואינו כשר לשחיטה.


וזבחת עליו -
עליו כנגדו.
אתה אומר עליו כנגדו, או אינו אלא עליו כמשמעו?!
והדין נותן:
ומה אם צפון המזבח שאינו כשר לכפרה כשר לשחיטה, ראש המזבח שהוא כשר לכפרה, דין הוא שיוכשר לשחיטה?!
והרי המזבח הפנימי יוכיח שהוא כשר לכפרה ואינו כשר לשחיטה, והוא יוכיח על מזבח החיצון, אף על פי שהוא כשר לכפרה לא יוכשר לשחיטה;
לא, אם אמרת במזבח הפנימי שאינו לא מכשיר ולא מתיר ואינו גומר הכפרה, לפיכך לא יוכשר לשחיטה, תאמר במזבח החיצון שהוא מתיר ומכשיר וגומר את הכפרה, לפיכך יוכשר לשחיטה?!
ת"ל: ועשית עולותיך הבשר והדם על מזבח ה' אלהיך -הבשר והדם בראש המזבח ואין שחיטה בראש המזבח.

רבי יוסי אומר:
אף לשחוט בראש המזבח, והכתוב מסייעו, שנאמר: מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו וגו'.

כתוב אחד אומר: את עולותיך ואת שלמיך.
וכתוב אחד אומר: ועשית עולותיך הבשר והדם
כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
אמר רבי יוסי ברבי יהודה:
מחצי המזבח לצפון כצפון, ומחצי המזבח לדרום כדרום,
ואין לי אלא צפון המזבח שיהא כשר לשחיטה.

שאר כל צפון העזרה מנין?
תלמוד לומר: ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את העולה, שאין תלמוד לומר במקום הקדש, ומה ת"ל במקום הקדש?
אלא להכשיר בו כל רוח צפונית.

וזבחת עליו את עולותיך -
אין לי אלא עולה ושלמים.

שאר כל הקדשים מניין?
תלמוד לומר: כי כחטאת האשם הוא לכהן, שאין תלמוד לומר קדש קדשים, אלא להכשיר בו את כל הקדשים.
אין לי אלא חטאת ועולה ושלמים.

שאר כל קרבנות הצבור מנין?
תלמוד לומר: את צאנך ואת בקרך, משמע מביא את הקדשים ואת החולין.
אמרת, במי הענין מדבר?
בקדשים.

בכל מקום וגו' -
שאני נגלה עליך בבית הבחירה.

מכאן אמרו:
שם המפורש אסור להאמר בגבולין.

ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אם תבא לביתי - אבא לביתך, אם לא תבא לביתי - לא אבא לביתך, מקום שלבי אוהב שם רגלי מוליכות אותי.

מכאן אמרו:
כל עשרה בני אדם שנכנסין לבית הכנסת שכינה עימהם, שנאמר: אלהים נצב בעדת אל.

ומנין אפילו שלשה שדנין?
שנאמר: בקרב אלהים ישפוט.

ומנין שאפילו שנים?
שנאמר: אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו.

ומנין אפילו אחד?
שנאמר: בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך:

[כ, כא] ואם מזבח אבנים תעשה לי -
ר'ישמעאל אומר:
כל אם שבתורה רשות חוץ משלשה:
ואם תקריב מנחת בכורים - חובה.
אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות?!
תלמוד לומר: תקריב את מנחת בכוריך - חובה ולא רשות.

כיוצא בו: אם כסף תלוה את עמי וגו - חובה.
אתה אומר חובה או אינו אלא רשות?!
תלמוד לומר: העבט תעביטנו - חובה ולא רשות.

כיוצא בו: אם מזבח אבנים תעשה לי - חובה.
אתה אומר חובה או אינו אלא רשות?
תלמוד לומר: אבנים שלמות תבנה - רשות.
אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה?
תלמוד לומר: מזבח אבנים תעשה לי רשות ולא חובה.

ומה תלמוד לומר ואם מזבח אבנים?
אלא רצה של אבנים, יעשה, של לבנים, יעשה.

והרי דברים קל וחומר, לשאר כל הכלים.
ומה מזבח החמור אם רצה לשנות ישנה, קל וחומר לשאר כל הכלים.

לא תבנה אתהן גזית -
אין גזית אלא גזוזות שהונף עליהם ברזל.

ר' נתן אומר:
הרי שבנה שתי אבנים גזוזות שהניף עליהם ברזל, שומע אני יהא המזבח כלו פסול?!
תלמוד לומר: לא תבנה אתהן גזית - הן פסולות ולא המזבח כלו פסול.

לא תבנה אתהן גזית -
בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה בהיכל ובקדש הקדשים.
שהיה בדין:
ומה אם מזבח הקל אסור לבנות בו, ההיכל וקדש הקדשים החמורים, דין הוא שלא יהו בונין בהן גזית!
תלמוד לומר: לא תבנה אתהן גזית - בו אי אתה בונה, אבל אתה בונה גזית בהיכל ובקדש הקדשים.

ומה אני מקיים ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו?
בבית אינו נשמע, אבל בחוץ נשמע.

כי חרבך הנפת עליה -
מכאן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר:
המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם והברזל לקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך.

ר' יוחנן בו זכאי אומר:
הרי הוא אומר: אבנים שלמות תבנה - אבנים שמטילות שלום.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אם אבני המזבח שאינם רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הקב"ה: לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאשתו, בין עיר לעיר, בין אומה לאומה, בין ממשלה לממשלה, בין משפחה למשפחה על אחת כמה וכמה שלא תבא עליו פורענות.

[כ, כב] ולא תעלה במעלות על מזבחי -
מכאן אמרו:
עשה כבש למזבח אין לי אלא עלייה.

ירידה מנין?
תלמוד לומר: לא תגלה ערותך עליו.
הא לא עליה ולא ירידה גרמה, אלא כסוי גורם.

רבי ישמעאל אומר:
אינו צריך, והלא כבר נאמר: ועשה להם מכנסי בד.

ומה תלמוד לומר: אשר לא תגלה ערותך עליו?
שלא ילך פסיעה גסה, אלא גודל בצד עקב ועקב בצד גודל:

אשר לא תגלה ערותך עליו -
עליו אי אתה פוסע פסיעה גסה אבל אתה פוסע פסיעה גסה בהיכל ובקדש הקדשים.
שהיה בדין:
ומה אם מזבח הקל אסור לפסוע בו פסיעה ההיכל וקדש הקדשים החמורים, דין הוא שאסור לפסוע פסיעה גסה בהן, לפי שהן חמורין!
תלמוד לומר: אשר לא תגלה ערותך עליו - בו אי אתה פוסע פסיעה יתירה, אבל אתה פוסע פסיעה יתירה בהיכל ובקדש הקדשים.

והרי דברים קל וחומר:
ומה אם אבנים שאין בהם דעת לא לרעה ולא לטובה, אמר הקדוש ברוך הוא לא תנהג בהן מנהג בזיון, חבירך שהוא בדמותו של מי שאמר והיה העולם, דין הוא שלא תנהוג בו מנהג בזיון, אשר לא תגלה ערותך עליו.

ואלה המשפטים אשר תשים -
נמצינו למדין שסנהדרין באין בצד מזבח, אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: וינס יואב אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח.