מכילתא, שמות, פרק כג
[כג, א] לא תשא שמע שוא -
הרי אזהרה למקבל לשון הרע.
דבר אחר:
אזהרה לדיין, שלא ישמע מבעל דין עד שיהא בעל דינו עמו, שנאמר: עד האלהים יבא דבר שניהם
דבר אחר:
אזהרה לבעל דין שלא ישמע דברו לדיין מבעל דין, עד שיהא בעל דינו עמו, שנאמר: ועמדו שני האנשים.
אבא חנין משום ר' אלעזר:
להביא שבועת הדיין שתהא באמן, שאם אין עונה אמן אחריו, עושה אותו שבועת שוא.
[כג, ב] אל תשת ידך עם רשע-
אמר לו: איש פלוני חייב לי מאתים דינרין, ולי עד אחד, בא והצטרף עליו וטול אתה מנה ואני מנה, לכך נאמר: אל תשת ידך עם רשע וגו'.
אמר לו רבו: אתה יודע בי, שאלו נותנין כל ממון שבעולם אין אני מבדה, מנה שלי אצל פלוני ויש לי עד אחד, בא והצטרף עמו, כדי שאטול את שלי, לכך נאמר: אל תשת ידיך וגו', עד חמס הוא זה.
כך היו נקיי הדעת שבירושלם עושין:
לא היה אחד מהם הולך לבית המשתה, עד שהוא יודע מי הולך עמו ולא היה חותם בגט, עד שהוא יודע מי חותם עמו.
ר' נתן אומר:
אל תשת ידך -
אל תשת חמס עד, להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהן פסולין לעדות, שנאמר: לא יקום עד חמס באיש.
מהו אומר?
ועשיתם לו כאשר זמם.
לא תהיה אחרי רבים -
ממשמע שאין אתה הוגה עימהם לרעה, אבל אתה הוגה עימהם לטובה.
שנים עשר מזכין ואחד עשר מחייבין - זכאי.
שלשה עשר מחייבין וי' מזכין - חייב.
או אחד עשר מחייבין שומע אני יהא חייב?!
תלמוד לומר: לא תענה על ריב.
אמרה תורה הרוג על פי עדים הרוג על פי מטין.
מה עדים בשנים אף מטין בשנים.
אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבים ואחד אומר: איני יודע, הרי זו אזהרה לדיין שלא יטה אלא לכף זכות, שנאמר: לא תענה על ריב.
[כג, ג] ודל לא תהדר בריבו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: לא תשא פני דל וגו', אין לי אלא חלופיהן.
חילופי חילופיהן מנין?
תלמוד לומר: ודל לא תהדר.
אבא חנין בשם ר' אלעזר:
בלקט ושכחה ופיאה הכתוב מדבר.
[כג, ד] כי תפגע -
שומע אני כשמועו?!
תלמוד לומר: כי תראה.
או כי תראה -
שומע אני אפילו בריחוק ממנו מלא מיל?!
תלמוד לומר: כי תפגע.
כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
שיערו חכמים: אחד משבעה ומחצה כמיל, הוי אומר: ריס.
נמצינו למדין שהוא עובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה.
שור אויבך -
זהו גוי עובד אלילים, דברי ר' יאשיה.
וכן מצינו שעובדי אלילים קרויים אויבים לישראל מכל מקום, שנאמר: כי תצא מחנה על אויביך, כי תצא מלחמה על אויביך.
ר' אליעזר אומר:
בגר שחזר לסורו הכתוב מדבר.
ר' יצחק אומר:
בישראל משומד הכתוב מדבר.
ר' נתן אומר:
בישראל עצמו הכתוב מדבר.
אלא מה תלמוד לומר על אויביך?
אלא אם כן הכה את בנך, או שעשה עמך מריבה, נעשה אויב לשעה.
שור אויבך או חמורו -
לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו.
תועה -
אין תועה בכל מקום אלא חוץ לתחום, אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר: וימצאהו איש והנה תועה בשדה .
השב תשיבנו לו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: אם לא קרוב אחיך - אין לי אלא בזמן שהוא קרוב ורחוק.
אם אינו מכירו מנין?
תלמוד לומר: ולא ידעתו ואספתו מציאה שדרכה להאסף, להוציא את השבורה, והיה עמך - ברשותך:
עד דרוש אחיך -
עד שתדרוש את אחיך.
עד דרוש אחיך -
עד שיצא עליו כרוזה.
דבר אחר:
עד דרוש אחיך אותו -
אתה צריך לדרוש, את אחיך אם רמאי הוא, אם אינו רמאי - והשיבותו לו.
מצינו מציאה שהיא עושה ואוכלת ולא מציאה שיש עמה הפסד.
[כג, ה] וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו -
נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה.
רובץ -
ולא רובצן.
תחת משאו -
ולא יתר על משאו.
דבר אחר:
תחת משאו -
שיהא משאו בצדו.
וחדלת מעזוב לו -
פעמים שאתה חדל פעמים שאתה עוזב.
כיצד?
חמור של ישראל ומשאו של גוי - עזוב תעזוב עמו
חמור של גוי ומשאו של ישראל - וחדלת מעזוב לו
פעמים שאתה חדל ופעמים שאתה עוזב:
היה בין הקברות אל יטמא, אמר לו אביו: הטמא.
יכול יטמא?
מפני שמצות עשה קודמת ללא תעשה, לכך נאמר: וחדלת מעזוב.
פעמים שאתה חדל ופעמים שאין אתה חדל:
אמר לו אביו: אל תיפרוק עמו, אל תטעון עמו, ואל תחזיר לו אבדתו - הרי זה לא ישמע לו, מפני שאביו ואמו חייבין במצות.
עזב תעזוב עמו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: הקם תקים עמו - אין לי אלא טעינה.
פריקה מנין?
תלמוד לומר: עזוב תעזוב עמו.
ר' יאשיה אומר:
אחד זה ואחד זה בפריקה הכתוב מדבר.
אין לי אלא פריקה.
טעינה מנין?
דין הוא:
מה אם פריקה שהוא יכול לפרוק בפני עצמו, הרי זה מוזהר עליו, טעינה שאינו יכול לטעון בפני עצמו, אינו דין שיהא מוזהר עליה?!
מפני שדבר הכתוב בקל, ללמד ממנו את החמור.
ר' יהודה בן בתירא אומר:
הקם תקים עמו -
טעינה.
עזוב תעזוב עמו -
פריקה.
מכאן היה ר' שמעון בר יוחאי אומר:
כשם שהפריקה מן התורה, כך טעינה מן התורה.
עזוב תעזוב עמו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: הקם תקים עמו - אין לי אלא פריקה וטעינה.
בהמה עצמה מנין?
תלמוד לומר: הקם תקים עמו .
הקם תקים - בזמן שאתה שוה לו.
[כג, ו] לא תטה משפט אביונך בריבו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ודל לא תהדר בריבו, אין לי אלא דל.
עני תאב מנין?
תלמוד לומר: לא תטה.
אבא חנן אומר משום ר' אליעזר:
כלקט שכחה ופאה הכתוב מדבר.
רשע וכשר עומדין לפניך בדין, שלא תאמר הואיל ורשע הוא אטה עליו את הדין, תלמוד לומר: לא תטה משפט אביונך בריבו - אביון הוא במצות.
[כג, ז] מדבר שקר תרחק -
הרי זו אזהרה למדבר לשון הרע.
דבר אחר:
הרי זו אזהרה לדיין שלא יושיב אצלו דיין בור.
דבר אחר:
שלא יעמיד אצלו סניגורין, שנאמר: עד האלהים יבא דבר שניהם.
רבי נתן אומר:
מדבר שקר תרחק -
הרי זה אזהרה לפרוש מן המינות
וכן הוא אומר: ומוצא אני מר ממות וגו',
ואומר: והמלך ישמח באלהים וגו'.
דבר אחר:
מדבר שקר תרחק -
היה חבר יושב ומדבר הלכה כראוי ושמע חבירו ואמר: הרי אני פורכה וסותרה מידו, וחוזר ובונה אותה, בשביל שיקרא חכם, לכך נאמר: מדבר שקר תרחק - דובר שקרים הוא זה.
ונקי וצדיק אל תהרוג.
היה אחד מעידו עובד לחמה ואחד מעידו שהוא עובד ללבנה, שומע אני שיצטרפו זה עם זה ויהא חייב?!
תלמוד לומר: ונקי וצדיק אל תהרוג.
ראוהו רודף אחר חבירו להרגו והסייף בידו, אמרו לו: הוי יודע שהוא בן ברית, והתורה אמרה: ונקי וצדיק אל תהרוג.
ואומר: שופך דם האדם באדם דמו ישפך.
ואמר: יודע אני על מנת כן, והעלימו עדים עיניהם, ואחר מכן מצאוהו הרוג מפרפר, והסייף מנטף דם מיד ההורג, שומע אני יהא חייב?!
תלמוד לומר: ונקי וצדיק אל תהרוג.
כבר הרג שמעון בן שטח עד זומם.
אמר לו יהודה בן טבאי:
אראה בנחמה אם לא שפכת דם נקי, ואמרה תורה: הרוג על פי עדים, הרוג על פי זוממים.
מה עדים שנים, אף זוממים שנים.
וכבר היה יהודה בן טבאי נכנס לחורבה ומצא שם הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם מיד ההורג. אמר לו יהודה בן טבאי:
תבא עלי אם לא אני ואתה הרגנוהו, אבל מה נעשה שהרי אמרה תורה: על פי שני עדים יקום דבר אבל היודע ובעל מחשבות הוא יפרע מאותו האיש, לא הספיק לומר עד שנשכו נחש ומת.
ונקי אל תהרוג -
הרי שיצא מבית דין חייב ומצאו לו זכות לאחר מכן, שומע אני יהא חייב?!
תלמוד לומר: ונקי וצדיק אל תהרוג, כשם שיצא מבית דינך כך יצא מבית דיני, תלמוד לומר: כי לא אצדיק רשע.
וצדיק אל תהרוג -
הרי שיצא מבית דין זכאי ואח"כ מצאו לו חובה שומע אני יהא חייב?!
תלמוד לומר: וצדיק אל תהרוג כשם שיצא מבית דינך כך יצא מבית דיני, תלמוד לומר: כי לא אצדיק רשע.
והרי דברים קל וחומר:
ומה אם מדת פורענות אמר תורה: כי לא אצדיק רשע קל וחומר, למדה טובה מרובה.
[כג, ח] ושוחד לא תקח -
שמא תאמר: הריני נוטל ממון ואיני נוטה את הדין?!
תלמוד לומר: כי השוחד יעור עיני חכמים בתורה.
אתה אומרבתורה, או אינו אלא חכמים כשמועו?!
תלמוד לומר: יעור עיני פקחים - אלו פקחי הדעת, שהן מטהרין ומטמאין מדעת עצמן.
מכאן אמרו:
כל הנוטל ממון ומטה את הדין אינו יוציא מן העולם עד שיחסר מאור עיניו.
ר' נתן אומר:
עד שיהא בו אחד משלשה דברים הללו:
או טירוף דעת בתורה,
או שיטהר טמא או שיטמא טהור,
או יצטרך לבריות,
או שיחסר מאור עיניו.
ר' נתן אומר:
יסלף דברי צדיקים -
משנה דברים המצודקים שנאמרו בסיני.
[כג, י] שש שנים תזרע שדך -
ר' אליעזר אומר:
כשישראל עושים רצונו של מקום - הם עושין שמיטה אחת בשבוע אחד, שנאמר: שש שנים תזרע שדך וכשישראל אין עושין רצונו של מקום - הם עושין ד' שמטין בשבוע אחד.
הא כיצד?
נרה שנה וזורעה שנה, נרה שנה וזורעה שנה, נמצאו שהן עושין ארבעה שמטין בשבוע אחד:
ואספת את תבואתה -
והשביעית -
להביא פרות ערב שביעית שנכנסו לשביעית.
אין לי אלא פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית.
מנין לפירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית?
תלמוד לומר: כן תעשה לכרמך לזיתך.
הרי אתה דן מבין שניהם כאחד, לא הרי הזית כהרי הכרם ולא הרי הכרם כהרי הזית.
הצד השוה שבהן, שגדלי על מי שביעית שנכנסו לפירות שביעית, הרי הן כפירות שביעית, אף מי שהוא גדל על מי שביעית הרי הן כפירות שביעית, דברי ר' יאשיה.
ר' יונתן אומר:
אינו צריך.
והלא כבר נאמר: ויתרם תאכל חית השדה - להביא פירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית, הרי הן כפירות שביעית.
ומה תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתיך?
בא הכתוב ליתן ביעור מאור בפני עצמו ולכרם בפני עצמו.
[כג, יא] והשביעית תשמטנה -
בעבודתה.
ונטשתה -
באכילתה, ואין לי אלא פירות.
עשבים מנין?
תלמוד לומר: ונטשתה מכל מקום.
דבר אחר:
והשביעית וגו' -
מפני מה אמרה תורה לא שיאכלו אותה עניים, הרי אני מכניסה ומחלקה לעניים.
תלמוד לומר: והשביעית, מגיד שפורץ בה פרצות, אלא שגדרו חכמי מפני תקון העולם.
ואכלו אביוני עמך -
כתוב אחד אומר: ואכלו אביוני עמיך.
וכתוב אחד אומר: לך ולעבדך ולאמתך.
כיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
כשהפירות מרובין - הכל אוכלים, כשהפירות מעוטין - לך ולעבדך ולאמתך.
ר' יהודה בן בתירא אומר:
עד שלא הגיע שעת הביעור היו הכל מבערין אותה עניים ועשירים, הגיע שעת הביעור מבערין אותה עניים ולא עשירים.
ויתרם תאכל חית השדה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: עשר תעשר.
שומע אני אף פירות שביעית?!
כשהוא אומר: לך ולעבדך ולאמתך - הקיש אדם לבהמה.
מה בהמה אוכלת מהראוי לה בשביעית שלא מעושר, אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שלא מעושר.
אתה אומר: לכך בא, או לא בא אלא להקיש בהמה לאדם.
מה אדם אינו אוכל אלא מן המעושר, כך בהמה לא תאכל אלא מן המעושר?!
תלמוד לומר: ויתרם תאכל חית השדה.
אחר שלמדת שחיה אוכלת מן הראוי לה בשביעית שאינו מעושר, אף אדם אוכל מן הראוי לו בשביעית שאינו מעושר.
הא מה תלמוד לומר כן תעשה לכרמך לזיתיך?
כעניין שאמרנו.
[כג, יב] ששת ימים תעשה מעשיך -
נאמר כאן שבת בראשית לענין שביעית, שלא תסתרס ענין שבת בראשית ממקומה.
למען ינוח שורך וחמורך -
הוסיף לו הכתוב נייח אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל.
אתה אומר: לכך בא, או אינו אלא יחבשנו בתוך ביתו?!
אמרת, אין זה נייח אלא צער, תלמוד לומר: למען ינוח שורך וחמורך, הוסיף לו הכתוב נייח אחד להיות תולש מן הקרקע ואוכל.
וינפש בן אמתך -
זהו עבד ערל.
אתה אומר עבד ערל, או אינו אלא בן ברית?!
כשהוא אומר: עבדך ואמתך - הרי בן ברית אמור.
הא מה תלמוד לומר וינפש בן אמתך?
זה עבד ערל.
והגר -
זה גר תושב.
אתה אומר: זה גר תושב, או אינו אלא גר צדק?!
כשהוא אומר: וגרך אשר בשעריך - הרי גר צדק אמור
הא מה תלמוד לומר והגר?
זה גר תושב.
הרי הוא בשבת כישראל ביום טוב.
הלוקח עבדים ערלים מן הגוים, הרי הן בשבת, כישראל בחולו של מועד, דברי ר' יאשיה.
ר' עקיבא:
מחליף.
אימתי עושין יין נסך?
בזמן שמזכירים ע"ז על פיהם.
ואימתי מזכירין ע"ז על פיהם?
בזמן שנודרין בהם.
[כג, יג] וככל אשר אמרתי אליכם תשמרו -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ושמת את השלחן וגו'.
אם שינה עובר בלא תעשה, לכך נאמר: ובכל אשר אמרתי אליכם וגו';
ר' מאיר אומר:
לעשות דברי תורה עליך חובה.
ר' אליעזר אומר:
לעשות מצות עשה מצות לא תעשה.
ר' אליעזר בן יעקב אומר:
אין לי אלא מה שפרט הכתוב, שאר דקדוקי פרשה מנין?
תלמוד לומר: ובכל אשר אמרתי אליכם.
דבר אחר:
ובכל אשר אמרתי וגו'], -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: לא תעשה כל מלאכה, אין לי אלא דברים שהן משום מלאכה.
דברים שהן משום שבות מנין?
תלמוד לומר: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו, להביא דברים שהן משום שבות,
דבר אחר:
ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו -
להביא שביתת כלים.
ושם אלהים אחרים לא תזכירו -
שלא תשביע לגוי ביראתו.
ולא ישמע על פיך -
שלא תשבע לו ביראתו.
ובשם אלהים אחרים לא תזכירו -
שלא תעשנו בית ועד, לא יאמר לו: היכן אתה שרוי?
במקום ע"ז פלונית, אתה ממתין לי אצל ע"ז פלונית.
ר' נתן אומר:
הרי הוא אומר: הבה נבנה לנו עיר
ונאמר להלן: שם.
ונאמר כאן שם.
מה להלן ע"ז אף כאן ע"ז.
ר' אומר:
ושם אלהים אחרים לא תזכירו -
לשבח, אבל לגנאי?
תלמוד לומר: שקץ תשקצנו.
ע"ז נקראת בלשון:
פגימה, חרם, שקץ, תועבה, פסל, מסכה, אלילים, תרפים, עצבים, גילולים, שיקוצים, חמנים.
אבל המקום קרוי בלשון שבח:
אל, אלהים, שדי, צבאות, אהיה אשר אהיה, חנון ורחום, ארך אפים, רב חסד, ואמת, חסין יה.
ואומר: להגיד כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו:
[כג, יד] שלש רגלים תחוג לי בשנה -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: שלש פעמים.
שומע אני בכל מקום עת שירצה?!
תלמוד לומר: בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות.
או בחג המצות שלש פעמים או בחד השבועות שלוש פעמים או בחג הסכות שלוש פעמים?!
תלמוד לומר: שלש רגלים תחוג לי בשנה.
שלש רגלים -
המהלכין ברגליהם, להוציא את החגרין.
יראה -
להוציא את הסומין.
זכורך -
להוציא את הנשים.
כל זכורך -
להוציא טומטום ואנדרוגינוס.
תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל -[להוציא גרים ועבדים.] -
באזניהם -להוציא חרשים.
ושמחת - להוציא חולה וקטן.
לפני יי' אלהיך -להוציא את הטמא.
מכאן אמרו:
הכל חייבין בראייה, חוץ ,מחרש, שוטה, וקטן, וטומטום, ואנדרוגינוס, החגר, והסומא, והחולה, והזקן.
[כג, טו] את חג המצות תשמור -
מכאן היה ר' יהודה בן בתירא אומר:
כאשר צויתיך -
כדי שלא תהא מביא אלא בחדש האביב.
לא יראו פני ריקם -
בזבחים.
אתה אומר בזבחים, או אינו אלא בכספים?!
הרי אתה דן:
נאמרה שמחה באדם,
ונאמרה שמחה בשלמים.
מה להלן בזבחים,
אף כאן בזבחים.
דבר אחר:
לא יראו פני ריקם -
בעולות.
או אינו אלא בשלמים?
הרי אתה דן:
נאמר שמחה באדם,
ונאמרה שמחה בשמים,
מה שמחה אמורה באדם בדבר הראוי לבא בידי אדם,
אף שמחה אמורה בשלמים דבר הראוי לבא בידי שמים, אינו דין שיהא שולחן שלך מלא ושולחן של רבך ריקם!
[כג, טז] וחג הקציר ביכורי מעשיך -
נאמר שלש רגלים בשביעי, שלא יסתרסו שלש רגלים ממקומן.
[כג, יז] שלש פעמים בשנה יראה -
את פני האדון ה' אלהי ישראל -
למה נאמר, והלא כבר נאמר אל פני האדון ה',
ומה תלמוד לומר אלהי ישראל?
אלא על ישראל ייחד שמו ביותר.
כיוצא בו: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.
למה נאמר, והלא כבר נאמר: ה' אלהינו.
ומה תלמוד לומר ה' אחד?
אלא עלינו ייחד שמו ביותר.
כיוצא בו: לכן כה אמר ה' אלהי ישראל.
למה נאמר, והלא כבר נאמר: הנה אני ה' אלהי כל בשר.
ומה תלמוד לומר אלהי ישראל?
אלא על ישראל ייחד שמו ביותר.
כיוצא בו: שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלהים אלהיך אנכי לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך נגדי תמיד, אלהים אני לכל באי העולם, אף על פי כן לא ייחדתי שמי, אלא על עמי ישראל.
[כג, יח] לא תזבח על חמץ דם זבחי -
לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים, דברי ר' ישמעאל.
ר' עקיבא אומר:
אין לי אלא זביחה.
זריקה מנין?
תלמוד לומר: דם זבחיך ישפך.
ר' יהודה אומר:
הזבח שכלו שלי.
ואי זה?
זה תמיד.
לא ילין חלב חגי עד בקר -
בא הכתוב ללמדך על החלבים שהם נפסלין בלינה על גבי הרצפה, וזכיתי לדון על האיברים: הואיל והחלבים מתנה על האשים, ואיברים מתנה לאשים, אם למדת על החלבים שהם נפסלין בלינה על גבי הרצפה, יכול איברים יהוא נפסלין בלינה על גבי המערכה?
תלמוד לומר: כל הלילה עד הבקר.
אחר שלמדת על האיברים שהם נפסלין בלינה על גבי המערכה, וזכיתי לדון על החלבים: הואיל ואיברים מתנה לאשים והחלבים מתנה לאשים, אם למדת על איברים שהם נפסלין בלינה על גבי המערכה, אף החלבים לא יהיו נפסלין בלינה על גבי הרצפה.
הא מה תלמוד לומר: לא ילין חלב חגי עד בקר?
לענין שאמרנו:
[כג, יט] ראשית ביכורי אדמתך -
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שנאמר: ולקחת מראשית כל פרי האדמה.
אין לי אלא פירות דרך ביכורים, משקין מנין?
תלמוד לומר: תביא בית ה' אלהיך מכל מקום .
ומה הפרש בין אלו לאלו?
אלא אלו מביאין וקורין ואלו מביאין ואין קורין.
אשר תביא מארצך -
להוציא אריסין וחכורות. והגזלן והסיקריקון.
אשר ה' אלהינו -
להוציא גרים ועבדים.
נתן לנו -
להוציא נשים וטומטום ואנדרוגינס.
משמע מוציאן שלא יקראו ומוציאן שלא יביאו?!
תלמוד לומר: תביא מכל מקום.
ומה הפרש בין אלו לאלו?
אלו מביאין וקורין ואלו מביאין ואין קורין.
לא תבשל גדי בחלב אמו -
ר' שמעון אומר:
מפני מה נאמר בג' מקומות?
כנגד שלש בריתות, שכרת הקב"ה עם ישראל:
אחת בחורב,
ואחת בערבות מואב,
ואחת בהר גריזים והר עיבל.
ר' יאשיה אומר:
הראשון תחלה נאמר, ואין דורשין תחלות.
שני לו מפני הדין:
בהמה טהורה מטמאה במשא, וטמאה מטמאה במשא, אם למדת על טהורה שאסורה להתבשל בחלבה, יכול אף טומאה אסור להתבשל בחלבה?
תלמוד לומר: בחלב אמו ולא בחלב טמאה ולא בחלב אדם.
רבי יאשיה אומר:
מפני מה נאמרה בשלשה מקומות?
אחת לבהמה,
ואחת לחיה,
ואחת לעוף.
אבא חנן אומר משום רבי אליעזר:
מפני מה נאמר בשלשה מקומות?
אחת לבהמה גסה,
ואחת לעזים,
ואחת לרחלים.
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
מפני מה נאמר בשלשה מקומות?
אחת לבהמה גסה,
ואחת לדקה,
ואחת לחיה.
ר' שמעון בן יוחאי אומר:
אחד איסור אכילה,
ואחד איסור הנאה,
ואחד איסור בישול.
דבר אחר:
אחת בין בארץ בין בחוצה לארץ,
ואחת בפני הבית,
ואחת שלא בפני הבית.
לפי שהוא אומר: ראשית בכורי אדמתך, לא שמענו אלא בזמן שהבכורים נוהגין ובמקום שהבכורים נוהגין, שם נוהג בשר בחלב, מקום שאין הבכורים נוהגין ובזמן שאין הבכורים נוהגין לא שמענו, תלמוד לומר: לא תאכלו כל נבלה.
ונאמר: לא תבשל גדי.
מה נבלה נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, אף בשר בחלב יהא נוהג כן.
רבי עקיבא אומר:
מפני מה נאמר בשלשה מקומות?
פרט לחיה,
פרט לבהמה,
פרט לעוף.
רבי יוסי הגלילי אומר:
נאמר: לא תאכלו כל נבלה,
ונאמר: לא תבשל גדי בחלב אמו,
את שאסור בנבלה, אסור לבשל בחלב;
עוף שאסור משום נבלה, יכול יהא אסור לבשל בחלב?
תלמוד לומר: בחלב אמו, יצא עוף שאין לו חלב אם.
יצאת בהמה טמאה, אחת בשחיטתה ואחת במיתתה.
לא תבשל -
אין לי אלא שהוא אסור בבישול.,
מנין שהוא אסור באכילה?
אמרת קל וחומר:
מה הפסח שאין בו בל תבשל, יש בו בל תאכל, בשר בחלב שיש בו בל תבשל, דין הוא שיש בו בל תאכל?!
לא, אם אמרת בפסח, שאיסורו בכל דבר, לכך הוא אסור באכילה, תאמר בבשר בחלב, שאין איסורו בכל דבר, לכך לא יהא אסור באכילה!
רבי עקיבא אומר:
אינו צריך.
אם גיד הנשה, שאין בו בל תבשל, יש בו בל תאכל, בשר בחלב שיש בו בל תבשל, דין הוא שיש בו בל תאכל?!
לא, אם אמרת בגיד הנשה, שאיסורו קודם מתן תורה, לכך אסור באכילה, תאמר בבשר בחלב שאין איסורו קודם מתן תורה, לכך לא יהא אסור באכילה!
הרי נבלה תוכיח, שאין אסורה קודם מתן תורה, והיא אסורה באכילה, היא תוכיח על בשר בחלב, שאף על פי שאין איסורו קודם למתן תורה, יהיה אסור באכילה!
לא, אם אמרת בנבלה, שהיא מטמאה במשא, לפיכך אסורה באכילה, תאמר בבשר בחלב שאינו מטמא במשא, לפיכך לא יהיה אסור באכילה.,
והרי חלב ודם יוכיחו, שאין מטמאין במשא, ואסורין באכילה, הם יוכיחו על בשר בחלב, אף על פי שאין מטמא במשא, יהא אסור באכילה!
לא, אם אמרת בחלב ודם, שחייבין עליהם כרת, לפיכך אסורין באכילה, תאמר בבשר בחלב, שאין חייבין עליהן כרת, לפיכך לא יהיה אסור באכילה, תלמוד לומר: לא תאכלנו,
שוב עוד ת"ל: לא תאכלנו, להביא בשר בחלב שאסור באכילה.
איסי אומר: לא תאכל הנפש עם הבשר, להביא בשר בחלב שאסור באכילה.
איסי בן גוריא אומר:
נאמר כאן קדושה,
ונאמר להלן קדושה,
מה להלן אסור באכילה, אף כאן אסור באכילה.
אין לי אלא אסור באכילה.
אסור בהנאה מנין?
אמרת קל וחומר:
ומה ערלה שלא נעבדה בה עבירה, אסורה באכילה ובהנייה, בשר בחלב שנעבדה בו עבירה, אינו דין שיהא אסור באכילה ובהנאה?!
לא, אם אמרת בערלה שלא היתה לה שעת היתר, לפיכך אסורה בהנאה, תאמר בבשר בחלב שהיתה לו שעת היתר, לפיכך לא יהיה אסור בהנאה.
הרי חמץ בפסח יוכיח, שהיתה לו שעת היתר ואסור בהנאה, הוא יוכיח על בשר בחלב, שאע"פ שהיתה לו שעת התר יהא אסור בהנאה!
לא, אם אמרת בחמץ בפסח שחייבין עליו כרת, תאמר בבשר בחלב שאין חייבין עליו כרת. כלאי הכרם יוכיחו, שאין חייבין עליהן כרת ואסורין בהנאה, הן יוכיחו על בשר בחלב, שאע"פ שאין חייבין עליו כרת, יהא אסור בהנאה.
רבי אומר:
או מכור לנכרי - לא תבשל גדי,
אמרה תורה: כשתמכרנו, לא תבשלנו ותמכרנו, מכאן למדת שאסור בהנאה.
לא תבשל גדי בחלב אמו -
אין לי אלא חלב אמו, חלב אחותו גדולה מנין?
קל וחומר הוא:
ומה אמו שנכנסת עמו לדיר להתעשר, אסור לבשל בחלבה, אחותו שאינה נכנסת עמו לדיר להתעשר, דין הוא שיהא אסור לבשל בחלבה!
חלב עצמה בבשרה מנין?
אמרת קל וחומר:
ומה במקום שהתיר פרי עם פרי בשחיטה, אסר פרי עם האם, כאן שאסר פרי עם פרי בבישול, אינו דין שנאסור פרי עם האם!
חלב עזים ברחלים מנין?
אמרת קל וחומר:
ומה במקום שהתיר פרי עם פרי ברביעה, אסר פרי עם האם, כאן שנאסר פרי עם פרי ברביעה, אינו דין שנאסר פרי עם האם?!
הוא הדין אף לבקר.
מפני מה דיבר הכתוב בגדי?
מפני שהחלב מרובה באמו.
רבי אומר:
נאמר כאן אמו
ונאמר להלן : אמו,
מה להלן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר,
אף כאן בשור וכשב ועז הכתוב מדבר.
לא תבשל גדי בחלב אמו -
בשר בחלב את אסור לבשל, ולא כל שאר האיסורין.
והדין נותן:
ומה בשר בחלב שזה מותר בפני עצמו וזה מותר בפני עצמו, הרי הן אסורים בבישול, שאר איסורין שבתורה, שזה אסור בפני עצמו וזה אסור בפני עצמו, אינו דין שיהו אסורין בבישול!
תלמוד לומר: לא תבשל גדי בחלב אמו, בשר בחלב את אסור לבשל, ולא שאר כל האיסורין שבתורה.
לא תבשל גדי בחלב אמו -
אין לי אלא בחולין, במוקדשין מנין?
אמרת, אם נאסר בחולין לא נאסר במוקדשין?!
לא, אם אמרת בחולין, שכן אסר מליקה בחולין, תאמר במוקדשין, שלא אסר מליקה במוקדשין, תלמוד לומר: בית ה' אלהיך לא תבשל גדי בחלב אמו.
חסלת מסכת דכספא וכולא סדרא דואלה המשפטים.
