[לה, א] ויקהל משה וגו' -
למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר: ועשו לי מקדש, שומע אני בין בחול בין בשבת.

ומה אני מקיים מחלליה מות יומת?
בשאר כל מלאכות, חוץ ממלאכת המשכן.

ומה אני מקיים ועשו לי מקדש?
בשאר כל הימים חוץ מן השבת, או אף בשבת, והדין נותן: ומה עבודה שאינה באה אלא מכח המכשירין, הרי הוא דוחה שבת, מכשירי עבודה שאין להם מלא מכחן אינו דין שידחו את השבת, כגון: שניטלה קרנו של מזבחי או שנפגמה הסכין שומעני יתקנם בשבת?!
שנאמר: ויקהל משה - בחול ולא בשבת:

ויאמר אליהם אלה הדברים וגו' -
ר' אומר:
להביא שלשים ותשע מלאכות שאמר להם משה על פה.
כתוב אחד אומר: ששת ימים תעשה מלאכה
וכתוב אחר אומר: ששת ימים תעבוד
בזמן שישראל עושין רוצינו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי אחרים, וכשאינן עושין רצונו של מקום - מלאכתן נעשית על ידי עצמן.

[לה, ב] וביום השביעי יהיה לכם קדש -
שלא יהו ישראל אומרים: הואיל ומותרים בעשיית מלאכה בבית המקדש, נהא מותרין בגבולין!
תלמוד לומר: וביום השביעי יהיה לכם קדש
לכם - קדש ולמקום חול.

וכל העושה בו מלאכה יומת-
בו ולא בו ובחברו והרי שחל יום הכפורים להיות ערב שבת ועשה מלאכה בין השמשות, שומע אני יהא חייב?!
תלמוד לומר: כי כל העושה בו מלאכה יומת, בו ולא בו ובחברו:

[לה, ג] לא תבער אש וגו'. -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: בחריש ובקציר תשבות, שבות מחריש בשעת הקציר, שבות מערב שביעית לשביעית, אין לי אלא שהוא שובת מערב שביעית לשביעית.

יכול כן ישבות מערב שבת לשבת?
והדין נותן: הואיל ושביעית לשם השם, ושבת לשם השם, אם למדתי שהוא שובת מערב שביעית לשביעית, כך ישבות מערב שבת לשבת!
ועוד קל וחומר:
ומה שביעית שאין חייבין עליה לא כרת ולא מיתת בית דין, דין הוא שישבות מערב שביעית לשביעית, שבת שחייבין עליה כרת ומיתת בית דין, דין הוא שישבות מערב שבת לשבת!
ולא יהיה רשאי להדליק לו נר, או להטמין לו את החמין או לעשות לו מדורה?!
ת"ל: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, ביום השבת אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר מערב שבת לשבת.

דבר אחר:
לא תבערו אש בכל מושבותיכם -
למה נאמר?
לפי שנאמר: אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, שומע אני בין בחול בין בשבת.

ומה אני מקיים מחלליה מות יומת?
בשאר כל מלאכות, חוץ מן המערכה,

ובמערכה, ומה אני מקיים לא תכבה?
בשאר כל הימים חוץ מן השבת, תלמוד לומר: לא תבערו אש בכל מושבותיכם -במושבות אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בבית המקדש.

אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל:
הרי הוא אומר: לא תבערו אש, למה נאמר?
לפי שהוא אומר: וכי יהיה באיש חטא משפט מות והומת, שומע אני בין בחול בין בשבת.

ומה אני מקיים מחלליה מות יומת?
בשאר מלאכות חוץ ממיתת בית דין.
או אינו אפילו במיתת בית דין, ומה אני מקיים: ותלית אותו על עץ, בשאר כל הימים, חוץ מן השבת.

ובשבת?
ת"ל: לא תבערו אש וגו'.
שריפה בכלל היתה ויצאת ללמד:
מה שרפה מיוחדת שהיא אחת ממיתות בית דין, ואינה דוחה את השבת, אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת.

רבי יונתן אומר:
לא תבערו אש -
למה נאמר? לפי שנאמר: ויקהל משה וגו'.
שומע אני, לא יהא חייב עד שיעבור על שלשים ותשע אבות מלאכות?!
תלמוד לומר: בחריש ובקציר תשבות.

עדיין אני אומר, עד שיעבור על שתים, ואם לאו אינו חייב?!
תלמוד לומר: לא תבערו אש, הבערה היתה בכלל ויצאת ללמד:
אלא מה הבערה מיוחדת שהיא אחת משלשים ותשע אבות מלאכות וחייבין עליה בפני עצמה, אף כל שאר שלשים ותשע אבות מלאכות, דין הוא שיהא חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה!

רבי נתן אומר:
לא תבערו אש -
למה נאמר?
לפי שהוא אומר: ויקהל משה.
שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר ולהטמין לו את החמין ולעשות לו מדורה!
תלמוד לומר: לא תבערו אש.

ביום השבת -
ביום השבת אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר ביום טוב.

חסלת מכילתא לאלהא שמיא תושבחתא ואית בה מסכתות תשעה ואילון אינון סימניהון ואמר פרעה למשה ונטל עמלק בירחא למידן כספא דשבתא. ואית בה פרשיות שמונים ושתים למטע"ב מ"ט ספ"ס קצ"ח.