פרשה צח: ברכות יעקב לבניו [א]


א [הקב"ה הסכים לברכת יעקב לבניו]
(תהלים נז) אקרא לאלהים עליון
אקרא לאלהים עליון, בראש השנה, לאל שגמר עלי ביום הכפורים, לידע איזה לשם, ואיזה לגזרה.

דבר אחר:

אקרא לאלהים, זה יעקב אבינו.
לאל גומר עלי, שהסכים הקדוש ברוך הוא עמו, ליתן לכל אחד ואחד, לפי מה שהוא:

ב [יעקב רצה לגלות את הקץ ונסתם ממנו]
ויקרא יעקב אל בניו
(משלי טז) בחיק יוטל את הגורל, זה גורלו של יוה"כ.
ומה' כל משפטו, לידע איזה הוא לשם, ואיזה לגזרה.

דבר אחר:

בחיק יוטל את הגורל, זה גורלן של שבטים.
ומה' כל משפטו, שהסכים הקב"ה עמו, ליתן לכל אחד ואחד לפי מה שהוא.

ויקרא יעקב אל בניו

רבי יודן ורבי פנחס
רבי יודן אמר:
ויקרא יעקב לאל, להיות עם בניו.
ר' פנחס אמר: זימנו לבניו.

אמר רבי אבון: עשאו אפוטרופוס על בניו.
ויאמר האספו וגו'
האספו מארץ מצרים, והקבצו לרעמסס.
האספו מעשרת השבטים, והקבצו לשבט יהודה ובנימין, צוה אותן להיות נוהגין בשבט יהודה ובנימין בכבוד.

ר' אחא אמר: הטהרו, היך מה דאת אמר (נחמיה יג): ויאספו וגו', ויטהרו את הלשכות.

ורבנן אמרי: צוה אותן על המחלוקת.
אמר להון: תהיו כלכון אסיפה אחת, הה"ד (יחזקאל לז): ואתה בן אדם, קח לך עץ אחד וכתוב עליו וגו' לבני ישראל וגו' חבירו כתיב, נעשו בני ישראל אגודה אחת, התקינו עצמכם לגאולה.
מה כתיב אחריו?

ועשיתי אתכם לגוי אחד וגו'.


את אשר יקרא אתכם באחרית הימים

רבי סימון אמר: מפלת גוג הראה להם, היך מה דאת אמר: באחרית הימים תהיה.
רבי יהודה אמר: בנין בית המקדש הראה להם, היך מה דאת אמר: (מיכה ד): והיה באחרית הימים, יהיה הר בית ה' נכון.

רבנן אמרי: בא לגלות להם את הקץ, ונתכסה ממנו.

רבי יהודה בשם ר' אלעזר בר אבינא: שני בני אדם נגלה להם הקץ, וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם: יעקב ודניאל.
דניאל, (דניאל יב): ואתה דניאל סתום את הדברים וחתום.
יעקב, את אשר יקרא אתכם באחרית הימים.

ראובן בכורי אתה

מלמד, שבא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו.
משל לאוהבו של מלך, שהיה נפנה מן העולם, והיו בניו סובבין את מטתו.
אמר להם: בואו ואגלה לכם מסטורין של מלך. תלה עיניו והביט במלך.
אמר להם: הוי זהירין בכבודו של מלך.
כך יעקב אבינו, תלה עיניו וראה שכינה עומדת על גביו.
אמר להם: הוו זהירין בכבודו של הקדוש ברוך הוא.

ורבנן אמרי: כך היתה עדתו של קרח שוקעת ויורדת, שוקעת ויורדת, עד שעמדה חנה ונתפללה עליהן (ש"א ב), ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל:

ג [הקבצו ושמעו בני יעקב]
הקבצו ושמעו בני יעקב
רבי ברכיה, זימנין אמר לה בשם רבי חייא, וזימנין אמר לה בשם רבנן דתמן, מכאן שהיו מפוזרין וירד מלאך וכינסן.

אמר ר' תנחומא: מכאן שהיו מפוזרין, וכינסן ברוח הקודש.

ושמעו אל ישראל אביכם

רבי יודן ורבי פנחס
רבי יודן אמר:
שמעו לאל ישראל אביכם.
ורבי פנחס אמר: אל הוא, ישראל אביכם.
מה הקב"ה בורא עולמות, אף אביכם בורא עולמות.
מה הקדוש ברוך הוא מחלק עולמות, אף אביכם מחלק עולמות.

אלעזר בן אחוי אמר: מכאן זכו ישראל לקריאת שמע.
בשעה שהיה יעקב אבינו נפטר מן העולם, קרא לשנים עשר בניו.
אמר להם: שמעו אל ישראל, שבשמים אביכם, שמא יש בלבבכם מחלוקת על הקב"ה!
אמר לו: (דברים ו) שמע ישראל אבינו, כשם שאין בלבך מחלוקת על הקדוש ברוך הוא, כך אין בלבנו מחלוקת, אלא ה' אלהינו ה' אחד.
אף הוא פירש בשפתיו ואמר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל, הדא הוא, שישראל משכימים ומעריבים בכל יום, ואומרים: שמע ישראל אבינו, ממערת המכפלה, אותו דבר שצויתנו, עדיין הוא נוהג בנו, ה' אלהינו, ה' אחד:

ד [ברכה ותוכחה לראובן]
ראובן בכורי אתה
רבי היה אומר: בו דבר לשבח ודבר לגנאי.
את בכור ועשו בכור.
(בראשית כז): וילך עשו השדה לצוד ציד אם מצא מוטב ואם לאו להביא מן הגזילות ומן החמסים
ואת (שם ל): וילך ראובן בימי קציר חטים וגו'

כחי וראשית אוני, אלו זעקפי המלחמה.
יתר שאת ויתר עז, (ד"ה א יב): ופני אריה פניהם.
והיה אומר בו דבר לגנאי.
ראובן בכורי אתה, את בכור ואני בכור.
אני בן פ"ד שנה לא ראיתי טפת קרי, ואת וילך וישכב את בלהה.

כחי וראשית אוני, שירוי חילי ושירוי צערי.
יתר שאת ויתר עז, הבכורה היתה שלך, והכהונה היתה שלך, והמלכות היתה שלך, ועכשיו שחטאת, נתנה הבכורה ליוסף, והכהונה ללוי, והמלכות ליהודה.

אמר רבי אחא: לא שלך היתה הבכורה, כלום הלך יעקב אצל לבן אלא בשביל רחל?!
כל החרישות שחרשת באמך, לא ברחל הייתי ראוי לחרשן?!
עכשיו חזרה הבכורה לבעליה.

פחז כמים אל תותר

רבי אליעזר ור' יהושע
רבי אליעזר אמר:
פחז"ת, חטא"ת, זני"ת.
רבי יהושע אמר: פרק"ת עול, חלל"ת יצועי, ז"ע יצרך עליך.

רבי אליעזר בן יעקב אמר: פסע"ת על דת, חבת"ה בבכורתך, ז"ר נעשית למתנותיך.
אמרו: עד עכשיו אנו צריכין למודעי!
בא ר' אליעזר המודעי ופירש, זע"ת, חרד"ת, פר"ח חטא מעל ראשך.

אמר רבי פנחס: עשית כפחזים, שנשתברו שוקיהן במים.

כמים

רבנן אמרי: אתה חטאת במים, יבא משוי ממים ויקרבך, יחי ראובן ואל ימות.

כמים

מה מים ניתרין ממקום למקום, כך הותרה לך.

רבי אליעזר המודעי אומר: אין עושין מקוה של יין, של שמן, אלא של מים.
כך, עשית לך מקוה של מים, וטהרת עצמך בו.

אל תותר

ר' אליעזר ורבי יהושע, תרויהון אמרי: כך, לא וותרת לך כלום.
רבי אליעזר המודעי אומר: אל יהי לך ויתרון, עון שלך.

כי עלית

רבי אליעזר ורבי יהושע, תרויהון אמרי: כי עלית בודאי.
רבי אלעזר אמר: כי עלית.
היכן?

בדודאים.

משכבי אביך

אמר רבי ברכיה: משכב אביך אין כתיב כאן, אלא משכבי אביך, משכב בלהה ומשכב זלפה.

רבי אבהו, ואמרי לה רבי יעקב בשם רבי חייא רבה, ור' יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחאי: תנינן, החשוד על דבר, לא דנו ולא מעידו.
אפשר, שהוא עתיד להיות בששה שבטים, העומדים בראש הר עיבל ואומרין (דברים כז): ארור שוכב עם אשת אביו והוא עושה הדבר הזה?!
אלא, עלבון אמו תבע, שכל ימים שהיתה רחל קיימת, היה מטתה נתונה אצל מטתו של יעקב אבינו, כיון שמתה רחל, נטל יעקב אבינו מטתה של בלהה, ונתנה אצל מטתו.
אמר: לא דיה לאימה לאתקנא בחיי אחותה, אלא אף לאחר מותה! עלה וקלקל את היצועין.

רבי יהודה בר סימון פליג עליה ור' יהושע בן לוי משום ר' שמעון בן יוחאי: לאחד שחשדוהו מוכר תרומה בשל חולין, בקשו אחריו וראו ולא מצאו בדברים ממש, ומינו אותו משער בשוק.

אז חללת

רבי אליעזר ורבי יהושע, תרויהון אמרין: אז חללת ודאי.

עלה

רבי אליעזר ורבי יהושע,
תרויהון אמרין:
עלה מחטאתיך.
רבי אליעזר המודעי אמר: עלה ממתנותיך.
רבנן אמרי: איני לא מרחקך ולא מקרבך, אלא הרי אני תולה אותך ברפיון, עד שיבא משה שכתוב בו (שמות יט): ומשה עלה אל האלהים, מה שדעתו רואה לעשות בך, עושה!
כיון שבא משה התחיל מקרבו, יחי ראובן!

ורבנן אמרי: כך היתה עדתו של קרח (היך דכתיב לעיל):

ה [תוכחת יעקב לשמעון וללוי]
שמעון ולוי אחים
אחים לדינה ולא ליוסף.

כלי חמס מכרותיהם

אמר להם: הכלים הללו שבידכן גזולים הם בידכם.
למי הם ראוים למכרותיהן?

לעשו, שמכר את הבכורה.

בסודם אל תבא נפשי, בשעה שהן באים ליטול עצה בשטים.
בקהלם אל תחד כבודי, בשעה שהם נקהלין על משה, בעדת קרח.

בקהלם אל תחד כבודי, אבל לדוכן יזכר שמי, כשבניו עומדין על הדוכן, שנא' (דה"א ו'): ואלה העומדים וגו' ובניהם הימן וגו'.

ר' הונא ורבי חנינא ורבי פנחס, תלתיהון אמרי: בן יצהר, בן קהת, בן לוי, בן ישראל.

כי באפם הרגו איש, זה חמור אבי שכם.
עקרו שור, עקרתון שורן של גרים.

רבי חוניא ורבי ירמיה בשם רבי אחייא בר אבא: דכתיב: וברצונם עקרו שור, בשביל לעשות רצון יצרכם, עקרתם שורן של גרים.
עיקרו אבוס, זה אחד מהדברים ששינו לתלמי המלך.

ארור אפם כי עז

רבי חוניא ורבי עזריה בשם ר' יוחנן: ריבה בהן בוהקנין, מעלה חמה, הדא אמרה: על מי שהוא בהקן, שהוא מעלה חמה.

אמר רבי יהודה בר סימון: למלך שהיה לו בן וצפה המלך, שהנחש עתיד לישוך את בנו.
אמר: יהי ליט חויא, דבעי למיכת ית ברי!
כך, בא לקללן וקלל את אפם, ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה, ועבירתם כי קשתה.

אחלקם ביעקב, זה שבטו של לוי, (במדבר יח): אני חלקך ונחלתך.
ואפיצם בישראל,
זה שבטו של שמעון, הדא אמרה: רובן של עניים, משבט שמעון היו.

אמר רבי תנחומא: אע"ג דאנו מפרשין ואמרין (שם לה): והערים אשר תתנו מאחוזת בני ישראל, ששה עיר, אתהן ואת מגרשיהם כולן, משל שמעון היו, כיון שראו אותו שהוא מקנטרן, התחילו מסתלקין לזויות, כיון שראה שהן מסתלקין לזויות, התחיל קורא לכל אחד ואחד:

ו [ברכת יהודה]
יהודה אתה יודוך אחיך
אחיך מודים בך, אמך מודה בך, אני בעצמי מודה לך.

אמר רבי שמעון בן יוחאי: יהיו כל אחיך נקראין על שמך, אין אדם אומר: ראובני אנא, שמעוני אנא, אלא יהודי אנא.

אמר רבי יהודה בר סימון: משל למלך, שהיו לו שנים עשר בנים, והיה שם אחד, והיה חביב עליו יותר מכולם, ונתן לו חלק בפני עצמו, וחלק עם אחיו.

ידך בעורף אויביך, כמה נתחבט יהושע, שינתן לו עורף, ולא נתן לו, שנאמר (יהושע ז): בי אדוני! מה אומר אחרי אשר הפך וגו',
ולמי נתן?

לדוד (שמואל ב כב): ואויבי תתה לי עורף.
למה?

שהיו פטיריקין שלו, שכתוב בו: ידך בעורף אויביך.

וישתחוו לך בני אביך, הכא הוא אומר: וישתחוו לך בני אביך ולהלן הוא אומר (בראשית כז): וישתחוו לך בני אמך, אלא, יצחק ע"י שלא נטל אלא אשה אחת, הוא אומר: וישתחוו לך בני אמך, אבל יעקב, על ידי שנטל ארבעה נשים, כתיב: וישתחוו לך בני אביך:

ז [גבורתו של יהודה]
גור אריה יהודה, מלמד, שנתן לו גבורה של ארי, וחוצפה של גוריו.
מטרף בני עלית, מטרפו של יוסף עלית, ונתעלית מטרפה של תמר.
עלית, ונתעלית.

כרע רבץ, מפרץ עד דוד.
כרע שכב, מדוד עד צדקיהו.
יש אומרים:
כרע רבץ, מפרץ עד צדקיהו.
כרע שכב, מצדקיהו עד מלך המשיח.
כרע רבץ, בעוה"ז.
כרע שכב, לעתיד לבא.
כרע רבץ, בשעה שאין שונאים.
כרע שכב, בשעה שיש לו שונאים.
עמד, כל קבל שונאים:

ח [המלכות לבית יהודה]
לא יסור שבט מיהודה, זה מכיר וגו'.
ומחוקק מבין רגליו,
שבא ונתחבט לפני רגליו.
עד כי יבא שילה, זה מלך המשיח.
ולו יקהת עמים, שהוא בא ומקהה שיניהם, של עובדי כוכבים.

דבר אחר:

לא יסור שבט מיהודה, זו סנהדרין, שהוא מכה ורודה.
ומחוקק מבין רגליו, אלו שני סופרי הדיינים, שהיו עומדים לפניהם, אחד מימין ואחד משמאל.
עד כי יבא שילה, נמנו ואמרו הלל.
משל מי?

אמר רבי לוי: מגלת יוחסים מצאו בירושלים, וכתיב בה: הלל מדוד.

ר' חייא רבה: מן דשפטיה בן אביטל, דבית כלבא שבוע, מדכלב דבית ציצית הכסת, מן דאבנר דבית כובשין, מן דאחאב, דבית יצאה, מן דאסף, דבית יהוא מן ציפורן, דבית ינאי מן דעלי.

רבי יוסי בר חלפתא: מן דיונדב בן רכב.

רבי נחמיה, מדנחמיה התרשתא:

ט [השפע הרוחני והגשמי בברכת יהודה - א]
אוסרי לגפן עירה
רבי יהודה ור' נחמיה ורבנן
רבי יהודה אמר:
גפן שכחה רע, אוסרין לה ברקום אחד, ולשורקה, שני בני אתונו.
כבס ביין לבושו, זה החלב.
ובדם ענבים סותה, זה האדום.
ר' נחמיה אמר: אוסרי לגפן עירה, מאוסרי לגפן עירה, העיר אשר בחרתי בה.
ולשורקה בני אתונו, בנים האתנים, ראוים לעמוד ממנו.
ורבנן אמרי: אני נאסר לגפן.
ושורקה, עירו והאתונו, לכשיבא אותו שכתוב בו (זכריה ט): עני ורוכב על חמור וגו'.
כבס ביין לבושו,
שהוא מחוור להן דברי תורה.
ובדם ענבים סותה, שהוא מחוור להם טעיותיהן.

אמר רבי חנין: אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לעתיד לבא, שנא' (ישעיה יא): אליו גוים ידרושו, לא ישראל.
א"כ למה מלך המשיח בא, ומה הוא בא לעשות?

לכנס גליותיהן של ישראל, וליתן להם שלושים מצות, הה"ד (זכריה יא): ואמר אליהם אם טוב בעיניכם וגו'.

רב אמר: אלו שלושים גבורים.
רבי יוחנן אמר: אלו שלושים מצות.

אמר לו לרבי יוחנן: לא שמיעא לרב, שאינו מדבר אלא באומות העולם.
על דעתיה דרב, בשעה שישראל זוכין, רובן בארץ ישראל ומועטן בבבל:

י [השפע הרוחני והגשמי בברכת יהודה - ב]
חכלילי עינים
רבי עזריה ורבי יונתן בן חגי, ור' יצחק ברבי מריון ואמרין לה בשם רבי יוסי בר חנינא: רובן של סנהדרין, משל יהודה היו.
ומה טעמיה חכלילי עינים מיין וגו'?

שהן יושבין וסודרין דברי תורה בשינים, עד שהן מוציאין אותן נקיים כחלב.

דבר אחר:

חכלילי עינים מיין, אלו בני דרום, שעיניהם כחולות וכחם יפה לתלמוד תורה.
ולבן שינים מחלב, יפה יין לבן שנים, יותר מחלב לתינוק.
עמד אחד עם חבירו בדרום אמר לו: אם יין חרדלי שתית, יין הוא, ואם יין גורדלי שתית, יין רע שתית:

יא [ברכת יעקב לזבולון]
זבולן לחוף ימים ישכון
רבי יהודה בר נחמן ורבי לוי הוון נסבין מן תרתין סלעין בכל שבת למצמתא ציבורא דרבי יוחנן.
עאל רבי לוי ואמר: הדין יונה משל זבולן הוה, הה"ד (יהושע יט): ויעל הגורל השלישי וגו'.
(שם) ומשם עבר קדמה מזרחה.
וכתיב (מלכים ב יד): כדבר ה' אלהי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי
, אלין גובבתא דציפורין.
עאל רבי יוחנן ודרש הדין יונה, משל אשר, הה"ד (שופטים א): אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון.
וכתיב (מלכים א יז): קום לך צרפתה אשר לצידון.
אמר לו רבי לוי לרבי יהודה: אע"ג דשבתא דידך, סב תרתין סלעין, ושבקי דניעול.
עאל רבי לוי, אמר יפה למדנו רבי יוחנן בשבת זו שעברה, הדין יונה משל אשר היה, אלא אביו
משל זבולן ואמו משל אשר.

וירכתו על צידון, ירך שיצא ממנה, מצידון היתה.
אמר לו: אמרת נחמן קיים, תיתי למימרנא מן יתיב, ושמש דרוש, שתים ועשרים שנה.

דבר אחר:
וירכתו על צידון

ר' אלעזר אמר: זבוד דגלילה.
רבי יוחנן אמר: בגדל דיו:

יב [ברכת יעקב ליששכר]
יששכר חמור גרם
מה חמור זה, גרמיו ברורין, כך היה תלמודו של יששכר ברור עליו.
רובץ בין המשפתים, אלו שלושה שורות של תלמידי חכמים, שהן יושבים לפניהם.
וירא מנוחה כי טוב, זו התורה, שנאמר (משלי ד): כי לקח טוב נתתי לכם.
ואת הארץ כי נעמה,
זו התורה, (איוב יא): ארוכה מארץ וגו'.
ויט שכמו לסבול,
עולה של תורה.
ויהי למס עובד, אלו מאתים ראשי סנהדראות, שהיו משבטו של יששכר וכו'.

דבר אחר:

יששכר חמור גרם, מדבר בארצו.
מה חמור זה, נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך בקעה מכאן ובקעה מכאן, והר מכאן. רובץ בין המשפתים, אלו ב' בקעות: בקעת פסלן ובקעת יזרעאל.
וירא מנוחה כי טוב, זו תנעם.
ואת הארץ כי נעמה, זו נעים.
ויט שכמו לסבול, עולה של ארץ ישראל.

ויהי למס עובד

רבי אלעזר ורבי שמואל בר נחמן
רבי אלעזר אומר:
כל השבטים הניחו יתירות, ושבטו של יששכר לא הניח יתירות.
רבי שמואל בר נחמן אמר: אף שבטו של יששכר הניח יתירות, אלא שהיו בעלי מסים.

אמר רבי אסי: הם מעלה מסין היו, כמו שנשתעבדו.

דבר אחר:

יששכר חמור גרם, פרותיו (פירותיו) של יששכר גסין היו, והיה שבטו של יששכר נוטל מהם ומפרש בים, והיו אומות העולם רואין אותן ומתמיהין עליהם, והיו אומרים להם ישראל, על אלו אתם מתמיהין, אלו הייתם רואים לאדוניהם של אלו, עוסקין בתורה, היה לכם להתמה עליהם, והרבה גרים היו באים ומתגיירים.

רבי יהודה ב"ר סימון בשם ר' אחא אמר: יששכר חמור גרם, יששכר חמור לגרמיה:

יג [ברכת יעקב לדן]
דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, כמיוחד של שבטים.
אמר רבי יהושע בר נחמיה: אילולי שנדבק למיוחד שבשבטים, אפילו שופט אחד, שהעמיד לא היה מעמיד.
ואיזה זה?

זה שמשון בן מנוח, כיחידו של עולם.
מה יחידו של עולם אינו צריך סיוע, כך שמשון בן מנוח אינו צריך לסיוע, אלא (שופטים טו): וימצא לחי חמור טריה.
מהו טריה?

בר תלתא יומין.

רבי אבון אמר: בטנה תרין, היא דעתיה דר' אבון.
דאמר רבי אבון: בלחי החמור חמור חמורתים וגו' ויצמא מאד, דמפטפט צחי.

אמר רבי חוניא ורבי עזריה בשם רבי יוחנן: אפילו היה צרצור של מים, לא היה יכול לפשוט את ידו וליטלו, אלא (שם טו): ויקרא אל ה' ויאמר אתה נתתה ביד עבדך וגו'.
אמר לפניו: רבון העולמים! אם אינו ביני לבינן אלא המילה הזאת, כדאי הוא שלא אפול בידן. מיד, (שם): ויבקע אלהים את המכתש אשר בלחי.

רבי לוי ורבנן
רבי לוי אמר:
המקום ההוא שמו לחי.
רבנן אמרי: המקום ההוא מכתש שמו.

רבי אבא בר כהנא ור' ברכיה בשם רבי אליעזר: מלמד, שהביא לו הקב"ה מעיין מבין שיניו.
באיזו זכות?

מברכתו של משה, שאמר יזנק מן הבשן, מבין שיניו:

יד [ברכת יעקב לדן]
יהי דן נחש עלי דרך
מה נחש זה מצוי בין הנשים, כך שמשון בן מנוח מצוי בין הנשים.
מה הנחש נאסר בשבועה, כך שמשון בן מנוח נאסר בשבועה. (שופטים טו) ויאמר להם שמשון השבעו לי.
מה נחש זה כל כחו אינו אלא בראשו, כך שמשון, (שם טז): אם גולחתי וסר ממני כחי.
מה הנחש הזה ריסו מחלחל לאחר המיתה, כך, (שם): ויהיו המתים אשר המית במותו וגו'. הנושך עקבי סוס, (שם): קראו לשמשון וישחק לנו.

אמר ר' לוי: כתיב (שם): ועל הגג כשלושת אלפים, אלו מה שהיו על שפת הגג, אבל מה שהיו לאחוריהם ולאחורי אחוריהם, אין בריה יודעת, ואת אמרת (שם): וירדו אחיו וכל בית אביהו וישאו אותו ויעלו ויקברו אותו וגו', בקבר מנוח אביו?!
אלא יעקב אבינו בקש רחמים על הדבר, ויפול רוכבו אחור, יחזרו דברים לאחוריהם, לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסבור בו, שהוא מלך המשיח, כיון שראה אותו שמת, אמר: אף זה מת, לישועתך קויתי ה'.

אמר רבי יצחק: הכל בקווי יסורין, בקווי קדושת השם, בקווי זכות אבות, בקווי תאותו של עוה"ב, בקווי יסורין, הה"ד (ישעיהו כו): אף אורח משפטיך.
ה' קוינוך,
אלו יסורין.
לשמך, זו קדושת השם.
ולזכרך, זו זכות אבות.
תאות נפש, זו תאותו של עוה"ב.

חנינה בקווי, (שם לג): ה' חננו לך קוינו.
סליחה בקווי,
(תהלים קל): כי עמך הסליחה.
מה כתיב בתריה?

קויתי ה', לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו וסובר בו, שגאולה מגעת בימיו, כיון שראה שמת, מיד אמר: לישועתך קויתי ה':

טו [ברכת יעקב לגד]
גד גדוד יגודנו, בשעה שהיו ישראל מכבשין ומחלקין את הארץ, היה שבט ראובן וגד עמהן, והניחו את בניהם קטנים, מי שהניחוהו בן י', מצאו אותו בן כ"ד. מי שהניחוהו בן כ', מצאו אותו בן ל"ד. נזדווגו להן שלוש משפחות רעות, יטור נפיש וקדמה, הה"ד (ד"ה א ה): ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגריאים וגו'.

אמר רבי יהושע בר נחמיה: בימי שאול, זה יהושע.
ולמה הוא קורא אותו שאול?

שהיתה המלכות שאולה בידו, והיו אלו מגדלין שער, ואלו מגדלין שער.
היו אלו מגדלין שער, עד שיראו את בניהם, ואלו מגדלין שער, עד שיראו את אבותם. וישמעאלים מגדלין שער, ונתן הקדוש ב"ה בלבם של בנים, והיו אומרים: עננו ה' עננו, אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי ישראל עננו, הה"ד (שם): ויעזרו עליהם, וינתנו בידם ההגריאים.
באיזו זכות?
רבי לוי ורבנן
רבנן אמרי:
מברכתו של יעקב אבינו, שאמר: גד גדוד יגודנו, גייסא אתי למגייס יתהון, ואינון מגייסין גייסא.
ורבי לוי אמר: מברכתו של יהושע, הה"ד (יהושע כב): ויאמר אליהם לאמר: בנכסים רבים וגו':

טז [ברכת יעקב לאשר]
מאשר שמנה לחמו, שארצו שמנה, שלחמו שמן, שהוא מעמיד בגדי שמונה.
והוא יתן מעדני מלך, כפליות ואנפקיטן:

יז [ברכת יעקב לנפתלי]
נפתלי אילה שלוחה, מדבר בארצו, שכולה בית השלחין, הה"ד (דברים ג): מכנרת ועד ים הערבה.

מכנרת

ר' אלעזר אמר: ירח.
ר' שמואל בר נחמן אמר: בית ירח.
ר' יהודה ב"ר סימון אמר: סנבראי ובית ירח.
אמר רבי לוי: על ההיא, תחום בית שאן, ושמה כנרת.

אמר רבי ברכיה: כל חוף ים של טבריא נקרא כנרת.
ולמה הוא קורא אותה גנוסר?

רבנן אמרי: גני שרים.

אמר רבי יהודה בר סימון: ע"ש (ד"ה א יב): ומנפתלי שרים אלף, הה"ד (שופטים ד): ותשלח ותקרא לברק וגו', ומשכתי אליך אל נחל קישון.

דבי רבי נתן: אמרי שפר, זו שירה שאמרו (שם ה): ותשר דבורה.

רבי יוסי בריה דרב יעקב בר אידי בשם רבי אחא: הנותן אמרי שפר, אמרי שופר, שהן משפרין אמרים, שנתנו בשופר ובתרועה.
את מוצא, בשעה שעלו לקבור את אבינו יעקב, באו בני חת להתעורר עמהן על הקבורה, ורץ נפתלי כאילה, והביא את הספר ממצרים, ושיפר על ידן:

יח [ברכת יעקב ליוסף - א]
בן פורת יוסף
בן שהפר לאחיו,
בן שהפירו לו אחיו,
בן שהפר לאדונתו,
בן שהפירה לו אדונתו.

אמר רבי אבין: בן פָּרות רביתה, בן פֵּרות רביתה. יוסף, בן פורת יוסף, רבית יוסף. בכולן כתיב (בראשית לג): ותגשן השפחות וגו', היא דהוא אמר ליה: עלי לפרוע לך אותה העין.

בנות צעדה עלי שור וגו'

את מוצא, בשעה שיצא יוסף למלוך על מצרים, היו בנות מלכים מציצות עליו דרך החרכין, והיו משליכות עליו שירין, וקטלין, ונזמים, וטבעות, כדי שיתלה עיניו ויביט בהן, אעפ"כ לא היה מביט בהן.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: אתה לא תלית את עינך והבטת בהן, חייך! שאתה נותן לבנותיך צעידה בתורה.
מהו צעידה?

פרשה.

יט [ברכת יעקב ליוסף - ב]
וימררוהו
בן שהמר לאחיו,
בן שהמירו לו אחיו,
בן שהמר לאדנותו.
אבל איני יודע מי ירבה?

ת"ל: ורבו וישטמוהו.

בעלי חצים, אלו בעלי מחיצתו, שהשליכו עליו דברים קשים, כחץ (תהלים קכ): חצי גבור שנונים.
ומה ראה למשלן בחץ מכל כלי זיין?
אלא, כל כלי זיין מכין במקומן, וזה מכה מרחוק.
כך הוא לשון הרע, דאמור ברומי וקטיל בסוריא, ולא ככל גחלים, אלא כגחלי רתמים, שכל גחלים כבים מבפנים, אבל גחלי רתמים, אף על פי שהוא כבה מבחוץ, עדיין הוא בוער מבפנים.
כך, כל מי שהוא מקבל לשון הרע, אע"פ שאתה הולך ומפייסו והוא מתפייס, עדיין הוא בוער מבפנים.
מעשה ברותם אחד, שהציתו בו את האור, והיה דולק י"ב חדש, חורף וקיץ וחורף:

כ [ברכת יעקב ליוסף - ג]
ותשב באיתן קשתו, זו עכסילו, שהוא עושה במזל קשת.

אמר רבי יוחנן: מי גרם לך להדחות מן האתנים?
קשיות שנתקשת עם אדנותך.

אמר רבי שמואל בר נחמן: נמתחה הקשת וחזרה, הה"ד: ותשב באיתן קשתו, קשיותו.

ויפוזו זרועי ידיו

אמר ר' יצחק: נתפזרו זרעו ויצא לו דרך צפרניו.

מידי אביר יעקב

ר' הונא בשם רב מתנה: איקונין של אביו ראה, וצינן דמו.
רבי מנחמא בשם רבי אמי: איקונין של אמו ראה, וצינן דמו.

משם רועה אבן ישראל, אבן ישראל ראה, וצינן דמו.
מי עשה כן?

מאל אביך.

מעל, זו אזכרות, שבבעל.
רובצת תחת, זו בית שאן, בבית השריי.

ברכות שדים ורחם

רבי לולייאני בן טורין משם רבי יצחק: בולד בהמה ברכו. אמרת! צא
וראה, איזו הוא שדדיה במקום רחמה, ואי אתה מוצא, אלא בבהמה!

ר' אבא בר זוטרא אמר: בוא וראה, עד היכן חיבב אבינו יעקב את רחל, אפילו בשעה שבא לברך את בנה, עשאו טפילה לה.

ברכות שדים ורחם, יתברכון דדיא דהכין אוניקו, ומעיא דהכין אפיקו.
ברכות אביך, על מלמדי ועל מעבדני, עד תאות גבעות עולם, מה שנתאוו גבעות עולם.
תהיין לראש יוסף, הכא את אמר תהיין, ולהלן את אומר, תָּבואתָהּ.

רבי אבא בר כהנא אמר: תְּבוּאָתָהּ תאכל בעוה"ז והקרן קיימת לך לעוה"ב.

ולקדקד נזיר אחיו, שרחקו אותו אחיו ועשו אותו נזיר.
אמר רבי יצחק מגדלאה: את הוא כליליהון דאחוך.

רבי לוי אמר: נזיר ממש היה.
דאמר רבי לוי: כל שתים ועשרים שנה, שלא ראה אחיו, לא טעם טעם יין, אף הם לא טעמו יין עד שראו אותו, הה"ד (בראשית מד): וישתו וישכרו עמו. עמו שתו, חוץ ממנו לא שתו.