|
פרשה כה: לימוד תורה, מצוות מילה וערלה
א [עסקו בתורה ואין אתם מתייראים משום אומה]
אמר רב הונא בשם ר' אחא: שלא יהיו דברי תורה בעיניך, כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה להשיאה לאחד, אלא (שם ב): בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, אם יש לך זכות קח אמרי.
רב הונא בשם ר' בנימין בן לוי אמר:
משל למלך, שאמר לבנו: צא לפרקמטיא!
אמר לו: אבא מתיירא אני בדרך מהלסטים ובים מפני אפורטין.
מה עשה אביו?
נטל מקל וחקקו ונתן בו קמיע ונתנה לבנו ואמר לו: יהי המקל הזה בידך ואי אתה מתיירא משום בריה.
אף כך אמר הקב"ה למשה: אמור לישראל: בני! עסקו בתורה ואין אתם מתייראים משום אומה.
אילו נאמר: עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא למחזיקים.
אילו נאמר: אשר לא ילמד לא היתה תקומה לשונאי ישראל, אלא (דברים כז): אשר לא יקים את כל דברי התורה הזאת, לכך נאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה.
רב הונא אמר: אם נכשל אדם בעבירה חייב מיתה בידי שמים.
מה יעשה ויחיה?
אם היה למוד לקרות דף אחד קורא שני דפים.
ואם היה למוד לשנות פרק אחד ישנה שנים.
ואם אינו למוד לקרות ולשנות מה יעשה ויחיה?
ילך ויעשה פרנס על הצבור וגבאי של צדקה, והוא חי, שאילו נאמר: ארור אשר לא ילמד לא היתה תקומה, אלא ארור אשר לא יקים.
אילו נאמר: עץ חיים לעמלים בה לא היתה תקומה, אלא עץ חיים היא למחזיקים בה, (קהלת ד): כי בצל החכמה בצל הכסף.
אמר רבי אחא בשם ר' תנחום ב"ר חייא: למד אדם ולימד ושמר ועשה והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה, להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור, הדא הוא דכתיב: ארור אשר לא יקים.
ר' ירמיה אמר, בשם ר' חייא: לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא לימד לאחרים, ולא היתה ספק בידו להחזיק והחזיק, ולא למחות ומיחה, הרי זה בכלל ברוך:
ב [כי בצל החכמה בצל הכסף]
ואית ליה ג' קריין:
חדא כי בצל החכמה בצל הכסף.
ב' (ישעיה נו): אשרי אנוש יעשה זאת.
והדין: עץ חיים היא למחזיקים בה.
שמעון אחי עזריה אמר משמו, והלא שמעון היה גדול מעזריה?!
אלא על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיא ונותן בפיו של שמעון, לפיכך נקרא הלכה על שמו.
ודכוותה (דברים לג): ולזבולן אמר: שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך ולא יששכר גדול היה מזבולן?!
אלא ע"י שהיה זבולן מפרש מיישוב ועוסק בפרקמטיא ובא ונותן לתוך פיו של יששכר, נותן לו שכר בעמלו, לפיכך נקרא הפסוק על שמו שנאמר: שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך.
אמר רבי תנחומא: כל מי שיוצא לדרך ואינו מכוין לבו למלחמה סוף שהוא נופל במלחמה, אבל שבטו של זבולן, בין מתכוין, בין שאינו מתכוין יוצאין למלחמה ונוצחין, הדא הוא דכתיב (ד"ה א יב): מזבולן יוצא צבא עורכי מלחמה ולעדור בלא לב ולב.
מהו בלא לב ולב?
אלא בין מתכוונין בין שאינן מתכוונין הם יוצאים ומנצחין.
דרש רבי יהודה בן פזי: מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא יכולת לעמוד על צוויך שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים!
אמר רבי הונא, כד שמע בר קפרא, כך אמר: יפה דרש ר' יהודה בן אחותי, הדא הוא דכתיב (ויקרא יט): וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל:
ג [כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה]
וכי אפשר לבשר ודם להלוך אחר הקדוש ברוך הוא, אותו שכתוב בו (תהלים עז): בים דרכך ושבילך במים רבים, ואתה אומר: אחרי ה' תלכו?!
ובו תדבקון
וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים ולהדבק בשכינה, אותו שכתוב בו (דברים ד): כי ה' אלהיך אש אוכלה וכתיב (דניאל ז): כורסיה שביבין דינור, וכתיב (שם): נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי ואתה אומר: ובו תדבקון?!
אלא, מתחלת ברייתו של עולם, לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב (בראשית ב): ויטע ה' אלהים גן בעדן, אף אתם, כשנכנסין לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ:
ד [שבחה וטובה של הארץ]
בניתי לי בתים, שנאמר (דברים ו): ובתים מלאים כל טוב.
נטעתי לי כרמים, שנאמר (שם ו): כרמים וזיתים אשר לא נטעת.
עשיתי לי ברכות מים, שנאמר (שם): בורות חצובים.
וכתיב (שם ח): עינות ותהומות (קהלת ב): להשקות מהן יער צומח עצים.
אמר ר' לוי: אפילו קנה חצים לא היתה א"י חסרה.
עשיתי לי גנות ופרדסים (דברים ח): ארץ חטה ושעורה.
נטעתי בהם עץ כל פרי, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ ונטעתם:
ה [לנטוע נטיעות לעתיד; אדרינוס והזקן]
מהו בטוחות? בטויא.
(שם): או מי נתן לשכוי בינה, הדא תרנגולתא.
אמר רבי לוי: בערביא צווחין לתרנגולתא, שכויא. הדא תרנגולתא, כד אפרוחיה דקיקין, היא מכנשא להון, ויהבת להון תחות אגפיא, ומשחנה להון, ומעדרנה קדמיהון, וכד אינון רבייה, חד מנהון בעי למקרב לותיה, והיא נקרה ליה בגו רישיה, וא"ל: זיל עדור בקוקלתך.
כך כשהיו ישראל במדבר מ' שנה היה:
המן יורד,
והבאר עולה להן,
והשליו מצוי להן,
וענני כבוד מקיפות אותן,
ועמוד ענן מסיע לפניהם.
כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה: כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה, ויפוק וינצוב ליה נציבין, הדא הוא דכתיב: כי תבאו אל הארץ ונטעתם.
אדרינוס שחיק טמיא, הוה עבר באלין שבילייא דטברייא. וחמא חד גבר, סב קאים וחציב חצובן, למנצב נציבין.
א"ל: סבא, סבא, אי קרצת לא חשכת!
א"ל: קריצת וחשיכת, ומה דהני למרי שמיא עבד.
א"ל: בחייך סבא, בר כמה שנין את יומא דין?
א"ל: בר מאה שנין.
א"ל: ואת בר מאה שנין, וקאים וחצב חצובין למנצב נציבין, סבר דאת אכיל מנהון?!
א"ל: אין זכית אכלית, ואם לאו, כשם שיגעו לי אבהתי כך אני יגע לבני!
א"ל: בחייך, אם זכית אכול מנהון, תהוה מודע לי.
לסוף יומין עבדין תאניא, אמר: הא ענתה נודע למלכא.
מה עבד?
מלא קרטלא תאינין, וסלק וקם ליה על תרע פלטין.
אמרין ליה: מה עסקיך?
אמר לון: עלון קדם מלכא, כיון דעל, אמר ליה: מה עסקך?
א"ל: אנא סבא דעברת עלי, ואנא חצב חציבין למנצב נציבין, ואמרת לי: אין זכית תיכול מנהון, תהא מודע לי. הא זכיתי ואכילית מנהון, והילין תאיניא מן פיריהון.
אמר אדרינוס, בההיא שעתא: קלוונין אנא, תיתנון סילון דדהבא ויתיב ליה.
אמר: קלווניא אנא, דתפנון הדין קרטל, דידיה ותמלון יתיה דינרין.
אמרין ליה עבדוהי: כל הדין מוקרא תיקריניה להדין סבא דיהודאי?!
אמר להון: בריה אוקריא, ואנא לא אנא מוקר ליה?!
אנתתיה דמגירא, הות ברת פחין, אמרה לבעלה: בר קבלוי, חמי דהדא מלכא, רחמא תינין ומפרגא בדינרין.
מה עבד?
מלא מרעליה תינין, ואזל וקם קדם פלטין.
א"ל: מה עסקך?
אמר לון: שמעית דמלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין.
עלון ואמרין למלכא: חד סבא קאים, על תרע פלטין טעין מלא מרעליה תינין, ואמרנא ליה: מה עסקך? א"ל: שמעית, דמלכא רחמא תינין ומפרגא בדינרין.
אמר: קלוונין אנא, דתקימין יתיה קדם תרע פלטין, וכל מאן דעייל, ונפק יהי טרו על אפיה, באפתי רמשא פנון יתיה, ואזל לביתיה.
אמר לאנתתיה: ככל הדין יקרא, אנא שלים לך.
אמרה: אזיל גלוג לאמך, תהוון אינון תינין ולא הוון אתרגון, דהוון בשילן ולא פגינן:
ו [ערלה באילן וערלה באדם]
נאמר ערלה באילן,
ונאמר ערלה באדם,
מה ערלה שנאמר באילן מקום שהוא עושה פירות,
אף ערלה שנאמר באדם מקום שהוא עושה פירות.
אמר רבי חנין בן פזי: וכי כבר היה אברהם אבינו יודע קלין וחמורין וגזירות שוות?!
אלא רמז רמזה לו (בראשית יז): ואתנה בריתי ביני וביניך וגו', מקום שהוא פרה ורבה.
תני רבי ישמעאל: בקש הקב"ה להוציא כהונה משם משום שנאמר (שם יד): ומלכי צדק מלך שלם, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת האדון?!
הוציאה הקדוש ברוך הוא ממנו ונתנה לאברהם, שנאמר (תהלים קי): נאום ה' לאדוני.
וכתיב בתריה: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, על דבורו של מלכי צדק הדא הוא דכתיב (בראשית יד): ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ.
ר' ישמעאל ורבי עקיבא, ר' ישמעאל אומר: אברהם כהן גדול היה, הדא הוא דכתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם.
וכתיב (שם יז): ונמלתם את בשר ערלתכם.
ומהיכן ימול?
אם ימול מן האוזן עדיין אינו כשר להקריב.
אם ימול מן הלב עדיין אינו כשר להקריב.
אם ימול מן הפה עדיין אינו כשר להקריב.
מהיכן ימול ויהיה כשר להקריב?
הוי אומר: זו מצות הגוף.
ר' עקיבא אומר:
ד' ערלות הן:
נאמר ערלה באוזן (ירמיה ו): הנה ערלה אזנם.
ערלה בפה שנאמר (שמות ו): ואני ערל שפתים.
נאמרה בלב שנאמר (ירמיה ט): וכל בית ישראל ערלי לב.
וכתיב (בראשית יז): התהלך לפני והיה תמים.
מהיכן ימול?
אם ימול מן האוזן עדיין אינו תמים.
אם ימול מן הפה עדיין אינו תמים.
מהיכן ימול ויהיה תמים?
הוי אומר: זו ערלת הגוף.
נגדא אמר: כתיב: ובן שמונת ימים.
מהיכן ימול?
אם מן האוזן עדיין אינו שומע.
אם מן הפה עדיין אינו מדבר.
אם מן הלב עדיין אינו יכול לחשב.
מהיכן ימול ויהיה שומע ומדבר ומחשב?
הוי אומר: זו ערלת הגוף.
אמר רבי תנחומא: מסתברא דנגדא, וערל זכר אשר לא ימול.
רבי יודן, בשם ר' יצחק ורבי ברכיה, בשם רבי יצחק ותנו לה בשם רבי יוסי בן חלפתא:
וערל זכר
וכי יש ערל נקבה?!
אלא ממקום שרואין אותו ויודעין אם זכר הוא או נקבה, משם מולין אותו:
ז [מצוות מילה]
מאי גדלי בשר וכי יש לזה רגל אחד ולזה ג'?!
אלא שהיו כלם ערלים.
וכן הוא אומר: וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו.
דבר אחר:
בעלי גברין היו.
ר' ברכיה ור' סימון בשם ר' שמואל ב"ר נחמני: כתיב (יהושע ה): וימל את בני ישראל אל גבעת הערלות.
אמר ר' לוי: מקום שהיא גבעה בערלה:
ח [פרשיותיה של תורה נדרשות לפניהם ולאחריהם]
שוקיו, זה העולם.
עמודי שש, שהוא מיוסד על ימי בראשית דכתיב (שמות כ): כי ששת ימים עשה ה' וגו'. מיוסדים על אדני פז, אלו דברי תורה כמה דאת אמר: (תהלים יט): הנחמדים מזהב ומפז רב.
דבר אחר:
מיוסדים על אדני פז, אלו פרשיותיה של תורה שהן נדרשות לפניהם ולאחריהם.
ולמה הן דומות?
רב הונא, בשם בר קפרא אמר: כעמוד הזה שיש לו בסיס מלמטן וקיפלוס מלמעלה.
כך הם פרשיותיה של תורה נדרשות לפניהם ונדרשות לאחריהם.
נדרשות לפניהם, כי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל.
וכתיב: איש כי ישכב את אשה שכבת זרע.
וכי מה ענין זה לזה?
אלא משהוא מנכש עמיה הוא אזל ומתעבד ברביי מתוך שהוא יוצא ונכנס בתוך ביתו, הוא נחשד על שפחתו.
אמר: לא חטאת אני חייב ולא אשם אני חייב, חטאת אני מביא ואשם אני מביא?!
דאמר רבי יודן, בשם ר' לוי: אלו שהם נוהגים היתר בשפחות בעולם הזה עתידין הן להתלות בקדקדי ראשיהן לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (שם סח): אך אלהים ימחץ ראש אויביו קדקד שער מתהלך באשמיו.
מהו מתהלך באשמיו?
כל עמא אמרין: יזיל ההוא גברא בחובוי ייזל ההוא גברא בחובוי.
נדרשות לאחריהן, שנאמר (ויקרא יט): שלש שנים יהיה לכם ערלים.
וכתיב: לא תאכלו על הדם.
וכי מה ענין זה לזה?
אמר הקב"ה לישראל: אתה ממתין לערלה ג' שנים ולאשתך אינך ממתין שתשמור על נדתה?!
לערלה אתה ממתין ג' שנים ולבהמתך אי אתה ממתין עד שימצה דמה?!
ומי קיים מצות הדם?
(שמואל א יד): ויגידו לשאול לאמור הנה העם חוטאים לה', ויאמר שאול פוצו בעם ושחטתם בזה.
מהו בזה?
רבנין אמרי: סכין בת י"ד הראה להן ב' תרתין. ז' שבעה, ה' חמשה.
אמר להן: כסדר זה תהיו שוחטין ואוכלים.
אימתי פרע לו הקדוש ברוך הוא?
הוי אומר: ביום מלחמת פלשתים הדא הוא דכתיב (שם יג): והיה ביום מלחמה ולא נמצא חרב וגו'.
ולא נמצא ואת אמרת ותמצא, מי המציאה לו?
ר' חגי, בשם ר' יוחנן אמר: מלאך המציאה לו.
ורבנן אמרי: הקב"ה המציאה לו.
כתיב (שם יד): ויבן שאול מזבח לד' אותו החל לבנות מזבח.
כמה מזבחות בנו ראשונים?
נח אחד,
אברהם אחד,
יצחק אחד,
יעקב אחד,
משה אחד,
יהושע אחד,
ואתה אומר אותו החל?!
אלא אותו החל להיות ראש במלכים.
איכא דאמרי: על ידי שנתן נפשו על הדבר הזה העלה עליו הכתוב כאילו אותו החל לבנות מזבח לה'.
אר' שמעון בן לקניא: לפי שבעוה"ז בונה אדם ואחר מבלהו נוטע נטיעות ואחר אוכל, אבל לעתיד לבא מה כתיב (ישעיה סה): לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל לא יגעו לריק וגו'. וכתיב (שם סא): ונודע בגוים זרעם.
|
