ב. רבינו בחיי (ביאור על התורה), כרך שלישי עמ' כ"ט

(כג) ... ודרשו חז"ל (סוטה לח) כה תברכו בנשיאות כפיים... (שעוועל - שיגביהו את ידיהן) רש"י סוטה לח))

(כד) עמ' לב - זהו שאמר הכתוב (שעוועל - תנחומא נשא ט, בשינויי לשון) "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל" (שה"ש ג 7) וכי שמירה היה צריך שלמה? אלא שחקוק סביב למטתו ברכת כהנים שהוא ששים אותיות...

(כז) עמ' לד - וכבר כתבתי בפסוק "ויהי ידיו אמונה" (שמות י"ז, י"ב) כי הכהן בנשוא כפיו היה רושם אותיות ההויה בידיו, אבל יש שפירשו (שעוועל - לא מצאתי) כי אותיות שם שדי היה רושם, דל"ת בגודל, יו"ד בזרת שהוא הקטן, שי"ן בשלוש אמצעיות...

ג. רבינו בחיי (ביאור על התורה), כרך ב' שמות בשלח, עמוד קנו

...ועוד נראה לי שיכלול "ויהי ידיו" כי משפט הכהן הנושא את כפיו שירשום אותיות ההוי"ה בידיו. (שעוועל - רשימה זו אינה בפועל אלא בכוונה שהרי כתב אחר זה שיהיו אצבעותיו זקופים למעלה בעוצם כוחו ועוצם כוונתו (תורת חיים)). וזהו לשון "ויהי ידיו" וכן משפטו עוד שיהיו אצבעותיו זקופים למעלהבעוצם כוחו ועוצם כוונתו, ושלא לחברם זו בזו, וזו לשון "אמונה" והטעם כדי שיתברך למעלה כל אחד ואחד לבדו, וכדי שלא לערב למטה אותיות ההוי"ה שהוא רושם באצבעותיו. ובספר הבהיר (אותיות קלט-קמ) תמצא שאלו תלמידיו למי נושאים כפיים, לרום השמים, מנא לן, דכתיב " ...נתן תהום קולו רום ידיהו נשא"" (חבקוק ג' י'). הא למדת שאין נשיאת כפיים אלא לרום השמים.

(11) רא"ש מסכת מגילה פרק ג' סימן כ"א

...ומה שפושטין ידיהם דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם משמע שיהו ידיו פשוטין.

ומה שחולקין אצבעותיהן זהו לפי המדרש מציץ מן החרכים ששכינה למעלה מראשיהן, ומציץ מבין חרכי אצבעותיהן. ומכוונים לעשות ה' אוירים בין שתי אצבעות לשתי אצבעות ובין אצבע לאגודל ובין גודל לגודל לקיים מציץ מן ה' חרכים...וצריכין כהנים לשאת ידיהם כנגד כתפיהם כדתנן (סוטה דף ל"ח עמ' א, ובפרק ז' דתמיד)

(12) טור אורח חיים סימן קכ"ח, הלכות נשיאת כפיים

ומגביהין ידיהן כנגד כתפיהן ופושטין ידיהן וחולקין אצבעותיהם ע"פ המדרש מציץ מן החרכים ששכינה למעלה מראשיהן ומציץ מבין חרכי אצבעותיהם. ומכוונין לעשות ה' אוירים בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד בין אצבע לגודל ובין גודל לגודל לקיים מציץ מן ה' חרכים.

(13) בית יוסף אורח חיים סימן קכ"ח

...ומה שאמר וחולקים אצבעותיהם על פי המדרש מציץ מן החרכים וכו' עד לקיים מציץ מן ה' חרכים. כן כתב הרא"ש בפרק הקורא את המגילה עומד (סי' כא). וזה לשון המרדכי שם (סי' תתט"ז) כתב ראבי"ה " מה שהכהנים פותחים אצבעותיהם דבר זה לא מצינו [בתלמוד] אלא דדרשנים אמרו טעם "אמור" מלא וי"ו? קח אותה וי"ו ושים אותה בתוך "כה" ויהיה "כוה" = לשון חלון, וכשהכהנים נושאים כפיהם נהגו לחלק אצבעותיהם וזהו מציץ מן ה' חרכים, מבין אצבעותיהם של כהנים שעושין מידם חלונות עכ"ל:

וב"שבולי הלקט" (סי' כג) כתוב שפתיחת האצבעות הוא סימן שאימת שכינה עליהם כאילו הם מתחלחלים, ועוד לשים אותו סימן לפסוקים, כי ברכה ראשונה מניחים אצבע הסמוכה לגודל ומשהין אותה, וכן בשניה מניחין אצבע האמצעית הסמוכה (לאמה) [בדק הבית] לה הנקראת אמה [עד כאן] ומשהין אותה, וכן בשלישית מניחין רביעית הסמוכה לה, הנקראת קמיצה, עכ"ל. ואין טעם בזה כי אין הכהנים צריכים לעשות סימן שלא יטעו שהרי שליח ציבור מקרא אותם. וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שיש מקומות שנהגו לעשות באצבעותיהם שד"י. וכן כתוב בצרורות (צרור החיים מהד' י - ם עמ' יז) בשם ר"ת, אבל הרמב"ם לא הזכיר דבר זה כלל לפי שאינו בתלמוד:

(14) שולחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ח, סעיף י"ב

מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם, ומגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית, ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות ה' אוירים: בין ב' אצבעות לב' אצבעות אויר אחד; ובין אצבע לגודל; ובין גודל לגודל. ופורשים כפיהם, כדי שיהא תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים.

ציור 7 - המדפיס גרשום בן שלמה הכהן מפראג, נהג לפי נוהג האומנים המדפיסים, ובסמל שלו נוסף לשמו "גרשם כץ" הוסיף צורת נשיאת כפיים. צורת נשיאת הכפיים מתאימה למוסבר בציור 5-ב' לעיל.