|
אנו נסתכל בשרידים אלה גם בחיי החלום. הפסיכולוגיה-האינדיבידואלית אינה מסתפקת בהתבוננות חד צדדית בלבד; אנו רוצים להביא ולחזור ולהביא עובדות לברר ולהוכיח אם נכון הדבר שמצאנו בצד האחר. בהרצאתי האחרונה ייחדתי את הדבור על חשיבותם של חיי החלום, והזכרתי שבימי קדם מילא החלום תפקיד רב ערך בחיי כל העמים. בתנ"ך, ואצל הרומאים, ייחסו חשיבות רבה לחלום, ראו בו רמז מצד האלים, ופירשוהו כאות לעתיד. האנשים תפסו תפיסה אינסטינקטיבית, כי רק מי שאינו בטוח בהתנהגותו הוא החולם. מתוך ההתבוננות בחלום ניתן להיווכח, כי אילו היה האדם בטוח תמיד במעשיו, וידע אל נכון מה שהוא רוצה, שוב לא היה חולם. מכאן אתה למד, כי בעמוד אדם לפני קושי או בעיה, אשר בהיותו ער אינו מאמין שיש לאל ידו לפתרם, יחלום חלום מן העניין, שכן כדי להתגבר על הבעיה נחוץ לו עוד דבר מה. הפסיכולוגיה האינדיבידואלית קבעה כי בחלום נוצרת הלך נפש, התפעלות, כוון נפשי, הרומז על דרך שבה רוצה החולם ללכת. כל עיקרו של החלום אינו אלא ליצור בנו מצב רוח, לסחוף ברגש כזה שיסייע בידנו לפתור בעיות יום יום, אשר לא יכולנו להתגבר עליהם בקלות בהיותנו ערים. מצב הרוח הבא לנו בחלום עוזר לנו להתמודד עם בעיותינו בהקיץ. אדם נתון בתוך בעיה, ייצר בחלומו מצב רוח המכוון את פעולתו ומוביל אותו לכיבוש הקושי, שאין הוא יכול להתגבר עליו בהגיון ובהתאם לסגנון חייו. בעצם אין הבדל יסודי בין חיי החלום שלנו ובין מצב הערות, אנו עובדים גם מתוך מצבי רוח ורגשות בעת שאנו מתכוונים להשיא את עצמנו לדבר מה. כמשל ישמש לנו סיפורו של צ'כוב "הסירונית". בסיפור מסופר כיצד אפשר להביא אדם הנאמן תמיד לעבודתו, לידי כך, שתאבונו לאכילה יתעורר, עד שיעזוב את עבודתו במשרד ויצא לאכול. הנה כך עלה בידו לבטל את הפקידים מעבודתם ע"י יצירת מצב רוח. נפש האדם מונהגת לא רק בכוח ההיגיון אלא גם בכוח הרגשות ומצבי הרוח; יש בידה לחולל מצבי רוח המתנגדים לשיקול-הדעת ההגיוני. סבור אני, שאנו כולנו נתונים בפח זה, ואנו מוכנים לוותר על הפתרון ההגיוני של שאלות החיים, למען פתרון פחות הגיוני, המתאים לרגשותינו ולמצב רוחנו. רבות הן הפעולות, שאין להבינן בדרך ההגיון. גם בהיותנו ערים יש ביכולתנו ליצור בקרבנו הלך נפש מיוחד; אם נהרהר במאורעות עגומים, או נטה את מחשבתנו לאסון המתרגש לבוא ועלול לפגוע באדם קרוב, בכל אלה תהיה התאמה גמורה בין מצב רוחנו ומחשבתנו. אם נדמה שאנו נמצאים בחברה עליזה ונעימה, נפתח מצב רוח מקביל לכך. קואה, למשל, מתכוון בשיטתו לסייע בידי הבריות להגיע לשמחת חיים וחכמת חיים אם יביאם באופן אוטו סוגסטיבי לאמונה, שמצבם הולך הלוך וטוב, הלוך וטוב. נקל להבין, שהילד מתמכר למצבי רוח ולרגשות, אשר אינם הגיוניים. גם למצבי הרוח גבולות. אין להמליץ ליצור רגשות ומצבי רוח הנובעים מדמיונות ותיאורי מאורעות, אין לגרום להזיות, כדי לתת לאדם תחושה שהוא גיבור. מרמזים שונים ניתן להסיק, למשל, שילד אינו סומך על עצמו, ומגמתו להתחמק מפתרון בעיותיו, והוא מעלה תמיד מצב רוח ורגשות המתאימים לסגנון זה. ואילו ילד שני, הרוצה לפתור את בעיותיו ומבקש להתגבר על קשייו בדרך שיש בה מן המועיל בחיים, ייצור לעצמו מצבי רוח ורגשות מתאימים לכך, ושוב לא יפריז בבחירת הזיותיו. עולם החלומות הוא מקום בו אפשר להיות ללא חשש מביקורת המציאות. בידי להזות הזיות ומצבי רוח מתאימים, שיעזרו לי ללכת בדרך שנוטה הייתי לילך בה ממילא. הלך רוח זה הוא הנותן זכות למעשי, עד שאוכל לומר: ככה הרגשתי וככה פעלתי ועשיתי. ההרגשות אלה הם חלקים מסגנון החיים הכללי של האדם, שכן טורח הוא ליצור את הרגשות הללו ולעוררם, מפני שהם מתאימים לו. ההולך לישון מתוך התלבטות בשאלה שלא עלה בידו לפותרה, יהא מוטרד ממנה גם בשנתו, והיא תחל לפעול את פעולתה גם בניגוד להגיון. הוא יבחר תמונות ודמיונות הדרושים כדי להעלות את ההרגשות ההם. אלו משמשים לו תריס וצידוק על לכתו בדרך שסגנון חייו מוליך אותו בה. אישור נוסף לדעתנו זו תשמש העובדה, שהאמצעים אשר בהם ישתמש החולם כדי להחיות רגשות ולפעול לפיהם, הם אותם אמצעים המשמשים לו במצב ערנות. דוגמה אני מתכוון לחוויה, שהייתה לי עצמי בימי המלחמה. ניהלתי בית חולים גדול לחיילים נפגעי הלם קרב. המקום היה חביב מאוד, הואיל ולא הסכמתי ברצון לשלוח אנשים אלה למערכה. החולים הרגישו את עצמם טוב מאוד, לא חששו מפני עיוות דין, ולי היו תוצאות משביעות רצון. פעם בא אלי צעיר שהתאונן על עצבים חלשים ובקש לשחררו משירותו הצבאי. נוכחתי שתלונותיו אינן מוצדקות, אף כי התהלך כפוף כאילו גיבן הוא. את הדו"ח שלי הייתי חייב למסור למנהל ביה"ח, שהיה פוסק אחרון. הגיע היום, בו היה על הצעיר לצאת מביה"ח. אמרתי לו, שלפי מצבו לא אוכל לשחררו מהשרות. הוא הזדקף פתאום, יישר את גבו הכפוף והתחנן לפני לשחררו ויהי מה: תלמיד עני הוא, ועליו לכלכל את הוריו. אמר שאם לא ישחררוהו סופו וסוף משפחתו כולה אבדון. ניחמתי אותו והבטחתי, שאעשה כל שביכולתי שיעבירוהו ליחידה עורפית, כך שתהיה לו אפשרות לעבוד חצאי-ימים. הוא לא היה שבע רצון. בדמעות בעיניו ביקש להקל עוד את מצבו. חייב הייתי להתחשב במצב המלחמה וכן לחשוש שמנהל ביה"ח עשוי לשלול ממנו כל הקלה ולשלוח אותו מיד לחזית. בערב חזרתי הביתה וחשבתי בלבי שאין דרך לעזור לצעיר מלבד שיבוצו יחידה עורפית. בלילה ההוא חלמתי שרוצח אני. לא ידעתי את מי רצחתי; שוטטתי בסמטאות האפלות והיתה לי ההרגשה שהנני כרסקולניקוב זה אשר היה רוצח זכאי-וחייב כאחד. הקיצותי בפחד ורעדה כאילו רצחתי. מיד הבנתי, שהחלום הזה מתייחס אל הצעיר, ויש בו כדי להעמיד אותי בהפרזה רבה מה הייתי מעולל לו לא נעתרתי לבקשתו. באופן הגיוני לא יכלתי לעשות אחרת משעשיתי, מבלי להביאו בסכנה. בזה הייתי רק מזיק לי. אבל הייתה בי הרגשה שעלי לעשות יותר. בחלומי התכוונתי לרצוח את הגיוני, רציתי להמציא לבחור איזו התעסקות קלה יותר להציל את הוריו. עמדתי על האונאה העצמית הזאת ולא זזתי מהחלטתי המבוססת על ההגיון. מאז הכרתי מצב דברים זה, איני כפוף יותר לרגשות המופרזים ואיני מרומה עוד על ידם, במקרה זה ודאי שדעת הבריות לא הייתה טופלת עלי שאני רוצח, זו הייתה הגזמה. אני הייתי די רך, אך החלום יכול להרשות לעצמו להרחיב את ההרגשות ולהאדירן, ולהלביש את הדבר צורה כאילו אני רוצח. כל זה משל הוא. השיכלול האסתטי של החלום הוא שגורם לנו שפע של משלים. אנו נוטים להמשיל משלים, אולם אין להסיח את הדעת מכך, שהמשל הוא מעשה רמייה מצודדת וזיוף העובדות הממשיות וההגיון. דבר זה נכון גם בנוגע למשלים ודימויים של משוררים. נזקקים אנו להיעזר במשל שעה שאנו מתארים דבר מה, והאמת המדויקת לא תספיק לנו. המשל מראה לנו איך להסביר את הדבר. המורה אף הוא תופש את המשל כהשלמה לשיטת התיאור, כדי לשבר את האזן, כתכסיס וכתחבולה. |
