- ילד שחטא, אין טוב מלסלוח לו. אם עשה דבר רע, משום שלא ידע; כעת הוא יודע. הרע לעשות שלא בכוונה, יזהר בעתיד. אם חטא מפני שקשה לו שלא לחטוא, ישתדל. חטא מפני שפיתוהו חבריו, לא ישוב לשמוע בקולם. ילד כי חטא, אין טוב מלסלוח לו ולחכות עד שייטיב דרכיו.
-אבל בית הדין חייב להגן על השקטים, כדי שלא יפגעו בהם התוקפנים והטרדנים. בית-הדין חייב להגן על החלשים מפני החזקים, על הישרים והחרוצים, שלא יפריעו הרשלנים והעצלנים.
-בית-הדין חייב לדאוג לסדר, כי חוסר-הסדר פוגע, קודם כל, בטובים, בשקטים, בישרים.
-בית-הדין עדיין אינו התגלמות הצדק, אך מחובתו לשאוף לצדק.
-בית-הדין אינו התגלמות האמת, אבל הוא רוצה בה. השופטים יכולים לשגות. השופטים יכולים להעניש בעד מעשים שנכשלו בהם בעצמם, מותר להם להרשיע אף את מעשיהם הם, אבל חרפה היא להוציא פסק-דין מעוות ביודעים (אדן, 1950, עמ' 227).

- נמסרה הודעה מטעמו שהמתלונן משך חזרה את תלונתו.
- בית-המשפט הגיע למסקנה שההאשמה חסרת שחר.
- בית-המשפט אינו יודע מה קרה באמת ולפיכך הוא נמנע מלדון בעניין.
- בית-המשפט סבור, שנשוא התביעה שוב לא יחזור על מעשהו (בסעיף זה נדרשה הסכמת הנאשם).
- בית-המשפט סבור שאינו חייב לדון בעניין משום שהאשמות אלה ייעלמו בקרוב מעצמן.
- בית-המשפט החליט לדחות את הדיון (למשל, למשך שבוע ימים).
- בית-המשפט סבור, שמעשהו של הנאשם אינו עבירה; אלא דווקא מופת של אומץ לב אזרחי (המעשה נעשה מתוך עוז רוח, או שהוא מעיד על יושר, על דחף אצילי, על כנות, או על טוב לב).
- בית-המשפט מבקש להודות לנתבע על כך שהלה הודיע לו על אשמתו.
- בית-המשפט מבקש סליחה על כך שגרם לנתבע קושי עקב דרישתו ממנו להתייצב בפניו.
- בית-המשפט מביע צער על מה שקרה, ובכל זאת אינו מוצא לנכון להאשים את הנתבע.

כאשר הייתה לנתבע זכות לנהוג כפי שנהג;
כאשר הגיע למסקנה שהצדק עם הנתבע;
כאשר הגיע למסקנה שהנתבע לא העליב את המתלונן;
כאשר הגיע למסקנה שהנתבע אמר את האמת;
או שהנתבע לא עשה מעשה רע.

החשש, שהנהגת "משפט חברים" תביא להגדלה רבה של מספר המשפטים שיוגשו, התבדה עד מהרה, הגם שהיה לו יסוד בזמן הראשון. קורצ'אק האמין, שמשפט החברים עשוי להוות חוליה שתוליך למתן זכות שווה לילד, תוליך לקונסטיטוציה, תחייב לפרסם את הצהרת זכויות הילד. לילד זכות לטיפול רציני ועיון צודק בענייניו. עד כה הכל היה תלוי ברצונו הטוב של המחנך, במצב רוחו הטוב או הרע. לילד לא הייתה זכות למחות. יש לשים קץ לעריצות (כתבים א' (1996), עמ' 224).

מוסד חינוכי בלי עיתון הוא בעיני דשדוש ללא סדר וללא תקווה של צוות רוטן, מסתובב סביב זנבו, ללא כיוון ופיקוח לילדים, משהו נסיבתי ומקרי, ללא מסורת, ללא זיכרונות, ללא קו מנחה לעתיד. עיתון הוא חוליה חזקה המחברת שבוע אל שבוע, וקושרת את הילדים, את הצוות ואת אנשי-השירות, לשלמות אחת, שאינה ניתנת לחלוקה. את העיתון קוראים בפני כל הילדים (כתבים א' (1996), עמ' 223).

"אילו אמרתי כי מעולם לא כתבתי שורה אם לא רציתי לכתבה, הייתי אומר את האמת. אלא שגם זו אמת אם אגיד כי הכל כתבתי מתוך כפייה." (מן הגטו, 1942-1939, עמ' 155).

"טוב לי ורצוני להאריך בכתיבה עד טיפת הדיו האחרונה בעט. נגיד עד אחת לאחר חצות ואחר כך שש שעות של מנוחה רצופה." (שם, עמ' 168).

"הדרך שבחרתי, ושבחרתי לי למטרתי, איננה הקצרה ביותר וגם לא הנוחה ביותר, ברם, היא הטובה ביותר בשבילי, משום שהיא שלי, משום שהיא משל עצמי." (כתבים א' (1996), עמ' 114).

האם באמת "את הטינה לילד מצמיחים גם יקיצה מוקדמת מדי, גם עיתון מקומט... ושכר רופא?" (כתבים א', 1996, עמ' 358). ואילו ההורים: "אם אחד סולח, השני מרבה להאשים ולנגוש." (שם, שם).

מה לעשות עם "נער עולה גרמניה מרשיע" - הוא עונה תשובה נחרצת: "לגרש את ההרפתקן - ישוב למקומו." (דת הילד, עמ' 123).

זכור, לרוב אתה לא צודק. הילד צודק. הילד הוא שופט מחמיר לכל מעשיך. היה ישר עם הילד, ישר עד הסוף, אחרת לא תרכוש את אמונו, כי הילד רגיש לכל זיוף מצדך, ויהא הקל שבקלים. זכור: אתה אגואיסטי יותר מהילד ואל תדרוש שימלא את רצונך, - תורה זו ספגנו, אם כי לא נאמרה בפירוש.

"עלינו ללמד את הילד לא רק להעריך את האמת, אלא גם להבחין בשקר... לא רק לכבד, אלא גם לבוז." (עם הילד, עמ' 254).

"אל תתנפצנה הזגוגיות, אשמתן ולא אשמתנו." (ילדות של כבוד, עמ' 115).

"העברת העיקרון המעמדי אל השטח הגילי סינורה את עיני קורצ'אק מלראות את המציאות החברתית." (שם, עמ' 55).

"יש לו ספר, הרצאות, תיאטרון; הנער משתמט איך שהוא בנקל מפיקוחם של הגדולים." (דת הילד, עמ' 395).