|
תקציר: ישיבת ברנוביץ מיום היווסדה ועד לחורבנה, ראשיה רבניה ותלמידיה. שיטות הלימוד המיוחדות בישיבה. מילות מפתח: ברנוביץ, ישיבות פולין, אלחנן ווסרמן |
|
יסוד הישיבה, "אהל תורה" הונח בשנת תרס"ז, על ידי הרב הגאון הצדיק ר' יוסף יוזיל הורביץ זצ"ל, מאבות תנועת המוסר ומיסד "ישיבות נובורדוק". תחילה היו בה רק קומץ של בחורים, מעטים היו אז תושבים יהודים בברנוביץ, כי עד שנת תרס"ג הייתה אסורה להם הישיבה במקום ההוא. ר' יוסף יוזל שיתף בהנהלת הישיבה את חתנו ר' ישראל יעקב לובצ'נסקי, מי שהיה בן הרב של ברנוביץ בתקופה ההיא. עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, שמשו בישיבה מורים אלה: ר' יוסף שלמה הורביץ, הרב נחמן גורביץ והרב חיים צבי לידר ז"ל. העוסק בהחזקת הישיבה והדואג לאכסון התלמידים, שהיו באים מהעירות בסביבה, היה ר' חייקיל הסופר, שהיה אוסף תרומות ומסדר את "הימים" ו"השבתות" אצל יהודי המקום. מלחמת העולם הראשונה פגעה בעיר ברנוביץ, שהייתה צומת דרכים חשובה, הקהילה היהודית סבלה, והישיבה נתרופפה, בשנת תרפ"א נתמנה כראש ישיבה "אהל תורה", הגאון ר' אלחנן ווסרמן, שהיה אישיות מזהירה, גאון בתורה וגדול ביראה, איש חזון ואיש מעש ורק הודות לו עלתה ישיבת ברנוביץ בסולם העלייה והתפתחה במשך תריסר שנים לאחת הישיבות המעולות שבפולין. לברנוביץ נהרו תלמידים מאירופה כולה וגם מעבר לים. ישיבת ברנוביץ הייתה מקום הכשרה והשראה לצעירים רבים אשר כמה מהם נעשו כעבור זמן לעמודי התווך של הישיבות הגדולות. הגאון ר' אלחנן למד בצעירותו בטלז אצל הגר"א גורדון והר"ש שקופ ז"ל ואחר יצק מים על ידי הגאון ר' חיים מבריסק ז"ל, וכן שמש זמן רב את החפץ חיים ז"ל. מהרה התפרסם ר' אלחנן כאיש הרוח, כמנהיג וכמורה גדול. לפני' בואו לברנוביץ היה ר"מ בישיבת אמציסלאוו ובישיבת בריסק דליטא. בימי מלחמת העולם הראשונה התגורר יחד עם הח"ח וישיבתו בעיר סמילאוויץ. כאשר ניתנה לו האפשרות לעזוב את רוסיה - אחר המהפכה - בא לפולין. בדרכו התעכב בברנוביץ ונאות לקבל עליו את ראשות הישיבה. |
|
ר' אלחנן ליכד על יד הישיבה ראשי-ישיבה מגדולי התורה הצעירים שהיו ידועים בעולם הישיבות דליטא: את הרה"ג ר' שלמה היימאן מפאריטש, את ר' דוד ראפופורט, שספריו "צמח דוד" ו"מקדש דוד" נתפרסמו בעולם הישיבות, כמו כן הורו בישיבה ר' לייב גאביה מבריסק, ר' ישראל, גורסקי מסלונים, ר' יוסף דוב זלדס מסלוצק. כולם יחד נתנו מתרומתם לרומם את המוסד, וסייעו להעמידו במקום חשוב בעולם התורה. ר' אלחנן הוציא גם מזמן לזמן מאסף תורני בשם "אהל תורה", ובו היו מאמרי תורה ומוסר משלו ומשל גדולי ישראל אחרים. המשגיח הרוחני של הישיבה היה הרב ר' ישראל יעקב לובצ'אנסקי ז"ל, שמיזג בקרבו תורה ומוסר, בעל מידות נשגבות, אהוב ומקובל על תלמידיו ויודעיו. המנהל הכלכלי של הישיבה היה ר' צבי הירש גוטמן, תלמיד חכם גדול נבון ובעל יוזמה, ידען בהוויות העולם, שהיה קשור לישיבה בכל נימי נפשו ולא עזב אותה עד יומה האחרון. תחילה קבעה הישיבה את מקומה באחד מבתי-המדרש. עד מהרה נעשה המקום צר מלהכיל את כולם. ביזמת ר' אלחנן ניגשו לבנות בית לישיבה. בעזרת נדיבים נבנה בנין מפואר ורחב ידים, וגם בית תמחוי מרווח בו קבלו התלמידים את ארוחותיהם. בישיבת ברנוביץ היו שש מחלקות וקיבוץ, ארבע הכתות הראשונות היו מיועדות לצעירים בגיל רך, בשתי הכתות האחרונות ובקיבוץ התחיל כבר הלימוד העצמאי והיה מיועד לבוגר בדרגות שונות. בארבע הכיתות הראשונות למדו מסכת אחידה המתאימה לגיל. בכיתות ה-ו ובקיבוץ למדו גם כן מסכת אחידה. את השיעורים בה-ו היה מרצה ר' אלחנן בעצמו (רק בשנים האחרונות לפני המלחמה, בגלל הטורח הרב, לימד את הכיתה החמישית בנו ר' נפתלי ז"ל). השיעורים היו מתקיימים בכל יום, פרט לשיעור לפני בחורי הקיבוץ, שלפניהם היה מרצה ר' אלחנן פעם בשבוע, ופעם או פעמים בשבוע היה מרצה ר' דוד ראפופורט ז"ל. שיעוריו של ר' אלחנן היו נודעים בעיקר בגלל שיטת-הוראה המיוחדת שהוא נתברך בה. שיעוריו היו מפליאים בבהירותם, בדייקנות ובקיצור, בהסברים קולעים ובלתי מייגעים. השיעור היה מתחיל בהסבר דברי הגמרא על אתר. בסדר מפליא היה מביא לפני התלמידים תחילה את דעת הראשונים, ואח"כ כמה מקורות מהאחרונים החשובים, והכל כמובן רק עד כמה שנוגע לעניין שלמדו. אחרי ביאור היטב היו התלמידים שואלים את שאלותיהם. השיעור היה נמשך בערך 45 רגע. לרוב היה נגמר בלימוד עמוד אחד, ועל התלמידים היה להשלים את הדף כולו לפי המקורות שראש הישיבה היה מרמז עליהם. בחינות רשמיות לא היו במחלקות שלימד ר' אלחנן, אבל הוא הכיר כל תלמיד ותלמיד למרות שבכל מחלקה שלו היה בערך 30 תלמיד. מזמן לזמן היו תלמידי כל כיתה באים לביתו של ר' אלחנן בשבת בערב, בין מנחה למעריב, ור' אלחנן היה בוחן אותם אגב העירו הערות על העניינים שלמדו. "אוהל תורה" בברנוביץ הייתה הישיבה היחידה שבה למדו כל יום אחר התפילה פרק ב"משנה ברורה" של החפץ-חיים. על פי רוב היה ר' אלחנן מלמדו ובהעדרו היה מלמד אחד הרמי"ם. היה חופשי ומי שרצה יכול היה להשתתף בו. תמיד הייתה קבוצה גדולה של משתתפים. לימוד המוסר בברנוביץ תפס מקום נכבד. תלמידי הכיתה החמישית והשישית וכן בחורי הקיבוץ היו לומדים כל יום חצי שעה מוסר לפני תפילת מעריב. המשגיח היה משמיע דברי מוסר בכל שבת בין השמשות. דבריו היו פשוטים וקולעים, בעיקר הצטיין בכוח התיאור. דבריו נאמרו בנחת, והשפעתו הייתה רבה על תלמידי הישיבה. בחודש אלול היה אומר במוצ"ש דברי התעוררות מיוחדים לקראת יום הדין. דברי התעוררות אלה היו נאמרים כאשר באולם הגדול של הישיבה שרר חושך גמור, וניגון מיוחד היה למשגיח בעת עוררו לבות התלמידים הצעירים להכין את עצמם לימים הנוראים. תקופת הזוהר של הישיבה, הייתה בשנות השלושים. הישיבה פרחה ורחבה ורב היה מספר הבחורים שדפקו על דלתה, מחוסר מקום ומחוסר אפשרות של תמיכה לא נתקבלו בחורים רבים לישיבה, והיו צריכים לחזור ולנסות את מזלם עוד פעם בזמן הבא. כל תלמיד חדש היה נבחן על ידי הרב של הכיתה בה רצה להתקבל. לרוב היה בוחן ר' אלחנן את המועמדים לכיתה החמישית והשישית. כדי להתקבל לכתה החמישית היו התלמידים צריכים לדעת להסביר בלי עזרת מורה דף גמרא עם תוספות. בשנים האחרונות לפני פרוץ המלחמה השניה היו בישיבת ברנוביץ כמה תלמידים מארצות הברית ומאנגליה, ובערך 30 בחורים מגרמניה הנאצית, אשר הג'וינט מארצות הברית תמך בהם בקביעות. בפרוץ המלחמה השניה היו בישיבת ברנוביץ למעלה משלש מאות תלמידים. כבר בתחילת המלחמה נפגעה העיר ברנוביץ קשות. הגרמנים הפציצו אותה מן האוויר. עם חורבן הקהילה היהדות עלה גם הכורת על מתיבתא רבתא "אוהל תורה" דברנוביץ. התלמידים הצעירים חזרו לרוב לביתם. המבוגרים, בחלקם התפזרו למקומות שונים. חלק לא גדול ניצל והגיע למקום מבטחים. ר' אלחנן ור' ישראל יעקב יחד עם קבוצת בחורים הגיעו אחרי תלאות רבות לליטא, לעיר קובנה, בתקווה למצוא משם דרך של הגירה אל ארץ חופשית, אבל אחרו המועד. הם קדשו את שם שמים ביום המר והנמהר, בגטו סלבודקה, ביום י"א תמוז תשי"א. |
