|
תוכן המאמר: אביהן הרוחני יסוד ישיבת נאווארידוק הסתעפותה של ישיבת נאווארידוק תקופת הומל דישיבת "בית יוסף" הרדיפות מצד השלטון הקומוניסטי ופרשת הנדודים חידוש התנועה והסתעפותה בפולין השפעתן של ישיבות "בית יוסף" על קהילות ישראל בפולין ראשית "בית יוסף" בארץ ישראל אסיפות ישיבות "בית יוסף" 1) בעניינים כלליים 2) ענייני חיזוק עבודת עצמו 3) ענייני זיכוי הרבים 4) תקנות הסביבות כוללים זמניים פרסומי דפוס של תנועת "בית יוסף" בני הישיבות "בית יוסף" בתקופת השואה תקציר: סקירת ישיבות נוברדוק "בית יוסף" - ייסודן בשנת 1896 ע"י ר' יוסף יוזל הורוביץ והסתעפותן באירופה עד תקופת השואה. מילות מפתח: נוברדוק; ר' יוסף יוזל הורוביץ; ישיבות. |
|
אביהן הרוחני ישיבת נאווארדוק (פלך מינסק ברוסיה) נוסדה בשנת תרנ"ו (1896) על ידי הרה"ג ר' יוסף יוזל הורוביץ. והשפעתה הייתה ניכרת במשך יובל שנים ויותר ביהדות מזרח-אירופה, ועדיין היא חיה ופועלת בשליחות תנועת המוסר, היא תנועת נאווארידוק, וישיבות "בית יוסף" - בין במדינת ישראל ובין בארצות-הברית, עד היום הזה. אין ספק שמייסד הישיבה עיצב את דמותה הרוחנית והשפיע על תלמידיו במידה שאין דומה לה כמעט בדורות האחרונים. בחייו הגיעה התנועה לשיאה, ועם פטירתו כבדה מאוד המהלומה שניתנה לישיבת נאווארידוק. חתנו, ר' אברהם יפה'ן, המשיך את מסורת המייסד הגדול, ועדיין תנועת "בית יוסף' הולכת לאורו של ר' יוסף יוזל הורוביץ. ר' יוסף יוזל נולד בשנת תר"י (1850) בעיר קורטוביאן הסמוכה לשאוולי פלך קובנה. אביו, רבה של העיירה ר' שלמה זלמן זיו, היה מפורסם בדורו כאיש צדיק וגדול בתורה. לנער היו שלושה אחים וארבע אחיות, אך הוא הצטיין ועלה על כולם בכשרונותיו ובמוחו המזהיר. בנערותו גילה אומץ רוח וחריפות לימודית, ובבחרותו כבר היה משמיע "שיעור" בישיבה העירונית בקעלם. בהיותו בן י"ח, נשא אישה מן העיירה שוויקשנה, הסמוכה לגבול הפרוסי. בין אירוסיו לנישואיו נפטר חותנו, והניח אלמנה ושמונה ילדים קטנים. קיבל עליו יוסף יוזל את עול הפרנסה של כל המשפחה, ומשום כך נכנס מיד לעולם המסחר. הסחורה הייתה באה מפרוסיה; ולרגל מסחרו היה נוסע, לעתים קרובות, לממל, שהייתה מרכז גדול ליבוא וליצוא ועיר נמל ידועה. ר' יוסף יוזל הצליח מאוד במסחרו ועשה חיל. בזמן ההוא ישב בממל ר' ישראל סלנטר, מחולל תנועת המוסר, והיה מפיץ בה תורתו ושיטתו. פעם פגש בחוץ את ר' יוזל אץ לרגל מסחרו, עכבו ושאלו: "אברך, למה אתה רץ כל כך, ולאן?" התחיל מדבר עמו ונתיידד. ומאותו יום ואילך היה מקפיד להיפגש עם ר' ישראל סלנטר. כל פעם שהיה בא לממל, היה נפנה מעסקיו, נפגש עמו ומשוחח ואף הולך לשמוע דרשותיו, שהיה ר' ישראל משמיע לפני יחידי סגולה. "שלוש עשרה דרשות שמעתי בממל מפי ר' ישראל" - סיפר אחר כך ר' יוסף יוזל לתלמידיו - "עם הדרשה השלוש עשרה נתהפכה עלי השקפתי בחיים, והסכמתי לעזוב את המסחר ולהיכנס לחבורה של לומדי תורה ומוסר בפרישות". כשנתבשלה אצלו החלטה זו - חזר לביתו והודיע לכל המשפחה, כי זו היא הפעם האחרונה שהוא נוסע לממל בעסקי מסחר. ואמנם, כשיצא בפעם הבאה, ובידו 800 רובל לקניית סחורה, והוא סכום ניכר מאוד בימים ההם, החזיר את הכסף לבני ביתו על ידי הדואר, ולא חזר עוד לעיירתו, אלא נשאר יושב בממל ולומד בחבורה אצל ר' ישראל סלנטר, מקדיש רוב מרצו ללימוד התורה ושם כל מעיניו בהשתלמות הנפשית. שם מצא כר נרחב לכשרונותיו, ושם מצא מרגוע לרוחו הסוערת ולנפשו עזת-הרגשות שלא מצאה סיפוק בעולם המסחר והמעשה ושאפה לערכי רוח עליונים. ניתנה האמת להיאמר, כי החלטתו הנועזה של ר' יוסף יוזל לא מצאה הד חיובי בחוג המשפחה. גם אביו הרב הישיש וגם מכריו לא ראו הצדקה לעזיבת המשפחה הגדולה בת שמונה הנפשות, ובפרט שהיו לו לעצמו אישה צעירה ושני ילדים. אך ר' יוסף יוזל לא שעה למחאות ולא פנה ימינה או שמאלה, כשעלה על דרכו החדשה, שבה החלה תקופת פרישותו. הוא שימש כשנתיים את ר' ישראל סלנטר בממל, יחד עם בעלי מוסר המפורסמים, ר' נטע הירש פינקל מייסד ישיבת סלובודקה, ר' אליעזר שולוביץ מייסד ישיבת לומז'ה, ועוד אחרים. בזמן ההוא, בשנת תרל"ז, יסד ר' ישראל סלנטר את "כולל קובנה", ור' יוסף יוזל היה מראשוני האברכים של אותו "כולל" מפורסם. אז באה אליו אשתו לקובנה לגור עמו, וכעבור שנה מתה בלידתה. האסון לא שבר את רוחו, אלא הניעו להגביר את עבודתו הרוחנית. הוא החליט על התבודדות גמורה, והוא הסתגר בבית-בדידות בסלובודקה (פרבר של קובנה) בחצרו של בעל בית ירא-שמים, שנתן לו רשות לבנות לעצמו בית קטן ומיוחד ובתוכו מקווה. הבית עמד בירכתי החצר וסביבו הייתה גדר מכותל לכותל, ובלא דלת היה, רק חלונות היו בו שבעדם היו מספקים לו מזון. שנה ותשעה חדשים השתהה שם ולא הניח לשום איש להיכנס אליו פנימה. התנהגותו עוררה עליו קטרוגים ושטנה, והיה מי שהלשין עליו לפני הרשות ויצאה פקודה שיצא מבית-הבדידות. חזר ר' יוסף יוזל לחבורת תלמידיו של ר' ישראל סלנטר והיה נמצא זמן רב בסביבתו של ר' שמחה זיסל, בגרובין ובקלם. באותה תקופה נולדה בלבו השאיפה, שלא לומר די בהשתלמות הנפש העצמית ובעלייה במעלות התורה, כי אם לצאת ולהרביץ תורה ברבים על ידי ייסוד ישיבות. ניסיון ראשון שעשה היה ייסוד ישיבה בעיר ברדיצ'ב. היה מהלך מבית לבית ומאסף תלמידים. לאחר שאסף כמאתיים תלמיד הביא ראש-ישיבה למקום, וכך היה הולך מעיירה לעיירה מייסד ישיבות, ונוסע לו לדרכו. פעם אחת פגש בנסיעותיו ברכבת איש נגיד נשוא-פנים, נתקשרה ביניהם שיחה, והנגיד אמר לו שהוא בעל-אחוזה גדולה ושמו גרשון זאשינר, ושאחוזתו בסביבת ז'יטל. בקשו ר' יוסף יוזל, שירשה לו לבנות בית-בדידות ביער שלו, כי ברצונו לחזור ולהתבודד, וללמוד בפרישות. נענה לו ר' גרשון והרשהו לבנות לו בית ביער. הגביר לאחמאן מברלין, שהיה מושפע מאוד מר' ישראל סלנטר, תרם את הכסף לבניית הבית, ואילו ר' גרשון זאשינר קיבל על עצמו את הספקת מזונותיו. הייתה זו תקופה ארוכה מאוד של התבודדות - תשע שנים ישב ר' יוזל ביער - וחתנו של ר' גרשון, ר' לייב-וולף, היה ממציא לו ספרים לבית-הבדידות. לא פסק פיו של ר' יוסף יוזל מגירסה והיה הולך ומתעלה משנה לשנה. הרבה מעשי גדלות וצדקות מסופרים על אותה תקופה, שבה שהה ר' יוסף יוזל ביער. וכתום תשע השנים, נתעורר שוב להקדיש עצמו לזיכוי הרבים. ביחד עם חבורה של תלמידי ר' ישראל סלנטר ניגש לייסוד כוללים לאברכים מצוינים, שילמדו בחבורה, ושיעלו במעלות התורה והיראה. כוללים אלה נוסדו על ידו בעיירות נאווארדוק, ז'יטל, לובץ', שאוולי, דווינסק ולידה. בכל מקום למדו יותר ממניין אברכים גדולי תורה, את מזונותיו היה האברך מקבל מבתי-התבשיל ומלבד זאת היה מקבל 6 רובלים לחודש, בשביל לפרנס את המשפחה, שהייתה נמצאת לרוב בעיירה אחרת. ר' יוסף יוזל לא היה יושב בכולל אחד יותר מחודש ימים, אלא היה הולך מכולל לכולל, וכך היה נוהג כל השנה, ובאלול היו כל הכוללים מתכנסים למקום אחד. כך, למשל, התקיים כינוס כזה פעם בעיר ז'יטל, ופעם אחרת - בסלונים. ובאמצע השנה היה ר' יוסף יוזל מביא תמיד אורחים, מתלמידיו המובהקים של ר' ישראל סלנטר - בייחוד היה מרבה להזמין את ר' יצחק בלאזר - בשביל שישפיעו על אברכי הכוללים מרוח המוסר. יסוד ישיבת נאווארידוק תחילה הסתדרו בחורי הכולל והישיבה הצעירה בבית המדרש הישן שבחצר בית הכנסת. סדר הלימוד היה כזה, משעה 9.00 בבוקר היו פותחים בלמודים, והיו ממשיכים עד שעת מנחה ומעריב, תוך הפסקה לאכילת צהרים. בזמן מנחה ומעריב היו מתאספים כל בני הכולל בבית מיוחד, ששכרו אצל אחד מבעלי-הבתים, והתפללו שם מנחה. אחר כך למדו חצי שעה מוסר בספרי "חובת-הלבבות", "שערי תשובה" לרבנו יונה, "מסילת ישרים", "ספר הישר" ו"אגרת המוסר" לר' ישראל סלנטר. אחר כך התפללו מעריב. מעניינת שיטת סדור המזונות לכולל בנאווארידוק. האברכים לא היו נוהגים לאכול "ימים", כבחורי רוב ישיבות אחרות, אלא היו אוכלים "קדרות" (טעפלאך). פירוש הדבר, שבעלי-הבתים החשובים שבעיר היו מתחייבים להחזיק את האברכים ולדאוג לאספקת מזונם. ר' יוסף יוזל שכר נושא-סבל מיוחד שהיה הולך מבית בעל-בית אחד למשנהו פעמיים ביום ומקבל שתי ארוחות תבשיל חם ליום בשביל כל אברך ואברך. באופן כזה לא היה האברך המקבל מכיר את בעל-הבית הנותן, ולא בעל-הבית, הנותן מכיר את האברך המקבל. מלבד ה"קדרות" היה האברך מקבל מהכולל משכורת דלה של 6 רובלים לחודש, לשלוח לאשתו ולבני משפחתו שגרו, על פי רוב, בעיר אחרת. שיטה זו של פרנסת האברכים הייתה נהוגה גם בכוללים האחרים, שייסד ר' יוסף יוזל. הבחורים הרווקים היו מקבלים שלושה רובלים בחודש, ולא היו אוכלים מאכל קדרות, אלא היו מסודרים באש"ל במעונותיהם. סדר הלימודים לא היה קבוע, באופן שבחורי הישיבה ואברכיה לא היו חייבים ללמוד מסכת אחת, אלא כל אחד למד את שיעוריו הקבועים בין בגמרא בין בפוסקים, לחוד. ר' יוסף יוזל מינה למשגיח כללי את הרב ר' אליה בר ברקובסקי, שמתפקידו היה לפקח על האברכים והבחורים, לבדוק כשרונותיהם והתמדתם. הוא היה מחלק את הכספים, שהיה מקבל מן הרב ומועד העיר, מדי שבוע בשבוע, ונותנם לאברכים. באלול תרנ"ו נתאספו כל אברכי הכוללים לעיר ז'יטל, - ביחד 50 אברכים - והגאון ר' יצחק בלאזר היה משמיע לפניהם בכל יום בין מנחה למעריב דברי התעוררות, מלבד מה שהיה מדבר לפני קבוצות מצומצמות. אחרי חג הסוכות התפזרו בני הכוללים למקומותיהם. ר' יוסף יוזל הוסיף להקדיש תשומת לב יתרה לכולל ולישיבה של נאווארידוק. הוא ביקש להגדיל את הישיבה ולשפרה על ידי הבאת בחורים מצוינים מסלובודקה ומטלז. בשנה השניה לקיום הישיבה כבר היו בין חבריה כששים איש, ביניהם מצוינים בכשרונות וגדולים בתורה, ושמה התחיל יוצא למרחקים. ר' יוסף יוזל מינה כמה מן האברכים ומן הבחורים, שישפיעו בלימוד על האחרים וישמיעו חידושי תורה לבני חבורות שלמות, ואף ישפיעו עליהם בשטח המוסר. בתקופה הראשונה היו המשפיעים העיקרים במוסר ר' יואל בליצר (הוא הרב באראנציק שנעשה אחר כך מנהיגה הרוחני של יהדות החרדית בלאטביה), ר' חיים זליג מז'ל וכן הווילשקאי (אחר כך - רבה של העיר ז'אסלה). המרצים בחידושי תורה היו הר' יוסף יהודה ברון הרב ר' ירוחם ווארהאפטיג, ר' יוסף יאנובר ועוד. ר' יוסף יוזל בעצמו היה קובע עתים לשיחות מוסר בשבת. לפעמים לפני מוסף, ולפעמים לפני תפילת מעריב, במוצאי שבת. הישיבה התפתחה וגדלה מחודש לחודש, אף קנתה לה שם בתחום-המושב כמקום-תורה גדול וחשוב. בזמן ההוא, בשנים תרנ"ו-תרנ"ז, נתלקחה מחלוקת עזה בעולם היהדות החרדית, בשם מחלוקת המוסר. המחלוקת הייתה מסביב לשאלה, אם יש להנהיג את לימוד המוסר בתוך הישיבות כלימוד של קבע, כמו גפ"ת, וכן, אם יש לטפל בתיקון מידות הנפש של בן התורה וחובש ספסל בית המדרש. רבו בין הרבנים המימינים והמשמאילים. וכשנתפרסם ברבים דבר ייסוד הכוללים, ובייחוד ייסוד ישיבת נאווארידוק על ידי ר' יוסף יוזל, יצאו רבנים אחדים, ממתנגדי תנועת המוסר, במכתבים חריפים בעיתונים נגד תנועת הכוללים. היו שפנו לנאווארידוק ולראשי עדתה להפסיק את התמיכה לישיבה זו. רב העיר, הנודע לתהילה, וכמה מבעלי-הבתים החשובים, השיבו תשובה נמרצת ליריבים: |
"אין כאן לא חברה ולא כת ושיטה, כי אם תלמידי חכמים יושבים ולומדים בשקידה עצומה ש"ס ופוסקים ועושים חייל בלימודם. לא טחו עינינו מראות לפזר חינם כסף רב מידי שבוע בשבוע לכלכלתם. גם את מנהלי הלימודים הכרנו בטוב לגדולי תורה ולאנשים תמימים וישרים, ודרכם דרך ישרה במסילה העולה בית אל. ולא לבד שלא ימלאו כסף אמתחותיהם, כי גם לא ייהנו מזה מאומה, וכל מעשיהם לשם שמים, כפי אשר נודע לנו בידיעות ברורות, את כל זה מצאנו חובה לנפשנו להודיע ברבים לשם האמת.
ולראיה באנו על החתום, יום ה' ג' סיוון תרנ"ז לפ"ק. נאום אריה לייב קאבאק, יהושע לייב הרכבי, (הוא אביו של המלומד המפורסם א. א. הרכבי), אליהו פייגנברג, שמואל בר' מתתיהו קראסנופיורקה, אליעזר בר' חיים לוין, וועלוול מובשוביץ". |
|
בעלי בתים נכבדים אלה שבנאווארידוק היו, כנראה, גם חברי הועד שעסק באספקת צרכי הישיבה. מכותלי מכתבם ניכרת הערצתם הגדולה לתלמידי הישיבה ולמנהלם המופלא. עוד יותר מעניין המכתב שפרסם הגאון בעל "ערוך השולחן", רב-העיר, כתשובה לרב שדרש הפסקת התמיכה לישיבת נאווארידוק, וגירוש מייסדיה ומשפיעיה מהעיר. הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין מגיב בחריפות רבה ובזעם, וזה לשון מכתבו: |
"תאלמנה שפתי שקר המוציא שם רע לא על עצים ואבנים כי אם על תלמידי חכמים מצוינים! אוי לדור שעלתה בימינו כך, שאיש שמתיימר לישב על כסא הוראה, ידבר דברי מינות ואפיקורסות, ומוטב לו שנהפכה שלייתו על פניו, כעדות נכבדי הבע"ב דמחננו וכפי שעינינו רואות ושמחות בשמחת התורה והיראה. מי ייתן ויתרבו כמוהם בישראל וכל המדבר עליהם - צא צא נאמר לו.
ובאנו עה"ח עש"ק במדבר תרנ"ז לפ"ק נאווארידוק. יחיאל מיכל הלוי אפשטיין החופ"ק". |
|
מאחר שהרב הגדול בתורה ונכבדי העיר עמדו כחומה בצורה מאחורי בני הישיבה ומייסדה הגדול, שוב לא הועילו המקטרגים בקטרוגיהם. העיר רחשה חיבה מרובה לישיבה החדשה ולתלמידיה, ולא יצאו שנתיים וכבר בשנת תרנ"ט הגיע מספר התלמידים עד שתי מאות, ומכל קצווי רוסיה נהרו אליה צעירים מצוינים, שנפשם חשקה בתורה ובמוסר. ואולם, לא איש כר' יוסף יוזל ישקוט על שמריו ויסתפק בהישגיו. כבר בשנים הראשונות לגידולה של ישיבת נאווארידוק לא אמר ר' יוסף יוזל די בפיתוח הישיבה והכוללים שייסד, אלא טיכס עצות להפיץ את דבר התורה והמוסר גם ברוסיה הלבנה, גם בדרום רוסיה ואוקראינה, שכן לימוד התורה היה שם במצב ירוד. בייחוד החשיב את עניין קישורה של ישיבה קטנה עם ישיבה גדולה, באופן שהישיבה המרכזית תשמש מופת לישיבה הקטנה ותרחיב את אופקם של התלמידים, אף תגביר שאיפתם להשתלם בישיבה גדולה, שהיא בבחינת בית-מדרש גבוה לתורת היהדות ולמוסרה. הסתעפותה של ישיבת נאווארידוק נמצאו כמה אמידים נדיבי לב החרדים לדבר השם כגון הגביר בר זלדוביץ ממינסק, ד"ר לאחמאן מברלין, שלום זיו, מרקוזה (מקלם) ואחרים, שהעמידו לרשותו סכומים ניכרים, לשם הפצת התורה ורעיונות המוסר. וכך השפיע ר' יוסף יוזל על הרב ר' צבי גוטמן, ששימש באותו זמן כרבה של העיר טשאלבאס, פלך חרסון, ונתמנה אחר-כך משגיח בישיבת נאווארידוק, - שיסע לכל ערי הדרום של מדינת רוסיה, ויארגן שם ועדים להקמת ישיבות בערים. הוא שלח מישיבת נאווארידוק את אברכי הכולל שלו, את המצוינים שבהם, שספגו מרוח התורה והיראה, לעמוד בראש הישיבות בדרום-רוסיה. וכך נתייסדו כמה וכמה ישיבות בערים חרסון, מוהילוב פודולסק, קאמניץ פודולסק, ברדיצ'ב, ניקולאייב, באלטה ואודיסה. בערים הללו היו הישיבות מאורגנות בשלושה "שיעורים" נפרדים. בשיעור הראשון למדו גמרא עם תוספות, בשיעור השני למדו מתקדמים, ובשיעור השלישי כבר השתתפו בני-הישיבה כמתלמדים בפני עצמם, באופן עצמאי. ר' יוסף יוזל היה שולח לכל ישיבה וישיבה שני אברכים לניהול הישיבה, להגדת השיעורים ולהשפעה מוסרית, בשביל להכניס בלב התלמידים את השאיפה להיכנס אח"כ לישיבה גדולה. וכך היה ר' יוסף יוזל מארגן בכל עיר ועיר ועד של בעלי בתים חשובים, שהיה דואג לקיומה של הישיבה מן הבחינה הכלכלית. בינתיים הלכה ונסתעפה רשת הישיבות בדרום רוסיה; שישיבת נאווארידוק שימשה להן מרכז לתורה, ולהדרכה, וקמו ישיבות בערים מינסק, ראמין, בוברויסק ועוד. ישיבת נאווארידוק הפכה למרכז תורני גדול ובין תלמידיה אז, מקץ שתים עשרה שנה לייסודה, היו אחדים מגאוני הדור שנתפרסמו לאחר כך: הרב ר' יוסף כהנמן, רבה של פוניבזש, הרב ר' יחזקאל אברמסקי, לפנים דיין בלונדון, וכעת - בישראל, וכמה מגדולי התורה בזמננו. ר' יוסף יוזל, שהתמסר בכל מאודו לייסוד הישיבות הקטנות, לא הניח ידו גם מייסוד כוללים חדשים, כגון כוללי איוויה ושאוולי. מבין אברכי שאוולי נזכיר את הרב ר' מאיר באסין (ר' מאיר שניפישקר) והרב ר' יעקב שטיין. נאווארידוק עמדה אז בשיא גידולה והתפתחותה. אך בשנת תרס"ח, עם פטירת רבה הגדול של העיר, בעל "ערוך השולחן", נתחלקו בעלי הבתים לשני צדדים, צד אחד נתן כתב רבנות לרב בורשטיין רבה של טאווריג, שיבוא וישמש בכהונת הרבנות בנאווארידוק. והצד השני התנגד לו בתוקף משום שהיה מיריבי בעל "ערוך השולחן" בחייו ומשום שהיה ממתנגדי שיטת המוסר. בישיבת נאווארידוק הוסערו הרוחות, והואיל ור' יוסף יוזל חשש לתקלות רבות ולביטול תורה, החליט להעביר רוב תלמידי הישיבה למקום תורה אחר ולהעתיק מרכזה של נאווארידוק לז'יטל הסמוכה. וכן עשה. כינס את בעלי הבתים של ז'יטל ומסר להם תכניתו והם פרעו חובות הישיבה ואף התחייבו על כיסוי הוצאותיה בעתיד. ובשנת תרס"ט הועברו כשני שלישים מתלמידי נאווארידוק לז'יטל, ורק הקשישים שבחבורה, שלא היה חשש שיבולע להם מן המחלוקת שבעיר, נשארו בנאווארידוק, מקץ ששה חדשים שככה המחלוקת ובחורי נאווארידוק בישיבת ז'יטל חזרו לישיבת נאווארידוק, שחידשה ימיה כקדם. ר' יוסף יוזל היה המנצח על הישיבה ולומדיה והיה מאציל מרוחו על טובי תלמידיו והשפעתו נמשכת מהם על בני הישיבה כולה. אך לא איש כמוהו יתעניין ביחידי סגולה בלבד, אלא היה מגלה התעניינותו בכל תלמיד ותלמיד, בלימודיו ובעלייתו הרוחנית. שיחות המוסר שלו, בין בקיץ ובין בחורף, עמדו במרכז חיי הישיבה. הן התנהלו בלילי שבתות ובמוצש"ק. אך גם בשיחותיו הפרטיות עם כל תלמיד ותלמיד הייתה השפעתו ניכרת מאוד. כה גברה בינתיים השפעתם של כמה מטובי תלמידיו בתורה ובמוסר, ובשנים תר"ע-תרע"ה היה מצבה הרוחני של הישיבה ברום-המדרגה. בזמן ההוא היו משמיעים חידושי תורה לפני בני הישיבה, בארבעה שיעורים נפרדים: הרב הגאון ר' אברהם יפה'ן (חתנו של ר' יוזל ויורשו הרוחני), שהוא כיום ראש ישיבות "בית יוסף" באמריקה ובישראל; הרב ר' יצחק ווייס, המכונה יאנובר הי"ד (היה רבה של לובטש); הרב יוזפא צבי דוידוביץ, המכונה בריינסקר (רבה של צרנוביץ הסמוכה לבריסק, ומחבר ספר על הרמב"ם "אמרי יוסף"); והרב ר' מרדכי שטיינברג הי"ד (היה אח"כ רבה של רוזשנוי). מכיוון שהשיעורים היו בארבע חבורות, היו בני כל חבורה מוסרים אחר כך לבני החבורה האחרת את חידושי התורה ששמעו, והיו כולם יחד מתנצחים בהלכה. ארבעת בעלי השיעורים הנ"ל היו משפיעים גם כן, כל אחד לחוד, בועדות שהיו מתאספות מדי שבוע בשבוע, לעיין בספרי המוסר. מלבדם היו כמה מטובי בני הישיבה, שהתעמקו בעבודת המוסר, וברוב הימים היו לראשי ישיבות "בית יוסף" ומרכזיהן בפולין ובלאטוויה. מהם נזכיר את הגאון ר' ישראל יעקב לובאצאנסקי הי"ד, חתנו של ר' יוזל, שהיה אח"כ למשגיח רוחני דישיבת "אהל תורה" בבאראנוביץ והעמיד תלמידים הרבה; הגאון ר' אברהם זל'מנס הי"ד, מנהל מרכז ישיבת "בית יוסף" בוארשה; הגאון ר' דויד בליאכר הי"ד, מנהל מרכז ישיבת "בית יוסף" במזריטש; הגאון ר' דויד בודניק הי"ד, מנהל מרכז ישיבת "בית יוסף" בדווינסק (לאטוויה); הגאון ר' שמואל וויינטרויב זצ"ל, אב"ד דקארלין ומנהל מרכז ישיבת "בית יוסף" בפינסק (כל מנהלי המרכזים הנ"ל היו גם ראשי הישיבות); הגאון ר' לייב הרץ שמוקלר הי"ד, מנהל רוחני דישיבת רוזשינוי; הגאון ר' צבי קרינק, הי"ד, מהנהלת ישיבת באראנוביץ; הגאון ר' פישל סמיאטיצ'ר ז"ל. כן הצטיינו אז הגדול והצדיק ר' אליעזר קנישינר, שלמד גם את חכמת הקבלה בימי מלחמת העולם הראשונה אצל המקובל הידוע ר' שלמה אליאשב בפאוולוגראד, ונפטר בתרפ"א, ויבדל לחיים - הרה"ג ר' יצחק וויינשטיין רב דווישניווה ומנהל רוחני של ישיבת וולוזין, כעת בירושלים. בתרע"ב הוקם בניין הישיבה, בית חומה בן שתי קומות. הבית היה מחולק לשנים - אולם הישיבה מזה ובית המוסר מזה, ודירת המנהל למעלה; בחדר האחד ישב ר' יוזל ובשני - חתנו. אולם הישיבה שימש גם כן כמקום תפילה לימות החול ולשבתות, ואף כמקום שיחות המוסר, שבהן היו מתאספות כל החבורות של בני הישיבה ביחד. באב, תרע"ד, פרצה מלחמת העולם, ששיבשה את התחבורה וסתמה את מקורות התמיכה של הישיבה ברחבי רוסיה וגרמה כמה תקלות של ביטול תורה, שכן כמה מבחורי הישיבה היו בגיל הצבאי. בשל הפסקת כמה תמיכות ו"מעמדים", שהיו לישיבה מן החוץ, נאלצה הנהלת הישיבה לבטל את שיטת הכלכלה של הבחורים במעונותיהם, והנהיגה תמחוי כללי. ר' יוזל עצמו עשה מאמצים מרובים לחיזוקה של הישיבה ואף שלח את בחירי תלמידיו לערי הסביבה, לעשות למען ביסוסה הכספי. באביב תרע"ה, אחרי חג הפסח, הגיעה לנאווארידוק 'משלחת נכבדי באראנוביץ, שהפצירה בר' יוזל לשלוח לשם מטובי תלמידיו, בשביל לחזק את ישיבת "בית יוסף" במקום. הוא שלח את חתנו ר' אברהם יפה'ן, עם חבורת בחורים מצוינים, שהרימו את המוסד למדרגה גבוהה. בינתיים הלכו הגרמנים מחיל אל חיל, וכבשו את גבולות פולין וליטא וכבר נתקרבו אל גבולה של רוסיה הלבנה. ר' יוזל, שחשש מפני הרוח החזקה של ההשכלה העשויה לבוא מארץ אשכנז ולפגוע באשיות הישיבה - החליט לעקור עם רוב תלמידיו לפנים-רוסיה. היציאה מנאווארידוק החלה באלול, תרע"ה. לא הניח ר' יוזל במקום אלא חבורה אחת, בשביל שתחזיק מעמד, עם אותם התלמידים המוכרחים להישאר במקום. נמצא שהניח שתי ישיבות קטנות בנאווארידוק ובבאראנוביץ גם אחרי יציאתו, ובמכוון עשה כך. לפי תכניתו הראשונה נתכוון להעביר את המרכז מנאווארידוק לרומין שבאוקראינה. אולם בדרך נשתהה בהומל כמה ימים, והכריע, שישיבתו תקבע מרכזה בהומל. תקופת הומל דישיבת "בית יוסף" |
"עם שיירות אלו (של הפליטים) באו (להומל) גם בני הישיבה הגדולה והמפורסמת, ישיבת נובהרדוק, ובראשה ר' יוסף יוזל הורוביץ, מיסד שיטת המוסר הנובהרדוקית. אך ירדו מהרכבת - פנו והלכו לבקש בית כנסת, או בית מדרש, למען ישובו לעבודתם, עבודת הקודש. כל בתי המדרשות היו מלאים פליטים, ואך בקושי רב עלה בידם למצוא להם מקום בבית המדרש שברחוב קוזניצני. וזאת לזכור, כי בזמן ההוא היו בקהלת הומל העתיקה, המוזכרת כבר אצל ר' נתן נטע הנובר ב"יון מצולה", כשלושים בתי כנסיות ובתי מדרשות, ומספר היהודים בה עלה, יחד עם הפליטים מקרוב באו, על 80 אלף נפש. רוב בתי הכנסת היו של חסידים, והיו מתפללים בהם בנוסח ספרד, ורק בית הכנסת "חומה גדולה" התפללו בו לפי נוסח אשכנז. אך תלמידי הישיבה הנאווארידוקאית נתקבלו בעין יפה בהומל. לאט לאט התחילו העניינים מסתדרים, בין מבחינת הסדרים הרוחניים, בין מבחינת סדרי בית-התבשיל. מכיוון שהנכנסים לקיבוץ דנאווארידוק היו טעונים הכנה מוקדמה, הוסיף ר' יוזל בישיבה שיעור לצעירי הבחורים, לפני כניסתם לקיבוץ. מגיד השיעור היה ר' חיים ש"ס, הרב מזשאסלה, שהיה אז בהומל פליט מפליטי מלחמה. הישיבה גדלה והתפתחה, למרות צוק העתים".
|
|
אך ר' יוזל לא הסתפק, כדרכו בקודש, במקום תורה אחד, או בבית אולפנא אחד, אלא שאף להפוך את הישיבה למרכז, שממנו יצאו קרני התורה לכל הסביבה. לשם כך החליט לעשות כמנהג נאווארידוק ולשלוח טובי הלומדים ובעלי-המוסר מבין תלמידיו המובהקים לערי השדה, שייסדו ישיבות קטנות בכל רחבי המדינה. ואכן, לפסח תרע"ו שלח חבורה גדולה מטובי אנשיו לעיר רוסטוב ע"נ דון. מייסד הישיבה שם היה חתנו הרב יפה'ן. אחר כך שלח אנשים וייסד ישיבות בחארקוב, צאריצין, ניזשני-בובגורוד, אסטראכאן, פאוולוגראד וקיוב. ישיבת קיוב גדלה והייתה מרכז של תורה לסביבה. בתוך העיר נוסדו ישיבות קטנות בפרברים - דמייבקה, פודולי קרישצאטיק, וסאלאמינקה, ובעיירות הסביבה: בקונוטופ, נייז'ין, פרייסלאב, פיראטין, טשירקאס וזולוטונאשה. כן יסדו שליחיו ותלמידיו של ר' יוזל ישיבות גם בברדיצ'ב, ז'יטומיר, זוויל, לובר, קורוסטין, מאלין, זאסלאוו וקונסטאנטין הישנה. אף ישיבת הומל נסתעפה והוציאה שלוחות של ישיבות קטנות בערים ובעיירות הסמוכות: רוגצ'וב, בוברויסק, אורשה, מוהילוב, רצ'יצה, בראהין, מוזיר, כוויניק, פודובראנקה; יורביץ. הנה כי כן, הפכה ישיבת נאווארידוק שבהומל, אף שישיבת-ארעי הייתה, לתל-תלפיות ולמרכז של תורה ומוסר, מעין מטה ראשי לישיבות קטנות ברחבי רוסיה, קאווקאז, אוקראינה ונפות הוולגה. תלמידי ר' יוזל, היוצקים מים על ידיו, היו יוצאים לרכוש לבבות ולמשוך לבית-מדרשם תלמידים חדשים, צעירים בעיקר, אך גם מבוגרים, ואף אברכים למדנים ויראי שמים. באותה תקופה נכנסו לישיבת הומל כמה צעירים מצוינים בכשרונות ובמידות, שהיו אחר כך לגדולים בתורה ולמנהיגים ומדריכים רוחניים, ביניהם: הגאון ר' ישראל יעקב קאניבסקי (המכונה סטייפאלר), ר"מ בישיבת בני-ברק, שנודע בחיבוריו "קהילות יעקב", ז' חלקים; הרב אברהם דוב דונין ז"ל (המכונה סטארודובר), שנפטר בימי עלומיו בעיר ביאליסטוק, כששימש ר"מ דישיבת "בית יוסף" בטיקטין; הרב ר' יעקב זלדין הי"ד (המכונה מוזירר), מי שהיה מנהל ישיבת "בית יוסף" בלוצק ונהרג על קידוש השם עם חיסול גיטו-ווילנה בתש"ג. אך מלבד גדולי תורה ועילויים מצוינים בכשרונות, נתווספו על תנועת נאווארידוק מאות רבות תלמידים וחבורות חדשות, שספגו מרוח הותיקים ושתו לרוויה ממעיינות תורתם. וקולות לימוד התורה והמוסר החלו מהדדים אף בקהילות נידחות ובפינות מרוחקות ביותר ממרכזי-התורה והלומדות לשעבר. ולא רק נקודות אור ומאור של תורה, חדשות לבקרים, הוקמו בעת ההיא על ידי ראשי תנועות נאווארידוק בגלילי-ארץ רחוקים ומרוחקים, אלא אף ישיבות אחרות נודעות לתהילה שלא מזרם התנועה הנאווארידוקאית פנו אל ר' יוזל וביקשו לחסות בצל השפעתו הברוכה בשדה המוסר. כך, למשל, פנה אל ר' יוזל הגאון הנודע ר' איסר זלמן מלצר ז"ל, ראש ישיבת סלוצק, שיבוא לישיבת סלוצק וישהה שם זמן מה וישוחח עם התלמידים ויחזקם בדרכי היראה והמוסר. ואמנם, נסע ר' יוזל לסלוצק, ואף השתהה בישיבתה כששה שבועות. הוא בא בחברת אחדים מטובי תלמידיו והרצה כמה הרצאות וניהל שיחות בענייני מוסר ובחידושי תורה עם חבורות ויחידים, ביקורו עשה רושם עז בישיבות מבחינת הנהגת הלימוד של ספרי-מוסר. אף זמן רב אחר כך, כשהועברה הישיבה מסלוצק לקלצק, עדיין היה מורגש בה רישומו של אותו ביקור של ר' יוזל. גם הגאון ר' אלחנן וואסרמאן, ראש ישיבת סמילוויץ, פנה אליו בבקשה, שיבוא לשם למען הפצת רעיונות המוסר ולשם השפעה רוחנית. ר' יוזל נענה אף להזמנה זו ויצא לשם. הנה כי כן, הגיעה תנועת המוסר דנאווארידוק בתקופה ההיא לשיאי הרבצת התורה ונטיעת דרכי המוסר בקרב הנוער ותלמידי הישיבות כאחד. כששאלו באותה תקופה את ר' איסר זלמן מלצר, מה הטעם שר' יוזל ממעט לחבר חיבורים, השיב, כי הפקרת עצמו, מסירות נפש ובטחון - הם-הם 'חיבוריו' של ר' יוזל. ואמנם מידת הביטחון ומסירות הנפש, שגילו ר' יוזל ותלמידיו בעת ההיא - לא היה לה שיעור כלל. אולם, ככל שרבו הישיבות הקטנות והגדולות, וככל שנסתעפה רשת התנועה הזאת, תנועת התורה והמוסר, כן הורגש צורך גובר והולך אצל תלמידי נאווארידוק להתאסף יחד סביב ר' יוזל, לשם שמיעת דבריו וקבלת חיזוק מאישיותו המופלאה. לפיכך הוחלט לקרוא אסיפה גדולה לעיר הומל, למרכז כל הישיבות דנאווארידוק. תלמידי ר' יוזל נהרו ובאו מעברים. הנאספים, אף שהיו ביניהם גם אברכים בעלי משפחות ובחורים מבוגרים רבים, הרי רובם עדיין היו רווקים. לפני אסיפה גדולה זו נשא ר' יוזל את דברו, והשמיע את המאמר, שראה אחר כך אור הדפוס בשם "מדרגת האדם בתקופות העולם". במאמר זה סקר את תקופות העולם מראשית הבריאה ועד הזמן הזה. תוך כדי כך עמד על מבוכות היחיד ולבטיו, ועל הישגי הכלל וירידותיו. מסקנתו הייתה, שבכל הדורות והזמנים לא ראה אושר והצלחה בחיים אלא היחיד והכלל שדבקו בדרכי התורה והמצווה, וקיימו אותם ללא פשרות וויתורים כלשהם, באמונה ובמסירות נפש. וכל אימת שזנחו את דרכי התורה והמצווה, נתמוטטו בנפש ובגוף. הוא העמיד את תולדות ימי האנושיות על שש תקופות: א) תקופת אדם הראשון; ב) תקופת נוח, ודור המבול; ג) תקופת אברהם; ד) תקופת מעמד הר סיני; ה) תקופת הנביאים; ו) תקופת התלמוד והישיבות. |
| המשך המאמר |
|---|
