|
תוכן המאמר: גבולות רומניה קדמות הישוב היהודי ישיבת "בית ישראל" מבוהושי "ישיבת בית אהרן" ביאסי מתלמוד תורה לישיבה "ישיבת בית אברהם" בשטפאנעשט בסרביה הישיבה הראשונה בבסרביה הישיבה הגדולה בקישינוב הישיבה בשנות 1900-1860 רוח הישיבה בשנות 1900-1940 חורבן הישיבה החינוך הדתי בבוקובינה "ישיבת באר מים חיים" בטשרנוביץ ישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר" בוויזניצא עד שנת תרע"ד הישיבה החדשה בוויזניצה 1928-1940 סדר הלימוד הישיבה "בית ישראל ותמכין דאורייתא" בסערעט-בוקובינה ישיבת באנילה טרנסילבניה מצבם הרוחני הישיבות בטרנסילבניה, לפני 1914 הישיבות בטרנסילבניה בשנות 1918-1940 "ישיבה עולמית בית ישראל באויבערווישא" "ישיבה ומוסד תורה וחיים" במרמורוש-סיגיט הישיבה באיקלוד-קלוזש איחוד הישיבות מאיקלוד וקלוזש הישיבה "תפארת שלמה" בעיר שמלויא - (שימלויאול סילווניא) הישיבה בטירגול-לאפושלוי הישיבות בראשית תקופת המלחמה האחרונה סדר הלימוד בישיבות טרנסילבניה הישיבות בטרנסילבניה אחרי המלחמה האחרונה, (1944-1948) תקציר: השפעת החסידות של בית רוז'ין סדיגורה וויזניץ על יהודי רומניה הייתה רבה. רוב הישיבות ברומניה וגלילותיה מיסודם ובהשפעתם של אדמורי החסידיות הנ"ל. ישיבות רבות הוקמו בערים שונות מולדובה, יאסי, בוהושי שטעפעננשט, ביסרביה ועוד. סדר הלימוד בישיבה ושיטות הלימוד היו שונים והם הותאמו לפי צורכיהם של התלמידים. הישיבות היוו מעין חומת מגן נגד זרם ההשכלה. בחלקם של הישיבות עסקו גם בלימוד אומנות על מנת להכין את התלמידים לבאות, היו שהכינו אותם לעבודת האדמה שבעלייתם ארצה יוכלו להתפרנס מעבודת חקלאית. מאורעות הזמן השפיעו על מצבם של הישיבות במיוחד היה המצב קשה בימי מלחמות העולם ואחרי מלחמת העולם השניה חרבו כולם והניצולים הקימו ישיבות בארץ. מילות מפתח: תנועת ההשכלה, תנועת החסידות. |
|
גבולות רומניה נסיכויות אלו פעלו מאות בשנים בתור מדינות עצמאיות, על אף הקשרים האזרחיים-לשוניים והגיאו-פוליטיים שביניהן, עד אשר התאחדו לממלכה אחת בשם "ווקיול ריגאט" (הממלכה הישנה) ב26 לדצמבר 1861 תחת הנסיך אלכסנדר יון קוזה, והמשיכה ככה עד לשנת 1918. שיחק לה מזלה לרומניה וזכתה בגורל בעת "הצבת גבולות עמים" על מפת אירופה בחוזה השלום מוורסייל ב-1918 וקיבלה הסיפוחים דלקמן: 1) גליל בסרביה עם בירתה קישינוב מאת רוסיה, עם מספר של 266,000 יהודים; 2) בוקובינה עם בירתה טשרנוביץ מאת אוסטריה, עם 120,000 יהודים בערך; 3) ואת טרנסילבניה עם קלוזש הבירה מאת אונגריה ביחד עם גלילות באנאט, קרישנה ומרמורש עם 185,000 יהודים בערך. אם נצרף לזה גם את הגלילות דוברודזשיה על יד הים השחור ואולטניה שהשתייכו אף הן לרומניה נמצאנו למדים שהחל משנת 1918 גדלה "רומניה הגדולה" בשטח של 295,000 קמ"מ, ועד מלחמת העולם השניה הייתה נחשבת השלישית באירופה ביחס למספר היהודים שבה. לפי המפקד הרשמי שנערך ב29 לדצמבר 1930 הייתה אוכלוסיית רומניה 18.053.000 איש, מהם 758,226 יהודים. בשנת 1940 עלתה האוכלוסייה היהודית ברומניה למעלה מ800,000 איש 1. קדמות הישוב היהודי קלושות הן ידיעותינו על מהלך חייהם של יהודי רומניה העתיקה שפרשו רשתם עד לבולגריה, מקדוניה ואונגריה. הראשון שהזכיר על ישוב יהודי במקומות אלו הוא ר' בנימין מטודילה שעבר שם במסעותיו בשנת 1170 בערך. בעצם לא זכתה רומניה הישנה - "הריגאט" - למוסד תורני ממדרגה ראשונה כבשאר הגלילות שנספחו לה אחרי מלחמת העולם הראשונה, מאז ומעולם ידועה הייתה רומניה כארץ בעלת דרגה תרבותית נמוכה. ואף רבניה המפורסמים ששימשו בריגאט בתקופות שונות לא מצאו כאן כר מתאים וגם לא האלמנט המוכשר להחזקת ישיבה גדולה. ידועים לנו אי-אלו ניסיונות עקשניים מצד רבניה להקים בזמנם ישיבה כדרך שעשו אחיהם בפולין ובליטא. אולם מחוץ להתנקשות הרשמית מצד הממשלה האנטישמית מתמיד, לא נמצאו גם נדיבים להקמת ישיבה. ובכן מחוסר מוסד תורני גבוה שיוכל לשמש אהל תורה לחניכי החדרים והתתי"ם השונים שברומניה נאלצו הבחורים שנפשם חשקה בתורה לכתת רגליהם לישיבות מפולין והונגריה השכנות. ברם, זכתה רומניה להיחשב ל"ערש החסידות" שמוצאה וראשיתה בגבולות שבין הדנייסטר והרי הקרפטים. לפי המסורה החסידית התגוררו הבעש"ט ותלמידיו במקומות אלו ותקעו יתד נאמן כאן לתורה וחסידות. כן הכשירו את הקרקע לצדיקים הבאים אחריהם. מאז איוה למושב לו הצדיק ר' ישראל מרוזין זצ"ל את העיר סדיגורה שבבוקובינה התחילה רוח אחרת מנשבת על פני העיירות שברומניה. היהודים הרומניים שלא היו רגילים לאוהלי שם תקינים כאחיהם שבפולין וליטא, היו חומר מצוין ומתאים להחדרת התורה החסידית. היא הביאה אתה סם חיים, מרפא ומרענן ליהודים הללו, בהדגישה בעיקר על הכוונה, הכנת הלב והדבקות בעבודת הבורא, אהבת ישראל, והעלאת היחיד, ומתוך כך גם את הצבור, המון העם, למדרגה יותר גבוהה ולקרבם לאביהם שבשמים. זכות מיוחדת לתנועה החסידית ובעיקר לצדיקים משושלת רוזין שבחרו דווקא בערי רומניה עם יהודיה הפשוטים הידועים למכניסי אורחים ובעלי צדקה מובהקים. צדיקים אלו עיקר השפעתם הייתה על ידי מגע אישי עם כל אחד ואחד מחסידיהם ושוחריהם. הם הטו אזן קשבת ולב מבין לבעיותיהם ולדרישותיהם של יהודים מבקשים עצה ועזרה, נוטעים אמונה וביטחון בלב כל דופקים בשער. בגישתם זו לקרב את ההמון המרוחק ולעורר את הכוחות הרדומים שבנשמתם, הכירו צדיקים אלה בנחיצות הפצת התורה ובתועלת הלמוד המאורגן ברומניה לשם העלאת הרמה הרוחנית של הצבור היהודי. תיתי להם שהצליחו על אף כל הקשיים הרבים להקים ישיבה בריגאט, ליצור רשת של "חדרים" גבוהים ולהרביץ תורה ברומניה. יכולים לומר שרוב הישיבות ברומניה ובגלילותיה מיסודם ובהשפעתם של האדמורי"ם לבית רוזין-סדיגורה ווויזניצא. כדי להבין את טיפוסו ומהותו של היהודי הרומני וגם לשם הכרת הרקע ההיסטורי של החינוך הדתי שם, זקוקים אנו לתת סקירה קצרה על מצב החינוך התורני ברומניה עד להקמת הישיבות, וישמש זה כעין חומר-רקע לראשית הישיבות ברומניה. החינוך העברי הדתי במולדובה עד חציה השני של המאה הי"ט היה בעיקרו מושפע מזרם החסידות שמשל בכל תוקף ביאסי-המטרופולין. עוד בשנת 1832 כשמולדובה קיבלה את ספר החוקים "Organic Regulamentul" נאמר בו בפירוש: |
ש"מותר לקבל את ילדי היהודים בבתי הספר הציבוריים אבל בתנאי שתהיה להם אותה תלבושת אשר לשאר התלמידים".
|
|
החוק כיוון בעיקר להלבשה שהכניסו עימהם היהודים מרוסיה ופולין שהיגרו לרומניה. מן הנמנע לומר שההורים לא וויתרו על מנהג אבותיהם זה ונמנעו מלשלח את בניהם לבתי הספר הממשלתיים. ככה התבצרו בתי ה"תלמוד-תורה" והישיבות הקטנות ("חדרים גבוהים") שרוב תלמידיהם מבני עניים היו, וכל החזקתם הייתה מוטלת על הקהילה 3. הנסיכים שהוציאו פקודות בשנות 1840-1850 לסידור צרכי-הצבור של היהודים, מדברים הרבה על מוסדות ו"בתי ספר" היהודיים. ואין שום ספק שכוונתם היא לבתי הת"ת ולהחדרים מאז, שדרגתם שווה להישיבות הקטנות שבאמריקה. בתי ת"ת צבוריים ומלמדים נודדים התקיימו בריגאט משך של מאות בשנים, ועל זה יוכיחו "פנקסי התלמוד תורה" מעיר רומאן (הקהילה היהודית העתיקה ביותר ברומניה), מיאסי ומבוקרשט. עיר יאסי שמשה באמת למופת כמקום תורה ובה "חדרים" קבועים לחינוך הבנים, החל מדרגה ראשונה של קריאה בסידור ובחומש ועד לחובשי ביהמ"ד ומלמדי גפ"ת. ביתר בתי האולפנא כללה התכנית בעיקר: חומש ופירש"י, נ"ך, שולחן ערוך, משנה וגמרא, והתנהלה לפי שיטת התרגום באידיש - שפת יהודי רומניה אז. כל זה בקהילות האשכנזיות שבריגאט. אשר לקהילות הספרדיות שבוואלאכיה, המצב החינוכי עמד שם על מדרגה נמוכה ביותר. ב"חדרים" שלהם הסתפקו בידיעת התפילות והחומש בלבד ולא הגיעו אפילו לידיעותיהם של אחיהם בקהילות האשכנזיות שבמולדובה, אשר היו להם גם בתי מדרש ללמוד שיעור גמרא יומי. לדברי אחד הסופרים, מורה נוצרי לצרפתית בבוקרשט (1843), פעלו אז ביאסי מספר של 12 חדרים עם 653 תלמידים. וכנראה מנה רק את אלו הידועים לממשלה 4. בשנת 1860 גזר השר מיכאיל קוגילניטשיאנו על היהודים שישנו את לבושיהם ויבקרו בבתי הספר הציבוריים. כוונת השר הייתה גם לחזק את ידי המשכילים אז ולשים את מוסדות החינוך העברי תחת פיקוחו של משרד ההשכלה הממשלתי. חוב הוטל על הרבנים להקריא את הפקודה, שנכתבה ברומנית ואידיש, שלוש פעמים בבתי התפילה במעמד כל המתפללים. למרות שהנאורים ראו בזה הצלה פורתא ושינוי לטובה כביכול מצד הממשלה, ושלחו את בניהם לבתי הספר הממשלתיים מבלי לראות בזה כל נטייה להתבוללות, נתנה דרישת-כפיה זו את ההדף ליצור בתי-ספר לנערים יהודים בפיקוח הממשלה. מאידך גיסא התחזקו ידי רוב היהודים החרדים לדבר ה', וניגשו לארגן בעצמם את החינוך התורני ביתר שאת ועוז, מתוך ביצור ה"חדרים" הישנים, והתכוננו לצעד הראשון ליצירת ישיבה להבא 5). שתים הן הישיבות בריגאט, ושתיהן נוסדו בהשפעתה של החסידות, אחת בבוהושי ואחת ביאסי. ישיבת "בית ישראל" מבוהושי סדר הלימוד היה; מקרא, דקדוק, משנה גמרא ותוספות, פוסקים ודרוש. |
"מטרת הישיבה הייתה לחנך בני ישראל לתורה מוסר ודרך ארץ ולהפיח בהם רוח חיים של ישראל סבא, ושישתלמו בה התלמידים כל אחד לפי כשרונו להיות רבנים, שובי"ם, סופרי סת"ם ומלמדים בישראל" 6.
|
|
להישיבה בנין מיוחד ורחב משלה, בה קבלו הבחורים הוראה, מזון ומעון, ולבני עניים אף הלבשה, הכל בעין יפה. בהזנת 1912 היו הוצאות הישיבה לשנה בערך 30,000 פרנק. האווירה הייתה תורנית-חסידית. הבחורים בהיותם יוצאי רומניה למדו השפה הרומנית ע"י המחנך ד"ר הליר. ראש הישיבה היה הה"ג ר' יואל מארץ ישראל, ת"ח ופדגוג אמון. משנהו היה הרב דמתא ר' שמשון אהרן דרברמדיגר, ביחד עם הרב בנציון ראלער אחי הגאון בעל "באר חיים מרדכי" אב"ד ניאמץ. מן הישיבה יצאה תורה והוראה לישראל.
מחוסר אמצעים ובשל התנאים הקשים שברומניה ואווירתה האנטישמית בעיקר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נסגרה הישיבה בשנת 1916. מבין חניכיה יצאו אחר כך מוסמכים, יושבי על מדין בכמה עיירות ברומניה, ומורים מחנכים שהפיצו את השפה והתרבות העברית ברומניה, ביניהם המחנכים הידועים י. ריספלר-ירון, יגולניצר, מורי י. פיינשטיין וידידי החוקר וההיסטוריון הרב ד"ר מאיר הלוי, רבה הראשי של בוקרשט ועורך ה"סיני" ברומניה, "ישיבת בית אהרן" ביאסי עם התפשטות החסידות בין הרי הקרפטים ושדות אוקרינה השכנה שימשה קהילת יאסי למרכז חסידי גדול בעיקר כשהתיישבו בה הצדיקים. המפורסם שבהם הרה"צ ר' יהושע השיל מאפטא בעל "אוהב ישראל" שנתמנה ביאסי בשנת תקס"ח. (המליץ עליה "י'א'ס', ר"ת למפרע "סוף ארץ ישראל"). ר' יוסף דוד הכהן מזבילב בעל "דרכי אמונה", ועוד גאונים מפורסמים, כהרב ר' יוסף לנדא מליטען בעל "ברכת יוסף", ר' אהרן משה טויביש מסניטין בעל "שו"ת תועפות ראם" ו"קרני ראם", בנו הה"ג שמואל שמלקא טויביש ועוד. אין כל ספק שרבנים אלה שהשפעתם הרוחנית ניכרת הייתה בכל שטחי החיים הציבוריים והתורמים ניהלו ישיבותיהם ובתי מדרשם ביאסי, בעיקר הרב ר' פתחיה לידא ור' בצלאל הכהן שהיו "ראשי מתיבתא", אולם אין בידינו שום מקורות על איזה ישיבות בתקופה ההיא, עד לראשית המאה העשרים, כשנוסדה ישיבת "בית אהרן" ביאסי. כאן ראוי לציין עוד נימוק לאיחור יסוד הישיבות בריגאט. היות ושפת המדינה הרומנית הייתה על פי רוב לפנים גם שפת היהודים8 לא התבצרו היהודים בחייהם התורניים עד ראשית המאה הי"ח, שהיא תקופת ההגירה היהודית מגאליציה ופולין לרומניה, היא אשר הטביעה את חותמה גם על ההווי והאופי שברחוב היהודי בריגאט, גם על ידי הלשון האשכנזית-אידיש, גם במלבושיהם ובמנהגיהם ובמהלך חייהם היומיומי. בין המהגרים הללו נמצאו הרבה חכמים וסופרים אשר בבואם לריגאט התקינו על פי דרכם הם את ה"חדר" הישן בערי מושבותם והם אשר תרמו גם את החומר המחנך והמלמד לתקופה ממושכת במדינות וואלאכיה ומולדובה עד כמעט לזמן האחרון. מתלמוד תורה לישיבה תכנית הישיבה כללה לימודי קודש וחול גם יחד. הישיבה התפרסמה מהר בעיקר בשל תכניתה הכפולה. עשרות תלמידים שסיימו את לימודיהם בתלמוד תורה ובחדר הגבוה, ואשר חפצו לקבל מחוץ לחינוך המסורתי גם קורסי גימנזיה מוסכמים מטעם הממשלה נהרו ליאסי מכל קצווי רומניה. תכנית הלמודים כללה למוד התלמוד ומפרשיו, פוסקים, תנ"ך וגם תכנית לימודי גימנסיה עליה נבחנו התלמידים אחרי כל עונה בבחינות מטעם הממשלה. עם סוף חוק לימודיהם קבלו המוסמכים "התרת הוראה". וככה שימשו רבים מהמסיימים אח"כ ברבנות בערי השדה. מהם היו לשובי"ם, מורים וסתם בעלי-בתים למדנים. בישיבה היו גם פנימייה ובית תבשיל. בראש המוסד עמד הרב מיאסי ר' יצחק ואהרמן, חתן הה"צ מפלטיטשן, ומחוץ לראש הישיבה הר"צ יאנובר, שמשו בה חבר מורים מומחים ובעלי מקצוע. זכורני כאשר בקרתי את הישיבה בשנת 1937 מצאתי שם שמונים תלמידים עוסקים בתורה. עם פרוץ המלחמה בשנת 1941 כשעלה הכורת הנאצי על יאסי ועשה בה שמות נסגרה גם הישיבה. ובפוגרום הנורא מ-1941, כשיד זדים הפילה חללים, נפלו באומץ רוח יותר מ14,000 קדושים ביניהם רבים מתלמידי הישיבה, הי"ד. ככה נסתיימה פרשת תולדות הישוב בריגאט ובייחוד ביאסי המטרופולין, שממנה יצאו גדולי עם, גאוני הרבנות, ראשי הציונות, ואפילו בית-דפוס עברי שהפיץ הרבה ספרי קודש ללמוד ולהוראה, היה קיים שם. לפני שאני עובר לגלילות אחרים ברומניה, כדאי לציין את ניסיונו של דר. נמירובר ז"ל, רבה הראשי של רומניה, שעוד בשנת 1927 עמד לייסד בבוקרשט הבירה בית מדרש לרבנים, ואף קיבל טשרטר מטעם הממשלה, אולם נתקל בקשיים כספיים שמנעו בעד בצוע הרעיון למעשה. אחריו ניסה גם הרב-הכולל א. שפרן בשנת 1945 להקים בית מדרש לרבנים שכזה בבוקרשט, אולם גורמים אחרים, ביניהם גם התנגדות הרבנים החרדים מטרנסילבניה רפו את ידיו. "ישיבת בית אברהם" בשטפאנעשט הישיבה התחלקה לארבע כתות, רובם בחורי חמד משטפאנעשט ומערי השדה ממולדובה ובסרביה השכנה. בראש הישיבה עמד אאמו"ר מהרי"ב שליט"א והוא גם אשר לימד בכתה ד' שיעור גמרא ותוספות וגם שיעור ביורה דעה, שלא על מנת לקבל פרס. בין המלמדים שם היה הרב המחנך הר' דוד צימרינג שהיה לפנים מראשי הישיבה בקישינוב, כעת בישראל. הלמודים התנהלו בבית המדרש-והקלויז, בנין רחב ידים מוקף גן עצים נהדר. בתכנית היו גם קורסים לגימנסיה, והתלמידים הפיקו בזה תועלת רבה ולא הצטרכו לחלל את השבת בגימנסיה ממשלתית. כבישיבה מיאסי כן גם תלמידי הישיבה משטפאנעשט התייצבו פעמיים בשנה לבחינות כלליות בגימנסיה מטעם הממשלה בבוטושן וביאסי. האווירה החסידית ורוח התורה והמוסר שהשפיע אבא מארי מהרי"ב שליט"א על התלמידים הוציאו פירות להגדיל תורה ולהאדירה. מספר התלמידים בשנת 1936 הגיע קרוב לששים. הישיבה עמדה בעצם שגשוגה כשהרוח המסתערת מצד הנאצים מחריבי עולם השתלטה במקום. קול התורה נשמע באוהלי חצה"ק משנת תרצ"ג עד שנת ת"ש, כשהרוסים התקרבו לנהר פרוט וכבשו את בסרביה. ב-12 ליוני שנת 1941 ניתן צו בין לילה וכל הקהילה משטפאנעשט עם אבי מורי הרב דמתא בראש הלכה בשביה ואני בתוך הגולה. העיר הופצצה ונחרבה במערכת הקרבות בין הנאצים והרוסים. אלה היו שלש הישיבות היחידות בריגאט (רומניה הישנה) עד מלחמת העולם השניה. ברם אם לא היה בידי יהדות הריגאט לתת דמות שלמה ומקיפה לחיים דתיים ומוסדות תורה רבים, הרי בגלילות שנספחו אליה משנת 1918 חיו ופעלו יהודים בעלי מסורת ומעשה, ואתם יחד ראתה גם יהדות רומניה הישנה אור התורה באופק רחב ובצורה יותר מזהירה. בסרביה ידוע היה היהודי הבסרבי בפשטותו התמימה ומסירותו הכנה, ולא לחינם מצאה לה החסידות קן לה בין גבולותיה. ביותר התבלטה קישינוב הבירה בתור עיר ואם בישראל, שנודעת לנו מאז הפוגרום שנערך בה ב-1903 ואשר הסעיר בשעתו את כל העולם. מאורעות אלו השפיעו הרבה על הלך המחשבה והתפתחות הציונות בין יהודי מזרח אירופה. ספוגה צער עוד מימי הצאר הייתה קישינוב מרכז יהודי תוסס בעל מוסדות ציבוריים-חינוכיים מפורסמים. האוכלוסייה היהודית שמנתה למעלה מחמשים אלף נפשות עלתה על המוקד עם חיסול הגטו בשואה הנאצית שבימינו, בתקופת הכיליון של 1942-1941 בעמק-הבכא בטראנסניסטריה. מאז ומתמיד הייתה קישינוב מרכז כלכלי "כפרי" ותושביה ידעו לשלב היטב את המחרשה עם הספר. עד שנת 1812 קשורה הייתה קהילת קישינוב, כבסרביה כולה, לרבנות ביאסי, ואולם זכתה העיר למשוך אליה גדולי הרבנים וגאונים שכיהנו בפאר בראש הקהילה. החל מרבה הראשון הרב החסיד ר' זלמן ב"ר מרדכי שרגורודסקי, תלמידו של הבעש"ט, שכיהן עד מותו בשנת תקמ"ב, ועד הגאון בעל "באר מים חיים" צרנוביצר מחבר "סידורו של שבת", הגה"ר אריה ליבוש מלנצהוט בעל "חומת אריאל" ו"גבורת אריה", אחריו הצדיק ה"ר משה מסאווראן (עד שנת תקצ"ח), ואחרון אחרון חביב, מורי ורבי הרב יהודה לייב צירלסון הי"ד, רבה הראשי של יהדות בסרביה ודברה הדגול במשך של 36 שנים. ידעה בעיקר קישינוב היהודית להזרים ליהודי רומניה החל משנת 1918 את רוח המסורת ורעיון הציוני הלאומי. בכלל הייתה בסרביה זו שנתנה לרומניה את התרבות העברית והלאומיות הציונית לפי דמותה של רוסיה שלפני המהפכה. מכאן יצא המורה העברי, הספר העברי, הרעיון החלוצי והדפוס העברי. קישינוב שמשה מקום מקלט לפליטים מחמת כנופיות פטליורה ודניקין בשנות 1922-1919, כשאלפים מהם ניצלו מכיליון במפעל ההצלה בראשותם של דר. יעקב ברנשטיין-כהן והרב י. ל. צירלסון 11. הישיבה הראשונה בבסרביה ישיבה התקיימה גם בעיר חוטין שבבסרביה. אולם עם צמיחתה של ישיבת קישינוב לא יכלה להמשיך זמן רב, ותלמידיה עברו לקישינוב. |
| המשך המאמר |
|---|
