ועתה אתחיל לכתוב הנהגה של מדינת פולין שהייתה כולה על דרך צדק ויושר ונכון וקיים.
דאמרינן במסכת אבות:

שמעון הצדיק היה משירי אנשי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום.

כל אלו שישה עמודים שהעולם עומד עליהם נתקיימו במדינת פולין.

עמוד התורה

המפורסמות אין צריכין ראיה, שלא היה כל כך הרבה תורה בכל תפוצות ישראל כמו במדינת פולין. בכל קהילה וקהילה היו תופסין ישיבות, והיו מרבין שכר לראש ישיבה שלהם, כדי שיוכל לתפוס ישיבה בלא דאגה ולהיות תורתו אומנותו, ולא יצא הראש ישיבה כל השנה מפתח ביתו לחוץ, אם לא מבית המדרש לבית הכנסת. וישב תמיד יום ולילה ועסק בתורה. וכל קהילה וקהילה היו מחזיקים בחורים ומספיקים להם ממון דבר קצוב בכל שבוע שילמדו אצלו שיוציא גפ"ת מן הפה מה שלמד ויהא רגיל בה לפלפל.

והיו נותנים לנערים אכילה מקופה של צדקה או מן התמחוי. ואם הייתה קהילה של חמישים בעלי בתים היו מחזיקין לא פחות משלושים בחורים ונערים, והיה בחור אחד עם שני נעריו אצל בעל הבית אחד, ולפחות שהיה אוכל הבחור תמיד על שולחנו כאחד מבניו. אף על פי שהיה לבחור הספקה מן הקהל, היה בעל הבית מוותר לו אכילה ושתיה מה שצריך. וקצת בעלי בתים הנדיבים היו נותנים גם לנערים להיות מאוכלי שולחנו תמיד ג' נפשות, והיו נותנים אכילה ושתייה כל השנה.

וכמעט שלא היה בית בכל מדינות פולין שלא היו לומדים בו תורה, או הבעל הבית עצמו היה למדן, או בנו או חתנו היו לומדים, או בחור אחד מאוכלי שולחנו, ולפעמים היו כולם יחד בבית אחד. והיו מקיימים כל ג' דברים שאמר רבא במסכת שבת פרק א':

אמר רבא: דרחים רבנן הוה ליה בנין רבנן, דמוקיר רבנן הוה ליה חתנוותא רבנן, דדחיל מרבנן הוא גופיה הוי צורבא מרבנן.

ולכן היו בכל קהילה וקהילה הרבה חכמים, אם הייתה קהילה מחמישים בעלי בתים היו שם עשרים חכמים שנקראו בשם מורנו, או בשם החבר, והראש ישיבה היה על כולן, וכל החכמים היו נכנעים תחתיו והיו הולכין אצל הראש ישיבה על הישיבה.

[סדר הלימוד]

וכך היה סדר הלימוד במדינת פולין: ה'זמן' היה מה שהבחורים והנערים היו מחויבים ללמוד אצל הראש ישיבה, בקיץ מראש חודש אייר עד ט"ו באב, ובחורף מראש חודש חשוון עד ט"ו בשבט, ואחר ט"ו בשבט או ט"ו באב הייתה רשות ביד הבחורים או הנערים שילכו ללמוד בכל מקומות שירצו.
ומראש חודש אייר עד חג השבועות, ובחורף מראש חודש חשוון עד חנוכה, היו לומדים כל בני ישיבה גמרא, פירוש רש"י ותוספות בהתמדה גדולה. ולומדין בכל יום הלכה, דהיינו עמוד אחד גמרא עם פירוש רש"י ותוספות נקרא "הלכה".

והיו הולכין כל החכמים והבחורים שבקהילה וכל מי שיש בו ריח תורה על הישיבה אצל הראש ישיבה, והראש ישיבה לבד ישב על כסא, וכל החכמים ושאר בני ישיבה נצבים עליו סביב לו. והיו מפלפלין זה עם זה בהלכה קודם שבא הראש ישיבה על הישיבה. וכשבא הראש ישיבה על הישיבה, כל אחד היה מקשה לראש ישיבה מה שקשה לו בהלכה, והוא מתרץ לכל אחד ואחד. אחר כך שתקו כולם, והראש ישיבה אמר מה שחידש בהלכה, ואחר שאמר כל החידושים אמר הראש ישיבה חילוק, דהיינו שמקשה בגמרא או ברש"י או בתוספות שדבריהם סותרים זה את זה, או מקשה קיצורים או סתירות בגפ"ת ומתרץ אותם. והתירוצים גם הם סותרים זה אל זה, ואמר על קושיא אחת תירוץ שני וכדומה לזה, עד שהלכה עומדת על בוריה. ולפחות אינם הולכין מן הישיבה עד אחר צהריים בקיץ.

ומחג השבועות או מחנוכה ואילך עד חג הפסח או עד ראש השנה, הראש ישיבה אינו מרבה כל כך בחילוקים, והוא לומד עם החכמים פוסקים ארבעה טורים בביאורם, ועם הבחורים הוא לומד רב אלפס או שאר ספרים, ועל כל פנים עוסקין גם כן בגמרא, פירוש רש"י ותוספות עד ט"ו באב או ט"ו בשבט, ומכאן ואילך עוסקין עד הפסח או עד ראש השנה בפוסקים או בשאר ספרים לבד.

וכמה שבועות לפני ט"ו באב או ט"ו בשבט הראש ישיבה היה מכבד לבני ישיבה שלו כל אחד ואחד, שיאמרו חילוקים על הישיבה במקומו, הן לחכמים הן לבחורים, והם היו אומרים החילוקים, והראש ישיבה שומע אליהם והיה מפלפל עימהם, כדי שיחדדו הבני ישיבה. והיו לומדים בכל מדינות פולין מסכת אחת כסדר השישה סדרים.

ולכל ראש ישיבה היה שמש אחד שהלך מדי יום ויום מחדר לחדר שילמדו הנערים, הן עניים הן עשירים, והזהיר להם כל ימות השבוע שילמדו. וביום ה' בשבוע היו מחויבים לילך כל הנערים בקיבוץ יחד אל הגבאי הממונה על תלמוד תורה, ושאל אותם הגבאי מה שלמדו בכל השבוע, ומי שאינו יודע שום דבר מה שלמד או שטעה בדבר אחד, השמש הכה אותו בשבטים גדולים בציווי הגבאי, ועשה לו גם שאר חרפות גדולות בפני הנערים, כדי שיהיו לו זיכרון שילמדו בשבוע אחר יותר טוב. וכן בערב שבת הולכין כל הנערים בקיבוץ יחד אל הראש ישיבה לשאול אותם מה שלמדו בכל השבוע כנ"ל. בזה היה מורא ופחד גדול על הנערים ולמדו בתמידות.

גם בשלושת ימי הגבלה או בחנוכה היו מחויבים הבחורים והנערים לחזור לימודם כל מה שלמדו באותו זמן, וכנגד זה נתנו להם פרנסי הקהילה מתנות ממון דבר קצוב. כך היה המנהג עד ט"ו באב או ט"ו בשבט. ואחר כך נסעו הראש ישיבה עם כל בני ישיבה שלו הבחורים והנערים על היריד שהוא יומא דשוקא.

בקיץ היו נוסעין על היריד זסלב ועל היריד יערסלב, ובחורף על היריד לבוב ועל היריד לובלין, ושם הייתה רשות הבחורים ונערים שילכו ללמוד באיזו ישיבה שירצו ללמוד שם. והיו בכל יריד ויריד כמה מאות ראשי ישיבות וכמה אלפים בחורים וכמה רבבות נערים וסוחרים יהודים, ועכו"ם להבדיל היו כחול הים, כי מסוף העולם ועד סופו היו באים על היריד. ומי שהיה לו בן או בת להתחתן נסע על היריד ושם עשה חיתון, כי כל אחד מצא שם דמיונו וזוגו. ונעשה כמה מאות חיתונים בכל יריד ויריד ולפעמים אלפים חיתונים, ובני ישראל אנשים ונשים היו הולכין ביריד בבגדי מלכות, כי היו חשובים בעיני מלכות ובעיני העכו"ם. ובני ישראל היו רבים כחול הים, ועכשיו נתמעטו בעוונותינו, השם ירחם עליהם.

וכבוד גדול היה לראש ישיבה בכל קהילה, ודבריו נשמעין הן לעניים הן לעשירים ולא המרו איש את פיו ובלעדו לא הרים איש את ידו ואת רגלו, ותגזור אומר ויקום. והיה בידו מקל ורצועה להכות וללקות ולקנוס ולעשות חרפות לעוברי עברה ולתקן תקנות ולגדור גדר להפריש מאיסורי. ואף על פי כן היו אוהבים לראש ישיבה, ומי שהיה לו מנה יפה כגון תרנגולים פטומים וברבורים אבוסים ודגים טובים, היה מכבד בו לראש ישיבה במחצה או בכל, ושאר מתנות ממון או כסף וזהב אין שיעור. גם בבית הכנסת רוב מי שקונה מצוות היו מכבדים לראש ישיבה.

ולראש ישיבה היה חיוב להיות שלישי מן העולין לקרות בתורה בשבת ויום ראשון של יום טוב על כל פנים. ואם היה הראש ישיבה כהן או לוי, היה חיוב שלו להיות כהן או לוי או אחרון אף על פי שהיו הרבה כהנים או לויים בבית הכנסת.
ולא יצא אדם בשבת ויום טוב מבית הכנסת, עד שהלך מתחילה הראש ישיבה, ואחריו בני ישיבה שלו, ואחר כך כל הקהל, והיו מלווין אותו עד ביתו, וביום טוב הלך כל הקהל אחריו לביתו להקביל פניו ברגל. ומזה נתקנאו כל החכמים והיו לומדים בתמידות, שיבואו גם כן לידי מעלה זו להיות ראש ישיבה באיזו קהילה, ומתוך שלא לשמה בא לשמה ומלאה הארץ דעה.

עמוד עבודה

יש בזמן הזה תפילה במקום עבודה, שנאמר וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ. והיה התפילה מיוסד על אדני פז. בראש היו חברה שמשכימין לפני עלות השחר "לשומרים לבוקר" להתפלל ולקונן על חורבן הבית. וכעלות השחר היו משכימין בני החברה של תהילים וסיימו תהילים בכל שבוע. וחלילה שיעבור אדם בבוקר זמן תפילה בשינה ולא ילך לבית הכנסת, אם לא באונס גדול. ואם הלך לבית הכנסת, לא יצא אדם משם למשא ומתן שלו, עד ששמע דברי תורה מפי שום חכם או פירוש רש"י על התורה או נביאים או כתובים או משניות או דינים, מה שלבו היה חפץ ללמוד, כי היו בכל בתי כנסיות כמה כיתות של חכמים שהיו מלמדים לאחרים בבית הכנסת מיד אחר התפילה ערב ובוקר, ומקיימים יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל יֵרָאֶה אֶל אֱלוהִים בְּצִיּון.

עמוד גמילות חסדים

היה אין שיעור לגמילות חסדים שבמדינת פולין.
בראש "הכנסת אורחים". אם בא חכם או דרשן אחד אורח, אף בקהילות שהיו פתקין בשביל האורחים, לא היה צריך תלמיד חכם לבזות כבודו לקבל פתק, רק הלך אל איזה פרנס מקהילה להתארח באשר ייטב בעיניו, ובא שמש הקהל ולקח הקיבוץ מאתו, והראה הקיבוץ אל הגבאי או אל פרנס החודש אשר יהיה בימים ההם, ונתנו לו מתנה כפי ראות עיניהם, ושולחין לו עם השמש דרך כבוד. והתארח אצל בעל הבית אחד כמה ימים שירצה. וכן שאר האורחים שקיבלו פתקין, היו נותנין לו פתק אחד, והתארח אצל בעל הבית אחד אשר עלה בגורלו כמה ימים שירצה האורח, ולכל הפחות היה פתק אחד ג' ימים. ונתנו לו אכילה ושתיה ערב ובוקר וצהריים. ואם היו רוצים לילך לדרכם, היו נותנים להם צידה לדרך ושולחין אותם על סוס ועגלה מן קהילה לקהילה.

ואם באו מארץ מרחקים או ממקומות אחרים בחורים או נערים או בעלי בתים או בתולות, היו מלבישים אותם מיד, ומי שרוצה לעשות מלאכה היו נותנין לבעל מלאכה, ומי שרוצה לשרת היו נותנין אל הבית לשרת, ומי שירצה ללמוד היו שוכרים מלמד שילמד אצלו. ואחר כך כשנעשה בחור חשוב, לקחו עשיר אחד לביתו, ונתן לו בתו וכמה אלפים זהובים לנדוניה והלבישו בגדי מלכות, מאן מלכי רבנן. ושלח אותו לאחר נישואין ללמוד חוץ לביתו בישיבות גדולות.

אחר כך כשבא לביתו אחר ב' או ג' שנים, היה חמיו שלו מחזיק לו ישיבה בביתו, והיה מפזר ממון לבעלי בתים חכמים גדולים שילכו אליו על הישיבה כמה שנים, עד שנעשה גם כן ראש ישיבה באיזו קהילה. ואף כשלא היה הנער בחור חשוב באותו זמן, רק כשהיה לו לב טוב ללמוד שאפשר שיהיה חכם כשילמד, בא לפעמים עשיר אחד שהייתה לו בת קטנה, ונתן לו אכילה ושתיה ומלבושים וכל צרכו כמו לבנו ושכר לו מלמד עד שנעשה כלי מוכן, ואחר כך נתן לו בתו כנ"ל, אין לך גמילות חסד גדול מזה.

וכן לבתולות עניות היו תיקונים יפים עד מאד בכל מדינה, ולא הגיעה שום בתולה עניה לבת י"ח שנה שלא נישאת לאיש, והרבה נשים צדקניות עוסקות במצוה זאת, השם ישלם להן גמולם וירחם על שארית ישראל.

עמוד הדין

היה במדינת פולין כמו שהיה לפני חורבן הבית בירושלים, שהיו מושיבין בתי דינין בכל עיר ועיר, ואם לא היו רוצים לדון לפני בית דין שבעירו הלכו אל בית דין הסמוך, ואם לא היו רוצים לדון לפני בית דין הסמוך הלכו לדון לפני בית דין הגדול: כי בכל מדינה ומדינה היה בית דין גדול, כגון ק"ק אוסטרא הבירה היה בית דין הגדול במדינת וואלין ובאוקריינא וק"ק לבוב הבירה היה בית דין הגדול במדינת רוסיאה. וכן היו הרבה קהילות גדולות, כל אחת בית דין הגדול במדינה שלהם.

ואם שני ראשי קהילות מתדיינים זה עם זה הולכין לדון לפני פרנסים דארבע הארצות יצ"ו שהיו יושבים ב' פעמים בשנה בקיבוץ יחד מכל ראשי הקהילה פרנס אחד, וצרפו להם שישה גאונים מארץ פולין, והם הם נקראים ארבע הארצות.
והיו יושבים בכל יריד לובלין בין בין פורים לפסח, ובכל יריד יערסלב בחודש אב או אלול. והפרנסים דארבע הארצות היו כמו סנהדרין בלשכת הגזית, והיה להם כוח לשפוט כל ישראל שבמלכות פולין ולגדור גדר ולתקן תקנות ולענוש אדם לפי ראות עיניהם. וכל הדבר הקשה יביאו אליהם ושפטו הם.

ופרנסים דארבע הארצות היו בוררין להם דיינים מן המדינות להקל מעליהם המשא והמה נקראים דייני מדינה, וכל דיני ממונות בא לפני דייני מדינה. ודיני קנסות ודיני חזקות ושאר דינים הקשים בא לפני פרנסים דארבע הארצות יצ"ו.
ומעולם לא בא דין ישראל לא לפני דייני עכו"ם ולא לפני שום שר ולא לפני המלך יר"ה, ואילו היה הולך בר ישראל לדון לפני דייני עכו"ם היו מענישים אותו בחרפות גדולות, לקיים וְאיְבֵינוּ פְּלִילִים.

עמוד האמת

שהיו בכל קהילה ממונים על המשקולות ועל המידות ועל שאר משא ומתן שיהיה הכל באמת ואמונה.

עמוד השלום

שנאמר ה' עז לְעַמּו יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּו בַשָּׁלום, והיה בפולין כך הרבה תורה שלא היו ג' שאכלו יחד בסעודה שלא היו ביניהם דברי תורה, כי הכל מפלפלין בהלכה או במדרשים תמוהים כל זמן האכילה, לקיים וְתורָתְךָ בְּתוךְ מֵעָי. ושילם להם הקדוש ברוך הוא גמולם הטוב, ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאס אותם ולא הפר בריתו אתם, ובכל מקום אשר דרכה כף רגלם בתוך אחינו בית ישראל גמלו עימהם חסד גדול בראש.