גילי נולד בחמישי לשלישי,

אתי נולד בעשרים לעשירי,

ורק אני נולדתי בתאריך עברי.

בשבת אחת

אחרי בר מצווה חילונית

ראיתי אנשים עם כיפה,

במכונית.

שעה לפני

כניסת השבת

החבאתי מוקצים

אחד-אחד:

את הקלמר הכנסתי לארונית

את הווקמן במגרה השלישית.

שתי מדבקות

מאחורי המיטה,

פנס ועט -

עמוק בתא.

רדיו ודבק

אולר ודיסקט

הסתרתי בארון

נעול באמת.

ועשרים שקלים

שהחבאתי אי-שם,

עד היום

לא מצאתי אותם.

תחרות התחפושות לכבוד החג

הייתה השנה אצל ענת, על הגג.

אהוד התחפש למחברת שירים

אני התחפשתי לרב של פורים

רבקל'ה התחפשה לחתן וכלה

ודליה - למנצחת של מקהלה.

נצחה דווקא רות,

דודה שלה הייתה

השופטת בתחרות.

על מרפסת בבניין כתוב:

"להשכרה מרוהטת לא בשבת"

שאלתי את אבא איך הם מסתדרים

בשבתות בלי הרהיטים.

בשוק ראיתי שלט מצחיק:

כנפיים הרב איזנבך

עוף ממולא הרב איזנבך "

ברווז הרב איזנבך.

אם אני הייתי הרב איזנבך,

לא הייתי מסכים

שיעליבו אותי כך.

כשאמא מכינה את החרוסת

זכר ליציאת מצרים

אני תמיד מבקש להיזכר

הגבאי של בית הכנסת

זיכרון יהודה"

נותן סוכרייה "

לכל ילד וילדה.

אומרים שהיה לו בן

שמת במלחמה,

וכשהוא רואה ילדים שמחים

זה מביא לו נחמה.

כל פעם שאני אומר לו "תודה"

אני חושב על הבן שלו, יהודה.

לכבוד שבת מתקלחים ביום שישי

אפשר גם בערב, ביום חמישי.

אבל אם התקלחתם

יום יותר מוקדם,

זה לא לכבוד שבת.

התקלחתם סתם.

בתל אביב שבת נכנסת

שמונה עשרה דקות אחרי ירושלים,

אז בטח הם מספיקים להתרחץ

גם מאחורי האוזניים.

מה נשמע? - ברוך השם!

איך העניינים? - ברוך השם!

הלימודים בסדר? - ברוך השם!

אתה מרוצה מהמורה? - ברוך השם!

מה שלום ההורים? - ברוך השם!

כל כך הרבה שאלות,

ותמיד התשובה המוכרת.

ברוך השם שלא צריך

תשובה אחרת.

פעם שכחנו

לנתק את הטלפון

לפני שבת,

אבל לא צלצלו

אפילו פעם אחת.

אני שר בעל פה את "אשת חיל"

וגם את "אל אדון",

ואת "לכה דודי"

ו"ויהי בנסוע הארון".

אני מכיר שלוש מנגינות

ל"אדון עולם"

ורק אחת ל"ויכולו השמים והארץ

וכל צבאם".

אבל הכי אני אוהב

את המלים והמנגינה

של הטי-לה-לי-לי שאחרי "ידיד נפש",

לפני "לכו נרננה".

בשבת שעברה

נשארתי ער

עד שראיתי

את הסוף של הנר.

גם השנה גנבו לנו

קישוטים מהסוכה.

תמיד הם גונבים

את הקישוטים הקנויים

ובאלה שהכנו בעצמנו

הם אפילו לא נוגעים.

מקופסה שהביא לו משוויץ דוד אשר

יוסי חילק קוביות שוקולד

ועד שבררתי אם זה כשר

לא נשארה לי אפילו אחת.

אני הולך ברחוב

צמוד-צמוד לקיר,

שלא יראה אותי

מישהו שאני מכיר.

חוצה כביש - יד על הראש,

נעצר ברמזור - יד על הראש,

עולה לאוטובוס - יד על האש.

אם תמצאו כיפה

עם דוגמה פשוטה

אל תשכחו

להחזיר לי אותה.

סבא שלי נולד בחוץ לארץ

סבתא שלי גם.

אני חושב

שככה הם נפגשו

שם.

יש לנו בכיתה

ילד מסורתי:

אמא שלו חצי חילונית

אבא שלו חצי דתי.

בליל שבת

יכול להיות,

שהם רואים

רק חצי מהתוכניות.

שחקתי כדורגל

עם השכנים.

כולם, חוץ ממני,

היו חילונים.

כולנו יחד!

עם ישראל!

מאחד לשני

הכדור מתגלגל.

ורק כשחטפתי גול,

הם התחילו לכעוס

ואמרו: "הפסדנו

כשיבנה בית המקדש,

וכל הלוויים יבואו

לשיר ולזמר -

לחיים לוי,

הזייפן של הכיתה,

אני מציע למצוא תפקיד אחר.

אולי בשבת יזרקו סכריות בבית הכנסת

והבן של עובדיה יצעק "גוט שאבעס" מהמרפסת.

אולי בשבת יבואו אורחים עם ילדים בגילי,

אולי בשחמט אנצח את אבא שלי,

אולי בשבת נטייל עד גבעת החול,

אולי השכן לא יפתח את הרדיו בקול.

אולי בשבת, כשאגיד דבר תורה

סבא יאמר: "יישר כוחך!

כל הפיסטוקים - רק בשבילך!"

אולי בשבת תהיה עוגה מיוחדת,

אולי בשבת אמא תלך ללדת.

ואם לא בשבת הזו,

אולי בשבת אחרת.