מבעד למבול המברקים, מבעד לבולמוס הידיעות, מזדקרים שני דברים ברורים. ההנהגה הרשמית נתנה ידה לתכנית של ביתור הארץ; ונציגיה מתכוננים ללכת לדיוני לונדון המבוימים.

ביתור הארץ

מהו ביתור הארץ? פשע פלילי. באשר פשע הוא ליטול את תקוות החיים ממיליוני אנשים חיים;
- פשע הוא להבטיח קיום זמני וחולף לאחוז פעוט של האומה, על חשבון רוב בנינו של הדור המושמד ועל חשבונם של הדורות הבאים;
- פשע הוא להפוך חזון נצחי לקריקטורה עלובה;
- פשע הוא לנצל געגועי עם לעצמאות ולחופש, כדי להכריחו לוותר, למען פאטא-מורגאנה, על עצמאות אמיתית ועל חופש ממשי;
- פשע הוא להקריב על מזבח של מטרות אסטרטגיות, מפוקפקות וחשוכות, מיליוני אנשים נשים וטף, אשר רק שתי דרכים פתוחות לפניהם: ציונה או תהומה;
- פשע הוא לגזול מאת אומה את היקר מכל יקר ואת הקדוש לה מכל קדוש, ואת המולדת;
- פשע הוא להפוך מושלים יהודים אומללים - מושלי "האזור האוטונומי" או שליטי המדיניות הננסית - לשונאי עמם ולשנואים ע"י עמם, שייאלצו לתלות במו ידיהם שלט כתוב בעברית "אין עוד מקום לעולים יהודים נוספים"; וכל אלה הם תוצאה בלתי-נמנעת מ"תכנית החלוקה", מהקמת הריזרבט היהודי ברצועת החוף, בין אם הוא ייקרא "מחוז" ובין אם ייקרא "מדינה".

הסכמה יהודית לתכנית

אבל אם התכנית היא נפשעת, מה נאמר על הסכמה יהודית לתכנית זו? המשמידים הבריטיים מוכנים לבצע את הניתוח על גופה החי של מולדתנו. אין פלא: הפשעים שהם ביצעו ביחס לעמנו, הם כה רבים וכה איומים, עד שאין לצפות שיירתעו מפשע זה. שנים ע"ג שנים צועדים המשעבדים הנאצו-בריטיים על גבי גופותיהם של בני עמנו - גופות חרוכות ומרוסקות - אל מטרתם, אל הנצחת שלטונם בארץ; והם בוודאי ינסו להשלים את מזימתם.

ההסכמה לביתור הארץ- פשע

אך מה ייאמר על יהודים, על "מנהיגים" יהודים, המוכנים לתת את הסכמתם לתכנית החיסול? מה ייאמר על הנהגה המוכנה לספסר בדם רבבות, המוכנה להפוך, על אף הפטפוט "הפטריוטי", ליודן-ראט? אכן, אם פשע הוא ביתור הארץ, הרי ההסכמה לביתורה היא פשע כפול ומכופל. אלפיים שנה נודד ישראל בעמים; אלפיים שנה ניגר דמו כמים. דמו ניגר מפני שישראל נשאר נאמן לעצמו; והוא נשאר נאמן לעצמו מפני ששמר אמונים לארצו, למקור גדולתו, למעיין תרבותו, לאהובת נפשו, לתקוות חייו. כך היה אלפיים שנה;
והנה דווקא בדור זה, שלא קם כמוהו באהבת המולדת, בערגה אליה, בנכונות ההקרבה למענה, - בדור זה יימצאו אנשים, המתיימרים להיות מנהיגיו, ויוותרו על תשעים וששה אחוז מן הארץ היעודה; יוותרו על ירושלים - על ירושלים! - על חברון, ועל בית-לחם, על הרי יהודה, על קודשי הקודשים של האומה ועל אחוזתה הנצחית, שבלעדיה אין היא יכולה לחיות ואין היא יכולה להתקיים. גדול הכאב, אך גדולה ממנו הכלימה.

הסוכנות הציע את חלוקת הארץ

והכלימה והבושה גדולות, מפני שמתברר, כי המנהיגים הללו לא רק מוכנים להסכים לניתוח הקטלני; גדולה מזו, הם היוזמים את חלוקת הארץ. כי זו ולא אחרת היא משמעות הטיסות של אותו ד"ר גולדמן מפריס לוושינגטון, מוושינגטון ללונדון, מלונדון שוב לפריס. הוא הביא, בשם הסוכנות היהודית, הצעה "מתוקנת" לביתור הארץ; הוא הציעה בפני הנשיא טרומן; הוא הביא את מה שהעיוורים, ההולכים אחרי הסומא הגדול, קוראים "תרומה קונסטרוקטיבית לפתרון השאלה". בקיצור, נציגות יהודית, נפחדת ומבוהלת, יוזמת מרצונה הצעה לחיסול חזון הדורות. נציגות יהודית מבקשת להוציא גזר דין מוות על העם. היש שבר כשברנו? היש חרפה כחרפתנו? היש בגידה כבגידה הזאת? כי אמנם אפשר להכות אומה ולשעבדה זמנית; אפשר גם להגלותה; אפשר אפילו להשמידה, אבל אי אפשר להכריחה שתאבד עצמה לדעת, אלא אם כן רוח שטות - או רוח בגידה - נכנסה בנציגיה המתכחשים.

הבריטים רוצים להרוויח זמן

והנציגים הללו מתכוננים גם לשתף עצמם בקומדיה, הנערכת על ידי המשעבדים הערמומיים בלונדון. קודם כל, רוצים הבריטים להרוויח זמן; הם הרוויחו, הודות לעיוורון הנהגתנו, את שנות ההכרעה לפני פרוץ המלחמה; הם הרוויחו את שש שנות ההשמדה; הם הרוויחו, הודות לתעלוליהם וטיפשותם של מנהיגינו "הנבוכים", שנה תמימה אפילו ביחס למאה אלף הפליטים, שאת הכנסתם המיידית דרש טרומן באוגוסט 1945. הם תמיד מרוויחים זמן, ואנו תמיד מפסידים דם.

מנהיגנו לא למדו מן הניסיון

אבל מנהיגינו לא ילמדו מן הניסיון. הם לא ילמדו מעשר הוועדות והוועידות שחקרו ודרשו והשפילו ורימו והשיגו תמיד את מטרתן: ריווח של זמן. הם לא ילמדו מוועידת השולחן העגול של שנת 1939; הם לא ילמדו מוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית, אשר מכל דיוניה והמלצותיה לא נשאר זכר, פרט להכרזה כי ארץ-ישראל לא תהיה למדינה עברית, וכי "הצבאות הפרטיים" מסכנים את שלום העולם. מנהיגינו לא ילמדו שבהליכתם לוועידת לונדון הם שוב מאשרים, כי לשבע מדינות ערב יש זכות התערבות בענייני ארצנו - וזו המטרה השניה של המשעבדים; מנהיגינו לא יבינו, כי בהליכתם לדיונים, לאחר הכרזת מוריסון, הם כבר נתנו את הסכמתם לתכנית זו או אחרת של הקפאת הישוב בגבולותיו הנוכחיים - וזו מטרתם השלישית של המשעבדים. לא, מנהיגינו לא למדו ולא ילמדו. עייפה נפשם; מסונוורות עיניהם; ואין לצפות מהם אלא לכניעה ואבדון.

ההנהגה הקיימת

אבל העם אינו רוצה להתאבד; העם רוצה לחיות ולהלחם על קיומו וחירותו. ולפיכך חובה היא לומר לו היום בגלוי: אין לך הנהגה. ההנהגה הקיימת איננה עברית, היא עיוורת; ההנהגה הקיימת איננה נבונה, היא תבוסנית; ההנהגה הקיימת איננה לוחמת, היא נכנעת. ההנהגה הזאת לוקה בחסרונות אין ספור. אין בה אפילו שני אנשים בעלי דעה אחת. היא עוסקת בהשגת קומפרומיסים פנימיים, עוד לפני שהיא מחליטה לחתום על ויתורים קטלניים לגורמי חוץ. היא עושה צעד אחד קדימה, ומיד עושה שני צעדים לאחור. היא אכולה פירוד ופילוג, ורק למראית עין שומרת על "אחדות" מדומה. ומעל לכל, לוקה ההנהגה בחוסר נאמנות. אין היא נאמנה לרעיון ולדגל; אין היא נאמנה לדיבורה היא; ואין היא נאמנה אפילו לדם, שנשפך על-ידי תומכיה. על כן מוכרחה ההנהגה הזאת ללכת. המחנות האקטיביסטים, התומכים בה עדיין מתוך שיגרה, חייבים להתלכד סביב הנהגה חדשה בלי ווייצמנים, בלי גולדמנים, בלי רוזנבליטים, בלי תבוסתנים, הנהגה שתקום ממעמקי הצער והזעם העברי, הנהגה שתבטא את רצון העם ותובילו, בדרך קורבנות בלתי נמנעים, אל הניצחון, אל הגאולה השלמה.