ברית התבוסתנים

אין להכחיש: רוח רעה נישאת על פני הארץ. עבדים נרצעים לשליט הבריטי, תבוסתנים הנרתעים בעיוורונם מפני קרבן וסבל, מסיתים העושים את רצון המשעבד ומפיצים רעל שנאת-אחים, מבתרי המולדת המוותרים על עיקרון נצחי למען שלווה חולפת, בוגדים מועדים המוכנים לקנות לעצמם חיי שעה על חשבון קיומה של האומה - כל אלה הקימו את ברית-התבוסתנים, ויוצרים אווירה של מלחמת אחים, במקום להתלכד ולהזעיק למלחמת העם.

ניסיון העבר

אנו יודעים את האווירה הזאת, התנסינו בה, עמדנו במשך שנה רצופה בפני הסתערות כפולה ומשולשת, שבפניה לא עמד עדיין שום ארגון לוחם. היה זה לפני שנתיים, אלפים גויסו נגדנו. אלפים נצטוו לתת יד לבולשת הבריטית, לשמש סעד לאויב הבוגדני נגד הלוחמים בו. הוכינו. נחטפנו. עונינו. הוסגרנו במישרין, בגלוי ובסתר, לידי המשטרה.

אז הבלגנו. לא נכנענו. הוספנו להכות במשעבד הבריטי, הוספנו להורות את דרך המלחמה, אך לרודפינו, המוטעים והטועים, לא שילמנו כגמולם. לא מפני שחסר לנו הכוח, כוח המחץ שלנו נתגלה לעיני כל חדשים רבים אחרי הרדיפות המבישות, אחרי הניסיון לחסלנו ולהשמידנו.

למה הבלגנו

הבלגנו, מפני שהרחקנו ראות מן המנהיגים הרשמיים המוכים בסנוורים, ששעשעו את נפשותיהם באשליות. צ'רצ'יל הבטיח פתרון טוב. אם ממשלת צ'רצ'יל תיפול, הרי בוודאי שהניצחון יהיה עמנו. הלייבור, הלייבור "שלנו" יגיע לשלטון ואז ייקרע הספר-לבן לגזרים, תתחיל עלייה רבתי והתיישבות רחבה וגם המדינה תינתן לנו, מאחר שהמצע המדיני של מפלגת העבודה מכיל התחייבות מפורשת בנידון זה.

אנו ידענו כי הבל תקוותיהם ולשווא ציפייתם. על המגמה הבריטית האמיתית למדנו לא לפי מצע, כי אם לפי המצב; לא לפי דיבורים, כי אם לפי מעשים. ומימים ימימה נשאנו את האמת ההיסטורית, כי חרות אינה ניתנת, חרות נלקחת בסער המלחמה, בסבל, בדם, בהתקוממות. על כן יכולנו להניח בוודאות, כי היום שבו תגוזנה האשליות ותיפקחנה העיניים בוא יבוא, אף אם יתמהמה. ולמען היום ההוא, שבו תיווצר האפשרות להקמת חזית מלחמה אחידה של כל הכוחות העבריים, הבלגנו. לא רצינו כי תיכרה תהום דמים בינינו לבין אחינו המוטעים. עינינו נשואות היו ליום ההתפכחות.

הסכם עם תנועת המרי

יום זה בא. לפני שנה אירע הדבר. קמה "תנועת המרי העברי". ראשיה של תנועה זו הבטיחו מלחמה ללא רתיעה. הבטחתם קבעה את יחסנו אל הצעת הליכוד. הושטנו יד לרודפינו מאתמול. אמנם, את הרדיפות לא שכחנו; לעולם לא נשכחן. אך הן לא השכיחו מלבנו את הצורך באחדות לוחמת. למען אחדות זו וויתרנו וויתורים רבים. לראש "תנועת המרי" מסרנו את זכות ההכרעה ביחס לכל פעולת קרב שאינה קשורה ברכישת כלי-זין. הגבלנו את יוזמתנו. כבלנו את ידינו. הכל למען המלחמה המשותפת.

השיתוף המלחמתי נמשך כעשרה חדשים. היו קשיים רבים. גילינו את דעתנו, כי קצב המלחמה והיקפה אינם מתאימים לצורך השעה ולאפשרויות הביצוע. אף על פי כן שמרנו על ההסכם. כי בהפעלת הכוחות המאוחדת ראינו ערך מדיני וחינוכי רב. וגם הבטחות קיבלנו שהמלחמה תלך ותגבר.

ההתחמקות מן המערכת

אך הנה קרה השבר. מישהו כפה על תנועת המרי "הפוגה". איש אינו יכול להסביר מה מצדיק הפוגה זו. לפני חצי שנה נתנו את הסכמתנו להצהרתה של תנועת המרי, שלפיה "לא יופר השקט הדרוש להעלאת מאה אלף אחים". היה טעם מדיני להכרזה זו, אם כי גם סכנה הייתה כרוכה בה. אבל בינתיים התברר, כי איש מבין מאת האלף לא עלה. יותר מזה, בינתיים אירעו דברים שנחשבו בעיני נושאי האשליות כבלתי אפשריים. החל שילוח מתמיד ושיטתי לארץ גזירה. הותקפו ערים, כפרים ומושבות. נשדד נשק עברי, שנקנה בדמים, תרתי משמע. מאידך, פורסמה גם התכנית "המדינית" של המשעבדים, היא תכנית החיסול הפדרטיבית. אם כן, למה הפוגה? מדוע שביתת נשק? מה מסביר אותה? מה מצדיק אותה? הגולה תהיה ציון, וגם פה נלך לגטו?

אין אחדות אלא אחדות לוחמת

אף על פי שאין תשובה לשאלות אלו אף בפי ראשי תנועת המרי, נדרשנו גם אנו להשלים עם "ההפוגה" ולהשבית את נשקנו. כמובן שסירבנו. הזכרנו לתנועת המרי, כי ההסכם בינינו היה הסכם חפשי, וכי "מצוות-עשה" הייתה, לפי הסכמת כולנו, הבסיס שלו. אם מושמט הבסיס הזה, אין טעם להסכם, הוא מתבטל מעצמו, והוא אכן בוטל.

למען אחדות לוחמת עשינו וויתורים רבים; ל"אחדות" תבוסנית, לאחדות מסולפת, לא ניתן ידנו. אם מישהו מבכר את שלמות המנגנון, או את ה"אחדות" עם קבוצות תבוסניות על פני הכרתו הפנימית, ישב לו בחיבוק ידים, ישלים עם "המטרה" החדשה של ההסתדרות הציונית, עם החלוקה, ישלים עם שדידת נשק עברי, ישלים עם גירוש מעפילים, ישלים עם הגטו. אנו לא נשלים. תמיד ביכרנו את האמונה על פני הנוחיות, את צו המצפון על פני "פשרות" טפלות, ולדרכנו זו לא נתכחש גם היום, עת האומה עומדת בפני מלחמה על קיומה.

קול ההסתה

ומפני שאנו שמרנו אמונים למטרת העם ולמלחמת העם, שעליה הכריזו ראשי תנועת המרי, מאיימים עלינו שוב במלחמת אחים. שיר ישן, שהוא תמיד חדש, החלה לשיר מקהלת התבוסתנים האומללים. "אי-מתן עזרה", כלומר מתן עזרה לסרדיוטות של בווין ברדיפתם אחרי חייל פצוע. גינויים, השמצות, קריאות ל"בידוד" ועוד. הקורא יבין מה פירוש המלה הקטנה עוד...

הפעם לא תהא "הבלגה"

אך אותנו אין להפחיד, הוכחנו זאת. אי-אפשר להפחידנו באיומים אי-אפשר להרתיענו בכוח. ואם ייעשה שוב הניסיון להתקיפנו, הדוף נהדוף את ההתקפה המבישה. כי לא לפני הפיכת ה"הגנה" לתנועת המרי הננו עומדים; אנו עומדים אחרי פירוקה של תנועת המרי, אם לא להלכה - תחנת השידור עדיין קיימת - הרי למעשה.

ואולי ב"בידוד" אפשר להכריחנו לוותר על אמונתנו ושליחותנו? הבל ורעות רוח, כל חיינו הננו מבודדים. מבודדים אנחנו מן המנגנון השליט; מבודדים אנחנו מכספיו הרבים; מבודדים אנחנו מנוחיות המובטחת לכל מי שחוסה בצל המנהיגות הרשמית. ואף על פי כן, הננו קיימים ונלחמים ומפלסים דרכים לעם ולנוער. אף על פי כן, אנחנו הורדנו את המהלומות הכבדות ביותר על ראש האויב, ואת המלה האחרונה עדיין לא אמרנו.

כי הבדידות שלנו אינה אלא בדידות מכם, מן המחנה המפולג והמפורד, אשר לא מטרה אחידה לו, לא דרך, לא קו, לא תכנית. וטובה לנו "בדידות" כזו מן הבדידות מהמוני העם, משאיפתם, ממאווייהם, מרצונם. אתם אנו קשורים; את משאת-נפשם הננו מבטיחים בקרב ובקרבן; בשבילם הננו נלחמים ונותנים את נפשנו. הם עומדים מאחורינו, הן בציון והן בגולה. וזה מספיק לנו.