בחלק זה של החיבור, מובאים שמונה נספחים, הקשורים באופנים שונים לסוגית יהדות ודמוקרטיה ומעמיקים את העיון בסוגיה זאת בעיקר מההיבט התורני.
ראשון להם הוא מאמרו של פרופ' אליעזר שביד, "ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית - היבטים היסטוריים ורעיוניים", הציונות שאחרי הציונות, ירושלים, תשנ"ו, עמ' 147-132 (הופיע לראשונה באלפיים 11 [תשנ"ה]). קטעים רבים מהמאמר שולבו במהלך חיבור זה ולא בכדי. בניגוד לדעה רווחת, לפיה נובע העימות העכשווי בישראל בין יהדות לדמוקרטיה משינוי שחל ביהדות האורתודוכסית, טוען שביד, שהעימות נובע מהתפיסה הדמוקרטית-ליברלית אשר השתלטה על חלקים מהאליטות החילוניות. הדמוקרטיה הליברלית, בשונה מהדמוקרטיה הרפובליקנית והסוציאל-דמוקרטית, מעמידה את הפרט ואת ההגנה על זכויותיו במרכז ההויה הפוליטית ואילו ביהדות ההויה הפוליטית היא קבוצתית בעיקרה. אי-נכונותם של חסידי הדמוקרטיה הליברלית להכיר בלגיטימיות של דגמים דמוקרטיים אחרים, פחות מתנגשים עם היהדות, מחריפה את העימות. כמו כן כופר שביד בקיומה של דמוקרטיה אידיאלית המתאימה לכל מדינה ולכל עת. במקום זה הוא מבקש לראות בדמוקרטיה משטר החייב להתישם בכל מקום ומקום בהתאם לתרבות המקומית, ולכן, במדינת ישראל, חייבים לבנות דמוקרטיה המתאימה לתרבות היהודית ולמורשת היהדות.
הנספח השני הוא קטע ממאמרי "חינוך לזכויות אדם בבית הספר הדתי", בשדה חמ"ד מב' (תשנ"ט), עמ' 130-117. קטע זה מנתח את הבדלי הגישות בין ההגות המודרנית להגות היהודית ביחס למושג זכויות האדם ועומד על הרקע להבדלים אלה. הבהרה נוספת של סוגיה זאת מצויה במאמרו של הרב ד"ר אהרן ליכטנשטיין, " 'אם כבנים, אם כעבדים' - זכויות הפרט לאור ההלכה", עלון שבות יב' (תשנ"ח), עמ' 12-103. כפי שראינו בפרק ג', אחת הביקורות של הוגים ציוניים-דתיים על הדמוקרטיה הישראלית נובעת מהבדלי גישה למשמעות מושג זכויות האדם ולמקומה במדרג הערכים של הדמוקרטיה, במיוחד הליברלית והפוסט-מודרניסטית.
שני הנספחים הבאים (הרב יהודה עמיחי הלוי, "דעת תורה בעניינים שאינם הלכתיים מובהקים", תחומין יא' [תש"ן], עמ' 30-24; הרב חיים שלמה שאנן, "דעת תורה - בעניין שאינו הלכה (תגובה)", תחומין יב' [תשנ"א], עמ' 177-171) מציגים גישות תורניות שונות לרעיון "דעת תורה". גישה המצדדת בהזדקקות ל"דעת תורה" גם במישור הפוליטי מרוקנת את הדמוקרטיה ממרכיב מרכזי בה - הבחירה האישית של האדם. גישה הפוכה מחזירה את האחריות להחלטה הפוליטית לידי הפרט. הבחירה
שני הנספחים האחרונים מביאים קטעים משני מאמרים של פרופ' אליאב שוחטמן המסכם את הספרות ההלכתית כלפי חוקי מדינת ישראל ובתי המשפט שלה ("ההכרה ההלכתית בחוקי מדינת ישראל", שנתון המשפט העברי טז'-יז' [תש"ן-תשנ"א], עמ' 420-417, 500-495; "מעמדם ההלכתי של בתי המשפט במדינת ישראל", תחומין יג' [תשנ"ב-תשנ"ג] ,עמ' 339-337, 370-360. בקטעים אלה מופיעים עיקרי דבריו בלבד ומן הראוי לעיין במאמרים בשלמותם על מנת לקבל תמונה מלאה). בעיני חוגים רבים בחברה הישראלית, הנכונות לציית לחוקי המדינה ולהזדקק לבתי המשפט שלה מהווים מדד לנכונות לפעול במסגרת כללי המשחק הדמוקרטיים. מדברי פרופ' שוחטמן עולה, שקל יותר לבעלי הסמכות ההלכתית להעניק הכשר למרבית החקיקה הישראלית מאשר לקבל את ההזדקקות לבתי המשפט של המדינה, בעיקר בדיני ממונות. אולם, דווקא בדיני ממונות אין המדינה מחייבת הזדקקות בלעדית לבתי המשפט שלה והיא מכירה, ואף רואה בעין יפה, פניה למערכות משפטיות אחרות, שאינן פועלות בהכרח לפי חוקי המדינה.
הנספח השמיני והאחרון מבקש להדגים את אפשרויות ניצול החומר הטמון בחיבור זה במסגרת העיסוק בסוגיית "יהדות ודמוקרטיה" בבית הספר התיכון בשיעורי אזרחות, תושב"ע, מחשבת או חינוך.
הדוגמה הראשונה מנצלת מקורות המובאים בחיבור זה ונועדו בעיקר לעבודה עצמית בכתה ולדיון מסכם לאחריו, סה"כ, 3-2 שיערים. הדוגמה השניה בונה שיעור על יסוד שני המאמרים הראשונים בנספחים. התלמידים יקראו אותם בעזרת שאלות מנחות, ובכתה יתקיים דיון מסכם. ניתן, כמובן, לשלב את שתי העבודות לבניית יחידת לימוד קצרה בסוגיית "יהדות ודמוקרטיה".
כאמור לעיל, אלה הן דוגמאות בלבד והן אינן ממצות את מלוא האפשרויות לדיון בסוגיה זאת, בין אם כנושא בפני עצמו ובין אם אגב דיון בתחום אחר. ניתן, למשל, לעסוק בסוגיית "יהדות ודמוקרטיה" אגב שיעורי תנ"ך, תוך שימוש במקורות בפרקים א' וב' כפרשנות לפרשת המלך בספר דברים. אפשרות אחרת היא להדגים בעזרת מקורות בפרק א' את הקשיים העומדים בפני פוסקי הדורות האחרונים בהלכות מדינה. בכל אופן, בין אם יעשה שימוש בעבודות המוצעות להלן ובין אם לאו, החשוב הוא עצם ההתמודדות החינוכית עם סוגייה זו, המהווה את אחת הסוגיות המרכזיות חברה הישראלית בתקופה זאת. אם יתרום חיבור זה להתמודדות החינוכית הזאת יהיה זה שכרנו.

• דברים יז' יד-טו:

כי תבא אל הארץ אשר ד' א-לקיך נתן לך וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבתי: שום תשים עליך מלך אשר יבחר ד' א-לקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת איש נכרי אשר לא אחיך הוא:

1. הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג [הרב האשכנזי הראשי לישראל אחרי הראי"ה קוק], תחוקה לישראל על פי התורה, (ליקט, סידר וערך: א. ורהפטיג), ירושלים, תשמ"ט, כרך א', (המאמר "תיאוקרטיה ודימוקרטיה"), עמ' 6-5:

אין עדיין לפנינו שאלה של מינוי מלך. "אין מעמידים מלך בתחילה אלא על פי בי"ד [=בית דין] של שבעים זקנים, ועל פי נביא, כיהושע שמינהו משה רבינו ובית דינו ושאול שמינהו שמואל הרמתי ובית דינו" (הלכות מלכים פרק א הלכה ג). ועכשיו לא רק שאין עוד נביא אלא שאין לנו בי"ד הגדול של שבעים ואחד, ואין לנו האפשרות להקים בי"ד של שבעים ואחד, כלומר בי"ד הגדול לכל ישראל כל זמן שאין סמוכין וגם אין אנו מכירים את המיוחסים מבית דוד. מה שבא בחשבון עכשיו אין זה אלא מינוי ראש ומנהיג, כלומר נשיא, או במלים אחרות פרנס ראש וראשון של המדינה, כשם שהיינו ממנים לפעמים גם בגלות בארצות ידועות פרנס ראשי לקהילות, וזה רק למספר שנים, מינויו יקום ע"י הציבור של הבוחרים כפי חוקת הבחירות. אין כאן ח"ו [=חס ושלום] התחרות עם בית דוד, ואין זה מלך מיופה בכח המלכות שהתורה נתנה למלך בישראל, ולא נמליך מלך עד בוא משיח בן דוד. לשים בראשנו פרנס, או נקרא לו נשיא, עפ"י הסכמת העם, לזמן קצר, אין בזה שום ניגוד מצד התורה.

א. מדוע אין אפשרות הלכתית היום למנות מלך בישראל?
ב. בהעדר אפשרות למנות מלך, איזה משטר חייבים להקים היום? מדוע?

2. הרב ד"ר שמעון פדרבוש [מנהיג המזרח"י בארה"ב עם הקמת המדינה], "משפט המלוכה בישראל", מהדורה שנייה מורחבת, ירושלים, תשל"ג, עמ' 42-41:

הטעם בחוקים כאלה כמו מינוי מלך, יפת תואר, קרבנות ויבום, הוא שהתורה התחשבה עם חולשת הדור, והיות ומנהיגי-קדם שנשתרשו עמוק בחיי העם לא במהרה אפשר לבטלם, לפיכך אחזה התורה בדרך החינוך ההדרגתי, ובהשאירה את המנהג העתיק שאין לעקרו על נקלה, צוותה על גדרים והגבלות מוסריים בתחום המנהג הזה, למען צמצם את היקפו בכלל, וכדי למעט את התופעות השליליות שבו בפרט...
בהתאם להשקפה היסודית הזאת הגבילה גם ההלכה התלמודית את אפשרות חידוש המלוכה כיום בגדרים כה מרובים, עד שאין יכולת חוקית בימינו להקים משטר מלכותי בישראל...מסקנתנו איפוא היא, כי משטר מלכותי בישראל אינו לפי רוח תורת-היהדות וגם אין אפשרות חוקית להקימו על-פי ההלכה. מדינת ישראל תוקם בתור קהיליה בעלת שלטון-עם ונשיא בראשה.

א. לדעת הרב ד"ר פדרבוש, מדוע נקבע שמינוי מלך תלוי בנביא ובסנהדרין?
ב. מה יחסו למלוכה? ולדמוקרטיה?

3. הרב נפתלי צבי ברלין (הנצי"ב מוולוז'ין) [ראש ישיבת וולוז'ין האחרון], העמק דבר לדברים יז' יד:

"ואמרת" - לשון זה במשמע שאין זה מצווה במוחלט למנות מלך אלא רשות, והרי ידוע בדברי חז"ל שמצווה למנות מלך, אם כן מדוע כתוב 'ואמרת'? ונראה, שמשום שהנהגת המדינה משתנה אם מתנהג על פי דעת מלוכה או על פי דעת העם והנבחרים. יש מדינה שאינה יכולה לסבול דעת מלוכה, ויש מדינה שבלא מלך הרי היא כספינה בלא קברניט. ודבר זה אי-אפשר לעשות על פי הכרח מצוות עשה, שהרי בעניין השייך להנהגת הכלל נוגע לסכנת נפשות שדוחה מצות עשה. משום כך אי-אפשר לצוות בהחלט למנות מלך כל זמן שלא עלה בהסכמת העם לסבול עול מלך על פי שרואים מדינות אשר סביבותיהם מתנהגות בסדר יותר נכון, או אז מצוות עשה לסנהדרין למנות מלך.

א. לפי הנצי"ב (בעקבות הרמב"ם) ישנה מצווה למנות מלך. אז מדוע תולה התורה את קיום המצווה ברצון העם ('ואמרת')?
ב. לפי הנצי"ב מוולוז'ין, מהי רמתו הרוחנית של עם הבוחר במלוכה? ושל עם הבוחר בדמוקרטיה ('דעת העם והנבחרים')?

4. הרב יהודה גרשוני [ראש ישיבה בארה"ב, מתלמידיו של הראי"ה קוק], "בירור במקורות דמוקרטיה ויהדות וזכויות העם", סיני ק' (תשמ"ז), עמ' רצא-רצג:

באמת הנהגה היותר נכונה בהנהגת המדינה היא "שלא תהא דעת יחידית שולטת", כי יחיד הלא עלול לשגיאות, ובייחוד שדעת התורה מנוגדת לדעה שרווחה בעמים אחרים, "כי הגדולים אינם טועים", וכתבה התורה עניין חטאו של הכהן הגדול והבאת קרבנו [ויקרא ד' ג-יב]. ועוד זאת, הנה האדם היחיד, אף אם כגובה הארזים גובהו, לא יוכל להקיף את כל הרגשות ואת כל דרישות העם על כל שדרותיו השונות. היחיד מוכרח לנפול תחת משא סבל העם, כי העם תמיד דורש חדשות, אם בצדק ואם שלא בצדק; הוא אוהב להתמרמר על מנהיגו, ואין המנהיג יכול לסובלו לבדו בשום אופן; ומי לנו גדול ממשה רבנו, אדון הנביאים, וגם הוא כרע תחת משא העם, עד כי אמר לו השי"ת [השם יתברך]: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל [במדבר יא' טז]. סדרי העולם וכל הנעשה תחת השמש לימדו אותנו, שלא יוכל המושל היחידי למלאות אחר דרישת העם ואחר היושר והצדק. ואמנם משום כך נפלה כל התפיסה הזאת, ולא עמדו לה החרבות והכידונים, שהיו לה מגן ומחסה לאורך אלפי שנים; ואף לא עמד לה ההרגל, שנעשה ל"פסיכולוגיה עממית" לראות את המושל היחידי כמגן הסדרים הקבועים, ושבלעדיו תמוט הארץ.
אמנם, אף כי נעשה הדבר הזה למושכל ראשון ולדבר מקובל אצל רוב העמים - נגד מנהיגותו של היחיד - עם זאת עלינו לדעת, כי הדברים אמורים בשעה שכבר הגיע העם למידת התפתחות כזאת, עד שיש ביכולתו להיות בעצמו מושל על גורלו; אם העם יש לו הכרת אחריות הציבור והוא יודע מהי חברה, ומה הם סדרי החברה; אם יש בעם הכרה להעדיף את טובת הכלל ואושרו מטובתה של מפלגה כלשהי, שאז אין דרך אחרת אלא הנהגת הכלל "על ידי הציבור", על ידי העם בעצמו.
אבל בשעה שהעם נתון בשפל, בסתר המדרגה, ואינו יודע את חובתו - הרי אסון נורא יהיה, אם תימסר ביד העם הנהגת גורלו. רק חבר של מתיימרים כאוהבי העם יוכלו לדרוש כזאת, ובייחוד בשעה רבת פעולה ורבת אחריות. משל למה הדבר דומה? - למי שמוסר את החינוך ואת הנהגת הבנים הקטנים בידיהם עצמם, בשעה שעדיין אינן יודעים את דרך החיים, וכמה מסוכנים הם דרכי החיים.
...רק הנהגת העם ע"י פארלאמנט של זקנים היא ההנהגה הנכונה, ורק בזמנים שעדיין אין העם עוד מסוגל לשלטון ע"י הזקנים צריכים לשעה לשלטון יחיד, ודוק בזה.
מבואר בדבריו [של הנצי"ב], שכל זמן שיש הסכמת העם לנהל מדינה ע"י נבחרי העם, אין המצוה למנות מלך. ורק כשיש דרישה מן העם למנות מלך, ויכולים לסבול עול של שלטון יחיד, אז יש מצוה על הסנהדרין למנות להם מלך.

א. במה חולק הרב גרשוני על הנצי"ב מוולוז'ין? במה הוא מסכים עמו?

5. הרב חיים דוד הלוי [הרב הספרדי הראשי לתל-אביב בעבר], "דעת תורה בעניינים מדיניים", תחומין ח' (תשמ"ז), עמ' 366-365:

...יש בתורה שטח מסויים, אשר בו הדברים באו במתכוון סתומים ועמומים. אין למצוא בתורה משטר מדיני או כלכלי ברור. אפילו פרשת המלך באה כה סתומה עד שגרמה למחלוקת רבותינו בתלמוד, אם היא מצוה או רשות (סנהדרין כ, ב). ואף שהרמב"ם פסק שהיא מצוה, הרי אין אנו יודעים דעתם של גדולי הראשונים שלא דנו בשאלה ולא פסקו כלל. וגדולי הפרשנים וההוגים דיברו בחריפות נגד המלכות כשיטת ממשל. ומצוה זאת הלא באה להסדיר את המשטר המדיני בחברה שומרת תורה, ומדוע ניתנה בצורה סתומה ועמומה?
ונשנה הדבר בכמה משטחי החיים הנוגעים לחיי חברה ומדינה. לדעתי, זה כוחה וגדולתה של תורה שאין בה משטר מדיני ברור ומוגדר, לא מדיני ולא כלכלי, ושתי סיבות לדבר:
א. לפי מהותם של שטחי חיים אלה, ניתנים הם לשינוי מתקופה לתקופה ותורת ד' תורת נצח היא, ונמנעה תורה במתכוון מלקבוע בהם תחומים ברורים ומוגדרים.
ב. לא רצתה תורה לכוף את העם לנהוג בחייו החילוניים על פי משטר מסוים, לא כלכלי ולא מדיני, והשאירה את הבחירה לרצונו החפשי בשטחים אלה.
אך לעומת זאת נתנה [ה]תורה מצוות, שבהן בחינת עקרונות ויסודות, אשר יכולים להתאים לכל משטר בכל דור ובכל צורת חיים, ותכליתן למנוע את השלילי שבכל משטר אפשרי.

א. לפי הרב ח"ד הלוי באה מצוות מינוי מלך "להסדיר את המשטר המדיני בחברה שומרת תורה". מהי משמעות דבריו לחברה שאינה שומרת תורה?
ב. במחשבה המדינית של אומות העולם מודגשת שאלת סוג המשטר הרצוי. לפי הרב ח"ד הלוי באיזו שאלה מתמקדת המחשבה המדינית היהודית? מדוע?

6. הרב יעקב פילבר [ר"מ בישיבת "מרכז הרב" וראש הישיבה לצעירים שליד ישיבת "מרכז הרב"], קדושה ומלכות - עיונים במשנת רבנו אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ירושלים, תשנ"ז, (המאמר "תורה ודמוקרטיה"), עמ' קז-קיג:

אבל למרות כל חולשותיה וחסרונותיה של השיטה הדמוקרטית, כל עוד היא השיטה המוסכמת על העם עלינו להיות שותפים עם שאר חלקי האומה תחת גג הדמוקרטיה (כמובן כל עוד אינה פוגעת בדת ישראל) כי דחיתה בשעה זו עלולה לגרום לשתי רעות: האחת, לקרע עד למלחמת אחים מפני שבמרקם העדין והקטבי של החברה הישראלית העכשוית רק כללי המשחק הדמוקרטי יוכלו להבטיח את אחדות העם ושלמותו. והחשש השני הוא ששלילת הדמוקרטיה בשם התורה עלולה להרחיק רבים וטובים מן התורה ,לכן יש מקום להראות להם את היסודות הדמוקרטיים שבתורה כמו "אחרי רבים להטות" (שמות כג ב) או מאמר חז"ל: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נה א) וכדומה, או הדעות שהבאנו בפתיחת מאמר זה, המורים כי הדמוקרטיה אינה מנוגדת לתורה.
לסיכום ניתן לומר כי שיטות השלטון בישראל לפי התורה הן פתוחות ונזילות...כמו כן מהדברים הנ"ל ניתן להסיק שעלינו להיות שותפים עם כלל-ישראל בכל שיטת ממשל שרוב החברה הישראלית בחרה בה, כמובן כל עוד היא אינה פוגעת במסורת האומה והדברים נכונים גם לגבי הדמוקרטיה שהיא המוסכמת היום בחברתנו. עם זאת לא נכחד שאם ביום מן הימים בעתיד, תחליט אותה חברה ישראלית להחליף את הדמוקרטיה בשיטת שלטון אחרת, לא נהיה זקוקים להיות חסידי הדמוקרטיה להאירה מחדש.

א. הרב פילבר מדבר על חולשות הדמוקרטיה. לדעתך, מהן חולשות אלה?
ב. מדוע הוא תומך בדמוקרטיה למרות חולשות אלה?

7. הרב יהודה שביב [ר"מ בישיבת ההסדר הר-עציון באלון שבות], "דמוקראטיה ויהדות", בתוך: ממלכת כהנים וגוי קדוש - קובץ לזכר דוד כהן, (בעריכת הנ"ל), ירושלים, תשמ"ט (תשנ"ז²), עמ' 299:

כיוון שכך, ניתן לילך צעד נוסף ולפרש את הכתוב "אשימה עלי מלך ככל הגויים" [דברים יז' יד] במשמע של כל שלטון שהוא. לאמור; אם רצונו של העם לסגל לעצמו מערכת שלטונית מוסדית כמקובל בעמים האחרים רשאי הוא, ורשות זאת מקבלת גושפנקה של מעלה והופכת מצוה. בימים קדמונים שהיתה מלכות משמשת, הייתה מצוה למנות מלך. בימים מאוחרים כשסוברים בני אדם שהדרך היותר ראויה היא שלטון נבחרי העם ישירות, כי אז תהיה זו המצוה.

א. מה דעתו של הרב שביב לבקשת העם למנות להם מלך דווקא "ככל הגויים"?
ב. מהי המסקנה העולה מדבריו לצורת המשטר שיש להנהיג היום?

8. הרב יואל בו-נון [מרכז הרצוג באלון שבות ובית מורשה בירושלים], "הפרדת רשויות כאידיאל דתי", בתוך: מדינת ישראל: בין יהדות לדמוקרטיה - קובץ ראיונות ומאמרים, עורך ומראיין: י. דוד, ירושלים, 2000, עמ' 134.

תפיסת השלטון הדמוקרטי, שאין בה שום גורם כל יכול, מחלקת את הכוח בין הגורמים השונים. אין בה אישיות המזוהה עם השלטון, לא באופן מלא ואפילו באופן חלקי. שיטה זאת קרובה יותר מכל השיטות ומכל הדגמים לפתרון נכון, ראוי ורצוי, המאזן בין מלכות אדם למלכות שמים. זאת משום שגם התפיסה הדמוקרטית יכולה לשאת עיניה אל מלכות שמים ולהיות אפילו כפופה לה.

א. לפי הרב בן-נון, במה עדיפה הדמוקרטיה על משטרים אחרים מבחינה תורנית?

9. הרב אלישע אבינר [ר"מ בישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים], פרקי מבוא בדמוקרטיה יהודית, ירושלים, תשנ"ו, עמ' 52-51:

במשטר דמוקרטי כל אזרח נושא באחריות לגורל המשותף של העם. הוא נדרש לחוות את דעתו מידי תקופה על המדיניות הרצוייה ועל ההנהגה המועדפת. היחיד נאלץ להיחלץ מהמעגל הצר של עיסוקיו הפרטיים ולהתמלא בתחושת אחריות כלפי עתידו של העם - עתידו הכלכלי, הבטחוני ואפילו הרוחני. עליו להתרומם מעל מסגרותיו האישיות על מנת לדאוג לצרכי הדור. הוא איננו יכול להשליך את האחריות לעתיד העם על מנהיג בודד על מנת להיות חופשי להתמכר לסיפוקיו האישיים. זהו אתגר מיוחד במינו שלא התנסו בו בני הדורות שעברו...
על חובת האחריות כלפי החברה הזהירו אותנו חז"ל באימרות רבות [כעת מובאות ארבע דוגמאות]...
כאמור רבות הן מימרות חז"ל על חובת האחריות כלפי החברה, אך במשטר הדמוקרטי מתחדשת האפשרות לגלות אחריות לא רק כלפי ציבור מסויים בחברה אלא כלפי כל העם, כלפי עתידו וגורלו.

א. איזה חיוב מוצא הרב אלישע אבינר בדמוקרטיה?

10. אוריאל רוזן-צבי [לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב], 'מדינה יהודית ודמוקרטית': אבהות רוחנית, ניכור וסימביוזה - האפשר לרבע את המעגל?", עיוני משפט יט' (תשנ"ה), עמ' 489:

היהודי-המסורתי-הדתי זקוק למערכת הדמוקרטית לכמה מטרות עיקריות:
ראשית, כדי ליצור ואף לשמר עמדות כוח פוליטיות, שהינן חיוניות להגנה על האינטרסים של קיומו כקבוצת מיעוט יהודית מזה וכבעל שאיפה להשפעה על הפרהסיה הישראלית. ההתחרות על משאבים של כוח והשפעה עוברת דרך המרכיב הדמוקרטי.
שנית, חירויות-היסוד כמו גם ערכי-היסוד, ובמיוחד אלה המתייחסים להפרדת רשויות ולהבטחת האמצעים להחלפת שלטון, מגינים בעיקר על קבוצות מיעוט באוכלוסייה.

א. במה שונים נימוקיו של רוזן-צבי מהנימוקים האחרים שהועלו עד כה לחיוב הדמוקרטיה?

שאלות סיכום וחשיבה

1. סכם את הנימוקים בעד משטר דמוקרטי במדינת ישראל מנקודת מבט תורנית.
2. אלו נימוקים גורמים לתמיכה בדמוקרטיה לכתחילה? ואלו גורמים לתמיכה רק בדיעבד?
3. לפי המסתייגים מהדמוקרטיה, מתי ניתן יהיה לאמץ משטר אחר (=מלוכה)? מה המשמעות של תשובתך לימינו אלה?
4. מהם, לדעתך, הנימוקים של הרב מוטי אלון בקביעתו כי "הדמוקרטיה היא דבר שצריך להילחם עליו בשיניים, להילחם למענו וגם למות למענו. היא חיונית בחברה באשר היא חברה היום" (פנים 2 [1997], עמ' 50)?
5. לפי התומכים בדמוקרטיה לכתחילה, מתי היא עלולה להיות שלילית?
6. במקורות אלה היתה התייחסות לדמוקרטיה ולמלוכה בלבד. מה היתה יכולה להיות הסיבה לאי-התייחסות למשטרים אחרים?
7. האם נתפסת הדמוקרטיה בעיני רבני הציונות הדתית כצורת משטר מדיני בלבד או גם כאידיאולוגיה? הדגימו!

1. כיצד מבין שביד את המושג "יהדות"? כיצד הוא מבין את המושג "דמוקרטיה"? מה המשותף לשני המושגים? [133-132]
2. מתי החלה להישמע הטענה בדבר ניגוד בין יהדות לדמוקרטיה? מדוע דווקא אז? [135-134]
3. כיצד פורש המושג "דמוקרטיה" עם הקמת המדינה וכיצד הוא מפורש היום? [136-135]
4. כיצד מוכיח שביד שלמדינת ישראל מסורת דמוקרטית מוצקה? הסבירו שתי הוכחות. [139-137]
5. מדוע אין שביד מוטרד יתר על המידה מקיומם של חוגים אנטי-דמוקרטיים בישראל? [140-139]
6. מדוע אין בעיות במישור הלאומי או הדתי מסכנות את הדמוקרטיה? [141-140]
7. מהם הערכים העליונים שמבקשים לקבוע היום במדינת ישראל? מדוע מתנגד שביד לכך? [143-141]
8. מדוע ניתן לראות בדמוקרטיה הליברלית סוג של עריצות? [146-144]
9. הסבירו את משפט הסיכום של שביד: "ישראל לא תהיה מדינה, ולא תהיה דמוקרטית, אם לא תהיה בעת ובעונה אחת גם דמוקרטית וגם יהודית".
10. שאלת חשיבה: כיצד מבין שביד את המושג "מדינה יהודית" (רוב יהודי בלבד / רוב יהודי + דת/ רוב יהודי + תרבות)? נמקו! (העזרו בתשובותיכם לשאלה 1)