1. התורה היא משפטו של העם הישראלי.

2. אם תהיה אותונומיה לציבור הישראלי, תחול מאליה גם למעשה על ציבור זה התורה בתור המשפט הקיים של העם הישראלי, בתוך גבולות הנקבעים רק על פי התורה עצמה.

3. תוקף התורה בתור משפט העם הישראלי הוא בלתי תלוי בהסכמת בני העם הישראלי וציבורי ישראל.

4. תוקף התורה בתור משפט העם הישראלי חל על כל גילויי החיים שבצבור הישראלי.

5. לפיכך צריך הציבור העברי בא"י, במידה שנינת לו אוטונומיה, ואצ"ל אם יקבל צורה מדינית, לסור למשמעת התורה כמשפט הקיים של העם הישראלי, בכל מעשיו, הן בחקיקה, הן בכלכול המשפט, הן בכל שטח המשטר.

6. מחובת כל היהודים בארץ ישראל, במידה שמודים הם בעקרונות מ- 1 עד 5, ללחום בחזית מאוחדת וקבועה לתורה כמשפט המחייב את העם הישראלי.

7. כדי שענינה של מלחמה זו לא תהיה רק מליצה בלבד, נחוץ לעבד ללא איחור הצעת תקנון, שיכיל לכה"פ:
    א. את סידורי הארגון של הציבור היהודי לפי משפט התורה ורוחה.
    ב. את נושא הכוח - המחוקק וגבולות סמכותו.
    ג. עקרוני סדור כלכול המשפט.
    ד. עקרוני משפט הזרים.
   ה. עקרוני שמירת השבת בכל חיי הציבור.

8. יש לעבד הצעות מפורטות לכל שטח המשפט הציבורי והפרטי על יסוד משפט התורה.

9. מעשי הציבור העברי שיש בהם משום הפרת משמעת התורה הם בלתי חוקיים. החזית המאוחדת של החרדים אינה רשאית להשלים עם אי חוקיות כזו, אולם מאידך היא אינה רשאית לוותר על חלקה ומקומה בציבור העברי האוטונומי, אם אוטונומיה זו יש לה כוח כפיה, אדרבא, מחובתה הוא ללחום בלי הרף להגשמת משמעת התורה במלואה בתוך הציבור העברי.

10. אין לדרוש אפוא הפרדה בין מדינה ודת בציבור העברי בארץ ישראל אלא אם כן יתברר, כי באין הפרדה בין מדינה ודת לא תהיה לחרדים האפשרות לפתח חיי צבור חרדיים אפילו בינם לבין עצמם.

11. מלחמת החזית המאוחדת החרדית לחוקיות הצבור העברי בא"י היא מלחמה לזמן מרובה. זוהי מלחמת - תרבות, שצריכה להיעשות לא בזרוע כי אם באמצעי תעמולה נפשית.

בפרק הבא ינוסחו דרישות החזית החרדית המאוחדת, שהגשמתן אינה יכולה להיות נושא למלחמה בתוך הציבור העברי, כי הן תנאי מוקדם לעיצוב הצבור העברי.

סעיף א: משפט אישי והמשפחה

1. בציבור העברי רשאי להיחשב יהודי רק מי שהוא יהודי על פי משפט התורה.

2. כל יהודי חייב להיות נימול על פי משפט התורה.

3. משפט התורה חל על קדושין וגרושין בין יהודים, הן לתנאיהן הן לאופן ביצוען.

4. בכל ישוב יהודי יש לקיים מקואות, כפי הצורך, על פי משפט התורה.

סעיף ב: שבת

1. על כל מוסדות הציבור העברי לשמור, בעבודתם הרשמית, את השבת על פי משפט התורה.

2. חלול שבת בפרהסיא אסור באזהרת עונש.

סעיף ג: שחיטה

1. בתחומי הציבור העברי אסור להמית בהמות לצורכי אוכל ליהודים, אלא אם כן על ידי שחיטה על פי משפט התורה.

2. בתחומי הציבור העברי אסורה באזהרת עונש הפצת נבלה וטריפה על ידי יהודים ולצרכי היהודים.

סעיף ד: מיניסטריון התורה

1. יוקם מיניסטריון תורה, המורכב ממינסטר, מזכיר והפקידים הדרושים.

2. המיניסטר, המזכיר והפקידים צריכים להיות ידועים כיהודים חרדים במעשה ובמחשבה.

3. המיניסטר והמזכיר נבחרים למספר שנים על יסוד רשימות מועמדים. הרשימות טעונות אישור הרבנות הראשית. זכות הבחירה לכל יהודי מבן 21 שנה ומעלה, הפרטים ייקבעו בחוק.

4. שאר הפקידים של מיניסטריון התורה יתמנו מטעם המיניסטר.

5. מתפקידי המיניסטריון:
    א. הדאגה לכלכול לימוד התורה בכל שכבות הציבור העברי.
    ב. הדאגה לחנוך החרדי.
    ג. הדאגה להקמת בתי כנסת ובתי מדרש ולהחזקתם.
    ד. הדאגה להקמת רבנויות ובתי דין התורה ולהחזקתם.
    ה. הדאגה לביצוע הסעיפים: א'. 4 וב'. 2.
    ו. כלכול השחיטה.
    ז. הדאגה להפצת ידיעת משפט התורה בתוך כל הציבור היהודי.

6. על מיניסטריון התורה פועל בתחום השטח העברי המדיני.

7. הרבנים המקומיים והפקידים הראשיים של התאים המקומיים של מיניסטריון התורה ייבחרו בהתאם לכללים שנקבעו בסעיף זה, מס' 3. רשימות המועמדים טעונות אישור מיניסטריון התורה.

8. הרבנות הראשית מורכבת מתשעה חברים. חברי הרבנות הראשית ייבחרו בבחירות כלליות בהתאם למספר 3 של סעיף זה. רשימות המועמדים טעונות אישור ועדה בת 7 חברים שתיבחר על ידי הרבנים המקומיים ומתוכם ואישור מיניסטריון התורה.

9. הרבנות הראשית היא בעלת הסמכות הרבנית העליונה של הציבור העברי. סמכונתה מיוסדת על התורה ומוגבלת על ידה.

10. תפקידי מיניסטריון התורה מקבילים לתפקידי הרבנות הראשית, אלא שמיניסטריון התורה הוא פקידות - ההנהגה העליונה, והרבנות הראשית היא הפקידות העליונה הרוחנית. שתי הפקידויות צריכות אפוא לעמוד בקשר הדוק ביותר.

סעיף ה: דין תורה

1. על יד כל רבנות מקומית יוקם בית דין התורה. בסמכותו נכנסים כל המשפטים הפרטיים, אם הצדדים לא התנו אחרת.

2. חברי בית דין התורה ימונו על ידי מיניסטריון התורה והרבנות הראשית יחד.

3. הרכב בית דין התורה ושאלת הערעורים יקבעו בחוק.

4. פסקי הדין של בתי דין התורה טעונים צו ההוצאה - לפועל מטעם הרבנות המקומית ויוצאו לפועל על ידי ארגוני ההוצאה לפועל, המוסמכים הכלליים. בית דין שהוציא את הפסק דין הוא המוסמך לדון בערעורים על ארגוני ההוצאה לפועל.

5. סעיף א' מספר 3 במקומו עומד.

סעיף ו: השלום הסוציאלי על פי התורה

1. מתפקידם המשותף של מיניסטריון התורה והרבנות הראשית היא הדאגה לשלום הסוציאלי ולצדק הסוציאלי בהתאם למשפט התורה ולרוחה.

2. שתי הפקידויות הנ"ל צריכות להתחיל מיד בעיבוד משפט פועלים על פי התורה.

3. יש להושיב בתי משפט שלום מקומיים ובית משפט שלום מרכזי לעניני עבודה.

סעיף ז: חנוך התורה

1. על מיניסטריון התורה והרבנות הראשית, המוסמכים העליונים, לדאוג, שבכל המקומות תנתן האפשרות לחנוך חרדי של הנוער.

2. בהקמת בתי הפר צריכים להתחשב עם השקפות ההורים.

3. רק מיניסטריון התורה והרבנות הראית הם הסמכות העליונה לבתי ספר החרדים, ובפרט בנוגע לסידור הפנימי של בתי הספר ולקבלת המורים.

4. כבתי ספר חרדים יוכרו:
    א. חדרים ובתי ספר עממיים.
    ב. בתי ספר תיכוניים.
    ג. בתי ספר מקצועיים.
    ד. ישיבות

5. בתי ספר חרדיים יהיו ציבוריים, מקומיים או ממשלתיים. הקמת בתי ספר פרטיים טעונה הסכמת הרבנות הראשית ומיניסטריון התורה.

6. תנ"ך ותלמוד הם לימודי חובה בכל בתי הספר העממיים.

סעיף ח: עניינים כספיים

1. התקציב להוצאות מיניסטריון התורה, להחזקת בתי דיני התורה, למוסדות חנוך התורה ולמקוואות, תכוסינה מהתקציב הכללי.

2. הוצאות הרבנות הראשית, הרבנויות המקומיות ושאר מוסדות התורה תכוסינה ממס השחיטה.

3. השחיטה כולה עומדת תחת פיקוח מיניסטריון התורה. מיניסטריון התורה קובע את גובה מס השחיטה לפי הצורך, וגובה אותו. בקביעת גובה המס צריך מיניסטריון התורה לקחת בחשבון את אפשרויות הסוציאליות. מועצת המיניסטרים רשאית לערער על גובה הקביעה בפני הרבנות הראשית. החלטת הרבנות הראשית היא סופית.


הרבנות הראשית מורכבת מהחברים הנוכחים של הרבנות הראשית של כנסת ישראל, אם השלמות אשר תבאנה בדרך משא ומתן בין "המזרחי" ובין "אגודת ישראל". בדרך משא ומתן זה יש לקבוע גם תפקידי הרבנות הראשית הראשונה.