פיצוץ רכבת הנוסעים ירושלים - תל-אביב
בשעות הבוקר של יום שני, 10 ביוני 1946, העביר אבני פח זיתים אל אחד מחדרי הארגון בשכונת שמעון הצדיק. לפח היתה תחתית כפולה, בה הוטמן מוקש ומעליו זיתים דפוקים שנקנו בשוק מחנה-יהודה. נוסף לפח הזיתים, היו בחדר שתי קופסאות מלאות ריבה, גם הן בעלות תחתית כפולה.
בחדר פגש אבני את שמחה חליפה, שרה רוזנברג-לבני, שרגא עליס ואחרים. מחופש לסבל ערבי, העמיס אבני את פח הזיתים על כתפו וצעד יחף לעבר תחנת הרכבת. שמחה חליפה הכניסה לתיק שלה תת-מקלע סטן מפורק לשלושה חלקים וכן אקדח. החבורה כולה נפגשה בתחנת הרכבת ולאחר שכל אחד קנה כרטיס בנפרד, עלו אבני ושמחה אל הקרון הסמוך לקטר, והאחרים התפזרו ביתר הקרונות. אבני ישב על רצפת הקרון כאשר פח הזיתים וקופסאות הריבה לצידו, כיאה לסבל ערבי, בעוד שמחה התיישבה על אחד המושבים. לאחר שהרכבת עזבה את ירושלים, עברו שני ערבים והתיישבו סמוך לשמחה. כעבור זמן קצר פנה אחד מהם ושאל אותה:
"לאן את נוסעת"?
"ליפו", ענתה.
וכך התפתחה שיחה שגרמה לשמחה אי נעימות רבה. היא קמה ממקומה כדי להחליף מושב, אולם אבני רמז לה לא לעשות זאת, בהתחשב בעובדה שלא רחוק מהם עמד שוטר ערבי עם רובה בידו ואבני ביכר ששמחה תישאר על-ידו. שמחה הבינה את הרמז ונענתה לחיזורם של שני הערבים שישבו לצדה. תוך כדי כך, החל להתפתח ויכוח בין השניים, מי ייצא ראשון בערב עם הנוסעת האלמונית. פתחה שמחה ואמרה:
"למה לכם להתווכח - כאשר נגיע ליפו כבר נמצא הסדר שיספק את שניכם".
בעוד הפלירט נמשך, ראתה שמחה כי אבני מוציא את פתיל ההצתה מן הפח ומורח אותו בריבה כדי לא לעורר חשד. לאחר שסיים את מלאכתו, ניגב את ידיו בעבייה שלו וחיכה בסבלנות לתחילת הפעולה. כעבור זמן קצר הופיע במעבר הקרון שרגא עליס וסימן את הסימן המוסכם במטפחת שהוציא מכיסו. אבני התרומם, משך בחוזקה בשרשרת החירום והרכבת עצרה בחריקת בלמים. באותו רגע, מסרה שמחה את התיק שלה לשרגא, שהוציא מתוכו את הסטן המפורק והרכיב אותו במהירות. השוטר הערבי פנה אל אבני והסביר לו כי משיכת שרשרת החירום מהווה עבירה על החוק, ורק כאשר אבני הוציא מכיסו אקדח, הבין השוטר כי אין זה מעשה קונדס. השוטר כיוון את הרובה כלפי אבני, ובאותו רגע ממש שלפה שמחה את אקדוחה וירתה בשוטר. היא התכוונה לירות בראשו, אולם החטיאה ופגעה באוזנו. כאשר ניסתה לירות בשנית, חל מעצור באקדח. על כן התנפלה על השוטר, תפסה את הרובה בשתי ידיה והוציאה אותו מידיו של השוטר. מכה בראשו של השוטר בכת האקדח סיימה את הפרשה ואבני יכול היה לרדת מן הקרון עם פח הזיתים. שני הערבים שישבו ליד שמחה פנו אליה בהתרגשות רבה ואמרו:
"יא-סית, מה שתגידי נעשה. יא-סית, יאסית, אמרי לנו מה רצונך?".
שמחה הורתה להם לשכב על הרצפה וירדה מן הקרון. כל האירוע ארך שניות מספר, וכאשר היתה מחוץ לרכבת, ניגש אבני אל הקטר; פקד על הנהג והמסיק לרדת ממקום מושבם ולשכב על הארץ, רחוק ככל האפשר מן הרכבת. אבני הניח את פח הזיתים עם קופסאות הריבה בתוך הקטר וכעבור שניות מספר נשמעה התפוצצות חזקה שהרסה את הקטר.
בעוד אבני מטפל בקטר, עלו אל יתר הקרונות לוחמים שחיכו בקרבת מקום והורו לכל הנוסעים לצאת מהרכבת במהירות. לאחר שהפינוי הושלם, שפכו הבחורים על הקרונות בנזין שהובא למקום בפחים, והרכבת כולה עלתה בלהבות.
הנסיגה היתה לעבר שכונת התקווה הקרובה, שם נמסר הנשק למחסנאים והלוחמים התפזרו לעבר תל-אביב. אבני החליף את בגדיו ויצא עם שמחה העירה לקנות נעליים. אחר עלו על מונית ונסעו בחזרה לירושלים. כנראה שנהג המונית חשד בזוג נוסעיו שהיו קשורים לשרפת הרכבת, וכאשר הגיעו לירושלים, בירך אותם וסירב לקבל מהם תשלום. אבני עמד על כך שהנהג יקבל את המגיע לו, אולם רשם את מספר המונית והודיע על כך לממונים עליו. ואמנם נוצר קשר את נהג המונית, אשר שירת באמונה את הארגון בשליחויות רבות. 6
בשעה שהרכבת שנסעה מירושלים לתל-אביב עלתה באש ליד שכונת התקווה, הותקפו עוד שתי רכבות; האחת ליד ראש-העין והשניה ליד נען בדרום הארץ.
למחרת היום הופיעו העיתונים בכותרות שמנות:
"התקפות קשות על רכבות בארץ".
וכך סיים עיתון "הארץ" את התיאור המפורט של הפעולה:
המאורע עורר רושם רב בכל הסביבה. ביפו ובשכונות הסביבה עלו מאות אנשים על הגגות והסתכלו במחזה הנדיר כשרכבת שלמה עולה באש.