בוואליע היו שני חסידים, יואב ושמואל, ונתוכחו אם רבנו זוכר אותם, ובאותו שבת היו חסידים מוואליע בקאצק ושמעו שרבנו מתפלא מה זה אשר אנשים הנזכרים בתנ"ך יאמרו שאינני זוכר אותם, וכל האנשים לא הבינו, אך כאשר באו החסידים לביתם, ספרו שני החסידים אודות הויכוח ולהם נתכוון רבנו זצ"ל.
אמר לתרץ הרמב"ם במו"נ שנתן טעם על הקטרת לבסם הריחות. אמר, לא אדע מה רוצים מהרמב"ם, הלא הוא בזוהר הקדוש, אך בזוהר הקדוש כתוב לעכב הרוחות הרעות כדאיתא בג' על תנופה, והרמב"ם למד הפירוש ריחות רעות, והיא היא.
גם תירץ הרמב"ם שכתב שאין מצויים שדים, והלא בגמ' נמצא הרבה, ואמר כי מקודם הי', ואחרי שפסק הרמב"ם שאין מצויים. גם בשמים פסקו הכי, ולכן עכשיו אין בנמצא.
פעם אחת היה שאלה על חטים שמורה, וחפשו שמורה אחרת ולא מצאו ורצו ליקח שמורה הראשונה, הגם שהיה קצת שאלה, אבל על שאר שמורות היה יותר חשש, ולא הסכים רבנו, מחמת שהיה היסח הדעת, ואין זה נקרא שימור. ושבח ה"חידושי הרי"מ" את הסברא הזו ואמר שהוא סברה הר"ן.
להרבי מגאסטנין זצ"ל היה טאבאק פודעלי יפה מאד, והביט חסיד אחד זמן רב על הפידעלע, ואמר לו הרבי שמחמת זה הפידעלע היה ח"ו עשיר אחד נעשה עני כחוט השערה אצל רבנו זצ"ל, כי הרבי החזיק הפידעלע פעם בידו בעת היותו אצל רבנו, ושאלו רבנו בזה הלשון: יחיאל מאיר פון וואנען האסטו עפעס אזיין שיין פידעלע, והשיבו שחסיד עשיר אחד הביא לו זאת מחו"ל, ורבנו לא השיבו כלום. וכשבא החסיד הנ"ל לרבנו שאלו שמעתי שאתה סוחר עם אנטיקען, ולמה לא תקנה את האנטיק יאה עניותא ליהודאי, ופחד החסיד שלא יעשהו עני ח"ו השיבו שהוא קונה אנטיקען בעד איזה זהובים בסכום מועט, אבל ליתן כל ממונו בעד אנטיק אינו רוצה. וכששמע רבנו דבר זה האט ער געגעבען איין קנאק מיט דעם פינגער, שדבריו מצאו חן בעיניו, ונשאר עשיר כמקדם.
'וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים', ער האט זייא געגעבן איין בלאשק פיר דיא אויגען וידע אלקים.
רבנו אמר פעם אחת לחסיד אחד בעת שאומר בורא ניב שפתים בכוונה בחמימות, גם אילם יוכל לדבר, אחרי פטירת רבנו זצ"ל זמן רב, שבת החסיד הנ"ל בכפר והיה מקום דחוק, ולא היה לו שום ספר ללמוד, ובמצש"ק אמר ויתן לך בלב נשבר, והיה באותו בית ילד אילם. וכאשר אמר 'בורא ניב שפתים' התחיל הילד לדבר.
אל תרגזו בדרך. במדרש: אל יפסיעו פסיעה גסה ואל ילכו בלילה, כי רצו לילך במהרה לבשר לאביהם כי יוסף חי ועל כן אמר להם יוסף כי בשמים נרשם השעה ווי לאנג עס זאל דויערין, ואם ימהרו, יתעכבו ע"י סבה אחרת.
פעם אחת קרא לאיש אחד שהיה חרוץ גדול וחושב מחשבות לעשות בחרושת אבל היה גבר לא יצלח ל"ע, ואמר לו רבנו בזה הלשון: הידעת פירוש הפסוק לא לחכמים לחם? הפירוש הוא כך שהקב"ה אומר, אם חכם אתה, חפש לך בעצמך פרנסה. ונשאר עני ל"ע.
פעם אחת נאבד מגענעראל אחד קופסא לטאבאק זהב משובצה באבנים טובות בדרך מפילעוו לקארוב. ואמרו לו אנשים יען שבדרך הזה הולכים חסידים לקאצק, ויוכל להיות כי הם מצאו את הקופסא, והמנהג בין החסידים להגיד כל ענייניהם לרבי שלהם, ולכן עצתם להשביע את רבנו אם יודע מזה, לה"חידושי הרי"מ" היה צער גדול מזה, ופגע ברחוב את ר' דוד אלטשולר מחסידי רדזימין (אשר ממנו שמעתי את כל הנ"ל) והוא העמיד סחורה לצבא, והכיר את הגענעראל ואמר לו ה"חידושי הרי"מ" שיפעול אצל הגענעראל לפטור את רבנו מהשבועה. והבטיח לו עולם הבא, ושאלו ר' דוד איך לעשות והשיב לו ה"חידושי הרי"מ", לך ועשה וה' יעזור. הוא הלך תיכף להשר ואמר לו, כי רבנו איש אמת ואינך צריך להשביעו, כי הוא אומר תמיד רק אמת, ואם תרצה נסע ביחד לקאצק, ותוכח שכן הוא. ונתרצה השר. ונסעו ביחד לקאצק. בבואם אל רבנו אשר ישב אז על המטה, נפל פחד על השר, ושאל את רבנו על אודות הקופסא, ואמר לו רבנו שאין יודע כלום מזה. אח"כ שאל השר את רבנו במה כוחו גדול כל כך כי יש לו הרבה מאמינים בו. ואמר כי ביכולתו לדבק מחשבתו בעניין אחד עשרים וארבע שעות בלי הפסק או מחשבה אחרת, אז נפל השר על הכסא אחורנית, ואמר אצלי ברגע אחד יש לי אלף מחשבות. ולכן זה הוא באמת איש אלקים, ופטרו מהשבועה.
כאשר ר"ד בישר לחהרי"ם אמר לו במה אתה בוחר אם בטינען זהב או עולם הבא, ונפל במחשבתו מאמר העולם "טונען זהב מוס מען לאסען שטיין, און פון דער וועלט מוס מען גיין, ובחר בעולם הבא אח"כ הי' בראדזימין, וספר לו הכל, ואמר לו טוב עשית.
על הקושיא למה אין קורין המגלה ביו ט"ו גם כן משום ספיקא דיומא. אמר שעיקר ספיקא דיומא היה בכל פעם רק בבבל היכא דהשלוחין לא היו מגיעין. אבל כאן כל המעשה היה בבבל.
אמר להרי מסטריקאו זצ"ל שחשב שיהיה לו חמשים או ק"נ חסידים שיעמדו על הגגות ויגיעו למדריגת הנביאים.
לשוטה נאך צו געבן זיין שטות הוא גם כן גמ"ח. [=לקבל שטות של שוטה - גם זו גמילות חסד].
הרבי מאלכסנדר בא לרבנו והיה קור וכפור גדול, וספר לו רבנו שפעם אחת היה בלובלין כפור גדול, ואמר "צנה" עתה היא צנה גדולה. הלא "סוחרה" האנשים צריכים לסחור, אמתו דהא זה היה מדת יעקב אע"ה איש האמת, ופסק הקור, וכשספר רבנו זאת נפסק הקור.
בקאצק היה סופר מפורסם וכתב ס"ת עבור רבנו, ולא הניחו רבנו לגמור, והסופר היה מפורסם לי"ש. והרבי מגאסטנין שאלו ע"ז, והשיב כי הרגיש שהסופר כוון כוונה שאינו שייך לו על כן יש לו חשש פזור.
רבנו הרגיש בעת הקריאה כי לבעל הקריאה נפל ברעיונו על פסוק אחד פשט לא ישר, וצוה להפסיק הקריאה, ואחר יגמר הקריאה.
אל תגשו אל אשה ותרגומו לצד איתתא, ודקדק בשנוי הלשון, ותירץ מי שהוא בצד זה, אינו בצד אחר.
למה התרעמו ליתן להם בשר, הלא להמן הי' כל הטעמים? אך כמה רצו ממשות ולא טעם בלבד.
הקריב תודה שלא לשמה, ופירש"י שהתודה הייתה מיורדי הים. וקשה הלא תודה כשרה אף בנדבה, ואמר שלעתיד יהיה ספר זכרון מכל הנסים שעברו עלינו, ונתברר לנו שבכל רגע ורגע, נעשה עמנו נסים. על כן אם מקריב תודה בתורת נדבה אף שאינו יודע על איזה נס הוא מביא, אבל אם הוא מיורדי הים, ויודע שמחויב תודה, ע"ז אם מביא שלא לשמה פסולה.
רר"ב זצ"ל אמר לרבנו זצ"ל כי אינו צריך להזכיר עצמו לפניו כי עשה לו סימן בשמו, ויודע שמו, דכתיב ויצחק בא מב"א, מ'ב'א' ר"ת מנחם בן אסתר.
בעת נסיעת מונטיפיורי לפב"ג לטובת אחב"י, נודע לר"י ווארקער שישבת בלאמזע, ונסע לשם לבקשו שימליץ לבטל הגזירה על אחב"י לשנות מלבושיהם ושלא ללבוש השטריימיל. כאשר רבנו שמע מזה, שחק ואמר כי נסיעתו לריק כי השר לא יחפוץ לדבר מזה, הוא בעצמו מארצות המערב, ולובש בגדי נכרים, ואינו מרגיש בזה נפקותא רק רציחת ישראל במאראקע וכדומה נוגעים אל לבו.
וספר רבנו, בעת הגזירה על הצוואנגשולען בפרייסען וביטול החדרים, נדרש להם איש יודע בטוב שפת אשכנז לכתוב הבקשה, ורצו לשלוח אחרי סופר מהיר מפוזנא ולא הסכים הג' רעק"א, יען שהנ"ל רחוק מדת ישראל, ושמח על הגזירה לבטל תשב"ר, והמליץ בהפסוק אל תבטחו בנדיבים שאין לו תשועה, היינו אסור לבטוח באדם שאין ביטול הגזירה נחשב לו לתשועה, ואף אם נשמע ונראה מה שכותב אין לסמוך עליו מחמת שבלבו חושב אחרת מאשר כותב.
כ"ז ספר רבנו, ובאמת כן היה כי כאשר הציע הר"י ווארקער זצ"ל לפני השר את שאלתו, השיב לו כי לא יוכל למלאות רצונו ולבקש שילבשו היהודים דווקא כובעים מעורות הדובים.
פעם אחת אחרי פטירת רר"ב היה אצל הרב ר' יהושע זצ"ל והעתיר עליו דברים שיהיה מתלמידיו, אמר רבנו זצ"ל חסידות קודש הוא, ואם אינו מכוון לקבלת טהרה לא יועיל הטבילה.
רבנו זצ"ל ניכר בילדותו שהוא אש להבה, והיה רגיל על לשונו לבי ובשרי ירננו אל אל חי, ולפעמים רקד בזה תוך טיט ועפר, ונפל שם, בהיותו בן ג' הכיר את בוראו, פעם אחת העמיד לעצמו חדר קטן מקנים קטנים בחול ועפר כדרך הילדים, והם הגידו לו מענדלי עפ"י חשבון יחסרו לך קנים לגמור הבנין בשמעו זאת צעק אבקש מה' שימלא לי זאת. וצעק על כל איש ואיש אם עשה דבר שלא כהוגן שהוא שקר והכל שנאוהו. רק אחד כגילו בנימין שניידר שגם היה היה כמוהו בדרכו, ועל שמו קרא שם בנו בנימילע.
בעת שנתגדל שמו, ובא פעם אחת לעיר גוריי בא לבקר את הרבי הראשון שלו, שלמדו צורת האותיות עד חומש ועד בכלל, ורבו השני שאלו מדוע גם אליו לא בא? השיבהו: אתה למדת עמי גם כן דברים שיש להשיב עליהם כי פירושים זה אומר כך וזה אומר כך, אבל הראשון למד עמי תורת אמת שאין להשיב עליהם, לכן מחיב אני לכבדו.
אחד מגוררי נסע ללובלין, ואמר לו החוזה בעירך נמצא ניצוץ קדש, תראה לחקור אחריו ולהביאהו, המלמד לא מצא איש כזה, כי רבנו זצ"ל היה אז בחור, והחזיקוהו למבוהל ח"ו לבזות עצמו וזולתו, גם לא ראוהו לומד כלל, ונתיישב המלמד לישן בביהמ"ד אולי ימצא שם, ויהי אחרי חצות לילה ראה כי הבחור הקדוש בא יחידי ולמד גמ' בהתלהבות על רגל אחת, עד שהיה נראה לו כאלו עליו כיון הרבי, אך חשב אולי מקרה הוא, עד שראהו כמה לילות אז החל המלמד לשעול, הרגיש הבחור כי אחד נמצא שם, והלך למקום התנור בהכאת כפיו, ועשה עצמו כמבוהל שלא ישער המלמד, עד שאמר לו המלמד ידעתי שכל שגעונך לרמות בני אדם, אבל אותי לא תרמה כי החוזה צווה עלי להביאך אליו.
ומיד נסע ללובלין, אביו הר' לייבוש ז"ל בא אחריו וצעק עליו מדוע מניח מנהג אבותיו, והשיב קודם כתיב זה אלי ואנוהו ואח"כ אלקי אבי וארוממנהו, בנגלה החל ללמוד לפני הג' בעל משנת חכמים, ולא השגיח מהמניעות שהי' לו מחבריו, שהתלוצצו מהחסידים, אח"כ נשא אשה בטאמשוב, והיה סוחר עורות עם שותף אחד ולא הצליח במסחרו. גם בטאמשוב התפלל בביהמ"ד של הר' יוסיל יורטשעווער ז"ל, אך להיותו אז בדרכי רבו היהודי הקדוש להתפלל שחרית בזמן המאוחר מכולם, החלו לרדפו בביהמ"ד דשם, ולא השגיח כלום על זה.
פעם אחת בא הרב מ"א מזאקליקוב להשתדך עם רבנו. שאל אותו מי יושב בדירות של זקנו הרי"ל מזאקלאקאוו, השיבו כי מושכרות לחייטים. אמר רבנו בג' אמרו, עתידין בתי צדיקים שיחרבו, והלא נוכל לתקנם אך הפירוש שישבו בבתיהם אנשים שאינם מהוגנים.
רבנו כמעט לא הלך לישון או לפשוט בגדיו, רק תוך לימודו ועבודתו נפל לישון, וכמעט הלך כמה שנים בחלוק אחד.
חסיד אחד ממעזיבוז ספר לרבנו כי הה"ק מאפטע אמר פון דיא יוהך (רוטב) פון פסח יש לי שמירה על כל השנה. אמר לו רבנו כי השם של פסח כי מלאכיו יצוה לך, וס"ת י'ו'ה'ך' יש לו שמירה על כל השנה.
בעת נתפרד הג' ר"ח מפלונסק מפשיסתא. ונתקבל לאב"ד בטשעכאנאווצי חדש, שאלוהו חכמי ליטא על מהות תורתם של החברותא, והשיב הר"י מווארקע הוא למדן, הרי"ם מוארשא עלוי, ורבנו מטאמשוב אין חבריו יכולין לעמוד על סוף דעתו.
הרב ר' מענדיל מזדונסקאוואליע היה מתנגד ואחר פטירת בתו ר"ל לא יכול לשבת בביתו מפני הצער. נסע לקאצק ולא הודיעו כלום. כשנכנס פנימה שאלו רבנו גמ' לפרש, ופירש בטוב, ואמר א"כ דברי התו' תמוהים ונדחק לפרש גם התוספת אזי אמר לו רבנו, א"כ שהכל בסדר וישר וצדק, בודאי גם הקב"ה ישר וצדק פעלו. והתנחם, ונתדבק אליו.
ויקחו לי תרומה. כשרוצין ליקח עצמו להי"ת צריך לתרום ולהפריש עצמו ממותרות.
ראה את המציאה, והקשו תוספות הא הוי עני המהפך בחררה. ותירצו דהטעם דהוי רשע, דראוי ב"א לבטוח בהי"ת שיזמין לו, ולא לירד לאומנתו וחיותו של חבירו. וכיון שאין בוטח הוי רשע. וא"כ ב'ראה את המציאה', היה הראשון ראוי שלא יפול על המציאה ולבטוח בה' שבודאי אחר שזכה בד' אמות והוי שלו, ודאי לא בא אחר לגוזלו, והוא לא בטח, ועשה התחכמות שיהיה שלו, א"כ הראה להשני גם כן שלא לבטוח בה'. לכך לא נקרא השני רשע.
בכל לבבך בשני יצריך, שאם אין לו היצר הרע קשה העבודה. וכשרוצה אז גם החלק הרע עוזרו ולכך נברא כמו דאיתא בזוהר הקדוש שגם היצר הרע רוצה שיעבוד האדם הי"ת, והוא בא רק לנסותו, ורוצה שלא ישמע לו, והיצר הרע שבביעור חמץ הוא עניין אחר.
הבעש"ט בא לתקן שלא יהיה מצות אנשים מלומדה שיעבדו השי"ת בלב, ועבודתו נמשכה מפאדאליע לוואלין (המגיד ממעזריטש זצ"ל) ואח"ז לגליציע (נועם אלימלך) ומשם לפולין ואחר להה"ק מסטוטצין לקרב לאנשי ליטא לזה הדרך.
בפארציווע היה רוח ולץ ועשה דברים תמוהים. וכאשר רבנו היה פעם בפארציווע, וספרו לו זאת, לא נשמע יותר מזה.
פעם אחת קצף על הרבנים, ובא אליו אז רב גדול. אמר לו גם כי תרבה לך בורית נכתם עונך לפני, לך להמראה ותראה כמה מכוער אתה. ופעם אחת אמר על אנשיו, יש תחתי ע' סנהדרין והיה בכוחי להתיר תקיעת שופר בשבת לפי הרמב"ם ז"ל.
אחד מתלמידי הרש"ל מלענטשנא זצ"ל היה אצל רבנו, שאל אותו מה שלום רבו, אני אוהבו מאוד אבל מה צועק להקב"ה לשלוח משיח, למה אינו צועק לישראל שישובו, וזה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל וישובו.
פורים. בסעודת היום אמר, המגיד הק' מקאזיניץ אמר יקי פורים תכה ליל שמורים, ביאר כי ב' שמות י...ה ות'כ'ה'. והרחיב בעניין, וישב יותר מי"ד שעות בהפשטות עניין זה.
אחד בא לפני רבנו לבקש עצה היות שהוא סוחר, ובאים לחנותו ערלים וערלות, מה לעשות, אמר לו מה אתה עושה אמר יש לי שם ספר התניא, ואני לומד שם. אמר רבנו זה אלקות, אבל ראוי מעת קוראך שמע ישראל בבקר, תהיה לך אהבת ה' ויראתו עכ"פ עד שתקרא פעם שנית.
כשבא רבנו ליהודי הקדוש ונתן לו שלום אמר לו טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו הדבר הזה נכנס בכל האברים, מאס באכילה ושתי' רק בצמצום, אמר בני חיי ומזוני יוכל להשיג גם באיש שאיננו גדול כל כך. אבל להכניס אמת בלב יהודי כמו שהוא בשמים יכול אני.
פעם אחת נסע ר"ה טאמאשאווער לדרך ולא היה לו הוצאות וספר לרבנו אמר לו אני נותן לך ב' בנים זכרים לעקרות. מי שיתן לך הרבה כסף תתן לו. וכן הוי והרבי מראדזמין אמר על רבנו שהמפתח של עקרות יש אצל רבנו.
הרבי מאיזביצא התנצל לפני הר"י מווארקע שמן השמים צוהו להמשיך עדה אמר לו הר"י מווארקע, שמואל הנביא שמע קול מן השמים, והלך לשאול לעלי, ואף אתם היה לכם ליקח רשות.
היה פרוש מאשתו יותר מכ"ה שנים, וזו' גליקא חלתה מאוד ל"ע, ואמרו הרופאים כי מחמת הפרישות תמות ר"ל וכאשר רבנו היה איזה שבועות בווארקע. נסעה לשם לקבול על בעלה ושם נפטרה.
אחד מחסידי קרלין היה בקאצק, ואמר לו רבנו תיתן פריסת שלום לבנו של הה"ק ר' אשר מסטאלין, ולהחסיד הנ"ל היה חולשת הדעת כי לא דרש בשלום הרבי בעצמו, רק מצד אביו, וכשחזר אח"כ לקאצק שאלו רבנו על שמו בעצמו, ואמר לו בזה הלשון: הרה"ק ר' אהרן מקרלין הוא מולח הכל עד שאינו ראוי לאכילה, וזה אינו טוב לבריאות, ואם רוצה למעט הנאתו מאוכל יותר טוב היה שלא למלוח כלל.
רבנו הזהיר לזרז עצמו בלימוד הרמב"ם.
בפעם הראשונה כאשר בא הרבי מגאסטנין לקאצק היה ירא מאוד אולי יהיה קשה עליו לקבל אזהרות וחסידות מקאצק ואמר לו רבנו, אנחנו אין מחדשים שום דבר, נאר מיר טהוען דערלייכטען וואס איינער פארמאגט.
שאל לחסיד אחד אם ראה זאב, ושאל אותו אם היה ירא מהזאב, ואמר הן, ושאלו אם זכר בשעת היראה כי יש לו יראה, והשיב לו שלא זכר כלום מחמת היראה, ואמר לו רבנו שכך צריך להיות י"ש שבשעת יראתו לפני הקב"ה לא ירגיש שיש לו יראה.
כל המחובר לטהור טהור, נימא כי הטהור נטמא, אך הטהור אין לו שום נגיעה בטמא.
פעם ראה בביהמ"ד שלו חסיד הולך וחוזר, ושאלו במה הוא עוסק, ואמר בפסוק אם במחתרת ימצא הגנב אם שאדם חותר, עד טהוט גראבען יצא הגנב הוא היצר הרע.
אמר על הצדיק שהיה בזמנו, הם אומרים שרואים בהסוכה את האושפיזין השבעה רועים, איך האב אמונה, אמונה איז קלארער וויא ראיה [=אמונה בהירה מידיעה].
אמר א חסיד ווארפט אוועק דיא וועלט, און דער וואס ווארפט אוועק דיא וועלט איז א חסיד, וא"כ איך אפשר לקיים שניהם, אך כמו עבד גטו וידו באין כאחד.
פעם אחת אמר בתוך קהל ועדה זייא דרייען זיד ארום מיט פאסקודסטווע און פארגלעטן זיך דיא באכער מיט א פאאר דפים גמרא.
רבנו שאל את הרבי מווארקע או להיפוך מה חידש שלמה המלך ע"ה בספר משלי, הלא די לנו המוסר מן התוה"ק, השיבו עיקר החידוש בס' משלי להראות דאין חכם נגד השי"ת, כי גבי שלמה כתיב ויחכם, ולבסוף הטו נשיו את לבבו, וזה לימוד גדול, אם יש אדם שהוא חכם מאד, אין להטות ח"ו מדרך התורה מכוח החכמות שלו.
אמר לחסיד אחד אם השי"ת היה מראה לך את גנות מעשיך, לא היה לך באפשרות להתקיים, ואצל מרע"ה כתיב והאיש משה עניו מאוד פירש"י עניו וסבלן, פירוש שהיה סובל את השפלות.
אמר, וואס וויל איך פון זייא רק ג' דברים, פון זיך נישט ארויס צו קוקען, אין יענם נישט אריין צו קוקען, אונד זיך נישט צו מייגען.
אמר מען זאל אזוי לאנג רעכענען עד שישכח מעצם שלו ויהיה בטל במציאות, עד שישאר אצלו ה' אלקים אמת.
חסיד אחד התנצל לפניו דחקות נפשו ודאגת פרנסתו, והשיבו שיתפלל בכל לב ונפש להשי"ת, ובוודאי ירחם עליו, ואמר לו החסיד איני יודע איך להתפלל לפני מלך גדול ונורא הקב"ה, והשיבו רבנו א"כ יש לך דאגה היותר גדולה מדאגת פרנסה שאינך יודע איך להתפלל.
אם האדם מאכט א פנים פאר אזוי א פנים וואס איז נישט קיין פנים, דאס איז עבודה זרה.
שאל לחסיד אחד מה מסחרו, והשיב שיש לו בית חרושת של חומץ, ואמר לו רבנו באם שהיה לו ביח"ר כזה הייתי סובב תמיד בין החבתין של חומץ, וצעקתי הפסוק, מי לי בשמים, ועמך לא חפצתי בארץ, כלה שארי ולבבי.
על המחלוקת הצדיקים שהיה בזמנו אמר כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופו להתקיים, סופו היינו בדורות האחרונים ישדכו זה עם זה ונעשו אחד.
'שכן ארץ ורעה אמונה', ליג אין דער ערד אונד פאשע דיך מיט אמונה.
שמע ישראל, אפילו אין בכם זכות אלא ק"ש בלבד כדי שיושיע אתכם, וקשה: הכתוב מי האיש הירא ילך וישוב לביתו, והירא מעבירות שבידו, ואפילו יש בידו ק"ש והרבה מצות. ותירץ: אם האיש חזק ואמיץ לב שמשום זכות הק"ש לבד יציל אותו הי"ת, וגדול בטחונו כל כך, אז וודאי כדאי הוא להנצל, כי באמת אין לו שום יראה. אבל מי שאינו חזק בנפשו כי בזכות ק"ש בלבד ינצל, וירא ורך הלבב - מוכרח לחזור אא"כ נקי מכל העבירות.
אמר איך שטעל זייא גלייך, ובעת שיבואו עוה"פ לכאן לא אוכל עוד להכירם, מה יוכל להיות עוד יותר בטוב אצל משיח, במשיח כתוב והריחו ביראת ה', בריח לבד יכיר מי האיש הירא את ה'.
כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, הפירוש כמו שנותיהם מה שרואים לפעמים הצדיקים והחסידים משונים בתנועותיהם משאר העם הכל הוא תמימות שגם השנוים שלהם תמימות גמורה.
'משפטי ה' אמת צדקו יחדיו', אדם רואה בעולם הזה מה שנעשה משפט לזה כך ולזה כך, ובעיניו תמיה גדולה אבל בעולם הבא יראה שהכל צדקו יחדיו.
חסידים נכנסו לרבנו להמליץ שיתפלל בעד חסיד אחד שהיה עשיר גדול ולבסוף ירד ממדריגתו ל"ע והיה בדחקות גדול ל"ע. והשיבם אם האיש הנ"ל חסיד ויקר שמים - אם כן אין חסר לו כלום.
בעיוה"כ שעה קודם הלילה קרא למשמשו ר"פ ואמר לו: הנה הדין, יום אחד בשנה חשוב שנה. ומקצת היום ככולו, א"כ יש עוד זמן לעשות תשובה ועולה לכל השנה.
אמר עת אכילה היה זמן בימי הנעורים, והשינה זמן בקבר, ועצבות אין לו שום מקום, המה קורין עצבות ואני קורא לזה פריקת עול.
שאלו מהיכן ידע רבנו עצות ליתן לחסידים בעניני מסחר ומלי דעלמא, כיון שהוא פרוש מעולם הזה. והשיב מי שהוא מחוץ לעולם הזה יכול להביט בתוך עולם הזה. כי הבטה הוא מי שהוא חוץ לדבר יכול להביט בתוך הדבר. אבל מי שהוא בתוך הדבר אין יכול לראות אותו הדבר.
הפחד והאימה מרבנו זצ"ל היה גדול מאוד, שום איש לא היה מקבל שלום או נפרד ממנו בכובע (היטעל) כי היה אחרי הגזירה על מלבושיהן, רק בקאפיל, ואחד, מחמת הדוחק נפל הקאפיל מראשו, ולקח הכובע על ראשו, ומחמת מורא לבש הדאשעק מאחוריו, ונכנס לקודש, ובשעת שלום הביט עליו היטב ואמר "עפיס גאר פיין".
ה"חידושי הרי"מ" לא היה מטיל אימה יתירה על החסידים מחמת שאסור להטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים, אמר אז דער רבי פון קאצק האט מטיל אימה געוועזין, איז געוועזען לשם שמים.
רבנו היה בעיר שידלאוו והיה סובב עם חסיד אחד מופלג כל העיר כמה שעות, ולא רצה לגלות מה שדבר עמו רבנו אך קודם פטירת החסיד אמר להם שרבנו דבר אז עמו כמה דברי נביאות, ואחד מהן שחלקו צדיקי רוסיא עם צדיקי פולין אודות לקיחת אנ"ח לצבא. צדיקי רוסיא אמרו שלא יקחו ברוסיא וצדיקי פולין אמרו שברוסיא יקחו, ובפולין היו כולם מסכימים שלא יקחו, אבל רבנו אמר שיקחו מחמת שרואה נערים קטנים רוצים אחרי אנ"ה ומנגנין נגוניהן, וזה נקרא ח"ו הסכמה.
אחרי שהיה שריפה גדולה בפארציווע, וספר ר' הירש לרבנו שנשרף רכושו, אמר לו מפני שהי' מאריך בפיוט ונתנה תוקף ומשך אצל "ומי באש". וכמה פעמים היה נשמע קול בביהמ"ד "הירש מקצר" כי המשמש היה מבין ברבנו שאינו סובל אריכות.
צדיק אחד שאל ה"חידושי הרי"מ" למה הוא צריך ליסע עוד לרבנו, הלא הוא בעצמו ראוי לאותו איצטלא. והשיבו אמת קנה ואל תמכור, והלא אם רוצה לקנות בודאי לא ימכור, אך הפירוש אמת קנה כל זמן שתוכל לקנות קנה אותה,
ואל, ואם אין עוד בנמצא לקנות אז
תמכור, לכן כל זמן שאוכל לקנות אין לי כעת למכור.
ה"חידושי הרי"מ" אמר בשם רבנו, שאמר בזה הלשון:
איך ווייס נישט וואס זייא ווילען פאן מיר האבען, א גאנצע וואך טהוט יעדער וואס ער וויל, אז עס קומט שבת קדש טהוט ער זיך אהן א שווארצע קאפאטע און דיא שווארצע גארטעל, דאס שווארצע שטריימעל, און איז שוין א מחותן מיט דעם לכה דודי, איך זאג כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת.
רבנו שאל להרבי מראדזמין, יעקב, אויף וואס איז א מענטש בעשאפען געווארען אוייף דער וועלט?
השיב לו: אדם נברא בעולם לתקן את הנשמה שלו.
אמר לו רבנו בקול רם, יעקב וכי כך למדנו אצל רבנו מפשיסחא זצ"ל: אדם נברא בעולם צו הויבען דעם הימעל.
הרבי רי"ד מאמשינוב הי' אצל רבנו אחרי פטירת אביו והתנצל לפניו שעוד לא ראה את אביו אחרי פטירתו.
השיבו שתראה אותו, ובעוד שהיה בקאצק ראה אותו. וסיפר לרבנו, ושאלו באיזה מעמד ראה אותו. והשיבו שראהו עומד על הנהר, ונסמך על מקלו כאלו מביט לתוך הנהר.
ואמר לו רבנו: ידעת מה הנהר הזה? הנהר הזה הוא מדמעות בכיות ישראל. וכשהיינו אצל רבנו בפשיסחא, אמר שמעמיד תלמיד אחד כנגד מתנגדיו ושונאיו שיהיה כבעל נו"א ובתחלה חשבתי שכוונת רבנו הק' עלי, אבל אח"כ נתודע לי שכוונתו היה על אביך.
אברך אחד התנהג בחסידות ועסק בתורה ואח"כ כשהיה מטופל בבנים ועסק במסחר, לא היה לו פנאי כל כך לעסוק בתורה וחסידות. והתנצל לפני רבנו.
ואמר לו רבנו: 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל הרבה להם תורה ומצוות'. והלא אם היה נותן לנו מעט היינו יכולים לקיימם יותר, וכשהגדיל קשה לקיים מחמת טרדת המסחר?! אך השי"ת המשיך התורה לכל הדברים, היינו בעת בנין בית, מעקה מזוזה וסוכה, ובזרעים וכד'. ולכן יש לך מצוות במסחר גם כן מדות ומשקלות. גזל אונאה, ואיסור הסתכלות בנשים, וזה פירוש 'יגדיל תורה ויאדיר'.
רבנו הלך פעם אחת על הקבר של היהודי הקדוש, ואמר: אני רוצה לנהוג על דרך רבי היהודי ז"ל.
על הברית מילה של ר' משהלי התעקשה הרבנית ליתן שם הילד על שם אביה ר' משה חלפן, ורבנו רצה ליתן שם אחר. ועל שהתעקשה אמר לה בעבור זה לא יהיה לה יותר בנים, וכן היה. ועל ברית מילה של בנו ר' בנימין התראה אליו יהודי זקן אחד, לכן נתן לו שם זה.
באיזביצע ציערו החסידים את חסידי קאצק. פעם אחת כתבו החסידים את שמות חסידי איזביצע ורצו לתן הפתקא לרבנו להזכירם לפניו קודם התקיעות, ולקח ה"חידושי הרי"מ" הפתקא מידו, והושיט לנר הדולק. וחטף הרבי מגאסטנין מידו, ואמר שכבר די. וכמה שמות אנשים שנשרפו, נשרפו הם ובתיהם באיזביצע ל"ע.
פעם אחת אמר רבנו לאחד, אתה יודע שישעיה הוא גביר יותר מהירש ליב (רה"ל קאצקער) והוא היה אז גביר גדול, ור"י היה אברך, והיה רכושו לערך י' אלפים רובל כסף.
רה"ל ירד מטה ל"ע ור"י הלך וגדל. (ר' ישעי' פריוועס).
פעם אחת היו שני הרביים מגאסטנין וסטריקאוו בקאצק, והביטו בחור הדלת לראות מה שרבנו עושה כעת, והרגיש רבנו והלך להדלת, ותיכף ברח הרבי מסטריקאוו, והרבי מגאסטנין לא היה יכול לברוח, והטמין את עצמו. ושאל אותו רבנו מי השני, והיה מוכרח לומר, וצוה לקרותו.
ואמר רבנו: שאלה אחת יש לי לשאול מכם אך שתאמרו לי חוות דעתכם. והם עמדו ברעדה, ואמר להם רבנו: הובאו לפני שתי פתקאות, אחד מגוסס ר"ל, ואחד ממקשה לילד, וזו ממתין על זו. והם לא השיבו מגודל הפחד.
ואמר להם רצוני שתאמרו תשובה. והשיב הרבי מסטריקאוו אם היה בא לפני מעשה כזו, הייתי מוכרח להשתדל להי"ת שישלח נשמה חדשה למקשה לילד, והוא ישאר בחיים. והתפלא ע"ז ואמר טוב אמרת, וכן היה.
רבנו אמר להרב זעליג משרענצק, שנכון לאיש שיהיה בקי במסכת אחת בע"פ, כי לפעמים נצרך זאת. ופתאום נתהוה ר"ז סגי נהור [=עוור] ל"ע, ושלח לקאצק להזכירו.
ואמר לו: מדוע לא התחיל להתעסק וללמוד בבא בתרא, ואז היה לו זמן גדול לראות.
אמר כי שמחה גדולה היה ליהרג עפ"י בית דין, מחמת אשר מיתתו עפ"י התורה.
פעם אחת באו החסידים בטיט ועפר על מנעוליהם לבית המדרש הקטן, וצוח המשמש ר' פייביל. ובא רבנו להדלת, ופתח ואמר: פייוול מה את צווח, כתוב 'אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מהם'.
אצל קין כתוב 'גדול עוני מנשוא'. וכי רציחה קטנה עשה, אך לאחר שנגזר על קין נע ונד לא היה יכול לעבוד ה' יתברך ולעשות תשובה, והיה חוטא עוד יותר. וזה שאמר שהעוון של נע ונד הוא גדול יותר מהעון הראשון מנשוא צו פארטראגען, שלא היה עוד יכול לסבול הגזירה, וביקש מחילת הגזירה של נע ונד, כדי שיוכל לעבוד ה' יתברך ולשוב בתשובה.
חהרי"ם הספיד את רבנו, 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב', עס איזט נישט דא קיינער, ער זאל אריין ברענגען אין הארץ אריין.
לאחד שרצה ליסע לארץ ישראל אמר: עס איז גלייכער צו פאהרען צום יוד פון לאנד איידער צום לאנד פון יוד.
ספר לו אחד מהחסידים שנתחדשה מכונה על חום ההבל לחמם את המקואות, אמר רבנו קאלטע דורות הייסע מקואות, היסע דורות קאלטע מקואות.
תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש, מי היה יכול להיות השומר שיבין? אך הדיבור לא היה נכנס לתוכו.
אם נפש אדם לגמרי ממדה רעה, ואין לו שום נגיעה בדבר, אז נמצאו מתנגדים לחשוד אותו בזה הדבר בעצמו שהוא נפשט ממנו. (הגהה: בשפת אמת קרח הביא זה בשם הרר"ב זצ"ל יותר באורך. אדומו"ר שליט"א).
אמר שהוא נעשה חסיד מזקן אחד שספר מעשיות מצדיקים הקדושים, ער האט פארציילט, איך האב געהערט.
'אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים', אשר יעשה - מהו העשיה? 'העם הזה לעמך' - שישתוו בכל עניניהם ומנהגיהם חס וחלילה.
הרר"ב ורבנו אמר אחד לחבירו שיחדש דבר בעניין הכנסת אורחים. ויצא דבר מביניהם בעת שיכניס אורחים לביתו לאכול, יראה לו מקודם מקום ללון, כדי שיהיה האורח במנוחה בעת האכילה.
סגולה מקאצק לרויז [=שושנה] ר"ל, ליקח שמן שנותר מקנקן מנרות חנוכה ולמשוח ע"ג הרויז לא עלינו, ואמר רמז: מנותר קנקנים נעשה נס לשושנים.
אחד נסע עם בנו החולה לא עלינו לקאצק, אמר רבנו שיסע עם החולה לביתו כי רגלוהי דבר אינש לאתר דמתבעי תמן מובילין יתיה. והחסיד כשמעו חשב כי חס וחלילה אפס תקוה, והפציר ברבנו, ואמר רבנו הלא כבר אמרתי לך שתסע לביתך, כי לאתר דמתבעי לשון תפלה, באתר דנצרך להתפלל תמן מובילין יתיה, והיה החולה מוכרח לבוא לקצאק ונסע החסיד לביתו ונתרפא החולה.
בזוהר הקדוש ר' יצחק פתח, ר' שמעון פתח, ער האט געעפינט דעם פסוק.
תורת ה' תמימה, זיא איז גאנץ וויא א ברודער באהט, אפליו סכין קטן וורד נישט פארלארען.
פעם אחת בא אל השולחן אשר גדולי תלמידיו היו יושבין, פתח את הדלת והיה לבוש בטלית קטן כדרכו, והיה צועק הפסוק הזה: אפגשם כדוב שכול ואקרע סגור לבם, והיה כולם בורחים מחמת הפחד.
בעת השיעור אצל הרר"ב, אמרו החברים לר"ה טאמאשאווער שיקשה איזה קושיא כי לא הקשה בשום פעם, והיה לומדים במיתת הבעל מנלן, והקשה רבנו היה יכולין ללמוד זה מאביגיל, שלקח דוד את אשתו אחר מיתת נבל. ותירץ הר"ה טאמאשאווער, משם אין ראיה, משום דהיה מורד במלכות, וכל נכסיו שייכים למלך, והיה ס"ד כי גם אשתו בכלל נכסיו, ולא משום מיתת הבעל.
ספרי מהר"ל מפראג, מי שלומד בהם נותנים שכליות וסברות להבין בגמרא ופוסקים.
הרבי מגאסטנין אמר, שבקצאק החמירו במנהג ישראל יותר מבדין, כדאיתא במנחות ל"ב.
צריך כל אדם לצייר בלבו מעמד הר סיני.
אימתי 'לא הביט ה' און ביעקב', אם 'ה' אלקיו עמו', היינו שאדם הולך בדביקות ה', 'ותרועת מלך בו', היינו שהוא רע למקום, אז אינו מדקדק עמו אף במקרה עון חס וחלילה.
קץ שם לחשך, ה' יתברך השאיר זוית אין דער פינסטארניש מען זאל זיך קענען דערהאלטן.
שלח לך אנשים, שיק אוועק דאס מענשליכקייט.
'מה יפו פעמיך בנעלים', אף הפעמת הלב ורגשי אהוי"ר יהיו בנעלים פארשלאסן, במסתרים תבכה נפשו.
איש חסיד אחד היה מפרנס את רבנו, כי לא לקח מכל אדם. פעם אחת לא רצה לקבל ממנו, ושאל לרבנו על זה, ואמר לו כי לכל פרנסה יש סיבה, ואם ה' יתברך רוצה לנסות את בטחון האדם, אזי נוטל את הסיבה, אם בטח בהסיבה נפסק ממנו פרנסתו, ואם בטח בה' מסבב הסיבות, פרנסתו מתקיימת. וכן הסיבה לפרנסתי הוא מה שאתה מפרנסני, ועלה בלבו אולי ה' יתברך רוצה לנסות אותי ולקחת ממני הסיבה, מוכרח אתה להיות עני כדי שלא תפרנסני, לכן מוטב שבעצמי אסלק הסיבה כדי שלא תהיה עני.
והשיב החסיד, אף על פי כן, באם שירצו הקב"ה לנסות את רבנו ויעשה אותי עני רצוני בכך. והפציר בו וקבל ממנו, ונעשה עני לא עלינו, והוכרח להיות רב בעיר אחת.
פרימער עושה מעיקר טפל ומטפל עיקר.
'ואל תצריכני לידי מתנת בשר ודם', 'כי אם', הוא תנאי: באופן זה יצטרך למתנת בשר ודם, באם שיודע שהכל מ'ידך המלאה הפתוחה'.
כתיב שלא יאכל חמץ, ושמרתם את המצות שלא יבואו לידי חמוץ. היה יותר טוב שלא יאכל מצה ולא יבוא לידי חימוץ, ואמר רבנו שלא לאכול אין כל כך עבודה אצל האדם, עיקר העבודה לאכול, ולשמור עצמו מן האיסורים.
אלקים לא תקלל, א געטליכער מענטש שעלט נישט.
ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמור, שיכול ברגע האחרונה לאמר ה' אלקים.
ה"חידושי הרי"מ" אמר, שרק אצל יעקב נמצא בתורה כי הקפיד, ואמר בזה הלשון יעקב אבינו האט זיך גיקענט בייזערן, ודבר הזה מר על רבנו, שכמה פעמים נראה לכל כמו שהיה בהקפדה.
ח' הרי"ם אמר לאחד ששאלו אם הוא צריך עדיין ליסע לקאצק. השיב: 'מים עמוקים בלב האיש' הזה הרבי מקאצק, 'ואיש תבונות ידלנה'.
בעת שנולד הה"צ ר' דוד זצ"ל בנו של של רבנו אמר: ויהי דוד לכל דרכיו משכיל.
ב"ה יום ה' כ"ו אלו תר"ז לפ"ק ווארשא.
החיים והשלום וכ"ט לכבוד ידי לבבי הרב הקדוש וכו' כקש"ת מו"ה מנחם מענדיל נ"י שיחי'ה לאורך ימים טובים.
הנני בעת הרצון באתי לעורר הברית אהבה שנזכור נא איש את אחיו לטובה עם כל הנלוים לטובה, ובפרט על בריאות גופי הי"ת יחזקני בבריאות כראוי, וגם בהעסקים שבהכרח מוטלים עלי ביחד עם כבוד ידידינו הרב המאוה"ג הקדוש מו"ה יצחק מאיר שיחיה מפה אשר אין אופן להניח מזה, ה' יתברך ירווח לנו, ויגמור בעדינו כל טוב ונזכה לשמוע מעתה בשורות טובות איש מאחיו ולהכתב ולהחתם לחיים טובים בכלל ישראל, אלה דברי ידידו או"נ המצפה לטובתו עככ"ב לאוי"ט
הק' ישראל יצחק במהר"ש מווארקי.
ד"ש ידיד נפשי הרבני האברך מו"ה דוד נ"י עם כבוד חתנו חברי האברך המופלג מו"ה יצחק שמחה נ"י, ולכבוד ידיד נפשי החריך מו"ה צבי הירש נ"י ולכל כבוד החסידים נ"י ונכתב ונחתם לחיים טובים.
הרבי מאלכסנדר ספר בשם הרר"ב, כי החוזה נעשה רבי מפסוק זה: 'זה עני קרא וה' שמע'; והרר"ב מן פסוק 'אמור לחכמה אחותי את'. ובעת שאמר הרר"ב דברים הנ"ל גחין ולחיש רבנו להרבי מאלכסנדר שצריך אדם לצעוק ברחובות ושווקים הפסוק הזה 'שמעי בת וראי וכו', ואז יתאו המלך יפיך'. ואמר הרבי מאלכסנדר שמזה הפסוק נעשה רבנו רבי.
הרבי מסאכטשוב אמר בשם רבנו, כי כל התיבות שאמר הרבי מפשיסחא הם קדושים ויש סוד גדול ועניין נפלא בתיבות של שיחות חולין שלו.
אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה מאה פעמים ואחד, ומה התועלת אם ישנה עוד פעם אחת? ואמר רבנו שונה פרקו למאה, ויקח האחד - ה' יתברך - לעזרו, ועל ידי זה יהיה תועלת רב.
בעת שחלה רבנו מחלה אנושה לא עלינו, אמר לגדול אחד: תדע שלא היה לי שום מבוא לישועה, אך פתאום נראה לפני איש אחד ומראהו היה כך וכך, ושאלתי אותו מי הוא ואמר לי כי הוא ר' משה מגיד בעל האלשיך, ואז הבנתי כי באה ישועתי.
יעקב בקש לגלות את הקץ לבניו, בקש מה' יתברך, לגלות לו הקץ כדי שהוא יוכל להגיד לבניו ועל ידי זה נסתם ממנו. וזה הפירוש 'ואגידה לכם', ונסתלקה השכינה, והתחיל לומר דברים אחרים.
בשנים האחרונות לימי חייו של רבנו סבל כמה פעמים כאב גדול על עיניו, ויעצהו רופא מומחה לשאת בתי עינים על עיניו בשעת לימודו שלא יזיק לו. ולא רצה לשאת הברילין בשעת לימוד, שאינו רוצה לעשות הפסק בין עיניו להתורה הקדושה.
שמחה היא התרחבות הקדושה, ועל כן ביום טוב של סוכות שהוא אחר יום הכיפורים שהוא מחילת העונות, הוא זמן שמחתנו.
לעולם יהיה מן הנרדפין ולא מן הרודפין. ונראה חס וחלילה כשפת יתר, אך כתוב 'והאלקים יבקש את נרדף', ודחז"ל ידוע, ואם כן הלא יחשוב האדם שטוב לו להיות נרדף כדי שיענש הרודף על זה. לזה סיימו חז"ל 'ולא מן הרודפין', שלא יהיה נרדף כדי שעל ידי זה יהיה רודף.
בעת שהיה רבנו ילד קטן, והיה לו ויכוח עם המלמד שלמד אז, אמר לו בזה הלשון מיט מיר שפארט איהר זיך, איך געדענק כאשר עמדתי על הר סיני בעת שאמר הקב"ה אנכי ה' אלקיך.
ר' יוסיל שמש מווארשא סיפר, כי ביום חופתו הלך לרבנו זצ"ל עם עוד שני חתניו ביום חופתם, ונכנס פנימה, והביט עליו רבנו ואמר "הע!" ואמר לו רי יוסיל כי היום יום חופתו, והשיב לו רבנו בקול "מאכסט מיר א מענטליק", והתשובה הנ"ל שברה לו כל עצמותיו ממש מפחד.
בעת שהחסידים לקחו ברכת הפרידה מאת רבנו, ונסעו על עגלה לביתם, והעגלה הייתה מלאה אנשים, טיפס חסיד אחד על העגלה כדי לנסוע גם כן, אבל כאשר נסעו איזה רגעים מעל העגלה נפל מעל העגלה, ובתוך כך באה עגלה מצד הנגד ושברה רגלו לא עלינו, ושבו לקצאק ויקחו את הפצוע והניחו אותו על הארץ אצל דלת רבנו, והלכו להם. כאשר פתח רבנו את הדלת וראהו הביט בו, ואמר לו "ביסט קראנק צו גיין פון דאנען" וענהו החסיד: אם כן הנני בטוח שאוכל לילך ברגלי, וכן היה.
סיפרו לפני רבנו זצ"ל כי שלשה צדיקים התחילו לנהג עדה, ולקבל פתקאות, והתפארת שלמה היה בתוכם. התרגז רבנו זצ"ל ואמר לו מה אתה מדמה את הרב מראדאמסק אל השנים אחרים, הרב מאדאמסק לבו בוער כאש לה' יתברך.
אחרי פטירת הרר"ב נאספו ראשי חסידי פשיסחא לטכס עצה, והרבה מהנאספים נתנו עיניהם באחד המיוחד שבתלמידיו הוא רבנו, דר אז בטאמאשאוו כאשר ידעו כולם עד כמה היה ספון וחשוב בעיני רבם זצ"ל וכמעט שלא זזה ידו מיד רבו, וכל הנהגת הרר"ב היה נעשה על ידו, והחסידים שהיה להם דעת אחרת, מחמת כי הרדיפות על פשיסחא נגרם על ידי רבנו, כי כידוע דרכו בקדש מגודל רשפי אש שלהבת קודש הבוער בקרבו לא נשא פני איש אפילו הגדול שבגדולים.
ספר ר"ה פארציווער, כאשר נזדמנו שני המאורות הגדולים רבנו וחהרי"ם, אחרי שישבו יחד זמן קצר הלכו שניהם החוצה לתוך היער במרחק מקום והתבודדו שם כל הלילה עד בוקר. ובאו שניהם אל הבית, והקדים ה"חידושי הרי"מ" לבוא אל חדר השני, ולקח בידו את הכלי לצורך נטילת ידיים, ובידו האחרת המפה לנגב, והושיט הכלי לרבנו, והרגישו רבים כי מקבל עליו מרות רבנו. ואחר האוכל סגרו את עצמו יחד בחדר, ונשמע שם ויכוח גדול, וסמוך לערב נשמע מהחדר קולו של רבנו שאמר לחהרי"ם בזה הלשון: סוף סוף ההנהגה נפלגה בין שנינו, לכן או אני אליכם או אתה אלי. והשיב לו חהרי"ם: אני אליכם. ואחרי איזה רגעים יצא חהרי"ם לבדו משם להחדר החיצון שהמתינו כל הנאספים, וקרא לאחד מן החסידים, ואמר לו תכין עצמך להיות ש"ץ במנחה, כי הרבי יבוא תיכף להתפלל כאן. ואמר להחסידים אל תתעקשו לחינם, אך תקבלו מרות מהרבי שי' מטאמשוב, וגם אני אהיה כפוף תחתיו כי הוא יהודי אמתי.
בליל שבת קודש קודם הקידוש הטריח ה"חידושי הרי"מ" את עצמו ופתח בקבוק יין ושפך לתוך הכוס עבור רבנו זצ"ל, והרב נתקי סטוצעינער אמר לחהרי"ם שהעולם רוצים לשמוע קידוש מחהרי"ם, ואמר לו רבנו, נתקי עוד תובא אלי לקבל נזיפה בפוזמקאות שלך. ואחר כך כשהיה מסובין על השולחן בסעודת שבת קודש צוה חהרי"ם להשותים יין להושיט לחיים לרבנו, ואז ידעו כולם כי הדבר אין להשיב, ותיכף אחר השבת, הסיר ר' נתקי מנעליו, ונכנס לרבנו באמרו לקבל נזיפה.
גם בלימוד תורה הנגלית היה רגיל חהרי"ם לספר רוב גאוניותו של רבנו, כי חידושי תורתו נאמרים בעמק גדול הפלא ופלא על צד האמת.
הרבי ר' ישעיהלי מפראגע אמר כי חהרי"ם אמר לו פעם אחת כי צ"ט חלקים מהטעמים שהוא נוסע לפשיסחא יען יודע שרבנו שם. והנהו משתוקק להתראות אתו ולדבר עמו.
'כי ציד בפיו', רק בפיו ולא בלב. זה הפירוש אי סייפא "חרב המפרדת בין ראש ללב" לא ספרא.
קודם גמר השידוך נתיעץ רבנו ברעו וידידו הר"י מווארקע, וצוה לר"ה ליסע לוארקע לשאול דעתו בזה, והדבר הוטב מאוד בעיני הר"י ממוארקע כפי המכתב אשר לרבנו.
ב"ה יום ג' י"ט אלו תקצ"ז ל'. החחים והשלום וכל טוב לכבוד הרב הקדןש המפורסם וכו' כקש"ת מ' מנחם מענדיל נ"י שיחיה לאורך ימים טובים. הנה שמחתי מכבוד המשולח הטוב להתודע משלום כבוד ק' וב"ב שיחיה לאורך ימים טובים ה' יתברך יוסיף לו כח ועז ולהתחזק ולהתאמץ בשמחה ובטחון בזכות תפלות רבותינו הקדוש זצ"ל. והנה מסרתי עצתי אשר אני שוקד לטובתו היינו שיסע ידידי כבוד מוכ"ז נ"י לווארשא לגמור הידוע אשר כפי המובן פשוט וטוב כאשר יספר בעל פה הכל נכון, ה' יתברך יהיה בעזרו להצלחה טובה לגמור למזל טוב ולישועה וברכה לכלנו עם כל ב"ב והנלוים לטובה, ונכתב ונחתם לחיים טובים וארוכים ושלום בכלל ישראל. אחד דברי ידידו, או"נ בלונ"ח. המצפה לישועתו ולהצלחתו כל הימים.
הק' יצחק במוהר"ש ז"ל בק' וארקי.
דו"ש לכבוד בנו ידי נפשי הרב האברך מו"ה דוד נ"י, אקוה אשר ישועת עבוד אביך הקדוש שיחיה לארך ימים טובים יהיה גם כן ישועתך ולכל ב"ב לכל טוב, ותבטח ותצפה לעזרת ה' יתברך, ותכתב ותחתם לחיים טובים. ותתברך עם כל ב"ב בכל טוב, ד"ש לכל הידידים האהובים, ובקשתי להעמיד יין טוב עבורי, ולהזכירני לטובה.
ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל אמר איך האב געזעהען א וואהר שטיק פייער האב איך מיך אונטערגעלייגט, וכשבאתי לטאמשוב וראיתי שם כמה מאות צעירים עוסקים בחסידות, היה ברור אצלי כי כל אחד מהם יתגדל כמו הבעל שם טוב, אבל כנראה ההתנגדות של העולם הזיק להם.
רבנו זצ"ל אמר למהח"ל מזאקלאקאב זצ"ל מתנגדו הגדול להיהודי הקדוש, לרבנו החוזה מלובלין היה גונים הרבה, היה לו גון מיוחד של תורה, של מצוות, מדות ומעשים טובים, וכל אחד מתלמידיו לקח לו גון אחד מגוני רבו, מורי היהודי לקח גונו הראשי גון של יראת שמים, ואתם ראוים להיות מצעירי תלמידיו.
עוד מימי נעוריו של רבנו זצ"ל, כששאל החוזה מלובלין את היהודי אם יש לו אברך טוב, השיב לו היהודי מנדיל יש לו רצון להיות טוב.
רבנו זצ"ל היה לו דרך בהתבודדות ור"י מווארקי זצ"ל היה בהתחברות עם חסידים, פעם אחת נפגשו, ואמר רבנו שלי מרומז בתורה. ויקחו לי - אם רוצה דרך אמת כמו פירוש רש"י לי לשמי העצה תרומה, להיות תרום מן האנשים, אפילו מן הטובים, מאת כי איש אשר ידבנו לבו. ור"י מווארקע אמר לו דרך שלי גם כן מכאן, ויקחו לי, תרומה מכל אחד, להתחבר עמהם וללמוד מהם.
רבנו זצ"ל אמר כי יהודי בלי אבנט, כחביות בלי חשוקים.
אמר, אם אדם תוחב מקל לקופה של חול, ואחר כך מוציא המקל ואינו מאמין שכל חול וחול נופל בחזרה למקום המוכן לו מן השמים חוששין שהוא מין.
כאשר הרבי מסאכטשוב זצ"ל היה עלם קטן, וכבר חידש חידושי תורה, ובתוך החידוש נצרך והלך לבית הכנסת, והרהר שם בגמר החידוש, ואמר אחר כך החידוש לפני רבנו זצ"ל, הניח לו לומר עד העניין שהלך לבית הכנסת, ויותר לא רצה לשמוע כי הרגיש בדבר.
הרבי מסאכטשוב ז"ל אמר על רבנו זצ"ל כי גמר כל הארבעה טורים בכל שנה ושנה.
בשמחה תצאו - בשמחה תוכלו לצאת מכל הצרות.
ספר לי ר' יחזקאל סגל מחיפה, ששמע מפי החסיד ר' ישעי' יעקיל ממקוב.
הוא עסק בתורה ובחסידות כל ימיו, ונפטר בערך תרמ"ח, אביו היה איש פשוט עסק באומנות כליזמר, והיה לו חזקה בעיר מאקוב ששום איש אחר לא היה רשאי לנגן שם על חתונות חוץ ממנו, כן היה בתקנת הקהל, ור' ישעי יעקיל היה בן-יחיד ואביו היה מפרנס אותו ואת ביתו, ואחרי פטירת אביו יעצו אותו אנשי עירו כי הוא ימלא מקום אביו בפרנסה זו. כי הוא היה גם כן מנגן בכינור כאחד המלומדים בחכמת הנגון, וגם החסידים חבריו הסכימו לזה. ונסע לקאצק לשאול עצת רבנו זצ"ל אם יסכים לזה, כי היה קשה בעיניו איך ינגן הוא בעת רקודי נשים, ואמר לו רבנו בזה הלשון יותר מה שנאמר בנהנה מיגיע כפו, אך המוח יעסוק בעניני רוחניות ובצרכי הגוף יעסקו כפיו, ובהתחלה עברו איזה שנים אשר בעת הרקודים של הנשים היה מנגן ופניו אל הקיר.
וסיפר גם כן שהוא היה מנגן בחתונת רבנו זצ"ל בזיווג שני כידוע.
רבנו זצ"ל שאל את ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל מדוע נענשו אהרן ומרים בדברם על משה, הלא הצדק היה אתם? וישיבהו ה"חידושי הרי"מ", שהיה להם לאמור מקודם אל משה, ואמר רבנו זצ"ל הע, ואם יראים לשאול את הרבי?
הקשה לר"מ, דחוב לעבד שיצא לחרות דאם עבד כהן נפסל מתרומה, ואם עבד ישראל איתסר בכנענית, ותירץ שאצל אדון כזה שהכה את עינו זכות הוא לו כשיוצא לחרות.
סעודת שבת יש לה דין קדימה לסעודת חתונה. וראיה מפסחים ק"א ר"ה קידש ואיתעקרא ליה שרגא ועיילו ליה למנא לבי גננא דברי' דהוי שרגא ואכל שם, ועיין רשב"ם, אלמלא דאם לא כבה הנר אצלו לא היה הולך לחתונת בנו קודם סעודת שבת.
יש לחשוש על מה שהעולם אומרים. וראיה לזה, כתוב ועיני לאה רכות כי בכתה שהיה אומרים אנשים שתנשא לעשו, מי היו האומרים לבן ובני דורו. ומה היה לה לבכות על זה? רק צריך לחוש למאמר העולם.
אבל באומות קם. ומנו בלעם, ושאלו את רבנו על זה, ואמר, "סערוועטקע" (קום) ולא הבינו ור"ה טאמאשאווער אמר הפשט, כי מחלב טוב העליון שמנת טובה, ומחלב גרוע נעשה העליון סערוועטקע, מרע"ה היה המעולה שבישראל ובלעם המעולה שבגויים.
במלחמת נפוליון הוקף משני צדדיו וכמעט שנכבש, ונתן עצה לעצמו ממקום אחר וניצל, ואמר רר"ב זצ"ל, כי יש למוד בדרך התורה, כי כאשר האדם נכשל חס וחלילה ומעיק לו ביותר מכל הצדדים, ואינו יודע לשית עצות בנפשו יסור מלבו החטא ויושע.
ואמר רבנו זצ"ל, כי זה כתוב בתורה ובקשתם משם את ה' אלקיך, מה לשון
משם, רק זה כנ"ל אינו מעמיק בזה העניין, רק "משם" ממקום אחר, ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך בצר לך נדרש לפניו.
אמר לי אחד מנכדיו של רבנו זצ"ל כי ראה כתוב על חומש אחד בסאכצוב בזה הלשון רבנו הקדוש מקאצק אמר, כי פרשת קדושים מתחלת "קדושים תהיו" ומסיימת "דמיהם בם" בלוט זאל עס קאסטען און אקדוש זאלל מען זיין [=שיעלה לך בדם, אבל קדוש תהיה].
כאשר היה הרבי מוואקע זצ"ל חולה מאוד שאל רבנו זצ"ל מה החסידים עושים והשיבו לו כי אומרים תהלים. והשיב רבנו זצ"ל הדין לא עליו, רק אם צריכים להנהגה חדשה.
המשך למספר תר"ם:
'כי בושת עלומיך', הבושה שעשית בנעוריך, 'תשכחי'. 'וחרפת אלמנותיך' - החרפה מן הולך בטל לשון אלמן, לא תזכרי עוד, וזה 'תשב אנוש עד דכא', עד דכדוכא של נפש.
'זכר עשה לנפלאותיו' לשון פתיחה וזה זכרון שבר"ה נעשה הפתח פתוח וזה שאומרים בר"ה שאו שערים והנשאו פתחי עולם, וזה עניין שופר צר במקום שתוקעין ורחב למעלה כדאיתא פתחו לי כחודו של מחט ואפתח לכם כפתחו של אולם. דזה שבני ישראל יפתחו ע"י הזכרון שלהם יפתח להם שערי רחמים ורצון.
אמר על היצר הרע הוא בעצמו עליו לשרפו את האדם מכיל קאכל מני עוד יאכל ממנו?
'גם חושך לא יחשיך ממך'. כאשר אנו רואים שהוא ממך, וממילא נעשה מחושך אור.
אמר על עיר גדולה שיש חומות גבוהים ומכסים השמים שלא יראו, וכך איתא עיני ה' אלקיך בה דכשהולכים בדרך התורה יכולים לראות השמים כראוי.
בבואו לחדרו ראה שאחד הביט במורה נבוכים, וישאלוהו איזה ספר הוא ואמר מורה נבוכים. ואמר רבנו זצ"ל למי שמילא כרסו בש"ס ופוסקים הוא מורה, ולמי שלא מלא, הוא נבוכים.
פעם אחת גנבו דבר מה מבית רבנו ואמר לו ר"פ המשמש, מה הוא החידוש, הלא פה הכל הפקר ומדוע לא יגנבו. וצעק עליו רבנו מדוע לא יגנבו? הלא כתוב בתורה 'לא תגנוב', והאיסור הוא כמחיצה גדולה.
'השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו'. אם עולה למעלה, לא יסתפק בזה שנוגע בקצהו, רק עלות עד ראש ההר. מפי החסיד ר' זעליג סאקאלה-ווער ז"ל בשם רבנו זצ"ל.
אמר, דלכן יצא אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך, דכתיב וירץ אל העין. ובמדרש מעיין לי' מעיין גרמי, דזה שהיה מעין כמה גדול העניין, וכמה שאינו כדאי לזה, עי"ז יצא מכלל ארור לכלל ברוך.
רבנו זצ"ל אמר על מנשה שהעמיד צלם בהיכל, היתכן לאמר כן על מנשה מלך ישראל בנו של חזקיה המלך, אולם צלם הוא שתי וערב, וזה בגאות איתא גבה עינים ורחב לבב זה גאות, וכאשר עלה לו התפלה כראוי והשיג גאות, זה מקרי צלם בהיכל.
ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, להביא עיקר לכח ההכנה.
החסיד ר' בן ציון ז"ל אמר שהרבי מאלכסנדר זצ"ל אמר לו על חסיד גדול אחד, בפשיסחא הסירו ממנו את הפחיתות, בקאצק האט מען איהם גלייך געשטעלס, ובגור הושיטו לו מדרגות.
החסיד ר' אברהמלי פראשקער ז"ל אמר בשם רבנו זצ"ל, עומדים צפופים ומשתחוים רווחים דכן הדרך.
אמר להחבריא, איני מבקש מכם אלא שתשנאו את הגוף כמו ששונא אותו ר' משה'לי לוטמרסקיר (הוא היה חברו של הרבי מאלכסנדר זצ"ל).
'בכל עת יהיה בגדיך לבנים, ושמן על ראשך לא יחסר'. תחשוב שהנך לבוש בבגדי משי לבנים ויקרים, ועל ראשך מלא פך שמן. ואם תסיח דעתך רגע אחד ולא תזהר ישפך השמן על בגדיך ויטנפום, כן ביראת ה' אסור להסיח דעתך כי ברגע אחד תוכל להתלכלך.
עוד מעט ואין רשע, העבירה רק לרגע, עוד מעט ועברה, והתבוננת על מקומו ואיננו, ולכן טוב שתיכף על המקום תתבונן, ותראה שאיננו.
'וראיתי אני את כל כשרון המעשה וכו' כי הוא קנאת איש מרעהו, ואמרתי גם זה הבל'. אם הוא כשרון המעשה - מדוע הבל? אך מחמת כי נצמח מקנאת איש מרעהו.
הרבי מסאבטשוב זצ"ל אמר בשם חותנו רבנו זצ"ל כי רבי ר' זושע זצ"ל היה גאון באהבה ויראה, ואיזה חילוק יש באיזה הלכה אדם גאון, הוא היה גאון בהלכות אהבה ויראה.
רבנו זצ"ל אמר על עצמו שהוא יהודי מכורך בתהלים, והה"צ ר' צבי העניך זצ"ל מבענדין אמר לפני הרבי מסאכטשוב זצ"ל כי גם כן נמצא בילקוט שר' ינאי הראה תהילים מכורך. והוטב מאוד בעיניו.
רבנו זצ"ל לימד את הרבי מגאסטנין זצ"ל אהבת ישראל, אשר יאהב מי שיהיה שם בקאצק כמו שאוהב להירש טאמאשאווער.
רבנו זצ"ל אמר להרבי מאלכסנדר שהיה בעת שהרב ר"ב זצ"ל אמר "נחש נחש" שני משיחין, ואמר הרבי מאלכסנדר זצ"ל שעתה מבין הסוד מהדריידערל [=סביבון] נגה"ש גי' משיח. דחנוכה הכנה וסבוב לכח המשיח.
הרבי מאלכסנדר זצ"ל אמר בשם רבנו זצ"ל על המאמר איש יהודי אל תקרא יהודי אלא יחידי, שאין יכולין להיות יהודי אלא ע"י יחידי שבאים להיחוד.
פעם אחת הייתה מסיבה של אברכים בקאצק, ודברו מקדושתו של הרבי זצ"ל, וענה אברך אחד, אי אפשר אשר מדריגת הנביאים הייתה יותר גדולה ממה שאנו רואים אצל רבנו. כאשר אך הספיק לדבר בא ר' פייויל משמש, וקרא איפוא האברך מלאדז, ילך פנימה, ובבואו אל מפתן ביהמ"ד, והנה רבנו זצ"ל לקראתו בקול חוצב להבות אש, הע, דיא ווילסט וויסען דיא מדריגות פון דיא נביאים, האם יש לנו השגה במדריגות הנביאים.
בעת שחלה רבנו זצ"ל, שלח שליח עם פתקא להרבי ר' בער מראדאשיץ זצ"ל, ופקד על השליח שלא לגלות מי החולה בעל הפתקא. השליח מסר את הפתקא להרבי ר"ב זצ"ל, ובירך את החולה בעל הפתקא. אבל אחרי רגעים אחדים הרגיש הרבי, וצעק הלא זה הרבי מקאצק, החסיד כשמעו דבריו חשב כי בטח כוונת הרבי איזו חרטה על ברכת רפואה שלמה שבירך את בעל הפתקא, לאשר היה אז מחלוקת בין חסידי קאצק לחסידי ראדאשיץ, לזאת שאל החסיד, וכי לרבי מקאצק אין לברך ברפו"ש? והשיבו הרבי, שמע בני ואבינך, אני והרבי מקאצק חולקים בזה, עבודתו ודרכו הקדוש של הרבי מקאצק הוא בבחינת בטל רצונך מפני רצונו, ולפי שיטתו מאי כולו האי, אם רוצים מן השמים צריך גם הוא לבטל רצונו, אמנם דעתנו היא, הקב"ה גוזר וצדיק מבטל, ולזה שלח אלינו בהעלם שמו אבל כבר ברכתי אותו ברפו"ש.
ר"פ משמש השתדל אצל רבנו זצ"ל עבור נגיד וחסיד אחד אחר שנעשה יורד ל"ע, לברכו, והשיב בלשון קדשו. אז מען וואלט אווי געזאגט, וואלט דאך אזוי געוועזען, וכשמוע ר"פ כן, ענה א"כ יגזור אומר ויקם, השיב רבנו זצ"ל בקול איך יכולים להיות דער ווידער דעם היבעל.
לרבנו זצ"ל היה קרוב כותב ביער סמוך לנעסכיז והיה חשוב ומכובד בעיני הרבי מנעסכיז זצ"ל, פעם אחת אבד כיס עם מעות הון רב, והזכיר זאת לפני הרבי מנעסכיז זצ"ל, והשיבו, לך אל מקום פלוני, ויבאו לך המעות שמה. ועשה כן, והביאה לו נוכרית כל המעות בשלמות, כבואו על יו"ט לביתו, הלך לרבנו זצ"ל וספר לו כל המאורע, בחשבו כי בטח יהנה רבנו על שעזר לו מצרתו, אמנם רבנו נענה ואמר הבל, אזא הויכער מענש זאלל זיך אזוי נידריג אראפלאזען.
'קול קורא במדבר פנו דרך', מי שאינו משועבד לשום דבר שבעולם הזה, ומרגיש בעצמו חירות בלי התקשרות לשום דבר, מאיש כזה יוצא הקול מעצמו, וקורא וצועק פנו דרך לעבודת ה'.
חסיד אחד היה חשוך-בנים ל"ע, והרבה הפציר בקאצק, ולא עלתה לו, פעם אחת בבואו פנימה התחיל רבנו לדבר איתו בלימוד, ובתוך דבריו הזכיר החסיד דברי ר"ן באיזה מקום בש"ס, א"ל רבנו זצ"ל, בר"ן מפורש להיפוך. ענה החסיד כי זה לא כבר אשר למד הר"ן והוא כמו שאמר הוא. א"ל רבנו זצ"ל "לאן מען זיך וועטען" [=נתערב]. ונתירא ושתק, וכשיצא לחוץ עיין עוד הפעם בר"ו וראה כי מפורש כדבריו. וספר זאת לר"ה טאמעשאווער, ואמר לו: חבל, הלא הוא רצה ליתן לך צו געוויגען [=להרוויח] א בן זכר כי ראה שאין מקום להושיע לך, אם לא עפ"י דרך התורה, לזה רצה להמציא עצה עם דברי הר"ן.
רבנו זצ"ל אמר להרבי מאלסנדר זצ"ל, שיעיין ולמוד היטב עניין מצה שרויה בפסח. ועשהכן, ואמר לו שעל פי הלכה איננו מוצא מקום להחמיר, והשיב לו א"כ שהמנהג רק ע"פ סוד, ונחוץ להחמיר.
פעם אחת בעת שהיו בביהמ"ד של רבנו זצ"ל, ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל והרבי מאלכסנדר זצ"ל, ועוד הרבה גדולי תורה. הביאו לפניהם שאלה, והיו אלו מתירין ואלו אוסרין, ומכוח פלפולם נעשה רעש בביהמ"ד. ובא רבנו זצ"ל, וצעק עליהם מה לכם בעניני שאלות, הלא לזה יש רב העיר, שהיה רב פשוט ושלחו לו השאלה, ופסק כאחד מהם. והלכו אליו הגדולים לשאלו מאין הוציא הפסק, והראה להם במפורש בספר חכמת אדם. ומאז נחשב ספר חכמת אדם גם בעיני החסידים לפסוק מתוכו.
ה' אלקיו עמו, עם כל אחד בישראל, אבל ותרועת מלך, שיהיה לו דביקות וחיבור עם מלך מ"ה הקב"ה, בו, זה מבקשים מהאדם, כי זה תלוי בו.
פעם אחת בעיו"כ קרא רבנו זצ"ל לר' הירש טארציווער ז"ל ואמר לו: שמע הנני עושה אותך בעל תפלה בעד יהודים שאינם יכולים להתפלל, בעד יהודים שבשדות שישנם פה, לא רק בעד החיים אלא גם בעד הנפטרים. עוד זאת תדע, כי הכתלים זענען בעקלעבט מיס בלויז נשמות.
פעם אחת בא איש אחד מפשוטי העם שלמד בילדותו יחד עם רבנו זצ"ל, ובבאו לפניו הגיד בזה הלשון: בטח כ"ק זוכר שלמדנו יחד, וכ"ק נעשה רבי ואני איש פשוט. השיבו ע"ז אתה פשוט? אתה עקום ואני פשוט.
רבנו זצ"ל היה מקפיד מלהיות לבוש סודר על הצואר בעת התפלה, שלא להפסיק בין המוח ללב.
יעזוב רשע דרכו. ושאל וכי יש לרשע דרך? בוץ יש לו. ואמר שהפירוש כך הוא, יעזוב רשע דרכו, שידע שאין לו שום דרך.
אחד ביקש מר' פייויל שיספר לו מה מקאצק, ועמד ר"פ ברעש, ואמר לו מקאצק אי אפשר לספר. משכבי בלילה היה בחדר הסמוך לחדר רבנו זצ"ל, והמנעלים הי' סמוכים אצלי, פעם אחת שמעתי קול קורא "פייויל" ותיכף ומיד נכנסתי פנימה, ורמז בידו הקדושה על אחד, ושאלני ער איז געפאהרען דא אהער? ומחמת רעדה אמרתי כמה פעמים יא. יא. ושוב אמר לי רבנו זצ"ל, ער זאגט ער איז געפאהרען דא אהער, ובכבדות הלכתי למשכבי והתעלפתי.
שאל את ר' הירש טאמאשאווער ז"ל היתכן כי כל תורה שבע"פ יתקיים ע"י עבירה, דברים שבע"פ אין אתה רשאי לכתבן רק משום עת לעשות? והשיב בעצמו, כי ע"י שמאמין שזה שכותב אין רק רמזים, אין בזה איסור.
רבנו זצ"ל אמר כי לכך יש תיבה בתחלת כל מסכתא, משום שכשאדם יושב ללמוד, צריך להטמין עצמו לתוך תיבה שלא יראוהו בני אדם.
אברך אחד נתעלף פתאום בעת אכילת דגים בליל ש"ק ומת. בתוך השבעה שאל רבנו זצ"ל את ר"ה טאמאשאוער מה נשמע מהאברך הנ"ל, ולא השיב, ושאלו פעם שנית מדוע אינך משיב, וענה ר"ה, והיכן הוא מוציא דבה, השיבו רבנו ז"ל לא לפני גוטען יודען אווא ער מוז זיין. געוועזען אדם גדול שהיה יכול לבוא אלי בתוך השבעה, ואמר ר"ה טאמאשאוער, זו הוא הפעם הראשונה אשר הוא שומע ממנו שקורא את עצמו בשם גוטער יוד.
אמר פעם, חשבתי שיהיה לי חסידים כאלה כאשר יבוא אליהם יצה"ר לא ישמעו לו, לא משום שלא ירצו לשמוע לעצתו רק שלא יהיה להם זמן לזה, וזה הירש בער גראבאוויצער.
הרבי מסאכטשוב אמר בשם חותנו זצ"ל אשר דף גמרא מטהר כמו מקווה.
רבנו זצ"ל אמר על הרהורי עבירה כי בנכנס להיכל בטומאת הגוף חייב כרת, אמנם בנטמא מבפנים השיעור שהיה כדאי ביאה, וביאת ההרהור היא אונס, אבל צריך לראות שלא לשהות בטומאה שיעור ביאה.
בבוא רבנו זצ"ל על יום הילולא הראשון לפשיסחא על האהל של הרר"ב זצ"ל אמר להרבי מווארקע זצ"ל, אתם מכירים אותי, אינני צועק על הקברים, אבל באתי להציע לפניכם עסק, אמר הרבי מווארקע זצ"ל, אינני דואג פיר דאם באנק קנייטשער. אני דואג עבור היהודי מן השוק.
העתק מכתב קודש מהרבי מראדזמין זצ"ל לרבנו זצ"ל ע"ה פ"ה נ"י גזר הקודש כקש"ח מו"ה מנחם מענריל נ"י.
לידי"נ אדוני הרב בוצ"ק אא"ק יאמר לו.
קבלתי מכתבו. וששתי בו, רק זה א"א שאסע בחורף על החתונה דרך רחוק כי לא אבוא מביתי לחוץ כל החורף, מחמת שאני חלש מאוד, וירא אנכי מאויר קר, והשי"ת יתן שיעשה החתונה לקול טוב בשמחה ובנחת, סוב, כי כשהצדיקים הם בשמחה, הרבה סובות בא לעולם, ויזכה סכת"ה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצות, והשי"ת יתן לו אריכת ימים ושנים עד מאה ועשרים שנים בנחת ובכל טוב, והשי"ת יתן לנו השמחה האמת ביאת משיח ב"ב ואני שולח דרשה גישנאק שני קערבליך, ידידו באמת גמור המצפה לראות פניו הקדושה, יעקב ארי' חופ"ק ראדזמין,
בעבר השני למכתב כתוב בזה הלשון:
"לק"ק קאצק ליד הרב הקדוש שיחי' לאוי"ס מק"ק ראדזמין.
פעם אחת בא אל רבנו זצ"ל גביר אחד אודות בנים ודחה אותו זמן רב עד שעברו עשר שנים, וצוה עליו לתן גט לאשתו אחרי בואו לביתו, ככשלש ירחים הכיר שאשתו מעוברת, וחש על הולד כי הוא מאחר. ונסע פעם שנית לקאצק, ואמר לו תעשה ברית מילה, והולד ממך, ודע שהיית עקר מלידה אבל בשובך לביתך התפללת מנחה בשבירת הלב במקום ששב הרר"ב זצ"ל לביתו לפני החתונה, וזה הועיל לך.
'ביום אכלני חרב וקרח בלילה'. בייא טאג האט מיך דיא היץ פערברענט פיר עבוה"ב ית"ש ובלילה היית קר.
'מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו'. אנחנו נכסה ההריגה ממילא הסימן שהדבר אינו בסדר.
ספר הרב דן מאיר פלמזצקי ז"ל, שבכל פעם כאשר בא הרבי מטמריקאוו זצ"ל לקאצק הוכרח לאמר לפני רבנו זצ"ל איזה חידוש מאביו הרבי מטשעכאנאווי זצ"ל בעת קבלת שלום, ואם לאו לא רצה לתן לו שלום. פעם אחת נסע לקאצק שלא בהכנה, ובבואו לפני רבנו זצ"ל שאלו על ח"ת מאביו, ולא היה לו מה להשיב, ולא נתן לו שלום, והוכרח לשוב לאביו לשמוע ממנו איזה חידוש.
בחזרתו לטשעכאווי עבר דרך ווארשה וספר להחרי"ם זצ"ל כל זאת, ובקשהו כאשר יסע לקאצק עם החידוש, יבוא אליו להגיד גם לפניו את החידוש, וכן עשה, והציע את החידוש לפני ה"חידושי הרי"מ". ושבחו מאוד, ונתפעל ממנו, ובקשהו שבחזרתו מקאצק יבוא אצלו, ויספר לו דברי רבנו זצ"ל. כבואו לקאצק אמר את החידוש לפני רבנו זצ"ל, ואמר אליו רבנו הלא זה נגד גמרא מפורשת, כשספר אח"כ לה"חידושי הרי"מ", אמר לו ה"חידושי הרי"מ" דאין זה לו לפלא, שהרגיש להעיר ע"ז מהגמרא, דהוא תנא מהגמרא. (עיין סי' רצ"ב).
'אכן נודע הדבר'. במדרש, שהייתי תמה מה חטאו ישראל מכל ע' אומות אבל רואה אני שהם ראויים לכך. ותמה רבנו זצ"ל, אפילו סתם אגוטען יוד אין מראים בשמים רע על ישראל, מכ"ש מרע"ה הגואל האמתי, וויא קומט עס להראות לו מן השמים רע על ישראל. אדמו"ר הקדוש שפעם אחת זצ"ל תי' באמת מפני זה כי הוא היה צריך להיות גואל אמתי, היה נחוץ להראות לו וואס דיא מכה איז, כדי שידע איך לרפא אותה.
'יפקוד ה' אלקי הרוחות', אמר רבנו זצ"ל מדוע לא בקש משה על זה עד עתה, ולא תכף שנתודע לו כי לא יכנוס לא"י? רק העניין, שקודם מעשה זמרי חשב כי בטח פנחס קדוש ה' ימלא מקומו, אבל עתה אחרי שראה קנאתו לשם ה', אף שהיה דבר גדול מאוד, שלא נערוך אליו קדושתו, והשי"ת אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, וגם עצר המגפה מעל בני ישראל, אעפ"כ אמר מרע"ה אין קנאי יכול להיות מנהיג ישראל, לזאת בקש יפקוד וכו' (עיין סי' רע"ג).
'ותמונת ה' יביט', הלא אינו גוף ולא תמונה, רק הפירוש ותמונת ה' "יביט" כמו שהשי"ת מביט מה שהיה ומה שיהיה היתה גם כן הבטה של מרע"ה מה שהיה ומה שיהיה הבטה של משה הייתה התמונה של הבטת הי"ת.
בשוב ה"חידושי הרי"מ" זצ"ל מרוזין, שאלו רבנו זצ"ל אודות תהלוכות הה"ק מרוזין זצ"ל, וספר לו ה"חידושי הרי"מ" אשר בכל יום נותנים לו פנימה שתי מידות דינרי זהב, והוא מתעסק עמהם. והשיב לו רבנו זצ"ל, גם אנחנו יודעים מזה, אבל אנחנו מפרשים טוב לי תורת פיך "מאלפי" היינו הלומדים זהב וכסף.
'יראה כל זכורך'. בחגיגה, סומא באחת בעיניו פטור מן הראיה, יראה יראה, כדרך שבא לראות כך בא ליראות, והקשה הכתיב עין ה' אל יראיו, בגמרא איתא דבזמן שעושים רצונו של מקום נקראים בנים, ובאין עושין רצונו של מקום קרוים עבדים, וכאן הכתוב אומר אל פני האדון ה', והיינו בחינת עבדים למקום, וא"כ הוא בזמן שאין עושים רצונו של מקום, ואז רק עין ה' אל יראיו, היינו בעין אחת לא בב' עינים, ושפיר צריך להיות סומא באחת מעיניו חייב בראיה.
כחצים ביד גיבור, אברך אחד בא פעם הראשונה לרבנו זצ"ל. ושאל אותו מי הביאך לכאן, והאברך התם חשב כי השאלה היא, מי הוא הבעל עגלה, והשיב פלוני הבעל עגלה, אמר לו רבנו מה הביאך לכאן, ושתק האברך וא"ל רבנו זצ"ל שמע, כחצים ביד גיבור, אזוי וויא מען ציעט אן, אזוי גייט אט.
'כבד את ה' מהונך אל תאמר מהונך אלא מגרונך'. ופירש דהיה קשה לרז"ל מה שייך מהונך, הלא הכל אף מה שיש ביד האדם הוא של הי"ת, לזה אמרו אל תאמר מהונך אלא מגרונך, היינו במה שמצמצם באכילה שלו, לזה יתכן לקרוא מגרונך.
רבנו זצ"ל אמר ברעש לאחד, אתה יודע מי אנכי, היה ר' ר' בער, ר' ר' שמעלקא, ר' ר' אלימלך, רבי מלובלין, היהודי הקדוש, ר' ר' בונם, ואני השביעי, דער קווענט-עסטענץ (תמצית) מכולם, אני שבת.
