הנסיעה אל הצדיק

מנהגם של חסידי ר' נחמן מברסלב (להלן: ר"נ) לנסוע ולהתפלל על יד קברו באומן שבאוקראינה, בעיקר בראש השנה, הוא מן המפורסמות. כך היה נוהג לומר ר' נתן, תלמידו המובהק של ר"נ, אודות הנסיעה לציון רבו לקראת ראש השנה:

אלו היתה כל הדרך זרועה בחרבות מחודדות, הייתי גוחן על ידי ורגלי בכדי להגיע לציון...¹

דברים דומים נמסרו משמו של ר' יצחק בנדר, מראשי חסידות ברסלב בדור הקודם:

ר' לוי יצחק אמר על ראש השנה האחרון שהיה באומאן, דהיינו שנת תרצ"ט, שהיה אז בסכנת חיים ממש כידוע וכמעט שתפסוהו: 'ראש השנה זה הוא החביב עלי מכל עשרים וחמש ראשי השנים שזכיתי והייתי באומן'.²

מה פִּשרהּ של מסירות הנפש הזו לנסיעה לציונו של ר' נחמן מברסלב? מה משמעות 'חביבותה' של העמדה זו של החיים בסכנה?

תחילת בירורן של שאלות אלו נעוץ במשמעותו של ראש השנה בברסלב. מכל המועדים היה ראש השנה עבור ר"נ אירוע יוצא דופן. ר"נ מודע לכך שהוא הצדיק שהדגיש באופן מיוחד את עניינו של ראש השנה בחצרו, שבו תלויים - לשיטתו - חיי חסידיו וגורלו של כל העולם:

הראש השנה שלי הוא חידוש גדול. והשם יתברך יודע שאין הדבר הזה בירושה מאבותי, רק השם יתברך נתן לי זאת במתנה שאני יודע מהו ראש השנה. לא מבעיא אתם כולכם בודאי תלויים בראש השנה שלי, אלא אפילו כל העולם כלו תלוי בראש השנה שלי.³

ר"נ הוציא כרוז שבו הודיע על דרישתו מכל אחד מחסידיו להיות בחצרו במשך ראש השנה:

אמר, הראש השנה שלי עולה על הכל. והיה פלא אצלי מאחר שהמקורבים שלי מאמינים לי, ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה איש לא יעדר. כי כל עניין שלי הוא רק ראש השנה. והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר אל משמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו, לא יחסר איש. ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמח מאד מאד...⁴

היו מן החסידים שניסו להתחמק מבקשתו של ר"נ באמתלות שונות. כך התלונן אחד מן החסידים לפני ר"נ, שקשה עליו השהייה בחצר הרבי בראש השנה, שכן יש מחסור באכסניה מתאימה ללינה ואכילה, וגם הצפיפות בבית המדרש של הרבי אינה מאפשרת לו להתרכז כראוי בתפילה. על כן הציע לפני רבו שיהיה במחיצתו ב'שבת תשובה' במקום בראש השנה. השיב לו ר"נ:

אם לאכול אם שלא לאכול, אם לישן אם שלא לישן, אם להתפלל אם שלא להתפלל (רצונו לומר שלא להתפלל בכוונה כראוי), אך ורק שתהיו אצלי על ראש השנה יהיה איך שיהיה (ואמר בלשון אשכנז בזו הלשון: יא עסין ניט עסין, יא שלאפין ניט שלאפין, יא דאווינען ניט דאווינען, אבי דו זאלסט ביי מיר זיין אויף ראש השנה). ובאמת כל דברים אלו הנ"ל הם רק דמיונות ופיתויים של הבעל דבר [= יצר הרע], כי תודה לאל נראה בחוש שעל פי הרוב מתפללין יותר בכוונה בכלל הקבוץ הקדוש על ראש השנה, ממה שהיה מתפלל בביתו.⁵

לא ידוע על צדיקים אחרים שהקפידו כל כך על נוכחות במחיצתם דווקא בראש השנה.⁶ כששאלו את ר"נ על ההבדל בכך בינו ובין שאר הצדיקים, השיב להם: הרי ממילא יש להם עלי ועל דרכי קושיות רבות, ועל כן, אם תהיה להם קושיה נוספת בדבר גישתי לראש השנה, הדבר לא ישנה את יחסם אלי.⁷

מהו העניין המיוחד שמצא ר"נ בראש השנה דווקא? מהו ה'חידוש הגדול' במועד זה? תורות רבות הוקדשו בהגות ברסלב לעניין ראש השנה.⁸ במאמר זה נעסוק בנסיעה לצדיק ולמפגש עמו בראש השנה.⁹ אנו מבקשים להראות, שלפי ר"נ וחסידיו, הנסיעה לצדיק גופה, בימות השנה בכלל ובראש השנה בעיקר, מהווה אתגר בעל חשיבות מהותית להתפתחותו הרוחנית של החסיד.¹⁰ במסגרת דיון זה נעסוק גם במושג הניסיון בהגות ברסלב וביחסי הצדיק ותלמידו.

הנסיעה לחצרו של ר"נ לראש השנה, שהייתה מלווה בדרך כלל בקשיים שונים, הייתה מבחן ל'מסירות הנפש' של החסיד. לעתים השיב ר"נ בשלילה על שאלת החסידים אם יש צורך שיהיו במחיצתו בראש השנה. עם זאת העיד תלמידו ר' נתן שהיה לר"נ צער גדול על כל חסיד שחסר בראש השנה. תשובתו השלילית של ר"נ נועדה כדי להעמיד את החסיד במבחן אישי, בו יצטרך להתגבר על כל המניעות ובכלל זה לא לציית להוראת הפטור של רבו ולבוא אליו לראש השנה, כפי שמתאר זאת ר' נתן:

שמעתי בשמו שאמר: כשאדם שואל להצדיק אם לעשות דבר שיש בו מסירת נפש בשביל השם יתברך, הוא ראוי לו להשיב ולצוות עליו שלא לעשות ואף על פי כן השואל אין צריך לקיים דבריו, כן שמעתי בשמו. עוד שמעתי בענין אחר: כל מה שהצדיק מצוה לעשות צריך לקיים, רק כשמצוה שלא ליסע על ראש השנה אצלו זה אין צריך לקיים.¹¹

מן המפורסמות היא מסירות נפשם של חסידים רבים להיות במחיצת ר"נ גם אחר פטירתו.¹² מספר ר' נתן:

ומכלל דבריו הקדושים שדבר אז עמנו למדנו כמה דברים. למדנו עוד הפעם עצם גדל החיוב להיות אצלו על ראש השנה. כי אף על פי שידענו זאת מכבר, אף על פי כן מריבוי דבריו הקדושים אז בזה, ומתנועותיו הנוראות אז הבינו עצם החיוב יותר ויותר, שאי אפשר לבאר זאת בכתב.

וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומין על ראש-השנה תמיד לאחר הסתלקותו, ושאין דבר גדול מזה.¹³

כאמור, הנסיעה לצדיק והמפגש עמו תופסים מקום חשוב אצל ר"נ. את אחד מסיפוריו - מעשה מרב ובן יחיד¹⁴ - הקדיש ר"נ לסוגיה זו. בשל חשיבותו של הסיפור לענייננו נביא אותו במלואו:

מעשה ברב אחד, שלא היה לו בנים. אחר כך היה לו בן יחיד וגדל אותו והשיא אותו. והיה יושב בעליה ולמד כדרך אצל הגבירים. והיה לומד ומתפלל תמיד, רק שהיה מרגיש בעצמו שחסר לו איזה חסרון, ואינו יודע מהו. ולא היה מרגיש טעם בלמודו ובתפלתו. וספר לפני שני אנשים בני הנעורים. ונתנו לו עצה שיסע לאותו צדיק. ואותו בן הנ"ל עשה מצוה שבא על ידה לבחינת מאור הקטן. והלך אותו הבן יחיד וספר לאביו, באשר שאינו מרגיש טעם בעבודתו כנ"ל וחסר לו, ואינו יודע מהו, בכן הוא רוצה לנסוע לאותו צדיק. והשיב לו אביו: איך אתה בא לנסוע אליו? הלא אתה למדן יותר ממנו ומיוחס יותר ממנו? לא נאה לך לנסוע אליו, כלך מדרך זו! עד שמנע אותו לנסוע וחזר ללמודו, ושוב הרגיש חסרון כנ"ל. והתייעץ שוב עם אותן האנשים הנ"ל, ויעצו אותו כמקדם לנסוע להצדיק. ושוב הלך לאביו, והטה אותו אביו ומנע אותו כנ"ל. וכן היה כמה פעמים והבן הנ"ל היה מרגיש שחסר לו. והיה מתגעגע מאד למלאות חסרונו, ולא ידע מהו כנ"ל. ובא עוד לאביו והפציר בו, עד שהכרח אביו לנסוע עמו, כי לא רצה להניח אותו לנסוע לבדו, מחמת שהיה בן יחיד. ואמר לו אביו: הלא תראה שאסע עמך, ואראה לך שאין בו ממש. ואסרו המרכבה ונסעו. אמר לו אביו: בזה אנסה, אם יתנהג כסדר, הוא מן השמים, ואם לא, אינו מן השמים ונחזור. ונסעו ובאו אל גשר קטן. ונפל סוס אחד, והמרכבה נתהפכה וכמעט נטבעו. אמר לו אביו: ראה שאינו מתנהג כסדר, ואין הנסיעה מן השמים, וחזרו. וחזר הבן ללמודו. ושוב ראה החסרון שחסר לו ואינו יודע. וחזר והפציר באביו כנ"ל. והוכרח לנסוע עמו שנית. וכשנסעו העמיד אביו הנסיון כבראשונה אם יתנהג כסדר. ונזדמן כשהיו נוסעים ונשברו שני הידות [= צירי המרכבה] (שקורין אקסין). ואמר לו אביו: ראה שאינו מתנהג לנו לנסוע, כי האם זה דרך הטבע, שישתברו שני האקסין? וכמה פעמים שנסעו עם המרכבה הזאת, ולא נזדמן כזאת, וחזרו. וחזר הבן הנ"ל לדרכו כנ"ל (היינו ללמודו וכו' כנ"ל), ושוב הרגיש החסרון כנ"ל, והאנשים יעצו אותו לנסוע. וחזר לאביו והפציר אותו כנ"ל, והכרח לנסוע עמו עוד. ואמר לו הבן שלא נעמד עוד על נסיון כזה, כי זה דרך הטבע שנופל סוס לפעמים, או שנשתברין האקסין, אם לא שיהיה איזה דבר מרגש מאד, ונסעו. ובאו לקרעטשמע [= אכסניה] ללון, ומצאו שם סוחר. והתחילו לספר עמו כדרך הסוחרים, ולא גלו לו שהם נוסעים לשם, כי הרב היה מתבייש בעצמו לומר שנוסע לאותו הצדיק. והיו מדברים מעסקי העולם, עד שבסיבוב הדברים הגיעו לספר מצדיקים, היכן נמצאים צדיקים. וספר להם ששם נמצא צדיק, ושם ושם. והתחילו הם לדבר מהצדיק שנסעו אליו השיב להם: זה? (בלשון תימה) הלא קל הוא, כי אני נוסע עכשיו ממנו, ואני הייתי שם, שהיה עובר עברה. ענה אביו ואמר לבנו: הראית בני, מה שזה הסוחר מספר לפי תמו, והלא הוא נוסע משם! וחזרו לביתם ונפטר אותו הבן. ובא בחלום להרב הנ"ל אביו. וראה אותו שהיה עומד בכעס גדול. ושאל אותו: למה אתה בכעס כל כך? והשיב לו, שיסע לאותו הצדיק הנ"ל (שרצה לנסע עם בנו אליו כנ"ל), והוא יגיד לך על מה אני בכעס. והקיץ, ואמר שמקרה הוא. אחר כך חלם לו עוד כנ"ל, ואמר שהוא גם כן חלום שוא, וכן עד שלש פעמים. והבין הלא דבר הוא, ונסע לשם. ופגע בהדרך את הסוחר שפגע מקדם, בעת שנסע עם בנו. והכיר אותו ואמר לו: הלא אתה הוא שראיתיך באותו הקרעטשמע? והשיב לו: בודאי ראית אותי. ופתח פיו ואמר לו: אם תרצה, אהיה בולע אותך. אמר לו: מה אתה מדבר? השיב לו: זכור אתה, כשנסעת עם בנך, ובתחילה נפל סוס על הגשר, וחזרת. אחר כך נשברו האקסין. אחר כך פגעת בי, ואמרתי לך שהוא קל. ומאחר שפטרתי אותו, את בנך, עכשיו אתה רשאי לנסוע, כי הוא היה בחינת מאור הקטן, והצדיק הנ"ל הוא בחינת מאור הגדול. ואם היו מתועדים יחד, היה בא משיח. וכיון שפטרתי אותו, אתה רשאי לנסוע. ובתוך דבריו נעלם, ולא היה לו עם מי לדבר. ונסע הרב אל הצדיק, וצעק: חבל! חבל! חבל על דאבדין ולא משתכחין! השם יתברך ישיב נדחינו בקרוב, אמן.¹⁵

טענתו של ר"נ היא חד-משמעית: פגישה של הנער עם מורו הרוחני¹⁶ תביא את המשיח,¹⁷ ולחילופין - אם לא תתקיים פגישה זו, הנער ימות. אנו נוטים לפרש את המיתה כפשוטה: כיוון שלא הגיע הבן להשלמתו, צערו היה כה גדול, עד שנלקח לגנזי מרומים.

נציג את עיקרו של הסיפור.¹⁸ הנער עוסק בתורה ובתפילה, אך אינו מוצא בכך את סיפוקו. העצה הניתנת לו היא לפגוש צדיק מסוים, שביכולתו לסייע לנער להשלים את חסרונו. הנער שהגיע לבחינת הירח¹⁹ היה זקוק למפגש עם רבו הצדיק, הנמשל לחמה. כאן מלמדנו ר"נ, שאדם יכול ללמוד באופן אוטו-דידקטי ולהגיע להישגים אינטלקטואליים גדולים, אך עדיין יהיה זקוק למפגש עם רבו הצדיק. מי שמסוגל להדריך את התלמיד אודות תיקונו, נמצא מחוצה לו, כשם שהחמה - שלה יש אור עצמי - מעניקה מאורה ללבנה. לא מדובר כאן במסירת ידע גרידא, אלא בקשר נפשי שנוצר בין הצדיק ותלמידו.²⁰ בדרוש אחר, מתאר ר"נ את הצדיק כבעל שדה, המכיר את נשמות תלמידיו, כשם שבעל שדה מכיר את גידוליו ויודע כיצד לטפח אותם:

דע, כי יש שדה, ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאד וגדל יקר יופי השדה וגידוליו אי אפשר לספר, אשרי עין ראתה זאת ואילנות ועשבים, הם בחינת נשמות קדושות הגדלים שם. ויש כמה וכמה נשמות ערומות, שהם נעים ונדים מחוץ לשדה, וממתינים ומצפים על תיקון, שיוכלו לשוב ולהכנס אל מקומם. וגם אפילו נשמה גדולה, שבה תלויים כמה נשמות, לפעמים כשהיא יוצאת לחוץ, קשה לה לחזור לשם. והם כלם מבקשים ומצפים על בעל השדה, שיוכל להתעסק בצרך תיקונם... וזה הבעל השדה, הוא משגיח ומשתדל תמיד להשקות האילנות ולגדלם, ובשאר תיקוני השדה, ולהרחיק האילנות זה מזה הרחקה הראויה, שלא יכחיש אחד את חברו...²¹

ר"נ ממשיך ומבאר מי ראוי להיות בעל השדה מתקן הנשמות:

ומי שרוצה לחגר מתניו, להכניס עצמו להיות הוא הבעל השדה, צריך להיות איש אמוד ותקיף, וגבור חיל, וחכם, וצדיק גדול מאד כי צריך להיות אדם גדול ומפלג במעלה מאד...²²

מדברים אלו ניתן לעמוד על תכונותיו של הצדיק. מעלתו אינה מסתכמת בידיעות ובחכמה, אלא הוא נדרש גם למידות מתוקנות ולמעשים, כדי לשמש דוגמה חיה לחסידיו.

מהי דרך התיקון שערך ר"נ לתלמידיו? ר' נתן מדגיש, שאין מדובר בתיקונים קבליים אזוטריים, אלא בעבודה רוחנית קשה, כפי שנהג ביחס לעצמו:²³

והיה יודע לתת תיקונים לכל אחד ואחד כפי שרש נשמתו. וכל הדברים שציוה לא היה עניני סודות לכוון כוונות ויחודים,²⁴ רק כל ההנהגות שציוה למקורביו היו עניני עבדות. לאחד ציוה בתחילה להתענות איזה הפסקות... וכן ציוה על רוב אנשים שיזהרו לילך למקוה לטבול בימים שאין אומרים בהם תחנון. וזה ציוה לכמה אנשים לכמה אנשים ציוה לומר ח"י פרקים משניות בכל יום. וכן כמה וכמה הנהגות שציוה בעניין הלמוד, שלזה ציוה ללמד זאת ולזה ציוה ללמד זאת. וזאת הייתה הנהגה הכללית שציוה והזהיר את כלם, דהינו ללמוד פוסק בכל יום, אפילו ביום שאין לו פנאי ילמד על כל פנים איזה סעיף שלחן ערוך בכל מקום שהוא... הכלל, שלכל אחד ואחד ציוה הנהגות מיוחדות כפי מה שהיה צריך לתקן מה שפגם וכפי שרש נשמתו. ויש הנהגות כלליות שציוה לכל המקרבים שלו כנ"ל, ויש הנהגות שהיה כלליות לכמה וכמה אנשים ויש הנהגות שהיו מיוחדות לכל אחד ואחד.²⁵

הנסיעה של הבן לצדיק מלווה בקשיים, עיכובים והפרעות, ובלשונו של ר"נ: מניעות. הקושי העיקרי הוא בשכנוע האב שיסכים לנסיעה זו. דבר שכיח הוא, שההורים לא מבחינים בצרכים המיוחדים של ילדיהם. ר"נ טוען, שהניסיון הראשון שעובר האדם, מתרחש דווקא בתוך המעגל הקרוב לו.²⁶ תירוצים לא חסרים: איזה טעם יש לנסוע לצדיק זה? הרי אתה יודע ללמוד מצוין, ואפילו טוב ממנו! גם ייחוס יש לך. מאמציו של הבן להתגבר על התנגדות האב²⁷ נושאים פרי, אבל להפתעתו הם נתקלים בשרשרת של הפרעות מסוגים שונים, המונעות מן הבן לפגוש במורו. אך גם כאן מצליח הבן להתגבר על מכשולים אלו. הניסיונות והמניעות המתוארות בהמשך הנסיעה נראות כחורגות מגדר הטבע בהסתברותם, שהרי נדיר הוא ששני צירי המרכבה יישברו בעת ובעונה אחת. אמנם, הרכילות²⁸ בבית המרזח על דרכו הנלוזה (כביכול) של הצדיק, היא דבר מצוי שהולם את טבעם של אנשים, ובכך מלמדנו ר"נ שהניסיונות שעובר האדם בימי חייו הנם מגוונים. פטירתו של הבן מבטאת, לכאורה, את כישלונם של האב והבן להתגבר על המניעות.

בסיומו של הסיפור מתגלה מי אחראי על כל הניסיונות והמניעות הללו, כפי שמפרש ר' נחמן מטשהרין:²⁹

סיפור נפלא ונורא ומוסר השכל, איך הבעל דבר מתגבר ומשתדל בתחבולותיו למנוע מלהתקרב להצדיק האמת. והעיקר מהצדיק שבו תלוי כל תקוות ישראל. וכל מה שהאדם גדול ביותר ויש בו מדריגה ובחינה גבוה ביותר, מתגבר עליו למנעו ביותר. כי אם היה הוא מתקרב, מי יודע מה היה נצמח מזה טובה ותיקון לכלל ישראל ולכלל כל העולמות כולם.³⁰

ה'בעל דבר' הוא כינוי ליצר הרע, השטן, המתגרה באדם בכל עת ומבקש למנוע ממנו את המפגש עם מורו, כדי שלא יגיע לשלמותו. אף שהניסיונות והמניעות נראים כחיצוניים, במבט מעמיק יותר נראה שמקורם באדם עצמו, שכן היצר הוא חלק מאישיותו של האדם. כל אדם מקבל ניסיונות כפי דרגתו, ואם יוכל לערוך שינוי במחשבתו הסובייקטיבית, יוכל להתמודד עם המניעות, שגם הם מתבררות למפרע כסובייקטיביות:

ודע, שהמניעות שיש לכל אחד לעבודת הבורא יתברך שמו, כגון לנסוע להצדיק האמת וכיוצא. ולכל אחד ואחד נדמה לו, שהמניעות שלו גדולים יותר משל חברו, וקשה לעמוד בהם. דע, שלכל אחד אין לו מניעות רק כפי כוחו, כפי מה שיכול לשאת ולעמוד בהם - אם ירצה... והמניעה הגדולה שבכל המניעות היא מניעת המוח. דהיינו, מה שמוחו ולבו חלוקים מהשם יתברך או מהצדיק. כי אפילו כשמשבר המניעות שיש לו לנסוע להצדיק האמת ובא לשם, עם כל זה, כשמוחו חלוק וקשה לו קושיות על הצדיק, ויש לו עקמומיות בלבו על הצדיק, זאת המניעה מונע אותו יותר מכל המניעות.³¹

גם בסיפור נראות המניעות כצצות מחוץ לאדם. כך למשל בדמותו הדמונית של ה'בעל דבר', המציירת דמות שטנית המעמידה עצמה מול האדם ומנהלת עמו מאבק עיקש. אך פרשנותו של ר' נחמן מטשהרין חושפת לפנינו את הקריאה הנכונה של הסיפור. בסופו של הסיפור, ה'בעל דבר' פוער את פיו ואומר לאב: "אם תרצה, אהיה בולע אותך...", והדבר מתמיה, מה פירוש "אם תרצה", וכי הדבר תלוי באדם? מיישב ר' נחמן מטשהרין:

יש לומר שרימז לנו רבינו ז"ל גם בזה דבר עמוק ואמת, כי באמת אי אפשר להבע"ד לבלוע את האדם בעל כורחו גם אם לא יתרצה אליו, רק שהוא מסבב ברוב תחבולותיו והסתותיו ופיתויו, עד שמכניס רצון בלב האדם לנטות אחריו ואז יכול לבלוע אותו ממש ח"ו כמו שגם בסיפור זה. הכניס תחלה בלב הרב שלא יהיה לו רצון שיסע בנו אל הצדיק, כי נדמה לו שהוא פחיתות הכבוד לפניו, וכמבואר גם אח"כ בפגעו בהסוחר היה מתבייש לומר שנוסע לאותו צדיק, וממילא כשהכניס הבע"ד בדעתו לנטות אחר רצונו, בוודאי היה בכוחו להתגבר עליו. וזה רימז לו אם תרצה היינו אם יהיה רצונך נמשך אחר רצוני בוודאי אהיה בולע אותך... וע"כ עיקר העצה להתגבר לבלי להיות לו שום רצון אליו... ואז בוודאי יתגבר עליו כי הקב"ה עוזרו ומסייע לו בבחי' ה' לא יעזבנו בידו כמו שדרשו רז"ל על פסוק ואתה תמשל בו אם תרצה תתגבר עליו,³² אם תרצה דייקא.³³

המניעות שמערימות קשיים לפני האדם מלהתקדם בשאיפותיו הרוחניות, נראות לעתים כדבר שמעל כוחותיו של האדם, וכמחסום אובייקטיבי שאין אפשרות להתגבר עליו. מדבריו של ה'בעל דבר' בסיפור ניתן ללמוד, שהוא אינו יצור עצמאי, ואת כוחו הוא יונק מרצונו הפנימי של האדם.

אך בכך לא תם טיעונו של ר"נ, והוא צועד צעד נוסף כדי ללמדנו על שורשם האמתי של המניעות. לא רק שיש להסתכל על המניעות כעניין סובייקטיבי הטמון במחשבת האדם, אלא שהקב"ה בכבודו ובעצמו מביא על האדם את הניסיון. הקב"ה מתלבש בתוך המניעות, ובהתבוננות נכונה ניתן לגלות את הקב"ה מתוך המניעות:

ובאמת אין שום מניעה, כי גם בהמניעה בעצמה מלובש שם השם יתברך...³⁴

כי מי שהוא הולך בגשמיות כל ימיו, ואחר כך נתלהב ורוצה לילך בדרכי השם יתברך, אזי מדת הדין מקטרג עליו, ואינו מניח אותו לילך בדרכי השם יתברך, ומזמין לו מניעה, ומסתיר את עצמו כביכול בהמניעה הזאת. ומי שהוא בר דעת, הוא מסתכל בהמניעה, ומוצא שם הבורא ברוך הוא, כמו דאיתא בירושלמי³⁵ (פ"א, סד ע"א): 'אם יאמר לך אדם היכן אלהיך תאמר לו בכרך גדול שבארם', שנאמר: 'אלי קרא משעיר' (ישעיהו כ"א, יא), ומי שאינו בר דעת, כשרואה המניעה חוזר תכף לאחוריו.³⁶

מדוע הקב"ה חפץ להקשות על האדם? מדוע מזמן לו מניעות, וכאילו לא די בכך אלא שמתלבש הוא בתוכם? ר"נ מבאר, שיש עתים שבהם האדם אינו ראוי מצד מעשיו להתקרב לדרך האמת. מידת הדין, שעניינה הוא המשפט והצדק, פוסקת את דינו לחובה, בכך שהיא מטילה עליו מניעות רבות, המרחיקות אותו מן הצדיק ומדרך האמת. מצב זה יוצר, כביכול, דילמה אצל הקב"ה: מצד אחד הוא חפץ בדין ובמשפט, ומצד שני - הוא אוהב את ישראל ואינו חפץ להכשילם. כיצד ינהג?

אך מאחר שבאמת הוא יתברך אוהב ישראל, ואותה האהבה של ישראל היא גדולה יותר מהאהבה של המשפט כנ"ל, מה עושה השם יתברך, כי הוא מוכרח כביכול להסכים על המניעות למנעו מן האמת, מחמת הדין והמשפט שעליו, כי הוא אוהב משפט כנ"ל. אבל אף על פי כן באמת לאמתו רצונו וחפצו יתברך שאף על פי כן יתקרב האדם אליו יתברך, כי הוא אוהב ישראל יותר מהמשפט כנ"ל. על כן, השם יתברך נותן רשות להזמין לו מניעות, אבל הוא יתברך בעצמו מסתיר את עצמו כביכול בתוך המניעות. ומי שהוא בר דעת, יכול למצא את השם יתברך בתוך המניעות בעצמן. כי באמת אין שום מניעה בעולם כלל, כי בתקף המניעות בעצמן נסתר השם יתברך. ועל ידי המניעות בעצמן דיקא יכולין להתקרב להשם יתברך, כי שם נסתר הוא יתברך כנ"ל.³⁷

הסתתרותו של הקב"ה בתוך המניעות, נותנת משמעות מיוחדת לכל הסיבוכים והקשיים הניצבים בפני האדם. שכן, אם הקב"ה בכבודו ובעצמו מצוי בהם, אזי התגברות של האדם על המכשולים השונים, על ידי שינוי התודעה וההכרה שבפנימיות המניעות שורה רוח ה', מגלה לאדם שרצונו של הקב"ה לפגוש את האדם דווקא בתוך המניעות ומתוך התגברות עליהן.³⁸

הסבר נוסף של ר"נ למניעות הרבות שנתקל בהם האדם, הוא הצורך לעורר בו אתגר. הימצאותן של מניעות צריך לעורר את האדם להכרה, שיש לפניו אתגר חשוב שאין לוותר עליו, וככל שהמניעות יותר מורכבות, כך האתגר משמעותי יותר לחייו של האדם:

ועיקר גודל החשק נעשה על ידי המניעה שמזמינין לו, כי כשאיש ישראלי צריך לעשות דבר הצריך לו ליהדותו, בפרט כשצריך לו לעשות דבר גדול הצריך ליהדותו, שכל יהדותו תלוי בזה, כגון לנסע לצדיק אמתי, אזי מזמינין לו מניעה וזאת המניעה היא בשביל החשק, כדי שעל ידי זה יהיה לו חשק יותר לעשות אותו הדבר... [שנאמר:] 'ולחם סתרים ינעם' (משלי ט', יז), שכל מה שהדבר נמנע ונסתר מן האדם ביותר, הוא חושק אליו ונעים לו ביותר... ועל-כן ראוי לאדם לדעת כשיש לו מניעות גדולות מאד מאיזה דבר שבקדושה, ידע ויבין מזה, שזה הדבר שרוצה לעשות, הוא נחשק גדול מאד, ודבר יקר מאד, שמחמת זה המניעה גדולה מאד כנ"ל ובפרט כשרוצה לנסע לצדיק האמת, כי יש צדיקים הרבה, אבל יש בחינות נקודות האמת בין הצדיקים, שכשרוצים להתקרב אליו, שבזה תלוי הכל, אזי יש להאדם מניעות גדולות רבות מאד, ומזה בעצמו יבין האדם גדל מעלת הנחשק.³⁹

נחזור ונעיין בסופו של הסיפור. סיומו נראה פסימי מאוד, שהרי הבן מת ולא הגיע לשלמותו. האם זו סוף הדרך? האם ניתן לשנות את מצבו של הבן? ממקורות אחרים בכתביו של ר"נ ניתן ללמוד, שתפקידו של הצדיק הוא לתקן נשמות גם לאחר פטירתן מן העולם הזה, ועל כן הזיקה בין התלמיד לרבו אינה פוסקת, והצדיק יכול לתקן את נשמת תלמידו גם בעולם האמת. ניתן ללמוד זאת מן התורה של ר"נ אודות בעל השדה, שהבאנו לעיל (על יד הערה 21). תורה זו מלמדת על דמותו של הצדיק כבעל השדה, הדואג לחסידיו גם בעולם הזה, אך גם לתיקון נשמות של נפטרים. תלמידו של ר"נ, ר' נתן, מתאר לנו את הרקע לאמירתה של תורה זו:

בשנת תקס"ו... בחודש סיון נפטר בנו הילד שלמה אפרים ז"ל...⁴⁰ אז התחיל לדבר עמנו מענין תיקון הנשמות מענין הבעל שדה. שיש שדה שגדלים בו נשמות וצריכין בעל השדה לתקנם, וזה שחוגר מתניו להיות בעל השדה יש עליו יסורים הרבה בלי שעור...

ומאז דבר הרבה מעניין תיקון הנשמות, ובפרט אחר שבא מלמברג בפרט בכניסתו לאומין, שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכב שם הכל היה מחמת זה בשביל תיקון הנשמות הצריכים תיקון מכמה מאות שנים. כי שם באומין נהרגו נפשות רבות בלי שעור, וכמה ילדים אלפים ורבבות, שנהרגו קדם זמנן וכו'.⁴¹

נראה שתורתו זו של ר"נ על בעל השדה נאמרה במשמעות כפולה. הצדיק כבעל השדה פועל גם בעולם הזה - בהדרכה ובתיקון של נשמות חסידיו, וגם כמסוגל לתקן נשמות שנפרדו מן העולם הזה אחר פטירתו.⁴² בעקבות פטירתו של בנו תכנן ר"נ את מקום קבורתו באומן, כדי לדאוג לנשמת בנו וגם לנשמות אלו שמתו על קידוש ה', בטבח שבצעו ההיידמקים והקוזקים בה' בתמוז תקכ"ה באומן.⁴³

למדנו מכאן, שיש יכולת לצדיק להשפיע על תיקון הנשמות הן בחייו והן במותו. בכל אחד מן המקרים יכול הוא לתקן הן את נשמות החיים והן את נשמות הנפטרים. מתוך כך ניתן להבין טוב יותר את החשיבות שראה ר"נ וחסידיו בעקבותיו, לעלייה לציון באומן, שכן כוחו והשפעתו לא פסקו עם פטירתו מהעולם הזה.⁴⁴ וכדברי ר' נתן:

כי זה עיקר נסיעתי שאהיה על ראש השנה אצל בעל השדה, אשר הוא מתקן נשמות המתים והחיים. ואמר שאפילו מי שאינו יכול לתקן אותו כל השנה, בראש השנה יכול לתקן מי שיבוא אליו.⁴⁵

במחיצתו של הצדיק

וכאן יש לשאול: אחרי שסוף סוף התגבר החסיד על כל המניעות והגיע אל רבו, מהו הדבר המיוחד המתרחש בחצר הצדיק - ר"נ - בראש השנה? ננסה לעמוד על תשובה אחת לכך,⁴⁶ מתוך דרשה ששמעו החסידים בראש השנה שנת תק"ע בחצרו של ר"נ.

הדרשה המרשימה בהיקפה ובעומקה, הוקדשה לדיון בסוגיית האמונה.⁴⁷ קדמה לדרשה זו תסיסה בחצרו של ר"נ. נראה שהשאלות שהתעוררו עסקו בשאלת 'צדיק ורע לו', שכן בדיון היו מעורבים 'סובלי חלאים':

קודם שאמר התורה הגדולה 'תקעו אמונה' בלקוטי תנינא בסימן ה' בראש-השנה תק"ע, דבר עמנו קודם אותו ראש השנה, וסיפר, שהרבה אנשים קבלו לפניו בקובלנא רבה על חסרון אמונה. וכמה סובלי חלאים היו מהם, שקבלו גם כן לפניו על חסרון אמונה. אחר כך אמר התורה הנ"ל שמדבר מכל זה.⁴⁸

בדרשתו דן ר"נ בחשיבות האמונה ובהשפעתה על חיי האדם, ובדרך לגילוי האמונה ולחיזוקה. את דבריו פתח כך:

העיקר הוא האמונה, וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה. כי יש סובלי חלאים, שיש להם מכות מופלאות, והם סובלים החלאים רק בשביל נפילת האמונה, בבחינת: 'והפלא ה' את מכתך ואת מכות זרעך מכות גדלות ונאמנות וחלים רעים ונאמנים' (דברים כ"ח, נט). 'ונאמנים' דיקא, כי הם באים על ידי פגם אמונה. כי על ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות, שאין מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות. כי כל הרפואות הם על ידי עשבים, והם גדלים רק על ידי אמונה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:⁴⁹ 'אין הגשמים יורדין אלא בזכות אמונה'...⁵⁰

נוכל לעמוד כאן על גישה עקרונית אצל ר"נ: המצב הרוחני משפיע על המצב הפיזי, במקרה הזה על המצב הבריאותי. ציינו לעיל, שר"נ נשא את דרשתו לאור טענות שהעלו 'סובלי חלאים'. התרופה לכך, לדעת ר"נ, היא חיזוק האמונה.⁵¹ גם סמי הרפואה שמקורם מן הטבע, מושפעים ממצבו הרוחני של הזורע אותם, וכך גם לגבי ירידת הגשם.⁵² האמונה משפיעה לא רק על המצב הבריאותי, אלא גם על מצבו הכלכלי של האדם:

על ידי המשכת רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהינו לתוך גופים, על ידי זה נכפל ונתרבה פרנסתו. כי כשממשיך רוחניות אלקות לתוך צמצומים, דהיינו לתוך גופים, זה בחינת בריאה. כי נעשה עתה בריאה חדשה על ידי חבור רוחניות אלקות עם הגוף והצמצום, שזה עיקר הבריאה. ואזי תיכף כשנעשה איזה בריאה, אזי השם יתברך נותן פרנסה תיכף. כי השם יתברך מפרנס 'מקרני ראמים עד ביצי כנים' (עבודה זרה ג ע"ב), ותיכף שיש בריאה, תיכף השם יתברך נותן פרנסה, כי הנשמה לבד אינה צריכה פרנסה, וכן הגוף לבד אינו צריך גם כן פרנסה, ועיקר צורך הפרנסה הוא רק כשנתחבר הנשמה עם הגוף, דהינו 'שתופא דנפשא ובשרא' (עיין הקדמת התיקונים) אז צריכין פרנסה.⁵³

ר"נ יוצר הקבלה בין חשיפת האלוהות בעולם, לבין גילויו של האדם את פנימיות נשמתו. האדם נדרש לגלות את האלוהות בעולם הגשמי, כשם שעליו לגלות את נשמתו-אמונתו בתוך גופו. הפרנסה אינה צורך של הגוף בלבד, ועל כן האדם אינו יכול לזכות בפרנסה, אם לא תהיה מחוברת לכך הנשמה - האמונה - גילוי האלוהות בתוך העשייה הגשמית. 'חיבור' האלוהות לעולם הגשמי מקביל לחיבור שבין הנשמה והגוף, ולראיית שניהם כיחידה אחת. גילוי האימננציה האלוהית מוגדר כבריאה חדשה, כשם שראיית הגוף והנפש וזיקתם זה לזה כאחדות אחת היא בריאה חדשה. כאשר יש בריאה נפתחים שערי פרנסה.

שוב אנו עומדים כאן על העיקרון שמלמד ר"נ. נקודת ההתחלה בעבודתו של האדם, היא תיקון מצבו הרוחני-אמוני, שרק בכוחו יוכל להשפיע גם על שאר תחומי חייו ההכרחיים. ר"נ רואה את תפקידו בחיזוק עניין זה אצל חסידיו כנושא ראשון במעלה.

עמדנו על נקודות מעטות מן הדרשה הארוכה ששמעו החסידים שעלו לחצרו של ר"נ. לקראת סיומה קושר ר"נ את דבריו לעניינו של ראש השנה. הטענה העיקרית בדבריו של ר"נ היא, שראש השנה הוא היום היותר חשוב לתיקון האמונה. שכן ליום זה, שביטויו המרכזי הוא המלכת הקב"ה, נדרשת אמונה גדולה. כדי לבנות אמונה גדולה, נדרשים כל החסידים להתקבץ לתפילות החג יחדיו. בכל אדם יש 'לקוט של אמונה', כלומר: ניצוץ של אמונה. חיבור בין כל החסידים ביחד מדליק להבה גדולה:

כי ראש השנה הוא בחינת תיקון האמונה, בבחינת: 'אף אמונתך בקהל קדשים' (תהילים פ"ט, ו), כי אז נתקבצין כל הקהילות הקדושות. ועל ידי זה נתלקטין ונתקבצין כל ליקוטי האמונה, בבחינת 'אף אמונתך בקהל קדשים' כנ"ל.⁵⁴

התקבצות החסידים מאפשרת תיקון המוחין. 'מוחין' הוא מושג מקבלת האר"י, המציין תהליכים פנימיים בתוך עולם האצילות.⁵⁵ התיקון הלוריאני חל על העולם העליון, על ספירותיו ועל פרצופיו. ר"נ אינו מפרש את תיקון המוחין במשמעותו הלוריאנית. הוא טוען שבראש השנה שעניינו ראש - ראשית, האדם נדרש לתקן את המוחין - המחשבה והתפיסה, שמקומם בראש, ביחס לדרכי גילויו של ה' בעולם. את הגילויים הקביל ר"נ לחמשת החושים באדם. כל חוש מבטא היבט מסוים של הזיקה בין ה' לישראל. התיקון כאן מתייחס לעליונים. התכנסות ישראל לתפילה משותפת וקבלת עול מלכות שמים מתוך אמונה גדולה והכרה בזיקה העמוקה שבין ה' לישראל, פועלת להעמיק ולתקן זיקה זו:

ועל ידי זה נעשה תיקון המוחין... וזהו ראש השנה - ראש דיקא. כי נעשה ונתתקן בחינת מוחין כנ"ל. וזהו בחינת החמישה חושים של המוח, שכולם נמצאים בבחינת ראש השנה. כי יש חמישה חושים במוח, שהם: ראיה, שמיעה, ריח, טעם, מישוש. וכולם נמשכין מהמוח כי מהמוח נמשכין גידין לכל אלו החושים. וכל אלו החושים נמצאים בבחינת ראש השנה, שהוא בחינת ראש ומוחין כנ"ל.

'חוש הראיה' בראש השנה הוא בבחינת: 'תמיד עיני ה' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה' (דברים י"א, יב). בראש השנה נדון מה יהא בסופה, שבראש השנה רואה ומשגיח על כל השנה, מה יהא בסופה, וזהו בחינת 'חוש הראיה'.

'שמיעה' הוא בחינת מה שהשם יתברך שומע קול צעקות ותפלות ותרועת עמו ישראל ברחמים.

'ריח' זה בחינת: 'והריחו ביראת ה'' (ישעיהו י"א, ג), בחינת: 'ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת'.⁵⁶

'טעם' זה בחינת: 'ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי' (בראשית כ"ז, ד) - 'מפקודין דעשה' (תיקוני זהר, תיקון כ"א), היינו מה שהשם יתברך טועם בראש השנה כל המעשים טובים של ישראל. וזהו בחינת 'חוש הטעם'.

'מישוש' הוא בידים, כמו שכתוב בעבודה זרה: 'ידיהם ולא ימישון' (תהילים קט"ו, ז), כי המישוש הוא בידים. וזהו בחינת 'שידו פשוטה לקבל שבים⁵⁷ מראש השנה עד יום הכפורים', וזה בחינת 'חוש המישוש'.

נמצא שבראש השנה הוא תיקון המוחין כנ"ל.⁵⁸

כאן שב ר"נ ומבאר את משמעות הקשר בין הרבי לתלמידיו. תפקידו של הרבי ללמד את תלמידיו את דרכי האמונה. הרבי מקבץ את 'חלקי האמונה' של תלמידיו, ומבקש לרומם אותם לאמונה אחת גדולה - 'קיבוץ האמונה'. כמו כן מדגיש ר"נ, שכשם שהרבי מתקן את האמונה אצל תלמידיו, כך הוא זוכה מתוך כך לתקן גם את אמונתו שלו.⁵⁹ דבר זה מבהיר את בקשתו ותביעתו של ר"נ להימצאותו של כל אחד מתלמידיו בנוכחותו, שכן לכל אחד מישראל יש 'חלק אמונה' שלו, ואי-אפשר לוותר על אף אחד מבני החבורה:

וזה בחינת רבי עם תלמידים. שכשיש רבי אמיתי⁶⁰ עם תלמידים, על ידי זה נעשה ונתתקן גם כן כל הבחינות הנ"ל. כי על ידי קבוץ התלמידים אצל הרב, על ידי זה נתקבץ ונתלקט חלקי האמונה... כי הרב הוא משגיח על חלקי האמונה של כל אחד ואחד לקבצם ולהעלותם... נמצא, שבחינת אמונה נתתקן על ידי רבי עם תלמידים, גם נתחדש ונתתקן המוח, כי מוח⁶¹ התלמידים נתתקן ונתחדש על ידי הרב, וגם מוח הרב נתחדש על ידי התלמידים, כמו שאמרו: 'ומתלמידי יותר מכולן' (מכות י ע"א).⁶²

מערכת היחסים בין הרבי ותלמידיו, דומה למערכת היחסים בין הקב"ה וישראל. כשם שהקב"ה מתגלה בחמישה גילויים בבחינת חמשת חושי האדם, כך גילוי התורה של הרבי לתלמידיו נחשף לפניהם בחמש בחינות דומות:

ועיקר זמן הקיבוץ הוא בראש השנה, שהוא בחינת ראש. שאז הוא בחינת תיקון המוחין כנ"ל.

והם מאירין ומחזקין זה את זה. דהיינו, כי גם הרב עם התלמידים כשמתקבצים, יש כל בחינות החמשה חושים של המוח.

'חוש הראיה' זה בחינת מה שרואין את הרב, בבחינת: 'והיו עיניך ראות את מוריך' (ישעיהו ל', כ), שהוא דבר גדול.

'שמיעה' הוא בחינות: 'ויגל אזנם למוסר' (איוב ל"ו, י). דהיינו, מה שכל אחד ואחד שומע המוסר של הרב.

'ריח' זה בחינת הטרחות והיגיעות שיש לכל אחד ואחד בשביל לנסוע ולילך ולבוא אל הרב... דהיינו על ידי טרחות ויגיעות, כי אי אפשר לקבל מהרב כי אם על ידי טרחות ויגיעות, וזהו בחינת 'חוש הריח'.

'טעם' זה בחינת מה שכל אחד טועם ומרגיש מתיקות אמרי נעם של הרב.

'מישוש' זה בחינת ידים כנ"ל, זה בחינת ההוצאות שיש לכל אחד, מה שכל אחד מוציא יגיע כפו על הוצאות לבוא להרב, וזה בחינת 'מישוש', בחינת ידים, בחינת יגיע כפו כנ"ל.

נמצא שגם כאן נתתקן בחינות החמשה חושים כמו בראש השנה, והם מאירין ומחזקין זה את זה...⁶³

ניתן לראות כיצד דאג ר"נ לעודד ולהעריך את מאמצי תלמידיו שטרחו ובאו להיות במחיצתו, התגברו על הקשיים השונים וגם התייחסות לחסרון הכיס לא נעדרה מדבריו. אך לא רק עידוד והערכה יש כאן. המאמץ וההוצאות של התלמידים נתפסים כחלק מתהליך התיקון שעבר כל אחד מהם.

בדרשה זו ראינו את תיקון האמונה שמתרחש בחצרו של ר"נ בחייו בימי ראש השנה. אך מה באשר לעלייה על ציונו, איזה תיקון ניתן לעשות אחר פטירתו של ר"נ?

ר"נ לא עזב את העולם הזה לפני שדאג להשאיר לחסידיו הנחיות ברורות כיצד להמשיך את ההתקשרות אליו. ההנחיה כוללת תפילה וצדקה, כפי שמספר תלמידו ר' נתן:

כבר הבטיח רבנו זכרונו לברכה בחייו, ויחד שני עדים כשרים על זה. שכשיסתלק, כשיבואו על קברו ויתנו פרוטה לצדקה... ואמר אז רבנו זכרונו לברכה בזו הלשון: כשיבואו על קברי ויתנו פרוטה לצדקה בעבורי... ויאמרו אלו העשרה קפיטל תהילים הנרשמים אצלנו בשביל תיקון למקרה לילה רחמנא לצלן, אז יניח רבנו עצמו לאורך ולרוחב, ובודאי יושיע לזה האדם. ואמר שבהפיאות יוציא אותו מהגיהנום, אפילו אם יהיה אותו האדם איך שיהיה, אפילו אם עבר מה שעבר. רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאולתו חס ושלום.

ובלילה שקדם הסתלקותו אמר: מה לכם לדאוג, מאחר שאני הולך לפניכם. ומה אם הנשמות שלא הכירו אותי כלל. הם מצפים על תיקונים שלי מכל שכן אתם וכו'.⁶⁴

נמצאנו למדים, שראש השנה אצל ר"נ היה היום החשוב ביותר בשנה לגילוי האמונה, תיקונה וזיכוכה. האמונה הגדולה תלויה בהימצאותם של כל התלמידים בסביבת מורם הדגול. מורה שידע ללמד על תוכנה ועל חשיבותה של האמונה. מורה שהנחה את חסידיו, כיצד ליקוט האמונה מכל אחד מבני החבורה וצירופם יחד יוצר כוח הפועל על העליונים. לראש השנה כזה תהיה בוודאי השפעה על השנה כולה, לכל אחד בפרט ולעם ישראל ככלל.

הערות:

1. עיין: ל"י בנדר, שיח שרפי קודש, ירושלים תשנ"ד, חלק א, עמ' קסו; חלק ב, עמ' קסא.
2. י"צ שפירא, הדרך לצדיק, ירושלים תש"ס, עמ' רמג. ראה גם: שיח שרפי קודש (לעיל, הערה 1), חלק ה, עמ' ריא. תיאורים נוספים על מסירות הנפש של הנוסעים לאומן ראה שם, חלק ד, עמ' צג.
3. חיי מוהר"ן, פרק: גדל יקרת ראש השנה שלו, סי' תה.
4. שם, סי' תג.
5. שם, סי' תד.
6. אף שחסידים רבים השתדלו להיות במחיצת רבותיהם בימים הנוראים כמו במועדים האחרים, לא מצאנו הנחיה כה חד-משמעית של רבי לכלל חסידיו ביחס לראש השנה כפי שמצאנו אצל ר"נ. דוגמות לנסיעה לחצר הצדיק לראש השנה, ראה: ר' יעקב סופר, סיפורי יעקב (מהד' גדליה נגאל), ירושלים תשנ"ד, עמ' 172; ר' מנדל ציטרין, שבחי צדיקים (מהד' גדליה נגאל), ירושלים תשנ"ו, עמ' 106.
7. חיי מוהר"ן, פרק: גדל יקרת ראש השנה שלו, סי' תו.
8. תורותיו של ר"נ ותלמידיו בעניין ראש השנה מפוזרות בכתביו ובכתבי תלמידיו. יש לציין ספר שנכתב על ראש השנה בהגות ברסלב על ידי אחד ממוריה החשובים: ר' נחמן ב"ר צבי אריה, אב"ד טשהרין, ירח האיתנים, ירושלים תשי"א. המחבר מנסה למצוא את השפעת ראש השנה על כלל הנושאים שבכתבי ר"נ, על פי טענתו של ר"נ עצמו, שכל עניינו ועסקו הוא ראש השנה.
מצויים גם כמה אוספי מאמרים של תורות ברסלב בעניין ראש השנה, כמו: י"ב הרשקוביץ, קונטרס ליקוטי מאמרים לראש השנה, קרית יואל תשמ"ז; שמואל ב"ר אברהם חיים צ'צ'יק, ראשית השנה, ירושלים תשמ"ה; ק' דוד, ראש השנה אצל הצדיק האמת, ירושלים תשנ"ח; י"צ שפירא (לעיל, הערה 2). מקורות נוספים אודות הנסיעה לאומן ראה: דוד אסף, ברסלב: ביבליוגרפיה מוערת, ירושלים תש"ס, עמ' 221-231.
ההתייחסות המחקרית היחידה, למיטב ידיעתי, לסוגיית ראש השנה אצל ר' נחמן מברסלב היא הערתו הקצרה של יוסף וייס, ראה: י' וייס, מחקרים בחסידות ברסלב, ירושלים תשנ"ה, עמ' 73, הערה 8.
9. תיאור רב עניין על הנסיעה לרבי ומשמעותה מצוי בספרו של ר' קלונימוס קלמיש שפירא, מבוא שערים, ירושלים תשס"א, עמ' רסח-רעו. כמו כן ראה: א' וורטהיים, הלכות והליכות בחסידות, ירושלים תשמ"ט, עמ' 157-160; מ' פייקאז', חסידות פולין בין שתי המלחמות ובגזרות ת"ש-תש"ה ("השואה"), ירושלים תש"ן, עמ' 182-183; ד' אסף, דרך המלכות, ירושלים תשנ"ז, עמ' 419-424. על הנסיעה לצדיק בדור השפע החומרי שלנו, ראה: שבועון כפר חב"ד, גיליון 991, י"א בניסן תשס"ב, עמ' 90. על שאלות הלכתיות שהתעוררו בחברה החסידית בעקבות מנהג הנסיעה לצדיק, ראה: י"ז כהנא, מחקרים בספרות התשובות, ירושלים תשל"ג, עמ' 412-413.
10. ר"נ רואה ערך עצמי בנסיעה: "אלו בנ"א הנוסעים לצדיק, אע"פ שאין מקבלים תורה ממנו, מקבלים שכר על הנסיעה" (ספר המידות, ערך 'צדיק'). וכבר ציין א"י גרין (בעל היסורים, תל אביב תשל"ט, עמ' 91-94), שפרשת נסיעתו של ר"נ לארץ ישראל מלמדת, שעצם הנסיעה הייתה חשובה בעיניו יותר מייעדה. גרין מגדיר את נסיעתו של ר"נ לארץ ישראל כ"טקס מעבר".
11. שיחות הר"ן, סי' ריד.
12. בזמנים בהם היה קושי להגיע לאומן, מצאו החסידים פתרון אחר להתקשרות עם רבם - התכנסות של כלל החסידים במקום אחד לתפילה משותפת בראש השנה. כך היה, למשל, בשנות השלושים של המאה הקודמת, כשחסידי ברסלב בפולין התכנסו לתפילות ראש השנה בלובלין. ראה: קונטרס גודל מעלת ענין של התקבצות הנפשות על ראש השנה הק' במקום אחד בהתקשרות על צדיק האמת, ורשה תרפ"ט.
13. חיי מוהר"ן, פרק: גדל יקרת ראש השנה שלו, סי' תו.
14. המעשה סופר בקיץ תקס"ז; חיי מוהר"ן, פרק: שיחות השייכים לתורות, סיפורי מעשיות, סי' נט.
15. סיפורי מעשיות, מעשה ח.
16. ר"נ התייחס לצדיק כמורה וכמדריך רוחני, וכך ראה גם את עצמו. כך עולה מן הסיפור שלפנינו, וכך הוא כותב למשל בספר המדות, אות קנב: "עיקר שלמות הנפש תלוי בקרבת הצדיקים". דמות הצדיק אצל ר"נ, שונה מן הצדיק במשנתו של ר' אלימלך מליז'נסק למשל, שם מתואר הצדיק כדואג ומשפיע גם בתחום 'בני חיי ומזוני' - כלומר: אחראי גם על ההשפעה הרוחנית וגם על ההשפעה הגשמית. ר"נ לא ראה עצמו אחראי על פרנסתם של חסידיו, אלא על עבודתם הרוחנית. לפי גישתו, 'בני חיי ומזוני' תלויים במצבו הרוחני של האדם, ורק בחיזוק ובבירור אמונתו, יוכל האדם להשפיע על צרכים אלו (ועיין להלן, פרק ג). בדבר זה ניתן לראות את ר"נ כממשיך את דרך זקנו - הבעש"ט. על כך ועל תפיסות נוספות של הצדיק בחסידות ראה: א"י גרין, 'טיפולוגיה של מנהיגות והצדיק החסידי', בתוך: ד' אסף (עורך), צדיק ועדה, ירושלים תשס"א, עמ' 422-444, ובפרט עמ' 423.
17. כאן מדובר בגאולה אישית, כמובן, ולא בגאולה לאומית או אוניברסלית. על תפיסת הגאולה האינדיבידואלית בחסידות ראה: ר' ש"ץ, החסידות כמיסטיקה, ירושלים תשמ"ח, עמ' 168-171. עם זאת, מעשי היחיד והשלמתו הם כאריח וכלבנה בתוך בניין התיקון הכולל. ראה, למשל, דבריו ביחס לתיקוני התפילה: "...וכשאנו רואים אורך הגלות, ובכל יום אנחנו צועקים אליו ואיננו נושעים. ויש מעמנו בני ישראל שטועים, חס ושלום, בלבם, שכל התפלות הם לריק, אבל באמת כל תפילות הצדיקים שבכל דור ודור, הם מעלים אותם, ומקימים אותם, כמו שכתוב: 'ויקם משה את המשכן' (שמות מ', יח) ומעלין כל שיפא ושיפא לדוכתיה, ובונין קומתה של השכינה מעט מעט, עד שישתלם שעור קומתה, אז יבוא משיח..." (ליקוטי מוהר"ן, ב, ו).
18. על פירוש הסיפור ראה: ר' נחמן מטשהרין, רמזי המעשיות, לעמברג תרס"ב (מאז מצורף למהדורות שונות של סיפורי מעשיות). ראה גם: א"מ דורון, מסע, שפירש את הסיפור בדרך אליגורית. מ' פייקאז' (ההנהגה החסידית, ירושלים תשנ"ט, עמ' 202-203) עמד על ערך הנסיעה לצדיק וההתגברות על המניעות, מתוך סיפור זה. בפירושנו זה אנו עוסקים רק בעיקרי הסיפור ולא בכל פרטיו.
19. כך נמשל משה רבנו לחמה, שבכוחו להעניק מאורו לאחרים. יהושע, תלמידו של משה, נמשל ללבנה, שלה אין אור משלה והיא זקוקה לאור השמש - אורו של משה: "כיוצא בדבר אתה אומר: 'ונתתה מהודך עליו' (במדבר כ"ז, כ) - ולא כל הודך. זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה..." (בבא בתרא עה ע"א). "וכן התלמיד והרב הם בחינת חמה ולבנה" (ליקוטי מוהר"ן, קנג).
20. "יש חילוק גדול בין הלומד מתוך הספר ובין השומע מפי הצדיק בעצמו. כי השומע מפי הצדיק בעצמו בודאי נתקשר נשמתו עם הצדיק..." (ליקוטי עצות, ערך 'צדיק'; ליקוטי מוהר"ן, יט, ט).
21. ליקוטי מוהר"ן, סה, א. ובעיבודו המקוצר של ר' נתן לדרוש זה, המהוה גם פרשנות לתורה זו: "יש שדה העליונה ששם גדלים כל הנשמות ואלו הנשמות צריכים בעל שדה שיעסוק בתקונם. וכל מי שרוצה לרחם על נשמתו שלא תהיה ערומה ונעה ונדה מחוץ לשדה, צריך לבקש ולהתחנן הרבה לפני השם יתברך כל ימיו, שיזכה להתקרב לצדיק הזה שהוא בעל השדה. שהוא מסתכל על כל אחד להביאו אל התכלית שהוא כולו אחד וכולו טוב... כי אי אפשר לבוא אל התכלית הטוב הנצחי כי אם על ידי הצדיק הזה שהוא בחינת בעל השדה" (קיצור ליקוטי מוהר"ן, סה, א). הצדיק כבעל השדה מקבל על עצמו תפקידים שונים. לעיתים הוא נדרש להתפלל על הזקוקים לישועה: "וע"כ באמת אין אדם יודע איך להתפלל כ"א צדיקי הדור האמיתיים. וכשרז"ל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם, כי א"א להביא אל התכלית כ"א הצדיק האמיתי שהוא בבחי' בעל השדה..." (ליקוטי הלכות, יורה דעה, הלכות מילה, הלכה ה).
22. ליקוטי מוהר"ן, שם.
23. "וסיפר שכל לימודו בא לו ביגיעה גדולה..." (שבחי הר"ן, ח; יד, כד).
24. על השימוש בייחודים כתיקונים אישיים, מבית מדרשו של האר"י, ראה: ר' וקס, היחודים בהגותו של ר' חיים טירר מטשרנוביץ, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"א, עמ' 82-84.
25. שיחות הר"ן, סי' קפה.
26. "על ידי היגיעות והטרחות ושבירת מניעות שיש להאדם בתחלת ההתקרבות, כגון שיש לו מניעות מאביו וחותנו ואשתו וכיוצא בהם שארי מניעות, והוא צריך להתיגע לטרח ולהתחזק מאד לשברם, על ידי זה עושה כלי לקבל בתוכה קדשה וטהרה אחר כך" (ליקוטי מוהר"ן, קפה).
27. בספרות ההלכה והשו"ת מצאנו דיונים רבים העוסקים בבעיה דומה לזו של הבן: האם מותר ללכת ללמוד תורה במקום שההורים מסתייגים ממנו מסיבות שונות. ראה למשל: שו"ת תרומת הדשן, סי' מ; שו"ת יחוה דעת, חלק ה סי' נו.
28. גם ר"נ עצמו סבל מלשונות רעות. וכפי שכתב ר' נחמן מטשהרין ברמזי מעשיות, מעשה ח: "וכידוע ומפורסם שכמעט על רוב גדולי ישראל בפרט על יחידי הדורות היה עליהם מחלוקת הרבה ודיברו עליהם שקרים וכזבים הרבה". יש שטענו שר"נ הואשם בהליכה בדרכי הפרנקיסטים, ראה: מ' פייקאז', חסידות ברסלב, ירושלים תשל"ב, עמ' 75-76. והשווה: א"י גרין, בעל היסורים (לעיל, הערה 10), עמ' 106-108, ושם הערה 26, שחלק על טענה זו והציע השערות אחרות לסיבות המחלוקת סביב ר"נ.
29. משפיע וסופר ברסלבי, כיהן גם כראב"ד, נפטר בשנת תרנ"ד. על דרכי פרשנותו לסיפורי מעשיות ראה: מ' פייקאז', חסידות ברסלב (לעיל, הערה 28), עמ' 136-137.
30. רמזי מעשיות (לעיל, הערה 28).
31. ליקוטי מוהר"ן תנינא, מו.
32. מקור הביטוי בפירוש רש"י לדברי ה' לקין "ואתה תמשָל בו" (בראשית ד', ז) - "אם תרצה תתגבר עליו".
33. רמזי מעשיות (לעיל, הערה 28).
34. ליקוטי מוהר"ן תנינא, מו.
35. ובתורה אחרת הרחיב ר"נ פירוש מאמר זה: "וזה שמביא בירושלמי (תעניות פ"א, סד ע"א): 'אם יאמר לך אדם היכן אלהיך, תאמר לו: בכרך גדול שברומי, שנאמר: 'אלי קרא משעיר' (ישעיהו כ"א, יא)'. נמצא שזה האדם ששאל היכן אלקיך, בודאי הוא משוקע במדור הקליפות כי הוציא את עצמו מן הכלל וכפר בעיקר, שאמר: היכן אלקיך. ונדמה לו, שבמקומו אין שם אלקים. בכן תאמר לו: אפילו במקומך שאתה משוקע במדור הקליפות, גם כן שם תוכל למצא אלקותו כי הוא מחיה את הכל. כמו שכתוב: 'ואתה מחיה את כולם' (נחמיה ט', ו). ומשם אתה יכול לדבק את עצמך בו יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה 'כי לא רחוקה היא ממך' (דברים ל', יא) אלא שבמקומך שם רבו הלבושים" (ליקוטי מוהר"ן, לג).
36. ליקוטי מוהר"ן, קטו.
37. שם.
38. טיעון זה דומה למשל הארמון של הבעש"ט. לפי משל זה, האדם נדרש להתבונן על המציאות הנגלית ל'עיני הבשר' שלו במבט פנימי, כדי לחשוף את האימננציה האלוהית השורה בתוך ההוויה. אחרי שהאדם הצליח במשימה זו, הוא מגלה שכל המציאות המסתירה את האלוהות היא אשליה. על משל זה וביאורו, ראה: י' וייס, 'ראשית צמיחתה של הדרך החסידית', ציון טז, תשי"א, עמ' 97-98. ר' נחמן משתמש במשל זה כדי לתאר את הצורך להתגבר על המניעות בעבודת ה'. מאחורי החומות והמניעות המדומים מסתתר הקב"ה: "זה מה שמספרים בשם הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, משל, שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד, וסבב באחיזת עינים כמה וכמה חומות סביב האוצר וכשבאו בני אדם לאלו החומות, נדמה להם שהם חומות ממש, וקשה לשברם וקצתם חזרו תכף, וקצתם שברו חומה אחת ובאו אל השניה ולא יכלו לשברה, וקצתם שברו יותר ולא יכלו לשבר הנשארים. עד שבא הבן-מלך, אמר: אני יודע, שכל החומות הם רק באחיזת עינים, ובאמת אין שום חומה כלל. והלך לבטח עד שעבר על כולם. ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו, על כל המניעות וההסתות ופתויים, שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים. שבאמת אינם כלום, והעיקר - לב חזק ואמיץ. ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו', וכיוצא. הם כולם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם יתברך" (ליקוטי מוהר"ן תנינא, מו).
39. ליקוטי מוהר"ן, סו.
40. על פרשת פטירתו של הבן הצעיר והמשמעות שייחס לכך ר"נ, ראה: י' וייס (לעיל, הערה 8), עמ' 95-192; מ' פייקאז' (לעיל, הערה 28), עמ' 76-81.
41. חיי מוהר"ן, פרק: נסיעתו לנאווריטש, סי' קנא. יש לציין שבאותה שנה התחיל ר"נ לספר את סיפורי המעשיות, ובהם גם הסיפור 'מעשה ברב ובן יחיד', ראה: שם.
42. מהבעש"ט זקנו יכול היה ר"נ ללמוד תיקון נשמות שנפטרו מן העולם. בעת עליית הנשמה בשנת תק"ז פגש הבעש"ט נשמות שונות שביקשו ממנו "להיות לנו לעזר ולסעד" ('אגרת עלית נשמה', שבחי הבעש"ט, מהד' י' מונדשיין, ירושלים תשמ"ב, עמ' 233-237).
43. ראה: ש' דובנוב, דברי ימי עם עולם, תל אביב תש"ד, עמ' תע.
44. בסיום המאמר נציג את דבריו של ר"נ על דרך התיקון של חסידיו החיים אחר פטירתו. יש להעיר שהתפיסה שהחיים יכולים להשפיע ולתקן את נשמות המתים, נפוצה בקבלה ורבים ממנהגי האבלות מבטאים זאת. ראה למשל: ר' אהרן ברכיה ממודינא, מעבר יבק, ירושלים תשנ"ו, עמ' רעו.
45. הדרך לצדיק (לעיל, הערה 2), עמ' רעז. מקורות נוספים על עניין ההשתטחות על קברי צדיקים בכתבי ר' נתן ראה: שם, עמ' שלג-שלו. לכך יש להוסיף את דברי רבי יעקב בן משה מולין (המהרי"ל; אשכנז, המאה הי"ד), אודות הצורך לעלות לקברי צדיקים בערב ראש השנה. דברי המהרי"ל מופיעים בהלכה כמנהג מקובל: "ודרש שכל אדם ילך לבית הקברות להשתטח על קברי צדיקים בערב ר"ה, ובמקום סכנה אין צורך" (מהרי"ל, מנהגים, הלכות ראש השנה, ג). ועיין בדברי הרמ"א, שלחן ערוך אורח חיים סימן תקפא סעיף ד, ובנושאי הכלים שם.
46. כפי שציינו בראשית דברינו (לעיל, הערה 8(, התורות על ראש השנה אצל ר"נ רבות. אנו נעמוד על היבט אחד בלבד, הנראה לנו כמרכזי.
47. שם הדרשה: "תקעו אמונה". הדרשה פותחת בפסוק: "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וכו'" (תהילים פ"א, ד), ומובאת בליקוטי מוהר"ן תנינא, ה.
48. חיי מוהר"ן, פרק: שיחות השייכים לתורות, מא.
49. כוונתו למאמר: "אמר רבי אמי: אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר (תהילים פ"ה, יב): 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'" (תענית ח ע"א).
50. ליקוטי מוהר"ן תנינא, ה, א.
51. ראוי לציין, שבתקופה זו ר"נ עצמו היה חולה בשחפת. המחלה פקדה אותו בקיץ תקס"ז, עד שנפטר בי"ח בתשרי תקע"א. שאלת הזיקה בין האמונה ובין ייסורי המחלה הייתה אפוא עבורו שאלה קיומית. ידוע גם יחסו המסתייג של ר"נ מן הרפואה העממית והרפואה שבדורו, אך עם זאת לא נמנע מלקבל טיפול רפואי מרופאי העיר למברג. על סוגיה זו ראה: א"י גרין (לעיל, הערה 10), עמ' 227-231.
52. ראוי ללמוד בעיון את כל מהלך הדרשה. אנו עומדים רק על עיקרי הדברים.
53. ליקוטי מוהר"ן תנינא, ה, ג.
54. ליקוטי מוהר"ן תנינא, ה, יד.
55. המושג מתייחס למוחו של הפרצוף 'זעיר אנפין' בשלבי התפתחותו. ראה: י' אביב"י, קבלת הגר"א, ירושלים תשנ"ג, עמ' מז-מח.
56. מתוך תפילת ראש השנה.
57. ראה ביטוי זה במדרש איכה רבה פרשה ה ה, מהד' בובר עמ' 156.
58. ליקוטי מוהר"ן תנינא, ה, יד.
59. רמז לכך ניתן למצוא בסיפור הנ"ל - מעשה מרב ובן יחיד. הצדיק, כשמש, זקוק לתלמידו - הלבנה, כדי לגלות את אורו בשעות הלילה.
60. הביטוי 'אמיתי' אינו מקרי. ר"נ מבקר אנשים הנוטלים לעצמם כינוי רבי ללא הצדקה.
61. בניגוד למאמר הקודם (לעיל, הערה 58), שם הביטוי 'מוחין' התייחס לעליונים, כאן ניתן לראות בבירור שהמושג הקבלי 'מוחין' מוסב לבטא את הפעילות האנושית, גישה הרווחת בחסידות ביחס למושגים קבליים.
62. ליקוטי מוהר"ן תנינא, ה, טו.
63. שם.
64. חיי מוהר"ן, פרק: נסיעתו וישיבתו באומין, סי' רכה.

---