הרב הקדוש רבינו יהודה צבי מסטרעטין אף אמנם שהיה תלמיד חכם מופלג בתורה, עם כל זה היה בהצנע לכת והיה עובד ה' בהסתר. והנה בימי נעוריו היו אנשי סטרעטין צריכים לקבל רב, להיות להם למורה הוראה. ונסעו לעיר זוואליב לאביו הרב הקדוש מהרש"ז לבקשו שיתן להם
את בנו מורנו הרב רבי יהודה צבי הנ"ל. אך הרב הקדוש הנ"ל לא רצה לקבל עליו עול הרבנות כמאמר ז"ל: "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", אך היו צריכים גם כן לקבל אז איזה שוחט ובודק. אמר להם שזאת יעשה להם למלאות בקשתם, שיסע עמהם ויהיה שוחט ובודק. וכן היה, ונעשה שוחט ובודק בעיר סטרעטין. וזה גלוי וידוע אשר העופות היו רצים אחריו בעת שהלך לשחוט, וגם הבהמות היו רובצים לפניו ופשטו צוואריהם בעת השחיטה.

פעם אחת ברח שור אחד מהאדון ליער, שור נגחן, והזיק הרבה אנשים, ולא היה באפשרות לתופסו. והיו אנשים שהיו אומרים לאדון שיש להם עצה איך לתפוס השור הנ"ל: היינו, שיצווה לשחוט אותו. וכן פקד עליו שיראה לשחוט השור. וכאשר הלך עם הסכין של שחיטה ליער - תכף רבץ השור לפניו ופשט את הצוואר ושחט ובדק כדת וכדין.
וגם פעם אחת פרח עוף אחד מעיר ראהטין עד סטרעטין לתוך ידיו, כי היה מתקן אותם על ידי שחיטתו.
עד כאן.

פעם אחת היה איש עשיר אחד חולה וכל הרופאים אמרו נואש. ונסע להרב יהודה צבי מסטרעטין, והבטיח לו שבהדרך תימצא לו רפואה. וכאשר נסע לביתו בהדרך, תפס ציפור אחת ואכל אותה ונעשה כבריה חדשה. ואחרי זה כאשר בא להדוקטור הגדול ראפאפארט וסיפר לו כל הנ"ל, אז הראה לו בספר הרפואות שלו את הציפור, ואמר שזה הציפור אינו שכיח במדינות הללו, אך במרחקים.
אך הקדוש פעל בתפילתו שבאה הציפור לכאן.

דרכו היה שבעצמו הורה בעניין טריפות בעלי חיים וגם שאלות נידה. ובאלה שני הדברים היה מקל בהוראתו. פעם אחת בא קצב אחד עם איזה שאלה, ולא היה אז זמן לגשת אצלו והמתין
אצל הדלת. ובתוך כך בא הרב החסיד ר' פייביש ממונקאטש ז"ל והביט על השאלה ואמר להקצב שהיא טריפה גמורה. אך הקצב לא השגיח עליו והלך להרב הקדוש לשאול פי קדשו. אז ראה הקצב שפניו נעשו כלפיד אש ושמע שהוא מדבר בכל פעם: "מה יכול אני לעשות? כבר הורה זקן". ואחרי זה קרא להרב החסיד הנ"ל ואמר לו, שצריך לקבל תשובה, שהיה הורג נפש שהיה מגולגל בבהמה הזו.
ופקד עליו שילמד משניות כל השנה.
היה לו לר' יהודה צבי מסטרעטין ספר סגולות, שהיה יודע הסגולה של כל עשב ועשב. ופעם אחת אמר שיש עשב שהוא מסוגל להחיות מתים, ויש עשב שהוא מסוגל למצוא אוצר של זהב ופנינים יקרים וכדומה.

פעם אחת ביקש אותו חסיד אחד להראות לו זה העשב שהוא מסוגל לזהב. ואמר לו כאשר ילך לביתו ילך דרך היער - וכן עשה. והנה בדרך הילוכו נתלש עשב אחד ונדבק על המנעל שלו. ופתאום ראה מונח על הארץ מטבעות של נחושת הרבה מאוד. ולקח המטבעות כמה שהיה ביכולתו. והלך משם וראה אוצר של כסף. והשליך הנחושת ולקח הכסף. וכאשר הלך משם ראה אוצר של זהב. והשליך הכסף ונטל הזהב, עד שכמעט לא היה באפשר לו לילך מפני כובד המשא.
עד שעבר דרך הנהר, כי לא היתה לו דרך אחרת, ונשמט העשב שהיה דבוק להמנעל ונפל להמים. והלך עם המים. וכאשר נעלם ממנו העשב, שהיה מסוגל להאוצר, נעלם כל הזהב שהיה תחת ידו ולא נשאר אצלו כלל וכלל. והלך בחזרה אולי ימצא עוד בהדרך, או הזהב, או על כל פנים הכסף או הנחושת, אך לריק היה, כי הכל נעלם והיה מצטער מזה.

והלך בחזרה עד לבית הרב הקדוש וסיפר לו אשר עבר עליו. אמר לו הקדוש:

"הלא כמה פעמים בקשת ממני להראות לך זה העשב שהוא מסוגל לאוצר. והראיתי לך, כי העשב הנ"ל נדבק במנעל שלך. מחמת זה נגלה לפניך כל האוצרות של כסף וזהב. ובעת שהלכת דרך הנהר נשמט העשב והלך עם המים. מחמת זה הלך הזהב גם כן ממך ונעלם הכל. ובאם הייתה בקשתך שיישאר אצלך - אפשר היה אז עת רצון והיה נשאר אצלך. אך כעת הסכלת עשה".

גם בעניין הסגולות והרפואות היה חד בדרא (אחד בדורו.) פעם אחת איש אחד חלה ונטה למות. והיה משמש בהרופאים הגדולים ואמרו נואש. ונסע להקדוש הנ"ל. אמר לו הקדוש ליקח תפוח אחד, ולתחוב בו הרבה מסמרות של ברזל ולצלות התפוח, ואחר כך לאכול התפוח. וכן יעשה הרבה פעמים. ועשה כן.
והיתה לו רפואה וחזר לאיתנו הראשון בבריאות השלמה.

וראה אותו הרופא המומחה ושאל אותו: "מי ריפא אותו?" סיפר לו שהקדוש ציוה לו שיקח תפוח עם מסמרות כנ"ל. והרופא כשומעו זאת נשאר עומד כמשתומם. והלך עמו להבית, והראה אותו כתוב בספר הרפואות: שהרפואה לזה היא זיעה של ברזל, אך לא היה יודע איך ליקח הזיעה מהברזל. והקדוש היה ממציא איך ליקח הזיעה.
והיה לפלא.