הסיפור מעשה במלך עניו, מתוך סיפורי המעשיות של ר' נחמן מברסלב, הפך להיות הסיפור "שלי". זה כבר עשרים שנה ויותר, שאני חוזר ומספר אותו, וכל אימת שאני מספרו, מבקש אני את השומע אותו לראשונה להשתתף עמי במלאכת הפירוש, רק לעתים רחוקות אירע לי שסיפרתי אותו בלא שנתבררה לי ולשומעים משמעות חדשה הגנוזה בו, שמעולם לא נגלתה לי לפני-כן.

מפני מה סיפור זה אינו פוסק למשוך את לבי כל השנים? רואה אני את עצמי כאדם המחפש ומבקש את דרכו בעולם, כמו גיבור הסיפור הזה וכמו מחברו, כמותם אני נתון כולי לבקשת בינה, לחתירה מתמדת אל הדעת. דרכם של "מסעות" אישיים כגון זה, שמוצאיהם בדרך-כלל עלומים. מסעות אלו, רק לעתים רחוקות יש להם התחלות ברורות, ועל-פי רוב אין להם סוף מוגדר, אם יש סוף לדרך, הריהו כזה שמביא מידה מסוימת של חוכמת חיים, ובכך אין בו אלא משום חזרה לנקודת מוצא. אבל באיזשהו מקום בדרכנו אנו באים לידי הכרה לאן ולשם מה אנו הולכים, מעל לכל זוכים אנו להשיג, ככל שמתאפשר לנו, את מי ששולח אותנו לדרכנו.

קסמו המיוחד של הסיפור הזה הוא בקושי גדול הכרוך בו. יש משהו "מטעה" בסיפור זה, או לפחות כך הוא נראה על-פניו, זהו סיפור יהודי מסורתי של "מעשה במלך", והכל יודעים שהמלך במעשים אלו אינו אלא הקדוש-ברוך-הוא. אבל כאן יש שני מלכים: המלך שמתגלה בסופו של הסיפור והמלך השולח את החכם שבתחילתו, מי הוא האל ומיהו המלך האחר? או אפשר שיהיו שניהם האל, ומהו אם כן סודו של הסיפור? מהו שרואה החכם לאחר הסרת הפרגוד, בסוף הסיפור? האם זה המלך? האם הוא המלך האחד, שאותו ידע מאז ומתמיד, או מלך "חדש"? האם זהו האל, היינו הזולת או האחר הנצחי, או שמא האדם מגלה כאן את עצמו? או שמא דו-משמעות זו שבסיפור מרמזת שאין לצייר קווים אלו באופן חד כל-כך. ומה באשר למלך - האם אפשר לשאול אותן שאלות גם לגביו? מה רואה הוא לאחר שהוסר הפרגוד? מהי אותה ידיעה שניתוספה לו לגבי ממלכתו? מה תועלת תצמח למלך בעצמו מהשגת אותו פורטרט? במה שונה הוא מכל האחרים?

הסיפור הזה הוא אחד מאותם מקומות נדירים ומופלאים, שבהם הלשון הדואליסטית של היהדות מתעלה מעל לגדריה, שבהם השניים או הרבים שבים להיות אחד, ככלות הכל.

תחילה סבור הקורא ששני מלכים יש כאן, אחד בתחילה ואחד בסוף. ברם, לאחר שהתחלנו לחשוב בסיפור, השניים באמת הופכים להיות אחד. פורטרט חדש ומיוחד של עצמו הוא הדבר שהמלך דורש מהמחפש-המבקש, אבל מאחר ששני המלכים הפכו להיות אחד, הרינו מוכרחים לשאול שמא המלך והמחפש אף הם אינם אלא בחינות נבדלות של אותה עצמיותו כאשר הוסר הפרגוד, מהו שהמלך והמבקש רואים שניהם? האין זה האדם, העשוי "בצלמו כדמותו" של אלוהים, שהמלך רואה? ושוב, האין זה אותו צלם-ודמות אשר נגלה למבקש? האין שניהם, המלך והמבקש, רואים באותו רגע, ש"אחרותם" אינה כה "אחרת", ככלות הכל?