מחניים, גיליון קי"ג תשכ"ז
ד"ר טוביה אילון |
|---|
|
תקציר: המאמר מתאר את חיי היהודים בקייפטאון אשר בדרום אפריקה מבחינת מספרם, ארצות מוצאם, התפתחות חיי הקהילה והארגונים השונים הפועלים בה. מילות מפתח: קייפטאון; קהילה יהודית; מוסדות דת וחינוך; ארגונים וועדות; |
ב-6 באפריל 1652 הגיעה אוניה הולנדית עם יאן פן-ריבק, למפרץ הר השולחן שעל יד קייפטאון. "החברה ההולנדית למזרח הודו" היתה מעוניינת במקום, כתחנה שבה יוכלו אוניותיה להצטייד במים, בשר ומזון טרי. לאט לאט הלכה הקהילה ההולנדית והתפתחה. הפורטרקרס (ההולנדים) התפשטו לאורך החוף המזרחי וכן צפונה ושאפו לפתח חיים חדשים משלהם.
כיום הרפובליקה של "דרום אפריקה" היא המדינה העצמאית היחידה שביבשת, שמושלים בה אירופאים לבנים ושוכנים בה יותר ממחצית התושבים הלבנים שבכל היבשת השחורה.
שתי ערי בירה למדינה: פרטוריה- בה מושב בתי הממשלה, וקייפטאון- מקום מושב הפרלמנט. הממשלה שוכנת בכל אחת מהערים האלה שישה חודשים בשנה. אולם בית המשפט העליון לערעורים שוכן בעיר שלישית אשר שמה בלומפונטיין.
ארבעה מחוזות למדינה: מחוז הקייפ ומחוז נטאל - בעבר היו קולוניות בריטיות. מחוז טראנסוואל ומחוז אורנג' פרי סטייט - שהיו בעבר רפובליקות בוריות עצמאיות. "הברית הדרום אפריקאית" נוצרה בשנת 1910 והתקיימה עד ה-31 במאי 1961. בתאריך זה פרשה מן הקומונוולט הבריטי והפכה ל"רפובליקה של דרום אפריקה".
שטח המדינה 1,224,000 קמ"ר (פי שישים משטח מדינת ישראל).
מספר התושבים מתקרב ל-16 מליון. מהם: 3,250,000 ארופאים; כ-11 מליון באנטו; כמליון וחצי מולטים, וקרוב לחצי מיליון הודים. מספר היהודים במדינה 120 אלף. האוכלוסיה האירופאית מתחלקת: בקירוב לשני מיליון אפריקנים ממוצא הולנדי (הבורים), ובקירוב ל-1,150,000 ממוצא בריטי. ביניהם קיימים חילוקי דעות יסודיים מסובכים. לא רק שהרקע והשפה שונים, אלא קיימים שינויים רגשיים, כלכליים ופוליטיים. השנאה מקורה עוד ממלחמת האנגלים בבורים. המפלגה הלאומנית (של הבורים) גברה על "המפלגה המאוחדת" (של דוברי האנגלית) בבחירות הכלליות שהתקיימו בשנת 1948. באותם הימים נפוצה האימרה המבדחת: "מלאן זכה בקרב האחרון שבמלחמת הבורים".
הדילמה הקשה והאכזרית ביותר הקיימת במדינה זו, ואשר ממשלת המיעוט האירופאי (הבורי) מבצעת, היא מדיניות "ההפרדה הגזעית", הנקראת בלשונם "אפרטהייט". לפי מדיניות זו, מונעים מן הרוב הגדול של האוכלוסיה הלא ארופאית, את הזכויות היסודיות ביותר. בעייה טראגית זו, היא אחת הקשות והמסוכנות שבעולם, ואין לראות מוצא לפתרון המניח את הדעת. מה שמעניין כאן הוא, שלמרות שהממשלה רודה ביד קשה בתושביה הלא אירופאים, האזרחים - "הבורים" הם אחרים באופיים. רבים מהם בעלי הליכות אישיות ומדיניות נעימות. הם אוהבים לקבל אורחים ומכניסי אורחים טובים, יראי אלוקים, עובדי אדמה ומתקדמים גם בשטחי התעשיה. להם מסורת נפלאה וכן רוח חלוצית פועמת בקרבם.
"הרפובליקה הדרום אפריקאית" היא מדינה חזקה וחשובה מבחינה אסטרטגית, והיא המתקדמת ביותר בכל היבשת. עשירה בזהב, יהלומים, אורניום, נחושת ופחם. על אף עושרה הכלכלי, הבעייה הגזעית גוררת אחריה את הבעייה: היוכל הלבן לחיות לאורך ימים במדינה זו?
מחוז הקייפ משתרע על שטח של 623,500 קמ"ר ובו חיים קרוב לחמישה מיליון אנשים. קייפטאון היא הבירה של המחוז ובה בתי הפרלמנט של המדינה. היא אחת הערים היפות ביותר בחבל ושוכנת לחוף ימים, הרים ועמקים פוריים. בניינים ציבוריים מפוארים בארכיטקטורה הולנדית עתיקה מפארים אותה. ביניהם הפרלמנט ובנייני האוניברסיטה המרשימים. אולם, בסביבת העיר נמצאת שכונת העוני וינדאמיר בה מתגוררים אפריקאים ומולטים בתנאי מגורים גרועים ביותר. בקייפטאון מתגוררים כשלושת רבעי מליון תושבים, מהם כ-350,000 ארופאים ויתר האוכלוסיה מתחלקת כדלקמן: אסייתים כ-6,500 , מלאים כ-60,000, אפריקאים כ-75,000 ומולטים כ-250,000 תושבים. במחוז הקייפ התגוררו כ-200,000 אפריקאים, אולם כבר בשנת 1955 החליטה הממשלה, בהתאם למדיניות "האפרטהייט" שלה, להרחיק מחבל ארץ זה בהדרגה את אנשי הבאנטו לתוך שמורות מיוחדות כדי שלא יהיו קרובים מידי אל האוכלוסיה המולטית. כן הרחיקה הממשלה תושבים מולטים שהתגוררו בתוך האיזורים הלבנים של שכונות קייפטאון, על אף התנגדותם והדבר נעשה בכוח המשטרה.
הקהילה היהודית הראשונה בקייפטאון התבססה כבר באמצע המאה הי"ט. יהודים בודדים הגיעו לקייפטאון עוד באמצע המאה הי"ז, אבל לא ניהלו חיי קהילה יהודית, כיוון שלא היה חופש דתי. רק בראשית המאה ה-19, ובמיוחד משנת 1806, לאחר שהארץ עברה לידיים בריטיות, המדיניות פנתה לחופש התארגנות דתית. מיחסים לד"ר פרנקל כיהודי הראשון שהתישב בקייפ בשנת 1808 וחי על ברכי היהדות.
בשנת 1841 בערב יום הכיפורים נוצרה הקהילה היהודית הראשונה לפי מסורת יהודית, והיא נקראה בשם "תקוות ישראל". פעולתה הראשונה המשמחת היתה נישואין של זוג יהודים כדת משה וישראל, דבר שעמד בניגוד לחוקי המדינה באותם הימים. כשנה אח"כ נולד הבן היהודי הראשון. אחד המאמצים החשובים היה לרכוש חלקת שדה כבית עלמין עברי. האדמה לא ניתנה חינם ע"י השלטונות והיהודים קנו אותה בכסף מלא. כעבור שלוש שנים הגיע ספר תורה מלונדון (1847). בשנת 1849 מונה הרב יצחק פולבר לראש הקהילה ולרב הראשון לבית הכנסת שנפתח בבנין שכור, בו התגוררה גם משפחתו.
לפני כן היו מתפללים בבתים פרטיים של יהודים. יהודים שהתגוררו בקייפטאון וכן הרחק במדינה שלחו תרומות בעין יפה לכסות את הוצאות החזקת בית הכנסת.
היהודים הראשונים שבאו לקייפטאון מוצאם מהולנד, גרמניה, אנגליה, סנט הלנה ומעטים גם מאמריקה. הם השתתפו בכל הפעולות הפילנטרופיות ללא הבדל דת וגזע והצטיינו כאזרחים נאמנים למדינה. מהם היו סוחרים, חקלאים ואנשי צבא, עו"ד ורופאים ולקחו חלק כפקידי העיר ובמדיניות הדרום אפריקאית.
הרב השני שהובא מאנגליה היה הרב יואל רבינוביץ שנולד בפולין והיה תלמיד חכם. בימיו הלכה וגדלה הקהילה היהודית וכן פעילויותיה היהודיות דתיות. בשנת 1862 הונחה אבן הפינה לבית הכנסת הראשון שנבנה בדרום אפריקה. תרומות זרמו מיהודים מכל פינות הארץ הרחבה. את חנוכת בית הכנסת ברוב פאר ושמחה חגגו היהודים בראש השנה 1863. היהודים במקום זרמו לתפילה בבית הכנסת ובאו אליו גם ידידים נוצרים.
"בית כנסת ישן" זה עומד על תילו עד היום לצד בית הכנסת הגדול והמפואר שבגני קייפטאון ומשמש להתכנסויות ציבוריות יהודיות דתיות שונות ובו נמצאים תשמישי קדושה עתיקים. "בית הכנסת הגדול" הוא בנין נאה בלב הגנים שבמרכז העיר המכיל מאות מתפללים. כיום, עומד בראשו הרב הראשי פרופסור ישראל אברהמס, הממונה על כל חבל הקייפ. הרב הראשי משמש גם כראש הקתדרה לעברית באוניברסיטה של קייפטאון. הרב הינו תלמיד חכם ורב פעלים שהוביל את הקהילה היהודית בשנות כהונתו מחיל אל חיל.
מספר היהודים כיום בדרום אפריקה מגיע ל120,000, מהם יושבים בקייפטאון כ-25,000, ביוהנסבורג כ-65,000, בדרבי כ-5,000, פורט אליזבט כ-3,000 ובפריטוריה כ-4,000 ויתרם בעיירות ובכפרים שברחבי המדינה.
יש לציין כי בשנת 1904 היו בדרום אפריקה 38,902 יהודים, בשנת 1926 - 71,896 ובשנת 1951 - 108,496. אחרי מלחמת העולם השניה משנת 1945 ועד סוף 1952 באו לדרום אפריקה למעלה מ-139,000 איש, מהם רק 2,385 יהודים (2%).
זרם ההגירה ממזרח אירופה (במיוחד מליטא) הגיע לד"א בסוף המאה הי"ט ובראשית המאה ה-20 במפקד שנערך בשנת 1951 הצהירו 9,972 מתוך 108,000 יהודים שבד"א כי אידיש היא שפת האם שלהם ואילו בשנת 1936 הצהירו 17,684 כי אידיש היא שפת האם, הדבר מוכיח על התבוללות לשונית.
הקיבוץ היהודי בד"א הוא אחד העשירים ביותר בתבל. יהודים היו בין המגלים הראשונים את מקורות היהלומים ועד היום הם עוסקים בענף זה, הן כסוחרי חומר-גלם וכן בתעשיית ליטוש היהלומים. היהודים בולטים ביותר גם בענף המסחר הסיטונאי והקימעונאי והיבואנים ויצואנים. כ-20% מכלל העוסקים במקצועות החופשיים שבמדינה הם היהודים ביניהם מצטיינים ובולטים הרופאים.
הפקולטה לרפואה שבאוניברסיטה של קייפטאון, היא בין המפורסמות שבתבל, ורבים בה היהודים. מספר ניכר של רופאים יהודיים עלה והשתקע בארץ. מספר בעלי המלאכה היהודיים הולך ופוחת, ופועלים יהודיים תמצא אך מעטים ביותר.
יהודי דרום אפריקה הזדהו מאז ומתמיד עם המפעל הציוני. בשנת 1948,בפרוץ מלחמת השיחרור, סייעו למדינתנו בכסף, בציוד ובכוח אדם. רופאים מומחים מגיעים לכאן מזמן לזמן ונותנים את שירותם חינם אין כסף (במיוחד לחיילינו שנפצעו).
יהדות דרום אפריקה תופסת את המקום הראשון בין קיבוצי תפוצות ישראל בתרומותיהם למגביות למען ישראל, כמובן באופן יחסי למספרם.
ארגון חיי הקהילה
כיום, תמצא בקייפטאון כמניין בתי כנסת. המאוכלס מהם הוא בית הכנסת שבקהילת "סיפוינט", הגדולה שבקהילות קייפטאון. בעיר מתגוררים כ-25,000 יהודים המרוכזים סביב בתי הכנסת האורתודוכסיים שבשכונות. מיעוט יהודי שייך לקהילה הרפורמית המקיימת גם בתי ספר עבריים מעטים, בהם לומדים התלמידים בימי ראשון בשבוע. בתי הכנסת האורתודוכסיים מתמלאים בשבתות ובמיוחד בחגים ובימים הנוראים. חוגים שונים (חוג לתנ"ך וחוג לתלמוד חוגי נוער) קיימים ליד בתי הכנסת, הם מעבירים פעולות מסורתיות ושומעים דרשות בעניינים מסורתיים.
חגיגות הבר מצווה הם מאורעות בולטים בחיי המשפחה והקהילה. בחור בר מצווה עולה לתורה וקורא את המפטיר וההפטרה בעברית, ורב הקהילה דורש דרשה מתאימה לפניו ולפני ציבור המתפללים. הנשף נערך עפי"ר במוצאי שבת, כדי שלא לחלל את השבת, ומתקיים באולם שיש לו הכשר מטעם הרבנות.
החינוך היהודי
המחסור במורים עבריים הביא להקמת סמינר למורים ביוהנסבורג, ולקורסים סימנריונים בקייפטאון. מספר בלתי מוגבל של סטודנטים יהודיים ממשיך את לימודיו העבריים גם במכללות. קיימות שתי ישיבות וכן שני בתי ספר יסודיים בשפת אידיש.
החינוך העברי הקייפטאון נחשב למאורגן ביותר שבקרב קהילות דרום אפריקה. ועד החינוך לגליל הקייפ הוכיח את עצמו במעוף רחב ובהבנה יסודית בצרכי החינוך. הוא מייבא מישראל, מספר ניכר ממיטב המורים המסייעים בביסוס המוסדות ובהחדרת רוח ישראלית.
שלושה בתי ספר יומיים קיימים כיום בקייפטאון: הגדול בהם ביה"ס "הרצליה", בו לומדים התלמידים 12 שנה (יסודי ותיכון גם יחד). הילדים לומדים בבי"ס זה את כל המקצועות בשפה האנגלית, בהתאם לתוכנית הלימודים הממשלתית, בתוספת של 5-10 שעות לימוד המקצועות העבריים. למותר לציין כי האווירה היא יהודית עברית. לפני תחילת הלימודים מתקיימת תפילה בציבור והנערים שהגיעו למצוות מניחים תפילין ומתפללים. כתוספת לשתי השפות הרשמיות: אנגלית ואפריקנס, נבחנים הם גם בעברית לבחינות הבגרות.
בשכונת "סיפוינט", הגדולה שבקהילות היהודיות בקייפטאון, שוכן בית ספר "וייצמן". זהו בית ספר יומי בו לומדים התלמידים שבע שנים. אחר כך, עוברים הם להמשיך את לימודיהם התיכוניים בביה"ס "הרצליה" ולומדים בו עוד חמש שנים. גם כאן מבלים הילדים באווירה יהודית-עברית ולומדים להכיר את תרבות ישראל ומסורתה לצד הלימוד החלוניים האחרים.
לאחרונה הקימו גם מספר כיתות יסוד בשכונת הדרום של קייפטאון - ברונדבוש. המגמה היתה למנוע מן הילדים הרכים לסוע עד ביה"ס "הרצליה" המרוחק מהם. אחרי 3-4 שנות לימוד בבי"ס שכונתי זה עוברים הילדים וממשיכים את לימודיהם בביה"ס "הרצליה".
בתי ספר של אחה"צ "תלמודי תורה" קיימים בכל שכונה ושכונה למען אותם ילדים יהודיים שבחרו ללמוד בבתי ספר יומיים ממשלתיים, ובאים בשעות אחה"צ לשעה אחת ביום ללמוד עברית ויהדות. כאן מקבלים גם הכנה לקראת "הבר מצווה". ראוי לציין כי כל נער ונערה לפני הגיעם למצוות עוברים מבחן מטעם ועד החינוך, בו עליהם להוכיח ידע בדינים ומנהגים, תפילות וידיעות מן הגיאוגרפיה וההיסטוריה היהודית. למרבה הצער, עוזבים רוב הילדים הלומדים "בתלמוד תורה" את לימודיהם העבריים, מיד אחרי הגיעם למצוות. היתר ממשיך ללמוד ואף ניגשים בבתי הספר הממשלתיים בהם הם לומדים לבחינה בעברית לתעודת בגרות המוכרת ע"י מחלקת החינוך הממשלתית.
בדרום אפריקה קיימת מועצת נוער ציוני על יד ההסתדרות הציונית, ואליה קשורות כל תנועות הנוער. אחד המבצעים החשובים הנערכים מדי שנה - הם מחנות הנופש של הנוער בחודשי החופש הגדול המתקיימים עפי"ר בחבל הקייפ. במחנות אלה משתתפים יותר מ-20,000 בני נוער. חשיבות המחנות האלה בכך שמקיימים בהם עבודת חינוך לאומית אינטנסיבית ופעולת חינוך מסויימת בשפה העברית, דברים המקשרים אותם קשר עז יותר עם מדינת ישראל. העבודה בקרב הנוער בקייפטאון היא בין המפורסמות בתפוצות יהודי העולם וקשה למצוא רמה דומה לה. מזמן לזמן מגיעים שליחים, מדריכים ומשכילים שונים מישראל וגם מאמריקה (ליאו שוורץ) היועצים, מדריכים ומכוונים את הנוער, וכן למען אגודת הסטודנט היהודי המונה למעלה מ-3000 בכל המדינה.
הסטודנטים היהודיים בקייפטאון, מקיימים ימי עיון ל"סוף השבוע" מזמן לזמן, במיוזנברג (שם שכונה) או בסטלנבוש (עיירה קרובה), ומזמינים אישי ציבור ומרצים שונים לבוא ולבלות יחדיו ולשמוע מפיהם על ענייני דיומא, והרצאות במחשבת ישראל.
לסיכום, מותר לומר, כי יהודי דרום אפריקה בכלל, ויהודי קייפטאון בפרט, הם אחת הקהילות היהודיות המאורגנות ביותר בתפוצות. יהודים בעלי לב חם, שעמדו ויעמדו לימין המפעל הציוני. אולם על אף העובדה שאין בדרום אפריקה אנטישמיות ממשלתית גלויה, ולמרות חיי הרווחה והשפע מהם נהנים היהודים, הרי חדורים הם הרגשת חוסר ביטחון, ואין איש יודע מה ילד יום. על רקע התפתחות העמים ביבשת והשתחררותם מעול זרים ובמיוחד לאור "ההפרדה הגזעית" - "האפרטהייט" הקיימת במדינה זו, הרגשתי היא, כי אחינו אלה יושבים שם כעל "הר געש" אשר יתפרץ ביום מן הימים ויביא שואה על תושביה. אין בליבי כל ספק כי התפרצות זו בוא תבוא, והשאלה היא רק שאלת הזמן: מתי? אולם, כאשר יפרוץ, לא יבחינו האפריקאים בין "איש לבן" טוב וגרוע. שאלתי לתומי את ג'והן, בחור אפריקאי שעבד עבור אחד היהודים: "התהרוג את מעבידך, המיטיב איתך, אם יפרצו מאורעות במדינה?" תשובתו הפשטנית הכנה והפרימיטיבית היתה: "לא, אדון, אני לא אהרוג את ה"בוס" שלי. אני אהרוג את ה"בוס" השכן; אבל ג'ימי (הפועל האפריקאי של השכן) יהרוג את ה"בוס" שלי".
על כן, בליבי התפילה, שאחינו היהודים יתעוררו מתנומתם בעוד מועד, וילמדו לקח מהשואה שעברה על אחינו באירופה, ויקדימו לעזוב את "סיר הבשר", ויעלו לארצנו וישתלבו בחיינו היהודיים-העבריים המלאים והבטוחים.
