מחניים, גיליון קי"ג תשכ"ז
דוד צ. ריבלין |
|---|
|
תקציר: המאמר מתאר בהרחבה את מחוז קוויבק בו נמצאת העיר מונטריאל מבחינת גודל האוכלוסיה, רבדיה השונים, הקשיים החברתיים, הסכסוך הצרפתי-אנגלי, מוסדות רוח ותרבות וכד'. בהמשך המאמר סוקר המחבר את הקהילה במונטריאל על מוסדותיה וארגוניה, חיי היהודים מבחינה כלכלית, חברתית, הקונסוליה הישראלית והירידה מישראל למונטריאל. מילות מפתח: קוויבק; מונטריאל; קהילה יהודית; דת; תרבות; השכלה; אנטישמיות; |
מחוז קוויבק הוא הגדול בעשרת מחוזות קנדה, מהארץ רחבת הידים המשתרעת מן האוקינוס האטלנטי במזרח עד האוקינוס השקט במערב. מחוז קוויבק נמצא באזוריה המזרחיים של קנדה, בצידו המזרחי של המחוז, ולכל אורכו, זורם על פני קרוב לאלף ושלוש מאות מייל, הנהר הגדול סנט לורנס המחבר את האוקיינוס האטלנטי עם האגמים הגדולים בצפונה של ארה"ב. בין מחוז קוויבק לבין האוקינוס האטלנטי חוצצים, מלבד הסנט לורנס, ארבעת המחוזות האטלנטיים של קנדה, ארבעתם איים לא גדולים: ניו-ברונסביק, פרינס אדוארד-איילנד, נובה-סקוטיה וניו-פאונדלנד. בדרומו גובל מחוז קוויבק במדינת ניו-יורק (הגבול נמצא במרחק 45 מייל ממונטריאל) והוא קרוב גם למדינות ניו-האמפשייר, וורמונט ומסצ'וסטס של ארה"ב. במערבו גובל מחוז קוויבק במחוז אונטריו שהידועה בעריו - טורונטו - נמצאת במרחק 350 מייל ממונטריאל. הגבול קרוב יותר לאוטבה, בירת קנדה, הנמצאת במרחק 130 מייל ממונטריאל. בצפונו עולה ועובר גבול מחוז קוויבק את שרשרת הרי הלורנצ'ים הנהדרים ביופיים והידועים כמרכזי קייט וספורט חורף.
אוכלוסית מחוז קוויבק קרובה לשישה מליון נפש שהם כשליש מכל אוכלוסית קנדה. למעלה מ-4.5 מליון מאזרחי מחוז קוויבק הינם קנדים-צרפתים, צאצאיהם של המהגרים הצרפתים ליבשת אשר קדמו בחבל ארץ זה למהגרים האנגלים. קוויבק, המחוז הצרפתי של קנדה, הוא גם היחיד בו נמצא השלטון בידי רוב דובר צרפתית ומשמש מעין מרכז אתני, תרבותי, לשוני ואף מדיני לכל דוברי הצרפתית בקנדה וביבשת הצפון אמריקנית. הדת השלטת במחוז קוויבק הינה הדת הקתולית, בניגוד לדת הפרוטסטנטית השלטת ביתר המחוזות. במשך מאות שנים שלטה הכנסיה הקתולית שהיתה, ובמידה רבה עודנה, בעלת הנכסים הגדולים ביותר במחוז, שלטון ללא מצרים על כל אורחות החיים. דבר זה משתנה והולך עתה במהירות פרט לגבי הדור הצעיר, החילוני, ביחוד במרכזים העירוניים. במשך דורות היה רוב האוכלוסיה הצרפתית של קוויבק כפר חקלאי, נבער וכפות בידי הכנסיה, לפיכך נשלטו ע"י האנגלים העירוניים, החרוצים ובעלי היוזמה, ביחוד אלה שבמונטריאל, אשר חלשו על רוב מקורות הכסף, התעשיה, החרושת, תחנות-הכוח, התחבורה וכיוצ"ב, כשהפולניים הצרפתים, אפילו בערים, משמשים להם חוטבי עצים ושואבי מים. עובדה זאת והעובדה שהצרפתים הקנדים לא שכחו מעולם את תבוסתם לאנגלים במערכות שלהי המאה ה-17 וראשית המאה ה-18, אשר הנחילו לאנגלים את השלטון על קנדה והפכוה למושבה (אח"כ דומיניון) בריטית, גרמו לחיכוכים בלתי פוסקים בין שני המחנות. גם הכנסיה הקתולית היתה שותפה למאבק זה אשר הגיע להתפרצויות חריפות וחידד מאוד את היחסים במחוז. אם בכל השנים, עד מלחמת העולם השניה, לא היו הצרפתים מסוגלים להגשים אף מעט משאיפותיהם לכיבוש עמדות הכלכלה, התרבות והחברה בקוויבק, מחמת נחיתותם התרבותית והכלכלית, הרי מאז המלחמה החל הדבר להשתנות משקם לצרפתים דור מלומדים, בוגרי מכללות, אנשי מקצוע, מסחר, תעשיה ומדע, ומשהחלה הגירתם מן הכפרים למרכזים העירוניים. הם החלו להתארגן, לתבוע, ללחוץ ולהאבק ובטחונם העצמי גבר. היום נמצאות כל עמדות הממשל בידי הצרפתים ואף רוב עמדות התרבות, האומנות המשפט והמסחר הזעיר. עיקר מאבקם כיום מכוון לתפיסת עמדות הכלכלה העיקריות ביחוד תחנות הכוח, החרושת, התחבורה והמכרות. נוסף לכך נטוש מאבקם הלאומי-אתני בבעיות הלשון, שתובעים הם עליונות גמורה לשפה הצרפתית במחוז קוויבק, עמדה שווה מבחינה פורמלית עם השפה האנגלית ביתר מחוזות קנדה, וכן יתר השפעה והכרעה בממשלה הפדרלית באוטבה.
לצרפתים פלגים מתונים וקיצוניים: המתונים משתדלים למצוא מהלכים, תוך שיתוף פעולה ודו קיום עם דוברי האנגלית, במכלול הקנדי הפדרלי. הקיצוניים תובעים להפריד ולנתק את מוחוז קוויבק מעל קנדה ולכוננו כמדינה עצמאית. תביעה חדשה שהושמעה בזמן האחרון מחוגי ממשלת קוויבק הליברלית היא שלמחוז קוויבק יוענק מעמד מיוחד של מדינה חברה, אך עצמאית כמעט לחלוטין, במסגרת הפדרלית במקום המעמד הנוכחי של מחוז בין יתר המחוזות. מכל מקום, נחשבת בעיה זו של קוויבק, או קנדה-הצרפתית, לבעיתה הפנימית הגדולה והקשה ביותר של קנדה. ברור שהאנגלים במחוז קוויבק נמצאים בנסיגה ושרויים אף בפחד מסויים מפני הבאות, נוכח הלחץ והאיומים התכופים מצד הצרפתים. יחד עם זאת מתרבים לומדי השפה הצרפתית בין דוברי האנגלית, לפי שהיום לא זו בלבד שהצרפתית מוכרת כשפת הרוב, אלא אף נדרשת בכל מקום ובאזורים מסויימים אין מדברים, או מסרבים לדבר, אלא בשפה זאת. לצרפתית הקנדית צליל מוזר באוזני דוברי צרפתית אירופיים בשל ארכאיותה וניביה המיוחדים, אולם לאחרונה משתדלים הקנדים-צרפתים בעצמם לסגל ללשונם את המבטא הצרפתי-אירופאי.
בשטח הכלכלי נחשבת קוויבק מאז ומתמיד לאזור חקלאי. היא זרועה כפרים חקלאיים למאות סביב מספר מרכזים עירוניים אשר שמשו למסחר וקצת חרושת. בעשרים השנים האחרונות חל שינוי יסודי כמעט בשטח זה, משגדלו המרכזים העירוניים ומשחדרו גם הון וגם שיטות ואורחות מסחר ותעשייה אמריקניים למחוז זה. משנה לשנה מתרבים שוכני הערים העוסקים בתעשיה ומסחר, מקצועות חופשיים ועסקי ביניים ובמהירות מושתתת והולכת כלכלת המחוז על פסים דומים לאלה של יתר מחוזות קנדה וביתר דיוק - לאלה של ארה"ב. לכך מסייע במידה רבה ההון האמריקני המושקע במאות מיליונים רבים בקוויבק. מצבו הכלכלי של מחוז קוויבק איתן ואף משגשג והתנופה גדולה בו בבנין, בסלילת כבישים, במודרניזציה, בעלית רמת החיים, בחיפוש וניצול אוצרות טבעיים בעיקר מכרות, מחצבים ושדות נפט, בהקמת תחנות כוח הידראוליות וחשמליות ובמסחר עם כל שלוחותיו. עם זאת, מתרבות האפשרויות לספק עבודה לעשרות אלפי בעלי המקצוע; האקדמאים והמהגרים, הבאים לכאן מארצות רבות, מוצאים פרנסתם בנוחיות.
בירתו של מחוז קוויבק היא קוויבק-סיטי בת 300 אלף תושבים, במרחק 150 מיל ממונטריאל. במבואות קוויבק-סיטי העתיקה, הבנויה על סלע, כמבצר, ומשקיפה על הסנט-לורנס, הוכרע הקרב הגורלי בשנת 1759 בין האנגלים התוקפים מן הים לבין המתגוננים הצרפתים, כשניצחון האנגלים השליטם על קנדה כולה. קוויבק סיטי נחשבת לאחת הערים היפות בעולם ומראיה כמראה עיר אגדתית מצויירת. עתיקותיה ואתריה ההיסטוריים המרובים והמענינים מוסיפים לה לווית-חן ומקור משיכה לתיירים רבים. בעיר זאת מתקיים מדי שנה, בעונת השלגים, קרנבל החורף המביא אליה עשרות אלפי תיירים ומבקרים. בקוויבק סיטי שוכנים בתי הפרלמנט של המחוז, משרדי הממשלה, מגורי מושל המחוז ומגורי הקרדינל - הארכיבישוף של קוויבק שהוא ראש הכנסיה הקתולית בקנדה. בקוויבק-סיטי נמצאת גם האוניברסיטה הקתולית הגדולה "לאוואל" בה לומדים כ-13 אלף סטודנטים.
אולם, מרכזו הגדול והעיקרי של מחוז קוויבק הוא - מונטריאל.
מונטריאל היא בת 325 שנה (נוסדה ע"י ז'אק קרטיה שאף נתן לה את השם מאונט-רויאל, בשנת 1642) והיא הגדולה בערי קנדה. אוכלוסית מונטריאל רבתי עולה היום על שני מיליונים והינה השלישית בגודלה בחוף המזרחי של היבשת הצפון אמריקנית אחרי ניו-יורק ופילדלפיה. למעלה ממחצית תושבי מונטריאל הם קנדים צרפתים שעליהם נוספו בשנים האחרונות אלפי מהגרים דוברי צרפתית מאפריקה הצפונית, וכמחציתה דוברי אנגלית המחולקים ליחידות אתניות רבות: כ-400 אלף אנגלים, סקוטים ואירים שהם הוותיקים ובני העילית החברתית והכלכלית, והיתר, לפי סדר גולדם המספרי: איטלקים, גרמנים, אוקראינים, יהודים, ספרדים יוונים סינים הונגרים ועוד. בשנים האחרונות ניכרת עליה במספר המהגרים הסורים והלבנונים. מורגשים בהעדרם במונטריאל, לעומת ערי ארה"ב - הכושים. כבקנדה כולה, המוגדרת בצדק כפסיפס חברתי בניגוד לכור ההיתוך האמריקני, גם במונטריאל חיות להן הקהילות האתניות כל אחת לעצמה, בגטאות חברתיים כמעט סגורים, וכל אחת ברמה התרבותית והכלכלית של עצמה. לבד הפער החברתי שבין דוברי הצרפתית לבין דוברי האנגלית, אין גם דוברי האנגלית מן היחידות האתניות השונות מתערבים חברתית אלה באלה. במובן הכלכלי ומשום כך גם במובן התרבותי, יש יותר מגע בין השכבות העליונות הדקות והאינטלגנציה של מספר קהילות, בעיקר האנגלים "האמיתיים", הצמרת הצרפתית והיהודים הנמצאים בקטיגוריה החומרית הגבוהה ביותר. בזמן האחרון מתחילים להגיע לשכבה זאת גם גרמנים ובמידה פחותה יותר גם הונגרים. האחרים הינם המון-העם הפשוט בעיקר במובן התרבותי. אופייני למונטריאל ריבוי הלשונות, כל יחידה אתנית מוסיפה להחזיק בשפתה המקורית נוסף לשפה האנגלית.
קנדה בכללה עניה בכוחות יצירה רוחניים ואומנותיים וכמעט אינה תופשת מקום בשורות הראשונות של אנשי הרוח, הסופרים, היוצרים האמנותיים והוגי הדעות בעולם. הוא הדין לגבי מונטריאל. אעפי"כ, קיימים בעיר זאת מוסדות רוח ואומנות ראשונים במעלה ובאים אליה תדירות אורחים בעלי שם עולמי בשדות הספרות, האומנות והמדע ובכך עוזרים להופכה למרכז תרבותי חשוב. מונטריאל גאה בשתי האוניברסיטאות הגדולות והידועות שלה - "מק-גיל" האנגלית ואוניברסיטת מונטריאל הצרפתית, שבכל אחת מהן לומדים בין 13 ל-15 אלף תלמידים. יש בה עוד שתי מכללות קטנות יותר, אנגליות, "סיר-ג'ורג' וויליאמס" ו"לויולה" (קתולית). יש בה בתי ספר לאומנות, גלריות רבות ומוזאונים טובים המתקרבים והולכים לרמה בינלאומית. לפני שנתיים נפתח במונטריאל "היכל האומנות". זהו מרכז לקונצרטים, תיאטרון ואופרה ובו אולם נהדר בן 3,000 מקומות ישיבה. באולם זה מופיעים סולנים, תזמורות ולהקות מן הטובים ביותר בעולם המוזמנים למונטריאל. קיימת בעיר תזמורת פילהרמונית טובה (מנצחה הקבוע הוא זובין מאטה) ופועלים מספר תאטרונים צרפתיים בעלי רמה. אין בה תאטרון אנגלי וחלום האופירה המונטריאלית כנראה יתגשם בעוד שנים מספר. מידי שנה, בקיץ, מתקיימים במונטריאל פסטיבלים מוסיקליים, תחת כיפת השמים, המושכים מאזינים וצופים רבים.
העיתונות המונטריאלית הגדולה, גם האנגלית וגם הצרפתית, נחשבת לעתונות מעולה ורצינית. היומונים האנגלים הידועים הם: "מונטריאל-סטאר" ו"גזאט". היומונים הצרפתיים הידועים הם "לה פרס" (הנפוץ ב-350 אלף עותקים ליום) ו"לה דבואר". השבועון הנפוץ הוא "מק-לין" הנדפס בשתי השפות. לאלה נוספים עוד מספר עיתונים יומיים ושבועיים. במונטריאל שוכן המוחוז הצרפתי של ה-סי.בי.סי. - רשת השידור, טלביזיה ורדיו, של קנדה - ופועלות בה עוד שתי תחנות טלביזיה ומספר גדול של תחנות רדיו בשתי השפות ובשפות אחרות.
גאוותה המוצדקת של מונטריאל - על יופיה: העיר שוכנת על גבעות המתנשאות מפני הנהר (סנט-לורנס) ומוקפת כאי בשלוחות הנהר המתפצלות סביבה. במרכזה שני הרים: "ווסט-מאונט", עליו מתגוררים העשירים ו"מאונט רויאל" שהינו בעיקרו פארק ציבורי עצום עם כרי דשא, חורשות, פינות ספורט ושעשועים, אמפיתאטרונים ואגם. במבט מהרים אלה על פני העיר התחתית והנהר, דומה מונטריאל ביותר לחיפה ולסן פרנסיסקו. העיר מצטיינת בנקיונה ותושביה אדיבים ונוחים. הממשל העירוני עושה הרבה לשיפורה של העיר, ביחוד בנטיעות ובפארקים, ובעונת הפריחה העיר כולה טובלת בעצים וירק.
עוד גאוותה של מונטריאל - על נמלה. זהו הנמל הגדול ביותר בכל אמריקה בשטח ובכמות מטען הסחורות העובר בו. נמל זה משמש את מרבית תנועת האוניות מאירופה הצפונית לאמריקה. ב-1959 חנכה המלכה אליזבט את נתיב המים שנפרץ לאוניות במעברים הצרים מהסנט-לורנס אל אגמי ארה"ב, וכיום מתנהלת תנועת האוניות מן האוקינוס האטלנטי עד נמלי מישיגן, אוהיו ושיקגו, דרך נתיבות אלה בעברה את נמל מונטריאל. אולם ארבעה וחצי חודשים בשנה, בין אמצע נובמבר לסוף מרס, משותקת תנועת האוניות בסנט-לורנס הקפוא, על שפת הנהר ובפאתי שלוחותיו סביב העיר, מרובים קלובי השיט והגולף, חופי-רחצה וקיט ומועדוני נוער.
האקלים במונטריאל יכול להיות חם מאוד ואף גשום אך גם יפה - בקיץ, ונח ביותר בראשית הסתו - ספטמבר-אוקטובר. אולם מזג האויר קשה ואכזרי בחודשי החורף נובמבר-אפריל שבהם האזור כולו מכוסה שלג וכפור. בעיצומו של החורף יורדת פעמים הטמפרטורה עד ל-15 ו-20 מעלות פרנהייט מתחת לאפס. כמובן שאמצעי החימום המודרניים והיעילים בבתים, בחנויות, במכוניות וביתר מקומות העבודה, וכן שיטות ניקוי השלג ברחובות, מאפשרים את המשכם של החיים התקינים. אולם רבים מבעלי היכולת המונטרילים מעדיפים לעזוב את העיר ולנדוד לדרום ארה"ב ולאיים הקריביים בחודשי החורף. רבים אחרים מוצאים ענין בספורט החורף - בעיקר סקי - ויוצאים בכל עת מצוא למרכזי ספורט אלה בהרי הלורנצ'ים לבושים ומצויידים כראוי.
למונטריאל, כלכל קנדה, שלושה תחביבי ספורט לאומיים: כדור-רגל (הרוגבי האמריקני) - בסתו. הוקי - בחורף, ובייז-בול - באביב. אלה ממלאים את חייהם של אלפים חובבים ומקצוענים וממלאים כמובן את טורי העיתונות ומהדורות הספורט היומיות בטלביזיה וברדיו. בכך דומים הקנדים לאמריקנים ואכן מסונפים הקלובים הקנדיים הגדולים לאלה שבארה"ב ומשתתפים עמהם בתחרויות הליגה והגביע הלאומיים.
מוניטין יצאו למונטריאל שבטח הגסטרונומי לפי שמצויות בה מסעדות רבות המציעות תבשילים מגוונים כמספר הלאומים והקהילות האתניות המתגוררים בה. לא רק מטבח צרפתי מעולה אלא גם מסעדות סיניות, יפניות, הונגריות, ספרדיות, איטלקיות, יהודיות וכיו"ב - בשפע. נוסף לכך ישנם בעיר מספר בתי מלון ממדרגה ראשונה, מספר מוטלים חדישים ונוחים, בתי קולנוע, בתי-קפה, קלובי לילה, בארים וקברטים - לרוב.
עם התקרב מועד התערוכה הבינלאומית השנה במונטריאל, בה תשתתפנה כ-70 מארצות (ישראל בתוכן), ניכרת תכונה גוברת והולכת של התכוננות למאורע: מסתיימת והולכת בנייתה של הרכבת התחתית של מונטריאל: גובר הקצב הקדחני של הבנייה רבת ההיקף כשמדי חודש נוספים בניני פאר מודרניים וגורדי שחקים לנוף העיר; נוספים בתי מלון; משפרים את הרחובות והדרכים המובילים מן העיר ואליה; נוטעים פארקים וגינות וכל מוסד ציבורי ופיננסי משנס את מותניו לקראת הקיץ הקרוב. התערוכה עצמה תתקיים באחד מהשטחים הנהדרים ביותר בסביבת העיר - האי סנט-הלן מן העבר המזרחי של הסנט לורנס. אי זה הורחב במבצע הנדסי מדהים ע"י שחברו אליו תוך כדי יבוש חלקים מן הנהר, עוד שני איים קטנים. במרכז שטח התערוכה, וכתרומה משותפת של מונטריאל ופריס, יתנוסס מגדל מרקיע שיעלה בגובהו על מגדל אייפל.
דרכי התחבורה בתוך מונטריאל, אליה וממנה, מעולים ונמנים עם הטובים בעולם אם כי כבישי מחוז קוויבק עדיין נחותים מכבישי יתר המחוזות וכבישי קנדה בכללם נחותים מכבישי ארה"ב. ניכרת התקדמות גם בזאת ובכמה מקומות מצויים כבר כבישים רבי מסלולים משופרים ונוחים. הרכב בכבישים הינו כרכב בארה"ב. בדרך כלל מרבים בקנדה להשתמש במטוסים לתחבורה בינעירונית בשל המרחקים הגדולים בין בין המרכזים הגדולים בארץ גדולה ובלתי מיושבת זאת. לקנדה שתי חברות תעופה לאומיות - "קנדיאן פסיפיק" שמרכזה במערב קנדה ו"אייר קנדה" שמרכזה במונטריאל. חברות אלה מגיעות לרוב חלקי אירופה והמזרח הרחוק, אך בעיקרן משמשות את התחבורה הבינעירונית בתוך קנדה. למונטריאל נמל תעופה חדיש, גדול ומודני וכן תחנות רכבת גדולות ונוחות ותחנות אוטובוס שמהן אפשר בקלות לצאת ולבוא לכל מרכז ישובי אחר.
הדולר הקנדי ששוויו היה עד לפני שלוש שנים בשני סנטים יותר מן הדולר האמריקני, ירד בעטיו של משבר כספי בשנת 1962 ועומד עתה על 92 סנטים אמריקנים. אלא שהמצב הכלכלי בקנדה השתפר עד מאוד בתקופה האחרונה והמאזנים הכספיים, הן הפדרלי והן המחוזיים, וכן מספרי ההכנסה הלאומית, מצביעים על גאות חסרת תקדים. גאות זאת מתבטאת בין היתר בעלית רמת המחיה, בריבוי התצרוכת הפרטית, ברכישות לוקסוס, בילויים וכד'. אין היום כמעט הבדל בין רמת החיים הבינונית והבינונית גבוהה בקנדה לבין אלה בארה"ב. אף יוקר המחיה כמעט שווה. בהשוואה לניו יורק מונטריאל קצת זולה יותר, ביחוד במזון ובדיור, אולם אין היא זולה יותר מבוסטון, שיקגו או עיר דומה אחרת בארה"ב. לעומת זאת יקרה קנדה יותר, ומונטריאל בתוכה, בתצרוכת אישית, כלי בית, תמרוקים, חפצי טואלט, רפואות, תכשיטים, מכוניות וכד', לפי שאין קנדה עוסקת ביצורם של אלה ומייבאת אותם מן החוץ, בעיקר מארה"ב, כשהצורך הפרטי נושא בכל עול המכס. (קנדה, כידוע, מייצרת הרבה, מלבד מזון, בתעשיה הכבדה שאותה היא מייצאת ביחד עם חומרי גלם האוצרות הטבעיים ממכמניה העשירים).
לקנדה דגל לאומי חדש - שני פסים אדומים רחבים ואנכיים על רקע לבן שבאמצעיתו עלה התדהר בצבע אדום. דגל זה החליף את הדגל הקודם שנשא את סמל היוניון - ז'ק הבריטי. לכל מחוז גם דגלו המיוחד המתנוסס בצד הדגל הלאומי. בקוויבק מרבים הצרפתים להשתמש בדגל המחוז שסמליו צרפתיים בעוד האנגלים ממעטים להשתמש בדגל זה. בעוד האנגלים שרים את המנון "המלכה" הבריטי ביחד עם המנון קנדה, שרים הצרפתים לרוב רק את המנון קנדה - ובשפה הצרפתית.
הקהילה היהודית
יהודי מונטריאל הינם בעלי ותק ומוצא שונים ומגוונים: יש בהם ותיקים, דור שני ושלישי, רובם מיוצאי אירופה המזרחית; יש בהם בני דור ראשון - מהגרים מאירופה מתקופת המלחמה ואחריה; יש בהם מהגרים מאנגליה והדומיניונים הבריטיים האחרים; יש בהם מהגרים, בשנים האחרונות, מארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה ויש בהם כחמשת אלפים "יורדים" מישראל.
הנהגת הקהילה המונטריאלית, בהנהגת רוב הארגונים והמוסדות היהודיים, נמצאת בידי מספר משפחות ותיקות ומבוססות שהראשית בהן הינה משפחתך ברונפמן. אל אלה נצטרפו להנהגה, מאז המלחמה, אנשים ונשים, בתוכם ציונים ותיקים, שהיגרו למונטריאל מאירופה והצליחו לעלות בסולם החומרי והציבורי.
נהוג לחשוב בדרך כלל שיהדות קנדה עודנה יהדות שורשית ומסורתית יותר מיהדות ארה"ב לפי שיהדות קנדה אינה ותיקה ביבשת זאת כיהדות ארה"ב ותהליכי ההתבוללות טרם פשו בה. הדבר נכון רק בחלקו. האמת היא שאין כמעט הבדל באורח חיי יהודי קנדה ותהליכי הסתגלותם לתרבות האמריקנית-קנדית בהשוואה ליהודי ארה"ב. אעפ"כ, נבדלת יהדות קנדה, ובעיקר יהדות מונטריאל, בכמה צדדים מיהדות ארה"ב: ראשית, אין בקנדה אותו לחץ של כור-היתוך (אמריקניזציה) הקיים בארה"ב, שבקנדה הנטייה היא לשמור על הפסיפס החברתי המגוון ע"י שמירה על הצביון האתני והתרבותי השונה של חלקי האוכלוסיה. דבר זה נעזר גם ע"י אורחות החיים הגטואיים המאפיינים את מרבית היחידות האתניות. אם לגבי כל היחידות האתניות כך, לגבי היהודים לא-כל-שכן. שנית, יהדות קנדה, שלא כיהדות ארה"ב, מאורגנת תחת גג אחד (הקונגרס היהודי הקנדי) והנהגות הארגונים הארציים מקיימות פיקוח ושליטה הדוקים על סניפיהם. באשר למונטריאל, הרי כאן הגטואיות - הגאוגרפית, החברתית והתרבותית - עוד גדולה וחזקה מביתר ערי קנדה, לפי שבמונטריאל הקהילה היהודית מנותקת חברתית ותרבותית, כמעט לחלוטין הן מן האנגלים, הן - ועוד יותר - מן הצרפתים והן מיתר היחידות האתניות. במונטריאל היהודים חיים בעצמם, לעצמם, בתוך עצמם. בהיותם שייכים לקטיגוריות החומריות העליונות בעיר, מתגוררים היהודים באיזורי המגורים והפרברים המודרניים והיפים ביותר. אחדים מאזורים ופרברים אלה מאוכלסים בעיקר יהודים.
אין פלא, איפוא, כי עושרם של יהודי מונטריאל ורווחתם החומרית, מקנים להם אופי חומרני מובהק, המתבטא בכל אורחות חייהם, בקשר לבילוייהם, נסיעותיהם, ואף לגבי מפעלי הצדקה והתרומות. אולם יחד עם זאת רבים מאוד, ביחוד במשפחות הצעירות, אנשי המקצועות החופשיים - רופאים, עורכי דין, מורים ומרצים באוניברסיטאות, מהנדסים ואנשים מדע אחרים. ואילו בשטחי הכלכלה, אוחזים יהודי מונטריאל בענפים "היהודיים המסורתיים" - הטכסטיל, נכנסי דלא ניידי, ייצור מזון, אספקתו ומכירתו, וכן מקצועות הביניים המסחר הסיטונאי והקמעוני. אין כמעט יהודים בתעשיה הכבדה, בבנקים הגדולים, בחברות הביטוח הגדולות, בממשלה, במשטרה ובצבא ומאידך גם לא באיגודים המקצועיים ובשכבת הפועלים בכללה.
בהיותם בני העילית התרבותית של העיר, מצויים יהודי מונטריאל, יותר מכל יחידה אתנית אחרת, פרט לעילית הצרפתית, במוסדות התרבות והאומנות, באולמי הקונצרטים וכד' ואף נוטלים חלק בארגון מופעי תרבות ואומנות כלליים, בחסות הארגונים ומוסדות הצדקה היהודיים, אולם פרט לזאת, כאמור, אין מגע בין יהודים לבין לא יהודים אחרי שעות העבודה. האנגלים תמיד היו סגורים ומסוגרים בפני יהודים, הצרפתים הקתולים תמיד התיחסו בחשדנות ולפרקים באיבה, ליהודים ואלה מצידם החזירו לצרפתים באותו יחס. אומנם פרט למקרים בודדים ובתקופות קצרות לפני המלחמה ובזמנה, לא היו גילויי אנטישמיות אלימה במונטריאל, אך מאז ומתמיד מורגש בה אי הביטחון היהודי. צעדים שנעשו לאחרונה הן מצד יהודים והן מצד ראשי האנטלגנציה-הליברלית הצרפתית להתקרב אלו לאלו, טרם נשאו פירות ממשיים.
הגטואיות היהודית במונטריאל, אף כי אינה נוחה ליהודים מהרבה בחינות, הרי מבחינות אחרות נוחה להם ואף הצמיחה תוצאות הנחשבות כחיוביות: ראשית בשטח החינוך היהודי. היות ובקוויבק אין הפרדה בין דת ומדינה והחינוך מסור כולו, ובאורח רישמי, לידי הרשת הקתולית-צרפתית והרשת הפרוטסטנטית-האנגלית, בחרו היהודים ברשת הפרוטסטנטית-האנגלית. רוב ילדי היהודים הולכים לבית הספר של הרשת הזאת. אולם העובדה שאין ליהודים זכות ישיבה והצבעה במועצת רשת זאת (אף כי היהודים הינם משלמי מס-החינוך הגבוה ביותר, בהתאם לרמתם החומרית), היוותה גורם מדרבן חשוב בהקמת רשת בתי הספר היהודיים. כיום מצויים במונטריאל בתי ספר יומיים יהודיים יותר מבכל מרכז יהודי אחר באמריקה. כשמונה אלפים ילדים בגיל ביה"ס היסודי הולכים לבתי ספר כל יומיים יהודיים. אלה מהווים כ-27 אחוז מכלל הילדים היהודיים בגיל זה ואילו כ-75 אחוז מכל היהודים היהודיים מקבלים חינוך יהודי חלקי בבתי ספר של אחה"צ ויום א'. במונטריאל מצויים שבעה בתי ספר יהודיים כל יומיים ושני בתי ספר תיכוניים שרמת הלימודים בהם, הן באנגלית והן בעברית, גבוהה. נוסף לכך, קיימים סמינר למורים ומספר ישיבות ותלמודי תורה. שנית, רבים במונטריאל מוסדות החסד, הצדקה, בתי-החולים, מושבי-הזקנים היהודיים ומאורגנת להפליא פעולת הסעד היהודית. שלישית, רבים במונטריאל בתי הכנסת - רובם אורתודוכסים, מעוטם קונסרבטיבים ושניים רפורמים - המשמשים מרכזים דתיים. תרבותיים וחברתיים גם יחד ושרבה בהם הפעילות מדי יום ביומו. רביעית, הקימו היהודים לעצמם קלובי גולף, קלובי שיט ומסגרות חברתית אחרות, שרב בהם הפאר, העושר והלוקסוס בהשוואה לקלובים אחרים, והוא הדין לגבי הנשפים המפוארים והסעודות הגדולות והתכופות של היהודים בבתי המלון.
בדרך כלל, ולמרות תכונותיה ותנאיה המיוחדים, דומה יהדות קנדה ליהדות ארה"ב בדרכי המחשבה ובאורחות החיים ובמובנים רבים שואבת את השראתה ונוטלת את כלי פעולתה, לרבות כלים ארגוניים, מן המהנהיגויות וההסתדרויות היהודיות הגדולות בארה"ב. רבים מארגוני יהודי קנדה אינם אלא סניפים לארגונים אלה שמרכזם בארה"ב. המפגש בין מנהיגים, סופרים, עתונאים, נואמים ועסקנים יהודיים בארה"ב וקנדה תכוף ותדיר. הפעלתנות של הקהילה היהודית במונטריאל, בתוך עצמה, אף היא מותנעת, כבארה"ב, מכוח הגטואיות, מכוח השפע החומרי המצוי בה ומכוח הלהיטות החברתית למילוי הזמן הפנוי, למעמד ולמשרות כבוד. אף בקנדה מלווית לפעלתנות זאת תופעת התלבטותן של הנשים שהן היוזמות, הפועלות והמפעילות, פעמים רבות יותר מן הגברים, בכל מוסד, ארגון וקהילה, ואמנם ארגוני הנשים בקנדה גדולים ומסודרים יפה. עם זאת מורגשת וניכרת השאיפה בקרב חוגים אחדים להעמיק ולהשתית את החיים היהודיים, הרוחניים והלאומיים ולרתקם ליתר הקהילות בעולם ולישראל. היחס החיובי והחם לישראל הינו אחד מסימני ההיכר של יהדות זאת ואין ספק שישראל עומדת במרכז התענינותם. אין כמעטו שום פעילות אנטי ציונית ואנטי ישראלית בתוך יהדות קנדה ומלבד מתי מספר ארגונים שוליים מסתייגים, אך לא קולניים, ומתי מספר מבין מנהיגי הקונגרס ומנהיגי המגביות המקומיות שעיניהם צרה הן במגביות הישראליות והן בפעילות אחרת למען ישראל הנראית להם כפוגעת ב"קנדיותם", האווירה והפעילות הפרו-ישראליות מתקבלות, איפוא, כמובנות מאיליהן. הדוכן היהודי והבמה הציבורית היהודית משמשים לחלק זה מחברי הקהילת להרצאות, לוויכוחים, לסימפוזיונים ולדיונים בשאלות יהודיות כלליות, בבעיות הציונות, בחקירות ההיסטוריה היהודית, בשאלות דת וכיו"ב. למרות החומרנות השלטת בכיפה בכל פינה, ישנם בקהילה היהודת המחפשים בכנות תשובות לשאלות הרוח המתעוררות. אם ארגוני הקהילה החילוניים מסורים בעיקר לענייני מגביות, צדקה וסעד, הרי בבתי-הכנסת ובארגונים הציוניים מקדישים דיבור ומחשבה לנושאים רוחניים אף כי, כאמור, אין הדיבורים והמחשבות נקיים ממידה רבה של מס שפתיים גרידא לרבות מס שפתיים לישראל, כחיפוי לכורח החברתי המביא את היהודים לצוותא.
פעילותה ופעלתנותה של קהילת יהודי מונטריאל מתבטאת ראשית לכל בריבוי ארגוניה ומוסדותיה, גם הציוניים וגם הקהילתיים-כלליים: בראש הקהילה המקומית, הוקם גוף גג בשם "הפדרציה המאוחדת של המוסדות והמגביות היהודיים". גוף זה מאחד בתוכו ומייצג את כל מוסדות הצדקה בתי-החולים, בתי המחסה, בתי הספר, הישיבות, מועדוני-הנוער, והוא אחראי לכספי המגביות הנמסרים להם. הפדרציה המאוחדת נשענת על שני גופים עיקריים: המגבית המשולבת של יהודי מונטריאל (המגיעה כמעט לכל בית יהודי בעיר ואוספת כ-4.5 מיליון דולר לשנה) והקונגרס היהודי הקנדי. המגבית המשולבת מחלקת את כספיה לשני חלקים: 51 אחוז לצרכים מקומיים ו-49 אחוז למגבית הישראלית המאוחדת - קרן היסוד - המיוצגת במונטריאל ע"י המועצה הציונית. (בהתאם לכך אין המגבית הישראלית פועלת במונטריאל בנפרד, כביתר ערי קנדה). הקונגרס העולמי הקנדי המסונף לקונגרס היהודי העולמי, מרכזו, כאמור, במונטריאל ובעניני הקהילה המקומית הוא פועל באמצעות הנהגת אזורו המזרחי. הקונגרס עוסק בייצוג פוליטי של יהודי קנדה, ביחסים בין-עדתיים, ביחסי-ציבור, בפעולה נגד אנטישמיות, בענייני החינוך היהודי, בעניינים דתיים ובשאלות הנוגעות לישראל ולקהילות יהודיות אחרות בתפוצות, לרבות יהודי בריה"מ והארגונים היהודיים העולמיים. לצידו של הקונגרס פועל מוסד ע"ש הברון הירש שהינו משרד הסעד של יהודי מונטריאל וכן ועד-העיר העוסק בעיקר בעניני רבנות וכשרות. ארגון "הייס" מטפל בקליטת המגרים יהודים חדשים.
ארגונים כלליים אחרים (המסונפים אף הם לקונגרס היהודי הקנדי) הם: "בני ברית" אשר לאחרונה קיבלו מעמד של לישכה אזורית עצמאית מניו-יורק בשם "לישכת אזור 22" ובמונטריאל יש לו עשרות סניפים עם למעלה מ-5,000 חברים; מועצת הנשים היהודיות עם כ-3,000 חברות; אליאנס איזראעלית; אורט מועצת הקהילות האורתודוכסיות; מועצת הקהילות הקונסרבטיביות; מועצת הקהילות הרפורמיות; ועוד. קיימים גם מספר ארגוני שוליים של דוברי אידיש - לנדסמנשפטים, בונדיסטים, שרידי ה"אורדן" היהודי-קומוניסטי ומאידך - חסידים ואולטרה אורתודוכסים, אך אלה רישומם קטן למדי בקהילה ואילו רובם של הארגונים היהודיים במונטריאל (ובקנדה כולה) הם ציוניים. כל הארגונים והמוסדות הציוניים מסונפים למועצה-הציונית שבראשה עומד נשיא ארגון ציוני קנדה, אולם פועלים כל אחד לעצמו ומייצגים את כל הקשת הרחבה והמגוונת של הגופים הציוניים והישראליים: ארגון ציוני-קנדה (כמה אלפי חברים בכל קנדה ושתיים-שלוש לשכות במונטריאל); הדסה-ויצ"ו (5,000 חברות במונטריאל בלבד); משפחת הלייבור ציוניים-פועלי ציון, פרבנד, מגבית-ההסתדרות, פיוניר-ווימן-חרות; אחדות העבודה; מפ"ם; משפחת הציונים הדתיים-מזרחי-הפועה"מ אוניברסיטת בר-אילן, נשי מזרחי; אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית; ידידי הטכניון, ידידי מכון וייצמן; ארגון הבונדס (המוכר איגרות של ממשלת ישראל בלמעלה מ-2 מיליון דולר לשנה במונטריאל), קרן קיימת לישראל; וכן תנועות הנוער הציוניות יהודה הצעיר, הבונים, השומר הצעיר, בני-עקיבא, דרור-החלוץ-הצעיר, וקרן התרבות העברית.
במונטריאל ספריה יהודית מרכזית שהיא הגדולה והוותיקה מסוגה, בעיקר בספרות ועתונות אידיש - באמריקה כולה. בית-הצעירים-והצעירות היהודיים משמש מרכז תרבות וספרות לאלפי ילדים ונערים מבוגרים המשתייכים אליו ובזמן האחרון החלה בו גם פעולת תרבות וחינוך עברית. במונטריאל מופיע עתון ביידיש "דער קנעדער-אדלער", שהיה שנים רבות יומון אך משנתדלדל מספר קוראיו ודורשיו, הפחית הופעתו לשלוש פעמים בשבוע. מופיעים שני שבועונים באנגלית ומופיעים מדי חודש עתוני הקונגרס היהודי, אחד באנגלית ואחד בצרפתית. מפעם לפעם מופיע עתון ציוני קנדה. קיימת בכל ערב וביום א' בצהרים שעה יהודית באחת מתחנות הרדיו המקומיות המגישה תוכניות בעברית, אנגלית ויידיש ועוד שתי תחנות משדרות תוכניות יהודיות ביום א'. חיי הקהילה היהודית משתקפים הרבה מאוד, ויותר מחיי כל יחידה אחרת במונטריאל פרט לקהילה הצרפתית - בעיתונות הכללית.
יהדות מונטריאל, כמרכזה של יהדות קנדה, מאורגנת איפוא, היטב וחמימותה, ובמובנים רבים גם שורשיותה, מורגשים ביותר, עד היותה כיום אחת הקהילות הטובות שבתפוצות. אך יחד עם זאת, ומתחת לפני השטח, הינה לוקה בחולשות בסיסיות, האופייניות ליהדות אמריקה בכללה, שעליהם אינה יודעת ואינה יכולה להתגבר. הראשונה היא בעיית הצעיר והמשכיל היהודי. אם מחמת המרוץ החומרני המתחיל בגיל צעיר ואם בעטייה של מבוכה מחשבתית, סיפוקם של אלה פוחת והולך במסגרת הגטואית היהודית ובחברתה היהודית הדחוסה. הם אינם מוצאים סיפוק רב גם במסגרת בתי-הכנסת באווירתו החברתית והדתית ואף לא במסגרת הציונית. כמעט ואין לראות נוער ואינטלקטואלים צעירים במפגשים השונים ובבתי הכנסת. כמעט ואין הם נוטלים חלק בחיי הקהילה. למעלה מ-6,000 סטודנטים יהודיים לומדים בשתי המכללות האנגליות במונטריאל, בהם כשליש מן המורים הם יהודים, ואין לראותם באגודת "הלל" (המונה כ-100 חברים - סטודנטים בלבד) ולא בארגון הסטודנטים הציוניים (המונה כמה עשרות בלבד). עד גיל הבר-מצוה - כן. מעל לגיל הבר-מצוה, רואים עוד את הנערים והנערות בבתי-הכנסת, במחנות הקיץ ומעט בתנועות הנוער. אולם מגיל הקולג' ואילך ועד גיל 35 (שאז מתחילים לראותם בעיקר ב"בני ברית") לא ייראו ולא יימצאו. גם אלה שמעל גיל 35 נמנעים מלבוא למפגשים היהודיים בעלי אופי תרבותי אידיאולוגי ודתי. הנטיה להתבוללות גוברת בממדים מדהימים, האדישות לגבי ישראל והבריחה מכל תוכן ציוני - מלבד בסעודות ונשפים בעלי אופי חברתי - היא כמעט טוטלית. הצעירים והאינטלקטואלים מזהים כיום את ישראל ופעילותה עם הגטו היהודי שבדיוק ממנו הם רוצים לברוח, וביחד עם זאת, אף כי אינם אומרים ומכריזים על כך, נראית להם כל השתייכות ציונית וכל קשר עם ישראל כפגיעה בקנדיותם. רבים מהם אומנם מודים שבתוך תוכם אינם כה אדישים לישראל אולם חוששים מפני התקרבות העלולה לסחפם ולזעזע את שלוותם. אולם רובם המכריע רואה בישראל, והרבה באשמת הישראליים, רק עסק של "מגביות" למען קליטת יהודים "מסכנים" ולכן אין הם נמשכים - "יעסקו בזה ההורים שלנו".
נישואי התערובת בקנדה כולה מתרבים במספרים מדאיגים בשנים האחרונות. באזורים מסויימים הם מגיעים כבר ל-50 אחוז ובמרכזים כמונטריאל וטורונטו ל-18-20 אחוז, ביניהם בניהם ובנותיהם של מנהיגים יהודיים ומנהיגים ציונים. רק מעטים מן הזוגות האלה נשארים במסגרת החברתית היהודית גם במקרים שבהם אין ילדיהם מקבלים חינוך נוצרי. לשאיפות, למאוויים המעורפלים ובעיקר לשאלות הנוקבות של הצעירים האינטלקטואלים היהודיים לגבי יתרון ותכלית השתייכותם היהודית ולגבי חשיבות זיקתם לישראל, טרם הצליחו המנהיגים היהודים, הרבנים ואף הציונים המודאגים, לספק תשובות. מכל מקום, לחץ הדם של הבריחה, ההתרחקות וההתבוללות, למרות הקשיים הקיימים עדיין להתקבל לחברה הלא יהודית, גדול וחזק מכל מאמץ ויכולת של המנהיגות היהודית והרבנים לעצור בעדו.
שלושה הם סימני ההיכר של צעירים יהודיים אלה: רמתם ההשכלתית הגבוהה; רמתם החומרית הגבוהה וחילוניותם. אלה, ביחד עם תאוותם להיות חלק מן המכלול החברתי הקנדי, מריצים אותם הלאה - הרחק מן המסגרת היהודית, ואם גם אינם מתקבלים לחברה הלא-יהודית, הריהם הופכים את קלוביהם ומועדוניהם, את עצם חברתם היהודית לבלתי-יהודית בתכניה ובנושאיה. האמת ניתנת להאמר שניכר גם היעדרם של מנהיגים יהודיים אשר יוכלו להשפיע השראה על הצעיר היהודי ולהיות לו מורי-דרך רוחניים. הוא הדין במנהיגות הציונית שמלבד משברה האידיאולוגי - אשר אין לחפות עליו בשום פעילות ארגונית - ונוסף לתהייתה ומבוכתה לגבי העליה והחינוך העברי - סובלת אף היא ממחסור באישים ובכוחות אינטלקטואליים המסוגלים להתמודד עם הנושאים והבעיות העומדים ברומו של העולם היהודי בכלל ושל ישראל בפרט. עדיין יכולים המפגשים הציונים לכנס בבית מלון גדול מאות משתתפים - לא צעירים - ועדיין יכולים, וזמן רב עוד יוכלו, ארגוני המגביות למען ישראל להביא מאות משתתפים לסעודה ולאירוע חברתי אחר ואף להתרים סכומים נכבדים. נעשית גם פעולה בשטח ההשקעות בישראל, בעידוד הסחר של ישראל בקנדה, בתיירות לישראל ובהבאת מרצים. המגביות מאורגנות להפליא - טכנית ומקצועית - וברור בהחלט שבאם תינטל או תיעלם הפעילות החברתית למען ישראל וסביב ישראל, יצטרכו להמציאה מחדש שבלעדיה תינטל החיות והפעילות מן הקהילה היהודית.
אולם דבר אין לכל אלה עם עקרונות אידיאולוגיים, בוודאי לא עם משהו הקשור בהגשמה עצמית, בעליה וחינוך עברי ודבר אין בהם למשיכתו ולריתוקו של הצעיר היהודי האינטלקטואלי. לשום ארגון ציוני בקנדה אין בי"ס עברי משלו, פרט לזיקתם של שני בתי ספר של עברית ויידיש ("פאלקס-שולן" ו"פרץ-שולן") לחוגי הלייבור-ציוניים, ופרט לפעולה המצומצמת של "קרן התרבות" שהיא זרוע של הברית העברית העולמית ועיקר פעולתה במחנה הקיץ "מסד". תנועות הנוער הציוניות מדולדלות ואינן מונות ביחד אלפיים ילד בכל קנדה ואף לא 500 ילד במונטריאל. העליה לישראל מקנדה עומדת זה שנים על 180-200 לשנה, בהם אחוז ניכר של יורדים החוזרים, ומעטים מאוד הצעירים הנוסעים למכון הקיץ של הסוכנות היהודית. יש לציין שהשליחים הישראליים לתנועות הנוער, העושים שליחותם בנאמנות ובמסירות, נתקלים בעבודתם בקשיים רציניים ומרפי ידיים הן מצד הורים ומחנכים והן מצד המנגנון הציוני עצמו, הרואים בעין-צרה כל מאמץ לחנך הילדים לעליה "ולקחתם מקנדה". זרם מסוים, אמנם לא גדול, בקרב ציוני קנדה, אף תובע בפירוש הפסקת ההטפה והפעולה בקרב הנוער למען עליה לישראל. ריבוי היורדים הישראליים לקנדה וכן הידיעות והסיפורים על קשיי ההסתגלות בארץ ועל אי-הסיפוק הרוחני והחברתי לעולים מקנדה, ובעיקר חזירתם של רבים מאלה שעלו לישראל, תורמים אף הם לאוירה זאת. במצב זה, הפעולה הטובה, החשובה והערה הנעשית למען ישראל ובקשר עם ישראל והמלווה אומנם גאווה וסיפוק על קיומה של המדינה והישגיה ועל הכבוד שהיא מנחילה ליהודי התפוצות, נעשתה שיגרתית, כספית-מגביתית וחברתית, הן בתוכנה והן בצורתה. בודדים בלבד מבין הישראלים המבקרים תכופות בקנדה ובמונטריאל, בשליחויות ולצורכי מגביות ומפלגות, עודם חורגים מן המקובל והשיגרתי במפגשם עם היהודים והציונים ועודם מעיזים להתווכח ולערער על האפטיה ועל שביעות הרצון העצמית. הישראלים למדו להשתלב היטב באוירה הכללית ולדרישות ה"תקן" ונוהגים כאורחים מעודנים לרצון המקום - ובמובן זה הינם אורחים רצויים. גם נאומים פוליטיים וגם נאומים אידיאולוגיים מפי ישראליים, האתגר הציוני שבהם מועט ומתמעט והם נאמרים ונשמעים כיציאת ידי חובה בעוד שלדו-שיח אמיתי, גלוי ונוקב עם היהודים והציונים במקום כמעט כבר לא מגיעים.
כמובן שבכלל יש גם יוצא מן הכלל: יש לעקוב אחרי ניצנים טובים בשני מישורים ולעודד את גידולם. האחד מצד ישראל והשני מצד צעירים יהודיים במקום: מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות היהודית חנכה והניחה את היסוד למפעל חדש "שרות לעם", מעין "חיל-שלום" שעיקרו שנת שירות של לימודים ועבודה בישראל לצעירים וצעירות בארה"ב וקנדה. למפעל זה סיכויים רבים אם ינוהל כהלכה ואם יצליח מבחינת הענין ותנאי הקליטה והטיפול בצעירים בשנים הראשונות. ואילו מצד צעירים אינטלקטואלים בקנדה, ודווקא מבין המרוחקים והבלתי-ציוניים שאינם מוצאים לעצמם מרגוע וסיפוק בבריחתם והתרחקותם ובריקנות הרוחנית שבה הם חיים מבחינה יהודית, ניכרת ראשיתה של תנועת שיבה. אלה התרחקו דיים ואינם רוצים להתרחק יותר. אך דא-עקא, אינם רוצים גם לשוב למסגרת הארגונית היהודית, אף לא למסגרת הארגונית הציונית - ומתחילים לגלות ענין רב בישראל - לחפש קשר ישיר עמה. להתפתחות זאת, שעודנה בראשית, יש קשר הדוק עם הנציגויות הישראליות בקנדה ועם השליחים הישראליים בתורת ישראלים. מספר חוגים של צעירים כאלה נוצרו כבר ופועלים בשיתוף עם הקונסוליה הכללית של ישראל במונטריאל והסימנים מעידים שניתן לטפחם ולהרחיבם בפעולה שיטתית מסורה.
הקונסוליה הכללית במונטריאל
במונטריאל שוכנת הקונסוליה הכללית באחד הרחובות המרכזיים של העיר, לא הרחק מן האיזור המסחרי, מרכזי השעשועים ובתי המלון הגדולים, וסמוך לעליה לשני ההרים המפארים את העיר: "וסט-מאונט" ו"מאונט-רויאל". הגישה והתחבורה אליה נוחות ביותר. לפנים נודע הרחוב בשם "רחוב הקונסוליות" לפי ששכנו בו מרבית הקונסוליות הזרות במונטריאל. כיום נותרו בו מלבד הקונסוליה הכללית של ישראל, הקונסוליות הכלליות של ארה"ב, איטליה, גרמניה ושויצריה.
בקונסוליה הכללית משרתים: הקונסול-הכללי, הקונסול-המינהלי והקונסול המסחרי, עמהם עובדות מספר מזכירות ישראליות ומקומיות. השפות העיקריות שלהן נזקקת עבודת הנציגות במגעיה הציבוריים הן: עברית, יידיש, אנגלית וצרפתית. בעיקרה מתרכזת עבודת הקונסוליה הכללית במונטריאל העיר ובמחוז קוויבק ולפיכך רבה פעולתה בקרב הקהילה הקנדית-צרפתית. אולם, כאמור, מגיעים חברי הסגל למרכזים אחרים בקנדה בפעולות הסברה, קשרים יהודיים וקשרי מסחר.
תפקידי הקונסוליה-הכללית ופעולותיה מגוונים, וניתן להגדירם בארבע קטיגוריות:
1. ייצוג, הסברה, קשרי-תרבות, קשרי-ציבור, עתונות-רדיו-טלויזיה וכד' - תפקידיו העיקריים של הקונסול הכללי.
2. מינהלה, כספים, משק, ביטחון, דרכונים ואשרות וכן הטיפול באזרחים ישראליים ובעולים - תפקידי הקונסול המינהלי.
3. קשרי סחר, עידוד היצוא הישראלי לקנדה, עניני השקעות, קשר עם לשכות מסחר בכלל ועם לשכת המסחר קנדה-ישראל בפרט - תפקידי הקונסול המסחרי.
4. הקשר עם הקהילה היהודית על מוסדותיה, ארגוניה, חוגיה וזרמיה - בשטח זה פועלים כל חברי הסגל, עפ"י הדרישה והיכולת, הן ביצוג ובהופעות התכופות, הן בהסברה והן בטיפול מעשי תוך שיתוף הדוק עם הנהגת הקהילה וארגוניה.
בשטח הייצוג וההסברה מקיימת הנציגות קשרים הדוקים עם הממשל המחוזי והעירוני. ראשי הכנסיות הקתוליות והפרוטסטנטיות, עורכי העתונים ועורכי התוכניות ברדיו ובטלויזיה, הקלובים הספרותיים והחברתיים השונים ועם כל ארגון אחר בעל משקל והשפעה באוכלוסיה הכללית. הנציגות מקיימת מעקב קבוע אחרי העתונות והמתפרסם בה, על ישראל והמזרח התיכון, ממציאה בקביעות ובתדירות חומר הסברה בכתב ובסרטים על ישראל והתפתחותה, מעודדת ביקורים בישראל, מטפלת בביקורי אישי ממשלה, עתונות ומוסדות תרבות הנוסעים לישראל, מטפלת באישים ישראליים רמי מעלה הבאים למונטריאל, מעודדת את קשרי-התרבות בין ישראל וקנדה-הצרפתית, מופיעה בהרצאות באמצעות חבריה ומציעה מרצים אחרים לכל דורש.
בשטח קשרי הציבור עם הקהילה הקנדית-צרפתית - בעיקר בקוויבק סיטי ובמונטריאל - יזמה הקונסוליה הכללית את ייסודה של האגודה לקשרי תרבות ישראל-קנדה-הצרפתית המונה כמה מאות חברים מראשי האינטלגנציה הקנדית-צרפתית והיהודית בתוכם סופרים, אומנים, אנשי אקדמיה ושופטים. האגודה מטפלת בחילופי מרצים, בערבי הסברה ותרבות על ישראל, בחסות ובארגון תערוכות ישראליות, בחילופי אומנים וכיו"ב. חברי האגודה מקבלים מדי שבוע מהקונסוליה את העיתון "ל'אינ-פורמסיון" הישראלי וחומר בשפה הצרפתית. האגודה מקימה חוג לימוד השפה העברית.
בהקשר זה יש לציין את יחסה החם והלבבי של הקהילה הקנדית-צרפתית לישראל, לא רק בזכות האגודה לקשרי תרבות ולא רק בשטח התרבותי: ההתענינות בישראל מצד הקנדים-צרפתים גוברת ומעמיקה מבחינות רבות - פוליטיות, תרבותיות, דתיות וחברתיות - ורבים המבקשים והמקווים לבקר בישראל. הקונסוליה הכללית עדה גם לכך שעשרות צעירים וצעירות קנדים-צרפתיים באים אליה לשאול על אפשרויות מחיה ועבודה בישראל, בעיקר בקיבוצים. מקהלות וחוגים של ריקודים ישראלים. בהופעות אומנים ישראליים במונטריאל רבה ההתענינות וסרטים וחומר אחר על ישראל נדרשים תכופות. הוא הדין לגבי העתונות, הרדיו והטלויזיה הצרפתיים, הכותבים ומשדרים לעיתים קרובות על ישראל ותמיד באהדה. ליחס זה שורשים וגורמים מובנים בקנדה, אך לקהילה הקנדית-צרפתית, שלא הצטיינה בעבר ואינה מצטיינת גם היום ביחס חם ליהודים המקומיים, סיבות משלה לייחסה המיוחד לישראל: הערצה לקוממיות הלאומית של ישראל המבודדת והמוקפת אויב; הפליאה על תחית השפה העברית - שפת התנ"ך - על המפעלים התרבותיים והאומנותיים, הממצאים הארכיאולוגיים שיצאו להם מוניטין והנוער הישראלי שעליו הם שומעים רבות. יש בין המנהיגים הקנדים-צרפתים שאינם דוקא מצדדים עם ישראל במסכת הישראלית-ערבית אך אינם מסתירים הערצתם לישראל על בשורתה החברתית ועל הישגיה התרבותיים. כל אלה, בהשלכה ישירה על עצמם - על מאבקם הם לתחיה ולהגדרה לאומית, תרבותית ולשונית במחוז קוויבק ורצונם עם כמיהתם לגדול ולהיות למרכז רוחני לתפוצה הצרפתית ביבשת הצפון אמריקנית "כפי שאתם, הישראלים, הינכם המרכז לכל התפוצה היהודית בעולם". לעיתים קרובות מאוד מסתמכים דוברים, נואמים וכותבים קנדים-צרפתים על ישראל, כדוגמא, בדברים על בעיותיה ושאיפותיה הלאומיות והתרבותיות של קהילתם. מכל מקום, ניתן להגדיר בבטחה: ישראל היא גורם חשוב להתקרבותה של הקהילה הקנדית-צרפתית גם אל הקהילה היהודית המקומית ותופעה זאת כוללת את הכנסיה הקתולית ומנהיגיה במחוז קוויבק ואת המכללות הגדולות שבעבר לא דרכה בהן רגל יהודית. להתקרבות זאת נותנת הקונסוליה הכללית של ישראל יד מסייעת.
יחס חם ולבבי מציינים גם את הקהילה האנגלית בקוויבק ובמונטריאל לגבי ישראל. יחס זה דומה וזהה ליחס אל ישראל בקנדה כולה ובארה"ב. מוסדות, ארגונים וקלובים אנגליים ופרוטסטנטיים מקבלים בברכה את נציגי ישראל ומזדקקים להופעותיהם ולהופעות אורחים אחרים מישראל, לרבות אומנים ונציגי מוסדות תרבות. העיתונות האנגלית אוהדת ומפרסמת תדירות על ישראל ועל פעולות למען ישראל ותכופות מקדישה מאמרי מערכת ומאמרי הסברה חיוביים ביותר על בעיותיה המדיניות והביטחוניות של ישראל. ההיענות להזמנות הקונסוליה, הן מצד אנגלים והן מצד צרפתים, גדולה מאוד ובית הקונסוליה מארח לעיתים קרובות, בעיקר בימי חג וביום העצמאות, אישים רבים משתי הקהילות.
לגבי הקהילה היהודית, הגדולה ובעלת היחס החם לישראל ולנציגותה במונטריאל, והנוטלת את עיקר זמנם, מירצם ופעילותם של חברי הסגל - תפקידי הקונסוליה הכללית וקשריה מרובים ומגוונים ביותר: בארגונים ובמוסדות הדתיים והחילוניים; בבתי-הכנסת ובבתי-הספר; בתנועות הנוער ובאגודות הסטודנטים; בקרב המורים והמחנכים; בארגוני המגביות ובכל הארגונים הציוניים; בעתונות יידיש ואנגלו-יהודית; במחנות הקיץ ובועידות האזוריות וארציות - חברי סגל הקונסוליה הכללית מעורים ומעורבים תדירות בייצוג, בהרצאות, בעצה והדרכה, באירוח, בקשר עם מוסדות ומשרדים ממשלתיים בארץ ובטיפול באורחים מישראל אצל הקהילה המקומית. אין כמעט מפעל ואירוע יהודי, ועידה וכנס וסעודת-מגבית שנציג הקונסוליה הישראלית או השגרירות נעדרים מהם. נוסף לכך מקדישה הקונסוליה זמן ומרץ ליזום פעולות ומפעלים, בהסברה ובתרבות, כגון שבוע הספר העברי, תערוכות אומנות, ארועי יום העצמאות ומועדים אחרים, סיורים לישראל ופעולות בקרב הנוער היהודי. רבות נעשה בשנים האחרונות ביוזמת הקונסוליה ובבית הקונסוליה לקרובם של סטודנטים יהודיים, זוגות צעירים ואינטלקטואליים. חוגים שונים של גילאים אלה נוסדו והרחיבו פעולתם בעזרת הקונסוליה. הקונסוליה הכללית נדרשת לארח אסיפות ופעולות של ארגוני המגבית בביתה.
במונטריאל נמצאת מאז 1962 נציגות עצמאית של משרד התיירות הממשלתי ומקדישה עבודה ומרץ רבים לעידוד התיירות בישראל, יחידים וקבוצות, ועל ידי פרסומיה, משלוחי החומר שלה והופעות אנשיה בפני חוגים שונים. היא עושה עבודה חשובה המתחילה לתת פרי בשטח התיירות מקנדה ואף מסייעת, בעקיפין ובמישרין, לעבודות ההסברה השוטפות של נציגויות משרד החוץ.
ישראלים במונטריאל
בודדים בלבד מבין היורדים במונטריאל, ובקנדה בכללה, בקשו מפורשות לותר על נתינותם הישראלית, הרוב המכריע מחזיק בנתינות הישראלית עד לקבלת הנתינות הקנדית המלאה, ואף אחרי קבלתה. אך אין היורדים מקיימים כמעט כל קשר עם הנציגות הישראלית ומזדקקים לה אך ורק למתי מספר צרכים פורמלים, בעיקר לחידוש הדרכון וכיו"ב, כל עוד דרוש להם הדבר. ציבור היורדים מתרחק אינסטיקטיבית ובמתכוון מן הקונסוליה הכללית גם אם מתקרבים הם, וחלק מהם אומנם מתקרב ומתערה בקהילה היהודית המקומית. מעטים בלבד מבין היורדים (פרט לישראליות שנישאו לקנדים בעלי אמצעים) מתבלטים בהצלחתם החמרית שהיא בדרך כלל הסיבה העיקרית לירידה מן הארץ. אלה המעטים נקלטו בעסקי נכסי דלא ניידא או במסחר, בעזרת כסף שהביאו עמהם או בעזרת קרובים וידידים. הרוב המכריע של היורדים מצוי בפרנסות זעירות וחי חיי צמצום על פי מושגים קנדיים, דבר שאינו מאפשר להם כמעט כל עליה וכל מעמד בקרב הקהילה היהודית והכללית בעוד שבקנדה טרם ארגנו היורדים את עצמם במושבות חברתיות כפי שעשו זאת היורדים בניו יורק.
חלק מהיורדים, בין אם הוכשר לכך ובין אם לאו, עוסק בהוראת עברית בבתי-הספר ובישיבות בעבודות "כלי קודש" בקהילות - רבנות, חזנות ושמשות. רבים אחרים משמשים נהגי מוניות, בעלי חנות דלק או מנהלים, עובדים בחנויות יהודיות וכד'. מעטים מבין היורדים נמצאים בדרגים בולטים במקצועות החופשיים, במכללות, בבתי החולים ובמוסדות ציבוריים לא-יהודיים, לעומת זאת, כבארצות-הברית, ניכר מספרם במוסדות הציוניים ובארגוני המגביות למיניהם. רבים מילדי היורדים לומדים בבתי הספר היהודיים הכל-יומיים וחלק מההורים, עם חיפושיהם אחרי קשר והשתייכות חברתית (ולא מעט מתוך געגועים לארץ) מוצאים דרכם לבתי-הכנסת, לארגונים הציוניים ולקלובים היהודיים השונים. זאת, בדרך כלל, אחרי מספר שנות התגוררות במקום. ניתן לומר, שבעוד שחלק הארי של היורדים נעלם ולא נראה יותר בזירה היהודית, לא החילונית ובודאי לא הדתית, רי חלק חוזר ומחפש דרכי קשר והזדהות וילדיהם מקבלים חינוך יהודי ועברי.
כבני-יורק, מסועפים גם במונטריאל מספר חוגים דוברי עברית ל"הדסה" ול"פיוניר-וויימן" ולארגונים אחרים, כשחברי החוגים רובם ככולם יורדים. על חלקם של היורדים העוסקים בהוראת עברית ובהדרכה על ישראל חלוקות הדעות: מחד הרי תרומתם ברורה ביחוד נוכח המחסור הגדול במורים עבריים, אולם מאידך, שכר זה בחלקו הגדול יוצא בהפסד החינוכי - הפדגוגי והפסיכולוגי - בהיות המורה המלמד עברית ומספר על ישראל, בעצמו יורד שנטש את הארץ ואין בפיו תשובה סבירה - לא להורים ובעיקר לא לילדים - על סתירה זאת. מבין היורדים לקנדה חוזרים מדי שנה כמה עשרות לארץ, אם אחרי שנות ירידה רבות ואם אחרי תקופת נסיון קצרה. יש לציין שהירידה גרמה במקרים לא מעטים למשברים משפחתיים, בין הורים לילדים ובין הורים בינם לבין עצמם, ולא אחת קורה שחלקי משפחה מפורדת חוזרים לישראל בעוד חלקים אחרים נשארים. לחוזרים מגישות הסוכנות היהודית והקונסוליה הכללית את הטיפול הדרוש במסגרת התקנות הקבועות לכך.
במונטריאל כשלושים סטודנטים ישראלים הלומדים והמשתלמים בעיקר בשתי המכללות האנגליות ומכשירים את עצמם במחלקות השונות למדעי הרוח והחברה, מדעי הטבע, הנדסה ורפואה.
הסטודנטים מאורגנים באגודה ומסונפים לארגון הסטודנטים הישראליים בארה"ב. האגודה המקומית מקיימת קשר הדוק עם הקונסוליה הכללית והרבה מפעילותיה נערכות בתוככי הקונסוליה ובהדרכתה. לאלה מצטרפים תדירות השליחים הישראליים לתנועות הנוער הציוניות - כעשרה שליחים במונטריאל - ואלה גם אלה מסייעים לעיתים לקונסוליה הכללית בהופעות ובמערכת ההסברה.
רבים גם הסטודנטים מן השנים הקודמות שהפכו ליורדים או סטודנטים שהם בניהם של יורדים, אלה אינם מתקבלים לאגודת הסטודנטים הישראלים הנהנית מחסות הקונסוליה הישראלית.
היהודים בטורונטו
רק מחציתה של האוכלוסיה היהודית הטורונטואית מאורגנת בבתי הכנסיות. החלוקה במחצית האוכלוסיה היהודית הנמנית עם בתי הכנסת היא כדלהלן: 38% אורתודוכסים; 44% קונסרבטיבים; 18% רפורמים. בשנים האחרונות נתעוררה בציבור התודעה שנישואי-התערובת הם מקור לדאגה עמוקה. בפרובינצית אונטריו (עליה נמנית טורונטו) היה שיעור נישואי התערובת ב-1962 8.3%. חתנים יהודים הנושאים כלות לא-יהודיות הוא בשיעור של 15.6%. הגדרת נשואי התערובת שנתנה לצורך המחקר הזה היא: שוני דתי בין בני הזוג בשעת הנישואין כפי שהוא הוצהר רישמית על ידם. אלה שהמירו דתם לפני הנישואין לא נכנסו למדגם והם הוכרו לצורך המחקר כבני אותה דת. המחקר מציין, כמו כן, את הגידול במספרם של הזקנים שהם למעלה מגיל 70 באוכלוסיה היהודית של טורונטו. בנקודה זו גדל השיעור מ-3.4% ב-1951 ל-4.9% ב-1961. גם כאן משערים מחברי הדו"ח, הסיבה נעוצה בדפוסי ההגירה של קנדה, כלומר, בה בשעה שב-1920 נכנס שזרם גדול יחסית, של הגירה יהודית צעירה הרי שאותם מהגרים מגיעים היום לגיל הזיקנה ורישומם ניכר בטבלאות הסטטיסטיות.
ואשר לתעסוקתם של היהודים כשליש, דהיינו 36% מהיהודים, מוגדרים בעיסוקם כעצמאיים. בהשוואה ל-9% שהוא שיעור העצמאיים באוכלוסיה הכללית של טורונטו. אחוז היהודים באוכלוסיה שהיא בגיל התעסוקה הוא 4.3%, אולם 18.4% מכל הרופאים במרכז טורונטו הם יהודים; 23.1% מרופאי השיניים; 35% מהרוקחים; 19% מעורכי הדין; 8.3% מהעובדים הסוציאליים; ו-8% מרואי החשבון המוסמכים. אחוז דומה קיים בין אנשי האומנות, מוסיקאים ומורים למוסיקה.
באשר לפיזור הגיאוגרפי של היהודים בעיר הרי שקשה להתחקות אחר החוקיות המדויקת שלה. קיימת הגירה פנימית מאיזור לאיזור בעיר טורונטו. תנועתם של היהודים היא מן המרכז להיקף ומריכוז לפיזור. אם ב-1931 מנתה קהילת טורונטו בעיר גופא כ-95% מיהודי הסביבה, הרי שאחוז זה ירד ל-67% ב-1951 ול-21% עשר שנים לאחר מכן, ב-1961. הפרבר נורט יורק שמנה ב-1951 רק 4,000 יהודים, גדל בעשר השנים פי עשרה והוא מונה כיום 49,000 דהיינו בכל שנה הוא גדל בשיעור של 100%. הפרבר ווילג' אוף פורסט היל מכיל את המספר הרב ביותר של יהודים. מחצית האוכלוסיה בפרבר זה היא יהודית (או ליתר דיוק - 53.8%).
