מחניים, גיליון קי"ג תשכ"ז

ש. שחריה

יהדות ברזיל, השנייה בגודלה ביבשת אמריקה הדרומית והמרכזית - יהדות בת 150,000 נפש לערך, אם כי אין מיפקד לבית יהדות ברזיל וקובעי המספרים מלאכתם נעשית לפי אומדן בלבד. די לציין, כי בנוגע למספר היהודים בשתי עריה הגדולות ביותר של ברזיל נוהגים לנקוב מספרים שונים. דומה שנתקרב לאמת, אם נקבע שסן פאולו מונה כיום אוכלוסיה יהודית בת 60,000 נפש; ואילו ריו דה ז'נירו - 50,000 לערך. שאר ארבעים אלף היהודים מצויים בעשרות יישובים אחרים, כולל פורטו אלגרה, בלו הוריזונטה, רציפה - זו העיר שאליה באו לפני למעלה משלוש מאות שנה המהגרים היהודים הראשונים וממנה יצאו בשל האינקבזיציה שעדיין לא דעך אישה באותם הימים - לארצות הברית, קוריטיבה, סנטוס ועוד.
מהלכת אגדה, שאחד ממגליה וחלוציה של ברזיל ג'ואן רמליו שהגיע לסנטוס במאה השש עשרה, כראש של משלחת פורטוגזית אשר חיפשה טריטוריה, לא היה אלא אחד מאנוסי פורטוגל. וד"ר משה כהן מסן-פאולו, שחיבר ספר חשוב בשם "תולדות ברזיל ויהודיה", נותן סימן לדבר - הלוא היא חתימתו במגן דוד שמצאוה במוזיאון לעתיקות. איך שיהיה, אין ספק בדבר שעד היום הזה ניתן לממצוא נסיונות של מסורת אנוסים בברזיל. כך מצביעים על שמות משפחה, כגון "דה קסטרו", תוך רמז על היחוס האנוסי.
אכן, לפי האגדה הרי היישוב היהודי בברזיל מהוותיקים ביותר ביבשת אמריקה, אלא שבעיצומו של דבר התחילה ההגירה היהודית לברזיל עם הגירתם של היהודים הספרדים מסוריה, תורכיה ולבנון. יהודים אלה באו לברזיל יחד עם שכניהם המוסלמים והנוצרים כמה שנים לפני מלחמת העולם הראשונה. אמנם, כיום מגיע אחוז הספרדים בגולת ברזיל לכדי 12% בערך מכלל האוכלוסייה היהודית. אז בא גם זרם של "מתיישבים" למושבות יק"א בדרומה של ברזיל, ועד היום קיימת שארית של יהודים אלה שהתיישבו בעיירה סמוך לחוות שנטשו, בעיקר מבסרביה ומליטא, אבל היהודים אינם עובדים כיום בחקלאות, שהיא כולה בידי היפנים המתגוררים בברזיל.
פרק שחור היוותה ההגירה לארגנטינה וברזיל, וביחוד לערים הראשיות, בראשית מלחמת העולם הראשונה ומיד לאחריה - זו ההגירה של ה"טמאים" כפי שנקראים עד היום אלה שסחרו בנשים. ודאי גאה הישוב היהודי בברזיל, לא פחות מהישוב בארגנטינה, שפרשה מחפירה זו שוב איננה אלא נחלת העבר העגום. השארית הדלה שנשארה מהגירה זו, אם כי שארית בלתי פעילה, מנודה עד היום. בסן פאולו יש בית כנסת קטן, שפעם היה בית כנסת "שלהם" - ואף היום מנודה ונפרד הוא, כשם שנפרד בית העלמין ומוסד הסעד "שלהם".
הגירה בקנה מידה גדול יותר באה בין שתי מלחמות העולם, הן מפולין, ליטא, בסרביה וגרמניה וכן - מידה מצומצמת ביותר - מארצות המזרח. ההגירה גדלה באופן ניכר אחרי שנת 1933, זו שנת עליית היטלר לשלטון בגרמניה. בתחילת שנת החמישים עדה היתה ברזיל, ובייחוד שתי עריה הגדולות, להגירה-ירידה מישראל עד כדי 6,000-8,000 נפש ועדיין נמשכת הירידה כיום, אם כי בקנה מידה מצומצם. אמנם, בין ה"יורדים" ניכרים גם סימנים למגמה של שיבה מחודשת לציון. יצויין, כי בשנת 1957 הגרו לברזיל כ-3,000 יהודים מהונגריה וממצרים. גם בעקבות המהפכה בקובה באו יהודים לברזיל, ואף כתוצאה מהמדיניות של ממשלת בוליביה גדל היישוב היהודי בברזיל ולא זה בלבד אלא שברזיל משמשת כוח משיכה גם ליהודים מאורגוואי, מקולומביה ואפילו מארגנטינה.
יהודי ברזיל הוותיקים, מההגירה שלפני מלחמת העולם הראשונה, שוב אינם עוסקים ברוכלות, היינו במכירה קמעונית ודרך חזירה על הבתים בריו דה ז'נירו וסן פאולו. הרוכלים מאתמול התקדמו והקימו, בדרך כלל, חנויות יפות לטכסטיל, לרהיטים, לאביזרי חשמל וכו'. לא מעטים הם אשר הגיעו לתעשייה משלהם בעיקר במפעלי טכסטיל. אין כמעט בעלי מלאכה יהודיים אפילו ספר יהודי אחד ויש גם ביניהם יהודים, אשר הגיעו לדרגים גבוהים ביותר בעולם המסחר והתעשייה. כאן יצויין אחד משני האחים קופנהגן, מסן פאולו, שהוא "המלך של שוקולד": יש לו מאות חנויות לשוקולד בערי ברזיל וכך שייך גם בית החרושת הגדול ביותר לנייר ליהודים.
סן פאולו ידועה כעיר העבודה והייצור. אמנם יש בה אנדרטות יפות, רחובות נאים וכל כיוצא בזה. אך בעיקרו של דבר בולטת בה הפעילות. אומרים כי אין חטא גדול בסן פאולו מחטא הבטלה, ויהודי סן פאולו הם פטריוטים גדולים של עירם. שלושה מרכזים מסחריים גדולים בסן פאולו, וידוע הוא הרחוב הראשי באחד המרכזים האלה, בוס רטירה, שבעיקר פעילים שם היהודים. בדרך כלל נפתחים בתי המסחר בסן פאולו בשמונה בבוקר, אך יהודים מקדימים לפתוח בשבע וחצי. ברחוב זה שומעים הרבה יידיש, וניתן תמיד לראות יהודי הקורא עיתון יהודי. על גבי מאות השלטים של בתי העסק - שמות יהודיים, כתובים באורטוגרפיה פולנית. הסביבה - 90 אחוז יהודים ו-10 אחוזים יוונים והרי יהודי הונגרי שבנה בסביבה שזו בנין של כמה קומות, הקרוי "סענטרא קאמערסאל דה באס רעטירא" ובו מאות אולמות מסחריים, למכירה או להשכרה. יהודים נוהגים לומר כי בסביבה זו נמצאת תעשיית הביגוד, שיש בה כדי לספק 80 מליוני התושבים של ברזיל: גאים היהודים על מרכז הקונפקציה שלהם, שהוא לדעתם, "הגדול ביותר בדרום אמריקה".
בדרך כלל חדורים הם אנשי סן פאולו, והיהודים בכלל, תודעה שעירם היא המרכז של דרום אמריקה ואף מרכז ההגירה.
אין לשכוח את ה"פלאצל" בסן פאולו, שהוא במקום בית קפה: בכל יום ראשון מתכנסים אלפי יהודים במדרכות של שני רחובות ידועים: "ריבירה דה לימא" ו"רוא דה גראסא", ומדברים בעיקר יידיש, אך גם רומנית ועברית (הדברים נסבים על פוליטיקה, עסקים, ענינים חברתיים). עיקרה של ההתכנסות למצוא קשר בין "אנשי שלומנו". בסן פאולו - יהודים בני "לאנדמנשאפטים" שונים, ויש המשתייכים לשני "לאנדמנשאפטים". לשני לאדנמנשאפטים - כיצד? מי שהיה במקורו איש לודזש ובינתים נעשה לתושב בוליביה, אורוגוואי או ארגנטינה שקנה לו כעת שביתה בסן פאולו - הרי הוא נמנה עם שני "לאנדמנשאפטים".
לא רחוק מה"פלאצל" ישנו בנין יפה, חדיש ומושך, בחזיתו - ציורים: אריות, ספרי תורה ומנורות. זהו בית הכנסת "קהילת ישראל", ויש שקוראים לו "די שול". ל"פלאצל" יש פונקציות שונות: אם זקוק יהודי לכמה עשרות אלפי קרוזירות, אוספים כאן "אחת-שתים". בעיקר ממהרים לתת, כאשר יורד מבקש להוצאות הדרך לשם שיבה בחזרה לישראל. אמנם כן, "כאשר היורדים שבעים מ"הגליקן" בסן פאולו, עוזר ה'פלאצל' להיגאל מחדש..."
ה"פלאצל" פתוח לרווחה בימי א' בבוקר וגם בימי ו': בערב שבת ניתן שם לקנות דגים במים חיים - "כשר לשבת" והרחובות שב"פלאצל" ומסביב לו, שוב אינם סואנים בשבת: נחים כמי הסמבטיון...
ב"רוא דה גראסא", הרחוב ששם נמצא בית הכנסת "כנסת ישראל", אין אף חנות אחת שהיא פתוחה בשבת.
ברחוב המרכזי של "בוס רטירא" - לכל הפחות 50 אחוז מהחנויות סגורות בשבת. כדאי לציין שלא רחוק ה"בוס רטירא" נמצא המרכז המסחרי של "25 דעמארסא", וכשעוברים מ"בוס רטירא" ל- "25 דעמארסא", "כאילו עברו מארץ היהודים לארץ ערב": מרבית החנויות שם - של ארמנים וערבים.
אגב: דבר המאפיין את סן פאולו, שיש בה שלוש מסעדות כשרות או "כמעט כשרות", ואילו בריו דה ז'נירו אין עד היום מסעדה כשרה.
בריו דה ז'נירו - הגרעין של האוכלוסיה היהודית הוא מבסרביה. וזאת תודות ליעקב שניידר, איש בסרביה, שהוא זקן הציונים שהגיע לגבורות. יש גם אחוז ניכר של יוצאי גרמניה. עדת היורדים יוצאי גרמניה מאורגנת היטב. יש לה בתי כנסת ורבנים משלה: הרב למלה בריו, והרב פינקוס בסן פאולו. הקונגרגציה של יהודי גרמניה מצטיינת בעושרה ושני שמות לה: בריו - "ארי" ובסן פאולו - "סיפ". גם "הקונגרגציה של יהודי גרמניה" נמנית עם הפדרציה של הארגונים שהיא מהווה את הארגון הקהילתי. המושג "פדרציה" משמש איפוא, תחליף לארגון קהילתי, שעדיין איננו קיים לא בריו ולא בסן פאולו. הפדרציה עוסקת בכל ענינים שקהילה מאורגנת עשוייה לעסוק בהם: מקווה, שוחטים וכו'. כאמור, הפדרציה היא של הארגונים של יוצאי ארצות או ערים.
החינוך היהודי מנוהל על ידי המועצה הלאומית לחינוך ותרבות, שנוסדה על ידי הארגון הציוני, אם כי בסן פאולו נמצא הפיקוח על החינוך בידי ועד החינוך של הארגונים היהודיים. בריו דה ז'נירו קיימים 11 בתי ספר יסודיים יהודיים וארבעה תיכונים, בי"ס מקצועי ושלושה גני ילדים בהם מבקרים כ-3,700 תלמיד. בסן פאולו מצויים 12 בתי ספר יסודיים ושלושה בתי ספר תיכוניים ובהם כ-4,000 תלמיד. בתי ספר אלה קרויים בשם "אינטגרליים", אם כי האינטגרליות שלהם ספק אם ראוייה היא לשם זה.
יש לציין במיוחד את בית הספר "בר אילן" שבריו דה ז'נירו. מוסד חינוכי זה נוסד בשיתוף יזמתה של המחלקה לחינוך תיכוני של הסוכנות היהודית. בי"ס זה כולל יסודי, תיכון ולומדים בו לפי תוכנית החינוך הממלכתי דתי. התלמידים המסיימים בי"ס זה מתקבלים בארץ להמשך לימודיהם בישיבות התיכוניות. בשביל תלמידים שאינם יכולים או אינם רוצים לבוא לישראל נפתחה בשנת 1966 ישיבה תיכונית בפטרופוליס שליד ריו. בישיבה זו לומדים 21 תלמיד, והם מבקרים יחד עם זה בליציאום בראזיליאני. משעות אחרי הצהריים נמצאים הם בפנימיה. השבתות וימי א' מוקדשים כולם ללללמודי קודש ועברית. יהודים עשירים ומשכילים, גם מחוגים בלתי דתיים, שלחו בניהם לישיבה זו. מעשה במנהל של בי"ס כללי שבא לבקר אצל בנו ביום א' ובאותה שעה באה במכונית שנייה האם, שחקנית הרחוקה מאוד מעניני היהדות. האב והאם באו לראות את הבן, והלה יושב וציציותיו מזדקרות החוצה והא מתנועע על גבי "עמוד" תוך לימוד דף גמרא... ביה"ס בר אילן מונה כ-500 תלמיד, ואף מוציא בטאון משלו "עיתוננו".
יש לציין את בית הספר "שלום עליכם", ששפת הלימוד בו יידיש אבל שעה אחת ביום מוקדשת ללימוד עברית - אם כי מייסדיו של בית ספר זה נמנים עם ה"פרוגרסיביים".
מן הראוי לציין את "בית חינוך" בסן פאולו שהוא בתוך הרשת של בתי ספר אינטגרליים. "בית חינוך" כולל בי"ס יסודי, תיכון, סמינר ו"חדר" - ישיבה. במוסד חינוכי זה תומך מר ציטרון, איש "אגודת ישראל". ברשת זו לומדים כיום למעלה מ-500 תלמיד. השנה נמצאים שם שבעה מורים (כולל המנהל הכללי) מתוך המחלקה לחינוך תיכוני של הסוה"י. בין המוסדות החינוכיים הדתיים ייזכר הת"ת בשכונת "ביוס רטירה" המכיל 250 תלמיד. המחלקה לחינוך תורני מסייעת גם לבית הספר "אוהל יעקב", מיסודם של חסידי לובביץ. במוסד זה 130 תלמיד. יש גם "חדר" בסן פאולו שמנוהל על ידי קיצוניים ביותר (מעין "נטורי קרתא") ובו כ-50 תלמיד. הלימודים ב"חדר" זה הם על טהרת היידיש. יש גם בי"ס "בית יעקב" לנערות, המונה 70 תלמיד.
ודאי שיש להעלות על נס את בית הספר התיכוני "התחיה", שבו לומדים כ-800 תלמיד, במשמרות - מפאת חוסר מקום. בית ספר זה, כשאר בתי הספר הכלליים נעזר על ידי המחלקה הכללית לחינוך ותרבות לגולה של הסוכנות היהודית. "התחיה" כולל מגן ילדים ועד תיכון - אבל רוב התלמידים לומדים רק כדי לימודים יסודיים, וכשמגיעים ללימודים תיכוניים עוברים ברובם לבי"ס כללי. מבין בתי הספר היסודיים בסן פאולו, יש לציין את ביה"ס "י. ל. פרץ", שבו לומדים כ-300 תלמיד. בי"ס זה עולה ברמתו המקצועית על שאר בתי הספר.
מן הראוי להדגיש ששום בית ספר יהודי לא הגיע לדרגת אינטגרליות מלאה. מספר התלמידים היהודים שבבתי הספר היהודיים לכל סוגיהם מגיע בקושי ל-20 אחוז מכלל הילדים ובני הנוער היהודיים שבגיל בית הספר.
בדרך כלל מורגשים יותר חיים דתיים בסן פאולו מאשר בריו: רואים ברחובות סן פאולו יהודים חובשי שטריימלים ולובשי קפוטות, ואין הדבר "מחוץ לגדר הטבע". בסן פאולו יש הרבה "שטיבלעך" ובתי כנסת - "ויש בהם גם מתפללים".
בסן פאולו קיים מועדון "הבראיקה" , שהוא מקום מפגש לדור הצעיר. לאמיתו של דבר, הרי מועדון זה שמש למשחקי "פוקר" ו"ברידז" וכיוצא באלה, וכן לאירועים חברתיים שונים, אבל הטוב שבדבר שאין הולכים למועדונים זרים. בדרך כלל מחוסר מועדון "הבראיקה" תוכן ספציפי, וההשתייכות אליו הפכה להיות קנה מידה לעמדה בחברה.
בריו קיים המועדון "הר סיני", ובו מתנהלת עבודה תרבותית וספורטיבית גדולה. מרבית החברים של המועדון הזה הם בוגרי אוניברסיטאות בגיל 30-35.
רבים הם הסטודנטים בין הדור הצעיר, אך אין ארגון של סטודנטים יהודיים. ואם הסטודנטים היהודיים משתתפים בפעילות כלשהי, הרי השתתפותם איננה בולטת ולא כל שכן שאין הם מבליטים את יהדותם.
אופייני הדבר, שמתוך 23 מדינות של אמריקה הלטינית הדוברות ספרדית, ברזיל היא הארץ האחת הדוברת פורטוגזית. עם זאת קיימת התבוללות גדולה של הנוער היהודי בשפה הפורטוגזית (בעצם יש רק שתי ארצות שבהן שולטת השפה הזאת: ברזיל ופורטוגל). ההתבוללות נעשית לא במכוון כאילו, אך בסופו של דבר מגיעים להתבוללות של ממש. צעירים יהודיים, שסיימו אוניברסיטאות בברזיל, היוצאים להשלמה לארצות הברית או לאנגליה אינם מחפשים שם את החברה היהודית (כמעט, כמו ה"צברים" שלנו, כשיוצאים להשתלמות לחו"ל).
ואף על פי כן אין לומר נואש: התנועות החלוציות: "השומר הצעיר", "הבונים", "בני עקיבא", "דרור", "הנוער הציוני", פועלות גם בסן פאולו וגם בריו. התנועה היחידה שיש לה "הכשרה" בברזיל (מונה 16 חבר) היא תנועת "השומר הצעיר", והיא מקיפה כ-300 בני נוער בסן פאולו בלבד. תנועת "הבונים" פעילה יותר בריו. התנועה השלישית בחשיבותה היא תנועת "בני עקיבא". בשנת 1965 הגיעו 66 עולים-חלוצים מברזיל, לעומת 92 בשנת 1964. יש לציין גם את פעילות "מכבי". אין ספק שיש צורך לחזק את תנועות הנוער השולחות גם תגבורת לישראל וייתכן שיש צורך לחזק את מועדוני התנועות האלה, כדי שיהיה בהם כוח למשוך אחריהם בני נוער אשר ימצאו את האתגר גם בעלייה או בשנת שירות בישראל.
העיתונות היהודית בסן פאולו ובריו מורכבת מ-5 שבועונים (2 ביידיש, 2 בפורטוגזית, 1 בפורטוגזית-גרמנית), 1 המופיע שלוש פעמים בשבוע (פעמיים ביידיש ופעם אחת בפורטוגזית), 3 - אחת לשבועיים (2 בפורטוגזית ובפורטוגזית-יידיש) ושני ירחונים (בפורטוגזית). יצוינו במיוחד בין אלה: "דער נייער מאמענט", בעריכת ק. חרמץ, המופיע בסן פאולו שלוש פעמים בשבוע (פעם אחת בפורטוגזית); "די יידישע פרעסע", בעריכת דוד מרקוס (מופיע בריו ביום ו'); "די בראזיליאנער יידישע צייטונג", בעריכת יעקב פרנס (מופיע בריו פעם בשבוע); "אאונדה וומוס" בעריכת א. ניימן ("לאן אנו הולכים", בפורטוגזית) ועוד עתון בפורטוגזית, בעריכת קוטנר, הנקרא על ידי יהודים ספרדים. כדאי לציין שעורך "די יידישע פרעסע" מקיים שעה יהודית (כל יום) בתחתנת שידור בריו; ואילו בסן פאולו מקיימים ק. חרמץ וגוטהלף שתי שעות יהודיות (כל יום) בתחנות השידור שבסן פאולו. כל יום משמיעות ה"שעות" חדשות בפורטוגזית (קודם לכן שידרו החדשות ביידיש). אמנם, תוכנית שבאה מהחוץ (כלומר מישראל) ניתן לשדרה מעל גבי תקליטים "אפילו ביידיש".
מישהו ניסה להגדיר את התודעה היהודית של שלוש העדות העיקריות בברזיל: האשכנזים, הספרדים ויוצאי גרמניה. על האשכנזים אמר, שהם קשורים ליהדות ברוח - אם כי גם קשר זה איננו "במאה אחוז"; הספרדים קשורים ליהדות בגוף: ברית מילה, בר מצוה, חתונות ו...קבר ישראל. ואילו יוצאי גרמניה העתיקו את החיים היהודיים בגרמניה: בית כנסת מפואר, שלטון השפה הגרמנית ושפת המדינה. יידיש ועברית - ב"בל יראה ובבל ימצא".
מעלה אחת ליהודי ברזיל, שהשתתפותם בחיים הפוליטים היא מעטה ביותר: יש סנטור יהודי שטיינברוך שמו, בכל 16 הפרלמנטים של ברזיל הפדרלית. בכולם יחד - מיניסטר אחד וסנטור אשר ייצג, אגב, את בית הנבחרים הברזיליאני בטכס חנוכת בנין הכנסת.
אשר לאנטישמיות, הרי כמעט שאיננה קיימת - אם כי הופיע עלון בעל מגמה אנטישמית המדבר על "בתינו המשועבדים למשכנתאות" ועל "רוב האדמות שלנו השייכות ליחידים, שרכשו אותן במחיר פרוטות ועושים בהן ובבתים שעליהן "עסקים שחורים" - בעיקר היהודים".
אמנם, למרות שהאנטישמיות כמעט שאיננה קיימת, מן הדין לתת את הדעת על כך ש-40 אחוז מתושבי סן פאולו וריו דה ז'נירו הם יושבי משכנות עוני וביניהם אין יהודים. גם המועדונים המפוארים של היהודים: "הבראיקה" בסן פאולו, "הר סיני" בריו דה ז'נירו, בולטים מול שכונות העוני.
לבסוף יצויין שיש בברזיל, בעיקר בשתי עריה סן פאולו ורי דה ז'נירו, גם עשירים מופלגים בין היהודים. בדרך כלל דואגים יהודי ברזיל למוסדות שלהם וגם לישראל - אך לא בצורה ההולמת את יכולתם. אמנם, ההסבר ניתן: שער "הקרוזירו" הבלתי יציב, אלא שהסבר זה, אין בו כדי לענות על הפער בין הרצוי ובין המצוי.
ודאי שנקודת התורפה בשתי הערים שבתפוצת ברזיל, כמו במקומות רבים אחרים בתפוצות ישראל, יש לראותה בחינוך היהודי עם הפנים לישראל, על כל המשתמע מכך.