מחניים, גיליון קי"ג תשכ"ז

הרב פרופ' ל. י. רבינוביץ

יוהנסבורג היא אחת הערים המעטות בתפוצות שהיהודים היו בין מיסדיה, חלוציה ותושביה הראשונים. העיר נוסדה ב-1886 תיכף אחרי שנתגלו בה מכרות הזהב. בראש השנה של אותה שנה, בין אוכלוסיה של 5000 אנשים, כבר נמצאו כ-500 יהודים ובימים הנוראים כבר ארגנו תפילה בציבור. מאז ועד היום עומד אחוז היהודים באוכלוסיה הכללית על 10% במשך כל התקופה, והיום היא מונה יותר מ 50,000 (במפקד של 1960 - 57,707) באוכלוסיה של כחצי מיליון לבנים (ללא לבנים אסורה הזכות לגור בעיר). אחוז זה הינו האחוז הגדול ביותר של אוכלוסיה יהודית בעיר זרה בעולם כולו.
יוהנסבורג מהווה "עיר ואם בישראל", "אם" שיש לה "בנות", קו הזהב ממשיך למרחקים ובמרחק של קילומטרים אחדים לאורך הקו הזה הוקמו ערים שעיקר פרנסתן נובע ממתכות הזהב הנמצאות בה. הקהילות היהודיות בערים אלה המונות כעשרת אלפים יהודים, האזור הנקרא ה"ריץ", שייכות במידה רבה ליוהנסבורג ואת כל האזור אפשר לכנות "יוהנסבורג ובנותיה". האוכלוסיה היהודית של כל דרום אפריקה לפי אותו המפקד, היא 116,066 זאת אומרת, כי מחצית האוכלוסיה היהודית בדרום-אפריקה נמצאת ביוהנסבורג עצמה וכששים אחוז ב"יוהנסבורג ובנותיה".
מובן מאליו ממספרים אלה שהיהודים מהווים גורם חשוב, בפרט במסחר, ביוהנסבורג, אע"פ שרוב מכרות הזהב יצאו כבר מבעלות היהודים שאיפיינה אותם בראשונה. אין הרבה עשירים מופלגים (משפחת אופנהיימר המולטי-מיליונרית התנצרה), אבל רובם ככולם אמידים, ושייכים למעמד הבינוני-הגבוה, ונהנים ומרויחים מהשגשוג הכלכלי השורר בדרום אפריקה כיום. למותר לומר שמספר הרופאים ועורכי-הדין בין היהודים גדול מאוד.
מאז יסוד העיר לקחו היהודים חלק פעיל ברשויות המקומיות ובהנהלת העיר. מספר חברי העיריה היהודים היה תמיד גדול וכעשרה מהם כיהנו בתור ראשי העיריה. היות וקהילת יוהנסבורג היא רוב מנין ורוב בנין של הישוב היהודי היא משמשת כמרכז הלאומי לכל המוסדות הציבוריים. יהדות דרום אפריקה מצטיינת בארגונה הקהילתי החזק, בכל ארבעה הארגונים שכל קהילה צריכה להם: יצוג כלפי הממשלה, הסתדרות
ציונית, דתית וחינוכית. יש אך ורק מוסד אחד המוכר בפי כל היהודים, והיוצא מזה שיוהנסבורג היא המושב הקבוע של וועד שליחי הקהילות, ההסתדרות הציונית הכוללת את כל המפלגות בלי יוצאת מן הכלל וכל פעולה ציונית, על כל סוגיה, הרבנות, בית-הדין וועד החינוך. (בקיפטאון מרחק של 1600 ק"מ מיוהנסבורג, נמצאים מוסדות נפרדים לשניים האחרונים).
פרט לתנועה הריפורמית המונה כ-8% של האוכלוסיה, הרי מבנה הקהילה הוא מסורתי. יש כ-30 בתי-כנסת שבכל אחד מהם בלי יוצא מן הכלל, עזרת נשים נפרדת והתפילה מסורתית במלוא מובנה. הקהילה מצייתת לבית-הדין והרב הראשי מוכר בתור המנהיג הרוחני. מקפידים על כשרות בכל אסיפה פומבית ויש שתי מקוואות טהרה. אבל קיים פער גדול בין מבנה הקהילה לבין ההתנהגות האישית של היהודים. חילול שבת נפוץ ביותר, ונמצאת רק קהילה אחת ("עדת ישורון" - מיוצאי גרמניה) שכל חבריה הם שומרי שבת ומצוות. בשנים האחרונות, הודות לתנועת "בני-עקיבא", ארגון הנוער של ועד הקהילות והתפתחות החינוך, חל שיפור במצב זה.
המהפכה הגדולה ביותר בחיי הקהילה היהודית שעלולה לשנות את פניה בעתיד היא ההתפתחות המהירה ורבת הממדים של רשת בתי-הספר היומיים היהודים, במשך עשרים השנים האחרונות. לפני זה לא התקיים אף בית ספר יהודי יומי אחד, פרט לבית ספר פרטי קטן, ומצב החינוך היה ירוד למדי. היום כרבע מהילדים בגיל בית-ספר מבקרים בבתי-ספר יהודים ביוהנסבורג והשאר נמצאים ב"תלמודי תורה" המתקיימים אחרי שעות בית-הספר שבו מקבלים חינוך פרטי. הסיסמא של בתי-ספר אלה, הנמצאים תחת פיקוחו של וועד החינוך היא "לאומי-מסורתי", ובהם משתדלים להקנות לתלמידים גישה ציונית ודתית כאחת. בהשוואה לכ-3000 תלמידים המבקרים בבתי-ספר אלה יש כמאה בבית-ספר גבוה בשם "ישיבה-קולג'", שם החינוך מסורתי יותר. בית-ספר זה הוא בבחינת ישיבה תיכונית, אלא שרמת הלימודים נופלת בהרבה ממה שאנו רגילים בישראל. נמצאים ביוהנסבורג שלושה מוסדות לחינוך יותר גבוה. בסמינר להכשרת מורים ע"ש הרב י. ל. אבידע-זלוטניק ז"ל, יש כשלושים חניכים שעוברים קורס אינטנסיבי של ארבע שנים, כ-24 שעות בשבוע, ובסוף הם נבחנים לפי תוכנית הלימודים במדינת ישראל (הבחינה-הירושלמית). אחר כך עולה מספר ניכר ארצה לשנת השתלמות. הודות למוסד החשוב הזה יכולה קהילת דרום אפריקה לספק את צרכיה במורים. "בית מדרש לרבנים" שנוסד לפני כשש שנים הוא בראשית צעדיו ; והקשיש במוסדות של חינוך עברי גבוה הוא הקתדרה לעברית באוניברסיטה שמספר תלמידיו עולה משנה לשנה ומגיע היום לכדי מאה. הרב פרופסור רפפורט נתמנה לקתדרה הזאת. אין עוד ישיבה גדולה ביוהנסבורג או בדרום אפריקה בכלל.
עד עליית היטלר ימ"ש לשלטון, היתה קהילת יוהנסבורג רובה ככולה ממוצא ליטא עד שראו בה "מושבה ליטאית" טהורה. עם עלית הצורר התחילו לזרום לדרום אפריקה פליטים מגרמניה וכ-7000 הגיעו בין השנים 1933-37. רובם התיישבו ביוהנסבורג. בשנה האחרונה העבירה הממשלה חוק שחסם את שערי המדינה למהגרים יהודים. היוצא מזה שבדרך כלל וביוהנסבורג בפרט, כל היהודים, פרט ליוצאים מן הכלל, שהם למטה מגיל 30 הם ילידי דרום-אפריקה. משנה לשנה גדל האחוז של ילידי הארץ ומשערים אותו היום בלמעלה מ-60%. הם מרגישים כתושבים קבועים ואזרחי מדינה לכל דבר, ומובן מאליו שהם סופגים לתוכם את כל הדעות הקדומות השוררות בין האוכלוסיה בכלל, כולל תורת ההפליה הגזעית.
פרט לארגון הנוער של וועד הקהילות שנוסד בשנים האחרונות, כל הנוער מאורגן בתנועות הנוער של המפלגות הציוניות. "הנוער הציוני" (ציונים כלליים) "הבונים" (קשור עם מפא"י אע"פ שבאופן רשמי הם עצמאיים), "ביתר" "בני עקיבא" ו"השומר הצעיר".
פעולה סוציאלית מפותחת מאוד. בין המוסדות שהם לתפארת בזירה זו, יש להזכיר את בית היתומים, מושב זקנים, "בית הורינו", מוסד שהוקם ע"י יהודים יוצאי גרמניה, מוסד לילדים מפגרים ומעון לחרשים.
רמת העתונים היהודיים בדרום-אפריקה, שכולם מופיעים ביוהנסבורג ותפוצתם בכל המדינה, ראויה לשבח. יש ארבעה שבועונים,
שלושה באנגלית, ה-"ג'וייש טיימס", הנפוץ והטוב ביותר שהוא עצמאי לגמרי ה"זיוניסט רקורד", הרביזיוניסטי וה"אפריקאנער יידישער צייטונג" - ביידיש. דו-שבועון בעברית ה"ברקאי" (לפנים ירחון) מופיע הודות לעקשנות עורכו יעקב רוביק.
בדרך כלל, בדרום אפריקה, קובעת ההשתייכות הלאומית. היחסים בין האפריקנים (צאצאיהם של יוצאי הולנד השולטים במדינה), האנגלים והיהודים רופפים מאד, וכל אחד מסתגר במידה גדולה בתוך המסגרת האתנית שלו. לכן מהווה הקהילה היהודית ביוהנסבורג גוש מלוכד ומגובש. התודעה וההרגשה היהודית חזקה מאד, והזיקה למדינת ישראל (פרט לעליה!) למופת.