|
בשעה שמנהיגי היישוב וראשי ההגנה עסקו ברדיפת אנשי האצ"ל, הלכה יהדות אירופה ונשמדה בכבשנים. רבים חשבו, במשך שנים, כי בארץ לא ידעו על הנעשה באירופה ואי-ידיעה זו הוא שמנעה את תגובתם הנכונה של מנהיגי היישוב. אולם עובדה היא שכבר ב-1942 הגיעו ארצה, במסגרת חילופי שבויים, 78 יהודים מגיטאות פולין וממחנות הריכוז בגרמניה, בהולנד ובבלגיה וסיפרו על ההשמדה השיטתית של יהדות אירופה. הנהלת הסוכנות היהודית ריכזה את העדויות הללו והפיצה אותן בקרב הקהילות היהודיות החופשיות, אבל תשומת-לב ההנהגה המקומית של הנהגת מפא"י, התמקדה בשאלה אחרת: יהיה או לא יהיה פילוג במפא"י"? האם תפרוש סיעה ב', לימים "אחדות העבודה", ומה יהיה המחיר הפוליטי של הצעד הזה? ואלה דברי רות בונדי, בעניין זה, בספרה "השליח": 1 |
בתוך סיר-הבישול הקטן של ארץ-ישראל נראו ההבדלים בין התנועות הקיבוציות והסיעות במפלגה גדולים ומכריעים, אבל בעיני האיש שחזר ממרחקים [הכוונה לאנצו סרני שעסק באותם ימים בהצלת יהודים באיטליה ואחר-כך בבגדד] הם היו קטנים וטפלים לעומת המתחולל בזירת המלחמה, ומעל לכל צרב הפער בין מה שקורה ליהודים במחנות-המוות ובין הוויכוחים האין-סופיים בתוך תנועת ההתיישבות בארץ, המחלישים את כוחו של הגרעין הקטן, החלש בלאו הכי.
|
אנצו סרני עצמו אמר על כך בכינוס מפלגתי: 2 |
"נדמה לי שפילוגנו היום, עמידת חברים מן הצד, חברי סיעה ב' או חברים של 'השומר הצעיר', לא היתה אפשרית, לוּ כולנו באמת היינו חיים את האסון שקורה ליהדות אירופה והיינו מסיקים את המסקנות המתחייבות ממצבנו החדש, בראייה כנה, אכזרית, של הקטסטרופה".
|
ב-19 באפריל 1943 פרץ מרד בגיטו וארשה, בו השתתפו בית"רים לצד חברי השומר הצעיר. המלחמה הנואשת נגד החיה הנאצית זכתה לכותרות בעיתוני הארץ והעולם כולו, ואי אפשר היה להתעלם יותר מהטרגדיה שפקדה את יהדות אירופה. במאי 1944, נשלח יואל בראנד על-ידי אייכמן לארץ-ישראל, כדי להביא בפני הסוכנות היהודית את הצעתו להצלת יהודי הונגריה תמורת 10,000 משאיות שיועברו על-ידי בעלות-הברית לצבא הגרמני. בראנד אמנם נפגש עם ראשי הסוכנות היהודית, אולם מייד לאחר-מכן נעצר על-ידי הבריטים, אשר סירבו לבצע את העִסקה. ראשי ההגנה והמוסדות הלאומיים ידעו יפה כי קיום מדיניות הספר הלבן, מנעה את הצלתם של אותם יהודים שהצליחו להימלט מאירופה, ובזאת הפכו הבריטים לשותפים סמויים לגרמנים. המסקנה שהתבקשה, היתה לפתוח במאבק מזוין נגד הבריטים, כדי לזרז את הקמתה של מדינה יהודית בארץ-ישראל, ששעריה יהיו פתוחים בפני כל יהודי שירצה לעלות ארצה. במקום ללחום בבריטים, פתחו ראשי המוסדות הלאומיים במאבק אלים נגד האצ"ל. הם הסגירו את לוחמיו לבולשת הבריטית, והעסיקו כרבע מכוחו של הפלמ"ח בחטיפת צעירים שנחשדו בהשתייכות למחתרת. |
הערות:1. רות בונדי, השליח, עמוד 364. 2. שם, שם. |