התנגשויות במושבות הדרום

ההתנגשויות במושבות הדרום החלו במאבק על הדבקת כרוזים. מפקדי ההגנה ביישובים אלה נצטוו לחסום בכוח את מעשי ההסברה והתעמולה של "הפורשים", כדי להקטין את השפעתם, ואחת הדרכים לכך היתה מניעת ההדבקה של כרוזים על קירות הבתים ועל לוחות המודעות. מדרך הטבע, נלוו לכך גם התנגשויות אלימות. במארס 1947 פרצו בראשון-לציון תִגרות ידיים בין מדביקי כרוזים של אצ"ל לבין אנשי ההגנה. בתגרה הראשונה הצליחו אנשי ההגנה להבריח את אנשי האצ"ל מן המושבה לאחר שהיכום, ולהוריד את כל הכרוזים שכבר הודבקו. אלא שהתגובה לא איחרה לבוא. כעבור מספר ימים פרצו אנשי אצ"ל לדירותיהם של אנשי ההגנה במושבה והיכו אתם מכות נאמנות. כך החלה שרשרת של התנגשויות, שהלכה וגברה, והגיעה עד לחילופי אש בין הצדדים.
ב-26 בספטמבר נתקלו שני שומרים מזוינים של ההגנה בקבוצת אנשי אצ"ל שניסו לפרוץ לאחת הדירות, במטרה לבצע פעולות עונשין. הם ניסו להבריח את הפורצים, ומשלא הצליחו בכך, פתחו ביריות. אנשי האצ"ל נסוגו מן המקום בחסות רימוני הפחדה. היתה זו אות הפתיחה לשימוש בנשק חם, שהלך וגבר.
כעבור שבועיים עסקו צעירים בהדבקת כרוזי אצ"ל במרכז רחובות ונתקלו בקבוצה של אנשי ההגנה שניסתה להוריד את הכרוזים. מאבטחי האצ"ל הורו להם להפסיק את מעשיהם, ומשלא נענו - השליכו רימוני הפחדה וירו באוויר.
המקרה החמור ביותר, התרחש בראשון-לציון ב-24 באוקטובר. יחידה של ההגנה ציוותה על מדביקי הכרוזים של האצ"ל להוריד את הכרוזים שהדביקו ולהסתלק מן המקום. אנשי האצ"ל, שלא נענו, שלפו אקדחים ואיימו לפתוח באש. בתגובה, נשלפו גם אקדחיהם של מאבטחי ההגנה. אלא שבינתיים עברה במקום במקרה מכונית משטרה - ושני הצדדים החזירו את האקדחים לנרתיקיהם. כאשר הסתלקה מכונית המשטרה מן המקום, התחדש הוויכוח ועמו איומי האקדחים, והבלתי נמנע - קרה; בחילופי-האש נפצעו צעירים משני הארגונים. אחד מאנשי האצ"ל נשבה בידי ההגנה, ונלקח בשבי, והוא הובא לחקירה ממושכת בפני אנשי הש"י. הוא שוחרר לאחר שהוכה קשה - ונזקק לעזרה רפואית.
בו בלילה התחוללה התנגשות אלימה גם ברחובות, שנסתיימה גם היא בחילופי-אש. למרבה המזל, לא נפגע איש מן היריות.
עכשיו הוחלט במטה ההגנה על פעולה דרסטית נגד האצ"ל, כדי להפסיק את השפעתו במושבות הדרום. בדיווח על הפעולה, נאמר: 1

דו"ח פעולה נגד הפורשים

התפקיד: להכות ולחבל באנשים הפורשים ברחובות ובראשון-לציון לפי רשימה שהוגשה על-ידי הש"י, כתגובה על פגיעות באנשים שלנו.

ההכנות: רוכזו יחידות 'זורעים' [אנשי הש"י], כולל יחידת 'עלומים מנהלים' [מפקדים בגדנ"ע], שפעלו כחוליות. לכל חוליה נמסר 'מריצה' [תת-מקלע], 'מקדח' [אקדח], מקלות ו'מרססים' [רימונים].

הביצוע: ברחובות באו על עונשם 6 פורשים, מהם אחד הובא לבית-החולים. בשעריים נתקלו היחידות תוך כדי פעולה באש בבתים מסוימים. בראשון-לציון באו על עונשם 8 אנשים. מהם אחד הובא לבית-החולים.

ליקויים: [...] הורגשה אצל חלק מהאנשים חוסר נכונות והססנות לפעולות אלו.

הערכה: לאור חוצפתם של הפורשים והגנה מילולית של חלק מהציבור האזרחי לפורשים, יש לראות את הבעיה כרצינית במיוחד ברחובות ויש לפעול ש ביתר תוקף ובעִקביות.

במסמך נמצאים שמות האנשים שהוכו אותו לילה ברחובות ובראשון-לציון.
כתוצאה מן המכות, היה צריך לאשפז שניים מאנשי האצ"ל בבית-החולים "הירקון" בתל-אביב. הרופאים קבעו שבר בעצם הגולגולת של אחד מהם, שפאק, אבל חבריו הוציאוהו מבית-החולים על אלונקה, למרות מצבו הקשה, מחשש שהבריטים יבואו לעוצרו. הצעיר השני, פרשקובסקי, הושאר בבית-החולים לפי בקשתו.
בתגובה לפעולת ההגנה נגד אנשי אצ"ל ואוהדיהם, פרצו כעשרים צעירים לביתו של פנחס מוקסיי (ממפקדי ההגנה ברחובות), הרסו את הרהיטים והיכו את בעל-הבית עד כי נזקק לעזרה רפואית.
מאחר שאחד המתקיפים היה בעל חזות של יהודי תימני, פשטו עשרות מחברי ההגנה על שכונת שעריים ברחובות, שרוב תושביה היו יהודים יוצאי תימן. הם חטפו שניים מתושבי השכונה שנחשדו בהשתתפות בהתקפה על פנחס מוקסיי, ותקפו את השכנים שבאו לעזרת הנחטפים. תושבי שעריים נסערו ממה שנראה להם כפעולה על רקע עדתי, ורבים מביניהם יצאו להפגין במרכז המושבה, ראו במעשי ההגנה פגיעה בעדתם, דבר שהסעיר את הרוחות וקבוצה גדולה מתושבי השכונה יצאו בהפגנה למושבה, ליד המועצה המקומית וליד ביתו של ראש המועצה, בדרישה לשחרר את החטופים. כתוצאה מן הלחץ הציבורי, שוחררו שני הצעירים, שנחטפו בטעות. עם זאת נותרה בקרב יודעי-דבר התחושה שההתקפה של ההגנה על שכונת שעריים, היתה יותר מפעולת-תגמול ובעצם היה צריך לראותה כעונש קיבוצי נגד יוצאי תימן, על שאחדים מהם "העזו" להשתייך לאצ"ל ולח"י.
הסערה הציבורית שהתחוללה לאחר הדברים האלה אילצה את דובר ההגנה לספק הסבר על המתרחש במושבות הדרום. הוא הודה שחברי ההגנה מנסים למנוע מצעירי האצ"ל להדביק כרוזים ומפריעים להם לגייס כספים מסוחרים, וטען שפעילות זו נועדה להגן על בני היישוב מפני אלימותם של הפורשים. על חילופי היריות בראשון-לציון וברחובות, אמר כי האצ"ל החל בכך ולאנשי ההגנה לא נותרה ברירה אלא להשיב אש.

הערה:


1. את"ה, 73/21.