"עם לוחם"

התפנית במהלך הקרבות לטובת בעלות-הברית, בעקבות התבוסות שנחלו הגרמנים בחזית, הגבירה בחוגי הנוער את התסיסה ואת הזעם על דבקותה של הממשלה הבריטית במדיניות הספר הלבן. רבים חשו שיש לעשות משהו למען שארית הפליטה של יהדות אירופה, אפילו לפעול התפנית במהלך הקרבות לטובה בעלות-הברית, בעקבות התבוסות שנחלו הגרמנים בחזית, הגבירה בחוגי הנוער את התסיסה ואת הזעם על דבקותה של הממשלה הבריטת במדיניות הספר הלבן. רבים חשו שיש לעשות משהו למען שארית הפליטה של יהדות אירופה, אפילו לפעול נגד ממשלת המנדט הבריטית בכוח הנשק, אם תסרב לפתוח את שערי הארץ.
בנסיבות אלו יצאו שני לוחמים ותיקים, אליהו רביד ("מצדי") ואליהו לנקין, ביוזמה להקים ארגון שיקיף את הנוער מכול הזרמים. שניהם היו מפקדים בכירים באצ"ל, שהצטרפו בעת הפילוג למחנהו של יאיר, אך נואשו ממנו כעבור זמן-מה ופרשו מכול פעילות. ב-1943, כשהתברר להם ששוב אינם יכולים לשבת באפס מעשה, הם הצטרפו מחדש לאצ"ל. בשיחות שניהלו אגב כך, הוחלט לבוא בדברים עם מספר חברי הגנה, כדי להקים גוף חדש, שיקיף את כל הארגונים הלוחמים בארץ. הם קיבלו את ברכתו של יעקב מרידור (שקיבל את הפיקוד על האצ"ל לאחר מותו של דוד רזיאל), ופנו לכמה אקטיביסטים מבין אנשי ההגנה. ראשון הנענים ליוזמתם היה יוסף אדלברג, מראשי ההגנה בחיפה. במהרה הצטרפו אליו יגאל הורביץ, איש נהלל ומראשי "הנוער העובד", אהרון קדישמן (בן-עמי) מנחלת-יהודה ואחרים. רביד ששמע כי משה דיין נמנה אף הוא עם האקטיביסטים, החליט לנסות ולצרפו לגוף החדש. בפתק שהשאיר לדיין במסעדה ברחוב אלנבי מול בית הוועד הפועל של ההסתדרות, הביע רביד את משאלתו לפגישה. דיין הגיב על כך בפתק משלו, ובו מספר טלפון בירושלים לצורך ההתקשרות. רביד נסע לירושלים והגיע אל ביתם של רחל וצבי שוורץ (הורי אשתו של דיין). השיחה בינו ובין דיין ארכה שעות מספר, ובמהלכה הביע דיין הזדהות עם היוזמה והתבטא באהדה כלפי רעיון הלחימה בבריטים. אולם בסופו של דבר אמר דיין לאורחו כי הוא נמצא במסגרת של ההגנה וימשיך לפעול בתוכה, גם אם יהיו לו חילוקי-דעות עם מנהיגיו.
רביד לא אמר נואש, ולאחר סדרה של דיונים וליבון בעיות, קרם הרעיון עור וגידים. על-פי הצעתו של יגאל הורביץ נקרא הארגון בשם "עם לוחם", כדי להדגיש שאינו שייך לקבוצה מסוימת המזדהה עם חוג מדיני זה או אחר. מייסדיו החליטו לפתוח את פעילותם במבצע ראווה נגד השלטון הבריטי בארץ - חטיפת הנציב העליון, שסימל את מדיניות הספר הלבן, והעמדתו לדין באשמת כניסה בלתי חוקית לארץ. בהמשך לכך ביקשו אנשי "עם לוחם" לגרש את החטוף מן הארץ לקפריסין. יעקב מרידור נתמנה למפקד הפעולה ולאחר שנסתיימו כל ההכנות, אף נקבע תאריך לביצועה (29.11.1943) . בפרדסי פתח-תקוה נחפר בונקר גדול, כדי להחזיק בו את הנציב העליון לאחר החטיפה. אלא שברגע האחרון, נודע דבר החטיפה לראשי ההגנה, והם אסרו על חבריהם לקחת חלק במבצע. ראשי המפלגה הרוויזיוניסטים התנגדו גם לפעולה, ומפקד האצ"ל בירושלים (גרשון מאלי) סירב להעמיד לרשות הלוחמים את הנשק הנדרש. כך בוטלה חטיפתו של הנציב העליון וכעבור זמן קצר התפורר הארגון שיזם אותה.
על-כל-פנים, בעקבות הקמתו של "עם לוחם", פסק לחלוטין שיתוף-הפעולה בין האצ"ל והבריטים ובמקביל לכך התנער האצ"ל לחלוטין מן האפוטרופסות של המפלגה הרוויזיוניסטית.