אמר המדפיס:
בהיות שראיתי בכתבים שהעתקתי ממנו בסדר ההשתלשלות והתגלות הבעל-שם-טוב, זכותו יגן עלינו, דברים שלא כסדרן, ובשם האדמו"ר הרב, נשמתו בגנזי מרומים, שמעתי הכול בסדר נכון ובביאור היטב, לכן אדפיס כאשר שמעו מפיו הקדוש, ומה שנסתעף מזה אכתוב אחרי זה, ככתוב בכתבים הנ"ל.
קובץ 1
|
התוכן: [רבי אליעזר, אבי הבעש"ט] [הבעש"ט כריש דוכנא מכה את השטן] [רבי אדם] [בנו של רבי אדם מעביר הכתבים לבעש"ט] [הבעש"ט מתחתן עם בתו של רבי אברהם מקיטובר] [הבעש"ט עוזב את ברוד] [הבעש"ט והגזלנים] [ת"ח שנתגלגל בצפרדע] [הבעש"ט חוזר לברוד] [עם גיסו רבי גרשון] [דין אצל רב הקהילה] [התגלות הבעש"ט] [כתבי רבי אדם] [רבי אלכסנדר שוחט] [סיפור התגלותו מפי הרב אלכסנדר שוחט] |
[רבי אליעזר, אבי הבעש"ט]
הרב מורנו אליעזר, אביו של הבעל-שם-טוב, היה דר במדינת וולחאי סמוך לספר, והיה הוא ואשתו זקנים. פעם אחת באו שודדים לעיר ושבו אותו בשביה, ואשתו נמלטה אל עיר אחרת. ומרוב עניותה נעשתה מילדת, ומזה היה פרנסתה. והוליכוהו השבאים למדינה רחוקה, מקום שאין שם יהודים, ומכרו אותו שם. וישרת את אדוניו באמונה, וישא חן בעיניו, ויפקידהו על ביתו. ויבקש פני אדוניו שייתן לו רשות לשבות ולנוח ביום שבת-קודש, ומילא את שאלתו. ויהי כי ארכו לו הימים רצה לברוח להציל את נפשו, ונתגלה לו בחלום: אל תדחק את השעה, כי עדיין צריך אתה להיות במדינה זו.
ויהי היום, והנה אדוניו היה לו איזה עסק ועניין עם המשנה ויועץ המלך, וייתן את הרב מורנו רבי אליעזר במתנה לו, ויפליא אותו ויגדילהו בעיניו. ומיד כאשר בא למשנה מצא חן בעיניו, ונתן לו חדר מיוחד שישב שם, ולא היה מוטל עליו שום שירות בעולם, כי אם כאשר בא המשנה מהמלך אזי יצא לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו, כי כן הוא מנהג השרים הגדולים. ובכל אותו משך הזמן היה עוסק בתורה ותפילה בחדר מיוחד לו.
פעם אחת היה למלך איזה מלחמה גדולה, ושלח אחר היועץ שיתייעצו איך יהיה טכסיסי המלחמה, המצב והמשחית. ובהיות שהיה קשה לעמוד עליו לא יכלו לעמוד על אמיתות הדבר איך לעשות, ונתמלא המלך קצף וחמה על אשר המשנה לא יוכל לעמוד בעת צרה, וילך המשנה סר וזעף לביתו.
וכשבא לביתו הלך מורנו רבי אליעזר לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו כדרכו, ולא קיבל. ושכב על משכבו בפנים זועפים. ויאמר הרב אליו: אדוני, מדוע פניך זועפים? ספר נא לי! ויגער בו המשנה. אבל בהיותו משרת נאמן לאדונו וחפץ בהיצדקו, השליך נפשו מנגד ובא אליו פעם ושתיים, עד שהוכרח המשנה לספר לו המאורע. ויאמר לאדונו: הלוא לאלוקים פתרונים, כי ה' איש מלחמה! אני אתענה הפסקה, ואשאל מהשם יתברך על רזא דנא (=הסוד הזה), כי הוא גלי רזיא (מגלה סודות). וישאל על-פי שאלת חלום, וישיבוהו כל אופני המלחמה איך יהיה, הכול כאשר לכל בביאור היטב.
ויהי למחרת בא אל אדונו ויספר לו כל עצת ה' שהורוהו מן השמים, וייטב בעיניו מאוד, ומיד הלך אל המלך בשמחה רבה. ויען ויאמר:
אדוני המלך, זאת העצה היעוצה! ויספר אליו הכול כאשר לכל. וכאשר שמע המלך את כל דברי המשנה.
ויאמר המלך: הנה זו העצה פלא יועץ, ואין זה שכל אנושי, אם לא מאיש אלוקי אשר הופיעו עליו די מדרהון עם בישרא לא איתוהי (מי שאינו דר עם בני אדם, מלאכים), או להיפוך - מרוח טומאה. והנה אני ידעתיך שאינך איש אלוקי בשום אופן, אין זאת כי אם שאתה מכשף. והוכרח המשנה להודות על האמת, ולספר לו כל המאורע.
ובכתבים כתוב בזה הלשון:
פעם אחת נסע המלך עם חילותיו בספינות ללחום על חזקת (אזור) אחת. ויהי בבואם ותקטן בעיניו.
ויאמר המלך: הנה היום רד מאוד והחזקת קטנה, נלין פה מרחוק קצת ובבוקר השכם לא נטריח את כל אנשי מלחמתנו כי במעט עם נתפסנה.
והנה הרב הנ"ל היה גם כן מלח על ספינה אחת, והודיעוהו בחלום שילך ויאמר אל המלך שאל יקל בעיניו מלחמה הזאת, כי יאבד הוא וכל חילו. כי הנה בים סביב העיר עמודי ברזל בכל סביבות העיר, ואי אפשר להגיע שם בספינות, כי מיד יתהפכו הספינות, כי אם דרך מבוא העיר. וגילו לו גם דרך הישר בסימנים מובהקים שלא יתעו בדרך.
והמלך קם בזריזות עם כל מחנהו, והתחילו לעורר את המלחים שישוטטו עם הספינות, והרב הנ"ל לא רצה לשוט ואמר: יש לי דבר סתר עם המלך. ומיד ויגלחו אותו ויחליפו את שמלותיו ויבוא אל המלך בספינה קטנה.
ויספר למלך את אשר גילו לו מן השמים.
ויאמר למלך: אם אין אתה מאמין בזה, ישלח המלך ספינה קטנה עם חייבי מיתה, ונראה מה יהא בסופם. ויעש המלך כן. וכאשר הספינה באה אל מקום העמודים נתהפכה הספינה ונאבדו כל האנשים אשר היו בה.
ויאמר המלך: אם כן עוצו עצה מה לעשות.
ויאמר לו הרב: יש דרך ישר שהוא מבוא העיר, אשר אנשי העיר הולכים ושבים בה. ויורהו הסימנים, ויעשו כן, והצליח המלך ותפס את החזקת הנ"ל.
(עד כאן)
ויגדלהו המלך להרב הנ"ל ויעשהו לשר צבא מלחמותיו, כי ראה בעינה פקיחא כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה מצליח, ובכל מקום אשר שלחו המלך ללחום מלחמתו היה מצליח מאוד. והנה בתוך כך נפל לו בלבו מה יהיה בסופו, אולי עתה העת לברוח אל מקומו. וגילו מן השמים שעדיין צריך אתה להיות במדינה זו.
ויהי היום וימת המשנה, וישת אותו המלך על מקומו להיות יועץ למלך, כי מצא חן בעיניו, ויתן לו אישה את בת המשנה, אבל הרב לא נגע בה בעזרת השם, וראה כל התחבולות שלא ישב בביתו. ואף אם נזדמן איזה עת שהיה בביתו, לא נגע בה בכלל.
והנה במדינה הנ"ל לא היה רשאי שום יהודי לדור שם, וכשמצאו איזה יהודי אחת דתו להמית, והוא היה כך כמה שנים.
פעם אחת אמרה לו אשתו: אמור לי מה מום מצאת בי שלא נגעת בי, ואין אתה עושה עמי כדרך כל הארץ?
ויאמר: הישבעי לי שלא תגלי לשום אדם ואומר לך האמת. ותישבע לו.
ויאמר לה: יהודי אנוכי. ומיד שלחה אותו לארצו עם כסף וזהב רב מאוד, אבל ליסטים שדדו אותו בדרך ולקחו כל אשר היה אצלו.
ובהיותו בדרך נגלה אליו אליהו זכור לטוב ואמר לו: בזכות זה יולד לך בן שיאיר עיני ישראל, ועליו יקוים: ישראל אשר בך אתפאר. ובא לביתו ומצא את אשתו שהיא בעזרת השם בחיים, ונולד להם הבעל-שם-טוב לעת זקנותם, שהיו שניהם סמוך למאה שנה.
(ואמר הבעל-שם-טוב, שלא היה באפשרי להמשיך נשמתו כי אם כאשר כלה תאוותו).
ויגדל הילד וייגמל, והגיע עת אביו הנ"ל למות, וייקחהו על זרועו ויאמר: הנה אני רואה שאתה תאיר נרי ולא זכיתי לגדל אותך, אבל אהובי זאת זכור תזכור כל ימי חייך, שה' איתך, לכן לא תירא שום דבר.
[הבעש"ט כריש דוכנא מכה את השטן]
ויהי אחרי פטירת אביו ויגדל הילד, והנה אנשי העיר, מפני שיקרה נפש אביו מאוד בעיניהם גמלו חסד עמו ויתנו אותו למלמד שילמד אתו, והצליח בלימודו מאוד, אבל מפני שדרכו היה ללמוד כמה ימים ואחרי זה לברוח מבית-הספר, ויחפשו אחריו ומצאו אותו יושב לבדו ביער, ותלו הדבר מפני שהוא יתום ואין משגיח עליו, הוא נער משולל. והביאו אותו עוד פעם למלמד. וכן היה כמה פעמים, הוא בורח אל היער להתבודד שם, עד אשר בהמשך הזמן נתקרר הדבר ונתייאשו מליתן אותו למלמד.
ויגדל הילד שלא כדרך הארץ, וישכר את עצמו להיות "באהעלפער" (עוזר למלמד), להוליך ולהביא תינוקות של בית רבן אל בית התלמוד ולהוליכם לבית-הכנסת, לאמור 'אמן יהא שמיה רבא' וקדושה, ואמן בקול נעים. וזאת הייתה עבודתו הקדושה עם תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא.
וכל עת הליכת התינוקות היה מזמר עימהם בקול נעים ובחשק רב ויישמע למרחוק, כי עבודתו עלתה למעלה למעלה, כי היה הנחת גדול למעלה כמו מהשיר שהיו הלוויים אומרים בבית-המקדש, והיה עת רצון גדול למעלה.
ויבוא גם השטן בתוכם, כי הבין עד היכן הדברים מגיעים, ונתיירא לנפשו פן יגיע העת שיתבלע מן הארץ. ויתלבש השטן במכשף אחד. ויהי בעת הליכת הבעל-שם-טוב עם התינוקות בחשק רב ובקול זמר אף נעים, נתהפך המכשף לחיה רעה הנקרא "וואקילאק", וייפול עליהם וינוסו כולם מפחדו. ויש מהם שנפלו לחולי, רחמנא ליצלן, ויתבטל התמיד.
ויהי אחרי כן, ויזכור הבעל-שם-טוב את דברי אביו זכרונו לברכה, שלא יירא משום דבר כי ה' אתו, ויתחזק בה' אלוקיו. וילך אל בעלי-הבתים, אבותיהם של התינוקות, ודיבר על ליבם שיתנו הילדים על ידו, כי הוא יעמוד עליו ויהרגהו בשם ה'. ולמה יבטלו תינוקות של בית רבן אשר הוא גדול מאוד. וישמעו לדבריו. ולקח בידו מקל טוב וחזק, ויהי כאשר הלך עם הילדים בשיר וקול נעים בגיל ורנן, נפלה עליהם החיה הידועה, וירוץ אליה ויכה אותה על מצחה ותמות.
ולמחרתו נמצא שהערל המכשף מוטל נבלתו לארץ.
ומאז נעשה שומר לבית-המדרש. וכך היה דרכו: כל זמן שהיו יושבי בית המדרש נעורים היה ישן, וכשישנו הנעורים, אזי נעור מלישון, ועבד עבודתו עבודה תמה, עד שבא העת שיעורו בני אדם, אז חזר לישון, וכסבורים היו שהוא ישן כל הלילה מרישא לסיפא.
[רבי אדם]
שמעתי מהרב רבי שמעון, הרב דקהילת קודש רשקוב, בן הרב דקהילת קודש פולנאה.
מעשה שהיה איש אחד, ונקרא שמו רבי אדם, וממנו באו הכתבים לבעל-שם-טוב. כי בא פעם אחת למערה אחת ומצא שם כתבים, שהם רזים וסיתרין דאוריתא.
פעם אחת ביקש רבי אדם הנ"ל את הקיסר על סעודה אחת, והבטיח לו הקיסר. והוא היה דר בבית קטן מאוד.
והסעודה היה, שראה מלך אחד הכין סעודה בשביל מלך אחר, והייתה ההכנה שתי שנים, בכדי שבתוך זמן זה יבנה פלטרים גדולים. ועשה עליות של זכוכית טובות שקורין "קריסטל" טוב ומהודר. ועל העליות הולכת אמת המים, ודגים משוטטים במים הנ"ל לכאן ולכאן. והכין "קרידענצין" (מזנונים) של כסף וזהב ואכילה ומשקאות ומשרתים לפי כבוד המלך. והגבילו זמן על איזה יום יבוא שיבוא המלך הנ"ל לסעודה. ועל יום זה ביקש רבי אדם הנ"ל את הקיסר לסעודה. ונסע הקיסר הנ"ל עם כל שרי המלוכה לרבי אדם הנ"ל על הסעודה.
והיה בתוך שרי המלוכה שר אחד שונא לישראל מאוד, ורצה לפתות את הקיסר שלא יסע הקיסר על סעודה, כי יהיה לו בושה, שידע שאין לו לא פלטרין ולא סעודה והקיסר לא שמע אליו ונסע. ובדרך פיתה אותו גם כן שיחזרו לחצר הקיסר, ולא שמע אליו גם כן. ואף-על-פי-כן שלח שר אחד לראות אם הכין מה לסעודה ואם יש מקום בביתו. ובא השליח ואמר, שבית קטן יש לו כמו שהיה מקודם. ואף-על-פי-כן נסע הקיסר.
וכשבא סמוך לעיר שלח עוד שליח, והשיב תשובה כבראשונה. וכשבא הקיסר לרחוב שדר שם רבי אדם, ראה פלטרין גדולים וחצר גדול. ונכנס לחצר עם שריו ועבדיו, ומיד לקחו העבדים כל הסוסים להעמיד אותם ברפתים. ועבדו המשרתים כל אחד ואחד במה שנתמנה, רק שהיו כולם אילמים, ואכלו ושתו כל טוב. ואמר להם רבי אדם: אכלו ושתו כרצונכם, אך לא יקח אחד מכם מכאן שום כלי מהכלים.
אחר-כך אמר רבי אדם: כל אחד ואחד מה שירצה יאמר לפני: דבר זה אני רוצה! ויניח ידו בכיס שבבגדים שלו וימצא אותו דבר. והתחיל הקיסר ואמר דבר, ומצא בכיס בגד שלו. וכן עשו כך שרי המלוכה.
וכשהגיע לאותו השר שונא ישראל אמר גם כן איזה דבר, ואמר לו: שים ידך בכיס הבגד שלך. וכשנתן ידו בתוך כיס של בגד שלו, טינף את ידו והוציא את ידו מטונף בצואת אדם, והיה סירחון גדול. וציוה הקיסר לדחות אותו לחוץ. ורחץ את ידו במים ולא הועיל. והתחיל להתחנן לפני רבי אדם.
ואמר לו רבי אדם: אם תקבל עליך שלא תהיה יותר שונא ישראל - מוטב, ואם לאו - יהיו ידיך מטונפות על ימי חייך. וקיבל עליו.
ואמר: אין לך תקנה כי אם איש יהודי אחד ישתין על ידיך, ובזה תרחץ, ויועיל לך, וכן היה.
והקיסר נטל שתי כוסות מ"קרעדענץ" אחד וטמן בחיקו. ואחר שנסע הקיסר נעלמו הפלטרין ולא נחסרו בו כי אם שתי כוסות ומה שאכלו ושתו. וכשהגיעו ה"גאזעטין" (עיתונים) בעולם על החידוש שנעשה, שנעלמו כל הפלטרין עם כל ההכנות, וחזרו הפלטרין הכל בשלמות רק שנחסרו שתי כוסות ומה שאכלו ושתו. וכשהגיע ה"גאזעטין" (עיתונים) להקיסר, שלח איגרת למלך הנ"ל וכתוב בתוכו: יש אצלי יהודי אחד שהביא לנו הפלטרין שלך, ואנו אכלנו הסעודה שהכנת, ולסימן אני שולח לך שתי כוסות שלך.
פעם אחת אמר לו אישתו לרבי אדם: עד מתי נצטער בהאי דוחקא?! ואמר לה: מה בקשתך? איזה בגד שתרצי, לכי לחדר שקורין "קאמער" (מחסן) וטלי מן המוט "יופע" (מעיל) כמו שאת מבקשת. והלכה אל החדר, ולקחה מן המוט "יופע" כפי רצונה, והכניסה לבית. והפציר בה שתחזיר, ואמר: מוטב לנו לסבול את הדוחק בהאי עלמא. ועשתה כן והחזירה את ה"יופע".
והוא עשה שאלת חלום למי למסור את הכתבים שלו. והשיבו: למסור לרבי ישראל בן אליעזר מעיר אקופ. וקודם מותו ציוה לבנו יחידו: הנה יש תחת ידי כתבים שהן רזין דאוריתא, אבל אינך ראוי להם. תחקור אחר עיר אחת ושמה אקופ, ושם תמצא איש אחד הנקרא ישראל בן אליעזר, והוא כבן ארבע-עשרה שנים, ותמסור לו את הכתבים, כי המה שייכים לשורש נשמתו. ואם תזכה שילמד עמך - הרי טוב.
בנו של רבי אדם מעביר הכתבים לבעש"ט
ויהי אחר פטירת הרבי אדם, הנה בנו יחידו היה מופלג גדול בלימוד ומושלם בכל המעלות. לקח עגלה עם סוסים ונסע מעיר לעיר עד שהגיע לעיר אקופ, ונתאכסן אצל פרנס החודש. וישאלהו: מאין אתה ולאן אתה הולך? כי לפי הנראה אין כוונתך לקבץ ממון.
וישב לו: הנה אבי המנוח זכרונו לברכה היה צדיק מפורסם, וציוה עלי לפני הסתלקותו לישא אישה פה קהילת-קודש אקופ, ומוכרח אני לקיים כל דבריו. ומיד ותהום כל העיר, שהיו לפניו כמה שידוכים. ונשתדך עם נגיד אחד, כי נשא חן בעיני כל רואיו.
ויהי אחרי החתונה התחיל לחפש אחרי האיש שהוא מבקש, ולא מצא כי אם את ישראל שהוא משרת בבית-המדרש. ואחרי שהסתכל עליו בעינא פקיחא, נראה לו שאין תוכו כברו, ויכול להיות שזהו האיש שהוא מבקש.
ויאמר לחותנו הנה בביתכם קשה עלי הבלבול ולא אוכל ללמוד. יעשה נא מעלתו לי מחיצה קטנה בבית-המדרש שאוכל שם ללמוד כסדר, ובמקום רינה שם תהא תפילה. וכוונתו הייתה שיהא מצוי עמו תמיד בכדי שיעמוד על בוריו. ולא אחר חותנו לעשות הדבר, כי יקר הוא מאוד בעיניו, ויעש כן. ויצוו לבעל-שם-טוב שישרת את חתנו הרב, ועבור זה ישלם לו, וכן עשה.
פעם אחת בלילה כשישנו כולם, עשה בן הרב את עצמו כאילו גם כן ישן. ויעמוד הבעל-שם-טוב על עמדו כדרכו על התורה ועל העבודה. ובחן אותו פעם ושתיים.
בלילה השלישי עמד הבעל-שם-טוב ולמד, ובתוך כך ישן הבעל-שם-טוב. ויעמוד הרב ולקח קונטרס אחד מהכתבים וינח לפניו, ועשה את עצמו עוד כאילו הוא ישן, וכאשר נעור הבעל-שם-טוב וראה את הקונטרס נזדעזע מאוד, ולמד אותם ויצנע בתוך חיקו. וכן עשה בן הרב עוד בלילה אחרת, עד שראה בברור שזה האיש שציוה עליו אביו למסור לו הכתבים.
ןיקרא לו ויאמר: הנה אדוני אבי זכרונו לברכה הניח לי כתבים אלו, וציוה עלי שאמסור לך, והנה כל הכתבים הם לפניך. אך בבקשה ממך, תיקר נא נפשי בעיני אדוני שתלמד עמי.
וישב לו: טוב הדבר, אבל בתנאי שלא ידע שום בן-אדם זולתך, ולא יהיה ניכר ממך שום תנועה, כי אם שתצווה עליי לשרת אותך כמקודם, וכן עשו.
ויהי אחר-כך ויאמר בן הרב לחותנו: הנה אני רוצה כעת פרישות יתרה, אם אפשר להשיג חוץ לעיר בית לבד, ואשב שם על התורה ועל העבודה. ויעש כן. ויבקש את חותנו שישכור את הנער ישראל שישב עמו לצוותא, ושישרת אותו בכל עת שיצטרך לשלוח. ויעש כן, כי האיש נכבד מאוד.
וכאשר ראו אנשי הקהילה שרבי ישראל לומד עם בן הרב, אמרו שבוודאי זכות אביו גרמה לו שיבוא בן הרב לכאן ויקרבהו, כי נראה להם שכהיום הוא הולך בדרך טובים. ויתנו לו אישה. אבל לא ארכו לה הימים, ומתה אשתו הנ"ל.
וכאשר נכנסו לבית התבודדותם שם למדו כל הצורך בגפ"ת ופוסקים וגם כל כתבי הקודש. והנה בכתבים הנ"ל היה קבלה אלוקית, וגם קבלה מעשית.
פעם אחת ביקש בן הרב את הבעל-שם-טוב שיוריד את שר התורה בכדי שיבינם איזה דבר. ודחה אותו הבעל-שם-טוב ואמר, כי אם נטעה חס ושלום בכוונה, אז יוכל להיות סכנה חס ושלום, מפני העדר אפר פרה. ויפצר אותו יום יום עד שלא יוכל להשיב את פניו. ויתענו הפסקה משבת לשבת ועשו טבילות כראוי, ובמוצאי שבת-קודש כיוונו כוונות ידועות. ומיד צעק הבעל-שם-טוב: וי, וי, כי טעינו, וירד שר האש, ובוודאי ישרוף כל העיר. לכן אתה שהוחזקת בעיני כולם לחסיד גדול, לך מהרה לחותנך ולכל העיר שהמה יצילו את נפשם, כי מהרה ישרוף העיר. וכן הווה. ויגדל האיש מאוד בעיני כולם לאיש אלוקי ולאיש מופת.
ויהי אחרי כן ארכו לו הימים, ויפצר שנית בבעל-שם-טוב שיוריד את שר התורה, ויסרב הבעל-שם-טוב. על-כל-פנים הוא הפציר בו כמה ימים עד הוכרח לעשות רצונו. והתענו הפסקה כנ"ל.
ויהי במוצאי שבת-קודש כאשר כיוונו הכוונות הידועות, ויצעק הבעל-שם-טוב: אהה! כי בעבור זה נגזר על שנינו מיתה בלילה זה. אבל זו תקנתנו, אם נתחזק על עמדנו לכוון כוונות כל הלילה שלא לטעום טעם שינה, אזי בת דינא בטל דינא (לן הדין - בטל הדין)! אבל אם נתנמנם, חס ושלום, הרי שינה הוא מסיטרא דמותא, יהא אחיזה לבעל-דבר לשלוט עליו לגמרי. ועשו כן כל הלילה. וקודם אור הבוקר לא יכול בן הרב לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט, וכשראה הבעל-שם-טוב אז רץ במרוצה ועשה רעש גדול שנתעלף פתאום, והעירו אותו ולא הועילו. וקברוהו בכבוד גדול.
[הבעש"ט מתחתן עם בתו של רבי אברהם מקיטובר]
אחרי זה לקח לו דרך אחרת, וילך משם לקהלה הסמוכה לקהילת-קודש ברוד, ונעשה שם מלמד להועיל, וימצא חן בעיני כולם. והיה למדן מופלג עד מאוד, והיה חכם גדול עד שכל דברי הקהילה נחתכים ונגמרים על פיו. וכאשר היה ריב בין אנשים ויבואו אליו, היה מוציא לאור משפטם, ושניהם הזכאי והחייב היה לבם שלם עמו, כי ברוב חכמתו היה מדבר על לבם שייטב בעיני כולם.
והנה הרב מורנו רבי גרשון קיטבר היה ראש-בית-דין בקהילת-קודש ברוד, ואביו הרב מורנו אברהם היה לו דין ודברים עם אחד מאנשי הקהילה שהיה הבעל-שם-טוב שם, ויבוא הרב מורנו רבי אברהם לשם וידבר עם בעל דינו שיסע אתו עמו לקהילת-קודש ברוד לגמור ביניהם על-פי דין-תורה.
ויאמר האיש: הנה יש אתנו פה מלמד אחד מופלג בתורה, והוא דיין צדק, אשר בכל פעם שיבוא דין לפניו אזי שני הצדדים לבם שלם עמו, כי הוא מסביר הפסק היטב, נבוא נא לפניו.
ומיד כשבא מורנו רבי אברהם לפני הבעל-שם-טוב, ראה ברוח-קדשו שבתו היא בת-זוגו. והנה אז היה דרך הלומדים גדולים כשבא לפניהם אורח הגון אומר לפניו פשט. ויאמר הבעל-שם-טוב לפניו על איזה רמב"ם פשט בחריפות גדולה, ועוד אמר לפניו כמה פשטים, עד שנמשכה נפשו אחריו ותקשר נפשו בנפשו. ואחרי-כן סדרו בעלי-הדין טענותיהם לפניו, והיו ביניהם טענות וסכסוכים רבים, וכמו שעה הוציא לאור משפטם משפט אמת לאמתו, ויפלא מאוד בעיניו, ויאהבהו מאוד.
הנה בין כך נתוודע לו שהבעל-שם-טוב פנוי וצריך לישא אישה, ולהרב מורנו רבי אברהם הייתה לו בת גרושה. ויבוא אליו בסתר ויאמר להבעל-שם-טוב: הנה שמעתי שמעלתו נצרך לאשה, אולי יכשר בעיני מעלתו לישא את בתי?
וישב לו: טוב הדבר, אבל בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים חפצים בי, לכן נצטרך להסתיר הדבר לבל יוודע לאיש, כי לא אוכל להעז פניהם אחרי שהיטיבו לי תמיד וינשאו אותי למעלה. ואם רצון מעלתו בזה, אזי נכתוב קשורי התנאים למזל טוב ביחידות. וגם זאת אני כופל עמכם, שתעשו שידוך עמי, לא עם תורתי וחכמתי, כי אין רצוני בשום אופן שתרבו בשבחי ורוב המעלות, כי אם שתכתבו סתם: מורנו ישראל במורנו אליעזר. ואחרי שנקשרה נפשו בנפשו הסכים לכל דבריו, וכתבו במזל טוב קשורי התנאים בסתם, ולא כתבו שם מקום, ולא נודע הדבר לשום אדם.
ויהי בנסיעת הרב מורנו רבי אברהם לביתו חלה בדרך את חוליו אשר ימות בו ונפטר לעולמו. והודיעו הדבר לקהילת-קודש ברוד לבנו הרב הגדול רבי גרשון קיטבר, ויבוא אל אביו להספידו כדין תורה, וקיבל כל הכתבים שמצאו תחת ידו, ובתוך כך מצא התנאים איך ששידך את בתו, שהיא אחותו של הרב מורנו רבי גרשון, עם איזה איש ששמו ישראל. ויהי לפלא בעיניו, כי אביו היה איש מפורסם, ואיך יעשה שידוך עם נחות דרגא, וגם זאת עם פלוני אלמוני שלא נודע מקומו ומשפחתו. ויספר הדבר לאחותו, ותאמר: אחר אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרהר אחר זה.
והבעל-שם-טוב המתין עד שיעבור המועד מן המלמדות, ויבוא אל בעלי-הבתים ויאמר: אני אלך ואשוב אל מקומי. וידברו על לבו שירבו לו מוהר ומתן שיהיה אצלם עוד. אבל הוא לא פנה אליהם, כי לא זאת כוונתו.
ויתחפש וישנה את לבושו כאחד הריקים, ב"פעלציל" (פרוה) קצר וחגורה רחבה, וישנה את טעמו ולשונו, וילך לקהילת-קודש ברוד לבית הרב מורנו רבי גרשון הנ"ל. והנה שני בעלי-דין יושבים לפניו, והוא עומד עליהם לעיין תמיד בדינים אשר באים לפניהם, ויעמוד אצל הפתח. והיה סבור מורנו רבי גרשון שהוא איש עני, ויקח פרוטה ורצה לתן לו.
ויאמר: דבר סתר לי עמכם. וילך עמו לחדר אחד, ויראה לו את התנאים, ויאמר לו: הבה את אשתי. וכאשר ראה הרב הנ"ל את האיש וכסותו ודבוריו, נתבהל מאוד ונשתומם על המראה: מה זאת עשה אביו זכרונו לברכה?! ויקרא לאחותו ויספר לה את כל המאורע. ותשב אמריה לו: אחרי שאבינו עשה זאת אין להרהר אחריו, ובודאי מהשם יצא זאת, ואולי יפוק מינה זרעא מעליא.
ויעשו כן, ויגבילו זמן החתונה. וקודם החופה אמר הבעל-שם-טוב שרצונו מקודם לדבר עם אשתו כמאמר חז"ל. ודבר עם אשתו בסתר, ויגלה לה האמת איך ומה, הכל כאשר לכל, וישבע אותה שלא תגלה מזה כלל, ואף שיעברו עליה עדן ועדנין אשר תהיה בדחקות גדולה.
[הבעש"ט עוזב את ברוד]
והנה אחר החתונה רצה הרב מורנו רבי גרשון ללמוד עמו אולי יקבל איזה דבר תורה, אבל הוא הסתיר הדבר כאשר אינו יכול לקבל מאומה. ויאמר הרב לאחותו: הנה באמת הוא לי חרפה גדולה מאישך, ואם תרצי להתגרש ממנו - הרי טוב, ובאם לא - אני אקנה לך סוס ותסעי עמו ולגור באשר תגורי, כי לא אוכל שאת עליך חרפה.
ותסכים לדבר זה, וילכו באשר יתהלכו. ויקבע לה מקום לגור שם, והוא הלך להתבודד בין ההרים גדולים הנקרא "גיבירג". וזה היה פרנסתה, כי שנים או שלוש פעמים בשבוע הייתה באה אליו על הסוס עם עגלה, והיה חופר טיט, והיא הוליכה לעיר, ומזה היה לה פרנסתה.
והבעל-שם-טוב היה מתענה תמיד בהפסקות גדולות, וכאשר רצה לאכול היה חופר גומא בארץ ונותן לשם קמח ומים והיה נאפה מחום החמה, זה היה כל מאכלו אחר תעניתו. וכל ימיו היה בהתבודדות. והנה ההרים היו הרים גדולים עד מאוד, וביניהם גיא עמוק ובלי מדרון, כי אם ארץ גזרה היה שוה.
[הבעש"ט והגזלנים]
פעם אחת נכנס בעומק ההתבוננות והיה הולך על ההרים, ומצד אחד על הר השני היו עומדים לסטים השודדים. וכשראו אותו מרחוק שהוא הולך לסוף ההר בעומק המחשבה, אמרו: בודאי ייפול לגיא ויהיה לו ריסוק איברים, חס ושלום. וכשבא סמוך לגיא נתקרב ההר השני לפניו ונעשה מישור, והלך למרחוק ונחלקו שני ההרים כמקדם. ובחזירתו כשבא סמוך לגיא נתקרב ההר האחד לחברו ונעשה מישור. וכן היה כמה פעמים בהליכתו ובחזירתו. וראו כי הוא איש אלוקי באשר ה' אתו, וישלימו עמו, ויבואו לפניו ויספרו לו כל המאורע, ויאמרו: הנה בעינינו ראינו כי איש אלוקים אתה, לכן בקשתנו שתתפלל עבורנו שיצליח ה' דרכנו אשר אנחנו הולכים תמיד למסור את נפשותינו.
ויאמר להם הבעל-שם-טוב: אם תשבעו לי שלא תפגעו ביהודי ולא תגזלו אותו, אזי אעשה כדבריכם. וישבעו על הדבר הזה. ויהי מאז והלאה אם היה להם איזה ריב או טענה ביניהם ויבואו לפניו והוא עשה פשרה ביניהם.
פעם אחת באו שני גזלנים לדון לפניו, ולא הוטב הפסק בעיני אחד מהם. ויאמר בלבו: הנה כאשר הבעל-שם-טוב ער אי אפשר לו לעשות רע, אבל כשהוא ישן אמלא את רצוני להרוג אותו. וכן עשה, כשישן הבעל-שם-טוב בא הגזלן אליו והרים את הקרדום לחתוך את ראשו, ומיד חטפו אותו, ואינו יודע מי ומי, והכו אותו מכות אכזריות חבורות ופצעים וישאלהו: מי אתה ומי עשה לך הדבר הזה? ולא היה בו כוח להשיב לו דבר, וילך הבעל-שם-טוב לדרכו. ולמחרתו כששב מעט לאתנו אז ספר לו הגזלן כל המאורע.
פעם אחת באו הגזלנים אליו ואמרו: אדוננו, הנה אנחנו יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ-ישראל דרך מערות ומחלות, אם רצונך לך נא אתנו, ואנחנו נהיה מורים לפניו הדרך אשר ילך בה. ויואל ללכת אתם. והנה בהליכתם בדרך היה גיא אחד עמוק מלא מים ורפש וטיט, ודרך הליכתם על דף אחד המונח מעבר אל עבר, והיו נשענים על יתד אחת שהיו נועצים באגם. והלכו הם מתחילה, וכשרצה הבעל-שם-טוב לילך עליה, ראה שבכאן הוא להט החרב המתהפכת וחזר לאחוריו, כי היה לו סכנה גדולה אם היה עובר במעבר זה.
ויאמר הבעל-שם-טוב אל לבו: בודאי לא לחינם באתי לכאן! ובחזירתו פגע בצפרדע.
