פעם אחת היה הבעש"ט באיזו קהילה, והייתה אכסניתו בקומת העליה.
פעם אחת ראה איש אחד עובר ברחוב. מיד צווה להמשרת שלו: רוץ מהר וקרא לי את האיש הזה. וירץ הנער ויקרא לו. ומתחילה נתפעם לבו ולא רצה לילך, ועם כל זה לא יכול להעיז פניו והלך להרב.
ויהי בבואו להרב אמר הרב: אתה עשית היום עבירה.
אמר האיש כמתכחש: מה איכפת למעלתו.
אמר הרב: הלא עשית עבירה גדולה כי הכית את אביך.
והמעשה שהיה כך היה, כי אביו היה זקן וכלוא בבית. אותו היום הלך אביו להכניס יין שרף לבית ונשתהה בחוץ. והלך האיש הנ"ל לראות מה זה שאביו מתעכב כל כך, וראה איך שהוא שותה י"ש מכלי גדול העומד מתחת לחביות. ונתכעס האיש מאוד, והכה את אביו בכלי הנ"ל על ראשו.

וכאשר הגיד לו האמת, מיד בכה בבכיה מרה, וביקש שיתן לו תשובה על זה. ונתן לו תשובה שיתענה שני וחמישי, גם יעמוד בבית הכנסת במקום האבלים ועוד שאר דברים. וקיבל על עצמו לעשות סדר התשובה. והזהיר הרב אותו שבאם ישנה איזה דבר ח"ו אזי לא ישלים שנתו.
ומשך הזמן שעשה סדר התשובה התחילה אמו לדבר עם בנה ולפתותו, ולגלגה מאוד על הרב עד שפיתתה אותו בדבריה ובטל סדר התשובה. וכן עלתה לו שלא הוציא שנתו ר"ל.
כן סיפר הרב מטעווריב שהיה המעשה לפניו.

עוד סיפר הרב הנ"ל פעם אחת בסעודה שלישית אמר הרב דברי תורה ונתעכבו כמה שעות בלילה. וקרא להמשרת שלו, וצווה לו ליקח מהתיבה שלו כמה זהובים, ולילך לבית פלוני, כי שם ילדה אישה אחת ואין לה מה לאכול אפילו סעודה ראשונה. ותיכף ומיד הלך המשרת עם צרור הכסף לשם, ועדיין הייתה היולדת סגורה כי לא חתכו עדיין הטבור, ונתן לה המעות כפי פקודת הרב.

פעם אחת באו תלמידי הבעש"ט לביתו בערב פסח אחר חצות לאפות מצת מצוה כמנהגם לאפות בכנופיא ובאמירת הלל. והנה הבעש"ט מהלך בחצר בית הכנסת אנה ואנה, וטרוד מאוד בעמקות המחשבה. והנה התלמידים המתינו כמה שעות, ונצטערו מאוד על זה.

ובין כך ראו שהבעש"ט ראה מרחוק את הכומר, והלך אליו, והתחיל לדבר עמו ולטייל עמו ארוכות וקצרות, ואחר זה הביאו לביתו והושיבו וכיבד אותו במעד (מי דבש) של פסח, ודיבר עמו עוד הרבה, ואחר זה הלך הכומר ולוה אותו.
אחר זה אמר: כעת במהרה נתחיל לאפות המצות כי כבר פנה היום לערוב.
ושאלו ממנו התלמידים מה זה היה לו לדבר עם הכומר הרבה מאוד. ואמר, שהכומר היה במחשבתו להשליך ממזר נדקר ברחוב בבית הכנסת בליל פסח, והיה מטיל האשמה על כל בני העיר, ובזה שדבר עמו הרבה וכיבד אותו, בזה נעקר מלב הכומר לעשות זאת.


פעם אחת התפלל הבעש"ט לפני התיבה, ובאמצע התפילה הפסיק תפילתו והלך לרחוב שלפי בית הכנסת, וראה גוי אחד מוכר עצים, וקנה ממנו עגלה עצים, והוליך העצים לבית המדרש. וצווה הבעש"ט לשלם בעד העצים, ובעד מה שהוליך העצים לבית המדרש צווה ליתן לו י"ש. ואמר הגוי: בריך אלההון דיהודאי, אשר יש לו עם קדוש כזה. שאם היה קונה ערל אחד אצלו, בוודאי לא היה נותן לו מאומה עבור זה.
ושאלו התלמידים את הבעש"ט למה הפסיק באמצע תפילתו לקנות העצים. והשיב, שבעת תפילתו ראה קטרוג למעלה על עמך בני ישראל הדרים בכפרים, מה שהם מטעים בחשבונות את הגוים, והוצרך לסתום פי המקטרג: בזה שהערל שיבח מאוד את היהודים, בזה נסתתמו טענות המקטרג.

מעשה היה, שהרב המוכיח מו"ה אריה ליב מפלנאה, חשקה נפשו מאוד ללמוד חכמות שיחת בהמות ועופות ושיחת דקלים, מצד שנצרך לו זה לתוכחה. ואמר שהיה כוונתו לשם שמים. נגמר בדעתו ליסע להבעש"ט ולבקש ממנו שילמד אותו חכמת הנ"ל. והנה בדעתו שבוודאי ימלא הבעש"ט רצונו בזה, מאחד שכוותנו לשם שמים.

והנה בבואו להבעש"ט לחדר שלו, והיו שם הרבה אנשים, לא פנה הבעש"ט אליו כלל וכלל. ואחר זה כשעמד שם הרבה, נתן לו הבעש"ט שלום בשפה רפה וכלאחר יד. והמוכיח הנ"ל נשתומם על המראה, כי היה מקורב אצלו, והבעש"ט היה מחבבו. והנה על כל זה מגודל תשוקתו ללמוד חכמות הנ"ל לא נפל מתשוקתו, ונתעכב עוד אצלו, כי אמר אולי מקרה הוא ואמצא שעת הכושר וישב אצלו.
ויהי היום נזדמנה נסיעה להבעש"ט ליסע לקהילת קודש קאמינקע ומריאמופליע, ואמר הבעש"ט להמוכיח שיסע עמו. ונתמלא שמחה, שבדרך בוודאי ישיג מבוקשו. ונסעו יחד עוד עם כמה אנשים. ויהי בדרך במלון, וילך הבעש"ט לישון בחדר מיוחד בעליה, והמתין המוכיח עד עת הקיצו משנתו, והלך על הסולם להעליה אשר שם הבעש"ט. ובבואו על המדרגה העליונה ראה את הבעש"ט יושב ומייחד ייחודים, ופניו בוערות כלפידים, ויחרד מאוד עד שמגודל הפחד כמעט שנפל מהמדריגה, עד שגער בו הבעש"ט ואמר לו: עמוד אל תירא, מה אתה מבקש. ומחמת הפחד נשתתק ולא ענה.

ויהי בנסעם מהמלון אמר הבעש"ט להמוכיח שישב עמו בעגלה שלו. וישב עמו. ויאמר לו הבעש"ט, הלא ידוע לי שכל עיקר בואך אלי היה רק למען תלמד חכמת שיחת עופות וכו', בוא ואלמדך באר היטב.
והפתיחה היה:

הנה ידוע שבמרכבה העליונה הוא פני שור פני אדם פני נשר פני אריה. והנה המובחר שבמרכבה הוא פני אדם, וממנה נמשך החיות לאדם התחתון. ומפני שור של מעלה בהשתלשלות המדרגות דרך מטילה וטלול וצמצומים רבים, נמשך החיות לכל הבהמות של מטה. ומפני אריה נמשך החיות לכל החיות שלמטה, ומפני נשר לעופות שלמטה. וזה סוד פרק שירה, כי כפי הדיבור במרכבה העליונה בכל בעל חי ובעל חי, כן משתלשל למטה מטה בבהמות חיות ועופות. והנה מי שהוא חכם ומבין מדעתו ומסתכל בכל דבר על שורשו של מעלה במרכבה העליונה, יוכל לדעת ממילא כל פרטי אופני הדיבור בבהמות חיות ועופות. זהו כללו של דבר.

ופרטי הדברים בזה אמר לו סודות נוראים ונפלאים, עד שהמוכיח ידע הדבר על בוריו.
והנה הבעש"ט מאחרי שגילה לו עיקר עומק סוד חכמה זו, היה מבאר לו אגב גררא מאמרים בזוהר ותיקונים, והיה שומעם באזנו אחת ובאזנו השניה היה שומע האיך העופות משיחים והאיך הבהמות וחיות משיחות, וכל אלו הסודות היה מבארם לו בנסיעה זו עד קרוב לעיר.

ובבואם קרוב לעיר אמר לו הבעש"ט: הבנת היטב חכמה זו? ואמר לו הן. והעביר הבעש"ט ידיו על פניו של המוכיח, ונשכחו ממנו כל פרטי הסודות שבחכמה זו, ולא נשאר לו לזכרון כי אם ההקדמה.
ושחק הבעש"ט ואמר, וכי אם היה נצרך לך לידע חכמה זו, והיה תועלת לך מזה לעבודת הבורא, מעצמי הייתי מזדרז ללמדך. לזאת למדתיך החכמה הזאת לרוות צמאונך, ונשכחה ממך כי אין זה מעבודתך, ותמים תהיה וכו' וד"ל.

פעם אחת ישב הבעש"ט בסעודה שלישית, והיה טרוד מאוד בעמקות המחשבה, ולא אמר תורה בסעודה שלישית כלל, מה שהיה נפלא בעיני התלמידים.
ויהי אחרי שבירך ברכת הבדלה, היה מנהגו בכל מוש"ק לנסוע לחוץ לעיר ערך חצי פרסה, והיה חוזר לעיר. ובאותו מוצאי שבת אמר גם כן להכין העגלה עם הסוסים לנסוע, ושיסעו אתו מקצת מן התלמידים. וצווה להכין צדה לדרך, ולקחת הסעפט =(מזוודה) עם כל הבגדים, מה שהיה לפלא בעיני כל בני ביתו, ולא אמר כלל להיכן הוא נוסע.
ויהי בנסעם משער העיר, צווה לתלמידיו שיחזירו פניהם אליו, וגם לבעל עגלה צווה שיחזיר פניו אליו, ושיקשור המוסרות והסוסים ילכו מעצמם, וכן היה. וראו התלמידים והנה הם נוסעים מעיר לעיר, בכל רבע שעה ממש נכנסים בעיר אחת, ונסעו כך כל הלילה עד שהאיר היום. ונסעו מהלך רב מאוד באותו הלילה ע"י קפיצת הדרך.

ויבואו לעיר אחת גדולה, ועמדו הסוסים אצל בית אחד גדול ומהודר. ואמר הבעש"ט להעגלון שיסע להחצר עם הסוסים. ויקם בעל הבית משנתו, ונתן להם שלום.
וישאל אותם: מאין אתם?
אמר לו: מוואלין.
וישאל אותם: אם הם סוחרים, היה להם להתאכסן בבתי אכסניות המיוחדים לכך; ואם מוכיחים ודרשנים, היה להם להתאכסן בבית הפרנס חודש.
והשיב לו הבעש"ט: מה איכפת לך אני לא אתעכב כי אם איזה שעות.
והלך לו בעל הבית, והבעש"ט קם מן העגלה שלו ולקח המעלה עשן שלו, ונכנס לבית המבשלות ליקח משם גחלת לשאוף את עשן הטיטון (טבק). והנה אישה אחת בחורה בשנים עמדה ממיטתה, באה גם כן לבית המבשלות, לבושה במקצת בגדיה. ואמר לה הבעש"ט שתקח גחלת אחת ותניח אותו בתוך המעלה עשן שלו ועשתה כן.
ויאמר לה הבעש"ט: מכירה את אותי?
ותאמר: לא.
ויאמר לה: הלא אנכי דודך, ואני דר במעזיבוז. ומה טיבך בכאן.
ותאמר האישה: אני הייתי אשת בנו של בעה"ב, ומת אישי, וחמי הנ"ל רוצה שאקח את בן אחיו לאיש, והוא עדיין נער, ואני איני יכולה להעיז פני נגדו, אבל זהו שלא ברצוני.
ויאמר לה הבעש"ט: אל תדאגי אני אהיה לך לאב. אם תרצי תיסעי עמי היום למקומי ושם אתן לך איש טוב לבעל כפי רצונך.
ותאמר האישה: הן, אני אסע.
ויאמר לה: אם כן, לכי הכיני עצמך, כי לא נתעכב בכאן.
ותלך האישה ותיקח את בגדיה ותכשיטיה ותשימם בתיבה אחת. ויהי כראות חמה את מעשיה, וישאל אותה: להיכן את נוסעת שאת מכינה את עצמך?
ותאמר לו: זה האיש הוא דודי, ורוצה לקחת אותי למדינתו, וייתן לי שם איש.
וייחר אף בעל הבית על הבעש"ט, וירץ אליו בחמתו, ויאמר אליו: מה זה אתה עושה לי ליקח את כלתי בלי ידיעתי, עם כל הבגדים והתכשיטים.
ויקח אותו הבעש"ט לחדר אחד סגור ויאמר לו:

להוי ידוע לך שאני בעש"ט. ואתמול יצאתי מביתי והלכתי כל הדרך הרב הזה ע"י קפיצת הדרך. והעניין הוא שכלתך אחרי מות אישה נתפקרה וזנתה עם כמה פריצים. ובקיצור, זה מקרוב הבטיחה לשר אחד להמיר דתה ולהינשא לו. והנה ביום אתמול בשעת סעודה שלישית בא אלי מעולם העליון אביה זקנה, שהיה צדיק מפורסם וגדול הדור, וביקש אותי לתקן את נכדתו, האישה הנ"ל, שיש לה נשמה גבוהה, ונפלה בעמקי הקליפות, ושלא תשאר שם ח"ו, והבטחתי לו. והנה האישה הנ"ל הגבילה הזמן על יום זה, ובוודאי אחרי שתי שעות יבוא השר עם אנשי חיל וייקח האישה עם כל הבגדים ותכשיטים ביד חזקה, ותמיר דתה. לזאת איעצך, ויהי אלקים עמך, ולמצווה רבה יחשב לך והצלת נפשות.

ונכנסו דבריו בלב בעל הבית, והאמין לו, והבטיח לו הבעש"ט שיחזירו לו כל החפצים שלקחה האישה שאין מגיע לה.

והבעש"ט לקח האישה והוליכה עמו בחזרה. והתלמידים שלא ידעו מאומה מזה, נשתוממו על המראה. ובכל הדרך קירב אותה הבעש"ט, והיא קראה אותו דודי.
ויהי בבואם לקהילת קודש מעזיבוז, שידך אותה הבעש"ט עם איש נכבד מאוד ונגיד מפורסם. ויהיה בעת החתונה קודם החופה באה האישה לחדר הרב, להתוודות לפניו ולבקש תשובה על חטאיה, כי בהיותה בבית הרב משך זמן נעקר מלבה הרע שהיה בה. וכאשר ראה הבעש"ט שמקירות לבה היא מדברת, אז אמר הרב: האיך תעלה על דעתך שאני דודך, תדעי שלהד"ם, רק שמחמת שקבעת זמן להמיר דתך, וביקש אותי אביך זקנך להציל אותך. ואם לא תעשי תשובה כראוי בוודאי תמותי מיד. ובכתה בכיה גדולה עד מאוד, וביקשה ממנו שיתן לה תשובה. והשיב הרב שזו היא תשובתה: השידוך הזה יתבטל, כי אינה כדאית שתינשא לאדם כזה, אחרי שהיא יודעת מרת נפשה. רק שתינשא לאופה, והיא תשב בשוק עם בייגל, וכל החפצים שנתן לה חותנה תשלח לו בחזרה, כי מה פשעו ומה חטאתו, והוא לא נתן רק על אמונתו בכדי להציל את נפשה משחת.

וכן עשתה, וקיבלה התשובה בלב שלם, ונעשית צדיקת גמורה.
אחר זה בא אביה זקנה להבעש"ט בחלום, ואמר תנוח דעתך שהנחת את דעתי.

פעם אחת בערב יום כיפור קודם כל נדרי נתאספו כל הקהל לבית המדרש, ועמד הבעש"ט ולא התחיל להתפלל, והיה ניכר בו שהוא במבוכה רבה. ונתעכבו עד בוש וגעו כל העם בבכיה, כי הבינו הכל שלא דבר ריק הוא.
אחר זה ראה הרב מהחלון, איך שכומר אחד זקן הולך לפני הבהמ"ד. ויצא לקראתו, והתחיל הרב לדבר עמו ולשאול בשלומו, ונכנס עמו בדבורים עד שהלך עמו לביתו, ודיבר הרב עמו מדוע אינו נושא אישה, הלא לא לתהו בראה וכו'. והשיב הכומר כי הגם שכנים דבריך, הנה עפ"י נמוסיהם הכומר אינו רשאי לישא אישה. וטען עמו הרב הרבה בזה, כי עכ"פ לעת זקנתו יקיים מצווה פריה ורבייה וימחול על כומריותו.
ואמר הכומר, כי לישא אישה נחותת דרגא אינו לפי כבודו, וממשפחה הגונה לא תתרצה האישה שיקחנה.
ואמר הרב, כי הנה לשר פלוני יש בת יפת תואר, אשר בוודאי יתרצה לתתה לו לאישה. והרבה לדבר עמו עד שנתרצה, ונכנס יופיה בלבו עד שמרוב תאוותו ראה קרי.
ומיד הלך הרב לבית המדרש והתחיל להתפלל כל נדרי. ואחר התפילה באו אנשי סגולתו אליו, וסיפר להם המאורע, כי היה קטרוג גדול עד שלא היה באפשרי שיעלו התפילות למעלה, מפני זה הכומר הוא זקן ולא ראה קרי מעולם. אשר לכן הוכרח לדבר עמו עד שראה קרי.
ושאלו ממנו היכן ידע שראה קרי, ואמר כי מיד לא היה אפשר לו לעמוד אצלו, ובעז"ה נסתתמו פיות המקטרגים.

שמעתי כי הרב המגיד הגדול דק"ק מעזריטש לא היה תוקע בעצמו, כי אם הרב הקדוש מ' מנחם מענדל שנפטר בארץ הקודש היה תוקע, והוא ז"ל היה מקריא את התקיעות. ואף קודם הסתלקותו שהיה חולה ברגליו כמה שנים, היה מקריא מחדר שלו.
פעם אחת לא היה הרב מוהרמ"מ בקהילת קודש הנ"ל על ראש השנה, וצווה להרב הגאון ר' לוי יצחק אב"ד דק"ק בארדיטשוב שהוא יתקע. והזמין את עצמו לכך, והלך ביראה ובפחד ורעש גדול כדרכו. ותכף כשקרא לפניו תקיעה ראשונה, ראה אורות גדולים ונתעלף.
אמר הרב המגיד לא ידענא מה היה לו, והלא מענדל רואה יותר ואינו מפחד כל כך. והוכרחו ליתן התקיעות לאדם אחר שלא יראה ולא יפחד.

פעם אחת חלם הרב מו' דוד פורקעס, איך שבא להבעש"ט, וראה עומדים אצלו ארבעה אנשים. שניים היה מכירם, השלישי היה אליהו ז"ל, והרביעי נעלם ממנו, כי לא ידע מי הוא, וגם היה בוש מלשאול את הבעש"ט.

פעם אחת אחר הסתלקותו, היה אצל הרב המגיד הנ"ל, ושאל ממנו האיך תוארו וצורתו ותנועותיו. וכשסיפר לו ר' דוד, אמר המגיד כי זהו מ' יצחק לוריא ז"ל.

גם פעם אחת שמעו מהבעש"ט שאמר על הרב הגדול מ' חיים צאנזור מבראד, שהוא נצוץ ר' יוחנן בן זכאי. אמר המגיד מה תתפלאו על זה, כי הייתה לו צורת ר' יוחנן בן זכאי ממש.

פעם אחת היה הבעש"ט במדינת וואלחיא ושם היה אצלם יין קרוש שנוטף מן הענבים, וכשמערבין בכוס שתים או שלוש טיפין קטנים אי אפשר לשתות מפני חזקו. וכיבד בעל הבית את הבעש"ט בכוס קטן מיין. וכשטעמו אמר הבעש"ט: הלא יינך טוב, למה כוסך קטן. השיב בעל הבית כי סכנה הוא לשתות כוס גדול. ויאמר הבעש"ט אין אני מתיירא מזה. ונתנו לו כוס גדול ושתה את כולו, והסתכלו כולם בו שנעשו פניו אדומים, וכל שערותיו עמדו כמו אש ממש, ונתבהלו כולם. אבל הבעש"ט העביר ידיו על פניו והפיג יינו כרגע. ותמהו מאוד על זה.
ואמר כי ידוע שיין קשה פחד מפיגו, וכאשר התבונן בגדולתו יתברך, נפל עליו פחד ורעדה מגדולתו ית' והפיג את היין מכל וכל.

פעם אחת נסע הבעש"ט עם תלמידיו והוכרחו ללון ביער. אמרו החסידים בבדיחותא נראה הסעודה שיעשה לנו הרב. ויאמר הרב לכן ביום מחר אי"ה אעשה לכם סעודה גדולה בכמה מיני מטעמים. ולמחרתו באו לעיר גדולה והתאכסנו בבית נגיד אחד, ולהנגיד הנ"ל בא דודו שהיה רב באיזה קהילה רחוק ממנו שמונים פרסאות, ולא ראהו זה יותר משנים עשר שנה, ולכבודו עשה סעודה גדולה, והזמין כל בני העיר. והנה הגם ששמעו את שמע הבעש"ט אבל לא החשיבו אותו כל כך.

ואחר תפלת בית הכנסת באו כל אנשי העיר לבית דודו. הרב ישב בראש הקרואים, והבעש"ט היה עדיין מתפלל בירכתי הבית. ושאל דודו הרב מי הוא זה מתפלל עדיין. ויען בעל הבית זהו הבעש"ט, ולא החשיבו כלום, וגם תלמידיו הקדושים לא קראו אותם להסב עמהם.

וכשסיים הבעש"ט את תפילתו בא למקום הרב ואמר לו: דבר סתר לי אליך.
וילך עמו למקום סתר.
ויאמר הבעש"ט: הנה רומע"ל יש לו איזה חסרון.
ויאמר - לא.
ויען הבעש"ט: הנה בכל פעם שאתה רוצה לכוון בשמע ישראל, עומד נגדך שתי וערב.
ויכחש לו.
ויען הבעש"ט: האיך אפשר שזה שקר, והלא אתה התענית על זה שמונים תעניתים.
והוכרח להודות לו, ובכה לפניו שיעזור לו.
ויאמר כי רפואתו הוא שלא יהרהר אחר צדיקים הגדולים. וקיבל על עצמו בלב שלם שלא ישוב לכסלה.
ואמר הבעש"ט: היום תנסה לכוון כוונה זו, ותראה כי כאשר שב ורפא לו. וכן הוה.

ומיד נטל את הבעש"ט בידו, והושיבו בראש הקרואים, וגם כל תלמידיו הסבו בראש, וכיבדו אותו בכבוד גדול.