תקציר: עדויות של שני ניצולי שואה לגבי קסטנר. מילות מפתח: שואה, קסטנר, הונגריה

ב- 20 לחודש מארס 1944 נעצרתי על ידי המשטרה ההונגרית בתחנת הרכבת בבודפשט,
והובלתי, עם עוד אלפי יהודים שניסו להימלט מעיר הבירה, למחנה 'קישטורצו' שעל יד בודפשט.

שהינו שם כחודש ימים בתנאים קשים ובצפיפות גדולה. ביום בהיר אחד פשטו שמועות - שהופצו
על ידי 'יודעי דבר', בעלי קשרים עם המנהיגות היהודית בעיר הבירה - שאנו נועבר למערב
הונגריה, הרחק מעיר הבירה שהופצצה קשות על ידי בעלות הברית, ושם נוכל לחיות בתנאים
יותר נוחים, ולהמתין לסיום המלחמה.

ואכן, כעבור כמה ימים נתקבלה פקודה שעל כל העצורים להתייצב ברחבת המחנה. הוקראו
שמות של המועברים למערב הונגריה, הועמסנו על רכבת פרברים שהביאה אותנו לתחנת
הרכבת המזרחית בבודפשט, ומשם צעדנו כ- 4,000 איש לתחנת הרכבת המערבית דרך
רחובותיה המרכזיים והומי האדם של העיר, בליווי של כעשרה שוטרים.

ברצוני להדגיש שלא כל העצורים בקישטורצו פונו מהמחנה. חלק קטן נשאר שם. אין לי כל מידע
מי היו אלה שהושארו שם, ומה היתה הסיבה להישארותם במחנה. אנו הועמסנו בקרונות מסע
בצפיפות איומה, ואחרי שהקרונות נסגרו במוטות ברזל, הופיעו אנשי אס-אס גרמניים, קיבלו
פיקוד על הרכבת, ויצאנו לדרך, שהובילה אותנו היישר לאושוויץ. והשאר הרי כתוב בספר דברי
הימים של יהודי הונגריה.

לי אין צל של ספק שהמנהיגות היהודית בבודפשט, שקסנטר היה בין חבריה, ידעה היטב שהיעד
של הרכבת איננו מערב הונגריה, אלא אושוויץ. ואם היו אומרים לנו את האמת יכולנו לברוח
מהמחנה או להתפזר בתוך רחובותיה ההומים של עיר הבירה. קומץ השוטרים שליוו את השיירה
לא יכלו לפתוח ביריות לתוך ההמון שהיה ברחובות, ורבים יכלו להינצל מגורלם המר שציפה להם
באושוויץ.

זאת לדעת, שמדובר בחודש אפריל 1944, עדיין הטלאי הצהוב לא הודבק ליהודים, והיו
אפשרויות מילוט. מה שלא היה זאת מנהיגות יהודית אמיצה ונחושה. במקום זה עסקה המנהיגות
הזאת בהרכבת מועמדים ל'רכבת ההצלה' של 1,700 אנשים, פתיון שאייכמן הטיל לעברם בכדי
שיוכל בשקט וללא הפרעות לגרש חצי מיליון מיהודי הונגריה להשמדה באושוויץ.

המוני בני העם היהודי בהונגריה לא שמעו את השם 'אושוויץ', ולא היו מודעים להשמדה
השיטתית של היהודים בתאי הגזים. המנהיגות היהודית ידעה גם ידעה, אבל העדיפה לשמור
בסוד את הדבר.

משה מלכיאל, ירושלים

דאג לחבורתו

מכתב מאת יוסף רייס, חיפה

גרתי בטרנסילבניה - הואדין (בנדיהונד) שהיה תחת ריבונות הונגריה בין השנים 1945-1940.
אני ומשפחתי היינו במחנה עבודה. אשתי זוכרת שבאפריל 1944, לפני שהובילו אותם לגטו
בקלוז' (קולזיור), הופיע קסטנר בהואדין לפני הקהילה היהודית ואסף כסף לשוחד, עם הבטחה
שכולם יישארו בגטו קלוז' עד אחרי המלחמה.

היתה לי משפחה גדולה, ולצערי אף לא אחד מהם חזר. הייתי איתם בקשר מכתבי עד שהובילו
אותם לאושוויץ. אחי ואחותי יצאו מדי יום לעבודות שונות בעיר עם עוד צעירים. מתוך המכתבים
נודע לי שהם רצו לעבור לרומניה, ושאפשר היה לעשות זאת בקלות.

לקסטנר נודע שצעירים רוצים לברוח, והוא הפיץ בין האנשים שלא כדאי לברוח ולעשות בעיות
למשפחות, שלוקחים את כולם לדרום הונגריה - קנרמזו - והמשפחות יישארו בשלמותן במקום
ויעבדו בחקלאות. רק קסטנר ידע שלוקחים אותן לאושוויץ להשמדה ועזר לרוצחי היהודים, כדי
שיוכל להוציא את החבורה שלו. אחרת היו יכולים להציל עצמם יותר אנשים.

יוסף רייס, חיפה

---

---