"הנני מסכם את מסקנותיי הסופיות לגבי התנהגות ד"ר קסטנר בתקופת השואה של ערי השדה, כדלקמן:

(א) בתקופה זו הודרך הלה ע"י המניע היחיד של הצלת יהודי הונגריה בכללם, הווה אומר, הצלתם במספר המקסימלי אשר, בהתחשב בתנאי הזמן והמקום, כפי שהעריכם, אפשר היה להצילם;

(ב) מניע זה עלה בקנה אחד עם חובת ההצלה המוסרית, שהיתה מוטלת עליו בתוקף תפקידו כמנהל ועדת העזרה וההצלה בבודפסט;

(ג) בהשפעתו של מניע זה, נקט את השטה של ניהול מו"מ כספי או כלכלי עם הנאצים;

(ד) שטה זו בכוחה לעמוד במבחן הסבירות וההגיונית;

(ה) התנהגותו ביום בקורו בקלוז' (3.5) ולאחר מכן - הן על האספקט האקטיבי (תכנית המיוחסים) והן על האספקט הפסיבי (אי המסירה של "ידיעות אושביץ" ואי העידוד לפעולות התנגדות בכוח ובריחה בקנה מידה גדול) - מתיישבת עם שמרו אימונים לאותה שטה, בה ראה, בכל הזמנים החשובים, סיכוי הצלה יחיד;

(ו) הואיל וכך, אין למצוא דופי מוסרי בהתנהגותו הנ"ל; אין לגלות קשר סיבתי בינה לבין הקלת הגירוש וההשמדה; ואין לראותה כמגיעה לכדי שיתוף פעולה עם הנאצים".