|
|
פסק הדין במשפט הדיבה של חנה סנש
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
|
תוכן המסמך:
הקדמה: פסק-דין הנשיא א' ברק: האיזון השופט מ' חשין: עיקרי העובדות השאלה השנויה במחלוקת חופש הביטוי וחירות היצירה כבוד האדם - זכותו של האדם לשם טוב סיכום ביניים הערת-שוליים מעמדן ההירארכי של הזכות לחופש ביטוי ושל הזכות לשם טוב - סיכום אפילוג אשרי... |
הקדמה:
וזה נושא הדיון: במחזה "קסטנר" שכתב מוטי לרנר, נרמז כי חנה סנש הסגירה את הצנחנים לנאצים בעת חקירתה. עובדה זו אינה אמת, ואין איש הטוען כי יש בה אמת. מוטי לרנר טען כי בשם חופש היצירה מותר לו לבדות דברים, ולתאר מאורעות שלא היו. בני משפחת סנש ואחרים עתרו לבג"ץ שיאסור על רשות השידור להקרין את המחזה.
פסק הדין מראה שתי עמדות מנוגדות: דעת הרוב, של השופט ברק והשופט מצא, קובעת כי חופש הדיבור כולל גם את החופש לשקר, וכי האמת תמצא את דרכה לא על ידי איסור לפרסם שקר, אלא מכוחה הפנימי.
דעת המיעוט - דעתו של השופט חשין - קובעת כי בסתירה שבין חופש הביטוי לבין זכותה של חנה סנש לכבוד - עולה זכותה של חנה סנש לאין ערוך על זכותו של מוטי לרנר לכתוב במחזה דברים שאין להם ביסוס היסטורי.
הקטעים המובאים מפסק הדין מתארים את העמדות, כפי שנוסחו על ידי השופטים.
בג"ץ 6126/94
בג"ץ 6143/94
|
בפני:
|
כבוד הנשיא א' ברק;
כבוד השופט א' מצא; כבוד השופט מ' חשין |
|
העותרים בבג"ץ 6126/94:
|
1. גיורא סנש;
2. איתן סנש; 3. ד"ר דוד סנש; 4. סגן יו"ר יד ושם |
|
העותרות בבג"ץ 6143/94:
|
1. נדיה מטר;
2. עמותת נשים למען עתיד ישראל |
נגד
| המשיבים בבג"ץ 6126/94 | 1. רשות השידור |
|
ובבג"ץ 6143/94:
|
2. יו"ר רשות השידור;
3. מנכ"ל הטלויזיה; 4. מרדכי לרנר; 5. אורי ברבש |
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
1. "משפט קסטנר" הוא מחזה מפרי עטו של מר מ' לרנר. הוא נועד לשידור בטלויזיה. המחזה הוא יצירה אמנותית בת שלושה פרקים הכתובה בהשראת "פרשת קסטנר" בכלל והמשפט הפלילי בת.פ. 124/53 היועץ המשפטי לממשלה נ' גרינוולד, פ"מ מד 3, בפרט. רובה של העלילה מתרחש בין כתלי בית המשפט. היצירה מעלה את סיפור הצלתם של יהודי הונגריה בימי מלחמת העולם השניה והדילמות המוסריות שהיו כרוכות בכך. היצירה היא בדיונית. אין היא מתיימרת לשקף במדוייק את האירועים בהם היא עוסקת. יצירה מסוג זה מכונה "דוקודרמה" (Docudrama). זהו ז'אנר אמנותי, המשתמש בדמויות ידועות מהחיים כבסיס ליצירה האמנותית. הוא מערב, מטבע הדברים, מציאות ודמיון. בתחילת כל פרק, בכותרת שתוקרן, ייאמר:
8. מהם הערכים והעקרונות החלים בענייננו? ערכים ועקרונות אלה הם שלושה:
האחד, הערך בדבר חופש הביטוי וחופש היצירה;
השני, הערך בדבר שמו הטוב של האדם;
השלישי, הערך (או האינטרס) בדבר שלום הציבור.
לעתים מתיישבים ערכים אלה זה עם זה. לעתים הם מצויים בהתנגשות. נדרש איזון ראוי.
9. הערך האחד בו יש להתחשב, בפירוש כוחה של רשות השידור ושיקול דעתה, הוא זה של חופש הביטוי. זהו ערך יסוד. הוא נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ...אכן, ביסוד עולמה של ההלכה מונח ריבוי הדעות, בלא שהשלטון יתערב בכך. "כשם שאין פרצופיהן [של בני האדם] שווין זה לזה, כך אין דעתן שווה זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו" (במדבר רבה, פינחס, פרשה כא, ב).
10. האם חופש הביטוי והיצירה משתרעים על ביטוי שאינו משקף את האמת? התשובה על שאלות אלה היא בחיוב. דבר שאינו אמת הוא חלק מחופש הביטוי והיצירה. דבר שאינו אמת המהווה לשון הרע נכלל בגדריו של חופש הביטוי ... דבר תועבה המבוסס על אי-אמת נכלל בגדריו של חופש הביטוי ... יצירה אמנותית שיסודה באי-אמת נכללת בגדריו של חופש הביטוי והיצירה...
12. הערך השני בו יש להתחשב הוא כבוד האדם. בהקשרה של העתירה שלפנינו עניין לנו באותו היבט של כבוד האדם הקשור לשמו הטוב. היבט זה הוא חיוני לאדם. אכן, הזכות לשם הטוב של האדם היא ערך יסוד בכל משטר דמוקרטי. היא תנאי חיוני לחברה שוחרת חירות. היא מבוססת בין השאר, על הצורך בהערכה פנימית, בגאווה אישית ובהכרה אישית בין בני אדם. ... הגוזל את רכושי עשוי לפצות אותי בממון. הגוזל את שמי הטוב גזל את טעם קיומי. ...בענייננו פגע הקטע השנוי במחלוקת במחזה של מר לרנר, כפי שהופק על ידי רשות השידור, בזכרה של חנה סנש. הוא פגע בכבודה, ובמיתוס האופף אותה. ...
13. הערך השלישי שיש להתחשב בו הוא אינטרס הציבור. ...קיום המדינה, אופיה הדמוקרטי, בטחון הציבור ושלומו, טוהר השיפוט וכיוצא באלה ערכים כלליים, מהווים את מכלול האינטרס הציבורי, אשר כל משטר דמוקרטי מבקש להגשימם. בלא הגשמתם של אינטרסים ציבוריים אלה לא ניתן יהיה לקיים את זכויות האדם. אכן, זכויות האדם אינן במה לכיליון לאומי. בלא סדר אין חירות. חופש אינו הפקרות. אין דמוקרטיה חייבת לאבד עצמה לדעת כדי להוכיח את חיותה. בלא סדר ציבורי אין לקיים משטר דמוקרטי ...
האיזון
16. צמד הערכים הראשון שיש לדון בו הוא חופש הביטוי מזה ושמו הטוב של האדם מזה. בהתנגשות בין שני אלה, ידו של מי על העליונה? התשובה לשאלה זו הינה, כי ביטוי הפוגע בשמו הטוב של אדם אינו חדל מלהיות ביטוי רק בשל תוכנו הפוגע. הזכות החוקתית בדבר חופש הביטוי משתרעת גם על הביטוי שיש בו פגיעה בשמו הטוב של אחר ...
לאור החשיבות הרבה שאנו מעניקים במשטר דמוקרטי לחופש הביטוי והיצירה, רק פגיעה ברגשות שהיא קשה, רצינית וחמורה - כלומר, היא פגיעה מעבר לרמת הסיבולת שכל אדם נוטל על עצמו בחברה דמוקרטית - עשויה להצדיק הטלת הגבלות - כלומר מניעת הגנה - על חופש הביטוי והיצירה. הסתברות התרחשותה של פגיעה זו ברגשות צריך שתהא בגדר של ודאות קרובה מן הכלל אל הפרט
22. יוצא אני מתוך ההנחה כי הקטע השנוי במחלוקת פגע בכבודה של חנה סנש ובשמה הטוב; הוא פגע במיתוס של חנה סנש. אין בו תיאור אמת של האירועים ההיסטוריים. הוא פגע ברגשות הציבור בכלל, וברגשותיהם של ניצולי שואה בפרט. כל אלה מהווים פגיעה באינטרס הציבורי. היש בפגיעה כזו כדי להצדיק הסרת ההגנה של המשפט מחופש הביטוי והיצירה של מר לרנר, של רשות השידור ושל בני הציבור? תשובתי היא בשלילה. תשובתי זו מבוססת על כך, כי הפגיעה בחופש הביטוי והיצירה של מר לרנר ושל רשות השידור אינה עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
...הנני סבור, כי הפגיעה ברגשות הציבור בכלל, וברגשות ניצולי השואה בפרט, מהקטע השנוי במחלוקת ביצירתו של מר לרנר, אינה עוברת את סף הסיבולת שבה מחוייבים בניה של חברה יהודית ודמוקרטית. אמת, רבים הנפגעים; אמת, פגיעתם כנה ואמיתית. אך בכל אלה אין די. נדרש הרבה יותר מכך, ודרישה זו אינה מתקיימת במקרה שלפנינו. ...
25. הקטע השנוי במחלוקת אינו משקף אמת היסטורית. אין לו כל ביסוס היסטורי. הוא אינו אמת. הראוי הוא להגן על הביטוי השיקרי? האין בשקר שבביטוי כדי להעבירו את הסף הנדרש לפגיעה ברגשות? התשובה לשאלות הללו הינה, כי חברה דמוקרטית שוחרת חופש אינה מתנה את הגנתה לדיבור וליצירה בכך שהם השקפות אמת. עמד על כך מ"מ הנשיא, השופט לנדוי, בציינו:
...כשלונו של השקר יבוא מתוך חינוך לאמת; מבחנו של השקר יהיה בהתמודדות עם האמת; הגברת השיח הציבורי ולא השתקתו הם התרופה של הדמוקרטיה כנגד מחלת השקר. הנה כי כן, האמת בכל הנוגע לחנה סנש תעלה מהדיון הציבורי העשוי לבוא בעקבות שידור היצירה. מדיון זה, ומפירסומיהם של חוקרים וסופרים, תצוף האמת ותנצח את השקר. הם שיגבירו את זוהרה של חנה סנש, ויאירו את הלהבה שהיא יצרה. לא איסור שלטוני הבא מגבוה, אלא השתכנעות פנימית הבאה מבפנים היא שתביא לנצחון האמת על פני אי האמת....
... עוסקים אנו בכבוד האדם של חנה סנש ושמה הטוב כחלק מאינטרס הציבור. כבוד האדם כזכות הופכת לערך המהווה חלק מהאינטרס הציבורי. עוסקים אנו באיזון אנכי בין זכות אדם לחופש ביטוי ויצירה לבין אינטרס הציבור בשמירה על שמה הטוב וכבודה של חנה סנש. השאלה שלפנינו הינה, אם פגיעה בכבוד ובשם הטוב מצדיקה מצידה פגיעה בחופש הביטוי והיצירה? התשובה על שאלה זו ניתנת במסגרת האיזון (האנכי), לפיו ניתן לפגוע בחופש הביטוי והיצירה, רק אם הפגיעה תואמת את ערכיה של מדינת ישראל, היא לתכלית ראויה ואינה מעבר למידה הדרושה. הפגיעה תהא תואמת את ערכיה של מדינת ישראל, רק אם ההסתברות להתרחשותה היא קרובה לוודאי, ורק אם הפגיעה באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה. ... השאלה אותה אנו צריכים להעמיד לנגד עינינו הינה, אם הפגיעה בחנה סנש היא בעלת מימדים כאלה, עד כי נאמר עליה כי היא מזעזעת את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית. איננו שואלים עצמנו אם זכותה של חנה סנש (או יורשיה) נפגעו; אנו שואלים עצמנו אם אינטרס הציבור נפגע אנושות, באופן המצדיק - בלא קשר לזכותה של חנה סנש (ויורשיה) - פגיעה בחופש הביטוי והיצירה. התשובה על שאלות אלה היא בשלילה.
אפילו כבדה הפגיעה בשמה הטוב ובכבודה של חנה סנש, אין בכך כדי לאפשר, בגדרי המשפט הציבורי, פגיעה בחופש הביטוי והיצירה. פגיעה כזו תתאפשר רק אם נראה כפגיעה בשמה של חנה סנש ובכבודה - כמו גם הפגיעה באתוס שלה, באמת ההיסטורית ובשאר מרכיבי האינטרס הציבורי - פגיעה כה חמורה, קשה ורצינית, עד כי ניתן לומר, ברמת הסתברות של הקרוב לוודאי, כי היא מעל ומעבר למה שניתן לסבול בחברה דמוקרטית שוחרת חופש. ...
| תאריך הישיבה: | ד' בכסלו התשנ"ה (7.11.94) |
| בשם העותרים בבג"ץ 6126/94: | עו"ד גבריאל לוי |
| בשם העותרות בבג"ץ 6143/94: | עו"ד אביעד הכהן |
| בשם המשיבים: | עו"ד עוזי פוגלמן |
פסק-דין
הנשיא א' ברק:
"האירועים שבסרט עוצבו בהשראת משפט קסטנר- גרינוואלד. עם זאת, אין לראות בסרט שיחזור תיעודי של האירועים אלא דרמה בדיונית המחויבת לערכים אמנותיים".2. באחד מקטעי היצירה מופיעה אימה של חנה סנש, הגב' קתרינה סנש. היא מעידה במשפט הפלילי של גרינוולד. היא נחקרת באולם בית המשפט על ידי עורך הדין ש' תמיר. קסטנר יושב באולם המשפטים ומתערב במהלך החקירה. באחת מהתפרצויותיו הוא מתריס כנגד קתרינה סנש:
"איך את מעזה לבוא אלי בטענות? מי בכלל ביקש מן הבת שלך לבוא לבודפשט? מה היא חשבה לעשות? הרי בגלל הפזיזות שלה והיהירות של מי ששלח אותה, היא חצתה את הגבול כמו טירונית, ונתפסה כעבור חמש דקות. ואני אגיד לך מי גילה למשטרה ההונגרית שפלגי וגולדשטיין עומדים להגיע אלי. היא! הבת שלך. חנה סנש הגיבורה! היא נשברה בחקירה שלה וגילתה הכל. אני מתאר לעצמי איזה עינויים היא עברה. אף אחד לא היה עומד בעינויים כאלה. אבל לא בגללי נעצרו פלגי וגולדשטיין. אלא בגללה!" (ההדגשה שלי).
קתרינה סנש משיבה על כך "לא נכון".3. דבריו של קסטנר בהצגה - שהודגשו על ידי - פגעו באחיה של חנה סנש ובבניו (העותרים בבג"ץ 6126/94). הם פגעו בגב' מטר ובעמותת הנשים למען עתיד ישראל (העותרות בבג"ץ 6143/94). הם פנו לרשות השידור ולמחבר היצירה. הם ביקשו להשמיט מהתכנית המשודרת את המשפטים (המודגשים), לפיהם חנה סנש נשברה בחקירתה וגילתה כי פלגי וגולדשטיין עומדים להגיע לקסטנר. הם ציינו כי דברים אלה אינם נכונים. חנה סנש עמדה בגבורה בחקירתה, ולא הסגירה את חבריה. הם ציינו, כי העובדות השיקריות באשר לחנה סנש פוגעות בדמותה של אחת מגיבורות ישראל בכל הזמנים. הם הדגישו, כי יש בדברי השקר על חנה סנש כדי לנפץ, ללא כל בסיס, דימוי שעם ישראל חי לאורו. הם קבעו, כי בהכללת הדברים בתכנית הטלויזיה יש משום פגיעה קשה ועמוקה באלפי אנשים, ניצולי השואה וילידי הארץ, אשר זכרה של חנה סנש יקר בעיניהם. רשות השידור והמחבר דחו את הבקשות. הם הדגישו בתשובתם לפונים אליהם את עקרון חופש הביטוי וחופש היצירה. הם ציינו, כי התסריט הוא דרמה בדיונית, הכתובה בהשראת אירועים שהתרחשו. מר לרנר ציין, כי ניסה למצוא איזון בין הצורך ההיסטורי מזה לבין הכורח לבטא את תפיסת העולם שלו ומחוייבותו לאיכותה של היצירה האמנותית מזה. הציבור ישפוט אם עמד במשימה קשה זו. בתשובתה ציינה רשות השידור כי לתסריט עצמו צורפה "התנצלות המחבר" (ראה, "משפט קסטנר", עמ' 11). מובהר בה, בין היתר, כי התסריט הוא "דרמה בדיונית הכתובה בהשראת אירועים שאכן התרחשו. עיצובם של האירועים הללו בעלילה ברורה, שבה הדמויות מתפקדות לא רק על פי הידוע על פעולותיהן במציאות, אלא גם על פי חוקי ההתנהגות של דמויות דרמטיות - עיצובם של האירועים הללו מחייב כמובן סטיות מרובות מאירועי האמת, ומעלה בכך את השאלה הקשה של מידת הדיוק ההיסטורי המתבקשת ביצירת אמנות". המשיבים מסרו, כי בתחילת כל פרק מפרקי הסרט יודגש לצופים, כי אין לראות בסרט שיחזור תיעודי אלא דרמה בדיונית המחוייבת לערכים אמנותיים. כן מסרו, כי לאחר הפרק האחרון יתקיים דיון באולפן, אליו הוזמנו אחיה של חנה סנש, היסטוריונים ועיתונאים. במסגרת זו תינתן, כמובן, זכות התגובה לאלה שאינם מרוצים מהסידרה.
8. מהם הערכים והעקרונות החלים בענייננו? ערכים ועקרונות אלה הם שלושה:
האחד, הערך בדבר חופש הביטוי וחופש היצירה;
השני, הערך בדבר שמו הטוב של האדם;
השלישי, הערך (או האינטרס) בדבר שלום הציבור.
לעתים מתיישבים ערכים אלה זה עם זה. לעתים הם מצויים בהתנגשות. נדרש איזון ראוי.
9. הערך האחד בו יש להתחשב, בפירוש כוחה של רשות השידור ושיקול דעתה, הוא זה של חופש הביטוי. זהו ערך יסוד. הוא נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ...אכן, ביסוד עולמה של ההלכה מונח ריבוי הדעות, בלא שהשלטון יתערב בכך. "כשם שאין פרצופיהן [של בני האדם] שווין זה לזה, כך אין דעתן שווה זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעה בפני עצמו" (במדבר רבה, פינחס, פרשה כא, ב).
10. האם חופש הביטוי והיצירה משתרעים על ביטוי שאינו משקף את האמת? התשובה על שאלות אלה היא בחיוב. דבר שאינו אמת הוא חלק מחופש הביטוי והיצירה. דבר שאינו אמת המהווה לשון הרע נכלל בגדריו של חופש הביטוי ... דבר תועבה המבוסס על אי-אמת נכלל בגדריו של חופש הביטוי ... יצירה אמנותית שיסודה באי-אמת נכללת בגדריו של חופש הביטוי והיצירה...
12. הערך השני בו יש להתחשב הוא כבוד האדם. בהקשרה של העתירה שלפנינו עניין לנו באותו היבט של כבוד האדם הקשור לשמו הטוב. היבט זה הוא חיוני לאדם. אכן, הזכות לשם הטוב של האדם היא ערך יסוד בכל משטר דמוקרטי. היא תנאי חיוני לחברה שוחרת חירות. היא מבוססת בין השאר, על הצורך בהערכה פנימית, בגאווה אישית ובהכרה אישית בין בני אדם. ... הגוזל את רכושי עשוי לפצות אותי בממון. הגוזל את שמי הטוב גזל את טעם קיומי. ...בענייננו פגע הקטע השנוי במחלוקת במחזה של מר לרנר, כפי שהופק על ידי רשות השידור, בזכרה של חנה סנש. הוא פגע בכבודה, ובמיתוס האופף אותה. ...
13. הערך השלישי שיש להתחשב בו הוא אינטרס הציבור. ...קיום המדינה, אופיה הדמוקרטי, בטחון הציבור ושלומו, טוהר השיפוט וכיוצא באלה ערכים כלליים, מהווים את מכלול האינטרס הציבורי, אשר כל משטר דמוקרטי מבקש להגשימם. בלא הגשמתם של אינטרסים ציבוריים אלה לא ניתן יהיה לקיים את זכויות האדם. אכן, זכויות האדם אינן במה לכיליון לאומי. בלא סדר אין חירות. חופש אינו הפקרות. אין דמוקרטיה חייבת לאבד עצמה לדעת כדי להוכיח את חיותה. בלא סדר ציבורי אין לקיים משטר דמוקרטי ...
האיזון
לאור החשיבות הרבה שאנו מעניקים במשטר דמוקרטי לחופש הביטוי והיצירה, רק פגיעה ברגשות שהיא קשה, רצינית וחמורה - כלומר, היא פגיעה מעבר לרמת הסיבולת שכל אדם נוטל על עצמו בחברה דמוקרטית - עשויה להצדיק הטלת הגבלות - כלומר מניעת הגנה - על חופש הביטוי והיצירה. הסתברות התרחשותה של פגיעה זו ברגשות צריך שתהא בגדר של ודאות קרובה מן הכלל אל הפרט
22. יוצא אני מתוך ההנחה כי הקטע השנוי במחלוקת פגע בכבודה של חנה סנש ובשמה הטוב; הוא פגע במיתוס של חנה סנש. אין בו תיאור אמת של האירועים ההיסטוריים. הוא פגע ברגשות הציבור בכלל, וברגשותיהם של ניצולי שואה בפרט. כל אלה מהווים פגיעה באינטרס הציבורי. היש בפגיעה כזו כדי להצדיק הסרת ההגנה של המשפט מחופש הביטוי והיצירה של מר לרנר, של רשות השידור ושל בני הציבור? תשובתי היא בשלילה. תשובתי זו מבוססת על כך, כי הפגיעה בחופש הביטוי והיצירה של מר לרנר ושל רשות השידור אינה עולה בקנה אחד עם ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
...הנני סבור, כי הפגיעה ברגשות הציבור בכלל, וברגשות ניצולי השואה בפרט, מהקטע השנוי במחלוקת ביצירתו של מר לרנר, אינה עוברת את סף הסיבולת שבה מחוייבים בניה של חברה יהודית ודמוקרטית. אמת, רבים הנפגעים; אמת, פגיעתם כנה ואמיתית. אך בכל אלה אין די. נדרש הרבה יותר מכך, ודרישה זו אינה מתקיימת במקרה שלפנינו. ...
25. הקטע השנוי במחלוקת אינו משקף אמת היסטורית. אין לו כל ביסוס היסטורי. הוא אינו אמת. הראוי הוא להגן על הביטוי השיקרי? האין בשקר שבביטוי כדי להעבירו את הסף הנדרש לפגיעה ברגשות? התשובה לשאלות הללו הינה, כי חברה דמוקרטית שוחרת חופש אינה מתנה את הגנתה לדיבור וליצירה בכך שהם השקפות אמת. עמד על כך מ"מ הנשיא, השופט לנדוי, בציינו:
"אילו בסילוף עובדות היסטוריות בלבד היה המדובר, לא היה די בזה כדי להצדיק את פסילת הסרט, כי מחבריו היו יכולים לטעון שאין אמת היסטורית אחת אלא כל היסטוריון והאמת שלו, ובכלל - מאימתי פוסלת אי-אמת סרט או מחזה להצגה במדינה שבה מובטח לאזרח חופש הביטוי" (בג"ץ 807/78 עין גל נ' המועצה לביקורת סרטים ומחזות, פ"ד לג(1) 274, 277)....המייחד עמדה זו היא הפילוסופיה של החירות עצמה. על פיה, מבחנה של האמת הוא בכוחה הפנימי לשכנע. הדרך להתמודד עם השקר אינה בהשתקתו אלא בהסברת האמת ובחינוך לה. כישלונו של השקר הוא בחשיפתו ולא בדיכויו ...המלחמה בשקר אינה בהגבלת החירות של דובר השקר, אלא בהגברת החירות של דובר האמת... נצחונה של האמת יבוא מכוחה הפנימי, ומיכולתה להתגבר על השקר במאבק הרעיוני.
...כשלונו של השקר יבוא מתוך חינוך לאמת; מבחנו של השקר יהיה בהתמודדות עם האמת; הגברת השיח הציבורי ולא השתקתו הם התרופה של הדמוקרטיה כנגד מחלת השקר. הנה כי כן, האמת בכל הנוגע לחנה סנש תעלה מהדיון הציבורי העשוי לבוא בעקבות שידור היצירה. מדיון זה, ומפירסומיהם של חוקרים וסופרים, תצוף האמת ותנצח את השקר. הם שיגבירו את זוהרה של חנה סנש, ויאירו את הלהבה שהיא יצרה. לא איסור שלטוני הבא מגבוה, אלא השתכנעות פנימית הבאה מבפנים היא שתביא לנצחון האמת על פני אי האמת....
... עוסקים אנו בכבוד האדם של חנה סנש ושמה הטוב כחלק מאינטרס הציבור. כבוד האדם כזכות הופכת לערך המהווה חלק מהאינטרס הציבורי. עוסקים אנו באיזון אנכי בין זכות אדם לחופש ביטוי ויצירה לבין אינטרס הציבור בשמירה על שמה הטוב וכבודה של חנה סנש. השאלה שלפנינו הינה, אם פגיעה בכבוד ובשם הטוב מצדיקה מצידה פגיעה בחופש הביטוי והיצירה? התשובה על שאלה זו ניתנת במסגרת האיזון (האנכי), לפיו ניתן לפגוע בחופש הביטוי והיצירה, רק אם הפגיעה תואמת את ערכיה של מדינת ישראל, היא לתכלית ראויה ואינה מעבר למידה הדרושה. הפגיעה תהא תואמת את ערכיה של מדינת ישראל, רק אם ההסתברות להתרחשותה היא קרובה לוודאי, ורק אם הפגיעה באינטרס הציבורי היא קשה, רצינית וחמורה. ... השאלה אותה אנו צריכים להעמיד לנגד עינינו הינה, אם הפגיעה בחנה סנש היא בעלת מימדים כאלה, עד כי נאמר עליה כי היא מזעזעת את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית. איננו שואלים עצמנו אם זכותה של חנה סנש (או יורשיה) נפגעו; אנו שואלים עצמנו אם אינטרס הציבור נפגע אנושות, באופן המצדיק - בלא קשר לזכותה של חנה סנש (ויורשיה) - פגיעה בחופש הביטוי והיצירה. התשובה על שאלות אלה היא בשלילה.
אפילו כבדה הפגיעה בשמה הטוב ובכבודה של חנה סנש, אין בכך כדי לאפשר, בגדרי המשפט הציבורי, פגיעה בחופש הביטוי והיצירה. פגיעה כזו תתאפשר רק אם נראה כפגיעה בשמה של חנה סנש ובכבודה - כמו גם הפגיעה באתוס שלה, באמת ההיסטורית ובשאר מרכיבי האינטרס הציבורי - פגיעה כה חמורה, קשה ורצינית, עד כי ניתן לומר, ברמת הסתברות של הקרוב לוודאי, כי היא מעל ומעבר למה שניתן לסבול בחברה דמוקרטית שוחרת חופש. ...
מטעמים אלה החלטתי לדחות את העתירה.
א' ברק, ה נ ש י א
השופט א' מצא: אני מסכים לפסק דינו של חברי הנשיא.
השופט מ' חשין:
הוא נולד ביום כ' באדר ב' תשנ"ב (25 במארס 1992). בהיותו כבן שנתיים - ביום כ"ז באדר תשנ"ד (10 במארס 1994) - ערכו ניתוח בגופו: שיפרו את מראהו והוסיפו לו בינה. בימים אלה הוא כבן שבע וחצי, תרבינה שנותיו. מדברים אנו, כמובן, בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק-היסוד החשוב ביותר שנחקק לתפארת כבוד האדם וחירותו. כבוד האדם הוא בריח התיכון בחוק-יסוד זה, מראש ועד כף רגל. החוק ספוג כולו בכבוד האדם, וכבוד האדם הוא הנותן בו חיים. ציפיתי, קיוויתי, כי עתירה זו שלפנינו תתקע יתד עמוקה בקרקע-המשפט - עד הסלע - וכי אל יתד זו ייקשר, מעל לקרקע, תורן גבוה ובקצהו דגל כבוד האדם. למען ידעו הכל - למקצה הארץ ועד קצה - כי תחילה והמשך וסוף הם בכבוד האדם. כי באין כבוד האדם אין אדם ואין חברת-אדם. כך קיוויתי, כך ציפיתי. צר לי שהחמצנו הזדמנות זו שנקרתה על דרכנו. לא ניוואש ונמתין ליום המחר.
עיקרי העובדות שלעניין:
2. ענייננו נסוב על מחזה שכתב המחזאי מוטי לרנר. שם המחזה הוא "משפט קסטנר", והטלוויזיה בישראל אמורה היתה לשדרו - ואכן שידרה אותו - בשלושה חלקים בתחילת חודש נובמבר 1994, החל ביום 7 בו. להזכירנו, כי יום ה7- בנובמבר 1994 היה יום השנה החמישים לרציחתה של חנה סנש בידי הגסטאפו. המחזה לא נולד יש-מאין. נוטע הוא עצמו עמוק-עמוק באירועי-אמת שאירעו בהונגריה בעת מלחמת העולם השניה - בשנת 1944 - וב"משפט קסטנר" שהיה בישראל בשנים 1953 עד 1958.
3. בראשית היתה הטרגדיה הנוראה שפקדה את היהודים בהונגריה בעת מלחמת העולם השניה. רצח היהודים בידי הנאצי וניסיונות שנעשו למלט את חלקם של היהודים מן התופת. טרגדיה זו - ובה ניסיונות החילוץ - נפרשה לפני בית-המשפט בישראל שעה שהיועץ המשפטי לממשלה הגיש כתב-אישום נגד אחד, מלכיאל גרינוולד, באשמה של הוצאת שם רע על ד"ר ישראל קסטנר. ד"ר קסטנר היה בשנת 1944 מראשי יהדות הונגריה, וגרינוולד הפיץ ברבים עלון בדפוס ובו האשים את ד"ר קסטנר, בארבעה ראשי-האשמה אלה (כלשון בית-המשפט):
היועץ המשפטי לממשלה ערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובית-המשפט העליון - במושב חמישה - החליט לקבל את הערעור בחלקו העיקרי. גרינוולד הורשע בראשי-האשמה (א) ו-(ב) (לגבי ראש-האשמה (א) - ברוב דעות של ארבעה נגד אחד) אך זיכויו מראש-האשמה (ד) נותר על כנו: ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' גרינוולד, פ"ד יב 1017 עד 2317.
4. מחזהו של מוטי לרנר ניתן לדמותו לקומה שלישית שנבנתה על שתי קומות שמתחתיה. קומה ראשונה היא הטרגדיה של יהדות הונגריה בשנת 1944. הקומה השניה היא הדרמה שהיתה בבית-המשפט המחוזי בירושלים במשפטו של גרינוולד, הוא המשפט הקרוי "משפט קסטנר". והקומה השלישית היא הדרמה שעל הבימה - מחזהו של מוטי לרנר "משפט קסטנר". מי שראה מחזה זה בטלוויזיה - ואני ראיתיו - יידע כי המחזאי אדם ברוך-כישרון הוא. נוסיף עם זאת ונדע, כי כגודל הכישרון והדרמה כן עוצמת השפעתו של המחזה על הצופים בו.
5. על קטע אחד מן המחזה יצא קיצפם של העותרים שלפנינו והוא לעת חקירת גב' קתרינה סנש, אימה של חנה סנש. גב' סנש הופיעה כעדה במשפט, ונחקרה בידי עורך-הדין ש' תמיר, פרקליטו של גרינוולד. בעת עדותה מתפרץ ד"ר קסטנר אל תוך דבריה פעם ועוד פעם, עד לשיא בו מאשים הוא את חנה סנש במסירת חבריה לגיסטאפו. וכך קוראים אנו במחזה:
השאלה השנויה במחלוקת
9. אלה הם שני הכוחות המושכים לצדדים, כל אחד מהם אל צידו-שלו: מעבר מזה, חופש הביטוי וחירות היצירה של היוצר - מוטי לרנר - ומעבר מזה, כבוד האדם: כבודה של חנה סנש, אישה צעירה שנרצחה בידי הגסטאפו ואין בידה להגן בכוחה-שלה על כבודה. הניעתר לעותרים ונאסור על רשות השידור לשדר אותו קטע - בן כדקה - באשר פוגע הוא בכבודה של חנה סנש? או שמא נסרב להיעתר לעותרים ולא נאסור על רשות השידור לשדר אותו קטע באשר נכיר בחופש הביטוי ובחירות היצירה של היוצר?
לבחינת הדברים הבה נעלה על הבימה - בנפרד, ובזה אחר זה - את השחקנים הראשיים, נציג אותם ונשמע את שיחם. בהיאסף הכל אל הבימה נתיר לשחקנים להשיח איש-עם-רעהו וידענו ידו של מי על העליונה. את דברינו להלן נחלק לשלושה חלקים וזה יהיה סידרם: בתחילה נדון בחופש הביטוי ובזכות לשם טוב כמהויות וכעיקרים במשפט. לאחר מכן נעבור ונדון במעמדם ההירארכי של חופש הביטוי ושל הזכות לשם טוב. לבסוף נפגיש את חופש הביטוי ואת הזכות לשם טוב, לבחינת עוצמה כנגד עוצמה.
נפתח את דברינו במהותה של חירות הביטוי והיצירה ולאחריה נעבור אל כבוד האדם.
חופש הביטוי וחירות היצירה
10...אינני חולק, כמובן, על זכות-היסוד של חופש הביטוי וחירות היצירה. ואולם סבורני כי חבריי הרחיקו לכת במתן חירות לחופש הביטוי, תוך קיצוץ בלתי-ראוי בערכים אחרים, ערכים חשובים - חשובים מאוד - אף-הם.
12. ולענייננו. מה הוא חופש הביטוי שאנו מדברים בו? אם תרצו: מה הוא האינטרס שחופש הביטוי בענייננו מעמיד כנגד אינטרסים אחרים הנוגדים אותו? מדברים אנו במחזה, ואולם לא במחזה שהוא פרי דמיונו של המחזאי, מחזה שהמחזאי בדה מליבו מתחילה ועד סוף. מדברים אנו בזן מיוחד הקרוי דוקודרמה, קרא: יצירה שיש בה גם מן הדרמה גם מן הדוקומנטציה.
13. המחזה "משפט קסטנר" נוטע עצמו עמוק בעובדות החיים, ושיעור חלקן של עובדות אלו בסך הכולל הוא שיעור ניכר עד ניכר-מאד. לא זו בלבד שהעלילה היא, בעיקרה, עלילת-אמת - עלילה "מן החיים" - אלא שגיבורי המחזה מופיעים במחזה בשמם, כבחיים. כך, למשל, השופט הוא ד"ר בנימין הלוי; התובע הוא היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן; הסניגור הוא עורך-דין שמואל תמיר; הנאשם הוא מלכיאל גרינוולד; גב' קתרינה סנש; גב' הנזי בראנד; יואל פלגי; ועל כולם - חנה סנש. כל אלה מופיעים במחזה בשמותיהם וכמות-שהם. המחזאי מוטי לרנר נטל אירועי-חיים מסויימים והעלה עליהם שלמת-דרמה. הצופה התמים - גם הצופה המשכיל - לא יידע מה אמת במחזה ומה אינו אמת. האם אמר קסטנר את שמוטי לרנר שם בפיו או שמא לא אמר זאת? האם יש יסוד-של-אמת לאמירתו של קסטנר במחזה אודות חנה סנש או שמא לא אמר קסטנר אמת? הצופה יוצא מהורהר ולא יידע. הן ולאו ורפיא בידיה.
15. חופש הדיבור וחירות היצירה שולחים, איפוא, אל המערכה מין יצור היברידי, דוקודרמטי, יצור שחלקו אמת שהיתה (כביכול) וחלקו דרמה פרי-רוחו של המחזאי.
16. עד כאן - חופש הדיבור וחירות היצירה. ומנגד - כך נראה עתה - זכותו של האדם לשם טוב.
כבוד האדם - זכותו של האדם לשם טוב
17. הצורך הנפשי העמוק של אדם לשם טוב - צורך מן הטבע - זכה להכרה משפטית זה מכבר. המשפט עטף אותו צורך בהגנה בתחום המשפט וכך נתן בידו של אדם זכות לשם טוב. זכותו של האדם לשם טוב נתגלגלה אלינו מקדמת דנא. אמירות חז"ל כי "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים" (בבא מציעא, נח ע"ב) - וכמותה האמירה כי "כל היורדין לגיהנם עולים חוץ משלושה שיורדין ואין עולין ואלו הן ... []המלבין פני חברו ברבים ..." (שם, שם) - מלוות את עמנו מאות רבות בשנים. אכן, שמו הטוב וכבודו של אדם יקרים לו מכל-יקר, לעיתים גם מחייו. "כבוד האדם ושמו הטוב חשובים לאדם כחיים עצמם, הם יקרים לו לרוב יותר מכל נכס אחר" (השופט ברק בע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פ"ד מג(3) 840, 856). כבודו ושמו הטוב של אדם יקרים לו - למיצער - כגופו. ומה אדם קונה זכות על גופו - שלא יפגעו בו - כן קונה הוא זכות שלא יפגעו בכבודו ובשמו הטוב. פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם מדמה עצמה לאונס או למעשה מגונה הנעשים בגופו של אדם. ההבדל בין שני סוגי הפגיעה אינו אלא זה, שאונס ומעשה מגונה פוצעים תחילה בגוף ולאחר מכן בנפש, ואילו פגיעה בכבודו ובשמו הטוב של אדם פוצעים בנפש ופציעת-הנפש יכולה אף שתביא לפציעת הגוף.
סיכום ביניים
25. דיברנו עד-כה על חירות הביטוי ועל זכותו של אדם לשם טוב כמהויות וכעיקרים במשפט: עיקרים העומדים לעצמם - עיקרים המזכים את מי שהם מזכים, והמחייבים את מי שהם מחייבים - ובה-בעת משמשים הם כיסודות לפרשנות חוק והלכה, פרשנות במובנה המצומצם ופרשנות במובנה היוצר. ואולם, בבחינת מהותן של הזכויות אין די. ביודענו כי שתי זכויות אלו עתידות לבוא בהתנגשות חזיתית ביניהן, שומה עלינו להוסיף ולבחון את מעמדן ההירארכי בשיטת המשפט, אם אחת מן השתיים זכות נעלה היא מחברתה בהירארכיה המשפטית, או אם השתיים שוות-מעמד הן בפירמידה המשפטית. החלטה בשאלה זו הינה תנאי מוקדם להכנתן של הזכויות לדו-קרב שהשתיים מכינות עצמן לקראתו. נעבור איפוא ונדון בנושא ההירארכיה המשפטית של הזכויות. נפתח בחופש הביטוי.
הערת-שוליים:
בחוות-דעתו מבחין חברי הנשיא בין תחום פרישתו של חופש הביטוי לבין ההגנה שהחוק נכון להעניק לחופש הביטוי; כאומר; יש שאדם קונה חופש ביטוי אף שהחוק לא יעמיד הגנה לצידו. כך, למשל, שקר יחסה תחת כנפיו של חופש הביטוי אף אם לא יזכה להגנה. אמירה זו טעונה עיון, ומתוך שאין צורך להכריע בה לא דנתי בה.
מעמדן ההירארכי של הזכות לחופש ביטוי ושל הזכות לשם טוב - סיכום
30. נמצא לנו, איפוא, כי גם הזכות לחופש הביטוי גם הזכות לשם טוב, כזו כן זו, השתיים זוכות להגנה בשתי רמות: רמה אחת היא רמת חוק - בעניינו של חופש הביטוי מדברים אנו בהלכה שרמתה רמת-חוק - ורמה נעלה הימנה היא רמת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. גם זכותה של חנה סנש לשם טוב - יהיו מי שיאמרו: זכותם של החיים לקיים את שמה הטוב של חנה סנש - גם זכותו של המחזאי וזכותה של רשות השידור לחופש הביטוי, גם זו וגם זו זוכות למעמד של זכות-יסוד, זכות-על. ושתי זכויות-על אלו מנהלות דו-קרב ביניהן. ידה של מי מן השתיים תהא על העליונה?
הבה נעבור עתה ונדון במהותן הפנימית של כל אחת מן הזכויות שלפנינו.
הזכות לחופש הביטוי והזכות לשם טוב - עוצמת זכותם של המחזאי ושל רשות השידור כנגד עוצמת זכותה של חנה סנש והבאים מכוחה
31. נפתח בחופש הביטוי והיצירה. כפי שראינו, לא נוכל לספק עצמנו בבחינת הזכות לחופש הביטוי, כך על דרך הסתם. חובה היא המוטלת עלינו להוסיף ולהעמיק בבחינת אותו שריג בחופש הביטוי המציג עצמו לפנינו - לבחינת עוצמתו הפנימית, לבירור כוחו בצאתו למאבק בזכויות-יסוד אחרות שהוא מבקש לכרסם בהן או שהן מבקשות לכרסם בו.
33. חופש הביטוי בנושא של כרוניקה, בדיווח (או דיווח-כביכול) על מעשים שנעשו או על אירועים שאירעו, מן הראשונים במלכות הוא. החופש והזכות לדווח על מעשים ועל אירועים - בייחוד מעשים או אירועים שהציבור חייב לדעת עליהם או ראוי לו שיידע עליהם - אינו אך זכות; ככל שמדברים אנו באמצעי התקשורת למיניהם, מלוּוָה זכות זו אף בחובה, חובה ציבורית המוטלת על המדווחים לדווח את שראוי הוא בדיווח. מטעם זה תעמוד לו למדווח הגנת אמת הפירסום כהוראת סעיף 14 לחוק לשון הרע. יסוד זה של אמת הפירסום, הארכתי בו בחוות דעתי שבפרשת קראוס (לעיל) ולא אוסיף (באותה פרשה היתה חוות-דעתי חוות-דעת של מיעוט אך לא באשר לעיקרון הגדול של אמת הפירסום).
חירות-על זו המלַוָוה פירסומה של כרוניקה, וההגנה של אמת הפירסום, דווקא אלו מטילות על המדווח חובה מיוחדת לומר אך אמת ושלא לומר לא-אמת, ולו שלא-במכוון ושלא-ביודעין; בוודאי כך אם מדווח המדווח לא-אמת ביודעין או במצב-דעת של לא-איכפתיות. מכל מקום, גם אם אמרנו כי חופש הביטוי - באשר הוא - כולל אמירת לא-אמת (ולא נאמר לא כך ולא אחרת), אתקשה להבין מה-טעם יקיף החוק אמירת לא-אמת בהגנה הניתנת לחופש הביטוי. לא אדע מהו האינטרס שראוי להגן עליו. כשם שזכותי להניף זרועותיי לצדדים באה אל קיצה משאגיע אל חוטמו של זולתי, כן חופש הדיבור ייעצר במקום שייתקל בשמו הטוב של הזולת. כך או אחרת, בדיווח שיקרי לא נמצא לי אינטרס בעל-עוצמה כלשהי, עוצמה שעימה יוכל חופש הביטוי לצאת למלחמה בזכותו של הזולת לשם טוב.
...העוצמה הבוקעת מזכותה של חנה סנש לכבוד ולשם טוב, עוצמה היא שאין למעלה הימנה. בעניינה של חנה סנש נוכל אף להוסיף ולומר כי כבודה ושמה הטוב הם למעלה מן החיים עצמם, שהרי ככל שעונתה לא גילתה את סודה עד שרצחוה נפש. ודוק: מדברים אנו בזכותה המזוקקת והנקיה של חנה סנש לכבוד ולשם טוב, זכות לכבוד ולשם טוב שאחיה גיורא סנש נושא משדה-הקרב על גבו ומניחה לפנינו.
37. תוצאות המערכה בין שתי הזכויות ברורות מראש: אין ענייננו בזכויות שוות-ערך זו לזו; ענייננו בזכות גדולה-מכל-גדולה הנאבקת בזכות קטנה הימנה. כבודה של חנה סנש, כבודה ושמה הטוב יגברו - ובנקל יגברו, לדעתי - על זכותו של המחזאי ועל זכותה של רשות השידור.
אפילוג
38. מעט לאחר שהייתה בת עשרים ושלוש השיבה חנה סנש את נשמתה לאלוהיה. בטוהרה. חנה סנש אינה יכולה לתבוע את כבודה. חובתנו-שלנו היא להשיב לה את כבודה....
חנה סנש הייתה לוחמת-משוררת, שמא נאמר - משוררת-לוחמת. משוררת, לוחמת וחולמת. חנה אהבה את החיים. ובשוטטה יחפה בחולות-הזהב של חוף-קיסריה - נערה כבת עשרים ואחת - כך התפללה לאלוהים:
אשרי...
חנה סנש
י"א תמוז תרפ"א - כ"א חשוון תש"ה
17. 7.1921 - 7.11.1944
מ' חשין, ש ו פ ט
א' ברק, ה נ ש י א
השופט א' מצא: אני מסכים לפסק דינו של חברי הנשיא.
השופט מ' חשין:
הוא נולד ביום כ' באדר ב' תשנ"ב (25 במארס 1992). בהיותו כבן שנתיים - ביום כ"ז באדר תשנ"ד (10 במארס 1994) - ערכו ניתוח בגופו: שיפרו את מראהו והוסיפו לו בינה. בימים אלה הוא כבן שבע וחצי, תרבינה שנותיו. מדברים אנו, כמובן, בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק-היסוד החשוב ביותר שנחקק לתפארת כבוד האדם וחירותו. כבוד האדם הוא בריח התיכון בחוק-יסוד זה, מראש ועד כף רגל. החוק ספוג כולו בכבוד האדם, וכבוד האדם הוא הנותן בו חיים. ציפיתי, קיוויתי, כי עתירה זו שלפנינו תתקע יתד עמוקה בקרקע-המשפט - עד הסלע - וכי אל יתד זו ייקשר, מעל לקרקע, תורן גבוה ובקצהו דגל כבוד האדם. למען ידעו הכל - למקצה הארץ ועד קצה - כי תחילה והמשך וסוף הם בכבוד האדם. כי באין כבוד האדם אין אדם ואין חברת-אדם. כך קיוויתי, כך ציפיתי. צר לי שהחמצנו הזדמנות זו שנקרתה על דרכנו. לא ניוואש ונמתין ליום המחר.
עיקרי העובדות שלעניין:
3. בראשית היתה הטרגדיה הנוראה שפקדה את היהודים בהונגריה בעת מלחמת העולם השניה. רצח היהודים בידי הנאצי וניסיונות שנעשו למלט את חלקם של היהודים מן התופת. טרגדיה זו - ובה ניסיונות החילוץ - נפרשה לפני בית-המשפט בישראל שעה שהיועץ המשפטי לממשלה הגיש כתב-אישום נגד אחד, מלכיאל גרינוולד, באשמה של הוצאת שם רע על ד"ר ישראל קסטנר. ד"ר קסטנר היה בשנת 1944 מראשי יהדות הונגריה, וגרינוולד הפיץ ברבים עלון בדפוס ובו האשים את ד"ר קסטנר, בארבעה ראשי-האשמה אלה (כלשון בית-המשפט):
"(א) שיתוף פעולה עם הנאצים;משפטו של גרינוולד נערך בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בפני הנשיא ד"ר בנימין הלוי, ולסופו החליט הנשיא הלוי לזכות את גרינוולד בשלושה מתוך ארבעה ראשי-לשון-הרע (הראשים (א), (ב) ו-(ד)). גרינוולד הורשע אך בראש (ג), אך בשים-לב לזיכויו משאר ראשי ההאשמה הוטל עליו קנס בסך של לירה אחת בלבד. פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי - ת.פ. י-ם 124/53 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' גרינוולד - פורסם בפסקים מחוזיים מ"ב, 3 עד 241.
(ב) 'רצח בעקיפין' או, 'הכשרת הקרקע לרצח' של יהדות הונגריה;
(ג) שותפות גזל עם פושע מלחמה נאצי [קצין האס. אס. קורט בכר];
(ד) הצלת אותו פושע מלחמה מעונש אחרי המלחמה."
היועץ המשפטי לממשלה ערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי, ובית-המשפט העליון - במושב חמישה - החליט לקבל את הערעור בחלקו העיקרי. גרינוולד הורשע בראשי-האשמה (א) ו-(ב) (לגבי ראש-האשמה (א) - ברוב דעות של ארבעה נגד אחד) אך זיכויו מראש-האשמה (ד) נותר על כנו: ע"פ 232/55 היועץ המשפטי לממשלה נ' גרינוולד, פ"ד יב 1017 עד 2317.
4. מחזהו של מוטי לרנר ניתן לדמותו לקומה שלישית שנבנתה על שתי קומות שמתחתיה. קומה ראשונה היא הטרגדיה של יהדות הונגריה בשנת 1944. הקומה השניה היא הדרמה שהיתה בבית-המשפט המחוזי בירושלים במשפטו של גרינוולד, הוא המשפט הקרוי "משפט קסטנר". והקומה השלישית היא הדרמה שעל הבימה - מחזהו של מוטי לרנר "משפט קסטנר". מי שראה מחזה זה בטלוויזיה - ואני ראיתיו - יידע כי המחזאי אדם ברוך-כישרון הוא. נוסיף עם זאת ונדע, כי כגודל הכישרון והדרמה כן עוצמת השפעתו של המחזה על הצופים בו.
5. על קטע אחד מן המחזה יצא קיצפם של העותרים שלפנינו והוא לעת חקירת גב' קתרינה סנש, אימה של חנה סנש. גב' סנש הופיעה כעדה במשפט, ונחקרה בידי עורך-הדין ש' תמיר, פרקליטו של גרינוולד. בעת עדותה מתפרץ ד"ר קסטנר אל תוך דבריה פעם ועוד פעם, עד לשיא בו מאשים הוא את חנה סנש במסירת חבריה לגיסטאפו. וכך קוראים אנו במחזה:
" קסטנר (בזעם לקתרינה סנש): איך את מעזה לבוא אלי בטענות? מי בכלל ביקש מן הבת שלך לבוא לבודפשט? מה היא חשבה לעשות? הרי בגלל הפזיזות שלה והיהירות של מי ששלח אותה, היא חצתה את הגבול כמו טירונית, ונתפסה כעבור חמש דקות. ואני אגיד לך מי גילה למשטרה ההונגרית שפלגי וגולדשטיין עומדים להגיע אלי. היא! הבת שלך. חנה סנש הגיבורה! היא נשברה בחקירה שלה וגילתה הכל. אני מתאר לעצמי איזה עינויים היא עברה. אף אחד לא היה עומד בעינויים כאלה. אבל לא בגללי נעצרו פלגי וגולדשטיין. אלא בגללה!
קתרינה סנש: לא נכון!!! " על קטע זה במחזה מלינים העותרים לפנינו, ובקשתם היא כי יושמט מן המחזה שיוצג בטלוויזיה. לדבריהם, האמירה כי חנה סנש הסגירה את שני חבריה - פרץ גולדשטיין ויואל פלגי - לידי הגסטאפו, אמירת-שקר היא, אמירה שיש בה כדי לפגוע בחנה ללא-מרפא. חנה סנש עמדה בגבורה בעינויים קשים שעונתה בידיהם של אנשי הגסטאפו, כך אומרים הם, ולא הסגירה סודות לִמְעַנֶּיהָ. כך באשר לגולדשטיין ולפלגי, וכך באשר לקוד הסודי שהיה בידיה לשידור ידיעות לבריטים, קוד שהנאצים היו מעונינים בו לשידור ידיעות כזב על-ידם (דיסאינפורמציה).
השאלה השנויה במחלוקת
לבחינת הדברים הבה נעלה על הבימה - בנפרד, ובזה אחר זה - את השחקנים הראשיים, נציג אותם ונשמע את שיחם. בהיאסף הכל אל הבימה נתיר לשחקנים להשיח איש-עם-רעהו וידענו ידו של מי על העליונה. את דברינו להלן נחלק לשלושה חלקים וזה יהיה סידרם: בתחילה נדון בחופש הביטוי ובזכות לשם טוב כמהויות וכעיקרים במשפט. לאחר מכן נעבור ונדון במעמדם ההירארכי של חופש הביטוי ושל הזכות לשם טוב. לבסוף נפגיש את חופש הביטוי ואת הזכות לשם טוב, לבחינת עוצמה כנגד עוצמה.
נפתח את דברינו במהותה של חירות הביטוי והיצירה ולאחריה נעבור אל כבוד האדם.
חופש הביטוי וחירות היצירה
12. ולענייננו. מה הוא חופש הביטוי שאנו מדברים בו? אם תרצו: מה הוא האינטרס שחופש הביטוי בענייננו מעמיד כנגד אינטרסים אחרים הנוגדים אותו? מדברים אנו במחזה, ואולם לא במחזה שהוא פרי דמיונו של המחזאי, מחזה שהמחזאי בדה מליבו מתחילה ועד סוף. מדברים אנו בזן מיוחד הקרוי דוקודרמה, קרא: יצירה שיש בה גם מן הדרמה גם מן הדוקומנטציה.
13. המחזה "משפט קסטנר" נוטע עצמו עמוק בעובדות החיים, ושיעור חלקן של עובדות אלו בסך הכולל הוא שיעור ניכר עד ניכר-מאד. לא זו בלבד שהעלילה היא, בעיקרה, עלילת-אמת - עלילה "מן החיים" - אלא שגיבורי המחזה מופיעים במחזה בשמם, כבחיים. כך, למשל, השופט הוא ד"ר בנימין הלוי; התובע הוא היועץ המשפטי לממשלה, חיים כהן; הסניגור הוא עורך-דין שמואל תמיר; הנאשם הוא מלכיאל גרינוולד; גב' קתרינה סנש; גב' הנזי בראנד; יואל פלגי; ועל כולם - חנה סנש. כל אלה מופיעים במחזה בשמותיהם וכמות-שהם. המחזאי מוטי לרנר נטל אירועי-חיים מסויימים והעלה עליהם שלמת-דרמה. הצופה התמים - גם הצופה המשכיל - לא יידע מה אמת במחזה ומה אינו אמת. האם אמר קסטנר את שמוטי לרנר שם בפיו או שמא לא אמר זאת? האם יש יסוד-של-אמת לאמירתו של קסטנר במחזה אודות חנה סנש או שמא לא אמר קסטנר אמת? הצופה יוצא מהורהר ולא יידע. הן ולאו ורפיא בידיה.
15. חופש הדיבור וחירות היצירה שולחים, איפוא, אל המערכה מין יצור היברידי, דוקודרמטי, יצור שחלקו אמת שהיתה (כביכול) וחלקו דרמה פרי-רוחו של המחזאי.
16. עד כאן - חופש הדיבור וחירות היצירה. ומנגד - כך נראה עתה - זכותו של האדם לשם טוב.
כבוד האדם - זכותו של האדם לשם טוב
סיכום ביניים
הערת-שוליים:
מעמדן ההירארכי של הזכות לחופש ביטוי ושל הזכות לשם טוב - סיכום
הבה נעבור עתה ונדון במהותן הפנימית של כל אחת מן הזכויות שלפנינו.
הזכות לחופש הביטוי והזכות לשם טוב - עוצמת זכותם של המחזאי ושל רשות השידור כנגד עוצמת זכותה של חנה סנש והבאים מכוחה
31. נפתח בחופש הביטוי והיצירה. כפי שראינו, לא נוכל לספק עצמנו בבחינת הזכות לחופש הביטוי, כך על דרך הסתם. חובה היא המוטלת עלינו להוסיף ולהעמיק בבחינת אותו שריג בחופש הביטוי המציג עצמו לפנינו - לבחינת עוצמתו הפנימית, לבירור כוחו בצאתו למאבק בזכויות-יסוד אחרות שהוא מבקש לכרסם בהן או שהן מבקשות לכרסם בו.
33. חופש הביטוי בנושא של כרוניקה, בדיווח (או דיווח-כביכול) על מעשים שנעשו או על אירועים שאירעו, מן הראשונים במלכות הוא. החופש והזכות לדווח על מעשים ועל אירועים - בייחוד מעשים או אירועים שהציבור חייב לדעת עליהם או ראוי לו שיידע עליהם - אינו אך זכות; ככל שמדברים אנו באמצעי התקשורת למיניהם, מלוּוָה זכות זו אף בחובה, חובה ציבורית המוטלת על המדווחים לדווח את שראוי הוא בדיווח. מטעם זה תעמוד לו למדווח הגנת אמת הפירסום כהוראת סעיף 14 לחוק לשון הרע. יסוד זה של אמת הפירסום, הארכתי בו בחוות דעתי שבפרשת קראוס (לעיל) ולא אוסיף (באותה פרשה היתה חוות-דעתי חוות-דעת של מיעוט אך לא באשר לעיקרון הגדול של אמת הפירסום).
חירות-על זו המלַוָוה פירסומה של כרוניקה, וההגנה של אמת הפירסום, דווקא אלו מטילות על המדווח חובה מיוחדת לומר אך אמת ושלא לומר לא-אמת, ולו שלא-במכוון ושלא-ביודעין; בוודאי כך אם מדווח המדווח לא-אמת ביודעין או במצב-דעת של לא-איכפתיות. מכל מקום, גם אם אמרנו כי חופש הביטוי - באשר הוא - כולל אמירת לא-אמת (ולא נאמר לא כך ולא אחרת), אתקשה להבין מה-טעם יקיף החוק אמירת לא-אמת בהגנה הניתנת לחופש הביטוי. לא אדע מהו האינטרס שראוי להגן עליו. כשם שזכותי להניף זרועותיי לצדדים באה אל קיצה משאגיע אל חוטמו של זולתי, כן חופש הדיבור ייעצר במקום שייתקל בשמו הטוב של הזולת. כך או אחרת, בדיווח שיקרי לא נמצא לי אינטרס בעל-עוצמה כלשהי, עוצמה שעימה יוכל חופש הביטוי לצאת למלחמה בזכותו של הזולת לשם טוב.
...העוצמה הבוקעת מזכותה של חנה סנש לכבוד ולשם טוב, עוצמה היא שאין למעלה הימנה. בעניינה של חנה סנש נוכל אף להוסיף ולומר כי כבודה ושמה הטוב הם למעלה מן החיים עצמם, שהרי ככל שעונתה לא גילתה את סודה עד שרצחוה נפש. ודוק: מדברים אנו בזכותה המזוקקת והנקיה של חנה סנש לכבוד ולשם טוב, זכות לכבוד ולשם טוב שאחיה גיורא סנש נושא משדה-הקרב על גבו ומניחה לפנינו.
37. תוצאות המערכה בין שתי הזכויות ברורות מראש: אין ענייננו בזכויות שוות-ערך זו לזו; ענייננו בזכות גדולה-מכל-גדולה הנאבקת בזכות קטנה הימנה. כבודה של חנה סנש, כבודה ושמה הטוב יגברו - ובנקל יגברו, לדעתי - על זכותו של המחזאי ועל זכותה של רשות השידור.
אפילוג
חנה סנש הייתה לוחמת-משוררת, שמא נאמר - משוררת-לוחמת. משוררת, לוחמת וחולמת. חנה אהבה את החיים. ובשוטטה יחפה בחולות-הזהב של חוף-קיסריה - נערה כבת עשרים ואחת - כך התפללה לאלוהים:
אלי,גם באותם ימים שחורים-משחור, אדומים-מדם, מעט לפני לכתה אל התופת, שוררה על המרד, על המוות, על הכבוד. וכך שרה חנה בסֶרֶדִיצֶה אשר ביוגוסלוויה:
שלא יגמר לעולם
החול והים
רשרוש של המים
ברק השמים
תפילת האדם.
אשרי...
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבותליבה של חנה סנש ידע לחדול בכבוד. את כבודה ואת שמה הטוב של חנה סנש איש לא יוכל ליטול ממנה, לא בדיבור ולא במעשה.
אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות
אשרי הלבבות שידעו לחדור בכבוד...
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות
חנה סנש
י"א תמוז תרפ"א - כ"א חשוון תש"ה
17. 7.1921 - 7.11.1944
מ' חשין, ש ו פ ט
הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק ובהסכמת השופט א' מצא וכנגד דעתו החולקת של השופט מ' חשין.
ניתן היום, י"ג באב התשנ"ט (26.7.99).
א' ברק, ה נ ש י א א' מצא, ש ו פ ט מ' חשין, ש ו פ ט
ניתן היום, י"ג באב התשנ"ט (26.7.99).
א' ברק, ה נ ש י א א' מצא, ש ו פ ט מ' חשין, ש ו פ ט