יהודים רבים חיים בחוץ לארץ כל ימי חייהם, ואף מתים בחוץ לארץ.
חלק מיהודים אלו מבקשים להיקבר דווקא בארץ ישראל. האם יש בכך הגיון? האם יש סיבה להטיס גופה לארץ ישראל?

על שאלה זו ננסה לענות בעזרת הגמרא הבאה.

תלמוד בבלי מסכת כתובות דף קיא עמוד א:

אמר רבי אלעזר: כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון, שנאמר: ישעיהו ל"ג ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עון.
א"ל רבא לרב אשי: אנן בסובלי חלאים מתנינן לה.
אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל - כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא: שמות כ מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם: דברים ל"ב וכפר אדמתו עמו.
עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ, אתו אמרו ליה לרבי אלעזר, אמר: אנת עולא עמוס ז על אדמה טמאה תמות! אמרו לו: ארונו בא,
אמר להם: אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה.
....

אמר ר' ירמיה בר אבא אמר ר' יוחנן: כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל - מובטח לו שהוא בן העולם הבא.
ולר' אלעזר, צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים?
אמר רבי אילעא: ע"י גלגול.
מתקיף לה ר' אבא סלא רבא: גלגול לצדיקים צער הוא!
אמר אביי: מחילות נעשות להם בקרקע. בראשית מ"ז ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם
אמר קרנא: דברים בגו, יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את בניו?
שמא לא יזכה למחילות. כיוצא בדבר אתה אומר: בראשית נ' וישבע יוסף את בני ישראל וגו',
א"ר חנינא: דברים בגו, יודע היה יוסף בעצמו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחוצה לארץ חיים, למה הטריח את אחיו ארבע מאות פרסה?
שמא לא יזכה למחילות.

רש"י מסכת כתובות דף קיא עמוד א

ע"י גלגול - מתגלגלים העצמות עד ארץ ישראל וחיין שם.
מחילות נעשה להם בקרקע - ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל ושם מבצבצין ויוצאים.

האם חשוב להיקבר בארץ ישראל?
מה יקרה בתחיית המתים לכל אילו שנקברו בחוץ לארץ?
האם יש יהודי החי בארץ ישראל שלא מקיים מצוות בכל יום כלל? נמק!
למה היה חשוב ליעקב להשביע את יוסף שיקברו אותו בארץ ישראל ולא במצרים?
הגמרא מביאה שני מקרים של אנשים שביקשו להיקבר בארץ ישראל. מי היו, ולמה זה היה חשוב להם?