ארץ ישראל בתפילה ובברכות

התפילות נשמעות ומקובלות בארץ ישראל יותר מבחוץ לארץ. אף המתפללים בחוץ לארץ הופכים את פניהם כלפי ארץ ישראל, שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם אשר נתת לאבותם."

עד שלא נכנסו ישראל לארץ, הוכשרו כל הארצות לומר שירה על נס שאירע להן. משנכנסו לארץ, לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, ולפיכך אין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ. לאחר שגלו, חזרו להכשרן הראשון.

וידוי מעשר וביכורים

בווידוי מעשר יש בקשה מיוחדת על ארץ ישראל: "וברך את עמך, את ישראל, ואת האדמה אשר נתתה לנו, כאשר נשבעת לאבתינו, ארץ זבת חלב ודבש." ופירשו: "'ואת האדמה אשר נתת לנו': בטל ובמטר ובוולדות בהמה. "כאשר נשבעת לאבתינו, ארץ זבת חלב ודבש': שתיתן טעם בפירות. גרים ועבדים משוחררים אינם מתוודים, שאין להם חלק בארץ, וכן האישה. כוהנים ולוויים - נחלקו תנאים: ר' מאיר אומר אינם מתוודים, שלא נטלו חלק בארץ; ר' יוסי אומר מתודים, שיש להם ערי מקלט. הלכה כר' יוסי."

בפרשה שחייבים לקרוא כשמביאים ביכורים למקדש יש הודאה מיוחדת לה' על ארץ ישראל: "ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת, ארץ זבת חלב ודבש." נשים, שלא נטלו חלק בארץ, אינן קוראות, שאינן יכולות לומר את האמור בפרשת הביכורים: "אשר נתת לי, ה'." הגר, נחלקו בו: יש סוברים שאינו קורא, שאינו יכול לומר את האמור בפרשה, "אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו", ויש סוברים שקורא, לפי שאברהם אבינו הוא אב לכל הגרים, ויכול לומר "אשר נשבע ה' לאבותינו". כוהנים ולווים קוראים, שיש להם ערי מגרש.

ברכת המזון

ברכה מיוחדת על ארץ ישראל יש בברכת המזון: "נודה לך וכו' על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה וכו'", וחותמים בברכה "על הארץ ועל המזון", ולמדוה מפסוק: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך." "הארץ" זו ברכת הארץ. ברכה זו יהושע תיקנה, ואף על פי שעיקר הברכה היא מן התורה, אבל אין לה מטבע מיוחדת מן התורה, ובאיזה נוסח שירצה אומרה, ובוודאי קודם כיבוש הארץ לא אמרוה באותה מטבע שאמרו לאחר הכיבוש, ויהושע תיקנה במטבע זו שאנו אומרים.
כל החותם בה "מנחיל ארצות" הרי זה בור, שמשמע שמברך שהנחיל ארצות לשאר עמים, ואנו צריכים לברך על הנחלת ארץ ישראל בייחוד.
וצריך שיזכיר בברכת הארץ ברית ותורה, שעל ידי ברית ניתנה הארץ לאברהם, כמו שנאמר בפרשת מילה: "והקמתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדרתם לברית עולם וגו', ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען." וכן בשביל התורה ניתנה הארץ, שנאמר: "ויתן להם ארצות גויים וגו', בעבור ישמרו חקיו, ותורתיו ינצרו." ונאמר: "כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם."
הנשים, יש ספק אם הן חייבות מן התורה בברכת המזון, כיון שבברכת המזון נאמר "על הארץ הטובה אשר נתן לך", והן לא נטלו חלק בארץ.
הכוהנים והלוויים חייבים בברכת המזון, שנטלו ערי מגרש. הגרים חייבים.
יש מהראשונים שכתב, שבחתימת הברכה יש הבדל בין ארץ ישראל לחוץ לארץ, כמו בברכת מעין שלוש, שבמקום "על הארץ ועל המזון" חותמים בני ארץ ישראל "על הארץ ועל מזונותיה".

אף בברכה מעין שלוש מזכירים "על ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו". בחתימת הברכה יש הבדל בין ארץ ישראל וחוץ לארץ. בארץ ישראל חותמים "על הארץ ועל פירותיה", ובחוץ לארץ חותמים "על הארץ ועל הפירות", שבני ארץ ישראל, כיוון שיושבים בארץ, יש להם מפני שבח הארץ להזכיר פירות הארץ בפירוש. יש מהראשונים שכתבו, שאף על מיני דגן של ארץ ישראל חותם בברכה מעין שלש: "על הארץ ועל מחייתה." ואין נוהגים כן, לפי שאין פירות אלו נאכלים כמות שהם, ואינם ניכרים שהם מארץ ישראל.

פורים, תעניות, ראייה

ערים המוקפות חומה, שזמן קריאת המגילה שם הוא בחמישה עשר באדר, תיקנו שמוקפות חומה הן אלו המוקפות מימות יהושע בן נון, ולא מימות אחשורוש, בשביל לחלוק כבוד לארץ ישראל, שהיתה חרבה באותו זמן, כדי שיהיו קוראים כבני שושן וייחשבו כאילו הם כרכים המוקפים חומה, ויהיה זיכרון לארץ ישראל ביום זה.

בתענית ציבור, שגוזרים על הגשמים, תיקנו בסוף הברכות שמוסיפים בתפילת שמונה עשרה ברכה מיוחדת על ארץ ישראל: "מי שענה את דויד ושלמה בנו וכו' ברוך המרחם על הארץ." והזכירו דוד ושלמה בברכה זו, לפי שהם התפללו על ארץ ישראל, או לפי שהם בנו את בית המקדש, שהוא עיקר הארץ.

הרואה בתי ישראל ביישובם אומר "ברוך מציב גבול אלמנה", כגון ביישוב בית שני, היינו כשישראל מיושבים בלא שטן ובלא פגע רע, ורואה בתי עשירי ישראל בתוקפם ובגבורתם. ואפילו שישראל מיושבים בתוקף ובגבורה בחוץ לארץ, אין מברכים עליהם אלא בארץ ישראל ובזמן הבית, ויש אומרים שאפילו בזמן הזה, אם הם מיושבים, מברכים. הרואה בתי ישראל בחורבנן אומר "ברוך דיין האמת".