קיימת דרך לשכפל את מקטע הדנ"א של הגן המוחדר אלפי ומיליוני פעמים, כדי שאפשר יהיה להעבירם לתאי הצמח המקבל, והדבר נעשה בתוך חיידקים. במידה והתא הצמחי המקבל מכיר סמנים אלה, הגן המוחדר מתבטא בתא ביצירת חלבון חדש הגורם לביטוי התכונה הרצויה. החדרת הדנ"א אל תוך התאים הצמחיים נעשית בשתי שיטות עיקריות:
א) בעזרת חיידק מיוחד - אגרובקטריום - שחי כטפיל על צמחים והדנ"א שלו חודר ומתלכד עם הדנ"א של הצמח ומעניק לו תכונות גנטיות חדשות.
ב) בעזרת "תותח גנים" היורה כדורי מתכת מיקרוסקופיים אליהם ספוחים מקטעי הדנ"א שאותם רוצים להחדיר אל תאי הצמח המקבל. מאותם תאים שאליהם הוחדר הדנ"א החדש, המצליח להתחבר לדנ"א התאי, והמסוגלים להתפתח לצמחים חדשים יתקבלו צמחים טרנסגניים כלומר, צמחים ששונו בהם תכונות גנטיות מסוימות. דוגמאות לשימושים בטכניקה זאת הם תכונות וחומרים שונים המצוינים לעיל (טבלה 2) כגון: עמידויות שונות המתבטאות ביצירת חומרים הפוגעים במזיקים ומחוללי המחלות (חרקים, פטריות וכו').

דוגמה מעניינת לטכניקה זאת, ושניתן יהיה ללמוד ממנה גם לענייננו היא, התהליך המכונה ייצור גבינה "צמחונית"⁹. לייצור גבינה נדרש האנזים (זרז) הנקרא כימוזין (הידוע גם בכינויו רנין). באופן מסורתי מבודדים את הרנין מקיבות עגלים, דבר הגורם, בתנאים מסוימים ,10 לאיסור השימוש בו. לפיכך בודדו את המידע ליצירת הרנין מרקמת עגל והחדירו אותו לתאי שמרים. תאים אלה מייצרים רנין הזהה לרנין המקורי, וכך מתאפשר ייצורה של הגבינה ה"צמחונית".
יעילותו של גן מוגדרת במונחים פשוטים, כקצב יצירת עותקים שלו, המבוקרת על ידי סמן התחלה (promoter). ניתן להחליף סמן זה בסמן יעיל יותר, מבלי להעביר את הגן עצמו.

כיום מתבצעים מחקרים לשיפור תכולת החלבונים, חומצות אמינו וסוכרים ולשינוי הרכב העמילן, למשל בחיטה ובתפוחי אדמה. באופן דומה מתבצעים גם מחקרים לשיפור הרכב השומנים וליצירת שומנים בלתי מזיקים בגידולי שמן.

דוגמה מעניינת נוספת לטכניקה זאת היא הפעולה המבוצעת בשמרים המשמשים בתהליך ייצור הלחם. ישנם שמרים החסרים מרכיב מסוים העוזר להתפחה טובה של הבצק. התגברו על כך על ידי העברת סמן התחלה יעיל מזן אחר של שמרים והעברתו לשמרי הלחם.
היפוך תרגום (=anti-sense), או על ידי החלפת או השלמת בסיס. במקרה זה ראשית מבודדים את קטע המידע התורשתי (דנ"א) לגן בו מעונינים מתא מתאים. לאחר מכן יוצרים "תמונת ראי" שלו ולמידע זה מצרפים סמני התחלה וסיום לפני העברתו למקבל.

כאן חובה לציין שתרגום המידע בתא לחלבון נעשה בכיוון מסוים. מכיוון שלתא הוחדרה "תמונת ראי" הרי שיחול כעת היפוך תרגום שיניב משהו שאינו בעל משמעות (= (Anti-sense ובכך יושתק הגן וימנע ייצור החלבון המקורי. הדוגמה לכך הייתה המקרה הראשון של יצירת מוצר מצמח טרנסגני - עגבנייה בעלת חיי מדף ארוכים יותר על ידי כך שהופסק ייצור חלבון מסוים - האחראי לייצור אתילן - הורמון ההבשלה.
את החששות העלולים להתעורר בקשר להנדסה גנטית בצמחים ניתן למיין לשלושה סוגים:
1. האם אין במעשה ההנדסה הגנטית משום עבירה על איסורי כלאים, הכוללים איסור על הרכבת צמחים "מין בשאינו מינו"?
2. במידה ומדובר על החדרה לצמח של חומר גנטי (דנ"א) שמקורו בבעלי חיים, האם צריך להתייחס לצמח הטרנסגני כתערובת המכילה חומר מן החי, על כל ההיבטים הכשרותיים המשתמעים מכך?
3. באיזו מידה יש בטכנולוגיה של הנדסה גנטית משום התערבות אנושית בלתי נאותה במעשי בראשית?

להלן ננסה לדון בחששות אלה אחד לאחד.
איסורי כלאים נתפרשו בתורה11 והם כוללים כלאי זרעים והרכבה, כלאי הכרם, כלאי בעלי חיים בהרבעה ובחרישה וכלאי בגדים (שעטנז).

את המונח 'כלאים' מתרגם אונקלוס 'ערובין'. כלומר האיסור הוא ליצור תערובת של מינים שונים ובצמחים מפרשת ההלכה שאסור לזרוע מינים שונים ללא הפרדה ביניהם וכן נאסרה הרכבה שיש בה מגע ויניקה זה מזה בין פרטים בני מינים שונים.

עם זאת, האיסור אינו כללי. אין הוא כולל צמחים שאינם מיועדים למאכל אדם¹² ומסתבר שכמו בנושאים הלכתיים אחרים גם כאן, אין המושג 'צמח' כולל פטריות¹³ וחיידקים.

כמו בשיטות השבחה קלאסיות, כך גם ביצירת צמחים טרנסגניים, כאשר משתמשים בזן אחר של אותו מין המכיל את התכונה המבוקשת (כגון עמידות למחלה או לעקה), אין כל חשש לאיסור כלאים, מכיוון שמדובר על בני מין אחד. כאן צריך להעיר שהגדרת המינים מבחינה הלכתית אינה זהה בהכרח עם ההגדרות הבוטניות, כידוע לעוסקים בנושא ההרכבה. אבל גם בדורנו יכולים חכמי ההלכה לעסוק בשאלת הגדרת המינים ולפסוק הלכה למעשה .¹⁴

לעומת זאת, כאשר יוצרים צמח טרנסגני על ידי העברת גן מצמח בן מין אחר, צריך לשקול ברצינות אם אין הצמח החדש בן כלאים והאם אין ביצירת צמח כזה משום עבירה על איסור כלאים. במסגרת הדיון הזה צריך לקחת בחשבון גם את הנקודות הבאות:

א. בשונה מזריעת כלאים, שבה מעורבים אורגניזמים שלמים וההרכבה, שבה מתקיים מגע בין פרטים (אורגניזמים או חלקיהם) שביכולתם להתפתח לצמח שלם, הרי שבהנדסה גנטית מתבצעת למעשה העברה של מקטע זעיר מן הדנ"א של הצמח התורם, חלק שאינו מסוגל כשהוא לעצמו להתפתח לצמח שלם.
כאן המקום לדון בשאלה מהו החלק הקטן ביותר שהעברתו ממין אחד למשנהו אסורה משום הרכבה.
בספר "כשרות ארבעת המינים"¹⁵ מביא המחבר, הרב י"מ שטרן, הערה ששמע מפי דודו, הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל. לדעתו אין העברת אבקת פרחים (=האבקה) מפרחי מין אחד לפרחי מין אחר בגדר הרכבה (ואם כי הנידון שם הוא לעניין אתרוג המורכב מסתבר שכן הוא גם לעניין איסור הרכבת כלאים).
טעמו הוא שאיסור הרכבה הוא רק כאשר מרכיבים ייחור מסוג אחד על ייחור מסוג אחר ויש בכוחו של כל ייחור בפני עצמו להתפתח לצמח שלם. לעומת זאת, אם אחד מן השותפים להרכבה אינו מסוגל להצמיח בפני עצמו אין כאן משום הרכבה. ולכן, הואיל ואבקת פרחים אין בכוחה להתפתח לצמח שלם אין העברתה לפרחי מין אחר משום הרכבה.¹⁶
על כך יש להעיר שגם אם אין אבקת פרחים מסוגלת להתפתח באופן טבעי לצמח שלם, כל אחד מגרגרי האבקה הוא, מבחינה בוטאנית יצור רב-תאי שלם, בעל כוח צימוח והתפתחות, הדרושים לו למילוי תפקידו בהפריית הפרח.

גם החזון אי"ש¹⁷ נדרש לסוגיא זו, וז"ל:

"נראה דאין חילוק בהרכבה בין מרכיב 'גוף' למרכיב 'שרף', שאם נוטל שרף ונותנו בסדק והוא חוזר ועושה ענף מאותו השרף הרי זה מרכיב גמור, שאין בדומם חילוק בין העב להנוזל, וכיון שיש בשרף כח ההולדה חשיב הרכבה".

ובהמשך:

"...אבל יחור, כל קורט וקורט הוא בריה כל שראוי להרכיב ולהצמיח והלכך גם השרף הוא בריה שלמה".

כמו כן מבחין החזו"א (שם) בין הרכבת דבר שאינו צומח אלא שהוא נבלע באילן ומטיב צמיחת האילן שהוא כעין השקאה לאילן והוא מותר, לבין הרכבה שיש בה 'התמזגות חשובה' הנוצרת 'על ידי כח הזדווגות וצמיחת שניהם' והרכבה זו אסורה אפילו אם אין היא מביאה לשינוי בתכונות הפרי.
כוונת החזו"א אינה ברורה לנו די הצורך - למה בדיוק התכוון בביטוי 'שרף' ומהו 'כח ההזדווגות' עליו הוא מדבר¹⁸. עם זאת, מן הלשון 'כל קורט וקורט הוא בריה. כל שראוי להרכיב ולהצמיח' ניתן אולי להבין שהעברתו של חומר המכיל תאים שלמים, כגון אבקת הפרחים, יש להתייחס אליה כאל הרכבה.¹⁹
לאחרונה יצא לאור שו"ת מנחת שלמה להגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, חלק ב', ובו ²⁰ התייחסות מפורשת לשאלת ההנדסה הגנטית²¹ וז"ל:

"בענין שאלתו בדבר הנדסה גנטית, שמכניסים חלקיקי תאים מבריה אחת לשניה ועי"ז משנים את תכונותיה של השניה, ... בהרכבת עצים נראה דשפיר אסור אף אם ההרכבה היא רק ע"י זריקה של מיץ אשר אם היה זורע את המיץ באדמה לא היה צומח כלל, כי סוף סוף "השדה" זרועה משני מינים...".

דברים אלה משקפים, לכאורה, עמדה שונה מאוד ממה שנמסר בשמו בספר "כשרות ארבעת המינים"²². עמדה זו היא ברוח דברי החזו"א כפי שהובנו לעיל, אבל היא מרחיקת לכת יותר. החזו"א דבר על 'שרף הניתן בעץ החוזר ועושה ענף מאותו השרף' ואילו הגרשז"א מתייחס לצמח המכיל זריקה של מיץ ממין אחר (המביא לשינוי תכונותיו) כצמח שיש בזריעתו איסור כלאים.

הצגנו כאן מגוון של גישות הלכתיות לשאלה: מהו החלק הקטן ביותר שהעברתו ממין אחד למשנהו אסורה משום הרכבה. גישות אלו תהיינה, ללא ספק, בסיס לדיונים נוספים בנושאי ההנדסה הגנטית.

ב. גם אם נאסור העברת מקטע גנטי מצמח לצמח, בטכנולוגיה הקיימת מקטע זה אינו בא כמות שהוא מן הצמח התורם אלא, כפי שהוסבר, הוא תוצר של שכפול של הדנ"א המקורי שנעשה בחיידקים.
באופן עקרוני, לאחר ידיעת מעקובת הבסיסים של הגן המקורי ניתן אפילו לסנתזו במעבדה ללא כל שימוש בדנ"א ממקור צמחי. ואם כן יתכן שאין דינו של הדנ"א הנוסף כדין חלק מצמח, אלא כחומר ממקור לא צמחי שאין לגביו איסורי כלאיים לכל הדעות.

ג. כמו כן, כשאנו יוצרים צמחים טרנסגניים איננו יוצרים בשום מקרה מין חדש. אנו מכניסים שינוי בתכונה גנטית מסוימת במין קיים והצמח הטרנסגני הוא בעצם 'מוטנט' של המין המקורי; מוטנט 'סינתטי' שהווצרותו מכוונת על ידי האדם. אין הוא שונה מהותית ממוטנטים הנוצרים באופן ספונטני בטבע (וידועים מוטנטים רבים כאלה גם בגידולים חקלאיים כגון תירס, עגבנייה והדר) או ממוטנטים הנוצרים בעקבות הקרנות או טיפולים בכימיקלים מעוררי מוטציות.
לעומת זאת, בהכלאות בין מינים שונים של בעלי חיים או צמחים ישנו עירוב תורשתי מלא של שני המינים וניתן, מבחינה מסוימת, להתייחס לכך כאל יצירה של מין חדש.

ד. תהליך יצירתם של צמחים טרנסגניים אינו נעשה בדרך כלל במישרין ע"י העברת הדנ"א מן הצמח התורם לצמח המקבל, אלא באמצעותו של חיידק שאליו מוחדר הגן המבוקש וממנו הוא חודר לצמח המקבל. ואפילו כאשר החדרת הדנ"א לצמח המקבל נעשית באמצעות 'תותח גנים', כבר הוסבר לעיל שלא הדנ"א המקורי של הצמח נורה בתותח, אלא דנ"א שנוצר בכמה דורות של שכפול כאשר תהליך השכפול איננו פעולה ישירה של האדם אלא גרמתו.
יתכן איפה שאין כאן מעשה ישיר אלא כעין 'כח כוחו' שהוא בבחינת גרמא²³. יש צורך לדון, לפיכך, על פעולה הנעשית בדרך עקיפין, כעין גרמא, האם חלים עליה איסורי הרכבת כלאים. לגבי דינה של הרכבה הנעשית בדרכי עקיפין כעין גרמא מתבקשת לכאורה ההשוואה עם כלאי הרבעה בבעלי חיים.
בענין זה כתב הרמב"ם²⁴ ובעקבותיו הלך השו"ע: ²⁵

"המרכיב זכר על נקבה שאינו מינו... הרי זה לוקה מן התורה... ואינו לוקה עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת, אבל אם העלם זה על זה בלבד או שעוררן בקול - מכין אותו מכות מרדות. מותר להכניס שני מינין לסהר אחד, ואם ראה אותם רובעים זה את זה אינו זקוק להפרישם."

בדברי הרמב"ם יש להבחין בשלוש דרגות:
מעשה הרבעה גמור - איסור תורה.
תחילת מעשה או המרצה למעשה - איסור דרבנן.
יצירת תנאים בהם תיתכן הרבעה - מותר.

לכאורה היה ניתן ללמוד מכאן שרק מעשה גמור אסור מן התורה ואילו מעשה עקיף, כעין גרמא, נכנס לכל היותר לגדר של איסור דרבנן.

ואולם, בדיקת המקורות מראה ששנים מגדולי הדור האחרון, החזו"א²⁶ והגרשז"א²⁷ נדרשו לנושא זה ושניהם מתנבאים בסגנון אחד. שניהם טוענים, כל אחד בלשונו, שיש הבדל מהותי בין הרבעת בעלי חיים לבין הרכבת כלאים. בהרכבת כלאים בבעלי חיים הקובע הוא מעשה ההרבעה, והעברת דנ"א מבעל חיים אחד למשנהו בודאי איננה בגדר מעשה הרבעה. בצמחים, לעומת זאת, קובעת התוצאה. ואם בפועל מתקבל צמח המשלב תכונותיהם של מינים שונים יתכן שיש כאן הרכבת כלאים, אפילו אם לא היה כאן מעשה ישיר בידי אדם.

לפי הבנתם של החזו"א והגרשז"א, למרות הדמיון והזיקה הרעיונית שבין כלאי הרבעה וכלאי הרכבה, לדוגמא ראה קידושין לט, א, "מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה", בכל זאת יש הבדל יסודי ביניהם.

הרי שסוגיא זו, של גרמא במעשה הרכבה, טעונה אף היא ברור נוסף.
במידה והוחדר לצמח דנ"א מבעל חיים טמא (או אפילו מבהמה או עוף טהורים) צריך לדון על הצמח הנוצר על פי הכללים המקובלים בהלכות תערובות איסור בהיתר. לכאורה אין כאן בעיה, מכיוון שהצמח הטרנסגני אינו מכיל את הדנ"א המקורי של היצור התורם אלא את הדנ"א שנוצר בצמח בתבניתו ובתבנית תבניתו של הדנ"א המקורי. ובכל זאת יש צורך לבדוק את הנושא לפרטיו.^28,29
הדיון בשאלה זו מחזיר אותנו במידה מסוימת לנושא הכלאים. במרכזו של דיון זה יש להעמיד את דבריו של הרמב"ן בפירושו לפסוקי התורה העוסקים באיסורי כלאים30 את חוקותי תשמורו: בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים... הרמב"ן מסתייג מדברי רש"י שכתב (שם) חוקים אלו גזירות מלך, שאין טעם לדבר. לדעת הרמב"ן יש גם למצוות המכונות בשם 'חוקים' "טעם נכון ותועלת שלימה". את איסורי הכלאים הוא מנמק בכך "שבורא העולם נתן במינים את כוח התולדה והריבוי, באופן שיוציאו למיניהם ולא ישתנו לעד לעולם, והמרכיב שני מינים משנה ומכחיש במעשה בראשית ויחפוץ הוא לעזור בבריאתו של עולם להוסיף בו בריות". כהוכחה והדגמה לטיעון שהרכבה והרבעה של שני מינים מנוגדת לטבע מביא הרמב"ן את העובדה שבעלי חיים אינם מולידים מין משאינו מינו וגם כאשר ניתן לקבל צאצאים מהרבעת שני מינם קרובים, כגון הפרד הנולד מהכלאת סוס וחמור הרי שצאצאים אלה אינם פוריים.

טעם נוסף לאיסור כלאים, שניתן לראותו כהרחבה של הטעם הראשון, הוא שהמרכיב ומערב שני מינים שונים מבטל, כביכול, חוקות שמים המופקדים על גידולו וצמיחתו של כל מין לעצמו.

לדבריו של הרמב"ן הייתה השפעה רבה. את הסברו של הרמב"ן מביא גם ספר "החינוך" ³¹ ובמצווה סב כותב הוא:

"נמנענו מלהעלות על רוחנו - אף כי נעשה בידינו - דבר שמראה בנו רצון להחליף דבר במעשה ה'".

דבריו של הרמב"ן נאמרו אמנם בתורת 'טעם המצווה' ובדרך כלל אין טעמי המצוות קובעים את ההלכה ובכל זאת היתה לדבריו של הרמב"ן השפעה גם על פוסקי ההלכה³². יחד עם זאת, כאן המקום להזכיר שאפילו ביחס להווצרות הפרד מוצאים אנו בחז"ל גם התייחסות חיובית:

"ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמה של מעלה, ...והביא שתי בהמות והרכיב זו בזו ויצא מהם פרד" .³³

על פי גישה זו ניתן לראות בעוסקים בהנדסה גנטית שותפים לקב"ה במעשה בראשית.

מן הראוי לבחון מחדש את דברי הרמב"ן לאור הידע המדעי של זמננו. הרמב"ן טען שמעשה הכלאים הוא שלילי בהיותו מנוגד לטבע הבריאה. כנגד זה ניתן לטעון שעל פי הידוע לנו היום, צורות שונות של חילופי חומר תורשתי בין מינים שונים מתרחשות גם בטבע, כגון ביחסי טפיל-פונדקאי שבין וירוסים וחיידקים לבין הצמחים ובעלי החיים אותם הם תוקפים (למעשה מנוצלת יכולת זאת של וירוסים ובעיקר של חיידקים כמכשיר להעברת התכונות הרצויות בדרך ליצירתם של צמחים טרנסגניים). כמו כן חלים שינויים תורשתיים גם באותו המין עצמו באמצעות מוטציות ושינויים במיקומם של קטעי דנ"א כגון ,crossing-over טרנסלוקציות וטרנספוזונים.

גם ההרכבה - בצורה הפרימיטיבית ביותר שלה, הרכבת מגע - מתרחשת לפעמים גם בטבע. לאור כל זאת יש מקום לטענה שעצם העברתו של החומר הגנטי (דנ"א) מיצור אחד למשנהו אין לראות בה מעשה המנוגד בהכרח לחוקים שחקק הקב"ה בעולמו. כך שהתערבות בבריאה יכולה להיות מותרת אם מתקיימים שני תנאים הכרחיים:
א) אין איסור הלכתי ישיר ביצירת השינוי הנדון.
ב) הפעולה מכוונת ומסוגלת להביא תועלת לאדם.

רעיון זה מובע בצורות שונות על ידי גדולי הלכה וגם הראי"ה קוק נדרש לכך .³⁴

ועם זאת, דרושה בלי ספק זהירות ואחריות רבה מצד כל העוסקים בתחום זה. וכמו גם לגבי תחומי פעילות אחרים של המין האנושי צריך להתריע כאן בלשונם של חז"ל

"ראה את מעשי האלוקים כי מי יוכל לתקן את אשר עותו³⁵. בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי, כמה נאים ומשובחין הן; וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי..." .^36,37

בדיון שלנו התמקדנו בהיבטים הלכתיים והשקפתיים של הביוטכנולוגיה בצמחים. אבל, למעשה, בנוסף לשאלה ההלכתית, לבעיה יש גם פן בינלאומי. לדאגה מפני השינויים שאנו מחוללים בטבע הסובב אותנו, שנזקם עלול להיות מרובה מתועלתם, שותפים גם חוגים נרחבים מאומות העולם (בעיקר באירופה) המנסים להסתייג ולהתנגד לשימוש הגובר והולך במוצרים שמקורם בצמחים טרנסגניים במזון, בלבוש ובמוצרי צריכה נוספים של האדם מתוך גישה דתית או משיקולים בריאותיים-סביבתיים³⁸. ימים יגידו אם יהיה בכוחה של התנגדות זו לעצור או למתן את הגל הגואה של היצור והשימוש בצמחים טרנסגניים לשירות האדם.

כפי שכבר הזכרנו בתחילת המאמר, הועלו מרבית ההתייחסויות ההלכתיות עד כה בהקשרים רפואיים ובעיקר בשאלות של הפריה חוץ-גופית ובעיות פוריות נוספות, שמרביתן אינן כרוכות בטכנולוגיה של הנדסה גנטית במשמעותה המדויקת. מצד שני, כיום ניתן בהחלט להצביע גם על אפשרות לשימושים ממשיים לצרכים רפואיים גם בהנדסה גנטית אמיתית, כגון השתקה או החלפה של גן פגום המביא להפרעה לתפקודן של מערכות בגוף האדם.

מבחינה עקרונית ניתן אולי לומר כי טיפול גנטי למטרת תיקון גן פגום אינו שונה מטיפול רפואי אחר שכן מבחינה מהותית אין הבדל בין החידוש הטיפולי בעזרת שיטות גנטיות לבין כל חידוש טיפולי כמו השתלת איברים. לפיכך, אם מאזן התועלת/סיכון בטיפול גנטי הוא לטובת המטופל הרי זה בגדר החיוב לרפא כבכל טיפול רפואי אחר .³⁹

כשאנו בודקים את מכלול ההתייחסויות ההלכתיות לשימוש בטכנולוגיות מודרניות בנושאי רפואת האדם (ומרבית המקורות המצוטטים במאמר זה שייכים לתחום זה (^{2,4,5,40,41,42,43} מתברר שלמרות ריבוי החששות ההלכתיים והאתיים קיימת בסופו של דבר נטייה בולטת להקל ולאפשר במקרים הכרחיים את השימוש בטכניקות החדשות. שורשיה של מגמה זו נעוצים, ללא ספק, בקיומה של מסורת הלכתית רבת שנים המכירה בצורך לעזור ולסייע לזקוקים לכך בכל עניין רפואי ובפרט בנושאי פריה ורבייה. וכל זאת, אפילו כאשר אין המדובר בסכנת חיים ובפקוח נפש ממש, שמפניהם נדחים אפילו איסורי תורה גמורים, כגון חילול שבת.

ניתן אפוא לומר שבתחום הביו-רפואי מתחולל בדרך כלל המפגש הראשון בין הישגים מדעיים חדישים לבין ההלכה ובתחום זה נוצרים גם לראשונה דפוסי ההתמודדות ההלכתית וההשקפתית לקראת יישומן של טכנולוגיות חדשות. לכאורה יכולים התקדימים הנוצרים בפסיקה בנושאים הרפואיים לסלול את הדרך לקראת יישומן של טכנולוגיות דומות גם בתחומים אחרים, כגון נושאי ההנדסה הגנטית בצמחים הנידונים במאמר הנוכחי.

ואולם, התפתחות כזאת אינה ודאית ומובטחת כלל ועיקר. תחושת הצורך והדוחק הקיימת בקשר למציאת פתרון לבעיות רפואיות אינה קיימת באותה מידה לגבי נושאים אחרים, בהם ניתן אולי להסתמך על הפתרונות המקובלים מקדמת דנא, "ואין דנין אפשר משאי אפשר" .⁴⁴ גם הנדונים אינם שווים. במרכזו של נושא הצמחים הטרנסגניים עומדת שאלת הכלאים, במובנה הישיר, המצומצם ובמובנה ההשקפתי הרחב יותר, בהם דנו למעלה בפרוטרוט; היבט זה אינו תופס מקום בשאלות הרפואיות.

ומכל מקום, הזמן דוחק ויש צורך בדיון רציני, מיידי בשאלות הייצור והשימוש בצמחים טרנסגניים ובמוצריהם; בטרם נמצא את עצמנו במצב של 'בדיעבד' בשל ההתפתחויות המדעיות והטכנולוגיות המהירות מאוד המאפיינות את תקופתנו.
למרות כל האמור לעיל, ההנדסה הגנטית היא טכנולוגיה צעירה יחסית הזוכה מידי פעם לחשיפה תקשורתית סנסציונית בעולם ובארץ. התחכום המדעי העומד ביסודה של טכנולוגיה זאת אינו נחלת הכלל ומטבע הדברים ישנה רגישות כלפיה בעיקר מהיבטים בריאותיים וסביבתיים. רגישות זו רבה עוד יותר אצל צבור הרואה חובה לעצמו ללכת בדרכי ההלכה ומבקש לדעת מה מותר ומה אסור. המודעות לצרכיו ורגישותו של ציבור כזה וההכרה בזכותו לקבל מידע על מוצרים שהוא רוכש הביאה לכך שברוב ארצות אירופה הונהג סימון מתאים של מוצרים לפי כללים מסוימים. בעזרת סימון זה יכול הצרכן לדעת, בין השאר, באיזה דרך נוצר המוצר והאם הוא שונה ממוצר דומה המוכר לו.

יישום שיטת סימון מעין זו אצלנו יפתח בפני הצבור אפשרות לשקול את צעדיו ולהחליט על אופן התמודדותו עם האתגרים שעידן ההנדסה הגנטית מעמיד בפניו. אין ספק שגם גדולי ההלכה ידרשו בקרוב לגבש את עמדתם בנושאים אלה. ולסיום, ראוי לומר, בדומה למה שנאמר על ידי קודמים לנו, שכל הנכתב כאן הנו חומר למחשבה ובסיס לדיון ובשום פנים אינו בא לקבוע מסמרות הלכה למעשה.

הערות:

1. ירושלמי, סנהדרין פ"ז, כה ד, / הי"ג - בתרגום של "אריב"ח יכיל אנא נסיב קריין ואבטיחין ועביד לון איילין טבין והידנון עבידין איילין וטבין".
[אמנם פשט הסוגיא בסנהדרין ענינו דיני איסור כישוף ולא טכנולוגיה מתקדמת כשרה, ואכמ"ל. -- העורך.]
2. הרב ש. אבינר, הנדסה גנטית, בחירה חופשית וניסויים מסוכנים בבני אדם, אסיא ס"א-ס"ב (כרך טז, א-ב) תשנ"ח, 43-46.
3. השימוש במונח של הנדסה גנטית היה מקובל כבר החל מתחילת שנות ה-80 אך בהקשר שונה - של הפריה חוץ-גופית - כפי שיוזכר להלן.
4. גורן הרב שלמה, ההנדסה הגנטית לאור ההלכה. בשדה חמד 33, ג-ד (תש"ן) 23-40.
5. א. שטינברג, תיכפול/שיבוט בני אדם - היבטים מדעיים, מוסריים ויהודיים, אסיא ס"א-ס"ב (כרך ט"ז, א-ב) תשנ"ח, 27-42;
6. הרב י. שילת, שכפול גנטי ובחירה חופשית, אסיא ס"א-ס"ב (כרך ט"ז, א-ב) תשנ"ח, .5-9
7. נתוני הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח - OECD, דו"ח.1998
8. ראה טבלה 2.
9. ד. רבינוביץ', חומר מגבן המיוצר בהנדסה גנטית, מהדרין ז (תשנ"ה), קכג-קל.
10. ראה שו"ע יו"ד, פז, יג; בש"ך ס"ק לה, שם; מנחת יצחק ח"ג סי' עד; ח"ז סי' נח; שו"ת הר צבי, יו"ד, פב. -- העורך.
11. ויקרא יט, יט; דברים כב, ט-יא.
12. שו"ע יו"ד רצז ג; לפרטים הלכתיים נוספים ראה: הרב חיים קנייבסקי, 'דרך אמונה', לכלאים פרק א הלכה ד.
13. הרב חיים קנייבסקי, 'דרך אמונה' כלאים פרק ג, הלכה א, ביאור ההלכה ד"ה יש מינין וכו'.
14. חזו"א, כלאים, ג, ו.
15. הוצאת מכון "אמרי דוד", ירושלים, תשנ"ב, ע' קפב.
16. וכן דעת הגר"ש ישראלי שהובאה להלן עמ' 67. -- העורך.
17. חזו"א כלאים ב, טז.
18. לכאורה כוונת החזו"א די ברורה, והיא שבאיסור הרכבה של שני מיני צמחים זה בזה, האיסור איננו רק בהעברת רכב הבנוי מריקמה צמחית מוצקה (="עב") לכנה, אלא גם בהעברת רכב שהוא רקמה תאית במדיום נוזלי, משום שהרכב - התא המועבר לכנה - הינו תא צמחי בוגר שלם הניתן לשיבוט לצמח מלא (="והוא חוזר ועושה ענף מאותו השרף"). דומני שכן פירש את החזו"א גם הרב יואל פרידמן בשאלתו לגר"ש ישראלי, שהובאה להלן עמ' 66-67. ואם כן, אין מכאן כל מקור לאיסור הכלאת גמטות בהפרייה, ובוודאי שאין כאן ראייה לאיסור של החדרת קטעי דנ"א לצמח. -- העורך.
19. לפי הבנת העורך בהסבר שיטת החזו"א כפי שהוצגה בהערה הקודמת, אין להתייחס להאבקה - העברת חומר המכיל אבקת הפרחים - כאל הרכבה, שכן תאי האבקה אינם ניתנים כמות שהם לשיבוט לענף ולצמח שלם. -- העורך.
20. סי' צז אות כז.
21. שנשאלה ע"י פרופ' א"ס אברהם, והובא המו"מ עם הגרשז"א בספרו "נשמת אברהם", חלק ד' עמ' רטו-רטז.
22. הע' 17 לעיל.
23. סנהדרין עז, א.
24. כלאים, פ"ט, א-ב.
25. יו"ד רצז, ג.
26. כלאים ב, טז.
27. מנחת שלמה ח"ב, סי' צז, אות כז.
28. יהודה א. שרשבסקי, הנדסה גנטית - היבט כשרותי. תהודת כשרות 12-11 (תשנ"ו) עמ' 20-11.
29. שאלות נוספות עלולות להתעורר בקשר לאפשרות ששינוי תכונותיו של מין ע"י הנדסה גנטית (גם ללא החדרת גן ממין זר) יכולה לשנות את סימני הכשרות שלו או להפכו מירק לעץ וכו'. ראה על כך שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' צז, אות כז, שו"ת שבט הלוי ח"ז סי'ק כא; הרב מ. הרשלר, רפואה והלכה, א, תש"מ, עמ' שז ואילך. וראה עוד:

Rosner F.,: Modern Medicine and Jewish Ethics (1986), p. 173 ff.

30. ויקרא יט, יט.
31. מצוות סב, רמד.
32. ראה לדוגמה שו"ת חתם סופר, יו"ד סי' רפז.
33. פסחים נד, עא.
34. אוצרות הראי"ה חלק ב' עמ' 901.
35. קהלת ז, יג.
36. קהלת רבה ז, כח.
37. ממדרש זה ניתן להסיק, לכאורה, שהיהדות מתייחסת בשלילה גם לצורות אחרות של קלקול הבריאה, כגון הכחדתם של מיני בעלי חיים וכריתה מופרזת של היערות באזורים הטרופיים.
[דומני שפשט המדרש "תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי" הוא תן דעתך שלא תקלקל את מעשיך, כלומר שלא תחטא, ועל ידי כך תגרום להחרבת העולם. ראה: רמח"ל במסילת ישרים פרק ראשון, ד"ה "ואם תעמיק עוד" ו"והנה על העיקר הזה העירונו חז"ל במדרש קהלת". -- העורך]
38. ראה: Aldridge, S., "Ethically Sensitive Genes and the Consumer" ,Trend in Biotech 12. no. 3 (1994): 71-72.
39. וכ"כ הגרשז"א, הובא בנשמת אברהם כרך ד, עמ' ריז.
40. דוגמאות המובאות כאן בעיקר עמידות לעקות קור, אך יש גם לייצור חומרים שונים מן החי: חלבונים, נוגדנים, תרכיבים (בעתיד אף לאכילה):

1. Hightower, R., Baden, C., Penzes, E., Lund, P., and Dunsmuir, P,. "Expression of Antifreeze Proteins in Transgenic Plant", Plant Mol Biol 17 (1991): 1013-21.
2. Kenward, K. D., Altschuler, M., Hildebrand, D., and Davies, P. L,. "Accumulation of Type I Fish Antifreeze Protein in Transgenic Tobacco is Cold Specific", Plant Mol Biol 23 (1993): 377-85.
3. Tyshenko, M. G., Doucet, D., Davies, P. L., Walker, K. V. , "The Antifreeze Potential of the Spruce Budworm Thermal Hysteresis Protein", Nat Biotechnol 15 (1997) : 90 -887.

41. א. שטינברג - מתוך אנציקלופדיה הלכתית-רפואית, כרך שישי, ערך "תורשה".
42. משה דרורי, ההנדסה הגנטית: עיון ראשוני בהיבטים המשפטיים וההלכתיים, תחומין א, (תש"מ), 280-296.
43. ראה:

Rappaport, S. A, "Genetic Engineering: Technology, Creation and Interference" ,. Assia-Jewish Medical Ethics 3, no. 1 (1997): 3-4

44. בדרך השאלה ממאמר חז"ל בתלמוד, סוכה, נ,ב, ובמקבילות.

---