העישון לפי ההלכה

הרב שלמה אבינר

ספר אסיא-כרך שמיני, ירושלים תשנ"ה


תקציר: נזקי העישון והתייחסותה של ההלכה לעישון.

מילות מפתח: עישון, סכנת נפשות, סם.

1. אחרי שהרופאים הוכיחו שיש מידה מסוימת של סכנה בעישון, פשוט שאסור, כמו שכתוב "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"1. ואפילו אם לא היה בזה סכנת נפשות אלא רק נזק בריאותי, גם היה אסור, כדברי הרמב"ם:
"הואיל והיות הגוף בריא ושלם, מדרכי ד' הוא, לפיכך צריך האדם להרחיק עצמו מדברים המאבדים את הגוף"?
אמנם אולי מותר לעשן כמות קטנה מאד של סיגריות, אם קובעים עליה הרופאים שאין בה נזק בריאותי2א.

2. אמנם הג"ר משה פיינשטיין כתב שאינו אסור:
"מאיסור סכנתא, מכיוון דדשו רבים, כבר איתא בגמרא בכה"ג שומר פתאים ד' ובשבת קכ"ט ובנדה לא"3.
אבל אין דבריו מחוורים, שהרי מדובר שם בגמרא בסכנה סגולית או רחוקה מאד, כגון הקזת דם ביום שני וחמישי4, משמש מיטתו ביום תשעים5, ברית מילה ביום מעונן6 או אוכל תאנה שניטל העוקץ שלה ואינו חושש משום גלוי7. אבל לא בסכנה ברורה שהוכיחו רופאים בעשרות מחקרים. על זה לא נאמר שומר פתאים ד' אלא,
"ערום ראה ונסתר, ופתיים עברו ונענשו"8,
ויש לומר שבשנת תשכ"ד כאשר כתב הג"ר משה פיינשטיין את תשובתו, טרם הובררה סכנת העישון בצורה ודאית. ונמסר לי על ידי תלמיד חכם שהגרמ"פ פרסם בישיבתו ובישיבות אחרות, דף בו הוא מודיע שפסק דינו נאמר על יסוד ידיעות שנמסרו לו אז שאין סכנה ברורה, ולא לאור המידע החדש שהתפרסם מאז8א.

3. עוד כתב הגרמ"פ:
"בפרט שכמה גדולי התורה מדורות שעברו ובדורנו מעשנים".
גם זה אינו מחוור. מגדולי ישראל מדורות עברו, וודאי שאין ראיה, כיוון שאז עוד לא ידעו שהעישון מזיק, ואדרבה סברו שהוא מבריא ומרפא9. אמנם גם מגדולי הדור שלנו שמעשנים אין ללמוד הלכה, שהרי לא תמיד לומדים הלכה מפי מעשה, כפי שאמרו חז"ל:
"אין למדין הלכה מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה"10.
ויכולות להיות הרבה סיבות לכך שתלמיד חכם גדול מעשן. יתכן שהוא מעשן כמות מועטת שאין בה סכנה לדעת רופאים 2א, או שאינו יודע שיש בכך סכנה, או שהתרגל ולא יכול לפרוש11. ואדרבה הרב דסלר העיד על עצמו שעישן, אף על פי שהיה מודע לכך שהדבר מזיק לו ביותר, ובכל זאת לא הצליח לפרוש, עד שלבסוף התגבר.12

4. ומה שאמר לי מישהו שאין לאסור עישון מפני שהוא גזרה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה - בודאי אינו שייך, כי אין כאן גזירה חדשה, אלא הכרעה הלכתית שעישון נכלל בדברים האסורים משום סכנה. וכבר אמרו דרך צחות שבודאי ראותיו של אדם אינן מתחשבות בכך שרוב בני-אדם אינם יכולים לפרוש מעישון!

5. וכן יש טוענים שהיזק העישון אינו ודאי, והרבה מעשנים כבדים מתהלכים בריאים עד סוף ימיהם. גם זו אינה טענה, שהרי גם לספק סכנת נפשות אין להיכנס, ומחללים שבת גם על ספק פיקוח נפש.

6. אמנם בספר לב אברהם כתב:
"שאי אפשר לאסור העישון על פי דין תורה, כי אינם מזיקים רק כעבור שנים"13.
כיוון שכל סיגריה לחוד אינה מזיקה, אלא רק הפעולה המצטברת,לכן אי אפשר לאסור13א. זו סברא מחודשת ולא צוין שם מה מקורה. אמנם היא מופיעה בשם הגרש"ז אוירבך והגר"ע יוסף ואם כבר הורו זקנים, נקבל. אבל הוא בעצמו מוסיף:
"מאוד מאוד צריך אדם להרחיק עצמו ולהיזהר מעישון סיגריות כי... מזיקים הם לגוף עד כדי סכנת נפשות במשך הזמן"13.
אם כן, הוא מודה שעישון מזיק עד כדי סכנת נפשות, אבל בכל זאת אי אפשר לאוסרו מן הדין.

7. וכן הביא שם בשם הגרש"ז אוירבך
"שהרי כתב הרמב"ם בהלכות דעות על כמה מיני מאכל שהם רעים ביותר והרי הם לגוף כמו סם מוות. ואפילו הכי כתב: 'וראוי לאדם שלא לאוכלן לעולם', ולא כתב לשון איסור"14
גם דברים אלו אינם מוכרחים, כי בודאי שאם אוכל מהם רק לפעמים, אין סכנה, ובכל זאת ראוי שלא לאוכלם לעולם. אבל לאכול בתמידות וודאי אסור אם אמנם הם כסם המוות. וכן עישון בכמות מועטת אינו מסוכן2א. ויש מקום להוסיף שיש אולי הבדל בין מאכלים רעים ובין עישון, כי האורגניזם מתגבר על מאכלים אלו ומחזיר את הגוף לבריאותו, מה שאין כן בנזק העישון שהוא מצטבר. למעשה, מעשן בקביעות סופג תוך כמה שעות הרבה יותר מן המנה הממיתה של ניקוטין, ובכל זאת אין הרעלת ניקוטין, כי הוא נקלט בכמויות קטנות שהאורגניזם מפרק בצורה רציפה. אבל ההשפעה על הריאות ועוד כמה איברים היא בלתי הפיכה.

8. יש שרצו להוכיח מדברי הרמב"ם:
"הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות"15,
שאינו איסור מן התורה אלא מדרבנן. גם זה אינו מחוור, שהרי לא מדובר שם על סכנה ישירה, אלא על גזרות חכמים מפני דברים שסכנתם רחוקה. למשל:
"לא יניח אדם פיו על הסילון (צינור) המקלה מים וישתה, ולא ישתה בלילה מן הנהרות והאגמים, שלא יבלע עלוקה והוא אינו רואה;... אסור לאדם ליתן מעות לפיו פן יש עליהם רוק יבש של...חולים"15.
אדרבה המעיין בדוגמאות אלה, ובעוד דוגמאות המובאות שם, יודה שעישון הרבה יותר מסוכן. אמנם גם אם יודו שעישון אסור מדרבנן, הרי גם זה איסור.

9. יוצא שלעישון מרובה יש דין סכנה ודאית ולא סכנה רחוקה. מחקרים הראו שאחד מתוך עשרה מעשנים כבדים נחלה בלב, מוח, כליות או סרטן ריאות. שמונים אחוז מסרטן ריאות נובע מעישון. העובדה שיש עליה תלולה בסרטן הריאות מקבילה למספר המעשנים ההולך וגדל, וכן שמחלה זו מופיעה פי שש אצל מעשנים מאשר לא-מעשנים, ויותר אצל מעשני-סיגריה מאשר מעשני מקטרת או סיגריה, וכן שהיא נדירה אצל נשים - מראה שיש קורלאציה סטטיסטית בין סרטן ריאות ובין עישון.

10. אגב, יש לציין שפרסום מידע רפואי על סכנת העישון לפני כשלושים שנה, לא הביא לירידה בעישון15א. רק מספר מצומצם של אנשים חדל לעשן וגם באופן זמני. אמנם, לעיתים קרובות העישון רק יוצר התרגלות ולא התמכרות, זאת אומרת אינו יוצר תביעה שסיפוקה נעשה צורך גופני, ואז הוא ניתן לריסון ואפשר להיגמל בכוחות עצמו בלי מיחושי הינזרות ניכרים. ובכל זאת הוא מתחבב על אנשים, וכמעט כל אלה שמתחילים לעשן ממשיכים כל ימי חייהם. יש גם להוסיף שאינטרסים כלכליים ופיסקליים מונעים הרחבת ההסברה ונקיטת אמצעים לצמצום העישון.

11. הרבה פעמים, פרסמו רבנים את איסור העישון על פי ההלכה, בארץ ובחוץ לארץ, וכן רופאים דתיים. וכבר כתב החפץ חיים שאסור לחלושי כוח לעשן משום "ונשמרתם"16, אף על פי שבדורו עוד לא הוברר כל הנזק הנגרם על ידי עישון. וכן כתב הג"ר חיים דוד הלוי לאסור עישון משום "ונשמרתם"17. וכמה פעמים יצא הרב יעקב רקובסקי, רב בית-החולים הדסה, להזהיר נגד סכנת העישון.

12. הכלל העולה, שיש להימנע מעישון, בין שנאמר שהוא איסור מן התורה כהגדרת הרמב"ם:
"כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו, שנאמר: הישמר לך ושמור נפשך"15, בין שנאמר שהוא איסור מדרבנן, בין שנאמר ש"מאד יש להרחיק מכך"13 או "ודאי מכיוון שיש חשש להתחלות מזה, מן הראוי להיזהר מזה"3. על כל פנים, לכל הדעות היחס לעישון הוא שלילי על פי ההלכה, וכל הדיון הוא על דרגת השלילה.

13. ומלבד הנזק הבריאותי, יש עוד כמה מכשולים הלכתיים בעישון, כגון עישון בבית-הכנסת אפילו שלא בשעת תפילה שהוא אסור משום קלות ראש18.

14. וכן היתר לעישון ביום-טוב אינו כל כך פשוט19 ובודאי שיש להיזהר מחשש כיבוי, כגון: לא להפיל את האפר הצבור בראש הסיגריה שיש בו ניצוצות דולקים20. גם לגבי היתר עישון ביום צום ובייחוד בתשעה באב, דנו האחרונים21. וכן לפעמים אדם דוחק לסיים את השבת, מפני שהוא להוט לעשן, ונמנע מלהוסיף מחול על הקודש.

15. כיוון שעישון אינו צורך חיוני לאדם, בודאי שיש בו משום בזבוז כסף למי שיכול לחדול מלעשן22, ובודאי שלא להתחיל בכלל.

16. יותר חמור הוא מה שהרבה מעשנים גורמים אי-נעימות לאחרים. ואין זה מספיק לבקש רשות, כי הרבה פעמים אדם "אנוס" על פי הנימוס שלא לסרב או שהוא מתבייש, ונתינת הרשות אינה בלב שלם. וחז"ל אמרו על הפסוק :
"והאלוהים יביא במשפט על כל נעלם"23 -
"אמר רב: זה ההורג כינה בפני חברו ונמאס בה.
שמואל אמר: זה הרק בפני חברו ונמאס"24.
מרוב הרגל יש מעשנים שכבר שכחו שהם גורמים צער לחבריהם. בייחוד בתחבורה הציבורית הנם עוברים.על ההוראות שלא לעשן כלל באוטובוס עירוני, ולעשן כלל רק בחלק האחורי של אוטובוס בין-עירוני. יש צורך בהרבה עדינות ורגישות בעניין זה. וכן להיזהר שלא ללכלך באפר הסיגריות מקומות ציבוריים ופרטיים או לטנף כלים.

17. לא עוד שהמעשנים גורמים לפעמים אי-נעימות לחבריהם, אלא גם גורמים נזק בריאותי, שהרי גם הסובבים אותם סופגים מעשן הסיגריות24א. בייחוד אמור הדבר לגבי אנשים שעובדים יחד במקומות סגורים. אין לאדם רשות להזיק לעצמו, ובודאי אין שום הצדקה לכך שמזיק לחברו.

18. אגב, לפעמים אדם מבקש סיגריה מחברו, וכאשר אין חברו נותן לו בלב שלם אלא אנוס על פי הנימוס, יש בזה צד של אבק גזל.

19. התחלת העישון אצל צעיר נובעת מרצון להראות שהוא כבר גבר, כיון שבחברה שלנו עישון מוחזק כסימן של גברות; וכן צעירות - מפני שהעישון הוא ביטוי לאמנציפציה החברתית של האשה. וכבר הגדיר החפץ חיים שהעישון - ראשיתו גאווה.

20. ומצאנו בגמרא:
"אמר ליה רב לחייא בריה: לא תשתי סמא (אמר רב לחייא בנו: אל תשתו סמים)"25,
ופירש רשב"ם:
"לא תשתי סמא - אל תשתה סמים, מפני שנקבע להם ווסת (הרגל גופני ונפשי), ויהא לבך שואלך, ותפסיד מאות, ואפילו לרפואה לא תישתי, אם אפשר לרפואה אחרת."
וכן פירש רש"י:
"לא תשתי סמא - לא תלמד לשתות סמים מפני שנקבע להון ווסת, ויהא לבך שואלך, ותפזר מעות. לישנא אחרינא: לא תהא רגיל לשתות סממנים, כדאמר26 כל מילי דמעלי להאי קשה להאי (כל דבר שמועיל לזה מזיק לזה)".
על כל פנים, הזכרנו שעישון אינו יוצר התמכרות ואפשר להיגמל ממנו בלי סבל ניכר בכוח הרצון, - שהוא הכוח היותר פנימי שבאדם.

הערות:



1. ברכות לב כ. ן
2. רמב"ם דעות ד א.
2א. אטכם כיום סבורים הרופאים, לאור מחקרים חדישים, שגם כמות קטנה של סיגריות גורמת נזק בריאותי. ראה למשל ספר אסיא ה, עמ' 228 והמקור בהערה 8 שם. -העורך.
3. אגר"מ יו"ד ח"ב מט.
4. שכת קכט א.
5. נדה לא.
6. יבמות עב א.
7. ע"ז ל ב.
8. משלי כב ג.
8א. ראה עוד בספר אסיא ה, עמ' 244 הערה 53. - העורך.
9. אורחות חיים סי' תפא. אשל אברהם סי' תקסז.
10. ב"ב קל ב.
11. עי' ס' אבני שיש לגר"י רוטמן עמ' 17.
12. מכתב מאליהו ח"א 79, 111, 225,
13. לב אברהם ח"ב עמ' לה.
13א. ראה מה שכתב הגר"מ פיינשטיין זצ"ל, ספר אסיא ה עמ' 250, שגם עישון מועט, שבעצמו אינו מזיק, מצטרף עם עשן נוסף לחיוב ממון ולאיסור נזיקין. - העורך.
14. לב אברהם ח"ב עמ' יז.
15. הלכות רוצח ושמירת נפש יא ה, וכן שולחן ערוך יו"ד סי' קט"ז.
15א. כיום מתברר יותר ויותר שהמידע הברור על סכנת העישון מביא להפסקה ולהפחתת עישון משמעותית. ראה למשל ספר אסיא ה, עמ' 258; ביטאון חיל הרפואה גיליון 10 (כסלו תשמ"ד), עמ' 30-29. - העורך.
16. ליקוטי אמרים פי"ז. זכור למרים פ"י עמ' כח. תורת הבית פ"ד.
17. עשה לך רב ח"ב א.
18. שו"ע או"ח קנא. שאילת יעבץ ח"ב ס' ט'. ספר החיים לר' חיים פלאג'י ס' מה אות ה. ערוך השולחן ס' קנא ה'. כף החיים קנא אות יג.
19. עי' באור הלכה ס' תקי"א. ועי' שמירת שבת כהלכתה יג ז.
20. פשוט.
21. מ"ב סוס"י תקנה וסי' תקסח סע' יב.
22. שבת קמ ב.
23. קהלת יב יד.
24. חגיגה ה א.
24א. ולכן הגר"מ פיינשטיין זצ"ל אסר בתוקף לעשן בבית המדרש (ראה ספר אסיא ה, עמ' 251-248). - העופך.
25. פסחים קיג א.
26. פסחים מב ב. [וראה גם בעירובין נד א, אמר ר' יהודה בר' חייא וכו'. - העורך].