לא תעמוד על דם רעך - הדין והחוק

ד"ר מרדכי הלפרין

אסיא חוברת ס"ה-ס"ו, אלול תשנ"ט (ספטמבר 1999)



ראשי פרקים:

א. פרולוג
ב. חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח - 1998
ג. דברי הסבר להצעת החוק

א. פרולוג

בשנת תשנ"ד כתב ד"ר אליעזר בן שלמה על החובה להציל נפשות במשפט העברי ובפסיקה של בית המשפט העליון בישראל1. ד"ר בן שלמה הציג זו מול זו את הגישה האנגלו-אמריקאית השוללת הטלת חובת הצלת נפשות פוזיטיבית לבין המשפט העברי בו מעוגנת החובה להציל נפשות הן במצות עשה2 והן באיסור לאו3, כמו גם את ההבדלים בגישות הערכיות השונות העולות מפסקי דין של שופטים בבית המשפט העליון בישראל.

כדאי לדעת כי לא רק בארצות מערביות כדוגמת צרפת, אלא אפילו בברית המועצות קבע החוק הפלילי4 כעבירה את ההימנעות מלהגיש עזרה לאדם בסכנת מוות, בניגוד מוחץ לגישה האמריקאית הדוגלת בעיקרון אי ההתערבות וכהצהרתו של קין: "השומר אחי אנוכי?"5

המצב במדינת ישראל לפני חקיקת החוק החדש, מתואר בפירוט במאמרו של בן שלמה. את המצב החוקי ששרר אז ניתן לסכם בקצרה: עד לחקיקת חוק "לא תעמוד על דם רעך" לא היתה במדינת ישראל חובה כללית להצלת נפשות. למעשה היו קיימות אז רק שלוש קבוצות מוגדרות באוכלוסיה, אשר חוייבו בחקיקה ראשית או משנית להגיש עזרה ולהציל מסכנה:
1. הורים ביחס לילדיהם6.
2. כבאים באירוע של נזק לגוף ולרכוש7.
3. נוהג ברכב ביחס לנפגע תאונת דרכים8.

עיקרון שיפוי המציל על הוצאותיו לצורך ההצלה תופס מקום חשוב בחקיקה. התברר כי דווקא הטלת חובת ההצלה היתה עלולה לפגוע בזכותו של המציל לשיפוי, לאור סעיף 5 (א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט - 1979, המאפשר שיפוי רק של מי שהציל בהתנדבות "בלי שהיה חייב בכך". משום כך נחקק סעיף 2 (א) לחוק לא תעמוד על דם רעך, המחיל את הוראות השיפוי גם על מציל החייב בכך על פי החוק החדש.

שאלה מעניינת היא: האם קיים חיוב הצלה במקום שהניצול, הנמצא בסכנת חיים מתנגד לפעולת ההצלה? החוק החדש, בניגוד לסעיף 2(ב) בהצעת החוק, מתעלם משאלה זו לחלוטין. רמז לגישת המחוקק ניתן לראות בחוק זכויות החולה התשנ"ו - 1996, בסעיף 2(15) ו 15 (3), כאשר במצבים מוגדרים של סכנה חמורה או מצב חירום רפואי, המחוקק התיר להציל ולתת טיפול גם אם המטופל מתנגד לכך. אפילו שיפוי המציל בניגוד לדעת הניצול מוסדר בחוק עשיית עושר ולא במשפט, בסעיף 5(ג).

עמדת ההלכה על חובת הצלה מול התנגדות הניצול מחייבת דיון נפרד. אולם בראשי פרקים נציין כי מצוות "לא תעמוד על דם רעך" האמורה בתורה נסמכת על מצוות השבת אבידה, ומבחינה עקרונית הלאו תקף רק במקום בו קיימת מצוות עשה של השבה 9. מכאן נובע, לכאורה, שבדיוק כמו בהשבת אבידה, גם איסור "לא תעמוד" לא קיים כשהניצול מתנגד. למרות זאת הדברים אינם פשוטים, במיוחד לאור ההכרה בהסכמה רטרואקטיבית של הניצול, כפי שנלמד מהתוספתא 10 ונדון במסגרת אסיא11 בעבר. חקיקת החוק אותה הוביל ח"כ חנן פורת, יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת הארבע-עשרה, איננה רק הצהרה ערכית חשובה, אלא גם תרומה ממשית לאינטרס הציבורי. החוק מגדיל את הסיכוי של כל אחד מאתנו להינצל בעת סכנה, כאשר יותר אנשים יפעלו ויבואו לעזרתו. למרות שמאחורי הקלעים התנהלו מאבקים לא קלים על עצם העיקרון המוסרי הטמון בחוק תוך ניסיון לצמצום תחולתו, הרי שעם השלמת החקיקה, מציבים החוק ודברי ההסבר המצורפים להצעת החוק, את מדינת ישראל בין המדינות הנאורות בהם ערך חיי-אדם איננו מליצה בעלמא. מעתה שוררת חובה חוקית, מוסרית ומעשית:

לא תעמוד על דם רעך!

ב. החוק

חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח 1998

חובת הצלה והושטת עזרה
1. (א) חובה על אדם להושיט עזרה לאדם הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי, בסכנה חמורה ומיידית לחייו, לשלמות גופו או לבריאותו, כאשר לאל-ידו להושיט את העזרה, מבלי להסתכן או לסכן את זולתו.
(ב) המודיע לרשויות או המזעיק אדם אחר היכול להושיט את העזרה הנדרשת, יראוהו כמי שהושיט עזרה לעיין חוק זה: בסעיף זה, "רשויות" - משטרת ישראל, מגן דוד אדום ושירות הכבאות.

החזר הוצאות ותשלומי נזק
2. (א) הוראות סעיף 5 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט - 1979, יחולו גם כאשר המזכה פעל מכוח חובתו על פי הוראות סעיף 1.

(ב) בית המשפט רשאי לחייב את מי שגרם לסכנה שהניצול נקלע אליה, לרבות את הניצול עצמו אם גרם לסכנה זו, לשפות את מי שהושיט עזרה בהתאם לחובתו לפי הוראות סעיף 1 על ההוצאות והתשלומים הסבירים שהוציא.

שמירת דינים
3. בכפוף להוראות סעיף 2(א), אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מהוראות כל דין.

עונשין
4. העובר על הוראות סעיף 1 לחוק זה, דינו - קנס.

ביצוע
5. שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה.

תחילה
6. תחילתו של חוק זה בתום 90 ימים מפרסומו.

בנימין נתניהו צחי הנגבי עזר ויצמן דן תיכון
ראש הממשלה שר המשפטים נשיא המדינה יושב ראש הכנסת

ג. דברי הסבר

הצעת חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ג - 1992
מתוך הצעת חוק של חבר הכנסת חנן פורת, תנ"ו, הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים והונחה על שולחן הכנסת ביום י"ט בכסלו התשנ"ג - 14.12.92. הצעת חוק זה מקורה בצו התורה הקובע הלכה מוסרית גדולה "לא תעמוד על דם רעך אני ה'" (ויקרא י"ט ט"ז).

ובגמרא במסכת סנהדרין פורשה הלכה זו בצורה מוחשית:
"מנין לרואה את חברו טובע בנהר או חיה גוררתו, או ליסטים באים עליו, שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לא תעמוד על דם רעך".
יתר על כן: בתלמוד שם למדים מפסוק זה שעל האדם להציל את חברו גם אם הדבר כרוך בטרחה רבה ובהוצאות כספיות מצדו, וכך נפסק להלכה ברמב"ם "ביד החזקה" בהלכות רוצח ושמירת נפש (פרק א' הלכה י"ד).

ובטור חושן משפט (סימן תכ"ו סעיף א') הוסיף כי במקרה שיש לניצול ממון הוא חייב לשלם למציל (הלכות אלה פורטו בדרך שיטתית בספרו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה פרופ' נחום רקובר, "עושר ולא במשפט", עמ' 194-175).

הצעת חוק זה באה, אפוא, לעגן הלכה יהודית זו בחוק המדינה ואף לשתף את המדינה באחריות-על ויישום של עקרונות מוסריים אלה, הן בתחום הממוני - בקביעה כי אם אין לניצול אפשרות לשלם למציל תשא המדינה בהוצאות ההצלה, והן בתחום הענישה - בקביעה כי מי שיימנע ביודעין מלהגיש עזרה לנפגע הנמצא בסמוך לו צפוי לעונש של עד שנת מאסר.

אמנם אין מקובל בדרך כלל להעניש על עבירה המתבצעת באופן פסיבי ב"שב ואל תעשה". אך דומה כי "עמידה על הדם" באפס מעשה אינה רק עמידה פסיבית אלא יש בה ביטוי בוטה וחמור להתנכרות וזלזול בחיי אדם, ולפיכך ראויה היא לענישה הולמת במידת הצורך.

הערות:


1. אסיא נג-נד, עמ' 75-67, תשנ"ד (1994).
2. מדין השבת אבידה המחייבת אדם למנוע נזק מחברו, בין נזקי ממון ובין נזקי גוף (סנהדרין עג, א; רמב"ם נדרים, ו, ח).
3. "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז; סנהדרין שם).
4. סעיף 127 לחוק הפלילי הרוסי משנת 1960, הובא במאמרו של בן שלמה. שם.
5. Hall, General Principles of Criminal Law. את רעיון אי ההתערבות נימק שם המשפטן Hall במילים הבאות: "איננו מאמינים עדיין בכנות כי כל אחד מאתנו מחויב מבחינה מוסרית להיות שומר אחיו" (הובא ע"י בן שלמה, שם).
6. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962, ס"ח 120.
7. חוק שירותי כבאות התשי"ט-1959.
8. תקנות התעבורה התשכ"א -1961, ת' 441(א), 2 (א-ב) ת' 146 (א).
9. הרב יצחק זילברשטיין, בשם חותנו הגרי"ש אלישיב, על פי הגמרא בסנהדרין עג, א (הובא באסיא נה, עמ' 48-49, תשנ"ה).
10. תוספתא שקלים פרק א.
11. מ. הלפרין, התנגדות הורים לניתוח התינוק המסוכן, אסיא מט-נ, 82-94 (תש"ן); ספר אסיא ח', 19-31.