* קשר וודאי - מוגדר כסיכון לתחלואה המוגבר פי שלושה ומעלה במעשנים בהשוואה ללא מעשנים, וימצא ביחס ישיר לעוצמת העישון.
** קשר אפשרי - מוגדר כקשר שנמצא רק בחלק מהמקרים האפידמיולוגיים, או סיכון מוגבר פי שניים וסטה במעשנים בהשוואה ללא מעשנים, או יחס לא קבוע בין שכיחות התחלואה לעוצמת העישון.

זה למעלה מ-50 שנה ידוע על הקשר בין עישון לבין סרטן הריאה. בניגוד לרושם שהעישון קשור בסוגים סגוליים של סרטן הריאה, מראים מחקרים מאוחרים, שכל ארבעת סוגי סרטן הריאה העיקריים (אפידרמואיד. אדנו-קרצינומה, קטן-תאים וגדול-תאים) קשורים בעישון הן כגברים והן בנשים. סרטן הריאה אחראי לתמותה הגבוהה ביותר מבין סוגי הסרטן השונים, ומעריכים שכ-85% ממקרי סרטן הריאה נגרמים מעישון. הסיכוי של המעשן למות מסרטן הריאה גבוהים פי 10 מסיכויי הלא-מעשן, ושל מעשנים כבדים אף פי 25-15.
עישון סיגריות דלות-עיטרן ודלות-ניקוטין מפחית את התחלואה. אך זו נותרת עדיין גבוהה משמעותית בהשוואה ללא-מעשנים.

ניתוח מחקרים שנערך ע"י הרופא הראשי (Surgeon General) של ממשלת ארה"ב הצביע על קשר חד-משמעי של סיבה ומסובב בין עישון לבין סרטן הריאה בכל יבשות העולם, בגברים ובנשים. בארצות שבהן גדל שיעור המעשנים, נצפתה עלייה מקבילה בתחלואה ובתמותה מסרטן הריאה - תופעה הנצפית הן בעולם המערביו והן במזרח וקיים חשש ניכר מהתפשטותה גם בעולם השלישי. בולטת במיוחד העלייה בשיעור התחלואה אצל נשים במקביל לעליה בשיעור העישון אצלן, והתמותה מסרטן הריאה עולה על זו מסרטן השד!

גילוי המחלה וטיפול בשלביה הראשונים אינם משנים במידה ניכרת את הפרוגנוזה הגרועה: כ-90% תמותה בתוך 5 שנים. עובדה זו מדגישה את הצורך בהימנעות או בהפסקת העישון כטיפול המונע היעיל ביותר. חמש שנים לאחר הפסקת העישון יורדת התמותה מסרטן הריאות ב-60%, וכעבור 15 שנים הסיכון זהה לזה של לא-מעשנים. ואכן, במדינות שבהן קטנו שיעורי העישון נצפתה ירידה בתמותה מסרטן הריאה (אנגליה).

עישון סיגריות מהווה גורם עיקרי להתפתחות סוגי סרטן נוספים, כגון סרטן הלוע, החיך והוושט, וגורם תורם להיווצרות סרטן שלפוחית השתן, הלבלב, הכליה והקיבה. הראיות לגבי הקשר לסרטן צוואר הרחם הן סותרות, ואולם מחקרים חדישים אכן מאשרים בצורה חותכת קשר זה. לאחרונה אף נמצא שעישון עלול להגביר את הסיכון לחלות בלוקימיה.
עשן הסיגריות מכיל, כאמור, חומרים מסרטנים רבים שהם בעלי סוגי פעילות שונים. הם כוללים חומרים המעוררים סרטן (tumor inititators) כגון פחמימנים ארומטיים למיניהם, חומרים המעודדים את צמיחת הסרטן (tumor promoters) כגון חומצות חלשות (ואולי גם מרכיבים מסוימים של ניקוטין), וחומרים משלימי-מסרטנים מסייעים (coiarcinogens) כגון ניקוטין. בניסויים בחיות ניתן לזהות מסרטנים סגוליים לסוגי סרטן שונים, לדוגמה הניטרוזאמין (nicotine -'N nitrosonor), המוזרק מתחת לעור ועל חולדה גורם לסרטן בחלל האף, ובמתן פומי גורם בנוסף גם לסרטן הוושט והלוע. במסגרת הסקירה הנוכחית לא ניתן להרחיב, אולם אין ספק שהקוטר בין עישון לסרטן הוא קשר מורכב.

ה. מחלות ריאה

הקשר בין מחלות ריאה חסימתיות כרוניות ועישון הוכח במחקרים רבים המסוכמים בדו"ח של הרופא הראשי לממשלת ארה"ב משנת 1984. לדוגמה, התמותה מברונכיטיס כרוני ומופחת (אמפיזמה) בקרב מעשנים כבדים גבוהה פי 40 מאשר בקרב לא-מעשנים. נראה שהעישון גורם לנפחת ע"י הגברת הפעילות של אנזימים פרוטאוליטיים (אלאזטאזות), המפרקים את הרקמה האלסטית בריאה מחד-גיסא, ומדכאים פעילות אנדוגנית נוגדת הפרוטאוליזה (בעיקר של ה-1 antitrypsine alpha) מאידך. חסימת דרכי הנשימה עקב עישון.
הגורם לברונכיטיס כרוני, נגרמת ככל הנראה במספר מנגנונים הכוללים הפרשת-יתר של ריר, פגיעה בתפקוד ריסי הנשימה (cilia), הגברת הנטייה לזיהומים ריאתיים, הגברת חדירות האפיטל לאנטיגנים שונים, רגישות-יתר מיידית (הכרוכה בעליית רמת ה-IgE בדם אצל המעשנים) ופגיעה בדרכי הנשימה הקטנות.

לאחרונה אף דווח, שלחולים במחלות ריאה חסימתיות כרוניות יש נטיית-יתר ללקות בסרטן הריאה אף ללא קשר להמשך העישון. הפסקת העישון מביאה לתסוגת התסמינים המושרים על ידי העישון, כגון ייצור כיח מוגבר וצפצופים נשיפתיים (אקספירטוריים), הגם שחלקם מתמידים באלו המעשנים מספר רב של סיגריות. למרות שתפקודים ריאתיים מסוימים שאבדו אינם חוזרים, (לדוגמה, לא נצפה שיפור ב1-FEV), הרי קיים שיפור בתפקוד דרכי הנשימה הקטנות, ואף בחולים קשה הלוקים בפוליצתמיה נצפתה ירידה במדד של נפח הכדוריות האדומות.

ו. עישון סביל ו"כפוי" (passive smoking)

זה מוגדר כחשיפת הלא-מעשן לתוצרי שריפת טבק בסביבה סגורה. עשן הטבק מורכב משני מרכיבים - זה הננשף ע"י המעשן, וזה העולה מהקצה הבוער של הסיגריה. המרכיב האחרון אחראי לכ-85% מעשן הסיגריות בחדר סגור, והוא מכיל ריכוז גבוה יותר של מרכיבים מסוכנים מאשר העשן הננשף.

במבוגרים רבים גורם העישון הסביל לרגישות בעיניים וכאבי-ראש, גירוי רירית האף ושיעול כן לתופעות אלרגיות בדרכי הנשימה ובעיניים. בשנים האחרונות דווח במספר מחקרים על שכיחות מוגברת של סרטן הריאה בקרב לא-מעשנות ה נשואות למעשנים, ונראה שהסיכון גובר ביחס ישיר למידת העישון של בעליהן.

השפעת העישון הסביל והכפוי על ילדי המעשנים מדאיגה לא פחות. מחלות ריאה שונות הופיעו בשכיחות מוגברת בילדי מעשנים, ונראה ששכיחותן מותנית ישירות בכמות העישון. הסיכוי של ילד לאם מעשנת להתאשפז עקב בעיות ריאה גבוה ב-70% מהסיכוי של ילד לאשה שאינה מעשנת, ובילדי מעשנים הובחנה פגיעה משמעותית בתפקודי הריאות. ילדים של אמהות מעשנות החולים בגנחת, לוקים בשכיחות-יתר בתסמינים ובהפרעות בתפקודי הריאה.

יילודי מעשנים נפטרים ממוות פתאומי בשיעורים הגבוהים משמעותית מאלה של יילודי לא-מעשנים. ולבסוף, נזק נוסף לילדי המעשנים נובע מנטיית-יתר של ילדים אלה לעשן בהתבגרם.

ז. פגיעה בעובר

משקלם של יילודי מעשנות קטן בממוצע ב-200 גר' מזה של יילודי לא מעשנות. בדמם של יילודי נשים המעשנות 10- 20 סיגריות ליום נמצאו ערכים של קרבוקסי-המוגלובין הגבוהים יותר מאשר באמותיהם, ורמתם גבוהה בהרבה מבנשים לא-מעשנות. שיעורי הפלות ולידת ולדות מתים, ושיעורי התמותה סביב הלידה אף גבוהים יותר בקרב ילדי המעשנות בהריון בהשוואה ללא-מעשנות. כמו כן נראה שקיימת השפעה שלילית ארוכת-טווח על התפתחותם הגופנית, הנפשית והאינטלקטואלית של ילדים לאמהות שהרבו לעשן בהריון.

ח. נזקי בריאות נוספים מעישון

פגיעה בפוריות הגבר: מחקרים רבים שפורסמו לאחרונה מעידים על פגיעת העישון בזרע. דווח על זרע דליל יותר ונייד פחות, וגם על שינויים צורניים בזרע המעשנים. נמצא שחומרת הפגיעה תלויה בכמות העישון, ובולטת במיוחד במרבים לעשן. בנוסף נמצא ש"אינאונות ואסקולרית" שכיחה יותר במעשנים בהשוואה ללא-מעשנים.

פגיעה בעור הפנים: ב-1985 דווח על פגיעה אופיינית בעור הפנים שכונתה "פני המעשן" (smoker face). המחבר מתאר 4 מאפיינים הכוללים: קמטים, הבלטת עצמות הפנים, עור מדולדל ואפור, וגוון צהבהב-אדמדם של עור הפנים. במאמר מערכת אישר Soffer ממצאים אלה, ואף הוסיף עליהם את הצטרדות הקול והשיעול הפרודוקטיבי כמאפיינים נוספים של מעשנים כבדים.

עישון וכיב עיכולי: הקשר בין עישון לבין הכיב העיכולי היה שנוי במחלוקת, אולם מחקרים מאוחרים תמכו בקיום קשר ישיר זה. ואכן, כיב התריסריון נמצא בשכיחות גבוהה פי 2 בגברים מעשנים, ופי 1.6 בנשים מעשנות בהשוואה ללא-מעשנים. במאמר מערכת ב- New England Joumal of Medicine סקר מק-קרתי בהרחבה את הנושא והסיק, שעישון מגביר את הסיכון ללקות בכיב, ומקטין הן את שיעור הריפוי העצמוני והן את הצלחת הטיפול התרופתי, וכן מגדיל את הסיכוי להישנות כיב שנרפא. ניתוחי הכיב במעשנים - רבים יותר, והניתוחים עצמם נושאים בחובם סיכון מוגבר. קיימות עדויות מכריעות שריפוי הכיב העיכולי מואץ ע"י הפסקת העישון. נמצא אף שהפסקת העישון עשויה להיות יעילה יותר מטיפול בצימטידין למניעת הישנות כיב שנרפא.

שונות: לאחרוני נמצא שבנשים מעשנות קיים סיכון גבוה פי 4 ללקות ב-. condylomata acuminata בהשוואה ללא-מעשנות.
עישון מהווה גורם סיכון לאוסטיאופורוזיס, והפסקתו הינה גורם מונע חשוב. מחלות חניכיים שכיחות יותר בקרב מעשנים וחומרתן עומדת ביחס ישיר למשך העישון ועוצמתו.

ט. סיכום:

הירידה בשיעור המעשנים בעולם.
המלצות חינוכיות:
בסקירה זו ניסינו להביא את המידע שהצטבר לאחרונה על נזקי העישון. עידוד מסוים ניתן להפיק ממאמר שפורסם לאחרונה ב-Lancet ביחס לעישון והשפעותיו בארה"ב. שיעור הגברים המעשנים ירד מ-58%- ב1965 ל-35%-ב-1983, כשבמקביל חלה הפחתה משמעותית בתחלואה ובתמותה מסרטן הריאה. מאחר שקיים פער של כ-25-20 שנים בין הפסקת העישון לבין הביטוי המלא של תוצאותיה, סביר להניח שבשלושת העשורים הקרובים נחזה בירידה נוספת בתחלואה ובתמותה הקשורים לעישון. אף בנשים חלה לאחרונה תסוגה קלה בשיעור המעשנות (מ-32% ב-1965 ל-29% ב-1983).

הירידה בעישון מיוחסת להשפעת הדו"ח המפורסם על העישון של הרופא הראשי לממשלת ארה"ב שפורסם ב-1964, ושעמד בהרחבה על הקשר בין העישון לבין מחלות הלב הטרשתיות וסרטן הריאה, וכן לפעולות הסברה ומניעה שננקטו בעקבות דיווח זה. על פי הדיווח של האגודה למלחמה בסרטן בישראל, שיעור המעשנים בארץ שהיה יציב (סביב 40%-36%) בשנים 1983-1971, ירד ב-1986 ל-32%-29%.

לאחרונה דיווח צ'פמן שקבוצות קטנות לגמילה מעישון הן פתרון יקר ובלתי יעיל להפסקת העישון. הוא ממליץ על תכניות חינוכיות רבות-היקף בשיתוף ציבור הרופאים כדרך יעילה. נראה לנו שמן הדין לאמץ פתרון כזה גם בארץ. על ציבור הרופאים לשתף פעולה ולהוות דוגמה להפסקת העישון. אמנם ההפחתה במספר הרופאים המעשנים בולטת יותר בהשוואה לזו שנצפית בחלקי ציבור אחרים בחברה, אך אין די בכך ויש להגיע למצב שבו רופאים לא יעשנו כלל. יתר-על-כן, יש להקפיד על קיום חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, ובמיוחד בבתי חולים וכמרפאות.

התכניות החינוכיות להימנעות מעישון והפסקתו חייבות להתחיל בבתי הספר התיכוניים ובטלביזיה החינוכית ולהימשך במסגרת הצבא. נמצא כי מבוגרים רבים מבין המעשנים אימצו נוהג זה בעת שירותם בצה"ל, ולפיכך נראה שיש לעודד את חיל-הרפואה לפעילות נמרצת בקרב החיילים והחיילות בשירות הצבאי הסדיר. נראה לנו שלשם השגת שיעור גמילה גבוה ככל האפשר בקרב הצעירים, יש להדגיש את הנזקים למעשן ולסביבתו מחד-גיסא, ולהקנות למעשן תדמית דוחה, תוך שבירת התדמית הבוגרת לכאורה, מאידך.