תפילות ושבועות של חולים ורופאים
ד"ר אברהם שטינברג
ספר אסיא א', עמ' 248-256, 1979
|
תוכן העניינים: שבועתו של רופא תפילת הרופאים הערות לשירו של ר' יהודה הלוי הערות לשבועתו של רופא הערות לתפילת הרופאים מילות מפתח: אתיקה, חולה, רופא, תפילה, ר' יהודה הלוי, תפילות, תפילות רופאים, תפילת רופא |
בשולחן ערוך, (אורח חיים, סימן ר"ל, סעיף ד'), נפסק:
"הנכנס להקיז דם אומר: יהי רצון מלפניך ה' אלקי, שיהא עסק זה לי לרפואה, כי רופא חנם אתה".הכתב המגן-אברהם (שם, בס"ק ו'):
"נראה לי, דהוא-הדין בכל מידי דרפואה יאמר זה".וכן הביא מרן הרב קוק זצ"ל בסדורו עולת ראיה (עמ' ש"צ):
"הבא לעשות לו איזה דבר של רפואה יאמר וכו'". (וראה בלקוט שם, הסברו על ברכה זו).ומסיים בשו"ע, שם:
"ולאחר שהקיז יאמר: ברוך רופא חולים".וכתב שם הטורי-זהב:
"פשוט, שצריך שם ומלכות כמו שאר הברכות".אומנם במשנה-ברורה סיים:
"אבל לא ראיתי נוהגין כן".ואכן, בשער הציון (אות ט') הוא מסיק, שלא לברך בשם ומלכות. לעומת זאת, הנוסח בסדורו של מרן הרב קוק זצ"ל הוא בשם ומלכות, והעיר שם:
"ואם בפעולת הרפואה אין חשש סכנה כמו שיש בהקזת דם, שיש בה חתוך ורידים - מברך בלא שם ומלכות, אבל מי שעושים לו נתוח, פשוט לפי עניות דעתי, שמברך בשם ומלכות, כמו בהקזת דם".בין שירי ר' יהודה הלוי (שירים נבחרים - ח. שירמן, הוצאת הריאלי - מס' 18) מצאתי שירו-תפילתו של המשורר, שאמר כאשר שתה משקה של רפואה:
"אלי, רפאני וארפאלעומת תפילות ושירים של חולים מצינו גם תפלות ושבועות של רופאים, המבקשים או מעידים על התנהגות הולמת - מבחינה דתית ומוסרית כאחת - ביחס לחולים. תפלות, ובעקר שבועות כאלו, אינו נחלתנו בלבד. מצינו דוגמתם גם בין העמים הקדומים, כגון שבועת הרופאים ההודיים, שבועת היפוקרטס הידועה, שבועת האסקליפיאדים ואחרים (ראה על כך בספרו של ד"ר ז. מונטנר: "מבוא לספר אסף הרופא"). אולם, דיה השואה חטופה בין שבועות, ובעקר תפלות, במקורותינו, לבין אלו של העמים כדי לעמוד על ההבדל הגדול ברמה המוסרית וביחס האחריות, שהרגיש הרופא היהודי לעומת עמיתו הנכרי. אפשר להמליץ על כך: "ראו מה בין בני לבין חמי"!
אל יחרה אפך, ואספה!
סמי ומרקחי לך - בין טוב
בין רע, ובין חזק ובין רפה
אתה אשר תבחר ולא אנו
על דעתך הרע והיפה
לא על רפואתי אני נסמך -
רק אל רפואתך אני צופה."1
קיימות תפלות ושבועות של רופאים יהודים שונים: תפילת השחר של הרופא, בהקדמה לספר החיים, תפילת הרופאים לר' יעקב צהלון, בספר מרגליות טובות (ויניציה, 1665), שבועת האמונים של אסף הרופא ועוד.
לאחרונה פרסם ד"ר מונטנר ב"סיני" (כרך י"ב, עמ' ק"כ ואילך) את "משנה תפילה למשה", שהוא חידוש, שיחזור והשלמה של תפילת הרמב"ם, שהכל מדברים עליה ואף אחד לא ראה אותה עדיין. (בענין נוסח התפילה המיוחסת לרמב"ם, ראה בדבריו של מונטנר שם, וב"דפים רפואיים", כרך י"ג חוברת א' (מרץ 1954) מאת ד"ר י. לייבוביץ, ובספר חכמי ישראל כרופאים, עמ' 110). במסגרת מאמר זה אביא רק שבועה אחת ותפילה אחת להדגמת הרוח הטהורה והנפש האצילה של הרופאים היהודיים שחברו אותם.
שבועתו של רופא
ניתן בסלוניקי בשנת שי"ט (1559)2 |
תפילת הרופאים
|
רבונו של עולם, אתה הוא ה' לבדך, אתה עשית את השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כולם, ואתה נותן מחיה לכולם, וצבא השמים לך משתחוים, ואין בעליונים או בתחתונים שיאמר לך מה תעשה, ואת האדם עפר מן האדמה יצרת, נשמת חיים באפו נפחת והמשלתו במעשי ידיך, כל שתה תחת כפיו, שהכל בעבורו יצרת, ואם יוכה לעשות רצון קונו - ידו בכל משלה, ואם לאו - יד כל בו. ותיסרהו ביסורים וחלאים והוכה במכאובים על משכבו, ורוב עצמותיו איתן יבול בשרו מרואי ושופה עצמותיו לא ראוי, ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממתים. ואם ישוב בתשובה שלמה לפניך תרצהו ותרפאהו כדבריך, כדכתיב ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם, כי אתה הוא הרופא והרחמן הנאמן, כדכתיב מחצתי ואני ארפא. וכדי להודיע לכל באי עולם, שאתה הוא הרופא ולך היכלת והגדולה וממכון שבתך תשגיח לכל יושבי הארץ ובפרטיהם, בראת בעולמך רפואות לרפאות בהם בני-אדם למיניהם וכוונת מישרים בצוותך רפואות בהן ב"א אלו לאלו, ככתוב בתורה ורפא ירפא)12 . "והואיל וחסדים, שחננת את לבי, וכבוד והדר עטרתני וזכיתני לידע מעט מזעיר מחכמת הרפואה, לכן לעשות רצונך, אלקי, חפצתי ומשום אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות, דברתי אני עם לבי להתעסק במלאכת הרפואה בשמך הגדול והקדוש ובעזרתך, למען תצדק בדברך ותזכה בשפטך, כי אתה הוא רופא ולא אני, שאני כחומר בידך יוצר הכל, ובידך היכולת לרפאות בריותיך. ואיני נשען על חכמתי, ואיני שם בטחוני על הסמים ועל העשבים וסגולות שבראת בעולמך, כי הם כאמצעים להשלים רצונך להגיד גדולתך והשגחתך13 . ולפי שמלאכת הרפואה14 מסוכנת מאוד, ועוד כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי, ומתירא אני פן אמשש בצהרים כאשר ימשש העיור באפלה, לכן אמרתי להחזיק בשביל רחמיך וללכת אחריך כי באור פניך אהלך, ובאורך אראה אור, כי אתה נרי ה' וה' יגיה חשכי. לכן יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אברתי, שתשכילני שכל טוב מלפניך, וחנני מאתך דעה בינה והשכל, והאירה עיני שכלי להבין ולהגיד חלאי הגוף על בוריים ואמיתתם מכל פרטי בני-אדם שיבואו לידי, והורני רפואות אמיתיות לכל אחד לפי מזגו, כפי הזמן הראוי לכל אחד מהם ובעת הראוי לאותה רפואה ולאותו החולי, ולא אכשל במעשי ולא בדברי והראו אויבי וישמחו ויסעדני ואושעה ממכשול, ואל תארע תקלה על ידי, וגומלני חסדים טובים, כי לגמול חסד נכנסתי במלאכת הרפואה לפקח15 על נפשות עמך ישראל, לכן סייעני ופדני מחרפה ובזיון. אנא אלקי, בך בטחתי, אל אבושה, אל יעלצו אויבי לי. ואם יבא לידי איזה חולה, שקרבה עת פקודתו ואנושה מכתו, יהי רצון שלא אגרום קירוב מיתתו ח"ו אפילו רגע אחד16 , אלא למדני לתת לו סמים לקיים נשמתו בו עד שבא שעתו. ואם ימות ח"ו, יהי רצון מלפניך, שלא יחשדוני אוהביו ורעיו ובני משפחתו, ולא יהרהרו אחרי, שהייתי סיבת מיתתו אלא יצדיקו להם את הדין ויודו שגזירת המלך היא, אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש. ואם לא עת פקודתו קרבה אלא מדכאו ביסורים במידת רחמנותיך, כדי שישוב בתשובה שלימה לפניך, כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו הרעה וחיה, יהי רצון מלפניך שתתגלגל זכות זה על ידי, שתורני מה אומר לו להחזירו בתשובה שלימה לפניך, ושיקבל יסורים באהבה, כדי שיהא כפרה על פשעיו, ועל ידי תשלח דברך ותרפאהו, ובזה אהיה אהוב למעלה ונחמד למטה. והצילנו משנאה ותחרות ולא אקנא באחרים ולא תהיה קנאת אחרים עלי, אלא השכן ביני ובין רופאים אחרים אהבה, אחוה, שלום וריעות ולא איבוש ולא אכלם בפניהם, אלא אהיה מכובד בעיניהם, ומאויבי תחכמני וירום ראשי על אויבי סביבותי מחכמתי ודעתי שפתי ברור ימללו, עד שאהיה לאות ופלא בעיניהם ולא יהיה פוצה פה ומצפצף רע עלי ולא על מעשי, ואם ח"ו יאמרו רע עלי, לא יאמנו דבריהם ולא יכשלו חבירי ואשמח בהם. ואם ח"ו חברי ירעו מעשיהם, יהי רצון, שתשמור לפי מחסום ולא אגלה נבלותם אלא אזכה לתקן את אשר עוותו, ותתנני לחן, לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ושומעי ויעשו מה שציויתי לעשות לחולה אם הרפואה ראוי, ואם אינו ראוי אנא ה' אלקי הקישה לבם שלא יעשו ושלא יפרסמו פן אזבזה17. אנא ה', אל אלקי הרוחות לכל בשר, אחת שאלתי מאתך, שתחזק כחי וזכרוני וכשאלך לבקר חולה הזכירני מיד רפואתו הראוי לו אם למדתי, ואם לאו - מתחנן אני לפניך אדון כל הסבות, שתסבב סיבות וגלגולים, או איזה ספר רפואות ואלמד בו רפואתו, או איזה ויכוח בין רופאים עד שאזכה לידע רפואתו כי אתה הוא המסבב סיבות עולמך, כדכתיב והמסיבת מתהפך בתחבולותיו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה. אנא גלגל על ידי זכות לעולם ואל תגלגל על ידי שום חובות בעולם, ח"ו, ואל תמצא לידי דבר רע ולא ימצא דבר מקולקל על ידי דלא אפגום גרמא למיתת אדם ח"ו בעולם, ולא יוזק אפילו באיבר מאיבריו, לא במזיד ולא בשוגג ולא אהיה בכלל טוב שברופאים לגיהנום18. אל תאסוף עם חטאים נפשי ועם אנשי דמים חיי, אלא בשביל הזכיות שתגלגל על ידי, שאפקח19 נפשות ישראל עמך ועל ידי תצילם מהמות, שאזכה בעוה"ז לטייל בתענוג הצריך לראות בטובת בחירך לשמוח בשמחת גוייך להתהלל עם נחלתך, ועיני תראה ירושלים נוה שאנן ואתהלך לפני ה' בארצות החיים. ואל יזדקק שטן במעשי ידי כי לזכות ולטהר באתי. נא, פלטני מיד רשע מכל מעול ומחמץ, ולא תמסרני אפילו רגע אחד בידו פן ישיאני להתעולל עלילות ברשע ח"ו לתת איזה משקה או סם להזיק שום אדם או להפיל אשה הרה ח"ו20. ואם ישיאני - קדמה פניו הכרעהו, פלטה נפשי ממנו, ה' עשקה לי. ערביני נא, כי אתה תקותי ה' אלקי מבטחי מנעורי, וטהר מחשבותי וזכה שרעפי לבל אחשוב מחשבה רעה ח"ו, ועל שום אשה בין בתולה בין בעולה בלכתי לבקרה, ולא אתור אחרי לבבי ואחרי עיני21 , והצילני מכל היזק וחולי ומדוה המתרגשות ובאות בשביל החולי, יומם השמש לא יכני וירח בלילה אם אצטרך לבקרה בלילה. ואנא בעל החסד והרחמים, גל עיני ואביטה סודות מעשיך הנפלאים ואת הסגולות והרפואות אשר יסדת בעשבים, ובאבנים, ובזרעים, ובפרחים, בשרשים, בעלים, בעצים, ובפירות, ביין, ובשמנים, במימות ובשאר המשקים, בבע"ח אשר בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ, בפשוטים ובמרכבים, ובהם אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתך. יהי רצון מלפניך, שתשלח ברכה בכל מעשי ידי, ובשכר שיתנו לי על טרחי 22 אראה ממנו סימן ברכה ואזכה להשתמש ממנו על מעשים טובים ומישרים לפניך להגדיל תורה ולהאדיר. ויהא מזונותי ומזונות זרעי וזרע זרעי מסורים בידך ולא ביד בשר ודם, ויהיו כריה גדול, וכדי שלא אצטרך ליטול דבר מן העניים החולים, אלא אדרבה, אזכה לחננם ממה שחננתני, כי ממך הכל ומידך אתן לך. ותזבידני זבד טוב מלפניך, שבכל אשר אעשה אשכיל ואצליח. ובפרט במלאכה זו תגדיל עמי חסדיך, שיקראוני לרפאות חולים, אשר אפשר להם הרפואה ויהיו נרפאים על ידי עד החיותם. ואשר הם בלתי אפשרי הרפואה ואנושה מכתם, שגזרת שלא ירפאו מאותו החולי עד יום מותם; אל יקראוני לרפאותם, בסודם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבודי. ואם יכבדוני בני-אדם בשביל חכמתי - אל תביאני רגל גאוה, אלא נפשי יגמל עלי עמם כגמול עלי נפשי. ואל ישלוט בי יצר הרע ועין הרע ולא יחשדוני בשום דבר בעולם. ואל תביאני לא לידי נסיון ולא לידי בזיון, והצילני מהרהור חטא ועבירה ועוון מעתה ועד עולם. והלבש את נפשי בגדים נאים ופאר וכלי שרת הלא הם עטרת תפארת למראה טובות הריוח למצוא חן בעיניך. וחזק כח הרגשות כל חושי, שיגדילו האמת מנח שאזכה לפניהם, ולא אטעה בשום אחד מהם לא בטעם, לא ברית, לא בראיה, לא בשמיעה ולא במישוש, אלא יאמר לי על הן הן ועל לאו לאו, על מר מר ועל מתוק מתוק, נדי לא יגיע שום נזק לחולה בשביל חולשי הרגשותי, וכן לחזוק כח הדבור של חולה וכח רעיונותיו וזכרונו, שיגדילו האמת מסבות החולי ולא יטעה בהם כלל ולא ישקר לי בהן לאיזו סבה, פן ח"ו אשגה גם אני בטעות, אלא אזכה להבין סבות חוליו מתוך דבריו ומתוך סמני חוליו, ואהיה ראוי וחכם להגיד לחולה העתידות לבוא לו כדי האמת דברי ואזהרותי אליו, וישמור כל אשר צויתיו. סמכני באמרתך ואחיה, אל תבישני משוברי, חפה נא מלבי את תקותי, אל תפן אל רשעי ואל תתעלם מבקשתי, וחנני וענני ושמע תפילתי, כי אתה שומע תפילתה ועל הכל אני חייב להודות ולהלל ולשבח את שמך הגדול, כי טוב נגד חסידך תרב גדולתך, ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה' וגו' אמן". |
הערות:
הערות לשירו של ר' יהודה הלוי:
1. נקט לשון יחיד, כלשון הפסוק בירמיהו, י"ז, י"ד: רפאני ה' וארפא. אמנם בברכת שמונה-עשרה - הברכה השמינית - תקנו אנשי כנסת הגדולה בלשון רבים, וכבר נשאלה השאלה בין הראשונים לפי דברי התוספתא "שכל הכתוב ליחיד אין מכנים אותו לרבים", וראה בטור או"ח סי' קט"ז, כמה תירוצים לקושיא זו.
7-8. כך היא השקפת היהדות, שאף שנתנה רשות לרופא לרפאות, והאי רשות מצוה היא (שו"ע יו"ד של"ו, א), אין הרפואה תלויה ברופא בשר ודם ובתרופות שהוא נותן, אלא בקב"ה, וכל ההשתדלויות הן בבחינת "הרבה שלוחים למקום". כך כתב בברכי יוסף (יו"ד סי' של"ו): "ינהג כדרכן של בני-אדם ואורח כל ארעא להתרפאות ע"י רופא ולבו בל עמו, רק ידבק בקונו למתקף ברחמי בכל לב ובו ידבק דוקא". ובספר חובות הלבבות (שער הבטחון, פ"ד): "וכאשר יבטח בבורא, ירפאהו מחוליו בסבה ובלתי סבה, במו שכתוב: יישלח דברו וירפאם (תהלים, ק"ז)". ובשו"ת הרשב"א (ח"א, ס' תי"ג): "ואם חל המקרה בחליים, מותר לעסוק ברפואות, ובלבד שיהא לבו לשמים וידע שאמיתת הרפואה ממנו וכו'". ובמנחה בלולה: "כתוב . (אצל אסא) בחוליו לא דרש את ה' כי ברופאים, אך החולה אם על ה' ישליך יהבו, מותר אח"כ לדרוש ברופאים, כי הקב"ה מקרב כל נסיו אל הטבע". וביד אברהם (ליו"ד ס' של"ו ס"א): "ומצוה היא (לרפאות), ובלבד שיהא לבו לשמים וידע שאמיתת הרפואה ממנו וידרשנו, ולא יכוון שהכל תלוי בסם פלוני ובאיש הרופא, וכמו שכתוב: גם בחוליו לא דרש את ה' כי ברופאים".
ובס' אורחות צדיקים, שער השמחה: "אע"פ שכל בריאת האדם וכו' בגזירת הבורא, מ"מ יש לאדם... לתקן לו הרפואות ויבטח בה' שירפאהו והרופא והרפואה באים לו מאת ה' לרפאהו. . . ועל המכניס עצמו בסכנה ואומר: אני בטוח בה', עליהם נאמר וכסיל מתעבר ובוטח. . . . ועונשו גדול ממי שממית אחרים". (בענין זהות מחבר ס' אורחות צדיקים, כתוב בהקדמה לספר זה: "שם המחבר לא נודע לחכמים וכו', ומביאו הרמב"ם בפ"ד דאבות. ולפי הנשמע חברו רבו של הר"י מיגש, רבו של הרמב"ם", אמנם בשער השמחה, די"ז, מזכיר המחבר את הרמב"ם: "כתב רבינו משה המיימוני וכו"', ויתכן שעקר הספר נתחבר לפני הרמב"ם וחלו בו הוספות לאחר דורו של הרמב"ם); ובקובץ אגרות של החזון-איש (ח"א, אגרת קל"ו): "מ"מ צריך לפלס מאוד, כי שתי הנטיות מקו האמת המדויק אינן ישרות, אם לבטוח יותר ממדרגת הבטחון שהגעתי אליו באמת, ואם להאמין בהשתדלות טבעית יותר מדי".
הערות לשבועתו של רופא:
2. הרופא היהודי אמטוס לוזיטנוס (1511, פורטוגל - 1568, סלוניקי) הוא מחבר שבועה זו. היה אנוס בספרד, גדל במעמדו, עד שהוזמן להיות רופאו האישי של האפיפיור ולבסוף נמלט לסלוניקי, חזר לחיק היהדות ונפטר כרופא ליהודים. היה מגדולי חוקרי הרפואה במחצית הראשונה של המאה ה-16. ראה מחניים, קכ"ב, תש"ל, עמ' ט"ז.
3. זוהי כנראה תוספת מאוחרת יותר. ומה שמדגיש דוקא את עשרת הדברות, לכאורה אין זה מתאים כל-כך להלכה, כי במס' ברכות (י"ב, א'), כתוב שבטלו רבותינו, שיקראו את עשרת הדברות עם קריאת שמע מפני תרעומת המינים, שאומרים שלהם מעלה על שאר התורה. ובשו"ת הרמב"ם (שאלה שס"ג) פסק, שלא לעמוד בשעה שקוראים את עשרת הדברות בפרשת השבוע (יתרו, ואתחנן), "בגלל שמגיע בזה מן ההפסד באמונה, ומדמים שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע מאוד". אומנם בשו"ע (או"ח ס' א', סעיף ה') פסק הרמ"א, שדוקא בצבור אסור לקרות את עשרת הדברות, אבל ביחיד מותר לומר בכל יום. וא"כ שבועה זו, שיש לה אופי של שבועת יחיד, בודאי מותר להזכיר במיוחד את עשרת הדברות. וראה בהרחבה: א. הילביץ, שנה בשנה, תשל"ה, עמ' 183-6.
4. הכוונה כנראה לסודות הרפואה, שנמסרו לרופאים מדור דור.
5. משפט זה וכמה משפטים הבאים אחריו אינם קשורים דוקא לרופא אלא לכל אדם הגון. אומנם מצינו אצל הרופאים דרישה מוסרית רמה יותר משאר כל אדם. וכך כותב אסף הרופא ( 164): "וגם נאה לחכם הרופאים המרפא חולה להיות כל מלאכתו באמונה, במוסר ובדעת וברוב תבונות בכל מעשה תבונתו, בכל מעשה רפואתו". הוא מכנה את הרופאים האמיתיים בתור "חכמי הרופאים הולכי היושר" (409).
6. צריך לומר, שזה לפנים משורת הדין, שהרי עפ"י הדין מגיע שכר לרופא ככל שידרוש, ואף דמים מרובים, עי' בספר התשב"ץ, סי' תקפ"א: "ובענין הרפואות, דרך בני-אדם ליתן דמים מרובים ולא נאמר ששיחק .בו, כך פסק רבינו יהודה ז"ל". ובשו"ת הרדב"ז (ח"ג, סי' תקנ"ו): "אבל אם התנה בשכר הרופא הרבה, חייב ליתן לו, שחכמתו מכר לו ואין לו דמים". וכך נפסק בשו"ע (יו"ד של"ו, ב): "הרופא אסור ליטול שכר החכמה והלמוד, אבל שכר הטורח והבטלה מותר". ובס"ג: "אבל אם התנה בשכר הרופא הרבה, חייב ליתן לו, שחכמתו מכר לו ואין לו דמים". וראה עוד בענין שכר הרופא להלן, עמ' 280 וכמקורות שצויינו שם.
7. הוספה מאוחרת, ויתכן שזה בגלל הצנזורה.
8. עובדה זו מופיעה ברוב השבועות של הרופאים. בשבועת האסקליפיאדים היא מנוסחת "לא אתן סם המות לשום אדם, אף אם יבקשנו, ולא עצה לכך". וראה לקמן בהערה 6 לתפילת הרופאים מספר תולדות אדם.
9. בשבועת האסקליפיאדים: "לעולם לא אתן סמא דנפצא לאשה". בענין אסור ההפלה המלאכותית לפי ההלכה ראה בקובץ זה, שער ב'. הבעיות ההלכתיות הקשורות בהפלה מלאכותית הם:
א. אסור דאורייתא משום "אביזרייהו דרציחה" - לפי כמה שיטות ;
ב. קל וחומר משום הוצאת זרע לבטלה ;
ג. מחבל או משחית, כי "עובר ירך אמו" ;
ד. מניעת חיים בישראל, ביטול מצות פריה ורביה ובטול מצות "לשבת יצרה".
ה. חשש לסכנת נפשות על פי הכלל: "כל מפלת בחזקת סכנה".
10. פילוסוף - אוהב חכמה.
הערות לתפילת הרופאים:
11. בצורה מקוצרת הובאה תפילה זו בספר "חכמי ישראל כרופאים", עמ' 180 (ד"ר ד. מרגלית).
12. במס' ב"ק, פ"ה, א': "ורפא ירפא - מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות", ובשו"ע יו"ד ס' של"ו ס"א: "והאי רשות מצוה היא". וראה מאמרי בעתון "הצפה" מיום י"ב תשרי תשכ"ו (8.10.65) "ורפא ירפא - בהלכה ובמחקר", שבו סכמתי את דעות הפוסקים והפרשנים על פסוק זה.
13. ראה לעיל הערתי (7--8) לשירו של ריה"ל וצרף לכאן.
14. הלשון הזו "מלאכת הרפואה" מקובלת בין הראשונים, ולדוגמא ראה בפרק ה' משמונה פרקים להרמב"ם: "שיש למלאכת הרפואה מבוא גדול במעלות השכליות והמידות ובידיעת הש"י ובהגיע אל ההצלחה אמיתית והיא למודם ובקשתם עבודה מן העבודות הגדולות". וב"ספר המבקש" לרש"ט פלקירא עמ' צ' (בהוצאת טרקלין): "מלאכת הרפואה מכל המלאכות חשובה, כי היא מלאכה וחכמה ואל חכמת הטבע קרובה".
15. הלשון "לפקח" על נפשות עמך ישראל היא, כנראה, כאותה לשון במס' כתובות, ה', א': "מפקחיו פקוח-נפש בשבת", ופירש רש"י שם: פיקוח - פושקונברמ"ש בלעז. וכתב המתרגם שם, שזו מלה משובשת. ואומנם במס' יומא, פ"ד, ב' כתב רש"י: פקוח-דשקומברנ"ש בלעז ותירגם המתרגם: רעטטונג, בעפרייאונג (כלומר: הצלה). אומנם במס' שבת, ק"נ; א' פירש רש"י: פקוח-דיקומבימונ"ט בלעז, ובפירוש רש"י על הרי"ף שם: דישקוברמינ"ט - וכתב המתרגם: וועגרייטונג, אבריימונג דעס שוטטעס (כלומר: הסרה) וראה במילונים, ולא באתי אלא להעיר.
16. עפ"י המשנה (שבת, קנ"א): "המאמץ (סוגר עיני הגוסס) עם יציאת הנפש הרי-זה שופך דמים". ובמס' שמחות פרק א', המשילו את זה לנר שכבה והולכת, אדם מניח אצבעו עליה מיד כבתה, כי גוסס הרי הוא כחי לכל דבריו. וכן נפסק בשו"ע יו"ד סי' של"ט. יתכן, שמחבר תפילה זו נוגע כאן גם בבעית האאותנזיה - הרצח מתוך חמלה - שהחברה האנושית מתלבטת בה כבר רבות בשנים. נושא זה נדון בהרחבה רבה בעיקר ע"י רבני דורנו. ראה בנדון זה מאמרי בספר אסיא ג', עמ' 457-424 באריכות.
17. צ"ל: "אתבזה".
18. משנה אחרונה במס' קידושין (דפ"ב), וכן הובא מאמר זה במס' סופרים, פט"ו ה"י. מתוך דברי התפילה, מסתבר, שמחברה פירש מאמר זה לפי דרכו של הרמב"ן, בספרו "תורת האדם", סוף שער הסכנה: וזו שאמרו טוב שברופאים לגהינום, לגנות דרכן של רופאים בפשיעות וזדונות שלהם נאמר, אבל לא שיהא חשש אסור בדבר". וכך מסביר הרב ישראל ליפשיץ, בפירושו על המשנה "תפארת ישראל" (קידושין, פ"ד אות ע"ז): "מי שחושב עצמו, שהוא המומחה היותר טוב שברופאים - הוא מעותד לגיהנום, דבגאותו זאת סומך על ידיעתו בספק ואינו מתייעץ עם חבריו, כראוי למי אשר בפיו ובקולמוסו מונח חיים או מות, וגם ברוב גאותו אינו מסתפק שמא יטעהו דמיונו, ואינו חושש לעיין היטב בספרי הרפואות קודם שיתן להחולה סמי רפואה". וראה מאמרי בעתון "הצפה", מיום ג' חשון תשכ"ו (29.10.65) "רופאים לשבח ולגנאי", שקבצתי את שיטות המפרשים השונים בבאור מאמר זה, וראה: ספר אסיא ב', עמ' 21 - 28 בהרחבה.
19. ראה הערתי 15 לעיל.
20. ראה הערתי 9 לשבועת אמטוס לוזיטנוס.
21. בנגוד ליתר העמים הקדמונים - כולל היוונים - לא הגבילה היהדות את הגבר מלרפא נשים. גם הנוצרים וגם המוסלמים הקפידו מאוד, שכל מין ירפא רק את בני-מינו. בתפלות הרופאים היהודיים מוצאים בקשות מעין זו, כגון: אסף הרופא הזהיר: "לא תתן יופי של אשה לעורר תאות זנות". הרופא רבי יעקב צהלון: "כשהרופא מבקר אשה יהא צנוע ולא יסור אחר שרירות לבו", ובתפילת הרופאים שלו: "זכה את מחשבותי וטהר את הרהורי שלא אחשוב רעה על אשה, בין בתולה ובין אשת איש, ולא אתור אחרי לבי ואחרי עיני". בהלכה מצינו דיון רחב על בעיית הייחוד של רופא וחולה, וחלות כאן אותן ההגבלות, שדין ייחוד מגביל כל יהודי ויהודיה. לבעיית הייחוד אצל רופא ראה: שו"ת ציץ אליעזר, ח"ו, סי' מ' פרק א', פרק י"ב; אוצר הפוסקים, סי' כ', סק"ב, אות ב'; שם, שם, סקי"ח אות ד'; שם, סקל"ה, אות ז'; שם, סי' כ"ב, סק"א, אות ז'; הערות לאוצר הפוסקים, כרך ט', עמ' ק"ל; "הרפואה והיהדות" - פרק 10. וראה בפירוט בספר אסיא ב', עמ' 82 -92 ובמקורות שצויינו שם.
22. ראה הערתי 5 לשבועת אמטוס לוזינטוס.
