תרומת איברים מן המת
הסכמת הנפטר ומעמד המשפחה
הרב שאול ישראלי זצ"ל
אסיא נ"ט-ס (כרך ט"ו, ג-ד) אייר תשנ"ז
|
תוכן המאמר: א. איברים מן המת - הסכמה לתרומה ונשיאת כרטיס תורם ב. מעמד משפחת הנפטר תקציר: האם מותר לאדם לתרום איבריו להשתלה, ומעמד המשפחה בנושא. מילות מפתח: השתלת איברים. קבורה. |
א. איברים מן המת - הסכמה לתרומה ונשיאת כרטיס תורם
שאלה:
האם יש היתר או חובה גם לחתום ולשאת כרטיס תורם?
תשובה:
איבוד עצמו לדעת2,משום זה לא נאסר לאדם לתרום אבר מגופו לצורך פקוח נפש של חבירו5, וכן תרומת דם גם לצורך ריפוי חולה אף שאין בו סכנה6. שכיון שעושה זאת לצורך חשוב, אין קיים בו האיסור שאסרה תורה לחבול בגופו7.
לחבול בעצמו3,
ומסירת עצמו לסכנה4, וכיו"ב.
ונראה שאותה זכות לתרום מגופו קיימת לאדם, במתן רשות לשימוש הצלה גם באשר לאחר מותו8. ואין למישהו מבני משפחתו רשות להתנגד לזה, אחר שגילה רצונו בכך9. ומספיק לזה גם אם יש אומדן דעת סביר, שאילו היה נשאל היה מסכים לכך10. אכן אם התנגד לכך בגילוי דעת מפורשת, מחויבים אחרים לכבד רצונו11.
המתייעץ בשאלה זו, של מתן רשות שימוש באבריו לצורך פיקוח נפש, יש לעודד אותו לזה, באשר זוהי מצווה, שאמנם אינו מחויב בה לאחר מיתה, ודאי תעמוד לו ביום הדין12.
אולם עם זאת אין להמליץ לשואל בזה, על חתימת או נשיאת כרטיס תורם, מאחר שאין לזה משמעות רק במקרה של פטירתו הפתאומית, אם ע"י תאונה ואם ע"י גורם אחר מסוג דומה, ומתן ביטוי על אפשרות זו, שהיא בגדר אסון שהאדם מתפלל ומקווה שלא יגיע לזה, אינו רצוי. וכבר הזהירו חכמים מזה במאמרם: לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן13.
ב. מעמד משפחת הנפטר
שאלה:
תשובה:
הואיל וכן, יש להם מעמד באשר ללקיחת אברים וחלקים מן המת במקרה שנדרשת תרומת אלה מן המת לצורך השתלה, שיש בה משום הצלת נפש מישראל17.
לזאת יכולים הם להופיע בתור נוגעים בדבר, ואף למנוע שימוש באברי המת אם גילה התנגדות מפורשת לזה בעודו חי18.
אולם במקרה שהסכים לכך, או שיש אומדן דעת סביר שהיה מסכים לכך אילו היה נשאל, מפאת גודל חשיבות מצוות פקוח נפש, אין ערך להתנגדותם19.
וגם אם אין לדעת מה היה רצונו של המת, מצווים בני המשפחה להסכים להשתמש באברי המת, ודוחה מצווה זו את מצוות הקבורה המוטלת עליהם באיברים אלה20. וימשיכו לטפל בהבאת הגוף לקבורה בכבוד הראוי.
הערות:
* את התשובות מסר הגר"ש ישראלי זצ"ל בכתב ידו (כולל ההדגשות) לעורך "אסיא", לקראת הכינוס הבין לאומי לרפואה, אתיקה והלכה שהתקיים במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, בקיץ תשנ"ג. בכינוס הרחיב הגר"ש ישראלי את הדברים, ודבריו הופיעו במלואם בספר הכינוס (הרצאת מכון שלזינגר, ירושלים תשנ"ו) עמ' 198-193.
1. ראה בספרי "עמוד הימיני" ס' ט"ו ס"ק טז ואילך, בויכוח שביני לבין הגרש"י זוין זצ"ל.
וזוהי דעתי כמבואר בפנים.
2. רמב"ם פ"ב מהל' רוצח, ב', ג'.
3. רמב"ם פ"ה מהל' חובל ומזיק, א. וראה גם ב"ק צ"ג, א.
4. רמב"ם פי"ב מהל' רוצח הל' ו'.
5. מדברי הרדב"ז שקובע שזוהי מידת חסידות וראוי לשבח. [הובא באסיא נ"ז-נ"ח, עמ' 8-5, הערה 10.]
6. ראה אגרות משה, חו"מ ח"א סימן ק"ג.
ד. שו"ת רדב"ז סי' אלף נב.
8. זה יש ללמוד מהסוגיא במס' בבא בתרא קנ"ד, ב, במכר נכסיו ונתעוררו ספיקות בזכותו למכור. שגופו צריך בדיקה, ויש בה משום ניוול. ואמרו בזה שם, שהלקוחות רשאים לתבוע זאת - נינוול ונינוול. והיינו משום שאחריותו נמשכת גם במותו. ועי' עוד תוס' סנהדרין מ"ו, ב, בד"ה קבורה, שיכול למחול על בזיונו.
9. ראה מס' ב"ק צ"א, ב: בושת רשאי אדם לבייש את עצמו, אעפ"י שזה פוגע במידה מסוימת גם בקרוביו - פ"ו, כ שם: "בושת דבני משפחה".
10. פסחים ד', ב: ניחא ליה לאיניש לקיומי מצווה בגופיה ובממוניה. ועי' גם חולין פ"ח ברא"ש ס" כ"ו.
11. שלמרות שגדולה מצוות פקו"נ, אדם שמת פטור הוא מכל המצוות. ואשר על כן, גם בעודו בחיים, אין לח=בו, כשעצם קיומו חל רק בזמן שהוא פטור. ואין לנו רשות על גופו, כאשר הוכח לעיל שבעלותו של אדם שמורה לו על גופו גם לאחר מותו.
12. עפ"י מאמר חז"ל: במידה שאדם מודד, בה מודדים לו. מגילה, יב, ב.
13. מס' ברכות י"ס, א.
14. ב"ק פ"ו, ב: ביישו ישן ומת. שם, צ"ג א: משום פגם משפחה. וע"ע סנהדרין ע"ה, א: משום פגם משפחה.
15. ע' תוס' סנהדרין מ"ו, ב, ד"ה קבורה.
16. סנהדרין שם: המלין את מתו. וע"ע ברכות רפג. יו"ד ס' שמח. ומוכח שלמרות שחיוב הוצאות הקבורה, הם רק על היורשים, וכשיש ירושה, חיוב הטיפול הוא על הקרובים.
17. על מצוות קבורה גם בחלק קטן מן המת עיין מל"מ סוף הל' אבל. גשר החיים ח"א, פט"ז, ב, וראה גם עמוד הימיני עמ' ש"ל ואילך.
18. לעיל פרק א' הע' 11
19. לעיל פרק א' הערה 9, 10.
20. אגרות משה יו"ד ח"ב ס" קעד בסופו.
