הערות ביחס לדמותו של שאול

אחד משלושה מאמרים בנושא: מחלת הסוכר של שאול המלך

דוד לוינשטיין

בית מקרא קכח, תשרי תשנ"ב



מאמרים נוספים בנושא:
"מחלתו" של שאול / שאול הון
מה זה היה לבן קיש / יונתן בן-נחום

תמצית: המחבר דן בבעיות המתודולוגיות שבמאמרים של שני קודמיו בן-נחום והון.

אינדקס: שאול; שמואל;

לעניות דעתי שוגה ש. הון במאמרו השולל את המאמר של בן נחום, טעות מתודולוגית. לצערנו, פעמים רבות, ספרות המקרא שלפנינו אינה ברורה כל צרכה. מושגים סמנטיים של פעם אפשר ואינם מובנים בדייקנות. כך למשל בנושא שלנו חשוב ביותר לדייק בהבנת המלים: "ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה'" (שמואל א' ט"ז, יד) ובהמשך בפי עבדי שאול "הנה נא רוח אלקים רעה מבעתיך" (ט"ז, טו). אולם טיבה של רוח זו, מה היא בדיוק גורמת לאדם, לא נתפרש. נראה אפוא לחפש משמעות מדויקת יותר לאותה רוח רעה.

שומה על החוקר להביא עמו לביאור המקרא כל הידוע לו בימינו, לא עוד כמו אצל חכמי ימי הביניים, שלפניהם היה הנוסח המקראי ומסורות תלמודיות בלבד. שומה עלינו לקחת בחשבון גם את מכלול הידע החדש בהיסטוריה של עם ישראל ועמי הסביבה, כתובות שונות, כאלה שנתפרשו בעיקר ע"י הארכיאולוגיה, הידע הגיאוגרפי העצום שבימינו לגבי ארץ ישראל וכיוצא בזה, וכמובן גם את הידיעות ברפואה החדשה, אם הן מתאימות לסוגיה מסוימת.

חטא בן נחום חטא אחד, שהוא מתפרץ לדלת פתוחה. אני מביא כאן בשלמות הערה מס' 254 בספר של א. ברטל ז"ל מלכות שאול, המלך הראשון בישראל, בעמ' 206 שבספרו:
"אורבך שהיה רופא, איבחן אצל שאול סימפטומים של מחלת הפאראנויה. ומאחר שמחלה זו מתפתחת אצל גברים בגיל מסוים, ניסה להסיק מכך מסקנות כרונולוגיות על מלכות שאול. אך ספק רב אם ניתן ללמוד ממבנהו הנפשי של גבר מודרני, על זה של בן התקופה המקראית. סוג'ין סבור כי סבל מנוירוזה שהתבטאה בדפרסיות קשות ובעקבותיהן בהעדר בטחון עצמי. לדעת סיסטר, היה שאול מלנכולי. בירם חושב ששאול לא היה חולה ממש, אלא שלעת זקנה התערער שווי משקלו הנפשי. הבאנו לעיל, הע' 117, דעת גרסמן ובירם הטוענים, כי ניתן להבחין בפרשת התנבאותו בראשית דרכו, בסימפטומים ראשונים של השינויים המנטליים שעתידים להעכיר את רוחו באחריו ימיו".
והנה שרשרת של דעות שונות באותה סוגיה, ושומה על בן נחום, אם אכן הוא רוצה לשכנענו שכל האבחנות המשוערות האחרות אינן מדויקות כל צרכן, להביאן בשם אומרם ולהתפלמס עימהם, ולשכנענו שהסוכרת המשוערת מהווה פתרון טוב ושלם יותר למכלול הכתובים. בן נחום ויתר משום מה על התעמתות זו וחבל. ולגבי הון - בטרם הנך בא לתקוף דווקא את בן נחום, היה לך לבטל מכל וכל גם כל הדעות המוזכרות כאן ומסתמא יש עוד במחקר דיוקים אלו ואחרים שלא נסקרו אצל ברטל.
מקצת בקורת אפשר גם להפנות לכך, שמסקנות בן נחום, מתרחבות יותר מדי, והצניעות המדעית הייתה מחייבת אותו לכתוב באופן מאופק יותר, ולציין ביתר עוז, כי דבריו אינם יוצאים בסופו של דבר מגדר השערה סבירה, אך ודאות כמובן אין בהם. אולם - לסיכום - ניסיונו של בן נחום במישור העקרוני, ניסיון פרשני כשר, ואם לא היינו מגייסים לביאור המקרא, כל כלי חדיש באשר הוא, היה עלינו להסתפק בפרשנות מצומצמת בלבד. בפריצת דרך חיובית מתחייבים ניסיונות דוגמת עבודתו של בן נחום. לי אין כל כלים להתווכח וכוח רפואי עם ניסיון זה, אך על פני השטח נראה להדיוט, שיש הצעות סבירות בפירוש חדש ונועז במקצת של בן נחום.

חזרה למבוא למאמרים