בפרשת כי תשא, בפרק ל"ב, אנו קוראים על הסיטואציה הבאה. משה יורד מההר ושני לוחות הברית בידו. לתדהמתו הוא נוכח שהעם עשה עגל זהב, מעשה ידי אהרן, וקורא לפניו "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". בזעמו ובאכזבתו הרבים, משבר משה את הלוחות שהוריד מהר סיני, ושורף את עגל הזהב.

בהמשכו של הפרק, בפסוקים כ"א-כ"ה יש דו-שיח בין משה ואהרן. משה הכועס והזועם בא בטענה לאחיו הגדול, בשאלה קשה שיש בה לא רק בקשת אינפורמציה, אלא משתמעת ממנה קובלנה קשה ומרה "מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה"? אהרן מנסה לפייס אותו ואומר לו

"אל יחר אף אדוני, אתה ידעת את העם כי ברע הוא, ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו; כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. ואומר להם למי הזהב התפרקו ויתנו לי ואשליכהו באש ויצא העגל הזה".

לפי המפרשים המקובלים, אהרן מתנצל בפני משה בטענה שמצבו של העם רע ולכן קרה מה שקרה. וכך מפרשים את הנאמר בפסוק "כי ברע הוא", כאמירה על דרך החיוב, שמצבו רע, שהוא נתון ברעה - וגם השבעים מתקנים וגורסים כאן כי פרוע הוא. נצטט רק כמה מן המפרשים, ראשונים ואחרונים, לפסוק זה.

אונקלוס מתרגם: "לא יתקף רוגזא דרבוני, את ידעת ית עמא ארי בביש הוא", כלומר, אתה, משה, יודע, שהעם הזה מצבו ביש, רע.

יונתן בן עוזיאל מתרגם ומפרש: "ואמר אהרן לא יתקף רוגזא דרבוני אנת ידעת ית עמא ארום בני צדיקא אינון, ברם יצרא בישא הוא דאטעינון". כלומר, המתרגם כאן מפרש ברע ביצר הרע שלהם.

רש"י: כי ברע הוא - בדרך רע הם הולכין תמיד ובנסיונות לפני המקום.

בפירוש בעלי התוספות נאמר: כי ברע הוא - ואילו לא עשה להם [אהרן את העגל] היו מעמידין להם מלך ויהי מרה באחרונה.

והחיד"א בפירושו בנחל קדומים מפרש בשמו של רבינו אפרים ז"ל: ברע אותיות ערב כלומר הערב רב היה בפושעים.

רמב"ן: אתה ידעת את העם כי ברע הוא - יאמר הם בדרך רעה. כי אמרו לי לעשות להם מורה דרך במקום אדוני עד שובו, אולי ישוב, ונתנו לי זהב ואשליכהו באש והנה יצא להם העגל הזה כי הם חשבו בו מחשבה רעה שישתחוו לו ויזבחו לו. ובעבור שלא רצה אהרן להאריך בסירחונן קיצר ואמר ויצא העגל הזה שיצא להם העניין הרע הזה אשר אדוני רואה".

נשים לב עד כמה מרבה הרמב"ן בפירושו לפסוק זה להשתמש במלה רע, שכנראה התקשה בה.

ספורנו: כי ברע הוא - "שכבר הן בענין רע, נצמדים לגלולי מצרים".

מ. צ. סגל מפרש את האות ב' שבמלה ברע "ב' התכונה". והוא מוסיף בפירושו המתומצת שאני מרחיבו כאן: כמו באל שדי (שמות ו', ג) - בתכונת אל שדי; או כמו ותשב באיתן קשתו (בראשית מט, כד) - באיתן, ב' התכונה - כאיתן. וכאן הוא מפרש כי ברע הוא: "ב' התכונה - רע הוא".

נ"ה טור-סיני מתקשה אף הוא במלים "ברע הוא" והוא כותב "אתה ידעת את העם כי ברע הוא - כדעת רבים, אולי גם כאן צ"ל כמו בפס' כח ובשומרוני "כי פרע (ז"א: פרוע) הוא". גם כאן, כמו במקרים רבים אחרים מוצא מורי ורבי הפרופ' טור-סיני את הפתרון בשינוי הנוסח שלפנינו.

נביא לבסוף את אחרון הפירושים ב"דעת מקרא", ע"י עמוס חכם: כי ברע הוא, שעורו אתה ידעת כי ברע הוא העם וכיוצא בזה: וירא אלקים את האור כי טוב שפירושו וירא אלקים כי טוב הוא האור. ברע הוא משמעי. בתוך הרע הוא שרוי וכאילו הרע (שם מופשט) - מושל בו ומכוון את מעשיו. וזו תשובת אהרן למשה על טענתו כי הבאת עליו חטאה גדולה בפסוק הקודם. וכוונת אהרן לומר, לא ממני יצאה המחשבה לעשות את החטאה הזאת, אלא מן העם שרע הוא מטבעו, כידוע לך משה. (דעת מקרא, שמות, עמ' ש"ב-ש"ג).

נוכחנו לדעת שכל המפרשים מפרשים את המלה "ברע" שבפסוקנו במובנה הפשוט רע, לא טוב, אלא אם כן הם משנים את הכתוב במלה פרוע - שגם היא במובנה הרגיל אינה רחוקה מן המובן של המלה רע.

האמנם צדקו כולם בפירושם?

אם נקבל את פירושם ש"ברע" פירושו במצב רע, במצב פרוע, מתעוררת שאלה גדולה להבנת הסיפור כולו. במה מצטדק אהרן לפני משה בהתאם לפירוש זה? אם נפשט את הנאמר נמצא כי אהרן מצטדק לפני משה בכך שמצבו של העם הוא רע, גרוע, פרוע, ולכן הוא, אהרן, מבקש מהם להביא אליו את התכשיטים של נשיהם (ונשים כידוע, ממהרות להיפרד מהתכשיטים שלהן...), והם ממהרים להביא אליו את נזמי הזהב שלהם של נשיהם ובנותיהם והוא זורק את הכל לאש "ויצא העגל הזה".

נשאלת, אפוא, השאלה הפשוטה - כיצד קורה הדבר שעם שמצבו רע, פרוע וכו', ממהר להתנדב ולהביא את תכשיטי משפחתו כתרומה לעגל הזהב? האם עם שמצבו רע מכל הבחינות, נוהג כך? עם שמתנדב כל כך מהר, עם שהנשים שלו ממהרות לתרום את תכשיטיהן הרי הוא עם טוב, עם נפלא, עם נדיב, או שמא לא הובנה המלה "ברע" כהלכה.

מעניינת במיוחד ההקבלה בסיפור מעשה המשכן. גם שם מביא העם את נזמי הזהב כתרומה, נוסף לכל התרומות, אבל שם נאמר על העם "וכל נדיב לב", ובמקרה זה העם איננו רע כל כך... ואילו כאן נאמר על העם התורם כי ברע הוא... הייתכן?

הקושי כולו מצוי במלה ברע. ולכן כה רבו הפירושים עליה: במצב רע, רע, ב' התכונה, פרוע וכו'.

הפתרון מצוי לדעתי בשורש שבלשון הערבית, המקביל לשורש ב'ר'ע' בעברית. (תברע), שהוא הבניין החמישי בפועל זה, פירושו תרם מתוך נדיבות לב. בבניין הראשון, [=ברע] פירושו להצטיין בתכונות תרומיות או בידע. וה-[בארע] הוא האדם המצטיין בתכונות אלה וה- [=תברועת] הן התרומות ממש. תרומות לצדקה או למטרה אחרת כלשהי.

לאורו של פירוש זה ננסה לסכם ולהבין את הפרשה כולה אך לפני כן נציב את סימן השאלה הקטן אחרי דבריו של אהרן: אתה ידעת את העם כי ברע הוא?

משה פונה אל אהרן בשאלה הזועמת: "מה עשה לך העם הזה וכי הבאת עליו חטאה גדולה"? ואהרן, כדרך המקרא והדו-שיח בין אנשים רגילים [בהתאם לכלל הגדול "דיברה תורה בלשון בני-אדם"] עונה בשאלה על שאלתו והשאלה היא שאלה רטורית: "אתה ידעת את העם כי ברע הוא"? אתה ידעת שהעם הזה נדיב הוא? אני, אהרן, סבור הייתי שאם אבקש מהם להתפרק מנזמי הזהב שלהם, של בנותיו ונשיו של העם הזה, הוא לא יעשה זאת, כי קשה לאדם להיפרד מממונו ולנשים קשה להיפרד מתכשיטיהן. סבור הייתי שבכך אני דוחה לזמן-מה את דרישתו לעשיית עגל זהב, אבל להפתעתי לא ידעתי שהם עם נדיב לב והם מיהרו והביאו אלי את תכשיטי הזהב. על תכסיס זה עומד גם רש"י: "באזני נשיכם - אמר אהרן בלבו הנשים והילדים חסים בתכשיטיהן, שמא יתעכב הדבר ובתוך כך יבוא משה, והם לא המתינו ופרקו מעל עצמן". וייתכן שגם חז"ל פירשו את המלה ברע, מלשון התנדבות, ולכן התכוונו כשאמרו: נתבעים לעגל ונותנים נתבעים למשכן ונותנים".

אם נציג את סימן השאלה במקומו נקבל דו-שיח מובן ואנושי:

- ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה?

- ויאמר אהרן אל יחר אף אדוני (ניסיון להרגיע את כעסו של משה - וברמז כאומר: אל תכעס אתה לא יודע הכל). והוא שואל את משה: "אתה ידעת את העם כי ברע [=נדיב, תורם] הוא?... ואומר להם למי זהב? [הם] התפרקו [מהזהב שלהם ונידבו ותרמו אותו] ואשליכהו באש ויצא העגל הזה.

ותגובתו של משה, אף היא כדרך דו-שיח בין אנשים רגילים - אתה, אהרן, טוען שהעם הוא ברע, נדיב, ואני, משה, "רואה את העם כי פרע הוא...".

לאור פירושה של המלה ברע, והצגת סימן שאלה במקום, כל הפרשה מובנת יותר ובאה על מקומה בשלום.

תגובה למאמר: מאמרו של אברהם אהוביה - כי ברע הוא