תיבת נח
דוגמה ללשון בניה בתורה
(קטע)
בראשית ו'
אדריכל מ. בן אורי
בית מקרא מח, תשרי תשל"ב
(קטע)
בראשית ו'
אדריכל מ. בן אורי
בית מקרא מח, תשרי תשל"ב
|
תקציר: במאמר זה אנו למדים על המבנה ההנדסי של תיבת נח, כפי שעולה מלמוד הפסוקים והכרת מבנים שנבנו בימי קדם באזורים המוצפים במים. אינדקס: תיבת נח; נח; בראשית; |
פעמים רבות באו אומנים ובקשו על יסוד התיאור שבתורה לבנות את תיבת נח. להבנת משמעות הכתוב נעשו בשלבים המחשבתיים המקובלים אצל אומנים ואומנים ציורים ותבניות ולהמחשה הוסיפו בשלבים מאוחרים את הפרטים הקשורים למיני החומרים ומיני שיטות ומסורות של בעלי מלאכה בכל מדינה ובכל דור ודור. רק תולדות הפרשנות הציורית ותולדות האומנות והאדריכלות מסוגלות להבהיר את סיבת השונה והמשונה בתיאורים של תיבת נח.
נשאלת השאלה: כיצד הלשון, ממנה תרגמו המתרגמים ולפיה ציירו הציירים, נשארה הדבר האחרון שביקשו לקבל כאמצעי להמחשה? יש מקום להמשיך ולשאול האם דבר כה רוחני ומוסיקאלי המשפיע על האוזן, ולא על העין, יכול להיות מכשיר לכגון תמונה - ציור - תבנית של מבנה? את התשובה החיובית נשתדל לתת - אם כי באופן חלקי - עד כמה עניני מחקר ודרכי המצאות במחקר מותנים בהנחיות ונתונים בסיסים בענין של תיבת נח.
לפי דעתם של הבלשנים המלה "תיבה" מקורה במצרית (מנדלקרן) והוראתה ארגז, קופסא וגם "ארון גדול כעין ספינה" (יהודה גור). במלון אבן שושן הפירוש לתיבה הוא - מבנה גדול בתבנית ארגז בן שלוש קומות שבנה לו נח מפני מי המבול.
בציור סכימאטי אנו חייבים לתאר אותה תיבה במבנה של קוביות הנדסיות, של קירות ותקרות מקבילות. (ציור א'). אולם הידיעות על תרבות מצרים בימים ההם מחייבות אותנו לבקש לציור התיבה בספינה אלמנטים קונסטרוקטיביים המתבססים על בנין ספינות ואניות. (ציור ב').
ציור א' |
ציור ב' |
בעיני אנשי המחקר תמוה עצם הכתוב על מידות התיבה, שאורכה 300 אמה ורחבה 50 אמה, וגובהה 30 אמה; כיצד היה נח עם בניו מסוגלים לבנות מבנה עצום כזה? אבל מה שתמוה בעיני ההיסטוריונים ואנשי המדע אינו תמוה בעיני אומנים, ציירים ואדריכלים המבקשים עד היום לתת לתיבה צורה של בנין רב-קומתי ושל אניה-ספינה כאחת.
נבהיר לנו ראשית כל את המשמעות למונח תיבה כפי שהוא מופיע פעם ראשונה בספר בראשית ובפעם השניה בספר שמות: "ותיקח לו תיבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת" (שמות ב', ב). נשקיף על שני אזורי תבל: בבל והנהרות פרת וחידקל מזה ומצרים והנילוס מזה. הטכנולוגיה של ימי קדם כבר ידעה לפתור את בעיות ההצפה של מי נהר, תופעות של גשמים והצפת הקרקע, כדי לתת לאדם ולבהמה מגן ומחסה, מקום יבש ובטוח לצורכי מגורים.
בציור ג' נתאר לעצמנו מבנה של משטח גדול בנוי כרפסודה - אסדה, הנוצרת מקשירת יחידות של "עצים", חבילות קני סוף או במבוס, או עץ "בלזה", שמשקלו הסגולי הוא כ- 0.2 (לעומת משקלו הסגולי של הברזל - 7,8) והוא מן העצים הקלים ביותר בעולם. הדוברה איננה ספינה או אניה, אם כי בארצות רבות משתמשים בה גם כקונסטרוקציה להובלה על פני נהר או אגמים במים שקטים. ביסודה הדוברה היא כלי הבנוי לצוף על פני המים, ולא כדי לנוע כיוון מסוים לקראת נמל או חופים. יש הבדל מהותי בין תיבה ובין ספינה; בעולם האגדות והספורים רגילים לתאר את נח כרב חובל ואת כל הפמליה על כל המטען של חיות ומספוא כענין של הפלגה ממקום אחד למרחקים, למקום שני. ואין הדבר כך. יש לראות זאת על-פי ההווי של אזורי ההצפה כיום: שם הרצפה בנויה על עמודים תקועים במים, ובעל הבית יורד לעתים לסירה הקשורה לאחד העמודים כדי לצוד מזון או לעבור למקום עבודה שני. הבית עשוי מחומרי קליעה כעין תיבת גמא הפוכה מעל הרצפה. (ציור ד'). ובבתים כאלה עושים את עריסת הילד מעשי קליעה משני דופנים של קני סוף. העריסה עשויה דופן ישרה או מקומרת עקומה, ומוחזקת משני הקצוות על ידי משולש. ראיתי לפני 30 שנה עריסה כגון זו היא עשויה באוהלים של בדווים בעמק בית שאן (ציור ה').
נבהיר לנו ראשית כל את המשמעות למונח תיבה כפי שהוא מופיע פעם ראשונה בספר בראשית ובפעם השניה בספר שמות: "ותיקח לו תיבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת" (שמות ב', ב). נשקיף על שני אזורי תבל: בבל והנהרות פרת וחידקל מזה ומצרים והנילוס מזה. הטכנולוגיה של ימי קדם כבר ידעה לפתור את בעיות ההצפה של מי נהר, תופעות של גשמים והצפת הקרקע, כדי לתת לאדם ולבהמה מגן ומחסה, מקום יבש ובטוח לצורכי מגורים.
בציור ג' נתאר לעצמנו מבנה של משטח גדול בנוי כרפסודה - אסדה, הנוצרת מקשירת יחידות של "עצים", חבילות קני סוף או במבוס, או עץ "בלזה", שמשקלו הסגולי הוא כ- 0.2 (לעומת משקלו הסגולי של הברזל - 7,8) והוא מן העצים הקלים ביותר בעולם. הדוברה איננה ספינה או אניה, אם כי בארצות רבות משתמשים בה גם כקונסטרוקציה להובלה על פני נהר או אגמים במים שקטים. ביסודה הדוברה היא כלי הבנוי לצוף על פני המים, ולא כדי לנוע כיוון מסוים לקראת נמל או חופים. יש הבדל מהותי בין תיבה ובין ספינה; בעולם האגדות והספורים רגילים לתאר את נח כרב חובל ואת כל הפמליה על כל המטען של חיות ומספוא כענין של הפלגה ממקום אחד למרחקים, למקום שני. ואין הדבר כך. יש לראות זאת על-פי ההווי של אזורי ההצפה כיום: שם הרצפה בנויה על עמודים תקועים במים, ובעל הבית יורד לעתים לסירה הקשורה לאחד העמודים כדי לצוד מזון או לעבור למקום עבודה שני. הבית עשוי מחומרי קליעה כעין תיבת גמא הפוכה מעל הרצפה. (ציור ד'). ובבתים כאלה עושים את עריסת הילד מעשי קליעה משני דופנים של קני סוף. העריסה עשויה דופן ישרה או מקומרת עקומה, ומוחזקת משני הקצוות על ידי משולש. ראיתי לפני 30 שנה עריסה כגון זו היא עשויה באוהלים של בדווים בעמק בית שאן (ציור ה').
ציור ג' |
ציור ד' |
אם נצרף את האלמנטים המתוארים כאן כתוצאה מהפירושים ל"תיבת משה" במצרים ו"תיבת נח" בבבל, למבנה בעל סטרוקטורה מורפולוגית אחידה, כלומר - בנוי בחלקים דומים, בידע טכני, ובחומרים לפי מידות ריאליות נגיע לצורה של תיבה לפי הציור המסכם (ציור ו'). באותו ציור ניכרים המידות שאנו לומדים עליהם בספר בראשית 300: 50: 30 אמה; אנו רשאים לתכנן לפיהן קונסטרוקציה שארכה 150 מ', רחבה 25 מ' וגבהה 15 מ'.
ציור ה' |
ציור ו' |
האם מבנה בממדים כאלה מסוגל לצוף על פני המים? שאלה זו בהחלט עניינית, והתשובה היא: בהחלט כן, כשבתוך החלל של אותה תיבה חלוקת המטען נעשה כהלכה, כלומר שהמטען יפוזר כך שימנע איבוד האיזון והפוכה של התיבה. יש להבטיח שבחלק התחתון של התיבה יהיה מטען כבד, שיקנה לתיבה את היציבות כמבנה צף על המים.
החלוקה של התיבה לתחתיים שנים ושלישים (בראשית ו', טז) היא הוראה טכנית מפורשת לא פחות מאשר הקונסטרוקציה של קנים (בראשית ו', יד); אין לזה כל סיבה אסטטית-אומנותית, זוהי הוראה הנדסית-טכנולוגית.
בציורים האומנותיים של תיבת נח המבט של המבנה הוא מבחוץ. כיצד ניתן לפרש פרטים של צו העשייה מבלי תיאור הפנים? ומכיוון שבשיטות המקובלות אי אפשר לצייר בציור אחד הן את המראה מבחוץ והן את המראה מפנים, מתגלים בציורים אלה הרבה חסרונות. תחתיים שנים ושלישיים שייכים לדברים המתוארים בלשון הציור הטכני בעזרת החתך לאורך או לרוחב של מבנה התיבה (ציור ז'). בחתך לרחב אנו רואים שהמשטח המרכזי, המחלק את גובהה של התיבה לשניים, הוא משטח שהולם לו הכינוי "שניים". את המשטח שמתחתיו ניתן לקרוא "תחתיים". וכמובן שהמונח "שלישים" מתאים למשטח במשולש העליון של גובהה של התיבה.
מפלסים אלה מחוברים או על ידי "מדרגות" או "לוחות משופעים" - כבש כפי שהייתה לצורך העלייה למזבח החיצוני, "ראמפה" בלע"ז.
"קנים תעשה את התיבה". בציור ה'. כאן ניתן החתך לאורכה של התיבה. כשם שבבניין של גג משופע מוצבים האגדים (קורות משולש) שתפקידם לשאת את הקונסטרוקציה של כיסוי קליפת הגג, במרחקים קצובים לאורך הבניין, כך בתיבה: קנים פירושו החלוקה של 300 מ' אורך ליחידות קנסטרוקטיביות שתפקידם לשמש מחיצות מלמטה ועד למעלה. בדרך זו מובטחת היציבות של התיבה. ועוד דבר בעל חשיבות רבה מבחינה טכנולוגית: על ידי העיקרון של "קנים תעשה את התיבה" אנו לומדים על שיטת הבניה בשלבים, ביחידות סטנדרטיות של מידות זהות, של בצוע בחומרים שאספקתם והכנתם דורשת זמן ועל חלוקת העבודה. כאן אנו פוגשים בעקרון הארכיטקטורה הקדומה - תכנון יחידות זהות בבצוע ממושך על פי תכנון הנדסי רציונאלי ומונומנטאלי.
צהר תעשה לתיבה" ו"פתח התיבה בצדה". שני מונחים ארכיטקטונים הנקראים בפינו: חלון לאור ולאיוורור ודלת לכניסה וליציאה לבני אדם ולהובלות בכמויות (ציורים ז-ח).
בציור ז', בחתך התיבה, אנו לומדים כיצד עשוי ה"צהר"; הוא כעין ארובה ורטיקאלית העולה מתחתית התיבה והוא המשמש מקום קליטה לפסולת המצטברת במשך הזמן שבתיבה סגורה על פתחיה. הצהר נפסק מתחת לפסגת הגג "ואל אמה תכלנה מלמעלה" (פס' טז) והוא נמשך לכל אורך הגג, כפי שניתן להבין מן החתך לאורך בציור ח'.
ציור ז'
ציור ח'
הפתח, שהוא אחד בלבד, נמצא בצדה של התיבה, לפי ציור ז' מעל משטח האמצעי וביחידה השביעית באורך התיבה, כשאנו מונים מן הקצה בימין הציור והחתך לאורך. כשם שהצוהר מווסת את האור והאוויר לכל אורך התיבה, כן שולט פתח הכניסה בצורה מושלמת על המרחקים לכל המשטחים והמפלסים של התיבה ועל כל החי שנכנס לתיבה. הסדר זה דרוש גם מבחינת לוח הזמנים של הבניה, ושל בצוע "השיכון" של ה"חי מכל בשר שנים... זכר ונקבה... מהעוף למינהו... ומן הבהמה למינה; מכל רמש האדמה למינהו"... העליות וירידות מן השטחים תחתיים ושלישיים משמשים להובלת מאכל ומים וכדומה, הנדרש להחזקת בעלי חיים במכלאות.
החלוקה של התיבה לתחתיים שנים ושלישים (בראשית ו', טז) היא הוראה טכנית מפורשת לא פחות מאשר הקונסטרוקציה של קנים (בראשית ו', יד); אין לזה כל סיבה אסטטית-אומנותית, זוהי הוראה הנדסית-טכנולוגית.
בציורים האומנותיים של תיבת נח המבט של המבנה הוא מבחוץ. כיצד ניתן לפרש פרטים של צו העשייה מבלי תיאור הפנים? ומכיוון שבשיטות המקובלות אי אפשר לצייר בציור אחד הן את המראה מבחוץ והן את המראה מפנים, מתגלים בציורים אלה הרבה חסרונות. תחתיים שנים ושלישיים שייכים לדברים המתוארים בלשון הציור הטכני בעזרת החתך לאורך או לרוחב של מבנה התיבה (ציור ז'). בחתך לרחב אנו רואים שהמשטח המרכזי, המחלק את גובהה של התיבה לשניים, הוא משטח שהולם לו הכינוי "שניים". את המשטח שמתחתיו ניתן לקרוא "תחתיים". וכמובן שהמונח "שלישים" מתאים למשטח במשולש העליון של גובהה של התיבה.
מפלסים אלה מחוברים או על ידי "מדרגות" או "לוחות משופעים" - כבש כפי שהייתה לצורך העלייה למזבח החיצוני, "ראמפה" בלע"ז.
"קנים תעשה את התיבה". בציור ה'. כאן ניתן החתך לאורכה של התיבה. כשם שבבניין של גג משופע מוצבים האגדים (קורות משולש) שתפקידם לשאת את הקונסטרוקציה של כיסוי קליפת הגג, במרחקים קצובים לאורך הבניין, כך בתיבה: קנים פירושו החלוקה של 300 מ' אורך ליחידות קנסטרוקטיביות שתפקידם לשמש מחיצות מלמטה ועד למעלה. בדרך זו מובטחת היציבות של התיבה. ועוד דבר בעל חשיבות רבה מבחינה טכנולוגית: על ידי העיקרון של "קנים תעשה את התיבה" אנו לומדים על שיטת הבניה בשלבים, ביחידות סטנדרטיות של מידות זהות, של בצוע בחומרים שאספקתם והכנתם דורשת זמן ועל חלוקת העבודה. כאן אנו פוגשים בעקרון הארכיטקטורה הקדומה - תכנון יחידות זהות בבצוע ממושך על פי תכנון הנדסי רציונאלי ומונומנטאלי.
צהר תעשה לתיבה" ו"פתח התיבה בצדה". שני מונחים ארכיטקטונים הנקראים בפינו: חלון לאור ולאיוורור ודלת לכניסה וליציאה לבני אדם ולהובלות בכמויות (ציורים ז-ח).
בציור ז', בחתך התיבה, אנו לומדים כיצד עשוי ה"צהר"; הוא כעין ארובה ורטיקאלית העולה מתחתית התיבה והוא המשמש מקום קליטה לפסולת המצטברת במשך הזמן שבתיבה סגורה על פתחיה. הצהר נפסק מתחת לפסגת הגג "ואל אמה תכלנה מלמעלה" (פס' טז) והוא נמשך לכל אורך הגג, כפי שניתן להבין מן החתך לאורך בציור ח'.
ציור ז'
ציור ח'
הפתח, שהוא אחד בלבד, נמצא בצדה של התיבה, לפי ציור ז' מעל משטח האמצעי וביחידה השביעית באורך התיבה, כשאנו מונים מן הקצה בימין הציור והחתך לאורך. כשם שהצוהר מווסת את האור והאוויר לכל אורך התיבה, כן שולט פתח הכניסה בצורה מושלמת על המרחקים לכל המשטחים והמפלסים של התיבה ועל כל החי שנכנס לתיבה. הסדר זה דרוש גם מבחינת לוח הזמנים של הבניה, ושל בצוע "השיכון" של ה"חי מכל בשר שנים... זכר ונקבה... מהעוף למינהו... ומן הבהמה למינה; מכל רמש האדמה למינהו"... העליות וירידות מן השטחים תחתיים ושלישיים משמשים להובלת מאכל ומים וכדומה, הנדרש להחזקת בעלי חיים במכלאות.