|
|
|
מאמרי אמונת עתיך - עלון מס' 12 |
אלול תשנ"ו - תשרי תשנ"ז |
הרב יגאל הדאיה
אתרוגי מרוקו
הצגת הבעיה
על אתרוגי מרוקו היתה מסורת שהם מוחזקים ככשרים ובלתי מורכבים, כפי שהעידו בכמה מספרי האחרונים (עי' ספר ארבעת המינים השלם עמ' רו).
לפני כ-15 שנים התעוררה שאלה על כשרותם של אתרוגים אלו מאחר ונודע שהם חסרי גרעינים. והספיקות שהתעוררו הם:
א. האם מציאות הגרעינים באתרוג היא תנאי הכרחי לכשרותו?
ב. האם יש להימנע מליטול אתרוג שהוא שונה מהאתרוג המקובל ברוב תפוצות ישראל, מחשש שמורכב בו מין נוסף?
תשובה
למעשה בגמרא (סוכה לה ע"א) נזכרו רק שלשה סימנים הכרחיים לאתרוג:
א. טעם העץ וטעם פריו שווים - דהיינו שטעמה המריר של ציפת האתרוג (הקליפה), שהיא עיקרו של הפרי (והמיץ החמוץ הוא מיעוטו), שווה לטעם הענף (עפ"י ס' כפות תמרים שם ד"ה תנו רבנן).
ב. דר באילנו משנה לשנה - הפרי גדל באילנו שתיים ושלש שנים ויש בעץ פירות גדולים (משנים קודמות) ופירות קטנים (שחנטו עכשיו) בו זמנית.
ג. שגדל על כל מים - שאינו מסתפק במי גשמים בלבד.
ה"גרעינים" הוזכרו בדברי האחרונים לעניין זיהוי אתרוג מורכב עפ"י אופן עמידת הגרעינים באתרוג (עי' משנ"ב סי' תרמח ס"ק סה), אך גם בדבריהם לא הוזכר שהעדר גרעינים פוסל.
ביחס לבעיית השוני של האתרוג המרוקאי מהאתרוגים המקובלים (בגלל העדר הגרעינים) יש לציין את דברי ה"חכם צבי" (סי' קסא) שקבע שבהחלט יתכנו צורות שונות של פרי מאותו מין שאינן מורות בהכרח על הרכבה או השתייכות למין אחר, וכולן כשרות לארבעת המינים, וכך לשונו:
"דאטו כל מיני ענבי הגפן שווים, והלא יש מהם ארוכים ויש עגולים, ושחורים ולבנים וכן בזיתים ותפוחים ואתרוגים וכן בכל הפירות...?! השפוט נשפוט בעבור זה שהאחד מהם מורכב?! הא ודאי לא!"
ה"חכם צבי" טוען שיש כאן שינוי גנטי שחל מעצמו ("מוטציה") או כתוצאה מתנאי אקלים ומקום הגידול, כהגדרת המדע, שהוא גם הסיבה להעדר הגרעינים בנד"ד.
מתוך כך פסקו כמה מפוסקי דורנו* שאתרוגי מרוקו, שיש עליהם מסורת מדורות שאינן מורכבים - כשרים הם. בבדיקה שנערכה לאחר מכן נודע שבאותם ענפים גדלים אתרוגים עם גרעינים לצד אתרוגים ללא גרעינים, ובכך הוסר לגמרי החשש לכשרותם של האתרוגים.