הרב דורון ותקין

עלית השרף באילנות

    עיקרו של החורף חדשי טבת שבט. בחודשים אלו החורף עוצר את כוחות החיים המעשיים מלהמשיך את מהלכם ומרצם. הוא מקפיא ומונע את מהלך החיים מלהמשיך, אולם יש בכוונת הבורא סיבה טבעית לסדר החיים הסגרירי והקר. וכך כותב הרב קוק (עו"ר ח"ב עמ' רסב ד"ה הא לחמא):

 

" מה שהחורף מכלה וסוגר את השפעת כוח הצמיחה והגידול, בארצות שתנאי החיים הנם צריכים לזה, מוסיף עז לבד הכוח המקובץ המתאסף מהחסכון ומרעות התפזרות הכוחות, עוד נוסף על זה מכוח ההתפרצות שכנגד המועקה המלחצת על שיא החיים של היקום".

    מבאר לנו הרב זצ"ל שיש לפעמים יתרון מקיבוץ הכוח וכיבושו בכך שכתוצאה מכך תהא התפרצות מחודשת של כוחות חיים.

    כדוגמת החורף ולחצו על הצומח, ישנם סדרים עולמיים שבהם ניתנת אפשרות לכוחות של רשעות ורוע בעולם לעצור את ישראל מלהמשיך את שטף כוחם המעשי  והזורם. לוחצים על ישראל ומנסים לדכאו עד כלתו. אולם הכוחות העוצרים הללו, בשעת הוצאת זממם ורשעותם,  גורמים השפעה דומה להשפעה שהחורף משפיע על הצומח: התכנסות הכוחות ואסיפתם במאגר פנימי, ויתרה מזאת אף תגבור והתחדשות הכוח ביתר שאת, עד להתפרצותו בחזקה לעומת המועקה והחסימה העומדת מולו, עד למיגורה וחיסול השפעתה הרעה עליו ועל העולם.

 

    בעיצומו של החורף, באמצעיתו של חודש שבט מתחיל השינוי של הזמנים להשפיע על הצומח. בראש השנה לאילנות מתחיל השרף לעלות באילן, ומתחילה שנת אילנות חדשה. אומרת הגמרא (ר"ה יד ע"א) "הואיל ויצאו רוב גשמי שנה", "ונמצאו הפירות חונטים מעתה" (רש"י שם). ולכן מתחילה שנה חדשה של מעשר בפירות האילן.

    ניחל השנה הזו יחד עם התחדשות שרף האילנות, לריבוי הגשמים והתחדשות כוחות מהאוצר החסום להתפרצות כוחות של גבורה ועשייה חדשים ומלבלבים בפירות הארץ ויישובה.  נתמלא  עוז ותקיפות מול אויבינו מחרפי שם שמים - שם ישראל שמקדשים שם ה' בעולם. נזכה לחידוש והתרעננות בפירותיה הרוחניים של הארץ - חדשים לבקרים רבה אמונתך.

    בתקופה האחרונה בכל חלקי הארץ ובחבל עזה בפרט, רבים העומדים במערכה, ואף אלו שנפלו או נפגעו על קדושת העם והארץ. למשפחות החללים שלוחה נחמה מן השמים, למשפחת החיל  ברק מדמון הי"ד שנהרג בידי זדים מפצצת מרגמה בכפר דרום,  וחברת הישוב נצר חזני הק' אסתר פחימה הי"ד שנרצחה בידי בני עוולה. ולפצועי אירועי הטרור באשר הם, ברכת החלמה ורפואה שלמה, בפרט תפילה על החולה חנה בת נעמי לאה מתושבות כפר דרום שתחזור לאיתנותה בריאה ושלמה, וכל כוחותיה עמה, בתוך כל פצועי וחולי ישראל, אמן!

 

    בגיליון זה מובאים מאמריהם של הרה"ג אריאל שליט"א ושל הרב עמיחי שמסכמים את השמיטה: הכנותיה והמחשבות עם הציפיות שקדמו לשמיטה, לעומת תוצאות  ומבחן המציאות אליו הגענו בסיום השנה. הכותבים מציינים את "אוצר הארץ" כמגמה בצרכנות כשרה למהדרין, לעומת נסיונות אחרים של החברה הדתית לאומית להתמודד עם הרצון לשמור שמיטה ועד הניסיונות השונים לעקוף את השמיטה.

    שניהם מרמזים על  הנורמות הדתיות של הציונות הדתית. נורמות של בינוניות מתפשרת עם המציאות, במקום למצוא פתרונות יותר אידאלים ורדיקלים של התמודדות והקרבה אישית. הצורך לצמצמם את השימוש בהיתר המכירה ולעבור לקניה יותר מרוכזת של אוצר ב"ד, ואכזבה מהחברה בכללה שלא נרתמה לאמץ את הרעיון של "אוצר הארץ".

ראוי להדגיש שהנורמות הללו לא מתחילות ביחס לשמיטה אלא ביחס לתורה וערכיה בכלל, הציונות הדתית מעולם לא נתנה דגש ויחס לצרכנות של אוכל. אם ברצוננו לרומם את היחס לשביעית ולמצוות התלויות בארץ, נוכל לעשות זאת דרך העמקת היחס לקרקע ולארץ, למצוות ההתיישבות ולמצוות החקלאות.

    הציונות  הדתית נמצאת במשבר דומה למשבר של תנועת הציונות החילונית, מפני שהלכה בדרכה של זו האחרונה ללא עמידה על ייחודה ותפקידה בתהליך המסובך של שיבת ציון, השרוי במתח שבין החול לקדש, בין החומר והרוח. ללא הקשר העמוק אל התורה, תורת התחיה המעמידה את החול על גובהו ואת הקדש על גובהו, והעמדת תוכן החיים הישראלי המיוחד לנו כעם, העמדת התורה ולומדיה  - תלמידי חכמים גדולים במרכז החיים וההנהגה. לא נוכל להבין את הקדש שמחיה את החול, וכל גוויתנו הלאומית היא רק "שם מושאל" למה שנמצא אצל אומות העולם. בבינוניות מתפשרת לא נוכל להעמיד את תפקידה של הציונות הדתית בשיבת הרוח והמעשה בתחית עם ישראל.

    את המגמה המיוחדת הזו מנסה המאמר של הרב אדלר - "התרבות הכלכלית" של מדינת ישראל - לברר. דרך היחס הנכון לחקלאות תבנה הכלכלה וכל התשתית החומרית של המדינה. 

 

העיסוק בשמיטה, בארץ ומצוותיה, אמונתה ואמונת ההתיישבות  "הוא יסובבנו ישע, לעת יוסר הלחץ להרים קרן בימין ה' רוממה, רוממה ועושה חיל" (עו"ר שם עמ' רסד).

    דרכים ארוכות עוקפות ומפותלות בוחר הקב"ה כדי להוליכנו קוממיות לארצנו. שתי קומות: רוחנית ומעשית. המשך אחיזתנו בארץ, לא רק אחיזה קיומית לגור בארץ, כי אם אחיזה בעלותית - איכותית, תלויה במעשינו ובעיקר באמונתנו. היא מטילה עלינו את המשימה להרים את הרוח, רוח של תורה רוח של גבורה ורוח של עשייה. מדי יום מתבררת אמונתנו ודבקתנו בדרכי הבורא, להודות על נסיו שבכל יום עמנו. כמה קמים עלינו להורגנו ולא מצלחת דרכם, הרבה בזכות העשייה והמסירות של כוחות הביטחון השונים שעושים ימים כלילות על משמרתם. לעוררנו להחזיק ולחזק, בעד עמינו וערי אלוקינו. כמו שאומר ריה"ל בסוף ספר הכוזרי:

"ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש, ונחץ הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר: "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנו",ּ רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה". 

 

בברכת התורה והארץ

דורון ותקין