הרב אהוד אחיטוב

 

קטיף תיירותי

 

    שאלה

    האם ב"קטיף תיירותי" ניתן לאכול מיד תוך כדי הקטיף, או שמא יש להפריש תרו"מ לפני האכילה?

 

    תשובה

 

    בכדי לדון בגוף השאלה, יש חשיבות להבנת המציאות שעליה אנו דנים.

 

    א. כיצד מתבצע הקטיף התיירותי?

 

    בשנים האחרונות רווחת התופעה בה בעלי מטעים פותחים את שעריהם, ומאפשרים למבקרים תמורת דמי כניסה, לקטוף ולאכול בתוך המטע ללא שום הגבלה. מי שחפץ לקחת לביתו עליו לשלם בנפרד על אותם פירות ביציאה מן המטע.

בפשטות, יש לדון במציאות מורכבת זו לאור המשניות (מעשרות פ"ג מ"ה-מ"ח) הדנות באלו אופנים יש לתשלום לפני הקטיף השפעה על חיוב תרו"מ. 

 

    ב. קביעות מקח למעשר

 

    מבחינה הלכתית קיימת הבחנה בין שני מצבים, הנוגעים ישירות לחיוב הפרשת תרו"מ לפני האכילה:     א.      “גמר מלאכה”  - פעולה הקשורה בדרך כלל לאיסוף הפירות באופנים השונים, ואולי אף להכשרתם לאכילה[1]. לפני שלב זה ניתן לאכול מן הפירות באופן עראי בכל מצב.

ב.      "קביעות למעשר" – פעולת הכנסת הפירות לבית, יוצרת מצב בו נקבעו הפירות למעשר מן התורה, ומשמעות הדברים, שאין לאכול מפירות אלו אפילו לא באופן עראי. חכמים הרחיבו דין זה ביחס לפעולות נוספות המחשיבות את מצב הפירות כ"קביעות למעשר", והנוגעת לענייננו היא פעולת המקח. אלא שה"קביעות למעשר" אינה תקפה רק אם היא נעשית לאחר ה"גמר מלאכה", כפי שפסק הרמב"ם (הל' מעשר פ"ג ה"ג). מתוך כך יש להתייחס לנידון.

    באופן עקרוני גם תשלום עבור פירות מוגדרים, יכול להיחשב כמקח הקובע למעשר, אף אם לא נעשתה פעולת משיכה כלשהיא[2]. בהרבה מקרים פעולת המקח הרגילה נעשית באופן ברור רק אחר ה"גמר מלאכה", ואסורה האכילה מהפירות אחר המקח אפילו אכילת עראי. מאידך, קיימים מקרים בהם המקח מסתיים כבר לפני ה"גמר המלאכה", כגון כשאדם קנה לצרכיו הפרטיים את כל היבול שעל העץ בגינת שכנו[3]. במקרים אלו אין המקח קובע למעשר, וכפי שנאמר במשנה (פ"ב מ"ו) שבמקרה זה "אוכל כדרכו ופטור מפני שקנה במחובר לקרקע", וכך פסק הרמב"ם (הל' מעשר פ"ה ה"ב).

    אך יש מצב ביניים בו התשלום נעשה לפני הקטיף עבור פירות שייבחרו על ידי הקונה תוך כדי הקטיף. במצב זה המקח מסתיים רק לאחר הקטיף כאשר ידוע באלו פירות הוא מעוניין. במקרה זה נאמר במשנה (שם מ"ו) שמותר לקונה לקטוף פרי בודד ולאוכלו בלא מעשר, אך אסור שיהיו בידיו שתי פירות יחד. וז"ל המשנה (שם): "האומר לחברו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי בורר ואוכל באשכול שאבור לי מגרגר ואוכל…", וביאר הרמב"ם (פיהמ"ש שם ד"ה מגרגר): "שילקוט הענבים אחת אחת מן האילן ולא יתלוש כל האשכול כדי שלא יתחייב במעשרות".  דין זה פסק הרמב"ם להלכה (שם פ"ה ה"ג). השוני בין שני המקרים במשנה לדעת הרמב"ם (שם) הוא "שהרי לא קנה אלא את הנתלש". כלומר, כאשר לא ידוע בעת התשלום אלו פירות ברצונו לקטוף, המקח חל רק לאחר הקטיף ואז הפירות יכולים להיקבע למעשר, באם תיגמר מלאכתם למעשר קודם לכן. על כך נאמר במשנה שבקטיף לשם אכילה מיידית, די בשני פירות הנמצאים יחד בידו של האדם להחשיבם כ"גמר מלאכה". וכיון שהמקח מסתיים רק בעת תלישת כל פרי מהעץ, ממילא ברגע שיש בידו שתי פירות יחד נוצר כאן מקח אחר "גמר מלאכה". לעומת זאת אם אינו מצרף שתי פירות יחד בעת האכילה מותר לו לאכול באופן זה ללא הפרשת תרו"מ, כיון שהמקח היה לפני "גמר מלאכה".

    לאור האמור לעיל יש לבחון מהו "קטיף תיירותי". והאם התשלום בכניסה למטע נחשב למקח הקובע למעשר.

    ג. האם התשלום בכניסה למטע נחשב כמקח?

    את התשלום בכניסה ל"קטיף תיירותי", ניתן להבין בשתי אפשרויות:

    אפשרות ראשונה: התשלום בכניסה למטע נחשב כמקח לכל דבר, והוא נערך בהתאם להערכת כמות הפירות שאוכל מבקר ממוצע. אלא שהמקח מסתיים לשיעורין בעת כל קטיף של פרי מהעץ. לפיכך תיתכן אפשרות עקרונית של "קביעות למעשר" כשאחד המבקרים קוטף שתי פירות יחד, כיון שנעשתה כאן פעולה של "גמר מלאכה" לאכילה מיידית, ואיתה הסתיים המקח בעת ובעונה אחת. 

    לפי הבנה זו קיימים חילוקים בין מצבים וסוגי פירות שונים:

א.   כאשר המבקר קוטף שני פירות ביד אחת, בכל סוגי הפירות אסור לאוכלם ללא הפרשת תרו"מ. לעומת זאת ניתן לאכול אכילת עראי בלא הפרשה, כשקוטפים פרי בודד ואוכלים אותו לפני קטיף הפרי השני. דבר זה מעשי בחלק מסוגי הפירות הגדולים או הבינוניים כגון: אפרסקים משמשים ותפוחים.

ב.   בכרמי מאכל  - הענבים נקבעים למעשר כתוצאה מהתשלום מראש, כיון שבדרך כלל בוצרים אשכולות שלמים ולא ניתן לסמוך על כך שייקטפו רק ענבים בודדים. לפיכך יש לעשות הפרשה מראש.

ג.    במטעי דובדבן וגודגדן  - בדרך כלל נקבעים הפירות למעשר, כיון שגם בהם קוטפים בדרך כלל מספר פירות יחד. ניתן אמנם להנחות את המבקרים שיקטפו דובדבנים בודדים, אך זו הנחיה לא מעשית בעיקר שהיא פוגעת ביכולת האכילה החופשית של המבקרים.

ד.   בפירות הדר (אם תופעה זו תגיע לענפים אלו) - לא ניתן יהיה לאכול כלל מן הפירות ללא הפרשת תרו"מ מראש. כיון שתשלום מראש יוצר קביעות למעשר גם בפרי בודד, כפי שביאר החזו"א (דמאי סי' ז ס"ק כד ד"ה ותנן). טעמו, שכיון שהם נאכלים פלחים פלחים, הרי שגם קטיף של תפוז בודד ייחשב לקטיף מספר פירות יחד כמספר הפלחים שבתפוז, כמו בגרעיני הרימון.

ה.   פירות שבכוונתו לקחתם לביתו, צירוף של שתי פירות יחד אינו "גמר מלאכה", ממילא התשלום מראש אינו נחשב כמקח שקובע למעשר. לפיכך כתב החזו"א (דמאי סי' ז ס"ק טז) שגם אם תוך כדי מילוי הסלסילה חפץ הקוטף לאכול מספר פירות במטע, הוא רשאי לעשות כן ללא הפרשה, עד שתתמלא הסלסילה, כיון שה"גמר מלאכה" ואיתו ה"קביעות למעשר" חלים רק לאחר מילוי הסלסילה. כמובן, שלאחר שמילאו את הסלסילה שוב לא ניתן לאכול מתוך הסלסילה יותר מפרי אחד, כפי שכתב החזו"א (שם) ובעקבותיו הדרך אמונה (הל' מעשר פ"ה ס"ק כז וס"ק ל ובציון ההלכה שם ס"ק נד).

 

    אפשרות שניה: התשלום ב"קטיף התיירותי" נחשב כתשלום עבור נתינת רשות לבקר ולקטוף ואינו עבור הפירות כלל. עקב כך, לא נוצרה כאן "קביעות למעשר", כיוון שהרמב"ם (מעשר פ"ה ה"ד) פסק ובעקבותיו רוב פוסקי דורינו[4], שמתנה אינה כמקח לעניין קביעות מעשר[5]. לפי הבנה זו יהיו רשאים המבקרים לאכול באופן עראי, גם אם יקטפו מספר פירות בבת אחת, או אף אם ימלאו סלסלות כל עוד לא שילמו עליהם ביציאה, כמבואר במשנה (מעשרות פ"א מ"ה) וברמב"ם (הל' מעשר פ"ג ה"ד)[6]. לפי אפשרות זו חובתם של אנשי המטע היא רק לדאוג להפרשת תרו"מ על הפירות היוצאים מחוץ למטע עוד לפני התשלום ביציאה, בין אם יעשו כן בעצמם ובין אם ימנו את הלקוחות כשלוחיהם, זאת בכדי להמנע מאיסור מכירת טבל שנגמרה מלאכתו, וכפי שנימק זאת הרמב"ם (מעשר פ"ו ה"ו)[7], שאין לאדם להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. 

 

    אלא שהסברה נוטה לומר כאפשרות הראשונה. כיון שהסיבה העיקרית שלשמה מגיע ציבור המבקרים למטעים נובעת בעיקרה מיכולת האכילה בשטח, ולא עצם הביקור במטע. זאת ועוד, בעל המטע טיפל בעצים על מנת למכור את פירותיהם, כש"הקטיף התיירותי" הוא הדרך הרווחית ביותר לעשות זאת[8]. לפיכך קשה יהיה להסתמך אף על הצהרה רשמית שהתשלום הוא על הביקור והפירות ניתנים חינם אין כסף.

    ניתן לומר הגדרת ביניים, שהתשלום הוא כולל, הן את האכילה והן את ההנאה של הביקור בחיק הטבע. אך גם בהגדרה זו נראה בפשטות שהפירות נקבעים למעשר על ידי המקח, כיון שהם פרט מוגדר בתוך שאר הדברים השייכים למקח. לכן, לפחות למיחש מיהא בעי שלא לסמוך על סברות אלו, ולפיכך יש לדאוג להפרשת תרו"מ מראש.

 

    ד. הצעות להפרשת תרו"מ למבקרים ב"קטיף תיירותי"

 

    הצעה ראשונה: בעלי המטע יכינו בכל יום כמות שיש בה בודאות לפחות 1.5% מכל סוגי הפירות שייקטפו במשך היום. כמו כן עליהם להכין שתי מטבעות של 5 ש"ח ממוספרות, ולהתנות שברגע שהאחת "תתמלא" לאחר מספר חילולים מסויים, היא תתחלל על פרוטה ורבע במטבע השניה, וכשהשניה "תתמלא" היא תתחלל על פרוטה ורבע במטבע הראשונה. לאחר מכן[9] יאמרו הבעלים או שלוחם נוסח הפרשה מראש[10], שיחול לאחר הקטיף[11].  יש לציין שעל הבעלים להצהיר שהפירות נשארים בבעלותם גם בעת הקטיף עד חלות ההפרשה. זאת בכדי שהפירות לא יעברו בעלות בין אמירת הנוסח לחלות ההפרשה בפועל – דבר היוצר בעיה הלכתית בחלות ההפרשה לדעות מסוימות לפחות בפירות טבל ודאי כמו במקרה הנ"ל[12].

    התועלת שבהצעה זו שהלקוחות יכולים לאכול באופן חופשי מהפירות, אך החיסרון בהצעה זו שעל בעלי המטע לקטוף בכל בוקר כמות שיש בה בודאות 1.5% מכלל התוצרת, לפני שעת הכניסה.

 

    הצעה שניה: על כל אחד מהלקוחות להפריש מראש בתחילת הביקור כפי ההנחיות שבאפשרות הראשונה. במקרה זה יש צורך בהסכמת עקרונית של בעל המטע כיון שבשעת אמירת הנוסח הפירות אינם ברשותו של המבקר.

    לענ"ד, יש להעדיף את ההצעה הראשונה, הנותנת מענה כולל לבעיה והיא מונעת מכשלה מכלל המבקרים. במקרה שבעלי המטע אינם משתפים פעולה יש לנהוג כפי ההצעה השניה.

 

לסיכום:

 

א.      מקח הנעשה אחר גמר מלאכתם של הפירות, קובע למעשר, ואסור לאכול מפירות אלו אפילו אכילת עראי.

ב.      תשלום מראש עבור פירות שייקטפו לשם אכילה, דינו כמקח המסתיים לשיעורין בקטיף של כל פרי ופרי. לפיכך, אם קטף שתי פירות יחד לשם אכילה מיידית, חלה ה"קביעות למעשר" יחד עם ה"גמר מלאכה", ואין לאכול מהם ללא הפרשת תרו"מ.

ג.        מטעים בהם קיים הנוהג של "קטיף תיירותי", ניתן היה להתיר לאכול מהפירות תוך כדי הקטיף, ללא הפרשת תרו"מ, רק אם היה ברור שהתשלום הוא על הביקור ולא על הפירות הנקטפים. אולם הדעת נוטה שהתשלום בכניסה דינו כמקח הקובע למעשר, בכל קטיף של שני פירות יחד.

ד.      ישנם פירות שקשה להימנע שלא לקטוף מהם שנים יחד, כמו כן בפירות הדר פרי אחד דינו כשנים. לפיכך אין לאכול מהפירות בביקורים אלו ללא הפרשת תרו"מ מראש כפי שנתבאר לעיל.

ה.      ההפרשה מראש רצוי שתיעשה על ידי בעל המטע בתחילת היום, כמפורט לעיל. ובמידה והדבר לא ניתן כל אחד מהמבקרים יפריש תרו"מ מראש בתחילת הביקור עבור כל מה שהוא ובני משפחתו עתידים לקטוף במהלך הביקור.